לחץ לשיעור מהילולת מוהרנ"ת תשס"ה
לחץ לשיעור מהילולת מוהרנ"ת תשנ"ט

 

"רבנו נתן מברסלב", נאם הגבר הוקם על, בפשיטות נאמר עליו שהקים עולה של תורה תורת רבנו הקדוש והנורא מוהר"ן מברסלב זי"ע, אשר סמך רבנו ידיו עליו להפיץ ולהאיר תורתו בעולם, ובפרט לחזק נשמות חלושות להקים ולהקיץ לעורר לסמוך לכל הנופלים לחזקם לעודדם לקשטם בכל מיני חן ויופי והתפארות, לגלות את ההתפארות שבכל יהודי וכל יהודי היכן שהוא ובאיזה מדרגה שהוא חשוב הוא לפני הקדוש ברוך הוא.

נעלה מעט מדברי תלמידו הקדוש שר התורה הגאון האמיתי רבי נחמן אב"ד קודש טשעהרין זי"ע בהקדמתו לעלים לתרופה:

"ידוע מה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה פרשת פנחס מה שהקדוש ברוך הוא אמר למשה על יהושע: "יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, והוא היה מסדר את הספסלים וכו'. הואיל והוא שרתך בכל כוחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו. "קח לך את יהושע בן נון" וכו', לקיים מה שנאמר (משלי כ"ז) "נוצר תאנה יאכל פריה".

והנה גם אנחנו אלה פה היום בדורותינו אלה, מעולם לא ראינו ולא שמענו מאיש אחד שישרת את רבו באופן כזה כמו שראינו ממורנו הרב נתן זכרונו לברכה, כי ממש נתקיים בו "לא מש מתוך האהל" - אהלו של תורה של רבנו אור האורות בעל לקוטי מוהר"ן זכר צדיק לברכה, כי ממש היה דבוק ומקושר אליו בהתקשרות ודבקות אמיתי, במסירות נפש ובבטול הרגשות עצמו לגמרי לגמרי בכל תנועותיו במעשה ובדבור ובמחשבה, בשבתו בביתו ובלכתו בדרך בשכבו ובקומו. וכל שיחותיו וספוריו ועניניו הכל היה סובב והולך רק על קוטב ענין זה, להודיע ולפרסם גדלת קדושת מעלת רבנו זכר צדיק לברכה, וגדלת קדושת מעלת מאמרי תורותיו הקדושים ושיחותיו וסיפורי מעשיותיו וכל ענייניו. להודיע לבני האדם גבורותיו וכו' להפיץ מעינותיו חוצה. כי זה כל אדם. וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ובשביל זה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת ל':).

והנה האיש הזה, מורנו הרב רבי נתן זכרונו לברכה, לא נתן שנה לעיניו ולעפעפיו תנומה, וכל ימי חייו היה עוסק רק בעניין זה - לדלות ולהשקות מתורת רבו לאחרים, ולפרסם שמו הגדול והקדוש בעולם. ועסק בזה בשקידה רבה מאד ובמסירת נפש עצום מאד אשר לא יאמן כי יספר, וזכות רבו הקדוש מסיעתו כי זכה למדרגה גבוה ועליונה מאד בעבודת ה' ובהשגת התורה הקדושה, והכל היה בתמימות ובפשיטות גמור ובשפלות אמתי וענוה שלמה מה שאי אפשר לשער כלל. ואי אפשר לבאר בפרטיות עניין זה לא בכתב ולא בעל פה, והיה חידוש נפלא ונורא מאד. כי זכה ללמוד הרבה בפשיטות, ש"ס ופוסקים ומדרשים וזהר הקדוש וספרי קבלה ושאר ספרי קודש, עד שכל מי ששמע קצת מסדר למודו היה משער בלבו כי בלתי אפשר דבר זה אם לא שנאמר שיומם ולילה אינו עוסק רק בסדר למודו, ומלבד זה היה עוסק הרבה מאד בעבודת ה', עבודה זו תפלה. כי היה מתפלל תפלתו בכח עצום ובהתלהבות גדול ובדבקות נפלא. גם היה עוסק הרבה בתפלה ובתחנונים בתמימות ופשיטות גדול, כי היה רגיל לומר בכל יום מזמורי תהלים הרבה ובהתעוררות גדול ובבכייה עצומה ובקולות וצעקות גדולות ומשונות ובלב נשבר באמת כזה אשר לא יאמן כי יספר, וכל השומע תצלינה אוזניו, ורבים רבים מישראל גם מהמון עם אשר לא היו מקורבים אליו כלל וכמעט שלא הכירו אותו בפניו כלל ונתעוררו לתומם בהתעוררות גדול דקדושה על־ידי ששמעו תפלתו ואמירת תהלים שלו וסדר תיקון חצות שלו וכיוצא בזה, כידוע ומפורסם עניין זה. גם היה עוסק הרבה בכל יום לפרש שיחתו לפני השם יתברך ולהרבות בהתבודדות ותחנונים וכו' שעות הרבה בכל יום, עד שכל מי ששמע סדר עבודת התפלה שלו היה משער בלבו כי אי אפשר דבר זה אם לא שמבלה כל ימיו ולילותיו על תפלה ותחנונים כנ"ל.

