מעלת הצדקה וגמילות חסדים - עצות ישרות ולקוטי עצות

ספר לקוטי עצות

ערך אמת ואמונה

טז. עקר חשיבות הצדקה ושלמותה הוא על ידי האמונה. וכל הברכות וההשפעות הבאים על ידי הצדקה אין להם שלמות כי אם על ידי אמונה, שהיא מקור הברכות. ועקר אמונה זוכין על ידי שמירת שבת קדש (לא, ב):

נג. אמונה חשוב כצדקה (פו)

ערך אכילה

א. על ידי צדקה לצדיקים אמתיים ולעניים הגונים על ידי זה נעשין גרים, ועל ידי זה נתתקן פגם האכילה, ועל ידי זה נשלם הושכל וזוכה לראות אור הצדיק, על ידי זה זוכה לקבל ממנו יראה ואהבה (שם ה'):

ערך ארץ ישראל

ז. על ידי שנותנין צדקה לארץ ישראל נכללין באוירא דארץ ישראל, שהיא בחינת הבל הקדוש שאין בו חטא. ועל ידי זה מבטלין הדין והחשך וכו' מן העולם. גם על ידי זה נצולין ממחשבות זרות שבתפלה ונזדכך מחו ומחשבתו והיא בחינת תקון הברית (לז. ד'):

יט. מחין של ארץ ישראל הם בחינת נעם בחינת נעימות התורה בחינת שלום. ועל ידי צדקה, בפרט צדקה לארץ ישראל, על ידי זה נעשה כלי לקבל השפעות הנעם הזה, ואז יכולים לתקן גם המחין של חוץ לארץף, הנזכר לעיל. אבל כשחס ושלום, המחין של חוץ לארץ פגומים הרבה על ידי שפגמו הרבה בכבודו יתברך אזי אין יכולין להתתקן, אדרבא, אלו המחין של חוץ לארץ פוגמין גם המחין של ארץ ישראל שהם בחינת שלום, ואזי נעשה מחלוקות בארץ ישראל גם כן. וזהו ענין המחלוקות שיש עכשו בארץ ישראל ובחוץ לארץ (שם):

ערך בנים

יב. גם סגולה למקשה לילד, לעשות חסד הרבה דהינו להרבות בצדקה וגמילות חסד (שם ג'):

ערך בטחון

ג. יש כמה מעלות ומדרגות בבטחון עד אין סוף. וכל שהשכל גדול ביותר יש לו בטחון יותר וכפי הבטחון כן זוכה להרבות בצדקה, ועל ידי זה זוכה להשלים ולתקן הדבור שהוא גדר האדם (רכה):

ד. יש בטחון דסטרא אחרא בחינת מבטח בוגד. ועל ידי התקשרות הזווגים דקדושה נשבר הבטחון הזה דסטרא אחרא כחרס הנשבר. ועל זה מרמז מה ששוברין כלי חרס בשעת התקשרות השדוכים:

ולבאר הדבר קצת כי עקר מעלות הבטחון הוא לבטח בה' ולעשות טוב, כמו שכתוב בטח בה' ועשה טוב, דהינו שלא יתבלבל מתורתו ועבודתו מחמת דאגת וטרדת הפרנסה, רק יעסק בתורה ועבודה ויבטח בשם יתברך, שיפרנסו כל ימי חייו. ואם אינו אוחז בבטחון כזה, שיסלק את עצמו מעסקי העולם הזה לגמרי, ורוצה לעסק בדרך ארץ גם כן במשא ומתן או במלאכה, על כל פנים יקבע עתים לתורה ויתפלל בזמנו וכו' ולא ידאג ולא יתבלבל מחמת דאגת הפרנסה, רק יבטח בה'. גם לענין צדקה וגמילות חסדים ולהוציא ממון על עסקי מצוות יהיה לו בטחון בה', שהשם יתברך ימלא מחסורו ובגלל הדבר הזה יברכהו ה'. ואפלו אם יודע בעצמו שאין מעשיו עולים יפה כראוי, אל יפל מהבטחון מחמת זה לומר מי אנכי לבטח ולהשען בה' מאחר שהרעותי את מעשי כל כך, רק יבטח בחסדי ה', אשר לא תמנו וברחמיו שאינם כלים שירחם עליו גם כן ויזון ויפרנס אותו כי טוב ה' לכל, ואל יטריד עצמו בדאגת וטרדת הפרנסה מחמת קטנותו בעיני עצמו, רק יתחזק בבטחון איך שהוא מחמת שכונתו לשמים. וכל זה וכיוצא בו הוא בטחון דקדושה. אבל לעשות איזה עולה, חס ושלום, מכל שכן איזה גזלה ורמאות או לעסק בזיופים ושקרים ולסחר בסחורות מחוץ למדינה שאסרה המלכות, ולבטח בשם יתברך, שיצילו ויעזר לו לגמר העסק ולא יתודע הדבר, זהו בטחון דסטרא אחרא בחינת מבטח בוגד בחינת ותבטחו בעושק ובנלוז. ובטחון כזה הוא כחרס הנשבר שאין בו תקנה. ואפלו מי שעוסק במשא ומתן בגדולות ממנו הרבה, ומרבה ללוות מכמה אנשים, ובוטח שהשם יתברך יעזרו לגמר המשא ומתן, גם זה הוא בחינת בטחון דסטרא אחרא. אדרבא, צריך שיהיה לו בטחון חזק שאפלו אם לא ינהג משא ומתן גדול כל כך, אף על פי כן יפרנסו השם יתברך כראוי. והמשכיל יבין דברים הרבה מתוך דברינו איך לברח מבטחון דסטרא אחרא שהוא כנגד התורה, ולהתחזק בבטחון דקדושה אף אם הוא כמו שהוא וכנזכר לעיל: (ס',ח'):

ערך דיבור

א. על ידי דברים בטלים ולשון הרע בא עניות, ועל ידי צדקה לתלמידי חכמים מתקנים זאת וזוכין לעשירות (ד, ח'):

ערך התחזקות

א. והעצה לזה לתן צדקה לעניים הגונים, כי עקר גדולת הבורא יתברך נתגלה על ידי צדקה שנותנים לעני הגון, שעל ידי זה הקדוש ברוך הוא מתגדל ומתפאר, ועל ידי זה יזכה להכניע הקלפות שהם המניעות והבלבולים וכו' שמתגברים בכל דרגא ודרגא כנזכר לעיל (שם ד'):

