סיפורים נפלאים על מעלת הצדקה וגמילות חסדים

חסיד אחד, שהיה מתלמידיו של הרבי מבריסק, בא אחרי שנים לבקר את רבו.
שאל את הרבי: "מה מעשיך?"
"השבח לאל",השיב לו "אני בריא ושמח בחלקי,עוסק במשחר ומצליח".
המשיך הרבי בשיחתם ואחרי דקות אחדות שב ושאלו: "מה מעשיך?" "ברוך השם, אני רואה ברכה במעשי ידי." השיב החסיד.
לא חלפה שעה קלה והרבי שב ושאל אותו: "מה מעשיך?"
תמה החסיד ואמר:"רבי, זה הפעם שלישית שאתה שואל אותי אותה שאלה, והן כבר השבתי לך עליה."
"צר לי," אמר לו הרבי, "לא השבת לי עליה. אני שואל אותך מה מעשיך ואתה מספר לי על בריאותך, עיסוקך במסחר והצלחתך.
אלה אינם מעשיך אלא פרי מעשיו של בורא עולם למענך, ואילו אני שואל אותך על מעשיך ואתה: האם נותן צדקה? האם אתה תומך באלמנות וביתומים? האם ביתך פתוח לעניים ולקשי יום?"

ר' עקיבא היתה לו בת. אמרו לו הכלדיים: אותו היום שתיכנס לחופה ישכנה נחש ותמות. היה מצר על הדבר הרבה. באותו היום נטלה בתו את המכבנה ונעצה אותה בכותל. פגעה בעינו של נחש וישבה בה. בבוקר כשנטלה את המכבנה משם נגרר ובא הנחש אחריה.
אמר לה אביה: מה עשית? אמרה לו: בערב בא עני וקרא על הפתח, והיו הכל טרודים בסעודה ואין שומע לו. עמדתי ונטלתי מנה שנתת לי וננתיה לו. אמר לה: מצווה עשית.
יצא ר' עקיבא ודרש: "וצדקה תציל ממות". ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה (שבת קנ"ו).

שני תלמידים של ר' חנינא יצאו לקצץ עצים, וראם אסטרולוגוס אחד ואמר: שנים הללו יוצאים ולא יחזרו. כשיצאו פגע בהם זקן אחד, אמר להם: זכו עמי! הרי שלושה ימים שלא טעמתי כלום. והייתה עמם כיכר אחת, פרסו מחצה ונתנו לו. אכל והתפלל עליהם, אמר להם: כשם שקיימתם היום את נפשי כך תתקיים היום נפשכם. יצאו בשלום וחזרו בשלום.
והיו שם בני אדם ששמעו קולו . אמרו לו: ולא כך אמרת: "שנים הללו יוצאים ולא יחזרו?" אמרו: יש כאן אדם שקרן, שאסטרולוגיא שלו שקר! אף-על-פי כן הלכו ופשפשו ומצאו חכינה, מחצה בחבילה אחת ומחצה בחבילה אחרת. אמרו: מה דבר טוב עשיתם היום? סחו להם אותו המעשה. אמר: ומה אני יכול לעשות - ואלהיהם של היהודים מתפייס בחצי כיכר! (ירוש' שבת פ"ו, הלכה ט').

שמואל ואבלט היו יושבים, וראו בני אדם מהלכים לאגם. אמר לו אבלט לשמואל: אדם זה ילך ולא יחזור, שינשכנו נחש וימות. אמר לו שמואל: אם בן ישראל הוא ילך ויחזור. עד שהם יושבים - הלך וחזר. עמד אבלט ופרק משאו - מצא בו נחש חתוך לשניים.
אמר לו שמואל: מה עשית? אמר לו: בכל יום היינו מטיילים פת ביחד ואוכלים. היום היה בינינו אחד שאין לו פת והיה מתבייש. אמרתי להם: אני אעמוד ואטיל. וכשהגעתי אצלו עשיתי עצמי כמי שנוטל ממנו, כדי שלא יתבייש. אמר לו: מצווה עשית.
יצא שמואל ודרש: "וצדקה תציל ממות" - ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה (שבת קנ"ו).