גם היה עוסק הרבה בכל יום לחדש חידושי תורה נפלאים על פי ההקדמות נוראות שקבל מרבו זכר צדיק לברכה, ולסדרם היטב ולכתבם על הספר כמובן קצת מחיבוריו הקדושים בספרו ליקוטי הלכות. גם היה עוסק בספרי רבנו זכר צדיק לברכה בעצמו בכמה וכמה העתקות, וללבנם ולסדרם בכל פעם בסדר יותר נכון, ולברר העצות והדרכים הקדושים היוצאים מהם למעשה כמובן מספר קצור ליקוטי מוהר"ן וליקוטי עצות. וגם בעניין זה היה לו עסק גדול, כי סדרו כמה פעמים ובכל פעם באפן אחר, כידוע להיודעים גם בזה.

גם היה עוסק הרבה לסדר תפלות על סדר כל מאמרי רבנו זכרונו לברכה, וגם בזה היה לו עסק גדול מאד כמובן מזה בספרו לקוטי תפלות הנדפסים, לבד ממה שנשרפו הרבה הרבה חבורים מספר לקוטי תפלות שלו מה שלא זכו העולם לראותם וליהנות מהם כלל, כידוע ומפורסם בין אנשי־שלומנו. לבד מה שהיה צריך כמעט בכל יום לכתב מכתבים הרבה ובאריכות בדברים המשיבין את הנפש לאנשים רבים מאנשי־שלומנו אשר זכו לשתות בצמא את דבריו כידוע. וכל מי ששמע וידע קצת מעניין סדר כתביו הנ"ל, היה משער בלבו כי בלתי אפשר דבר זה אם לא שמבלה כל ימיו על כתיבת עניינים הנ"ל.

ויותר על זה מה שעסק כל ימיו ליסד "הבניין הקדוש" של רבנו זכר צדיק לברכה, ולהדפיס ספריו הקדושים כמה פעמים, ולייסד ולבנות הבית המדרש הקדוש שלו. ובכל פרט ופרט מעניינים הנ"ל היה לו עסק גדול עם רבים מאנשי־שלומנו אשר היו בתומכי נפשו, אך אף־על־פי־כן היה צריך לבלות זמן הרבה על זה ולעסק בנסיעות רבות בשביל זה, לבד מאשר רבים קמו עליו, והיו לו מלחמות גדולות ועצומות ומסירות נפש עצום מאד קדם שזכה לגמר כל עניין ועניין מעניינים הנ"ל. ויותר על זה מה שזכה ללמד מתורת רבו לאחרים, והיה עוסק הרבה לדבר עם בני אדם הרבה בכל יום ולקרב אותם לעבודת השם יתברך, והיה מבלה על זה זמן הרבה, כידוע כמה יגיעות צריכין לזה וכמה זמן צריכין לבלות על זה קדם שזוכין לעזור לבעל בחירה אחד ולקרב אותו לעבודת השם יתברך, ומכל שכן שהיה לו עסק גדול עם אנשים רבים מישראל שעסק עמהם בעניין זה לקרב אותם לעבודת ה' על־ידי החידושי תורה והמעשיות והשיחות הקדושות שקבל מרבו זכר צדיק לברכה. לבד מה שהיה צריך לכתב מכתבים רבים בכל יום לרבים מאנשי־שלומנו להשיב לכל אחד על שאלתו, ולהורות להם הדרך אשר ילכו בה ולחזק לבבם רק ביראת ה' כל היום.

והנה הרבה מחדושי תורתו הנודעים לנו ונמצאים בידינו נדפסו כבר בעזרת השם יתברך, והן הם הליקוטי עצות וליקוטי הלכות וליקוטי תפלות וכו'. ובעזרת ה' יתברך עתקו וגם גברו חיל ועשו רושם גדול בעולם כי נתפשטו בכל תפוצות ישראל והיה להם למשיבת נפש ממש.

רבי נתן הוא הרבי (רבי נחמן מברסלב) בעצמו!

על מוהרנ"ת מתבטא נצורות ראש וראשון לתלמידי אדמו"ר ז"ל השמש רבי שמעון (התקרב לאדמו"ר ז"ל בעודו בגיל שמונה עשרה, ואדמו"ר ז"ל היה בגיל שלוש עשרה שנה בלבד בעת שרבי שמעון התקרב אליו), לאחר פטירת רבנו ז"ל נסע רבי שמעון לארץ ישראל, לאחר זמן שחזר לחו"ל ובא לשבועות לברסלב ושם היה קיבוץ אצל מוהרנ"ת ז"ל, ומוהרנ"ת אמר תורה, כשרבי שמעון שמע את דיבורי מוהרנ"ת, התפעל כל כך מהם עד שקרא: "תמיד חשבתי על מוהרנ"ת שהוא תלמיד רבינו, כעת אני רואה שהוא הוא הרבי בעצמו! אני הרי מבין על יהודי טוב (כלומר רבי), כי הרי עזבתי את כל מפורסמי הדור והתקרבתי לרבינו בהיותו עדיין ילד. ובכן אני אומר לכם שכיום מוהרנ"ת הוא הרבי!" ע"כ. ועוד רבי שמואל אייזיק ז"ל גדול השרפים שבתלמידי אדמו"ר ז"ל התבטא על מוהרנ"ת "הלא בפני מוהרנ"ת ז"ל מאיר פני אדמו"ר ז"ל".