ערך זכרון

ב. על ידי תענית וצדקה ובפרט צדקה לארץ ישראל, על ידי זה נתבטל השכחה וזוכה לזכרון (לז, ג' ד'):

ה. ואפלו מי שיודע ומבין רמזים מכל הדברים אפלו מדברי חל, אף על פי כן אסור לו לעסק רק בזה מחמת שני טעמים. עין בפנים. רק צריך שיהיה לו הסתפקות, להסתפק רק בהכרחיות. ואפלו מזה ההסתפקות גופה צריך לתן צדקה [ועין ממון אות כ"ז.] ומי שמתנהג כך, נעשה על ידי כל זה תקונים ויחודים גדולים למעלה. והמון עם שאין להם זה הושכל להבין הרמזים, כנזכר לעיל. נעשה אצלם כל זה ממילא על ידי שנה וציצית ותפלין ותורה ותפלה ומשא ומתן (שם):

ערך חקירות וחכמות חיצוניות

א. עקר הושכל הוא הושכל האמת של צדיקי אמת. שעל ידי זה הושכל זוכין להשגת אלקות ולהכניס השגת אלקות לכל הנלוים אליהם. וכל החכמות חיצוניות הם כסילות גמור נגד זה הושכל. ולפעמים, בעוונותינו הרבים, כשנופל זה הושכל, הנזכר לעיל אליהם, הינו להעובדי כוכבים ומזלות והסטרא אחרא ואזי הם מתגברים בחכמתם וממשלתם, אזי מתגבר, חס ושלום, ממשלת העובדי כוכבים. ומי יוכל לסבל את קול הצעקה והזעקה גדולה, כשנופל זה הושכל אליהם, שהכסיל רוצה להתחכם, שמתגברים להמשיך לתוך החכמות שלהם שהם כסילות באמת, את בחינת החכמה האמתית שהוא הושכל, הנזכר לעיל של השגת אלקות. ואומרים שרק הם חכמים. ואין חכמה גדולה מחכמתם המוטעית, אשר כל יניקתה מנפילת הושכל, הנזכר לעיל. והקדוש ברוך הוא בעצמו כביכול שואג על זה. וצריך כל אחד לראות לחתך ולהבדיל ולהעלות החכמה והשכל, הנזכר לעיל מהם ולהחזירו לשרשו. וזה זוכין על ידי צדקה וחסד שעושין. ולזה החסד זוכין על ידי שמקבלין תוכחה ממוכיחי אמת (ל, ו'):

יג. על ידי צדקה מבטלין כח הנחש שהוא שרש חכמת הטבע, ועל ידי זה ממילא נצולין מחיות רעות, הנזכרות לעיל שהם חכמי הטבע. ולפעמים אפלו כשמכניעין אותם עדין הם חוזרים ומטילים איזה ספק ברצון, אם מתנהג על ידי רצונו יתברך לבד. ואז צריכין לחזר ולהרבות בצדקה. כי צדקה מכנעת ומשפלת חכמת הטבע תמיד ומגלית שהכל מתנהג ברצונו יתברך לבד (שם ט'):

ערך טלטול ונסיעות לדרכים

א. קדם שתצא לדרך תתן צדקה, ועל ידי זה לא יהיה עכוב וצער בדרך (לא, ד'):

ערך יראה ועבודה

כג. הצדקה מרחבת הפתחים של הקדושה, על כן קדם כל מצוה ועבודה טוב לתן צדקה, כדי להרחיב פתח הקדושה שצריך לעשות בעבודתו, ולא יהיה קשה וכבד עליו כל כך לכנס בהם [עין צדקה] (שם):

כד. על ידי צדקה זוכין ליראה ועל ידי יראה זוכין לחסד ואז יכולין לעסק בעבודת ה' בלי מניעה מהפרנסה [עין צדקה אות ל"ו] (שם ט'):

כה. על ידי הזקנים מאריכי ימים שבדור שאין בהם שלמות, על ידי זה מתגבר חכמת הטבע, חס ושלום. כי צריך האדם כל מה שנתוסף ובא לו יום מימי חייו, להוסיף בכל יום קדושה ודעת. כי כל יום ויום שבא אחר כך, צריך שיאיר ביותר בעבודת ה', ורק זה נקרא זקן דקדושה באמת. אבל כשפוגם את ימיו, חס ושלום, ואינו מוסיף קדושה בכל יום אף על פי שמזקין אינו נקרא זקן כלל, רק אדרבא, הוא נקרא קצר ימים, ועל ידו יונק ומתגבר חס ושלום, חכמת הטבע בעולם. והתקון לזה צדקה (שם):

ערך כבוד

טז. על ידי צדקה מתקנין פגם הכבוד ומעלין הכבוד והמלכות מהסטרא אחרא וחוזר הכבוד להמביני מדע, שהם מנהיגי אמת (שם ה):

יז. על כן נותנין צדקה אצל "ואתה מושל בכל", כדי להעלות הכבוד והממשלה מהסטרא אחרא אל הקדושה, כנזכר לעיל (שם ז):

ערך ממון ופרנסה

א. על ידי דברים בטלים ולשון הרע בא עניות וגם על ידי גאוה בא עניות. ועל ידי צדקה מתקן אותם וממשיך שפע ונתעשר (ד, ח):

ה. על ידי שמשברין תאות ממון, ממשיכין השגחה שלמה, ושבירתה היא על ידי צדקה, כי על ידי צדקה מקררין חמימות תאות ממון, ומשברין תאות הנגידות והעשירות, וזוכה לעשות משא ומתן באמונה ולהיות שמח בחלקו ויש לו נחת רוח במה שחננו ה' ואינו אץ להעשיר, שזהו עקר תאות ממון, שהוא יגע תמיד ביגיעות וטרחות וטרדות גדולות וממשיך על עצמו הקללה של בזעת אפיך תאכל לחם, רחמנא לצלן. ועל ידי צדקה נצולין מזה ונחשב כמקטיר קטרת (יג. א):

