מעלות הצדקה וגמילות חסדים

כה גדולה מצות הצדקה וגמילות חסדים, עד שעליה אמרו רבותינו שבזכות מצוות אלו ציון תפדה, יקרב משיח צדקנו, ומעלתם שקולה כנגד כל התורה כולה!!

על כן הבאנו כאן ממעלת הצדקה, בפרט בימי כסלו ובפרטי פרטיות ימי החנוכה, שבהם מעות חנוכה, ומצוה רבה להרבות בצדקה בימים אלו. וכמו שכתוב בלקוטי הלכות (הלכות סימני דגים, הלכה ג', אות ו): "ביותר צריכין לתן צדקה ברגלים כדי להכניע מצח הנחש ולגלות מצח הרצון, שעל ידי זה נזכה לשמע קול הקריאה של יום טוב, שקורא ומגלה את הרצון, שעל ידי זה זוכין לשמחת יום טוב. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ענין יום טוב: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך, כי על ידי זה זוכין לשמחת יום טוב". עכ"ל. ומובאים כאן לפניכם כח טוב מספרי הלכה, סיפורים וחיזוקים מספרי רבותינו הקדושים על מעלת הצדקה.

יהי רצון שנזכה להרבות בצדקה לעניים הגונים כל ימי חיינו!!

ובתחלה בימי ילדותו היה נוהג שהיה לוקח איזה גדולים והחליפם על טפלים ונכנס לבית הכנסת בהצנע דרך חלון וכיוצא, ולקח עמו הספר "שערי ציון" ואמר הלשם יחוד (טז) של עשית מצוה, ולקח טפל אחד והשליכה לתוך המתן בסתר.
ואחר כך חזר ועשה עצמו כאלו הוא מסיח דעתו מזה, ואחר כך חזר ואמר לשם יחוד הנ"ל וחזר והשליך פרוטה אחת לתוך המתן בסתר, וחזר והסיח דעתו וחזר ואמר הלשם יחוד הנ"ל והשליך עוד פרוטה אחת. וכן חזר ועשה כמה פעמים עד שהשליך כל הפרוטות לתוך המתן בסתר, ועל כל פרוטה ופרוטה אמר הלשם יחוד הנ"ל.
וכונתו היה כדי שיעשה מצוות רבות כי עבודתו היה בפשיטות גמור בלי שום חכמות כלל: (שבחי מוהר"ן אות יג).

ישתבח ויתעלה שם המלך הקדוש לעד שזכינו לרבי שכזה!!!

ולבאר הדבר קצת כי עקר מעלות הבטחון הוא לבטח בה' ולעשות טוב, כמו שכתוב בטח בה' ועשה טוב, דהינו שלא יתבלבל מתורתו ועבודתו מחמת דאגת וטרדת הפרנסה, רק יעסק בתורה ועבודה ויבטח בשם יתברך, שיפרנסו כל ימי חייו. ואם אינו אוחז בבטחון כזה, שיסלק את עצמו מעסקי העולם הזה לגמרי, ורוצה לעסק בדרך ארץ גם כן במשא ומתן או במלאכה, על כל פנים יקבע עתים לתורה ויתפלל בזמנו וכו' ולא ידאג ולא יתבלבל מחמת דאגת הפרנסה, רק יבטח בה'.

גם לענין צדקה וגמילות חסדים ולהוציא ממון על עסקי מצוות יהיה לו בטחון בה', שהשם יתברך ימלא מחסורו ובגלל הדבר הזה יברכהו ה'. ואפלו אם יודע בעצמו שאין מעשיו עולים יפה כראוי, אל יפל מהבטחון מחמת זה לומר מי אנכי לבטח ולהשען בה' מאחר שהרעותי את מעשי כל כך, רק יבטח בחסדי ה', אשר לא תמנו וברחמיו שאינם כלים שירחם עליו גם כן ויזון ויפרנס אותו כי טוב ה' לכל, ואל יטריד עצמו בדאגת וטרדת הפרנסה מחמת קטנותו בעיני עצמו, רק יתחזק בבטחון איך שהוא מחמת שכונתו לשמים. וכל זה וכיוצא בו הוא בטחון דקדושה.

אבל לעשות איזה עולה, חס ושלום, מכל שכן איזה גזלה ורמאות או לעסק בזיופים ושקרים ולסחר בסחורות מחוץ למדינה שאסרה המלכות, ולבטח בשם יתברך, שיצילו ויעזר לו לגמר העסק ולא יתודע הדבר, זהו בטחון דסטרא אחרא בחינת מבטח בוגד בחינת ותבטחו בעושק ובנלוז. ובטחון כזה הוא כחרס הנשבר שאין בו תקנה. ואפלו מי שעוסק במשא ומתן בגדולות ממנו הרבה, ומרבה ללוות מכמה אנשים, ובוטח שהשם יתברך יעזרו לגמר המשא ומתן, גם זה הוא בחינת בטחון דסטרא אחרא. אדרבא, צריך שיהיה לו בטחון חזק שאפלו אם לא ינהג משא ומתן גדול כל כך, אף על פי כן יפרנסו השם יתברך כראוי. והמשכיל יבין דברים הרבה מתוך דברינו איך לברח מבטחון דסטרא אחרא שהוא כנגד התורה, ולהתחזק בבטחון דקדושה אף אם הוא כמו שהוא וכנזכר לעיל: (ס',ח'):