התבטאות גדולי הדור על מוהרנ"ת ועל ספרו הגדול "ליקוטי הלכות":

הגאון הנודע דער בראשויער רב: התבטא "בליקוטי הלכות טמונים כל ספרי החסידות".

ועוד הרב הקדוש רמ"מ מלעלוב התבטא עליו: "הוא היה בעל המוח הגדול ביותר בחסידות".

האדמו"ר החריף רמ"מ מקוצק שנפגש עם מוהרנ"ת לאחר הפגישה אמר לתלמידו בעל החידושי הרי"מ מגור על מוהרנ"ת "מצח זוהר ומהיר מתחת לכובע מצחייה פשוט", ועוד אמר "הוא עילוי בחסידות".

הרה"ק רבי אהרן מקרימענטשוק נכדו של האדמו"ר הזקן בעל התניא ז"ל, התבטא על מוהרנ"ת, "כל כתבי האריז"ל מונחים לו על כף היד".

וכן מוהרנ"ת אמר בעצמו "העולם אומרים שספר השל"ה הוא אוצר של גן עדן, ואני אומר שספרי ליקוטי הלכות הוא הגן עדן בעצמו".
על ליקוטי הלכות אין לנו הסכמה מאף גדול דור, אך הסכמה יש לנו ממשה רבנו ע"ה בכבודו ובעצמו, לאחר כל המחלקות הקשות והבזיונות שעברו על מוהרנ"ת בא אליו רבנו ז"ל בחלום וכך מוהרנ"ת סיפר "ראיתי את אדמו"ר שבא אלי עם עוד אחד, וסיפרתי לפניו בדרך קובלנא כל אשר עובר עלי. ואמר לי אדמו"ר בזה הלשון "עם הספרים שלך עשית אכן טוב". זה האחד שהיה עמו נענע לו בראשו והסכים על זה ואמר בזה הלשון: אכן כן, "טוב מאד עשית". ושאלתי את אדמו"ר מי הוא זה, והשיב לי כי הוא משה רבינו ע"ה!.

חשיבות לימוד ספרי מוהרנ"ת דוקא יותר מספרי אדמו"ר ז"ל

וכמה חשוב ללמוד תורתו של מוהרנ"ת דוקא יותר מספרי אדמו"ר ז"ל, כמו שכותב רבי אברהם בר"נ ז"ל "יש להרבות בלימוד ספריו של מוהרנ"ת, כי רק על ידם יש לנו השגה ותפיסה בספריו של רבנו הקדוש. כדוגמת השמש שאין בכח אנוש להביט בה ורק כשאורה מוחזר על ידי הלבנה ניתן להינות ממנה", ע"כ לשונו.

וכן כותב מוהרנ"ת בהקדמתו לספרו כך "ומבואר בדברי רבנו ז"ל "חדי רבי שמעון" שמכל הלימודים שהאדם לומד צריך להוציא צריכים להוציא משפטי הנהגות ישרות וכו' אבל לאו כל אדם זוכה לזה, ובעזרת השם ובישועתו הנפלאה, באלו הספרים (ליקוטי הלכות) פתחתי שער קצת למצוא דרכים אמתיים בכל לימודי התורה הקדושה" ע"כ.

וכן דוקא על ידו אפשר להבין דברי אדמו"ר ז"ל כי הוא עשה כלים וצימצומים נפלאים לתורת אדמו"ר ז"ל כדי שכל אחד יוכל להבין ולהכנס לים תורתו של אדמו"ר ז"ל, וכן אמר אדמו"ר ז"ל על מוהרנ"ת שבזכותו אפילו נערים יודעי ספר יהיו יכולין ללמוד ולהבין כל כתבי האר"י ז"ל ע"כ.

וכן כל אחד ואחד מאיתנו צריך להתחזק בתחילה בספרי מוהרנ"ת ז"ל. וכן כותב מוהרנ"ת במכתב לבנו רבי יצחק "שכל מה שהשם שולח תחת קולמוסו נצרך לכל אחד ואחד" ע"כ, וידוע לכל אחד שנכנס בים תורתו של מוהרנ"ת בספרי הליקוטי הלכות שכל דיבור ודיבור שם כאלו המחבר ז"ל מדבר אל הקורא, על מצבו הרוחני והגשמי שנמצא בו כעת, ממש להפליא, ונראה בחוש לכל ההוגים בליקוטי הלכות הקדוש. ועוד על החיוב לעיין בהם בכל יום ובכל עת מצוה מוהרנ"ת את בנו, ואת כל אחד ואחד מאתנו כך (עלים לתרופה תל"ה) "ומעתה תהיה רגיל לשקוד על הספרים שחנני השם לחדש בתורתו הקדושה שהם ספרי הליקוטי הלכות ותסתכל בהם בכל יום ובכל עת, ולהשם התקוה שיועילו לך הרבה", ע"כ לשונו הקדושה.