טו. ודע, שכל הממון והעשירות של העשירים שאינם כראוי, ואינם נותנים צדקה כראוי להם לפי עשרם, ומשוקעים בחמדת הממון וטרדת הזמן תמיד, כל הממון והעשירות שלהם היא בחינת שחוק הכסיל, שהממון משחק עמו, כמו שמשחקין עם התינוק במטבעות, ואחר כך הורגת אותו הממון בעצמו. וכמובא בתקונים: שחוק הכסיל מאן כסיל דא אל אחר וכו' ואיהו אסכרה לרביא דאנון חיביא, חיכת בהון בעותרא בהאי עלמא ולבתר קטילת להון, ואמאי אתקריאו רביא בגין דלא אית בהון דעת לאשתזבא מניה. ועקר התקון להנצל מזה הוא כפי תקון הברית וכפי מה שזוכה להתקרב לצדיק האמת שהוא בתכלית שמירת הברית. ועליו נאמר: טוב לפני האלקים ימלט ממנה וגו', כי הוא זוכה לחכמה ודעת ויודע איך להנצל מזה. כי אפלו אנשים גדולים צריכים חכמה ודעת גדול מאד בענין זה של טרדות הממון והפרנסה, שלא יבלה ויכלה, חס ושלום, ימי חייו על ידי זה. כמו רב ההמון שסובלין מרירות גדול מאד כל ימיהם על ידי זה ואובדים שני עולמות על ידי זה. כי דע, שהעולם הזה מלא מרירות בלי שעור בחינת מרירותא דעלמא, שאי אפשר לסבלו ולהתקים מגדל המרירות, כמו שכתוב בזהר הקדושה: אלמלא מלחא לא הוי עלמא יכול למסבל מרירותא. ועקר מרירותא דעלמא היא תאות וטרדת ודאגות הממון והפרנסה, שבא על ידי פגם הברית. ואלמלא כח הצדיקים הגדולים שהם שומרי הברית באמת, שהם נקראים ברית מלח עולם לא היה העולם יכול להתקים כלל מעצם המרירות, הנזכרת לעיל שהיא תאות ממון, על כן כל אחד לפי מה שזוכה להתקרב לצדיקי אמת, כן ממתיק מעצמו המרירות, הנזכרת לעיל שהוא תאות ממון. אבל מי שרחוק מצדיקים ובעצמו הוא רחוק מתקון הברית כאשר יודע בנפשו, מכל שכן וכל שכן כשחס ושלום, הוא חולק ומתנגד גם כן על הצדיק הנזכר לעיל ואנשיו, מתגבר עליו ביותר ויותר מרירותא דעלמא שהוא טרדות ודאגות הממון, עד שמכלה ימי חייו, רחמנא לצלן. ושים לבך היטב לדברים אלה, כי כמה וכמה נפשות שקעו בזה,

יז. צדקה הוא תקון הכללי של המשא ומתן. וצריך לכון בכל הלוך והלוך ובכל דבור ודבור שהוא הולך ומדבר בשעת המשא ומתן, שכונתו כדי שירויח כדי שיתן צדקה וזה עקר תקונו של המשא ומתן (שם ט): אולי תוכל לברח לצדיקי אמת להציל עצמך משטף מים רבים האלה של תאות ממון, שבא על ידי תאות נאוף, שלא יגעו אליך, והיתה לך נפשך לשלל ותזכה לחיים אמתיים בעולם הזה ובעולם הבא (שם):

כז. צריך שיהיה להאדם הסתפקות להסתפק רק במה שצריך לו בהכרח מזה העולם, ולא לנהג את ביתו כגדולים דוקא, כנהוג עכשו בעוונותינו הרבים בהרבה אנשים. כי אלו שאין להם מדת הסתפקות, עליהם נאמר ובטן רשעים תחסר, כי לעולם חסר להם הרבה. על כן צריך שיהיה לו הסתפקות להסתפק במה שחננו ה', ואפלו מזה ההסתפקות גופיה צריך להפריש ממנו לצדקה, ועל ידי זה נעשה יחוד גדול למעלה ונמשכין כל ההשפעות טובות (נד, ב)

לח. על ידי צדקה מתקן ממון חברו שיש לו, שגזלו על ידי חמדה. אבל גזלה ממש אין לה תקון, עד שישיב את הגזלה או יעשה בה צרכי רבים אם אי אפשר להחזיר, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שם):

לט. אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין, יעשה מהם צדקה. כי על ידי צדקה מתקן ממונו שיהיה לו ממון ופרנסה ברוח (שם):

ערך מחשובת והרהורים

יג. הרהורי נאוף הם אבי אבות הטומאה בחינת טומאת מת, וצדקה מוצלת מהם. ואף על פי כן אסור לסמך על זה ולהרבות שיחה עם הנשים, חס ושלום, רק מה שמוכרח לדבר עמהם אינו מזיק לו על ידי זכות וכח הצדקה (רמב):

יד. יש הרהורים שנמשכין מקלפה כזאת, שקשה מאד להנצל מהם, ואף אם יעצום עיניו, אף על פי כן בכל צד שיפנה תזדמן לו, וצדקה מוצלת מהם (שם):

ערך שבת

ב. על ידי שמירת שבת זוכין לאמונה. וכל הצדקה שעושין אין לה שלמות אור כי אם על ידי שבת שהיא בחינת אמונה. וכל הברכות וההשפעות הנמשכין על ידי צדקה אין להם שלמות כי אם על ידי שבת שהיא בחינת אמונה שהיא מקור הברכות, והיא בחינת שלמות כל הדברים שבעולם, שכולם הם חסרים ואין להם שלמות כי אם על ידי שבת קדש שהיא בחינת אמונה. וכן הדעת והתורה כל שלמותם הוא רק על ידי שבת אמונה (לא, ב):

ז. גם צריכין להרבות בצדקה ואז יזכה גם לשלום רב, הינו שיזכה לשלום שיש לו פה על ידי ענג אכילת שבת עם הצדקה. שיש שלום שאין לו פה, הינו שיש שלום בין בני אדם, אבל אין יכולין לדבר זה עם זה, אבל על ידי אכילת שבת עם הצדקה זוכין לשלום שיש לו פה, הינו שהשלום בשלמות שמדברים זה עם זה, כי הפה נשלם באור גדול בשעת אכילת שבת (שם ז):