ספר טהרת הקודש \ מרן אהרן ראטה זצ``ל

חשובה מצות צדקה שאפילו גלי הים צועקים וממליצים זכות עליו. כמובא באבות דר' נתן (פ''ג), וזה לשונו:
מעשה בחסיד אחד שהיה רגיל בצדקה. פעם אחת הלך וישב בספינה. בא רוח וטבע ספינתו בים. ראהו רבי עקיבא, ובא לפני בית הדין להעיד על אשתו, להנשא... עד שלא הגיע עת לעמוד, בא אותו האיש ועמד לפניו.
אמר לו, ''אתה הוא שטבעת בים?''
אמר לו, ''הן.''
''ומי העלך מן הים?''
אמר לו, ''צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים.''
אמר לו, ''מאין אתה יודע?''
אמר לו, ''כשירדתי למעמקי מצולה, שמעתי קול רעש גדול מגלי הים, שזו אומרת לזו, וזו אומרת לזו, 'רוצו ונעלה את האיש הזה מן הים, שעשה צדקה כל ימיו'. ''
באותה שעה פתח רבי עקיבא ואמר, ''ברוך אלקים אלקי ישראל, שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים, שדברי תורה ודברי חכמים קיימין הן לעולם ולעולמי עולמים. שנאמר:
'שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו.'
''ועוד כתיב:
'וצדקה תציל ממות'. ''

רבי מאיר שפירא מלובלין הלך לקבץ כספים בעבור ישיבתו, ישיבת 'חכמי לובלין'. הוא הגיע ליהודי שנתרחק מאורח-חיים יהודי, והלה הגיב בכעס: "לא אתן פרוטה ואשתדל שגם חבריי וידידיי לא ייתנו פרוטה". להפתעתו, הודה לו רבי מאיר בחום.

תמה הלה לפשר דברי התודה הללו. הסביר רבי מאיר: "המשנה מונה 'ארבע מידות בנותני צדקה', ואחד מהם הוא מי שמידתו היא - 'לא ייתן ולא ייתנו אחרים'. נשאלת השאלה, מה טיפוס כזה עושה בין 'נותני צדקה'? אלא התשובה היא, שמי שאומר בגלוי שלא ייתן וידאג שאחרים לא ייתנו עדיף ממי שמטפח אשליות כאילו הוא ייתן, ולבסוף מתברר שידו קפוצה ואין בדעתו לתת פרוטה. הראשון לפחות לא מבזבז לריק את זמנו של גובה הצדקה"...

צדקה בלי מגבלות

המשמעות המעשית של הדברים: מי שיושבים באוהלה של תורה, כמו תלמידי-ישיבות או מי שעוסקים בתורה בלבד - אל להם להסתפק בזמנים הקבועים שנקבעו ללימוד התורה, אלא הם נדרשים לפרוץ את מסגרות הזמן הקבועות, בבחינת 'שטות דקדושה', למעלה מהזמנים הקבועים.

בעלי-עסק, שעיקר עבודתם את ה' בקיום המצוות ובמתן צדקה - עליהם לפרוץ את הגדרים הקבועים של שיעורי הצדקה. גם אם הם כבר מקיימים את מצוות הצדקה בהידור, צדקה מן המובחר, בכל-זאת עליהם לחרוג מהמגבלות הללו, ולתת צדקה באופן של 'שטות דקדושה', בבחינת "כל אשר לאיש ייתן בעד נפשו".

פריצת המסגרות והמגבלות תביא את ביאת המשיח, שאף הוא מכונה 'פורץ', ונזכה ל"יעלה הפורץ לפנינו", בקרוב ממש.

(לקוטי שיחות כרך א, עמ' 166)