ועוד יתרה מזאת למדים אנו שכל תורת מוהרנ"ת ז"ל הן הן דברי אדמו"ר ז"ל כעדותו על עצמו, ששהה הרב נחמן טולטשינער ז"ל בעיר יאס לאחר שהדפיס חלק ראשון מליקוטי הלכות, פגש שם את רב העיר ונתן לו לעיין בליקוטי הלכות שהדפיס עתה, ורב העיר דשם שזכה להכיר את אדמו"ר ז"ל ולשמוע תורתו, שהביט בליקוטי הלכות התבטא על מוהרנ"ת "הוא המוח של הרבי והפה של מוהרנ"ת", שסיפר זאת הרב נחמן טולטשינער לרבו מוהרנ"ת אמר "גם אני אומר כך המוח של הרבי והפה שלי".

נעלה כאן את סיפור הסתלקותו מן העולם י' טבת תר"ה

ימים ספורים לפני הסתלקותו מן העולם, התקבצו רבים מחסידי ברסלב אצל מוהרנ"ת בברסלב. האוירה היתה חגיגית, מבלי לחוש כלל מה עומד להתרחש למרות שמוהרנ"ת היה חלוש מאד, הוא השתדל לא לשנות מסדרי עבודותיו הקדושות.

בשבת לפנות בוקר עברה השמועה בין תושבי העיר והאורחים, שבנין המקוה קרס כולו, כך שאי אפשר לטבול לכבוד שבת בבוקר. מאוחר יותר, כשהאיר היום התברר שהמקוה בעצמה עדיין שלימה ורק אחת מפינות הבנין התמוטטה.

מוהרנ"ת, למרות חולשתו הרבה, הלך לטבול. בדרך חזרה לא הפסיק להודות לה' שהצליח על אף הכל לטבול במקוה, באמרו שכבר היה מוכן לטבול בנהר בוג תחת הקרח. ומעוצם תנועותיו הקדושות שעשה אז בהתלהבות גדול, היה נראה ברור שכבר היה מוכן ומזומן לכך כמו שאמר, לרוץ אל הנהר בזריזות עצומה ולדלג ולקפוץ אל תוך הקרח לטבול".

מקוה תקוה מוהרנ"ת דיבר אז מהחיות העצומה שהיתה לו מטבילה במקוה באותה שבת, והצביע על כך שהמילה "מקוה" היא גם מלשון "תקוה", וכשנזהרין בטבילת מקוה תקוותינו איתנה שיתתקן הכל. והוסיף: "מי שיהיה חזק בטבילת מקוה תמיד יהיה איך שיהיה- בודאי יזכה לתקן את כל הזקוק לתיקון".

הוא הסביר: "הביטו וראו רמז נפלא, כי הלא בעזרא כשנודע לו שנכשלו בנשים נכריות רח"ל, צעק מרה על זה, כמו שכתוב: 'בושתי וגם נכלמתי להרים פני אליך' (עזרא ט'), ואח"כ נאמר: 'ויען שכניה בן יחיאל וכו' ואנחנו מעלנו וכו' ועתה יש מקוה לישראל. . . ' (עזרא י') ופירושו, תקוה, שיתתקן הדבר. אמר זאת בלשון מקוה, רמז להנ"ל כי אך ורק שיהיו נזהרים בטבילת מקוה מים יש תקוה שיתתקן הכל" (כוכבי אור עמ' פ' סי' לז).

השבוע האחרון הגיע השבוע האחרון לימי חייו של מוהרנ"ת עלי אדמות.

מאז החלו הכל להבחין ברמזים ברורים שמוהרנ"ת עומד לעזבם לנצח. החסידים חרטו אז בלבם את כל הדברים שראו ושמעו אצל מוהרנ"ת בימים ההם.

בליל שבת הבא, פ' מקץ, אמר מוהרנ"ת תורה בענין המנורה, ואח"כ רקד קצת .אחרי שקם מהשלחן הוא ספר על חלומו שבו ביקש מרבינו ללמד אותו את ספר הנשרף, ועל כך אמר לו רבינו שבכדי להבין זאת הוא מוכרח לבוא אליו.

סיפור החלום הזה ברבים, היה רמז ברור על הסתלקותו הקרובה.

את קורותיו מאז ועד לרגע שעלתה נשמתו הטהורה-מתארים אנשי שלומינו ותלמידיו מהעיר ברסלב, שהיו סמוכים אליו כל העת, שכתבו באגרת כל סדר הסתלקות מוהרנ"ת, ושלחוה לאנשי טשהערין, וכדאי להעתיקה כלשונם:

ניטל מחמד נפשינו אדמו"ר ר' נתן "מי שאמר לעולמו די יאמר די לצרותינו, המקום ינחמינו וכו' הוי על שברינו כי נשארנו כתורן בראש ההר וכנס על הגבעה, כי ניטל מאתנו בחטאינו הדר עוזינו עטרת ראשינו מחמד נפשינו אדמו"ר ר' נתן זצ"ל הכ"מ, ביום ו' ערב שבת קודש עשרה בטבת פ' ויגש שעה קודם כניסת שבת קודש".