ערך מועדי ה' שלוש רגלים

א. יום טוב קדש קורא ומכריז ומגלה את הרצון, שהכל ברצונו יתברך ואין שום חיוב הטבע כלל. כי בכל יום טוב ויום טוב עשה השם יתברך עמנו אותות נוראות שהם הפך הטבע. בפסח - יציאת מצרים, שהוציאנו ממצרים באותות נוראות. בשבועות - מתן תורה, שנתן את התורה באותות נוראות. בסוכות - הקף ענני כבוד, שעל ידי כל אלו האותות והמופתים נוראים שעשה עמנו בכל השלש רגלים, נתגלה שהכל ברצונו יתברך לבד ואין שום חיוב הטבע כלל. אך צריכין להטות אזנו ולבו היטב לשמע קול הקריאה הקדושה הזאת, ועל ידי זה זוכין לשמחת יום טוב. כי כל אחד כפי מה שזוכה לשמע בלבו קול הקריאה הנזכרת לעיל של יום טוב שהכל ברצונו יתברך לבד, כמו כן זוכה לשמחת יום טוב. וכל זה זוכין על ידי צדקה [עין צדקה]. על כן צריכין להרבות בצדקה קדם כל רגל, כדי לזכות על ידי זה לשמחת יום טוב בשלמות (ד)

ערך עזות

א. וכן צריך האדם שיהיה לו עזות דקדושה נגד עצמו, דהינו נגד עזות הגוף שהוא עז וחזק כל כך בהתאוות ואין לו בושה מהשם יתברך. ועל ידי עזות הגוף, על ידי זה אין הנשמה יכולה לסמך עצמה ולהתקרב להגוף, להודיע לו מהשגות שהיא משגת. כי בודאי הנשמה של כל אדם היא רואה ומשגת תמיד דברים עליונים מאד, אבל הגוף אינו יודע מהם כלל מחמת שהוא רחוק ממנה מחמת עזותו, שהוא עז וחזק בהתאוות. וצריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף, שיראה לשבר עזותו הרע של התאוות כדי שעל ידי זה תוכל הנשמה להתקרב עצמה להגוף, ולהראות לו מכל הארה ומכל השגה שהנשמה משגת, שהגוף גם כן ידע ממנה. על כן צריך עזות דקדושה לעמד נגד עזות הגוף. ועזות דקדושה היא קולות דקדושה, כי כל הקולות הן קול צעקה הן קול אנחה הן קול שופר הן קול זמרה הן קול צדיקי אמת ושאר כל הקולות דקדושה, כולם הם בחינת עזות דקדושה, ואפלו קול קשקוש המטבעות של צדקה, זה הקול הוא גם כן בחינת עזות דקדושה, ועל ידיהם משברין עזות הגוף (שם ה):

ערך צדיק

ב. הבחינה השניה, הצדקה שנותן לתלמיד חכם, שעל ידי זה נצול ממדות רעות של שני יסודות: חי, מדבר, שהן דברים בטלים ולשון הרע וגאוה ותולדותיהן (שם):

כח. על ידי צדקה שנותן לצדיקים אמתיים ולעניים הגונים, על ידי זה משלים ומתקן הושכל וזוכה לראות אור הצדיק, ועל ידי זה זוכה ליראה ואהבה (שם ה):

סה. כשנותן צדקה להצדיק שהוא ענו גדול, הוא מתברך מיד (שם):

קא. מחמת שנמצאים צדיקים אמתיים הגדולים במעלה מאד ודרכם לדבר גדולות ונפלאות, כי הם באמת יכולים לעשות גדולות ולעבד השם בכל דבר שבעולם אפלו באכילה ושתיה וכיוצא, ויש צדיקים שיכולים לעשות פדיון על ידי אכילתם. ומחמת שיש צדיקים כאלו, מחמת זה נמצאים שקרנים שמתפארים גם כן בגדולות ונפלאות כאלו, ויש שהם מנהיגי הדור ומטעין את העולם כאלו אין שום דבר נמנע מהם והכל בידם. וכל זה מחמת שיש צדיקים אמתיים שיש להם באמת זה הכח, על כן הם מתדמין אליהם כקוף בפני אדם והם נקראים נביאי השקר. אבל הם עושים טובות להצדיקי אמת. כי יש שנותנים צדקה והם רשעים נואפים, והצדקה שלהם היא מזקת להצדיק האמת, ועל כן היא טובה שנמצאים השקרנים הנזכרים לעיל, שעל ידי זה הרשעים פונים אליהם. כי השם יתברך מכשיל את הרשעים שיתנו הצדקה שלהם לשקרנים הנזכרים לעיל, ועל ידי זה נצול הצדיק מהצדקה שלהם (טו):

קב. הצדיק האמת מקבל דבור פיו הקדוש מבעלי צדקה (שם):

לקוטי עצות ערך צדקה

א. צריך להפריש צדקה קדם התפלה ועל ידי זה נצולין ממחשבות זרות שבתפלה ויוכל להתפלל כראוי, שלא יטה מן הצד לא לימין ולא לשמאל, רק יכלכל כל דבריו במשפט (ב, ד):

ב. על ידי צדקה שנותן להתלמיד חכם על ידי זה נצול מדברים בטלים ולשון הרע וגאוה ותולדותיהן, גם על ידי צדקה נצולין מעניות וזוכין לעשירות (ד, ח):

ג. על ידי צדקה משברין תאות ממון וממשיכין השגחה שלמה ומבטלין החרון אף מן העולם, וממשיכין חסד בעולם ונמשך התגלות משיח ובנין בית המקדש שהוא התגלות הדעת, ועל ידי זה יכולין להעלות נפשות ישראל ולחדשם, ועל ידי זה נעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה ועל ידי זה זוכה להביא התגלות התורה של לעתיד לבוא, ונעשה תקונא דמרכבתא עלאה ותתאה גם נחשב כמקטיר קטרת (ד, ח):

ד. על ידי צדקה לצדיקים אמתיים ועניים הגונים על ידי זה נעשים גרים ועל ידי זה משלימין הושכל וזוכין לראות אור הצדיקים ועל ידי זה זוכין ליראה ואהבה (יז, ה):

