פסח

על חג הפסח

חג הפסח. כל הגאולות של ישראל מן הגלויות מתנוצצות מחג הפסח. ורמז על כך במשנה (פסחים) "ואלו עוברים בפסח כותחהבכלי, שכר המדי, חומץ האדומי, זיתום המצרי". תפסה המשנה ארבעה מיני חמץ שעוברין בפסח, וכולם נתכנו על שם מקומם: מצרים, בבל, מדי (פרס), ואדום, הן הן ארבע מלכיות שמשלו על ישראל, כל אלו "עוברין" מן העולם "בפסח", שכן בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל.
(ספרים)

חג המצות. בני ישראל רגילים לקרוא לחג זה "חג הפסח", בתורה, לעומת זאת, קרוי חג זה בשם "חג המצות". בקראם לחג "פסח", מבקשים בני ישראל לשבח את המקום, אשר פסח על דלתי בני ישראל בהכותו את מצרים. הקב"ה בקראו לחג בשם "חג המצות", משבח את עמו שנזדרזו לקיים מצוותו ולצאת ממצרים בחפזון עד שלא הספיק בצקם להחמיץ. כיוצא בזה מצינו בתפילין של ישראל לעומת תפילין של מארי דעלמא: בתפילין של ישראל כתוב שבח רבונם: "ה' אלקים ה' אחד". ובתפילין של הקב"ה כתוב שבח עמו ישראל: "ומי כעמך ישראל" (ברכות ו.).
(קדושת לוי)

זכור את היום הזה אשר יצאת ממצרים. המלה "זה" נאמרת תמיד על דבר מוחש שאפשר להצביע על נוכחותו. "היום הזה" בכל שנה ושנה הוא הוא "היום הזה" ממש, כי ביום זה מתעורר אותו אור שהיה ביציאת מצרים.
(הפלאה)

פסח ראשון משפיע לכל חגי הפסח בכל הדורות. בשם המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע, כתיב (שמות י'ג, י) "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה", ימים זה לשון זכר, ימימה זה לשון נקבה, פסח בלילה הראשון כשיצאו ישראל ממצרים, היה גילוי גדול כזה שזכו ישראל להגיע לחמישים שערי בינה, כמו שכתוב וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים, וכידוע שהזכר נקרא "משפיע" ונקבה נקראת "מקבלת", בפסח הראשון שיצאו עם מדריגה גדולה כזאת שהשיגו את החמישים שערי בינה, כל שנה מתעורר האור והמדריגה הגדולה הזאת ומשפיע ומקרין על כל שנה ושנה, וזה ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה, שמפסח הראשון שהוא המשפיע מימים, ישפיע לכל שנה ושנה ימימה שהיא מקבלת.
(אורח לחיים [אבות])

המכבד את המועדות מתדבק בהקב"ה. אלהי מסכה לא תעשה לך, את חג המצות תשמור (שמות לד, יז - ח). מן הסמיכות של שתי מצוות אלה למדו חז"ל (פסחים קיח),כי "המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה". ולעומת זאת, המכבד את המועדות מתדבק בהקב"ה, כי מידה טובה מרובה.
(שפת אמת)

מי שאינו מאמין בישועה על ידי המועדות נקרא המבזה. איתא במשנה דהמבזה את המועדות אין לו חלק לעולם הבא, מיהו "המבזה את המועדות". זהו האומר שאין לו ישועה על ידי המועדות, שכן כתוב בשאול (שמואל א, ', כז) "מה יושיעם זה הבזהו", כלומר, הביזיון הוא על ידי הכחשת הישועה.
(חידושי הרי"ם)

כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ו, טו). מדברים אלו ניתן להבין, כי נפלאות הגאולה העתידה יהיו בדומה לניסי יציאת מצרים. וקשה כלום לא תהיה גאולת העתיד רבת נפלאות יותר מגאולת מצרים. אלא יש להסביר הדבר בעזרת משל: עני מרוד אחד נתמזל מזלו וזכה לפתע בזכייה של אלף זהובים, והיה האיש שמח ומאושר ביותר. לימים זכה בזכייה גדולה יותר - עשרת אלפים זהוב. והנה, אף על פי שערך הזכייה הזאת היה גדול בהרבה מזכייתו הראשונה, לא היתה שמחתו של האיש כה גדולה כשמחתו בזכייה הראשונה, שהרי אז חל שינוי קיצוני במצבו, מעוני ושפלות למעמד של בעל ממון. כדי שיגיע אותו אדם למידת השמחה הראשונה, עליו לזכות בסכום כסף כל כך עצום - מאה אלף זהובים - שלעומתם תהיה הזכייה הראשונה בטלה ומבוטלת. והנמשל: כאשר גאל הקב"ה את ישראל ממצרים, היתה שמחתם בניסים ובנפלאות עצומה, שהרי נתעלו ממעמד של מדוכאים ונרדפים לבעלי הנס הגאולים. בגאולה העתידה יהיו נסים ונפלאות כל כך רבים, הרבה יותר מאשר בעת יציאת מצרים, שכתוצאה מכך יוכלו ישראל להגיע לאותה מידה עצומה של שמחה ראשונית, שחשו בה כאשר יצאו ממצרים, משעבוד לגאולה.
(קדושת לוי)