"והתחלת חלישותו היה במוצאי שבת קודש פ' מקץ. ובשבת הקודם הוא פרשת מקץ, כשנכנס לשלוש סעודות לומר תורה, אלו הדיבורים היו התחלת התורה":

"אע"פ שזה חרפה לומר, כי כל בעל דרשן אומר זה, אעפי"כ צריך לומר, ואמר בזה הלשון: דעו לכם, שנצטרך להיות מת וגוסס ונצטרך לשכב עם הרגלים לכיוון הדלת] ואמר זה במורא גדול".

כשהנשמה עולה למעלה... "אחר כך אמר את התורה של 'חדי ר' שמעון', מענין עצות ואמונת חכמים, ומענין להדפיס ספרים, ומענין כשהנשמה עולה למעלה עיקר שלמותה שתהיה למטה גם כן. ואחר כך היה בשמחה עד למאד".

והוציא מפיו הק' אש שלהבת "ובליל שבת הנ"ל אמר תורה על המנורה, ורקד בעצמו, ואחר שהלך מהשולחן דיבר מענין העבודה של יום הכיפורים, והוציא מפיו הקדוש אש שלהבת, ואמר העבודה וכו' הכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, עמד במקום שעמד ונכנס במקום שנכנס, ראה לפני מי אתה נכנס. . . אחת ואחת וכו'. והתלמיד חכם גדול מכהן גדול, כמו שכתוב יקרה היא מפנינים".

"וקודם לזה סיפר חלום, שהחלום הזה מרמז על הסתלקותו" (מספר הנשרף כמובא לעיל).

צריכים להתחבר לכתבי הצדיקים... "ובמוצאי שבת קודש פרשת מקץ נכנס לשלוש סעודות, ואמר תורה על פרשת מקץ. ובסוף התורה אמר פירוש על משנה 'עשה לך רב וקנה לך חבר', ואמר כך: עשה לך רב! ואם אין אתה יודע מי הרב-'וקנה לך חבר', פירוש, תתחבר את עצמך להקולמוס. ואמר בזה הלשון: "צריכים להתקרב לרבי, ואם אין רבי, מתחברים אל הקולמוס-כלומר תתחבר לכתבי הצדיקים האמיתיים).

השם יתברך גומר ומנצח... אחרי שסיים את אמירת תורתו, חש עצמו שלא בטוב, והיה כה חלש עד שנאלץ לעזוב את הציבור לפני מעריב. ר' יעקב, אחד מתלמידיו ליוה אותו לביתו. מוהרנ"ת שמח שה' עזר לו לסיים את התורה ואמר: "יענקל, נכון שהשם יתברך גומר ומנצח?!".

לא אפחד! "ואחר כך אמר ההבדלה בבכיה גדולה, כשהתחיל בתיבות "הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד" הוא חזר הרבה פעמים על התיבות "ולא אפחד".

"באמצע הלילה נחלש עד למאד, ובכל היום גברה חולשתו..."

אזהרה לנסוע לר"ה לאומאן "ביום שני, בא אליו ר' זאב ליובארסקע, ודיבר עמו מענין ראש השנה של רבינו ז"ל. והזהיר מאד ליסע לאומאן על ר"ה..."

הסתכל בי, וזה יהיה לטובה גדולה עבורך "בלילה אור ליום ה' אחר תפילת ערבית עמדנו לפניו, וגם ר' זאב הנ"ל בא ג"כ, ועמד מן הצד, ור' דוד מטולטשין עמד לפני ר' זאב, ואמר אדמו"ר (מוהרנ"ת) לר' דוד: אל נא תסתירו את וועלול (כנוי באידיש לשם 'זאב') , שלפחות יביט עלי. רבינו אף הוא אמר פעם לאחד: הסתכל בי ותהיה לטובה גדולה עבורך)..."

מוכרחים אנו להתאסף "וכך אמר: נהיה מוכרחים להתאסף. ושאל ר' זאב: היכן? אדמו"ר השיב לו: בעולם הבא.

"אחר כך סיפר מעשה נורא מהספר שנשרף, בעת שהיה רבינו ז"ל בלמברג ושכתב זה הספר בג' שעות ומחצה, ואח"כ יצאתי כמו מהאידרא. ואמר שזה סייעתא דשמיא שספרתי לכם מעשה זאת."

להשקות אילנות יבשים "בלילה אמר חצות, ואחר חצות בערך ג' שעות קודם אור היום תפס קולמוס וכתב תורה על משנת 'משקין בית השלחין במועד'".

העיקר שיחזיק עצמו ברבינו! "אחר כך בא אליו ר' מאיר יהודה (הוא ר' מאיר לייב בלעכער), ואמר לו בזה הלשון: אפילו שהאדם הוא בעל עבירה הכי גרוע, העיקר שיחזיק עצמו ברבינו. בוודאי יעשה תשובה ויהיה לו תיקון.