ה. הצדקה שנותן לצדיקים אמתיים ועניים הגונים נחשב כאלו נתן לכמה וכמה נפשות מישראל (שם):

ו. על ידי צדקה הנזכרת לעיל, הוא מזכיר את הטוב הכבוש בין האומות, הינו ניצוצי נשמות ישראל שנפלו בגלות, ומחמת אריכת הזמן של הגלויות שכחו מעלתם. אבל על ידי צדקה הנזכרת לעיל הם זוכרים את עצמן, איך נפלו משמים לארץ, ומתחילים לרחם על עצמן ולהתגעגע, כי הלא הם למעלה מכל העולמות כי ישראל עלה במחשבה תחלה, והקדוש ברוך הוא נמלך בנשמות ישראל בבריאת העולם, ועתה הם כבושים בגלות כזה ויכולים לילך לכליון והפסד, חס ושלום, ומחמת זה שזוכרים כל זה, הם שבים וחוזרים אל הקדושה. ומזה ממילא יוכל כל אדם להבין בעצמו, כמה וכמה הוא בעצמו צריך לרחם על עצמו, כשיזכר גדל מעלתו בשרשו, ויאמר בלבו, הלא אני מזרע ישראל שהם למעלה מכל העולמות וכו', כנזכר לעיל, ואיך אני מוטל עתה, וחס ושלום חס ושלום, מי יודע מה יהיה להלן בימים הבאים, כי הלא הבעל דבר רוצה לכלות אותו, חס ושלום. ועל ידי זה ירחם על עצמו וישתדל לשוב לשם יתברך (שם ו):

ז. על ידי צדקה שנותנין לעני הגון, על ידי זה נתתקן כל ממונו ואזי נתגלה על ידי ממונו גונין עלאין, שהם עקר התגלות גדולת הבורא יתברך, ועל ידי זה מכניעין ומשברין הקלפות והדמיונות והבלבולים והתאוות והמניעות, שמתגברין על האדם בכל פעם שצריך לעלות מדרגא לדרגא, ומתפשטין עליו מאד ואין מניחין אותו לכנס אל הקדושה. ועל ידי צדקה לעני הגון משברין אותם ועולין ממדרגה למדרגה (כה, ד):

ח. צדקה הוא תקון הכללי של המשא ומתן. וצריך שיכון בכל הלוך והלוך ובכל דבור ודבור שהוא הולך ומדבר בשעת המשא ומתן, שכונתו בהלוכו ובדבורו וביגיעתו בהמשא ומתן, הכל הוא כדי שיתן צדקה מהרוח שירויח במשא ומתן זה, וזה עקר תקונו של המשא ומתן (כט, ט):

ט. על ידי צדקה נתרומם המחין ויש לו פרנסה (שם):

י. על ידי צדקה יכולין לדבר דבורים, המאירים בתורה (שם י):

יא. על ידי צדקה וחסד מכניעין חכמות חיצוניות ונצולין מעל מלכות, וזוכין להשגת אלקות (ל. ז):

יב. על ידי שמקבלין תוכחה ומוסר ממוכיחי אמת אף על פי שתוכחתם בדרך בזיון, על ידי זה זוכין לעשות צדקה וחסד (שם):

יג. הצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע, ועל ידה נשפעין כל הברכות. אבל אין שלמות להברכות כי אם בשבת שהיא בחינת אמונה. כי עקר חשיבות הצדקה היא האמונה. ועל כן עקר התנוצצות אור הצדקה ושלמותה אינו אלא בשבת שהיא בחינת אמונה (לא):

יד. יתן צדקה קדם שיצא לדרך, ועל ידי זה יהיה נצול, שלא יהיה עכוב וצער בדרך (שם ט):

טו. עקר התענית היא הצדקה, ועל ידי תענית וצדקה זוכה להכניע הגוף לגבי הנפש, החמר לגבי הצורה, הסכלות לגבי הושכל, ויוצא מחשך לאור, ממות לחיים, מבהמה לאדם. ונתבטלין חכמות חיצוניות וכל החכמות של הבל ושקר לגבי חכמות התורה שהיא חכמה האמתית. ונתבטל השכחה, וזוכה לזכרון, ומבטל הדין והחשך, וממשיך חסדים בעולם (לז, ג):

טז. צדקה שנותנין לארץ ישראל היא גדולה מצדקות חוץ לארץ. ועל ידי צדקה דארץ ישראל תכלל עצמך באוירא דארץ ישראל, שהוא בחינת הבל הקדוש שאין בו חטא, שעל ידי זה עקר בטול הדין והחשך והשכחה והסכלות וכו' מן העולם (שם ד):

יז. צריך שיהיה לאדם הסתפקות, להסתפק רק במה שצריך לו בהכרחיות מזה העולם. ואפלו מזה ההסתפקות גופה צריך להפריש ממנו לצדקה. ועל ידי זה נעשה יחוד גדול למעלה ונמשכין כל ההשפעות טובות (נד, ב):

יח. על ידי צדקה לארץ ישראל נצולין ממחשבות זרות שבתפלה, ונזדכך מחו ומחשבתו והוא בחינת תקון הברית (מד):

יט. על ידי צדקה זוכין לשלום רב (נז, ז):

כ. על ידי צדקה ממשיכין כל החסדים ומעלין את הכבוד והמלכות דקדושה מן הקלפות והסטרא אחרא ומתקנים פגם תאות אכילה, ואזי נתבטל הכבוד והממשלה של העזי פנים שבדור, וחוזר הכבוד למנהיגי האמת (סז):

כא. על כן צריכין לתן צדקה אצל "ואתה מושל בכל" כמובא, כדי להעלות הכבוד והממשלה מהסטרא אחרא ולהחזירם אל הקדושה (שם ז):

כב. על ידי צדקה מתקן ממונו, ואז יתקים ממונו בידו ויהיה לו פרנסה ברוח [עין ממון אות ל"ח] (סט):

כג. כשנותן צדקה להצדיק, שהוא ענו גדול הוא מתברך מיד (ע):

כד. מתן בסתר הוא תקון למקרה לילה, רחמנא לצלן (פג):

כה. צדקה מציל מעברות (קטז):

כו. על ידי צדקה נמשך דעת (קיט):