רבינו ז"ל יתקן הכל... "ביום ד' עמדו לפניו כמה אנ"ש ואמר: עיקר העסק שלכם יהיה להדפיס ספרים, יפוצו מעינותיך חוצה. ודיבר מענין ע"ב נימין".

ואור ליום ה' ב' שעות קודם אור היום בא אליו ר' מאיר יהודה ור' ליבצי, ואמר: המלאך דומה בא אצל האדם [אחרי שהוא שוכב בקבר], ומבקע כריסו, ומפילו על פניו, ואמר: "אוי ובפרט כשיש רפואות בבטן... זה אש להבה! אך רבינו ז"ל בודאי יתקן הכל מעל פניו".

להתרחק מרופאים-ה"רוצעפט" (מירשם) של מוהרנ"ת רבינו הזהיר כידוע מאד מאד להתרחק מרופאים ורפואות עד קצה האחרון. מוהרנ"ת קיים זאת במסירות נפש עצומה, והחמיר מאד בזה, הוא לא השתמש אפילו ב'עלה' לסגולה, כידוע. כמו כן הזהיר על כך בביתו, כמובא בהרבה מכתבים. וכדאי להעתיק כאן קטע ממכתב שכתב לחבירו רבי נפתלי בעת חולי: "ומזה תראו ותבינו כמה צריכים להתרחק מדאקטורים, וכבר הכנתי רוצעפט (מירשם לתרופות) לשלוח לו, שכל הרוצעפט הוא: א. שלא יקח שום רפואה. ב. שלא יקח שום רפואה. ג. שלא יקח שום רפואה וכו' וכו', גם שילך דוקא למקוה. . . " ובמכתב אחר הוא כותב לו: "וביותר נפלאתי עליו הפלא ופלא על אשר הוא הואיל הלך אחר רופאי אליל, ולעסוק ברפואות בהייסין לכאב העינים אשר המה היו בעוכריו, וקלקלו לעיניו ע"י רפואתם ביותר, ולא זכר את כל הדברים הק' שיצאו מפי רבינו הק' ז"ל להתרחק מרפואות בכל מיני הרחקות עד קצה האחרון. דעתי כי דומה בלבו שאין הדברים אמורים לכאב עינים, אבל באמת אהובי אחי טעית". . . ע"כ. ובכן, מוהרנ"ת הזכיר זאת לפני הסתלקותו, כי היא אחת מהאזהרות החמורות של רבינו. וגם יתכן שמוהרנ"ת התכוון בזה שלא יעלה חלילה על דעתם להביא אליו רופא במצב החמור בגין המחלה הקשה שתקפה אותו.

הזכות שעסק בהדפסת ספרי רבינו ז"ל "בבוקר נחלש מאד בשעת התפילה. ובאה אליו הצדקת מרת אדיל בת רבינו ז"ל, ואמרה: למה תחרישון? הלא צריכים להרבות בבכיה. והוא ז"ל לא הסכים על זה, ואמר שיש לו שונאים גדולים [שישמחו כשישמעו על יסוריו], רק לימד אותנו איך להתפלל עבורו: שיאמרו בהתבודדות שיימצא לו זכות שכתב דברי רבינו ז"ל וסידר אותם והידר אותם, וגם עתה רוצה להדפיס. וכל חייכם תלוי בי".

"גם ר' צבי מטעפליק בא אליו ושאל אותו אם כבר קיבל מעות מהאדון, ואמר לו: תן לי המעות שלך ואני אשמור לך המעות עד לעולם הבא (הוא רמז לו בזה שיפריש מכספו להדפסת ספריו הק' וכל עניני רבינו ולהחזקת ביתו) ואמר: אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה. וציוה לו להרבות תהילים, יאמרם כמו שיאמרם".

"אור ליום ו' ערב שבת קודש קרינו לפניו ב' מעשיות מרבינו מעשה א' ומעשה ב'.

עתה העת שאשוב הביתה "כשגמרו לקרוא לפני מוהרנ"ת את המעשה הב', והגיעו להתיבות "נלכה ונסעה ושבו לביתם"-הוא ביקש מתלמידיו שיחזרו עליהם כמה פעמים. ואח"כ אמר: "עתה העת שאשוב הביתה"

צריכים אתם להחזיק עצמכם ביחד! "וקודם אור היום ציוה להביא לו מים חמין לעשות לו אמבטי לכבוד שבת קודש, וקודם שהביאו לו האמבטי דיבר הרבה כמעט כצוואה, וכך אמר:

צריכים אתם להחזיק עצמכם ביחד באהבה גדולה. ואתם אנשים כשרים אלא שאתם שלימזלינקיס."

תתחזקו בממון וברצון ובטירחא "אחר כך אמר פתאום להעולם: שלוש צרות היו בטבת, מהו הצרות? ולא זכרו. והוא אמר בעצמו: בו מת עזרא הסופר, ונכתבה תורה יונית, ונבקעה העיר..."

"ואמר בזה הלשון: נו, כשעזרא הסופר הולך לו, וטרף-פסול (ספרי מינים) מתגברים, כמו שיש היום לאלפים ולרבבות טרף-פסול. . . אך אני מקוה שדף אחד מספרי רבינו יהיה תיקון לכל. ובכן מצוה אני עליכם שעיקר עסקיכם יהיה להדפיס את הספרים שיתקיימו "יפוצו מעיינותיך חוצה" .ותהיו חזקים בממון, ברצון ובטרחא, ואמר לבנו ר' יצחק: אתה ג"כ צריך ליתן ת"ק רובל כסף על זה, ואם לאו, תן ששים רובל כסף.

"גם אמר: שיש עונשים קשים ומרים כמו שיש, [ולבסוף יש עוד חשק לחלוק על רבי כזה אוי!"

מוהרנ"ת גם דיבר אז על שלוש הלכות מבוררות שעל כל ההולכים בדרך רבינו מוטל לקיימם: א. על ר"ה צריכין לנסוע ב. שולחן ערוך צריכין ללמוד ג. התבודדות צריכין בכל יום.

התנ"ך הוא-'כל טוב' "בבוקר (עשרה בטבת) התלבש בציצית ותפילין, והתפלל בכל הכוחות, ואמר סליחות. ובשעת קריאת התורה בכה. ואחר כך למד וסיים הש"ע הגדול. ואמרו לו שילמוד בש"ע קטן, משום שזה טירחא גדולה עבורו. ואמר הוא זצ"ל: אל תהיו מסורים לי כל כך.

ואמר תהילים. ואחר כך אמר לנחמן בן עוזר שיתן לו 'כל טוב', ולא ידע מה הוא רוצה, ופירש לו: תן לי התנ"ך, זהו כל טוב.

הרחמן הוא ימשיך לנו קדושת ארץ ישראל "אח"כ אכל קצת (חולה פטור מתענית) אחר כך אמר שאם יבואו שני אנשים לפניו עם כינור וירקדו לפניו, בודאי יחיו אותו. ואמר שלא ישתה עוד אפילו טייא".

"ואחר ב' שעות אמר לבנו ר' יצחק: לך לבית וטול לי הקוכין (החלות) של שבת, רק שיהיה של שבת דייקא, וציוה להציע שולחן, והוא בעצמו ז"ל ישב על התיבה של נרות ואכל כזית בדוחק גדול, ומעט רוטב (מרק) ומעט צימעס (ליפתן). ואחר כך אמר שברכת המזון מותר לברך על המיטה הסמוכה".

"ובתוך ברכת המזון אמר: 'הרחמן הוא ימשיך לנו קדושת ארץ ישראל'. ואמר: אמנם לא היה בדעתי לאכול יותר אך שיניתי מחשבתי בזה".

אין לי כח לדבר... "אחר כך שלח אחר נרות, ואמר בזה הלשון: נר שבת ונר יום טוב ונר חנוכה הוא ענין אחד. ואמר שיש לו על ענין זה תילי תילים של הלכות, פלאי פלאות רק אין לי כח"

מוחו היה דבוק בתורה עד הרגע האחרון מן הראוי להעתיק כאן מה שתלמידו רבי נחמן מטולטשין מוסיף בליקוטי הלכות בסוף הלכות ראש חודש (הלכה ז') ההלכה האחרונה שסיים בה מוהרנ"ת את כתיבת ההלכות עלי אדמות:

"אמר המסדר (ר"נ מטולטשין) עד כאן וגם ענין חוה"מ כתב מו"ר בעל המחבר הזה ב' ימים קודם הסתלקותו בעת חולשתו הגדול, אעפ"כ התגבר בכל כוחותיו וכתב מה שהשיג אז. כי זאת ראינו עין בעין שמוחו היה דבוק בהתורה עד הרגע האחרונה של הסתלקותו שנסתלק ביום ו' עש"ק פ' ויגש עשרה בטבת שנת תר"ה לפ"ק, וראינו בעינינו שקיים מאמר חז"ל 'זאת התורה אדם כי ימות וכו'-שחייב אדם לעסוק בתורה עד יום מותו. כי עד כמעט ברגע האחרונה של הסתלקותו שמענו ממנו חידושי תורה אך לא היה בכוחו לכתוב עוד, ואפילו לדבר כל מה שהיה במוחו לא היה באפשר. וכך אמר בפירוש בזה"ל בעת שנכנסו עם הנרות שהכינו אז לכבוד שבת, וכשראה אותם נתלהב מאד, ומגודל התלהבותו הורם מעט ממיטתו ונשאר מושב מעט והתחיל לומר בהתלהבות נורא מאד בזה הלשון 'נרות של שבת' 'נרות של שבת', ואמר זאת בהתלהבות נורא כמה וכמה פעמים, וגילה לנו אז תורה נפלאה מענין הנרות דקדושה וכלל כולם בפירוש נר שבת ונר יו"ט ונרות של חנוכה וכו' וכו'. ואח"כ אמר אז: יש לי עתה בזה תילי תילין של הלכות, אך אין לי כח לדבר יותר. ובמעט זמן קצר, לערך שעה נסתלק... מה נאמר מה נדבר אוי לנו על שברינו, נחלה מכתינו, אבל זאת נחמתנו ואשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו שזכינו לירש ממנו תורות וחידושים כאלה וכאלה אשרינו"

העיקר הוא התקשרות לצדיקים "אחר כך אמר לר' נחמן מטולטשין פסוק זה 'לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו' העיקר הוא התקשרות לצדיקים".