כז. סגולה לחלי נופל, רחמנא לצלן, לפזר צדקה לאביונים (תהלים קי"ב) פ'זר נ'תן ל'אביונים ראשי תבות נפל (רא):

כח. הצדקה שנותנין לתלמידי חכמים גדולה ויקרה מאד, ואין עברה יכולה לכבותה (רד):

כט. על ידי נתינת מעשר נצולין משונאים (רכא):

ל. על ידי מעשר זוכין להסתפקות (שם):

לא. צדקה מוצלת מהרהורי נאוף [עין מחשבות והרהורים אות י"ג] (רמב):

לב. צדקה הוא תקון לפגם הברית. אבל צריך לזהר שלא לתן לעני שאינו הגון, כי על ידי זה נפגם יותר, רק לבקש מהשם יתברך, שיזכה לעניים מהוגנים, להשפיע להם צדקה והיא תקון גדול מאד לפגם הברית (רסד):

לג. תומכי אוריתא שנותנין מעות לתלמידי חכמים זכותם גדול מאד. כי על ידי ממונם שמחזיקין התלמידי חכמים, על ידי זה יכולין התלמידי חכמים לעסק בתורה ולהוליד הלכות וחדושי תורה. נמצא שיש להם חלק בהתורה שנולדה ונתגלה על ידם. וכל הממון שהם נותנין להתלמידי חכמים ונחסר לפי שעה אצלם, נתמלא להם אחר כך על ידי ההלכות שנתחדשין על ידם, כנזכר לעיל. שעל ידי זה נשפע חסד וחוזר ונתמלא החסרון. והם זוכין לשעשוע עולם הבא ולהארת שלשה קוי האמת לארבעה חלקי הדבור וכו', [כמו שנתבאר באמת ואמונה אות מ'] (ח"ב. ב):

לד. גדר האדם הוא הדבור, וזה הדבור נמשך מצדקה. כי צדקה וחסד הוא עקר גדר האדם, כי גדר האדם מדבר, הוא לגמל חסד עם הבריות. ומי שאינו עושה צדקה וחסד פוגם בהדבור מאד ואינו בכלל אדם כלל (רכה):

לה. עקר עבודת הצדקה היא לשבר האכזריות שלהם, להפכו לרחמנות, להתנדב לצדקה. כי מי שהוא רחמן בטבעו ונותן צדקה מחמת רחמנות שבטבעו, אין זה עבודה. על כן כל הנדיבי לב שרוצים לקים מצות צדקה כראוי, צריכים לילך ולעבר בתחלה דרך בחינה זאת, דהינו שבתחלה צריכים לשבר אכזריות שלהם שבטבעם, להפכו לרחמנות, לתן צדקה, כי זה עקר עבודת הצדקה, כנזכר לעיל (ח"ב, ד. א):

לו. הצדקה מרחבת כל הפתחים של הקדושה, שכשאדם נכנס באיזה דרך ועבודה מעבודת השם יתברך, אזי הוא צריך לפתח שם פתח לכנס באותו הדרך, ובשביל זה כל ההתחלות קשות. ועל ידי הצדקה מרחיב הפתח, כי הצדקה מרחבת ופותחת ביותר כל הפתחים של הקדושה (שם ב):

לז. התחלת הצדקה היא קשה וכבדה מאד, אבל התועלת של הצדקה גדול מאד מאד. כי צרכי הגוף הם רבים מאד ואפלו ההכרחיות הם רבים מאד, אכילה ושתיה ומלבושים ודירות, והם מונעים את האדם מאד מעבודת הבורא יתברך. ועל ידי צדקה מתבטלים כל אלו המניעות, כי על ידי צדקה זוכה שישפיע חסדו יתברך, עד שלא יצטרך לעשות שום עסק ומלאכה בשביל פרנסה, רק תהיה מלאכתו נעשית על ידי אחרים והוא יעסק בעבודתו יתברך (שם ג):

לח. על ידי צדקה מתקנין הפגם של הזקנים מאריכי ימים שבדור, שאינם כראוי [עין יראה אות כ"ה], ועל ידי זה זוכין לבטל שרש חכמת הטבע, וזוכין לשמע קול הקריאה של יום טוב קדש, שקורא ומגלה את הרצון, שהכל ברצונו יתברך, כמו שראינו שעשה השם יתברך עמנו אותות נוראות בכל הימים טובים ובטל הטבע, ועל ידי זה זוכין לשמחת יום טוב ועל ידי זה זוכין ליראה, ועל ידי יראה נשפע חסד, עד שאין צריכין לעשות שום עסק בשביל פרנסה, כנזכר לעיל (שם ט):

לט. צדקה היא רפואה לכל המכות (שם י"ב):

מ. הצדיק האמת מקבל דבור פיו הקדוש מבעלי צדקה (ח"ב. טו):

מא. כשמקנאין קנאת ה' צבאות נחשב כמו צדקה (סה):

מב. על ידי צדקה ובפרט על ידי צדקה לארץ ישראל זוכין לקבל השפעת הנעם העליון שהיא בחינת מחין קדושים של ארץ ישראל שהם בחינת שלום, וזוכה להרגיש הנעימות שיש בהתורה, ועל ידי זה זוכה לבנים הגונים ולגדל כבודו יתברך שזה עקר תקון וקיום העולם, ועל ידי זה יכולין לתקן גם המחין פגומים של חוץ לארץ ולבטל המחלקת [עין ארץ ישראל אות י"ט] (עא):

מג. צריך שילמד לעשות ולקים הי"ג [השלש עשרה] מדות של רחמים וחסדים, דהינו שיהיה לו רחמנות וירבה לעשות חסד ויקים כל הי"ג [השלש עשרה] מדות של רחמים, ועל ידי זה מעורר למעלה כל הי"ג [השלש עשרה] מדות העליונים של רחמים, ועל ידי זה מכניע ומבטל המחבלים שנעשו על ידי עוונותיו. כי הקדוש ברוך הוא מוחל עוונותיו על ידי זה ומעבירם ראשון ראשון (שהר"ן פט):

ערך רפואה

א. צדקה היא רפואה לכל המכות (ד. י"ב)

ערך שלום

ז. להרבות השלום צריכין להרבות בצדקה (נז, ו):

ערך תלמוד תרה

לה. חכמות חיצוניות הם סכלות וחשך כנגד חכמות התורה, ועל ידי תענית וצדקה לארץ ישראל זוכין לחכמות התורה שהם בחינת התעלות הנפש, בחינת חסד ואור וחיים, ונמתקין ונתבטלין הדינים (עין צדקה) (לה. א):

עב. יש נעימות בהתורה, וזהו העקר - לזכות להרגיש המתיקות והנעימות שיש בהתורה, וזה זוכין על ידי תקון הכבוד, שלא יקבל שום כבוד לעצמו רק כל הכבוד יעלה לשם יתברך. גם על ידי מצות צדקה בפרט צדקה לארץ ישראל על ידי זה זוכין לינק ולקבל ממחין של ארץ ישראל ששם עקר נעימת המחין נעימת התורה, אשרי הזוכה למחין של ארץ ישראל באמת, הוא יודע נעימת התורה [עין ארץ ישראל אות י"ח י"ט וכבוד אות ל"ב] (ח"ב. עא):

ערך תפילה

ה. צריך להפריש צדקה קדם התפלה. ועל ידי זה נצול ממחשבות זרות שבתפלה (שם ד):

מא. המחשבות זרות נקראים מבול, שמבלבלין את תפלתו. ותקונו - שיתן צדקה לארץ ישראל ועל ידי זה הוא נכלל באוירא דארץ ישראל, ועל ידי זה הוא נצול ממחשבות זרות. גם על ידי זה נזדכך מחו, הינו מחשבתו והוא תקון הברית (שם):

ערך תוכחה

ב. על ידי תוכחה זוכין לעשות צדקה וחסד, ועל ידי זה זוכין להכניע החכמות חיצוניות וממשלתם, ולהעלות ולהחיות הושכל דקדושה ועל ידי זה זוכין להשגת אלקות (שם):

ערך תענית

א. צריך כל אדם להכניע החמר וזה נעשה על ידי התענית. כי על ידי התענית מחלישין הארבעה יסודות, שמהם באים כל התאוות, ונכנע ונתבטל הגוף והחמר שהיא בחינת סכלות וחשך, בחינת בהמה בחינת מיתה, ונתגבר ונתעלה הושכל והצורה שהוא בחינת נפש, בחינת אדם, בחינת חכמה ואור וחיים, ונתבטל השכחה וזוכה לזכרון. ומבטל הדין והחשך וממשיך חסדים בעולם. ועקר תקון התענית הוא על ידי צדקה, גם מכניע חכמות חיצוניות כנגד חכמות התורה גם זוכה לפרנסה (עז):

ה. על ידי התענית הוא מתקן את פניו ומחזיר לעצמו את חכמתו שהוא צלם אלקים המאיר בפניו, ואז הכל יראים ממנו ואויביו נופלים לפניו. אבל כדי להרבות השלום צריך גם להרבות בצדקה (שם):

ספר עצות ישרות

ערך אכילה

א. עקר תקון האכילה בקדושה הוא על ידי צדקה, ועל כן צריכין להפריש לצדקה קדם האכילה ולהזמין לעני על שולחנו, כמבאר בספרים הקדושים, וזה מחמת שעל ידי צדקה נעשה כלי לקבל השפעת נעם העליון, שזה עקר תקון האכילה - לקשר הטעם ונעימת המאכל והמשקה לשרשו, לבחינת נעם העליון כנ"ל. (הלכות ברכת הפרות, הלכה ד' אות ט):

ערך ממון

י. כמו שעל ידי שבירת תאות ממון זוכין לדעת גדול ונפלא מאד, כמבאר בפנים, כמו כן להפך כשמתגבר תאות ממון, חס ושלום, על ידי זה נפגמין ונתקלקלין כל המחין והדעת, שזה בחינת מלכות יון, שטמאו כל השמנים הקדושים, כי לא די שתאות ממון מתגברת על רב העולם להשכיחם התורה לגמרי, רחמנא לצלן כנראה בחוש שרב בטול ושכחת התורה הוא על ידי תאות וטרדות הממון והפרנסה, אף גם אותן שנשאר להם איזה דעת קצת ועוסקים בתורה, גם עליהם מתגברת תאות ממון, עד שפוגמת גם את דעתם, וצריכין להלחם מאד עם הפניות והמחשבות זרות שמבלבלין אותם מעבודתם, שרובם הם מתאות ממון, ועל כן באמת כפי התגברות והתפשטות תאות הממון כמעט שנשתכחה תורה מישראל, ועקר התקון הוא רק על ידי הצדיקי אמת שבכל דור ודור, והם מאספין ומקבצין ומעלין כח וזכות של הצדקה וחסד, שישראל עושין בכל דור ודור, ועל ידי זה הם ממשיכין רוח נדיבה לשכך ולבטל ושבר תאות ממון מישראל, ואז לא די שלא תשתכח התורה מישראל, חס ושלום אף גם הם זוכין על ידי זה להמשיך התחדשות התורה בכל דור ודור. (הלכות אבדה ומציאה, הלכה ג', אות ז):

ערך מועדים

טז. כל הגזרות, רחמנא לצלן נמשכין מעוונות, ותקון הכללי של כל העוונות הוא תקון הברית, וכן תקון הכללי של הדבור הוא שבח הצדיקים, ותקון הכללי של משא ומתן הוא צדקה וזה בחינת: תשובה, תפלה וצדקה מעבירין את רע הגזרה, שהם: צום, קול, ממון, כי צום הוא בחינת תקון הברית כנ"ל תפלה היא בחינת רבוי התפלות והשבחים, שמרבין להשם יתברך ביום כפור, וצדקה היא בחינת תקון הכללי של משא ומתן כנ"ל. (הלכות יום כפור, א ו):