מסופר, כי בעת ששכב מוהרנ"ת על ערש דוי לפני הסתלקותו, שמעוהו מתאנח, כאשר לפתע פנה אל אנ"ש ואמר: "מה אתם חושבים שאני מתאנח על שמיעטתי בלימוד התורה במשך ימי חיי, או שמא לא התפללתי כדבעי? לא ולא! לא על כך גונח אני. כמה שיכולתי שמרתי על הזמן בלימוד ובתפילה. אולם מתאנח אני כי מי יודע אם יצאתי ידי חובת התמימות של רבינו.

"אחר כך צוה לכל אנ"ש לילך למקוה, והלכנו למקוה. וכשבאנו מהמקוה התגברה החולאת עד למאד".

"ובאתה אליו הצדקת מרת אדיל ושאלה אותו: האם הורע לכם?, והשיב: בחסד גדול. ואחר כך לא דיבר עמנו יותר, רק שמענו שאמר: 'יברכך', 'ברכת המפיל' ו'חנון המרבה לסלוח' ו'מקדש השבת' ו'ברוך אתה בקודש' 'אחד'".

והסתלקותו היה ממש בנשיקה, תיכף אחר הדלקת נר של שבת קודש".

"ובא לקבורה במוצאי שבת קודש בכבוד גדול עד למאד, אפילו מהכת המתנגדים..."

השי"ת ישמח את לבבינו הנשבר אנשי ברסלב מסיימים את המכתב הנורא:

"ותו אין להאריך בכתב, כי הרבה דברים בזה אשר לא יספיקו כל אילי נביות..."

"נא ונא ידידינו, אחינו, חזקו ואמצו להחזיק בית אדמו"ר, וגם להזיל זהב מכיסכם להדפיס ספריו הקדושים, כי על זה הזהיר ביותר..."

"השי"ת ינחם אותנו וישמח את לבבנו הנשבר, כאשר ידעתם שכל רצונו וכוספו רק לשמוח בה' ובתורתו הק'".

"כה דברי כל אנ"ש מברסלב תר"ה לפ"ק".

השארת הצדיק לנצח הסתלקותו הקדושה של מוהרנ"ת היתה איפוא ביום ששי עשרה בטבת תר"ה מיד לאחר הדלקת נרות שבת קודש, כשהוא בן שישים וארבע שנים ואחד עשר חדשים.

הוא התקטר בקטירא דלעילא, בישוב הדעת נפלא ונורא, כאשר הוא דבוק בדבקות עצומה עם בוראו עד הרגע האחרון, כשהצוואה הקדושה על שפתו להמשיך ולחזק את בית רבינו, להפיץ את ספריו, והעיקר להתקשר אליו ולקיים עצותיו הנפלאות, כי היא כל תקותינו לנצח.

ואמנם דבר רבינו יקום לעולם, תורתו נלמדת ונשמרת עד היום הזה על ידי אלפים רבים מישראל, והכל מכוחו של אותו תלמיד נאמן שהשליך נפשו מנגד ומסר נפשו למען מטרה קדושה זו, וממנה תוצאות חיים עד היום הזה.

מסופר, כי באותו ליל שבת קודש-שעדיין לא יכלו להעביר את הידיעה לקיבוצי חסידי ברסלב-ור' נפתלי חברו של מוהרנ"ת שהיה אז באומאן חלם חלום, והנה הוא רואה את מוהרנ"ת רץ...

ר' נפתלי שאל אותו: "נתן, להיכן אתה רץ?" אני? ישר לרבינו! השיב מוהרנ"ת תוך שהוא ממשיך בריצתו...

או אז הבין ר' נפתלי כי מוהרנ"ת איננו, והודיע זאת תיכף לאנשי שלומינו, עוד באותו שבת בבוקר, שלבם התחלחל ולא רצו להאמין לבשורה קשה זו...

אולם אחר השבת נתאשרה כי אמנם אמת היא הבשורה המרה והנוראה. ולסיום יש לציין כי החידוש ביותר הוא שמוהרנ"ת רץ הישר לרבינו עוד לפני הקבורה.

יהי רצון שבזכות רבי נתן מברסלב, נזכה להתקרב לרבנו הקדוש והנורא מוהר"ן מברסלב זי"ע, ונזכה שיתמשך עלינו מעט מן המסירות נפש וגוף שלו לרבנו הקדוש ולתורתו הקדושה ז"ל, ונזכה לגאולה בקרוב אמן. ואשר קיבלנו שבזכות אדמו"ר ובזכות רבי נתן מברסלב, זכותם יגן עלינו, נזכה לגאולה, כפי עדות פאר דורנו מרן רבי ישראל אבוחצירא (הבבא סאלי) זי"ע ביומא דהילולא מוהרנ"ת, אשר התבטא "הצדיקים הללו יוציאו את השכינה מהגלות".