ערך צדיק

א. תקון זה, שעוסק הצדיק בחינת משה להעלות משמד לרצון, זה צריך גם כל אחד לפי מדרגתו, כי אפלו הכשרים, כשסרים לפעמים מאחרי השם יתברך, נחשב לעבודה זרה בחינת שמד, רחמנא לצלן, בחינת: וסרתם ועבדתם אלקים אחרים, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. ועקר בחינת עבודה זרה ושמד הוא בחינת תאות ממון וטרדת ומרירת הפרנסה, שהשטן והבעל דבר מפיל את כל אחד בדעתו לטבעיות ורוצה להרחיקו מאמונת ההשגחה והרצון העליון, ומחמת זה דואג תמיד על ממון ופרנסה, ויש שיש לו ממון הרבה ומתאוה יותר ויותר, וכל זה הוא בחינת שמד, כי כל העבודות זרות תחובים בממון, כמבאר במקום אחר והתקון לזה - לקשר את עצמו לצדיקי הדור האמתיים בחינת משה ולהרבות בצדקה דקדושה לשם שמים, ולא להתפאר, חס ושלום, ועל ידי זה ממשיכים הארת הרצון מבחינת משה, שנסתלק, ונכלל בשרש הרצון רעוא דרעוין, עד שעל ידי זה יאיר להם הרצון דקדושה בכל מיני חשך להעלותם משם, משם, שעל ידי זה עולין משמד לרצון. (שם, הלכה ה', אות מה, סא):

ערך צדקה

א. בודאי השם יתברך יכול לפרנס העניים ולתן להם כל טוב בעצמו, אך עקר מצות הצדקה היא מחמת שהממון כבר ביד העשיר, ובידו לעשות בו כרצונו, והוא מתגבר בבחירתו ונותן מכיסו לצדקה, זה יקר מאד אצל השם יתברך, כי על ידי זה ממשיך חסדים בעולם, וזהו רצונו יתברך, שבן אדם הבעל בחירה ימשיך לעולם על ידי הצדקה, שנותן להעני בבחירתו, ובכל זה רואין גדל כח הבחירה. (הלכות ברכות השחר, הלכה ה', אות צא):

ב. התקון של כל הולכי דרכים בגשמיות ורוחניות הוא על ידי צדקה, כי עקר ידיעת הדרך הישר באמת לאמתו אי אפשר להורות בפרוש, כי אם ברמז בבחינת: אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני, כי אי אפשר לבאר כל המבוכות והטעויות שיש בהליכת הדרכים, אפלו בגשמיות, מכל שכן בענין דרכים ונתיבות ברוחניות בעבודת השם, שבודאי אי אפשר לבאר ולפרש לכל אחד ואחד הדרך הישר בכל יום ובכל עת להיכן יפנה להציל נפשו ממה שצריך להנצל, כי אם ברמז, שמרמזין לאדם בכל עת בדרך זו ילך; וכל זה נתתקן על ידי צדקה בחינת: צדקת תמים תישר דרכו, כי על ידי צדקה זוכין לילך בדרך הישר בגשמיות ורוחניות. (הלכות ברכות הודאה, הלכה ה', אות ה):

ג. מעלת מצות הצדקה הוא בלי שעור, וכל התורה וכל תקון העולמות תלוי בזה, כי הכל נברא בשביל כבודו, וכל כבודו נתגלה על ידי הצדקה, שעל ידה נעשה כלי לקבל השפעת הנעם העליון, שעל ידי זה נעשה הולדה ונתגלה כבודו, כמבאר בפנים, ועל כן שקולה צדקה ככל התורה כולה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. אבל צריכין להרבות בצדקה מאד ולבקש מהשם יתברך, שיזכה לקים מצות הצדקה כראוי, שיתן הצדקה בלב שלם למען שמו יתברך באמת ושיזמין לו השם יתברך עניים הגונים לזכות בהם, כי עקר תקון הצדקה - שיתגדל כבודו יתברך על ידי זה כנ"ל, על כן צריך לכון בצדקתו רק בשביל כבוד השם יתברך, לא בשביל כבוד עצמו, חס ושלום לא כמצוי בכמה אנשים, שנותנים צדקה רק למי שיש להם ממשלה וכבוד בעולם, ועל כן הצדקה גם להם לכבוד, ועל עניים הגונים וכשרים העוסקים בתורה ועבודת השם באמת אינם משגיחים כלל ומעלימין עיניהם מהם נמצא, שהצדקה שנותנים הוא רק בשביל כבוד עצמן. ואף על פי שבודאי גם בזאת הצדקה יש נקודות טובות, אבל על ידי צדקה כזאת אין נעשה הכלי הנ"ל בשלמות לקבל על ידה שפע נעם העליון בשלמות, ועל כן עקר תקון הצדקה - שתהיה בבחינת מנחה, שהיא קרבן עני, שנתינתו מועטת, ועלכן אינו מתפאר בה, רק כונתו בקרבנו רק לשמים לבד, כמו כן העשיר - אף על פי שנותן הרבה לצדקה, חלילה לו להתגאות בחינת הצדקה ולהתכון בה לכבוד עצמו, רק אף על פי שיתן לצדקה הון רב, אוף על פי כן יהיה בעיניו כעני, כי באמת נגדו יתברך הכל עניים, כמו שכתוב: מי הקדימני ואשלם, כי הכל רק ממנו יתברך, כמו שכתוב: ממך הכל ומידך נתנו לך, ועל כן דוד המלך עליו השלום, בעת שנתן הון רב לנדבת בית המקדש אמר:

והנה בעניי הכינותי וכו', כי החזיק כל נתינתו לעניות, וצדקה כזאת יקרה מאד, כי הוא בחינת מנחת עני, שחביבה מאד מחמת שכונתו רק לשמים בלי שום התפארות עצמו כלל, ועל כן נקראת צדקה כזאת בשם מנחה בחינת: מגישי מנחה בצדקה. (הלכות תפלת המנחה, הלכה ו', אות ד):

ד. ביותר צריכין לתן צדקה ברגלים כדי להכניע מצח הנחש ולגלות מצח הרצון, שעל ידי זה נזכה לשמע קול הקריאה של יום טוב, שקורא ומגלה את הרצון, שעל ידי זה זוכין לשמחת יום טוב. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ענין יום טוב: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך, כי על ידי זה זוכין לשמחת יום טוב. (הלכות סימני דגים, הלכה ג', אות ו):

ה. על ידי צדקה משככין חמימות הלב הבוער לתאות משגל ולתאות ממון, אשר שניהם תלויים זה בזה, כמבאר בפנים. (הלכות קדושין, הלכה ג', אות ב, ה):