לקוטי הלכות חושן משפט - קובץ הלכות חנוכה

הלכות גבית חוב מהיתומים הלכה ד':

ובו ענין חנוכה:

על - פי התורה "אנכי" בסימן ד, עין שם כל התורה ומה שמבאר שם על דברי רבה בר בר חנה ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא זה בחינת הדעת כי שמן משחת קדש זה בחינת שכל וכו' וכו':

א) וזה בחינת חנוכה שמצותו בשמן, כי נר של מצוה גבה מאד, כגון נר שבת ויום - טוב ונר תפלה, ובפרט נרות המנורה הטהורה, כי הדלקת נר מצוה זה בחינת המשכת אור האין סוף שיאיר להדעת לידע כי ה' הוא האלקים שזה עקר התכלית, שבשביל זה נברא האדם כדי לדעת אותו יתברך, כמו שאיתא בזהר הקדוש, בגין דישתמודעין ליה. ואי אפשר לידע ממנו יתברך כי אם על - ידי זה, על - ידי שזוכין שיפתח לו אור האין סוף בחמלתו הגדולה בבחינת רצוא ושוב וכו', כמו שמבאר שם. ואזי מאיר הרשימה לדעת כי ה' הוא האלקים. וזה בחינת האור של כל האורות ומשם הדלקת כל הנרות של מצוה בבחינת (תהלים יח) כי אתה תאיר נרי ה' אלקי וכו'. וזה בחינת נרות המנורה שנאמר בהם, באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן וכו'. כי עקר הדלקת נרות המנורה הוא באהל מועד סמוך לארון העדות שהיה בבית קדש קדשים ששם עקר הבטול אל האין סוף לבחינת רעוא דרעוין שזהו בחינת קדש קדשים דכל רעותין תקיעין תמן בחינת רעוא דרעוין שמשם עקר התגלות אלקותו יתברך, בבחינת מציון מכלל יפי אלקים הופיע ומשם ממשיכין האור להדליק נרות המנורה למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים:

ב) וזה בחינת תקף הנס הגדול של חנוכה, כי מבאר בהתורה הנ"ל שאי אפשר לזכות לבחינת בטול הנ"ל להכלל ברעוא דרעוין בבחינת רצוא ושוב כי אם על - ידי שמעלין המלכות לשרשה בבחינת זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן ולהעלות המלכות לשרשה אי אפשר כי אם על - ידי ודוי דברים לפני התלמיד חכם וכו', עין שם כל הענין הזה, מבאר שם מתחלת התורה עד סופה. והכלל, שמי שרוצה לילך בדרך הקדוש צריך לשבר כל המדות והתאוות הנמשכין מהארבעה יסודות שזה זוכין על - ידי ראית פני הצדיק ועל - ידי הצדקה שנותנין להצדיק. ועדין אינו יודע באיזה דרך מהלך עד שזוכה להתודות ודוי דברים לפני התלמיד חכם וכו'. ועל - ידי זה אתה נכלל באין סוף וכו' וכנ"ל, ואזי כשהוא בבחינת ושוב מאיר הרשימה להדעת שכלו טוב כלו אחד, שזהו בחינת ה' הוא האלקים, שזאת הבחינה הוא מעין עולם הבא וכו', עין שם כל הקשר והבנין הנפלא והנשגב של התורה הנוראה הזאת:

ג) וזה היה גדל הנס הנפלא של חנוכה, כי אז גברה מלכות הרשעה שהוא הפך מלכות הקדשה. ומגדל התגברותם רצו להשכיח מישראל התורה ולהעבירם על חקי רצונו. כדי שיתגבר מלכותם הרשעה ביותר, כי על - ידי ודוי דברים שהם תקון החטאים זוכין לשוב ולקים את כל דברי התורה, ועל - ידי זה מעלין המלכות לשרשה עד שזוכין להכלל באין סוף כנ"ל. וכן להפך כשזה קם וכו' כשישראל עוברין, חס ושלום, על מצוות התורה ואין מתודין ושבין, חס ושלום, אזי מתגברת, חס ושלום, מלכות הרשעה שהיא כנגד מלכות דקדשה וכמבאר שם בתחלת התורה, שבשביל זה נקרא מלכות הרשעה של העבודה זרה והסטרא אחרא אלקים וכו', עין שם. וזהו עקר אריכת הגלות המר והארך הזה ואין הגאלה תלויה אלא בתשובה, הינו ודוי דברים לפני התלמיד חכם, שזה עקר התשובה, שעל - ידי זה מעלין המלכות לשרשה ואז תשוב המלכות לבית דוד וימלך עלינו משיח צדקנו שהוא מלכות דקדשה. ועל - כן התגברו אז ביותר מלכות יון הרשעה לבטל התורה מישראל, חס ושלום, כדי להגביר כח מלכותם הרשעה וכנ"ל וה' יתברך ברחמיו המרבים עמד לנו בכל צרותינו ועשה לנו נס גדול ונורא ועמדו מעט אנשים מבית חשמונאי ונצחום והכניעו והפילו מלכות הרשעה והגבירו מלכות דקדשה. ועל - כן היה תקון הנס על - ידי צלוחית של שמן שמצאו חתום בחותמו של כהן גדול וכו', כי היונים, שהם מלכות הרשעה, טמאו כל השמנים בחינת שמן משחת קדש שהוא הדעת. ואז אי אפשר להכלל ולהתבטל באור האין סוף, כי כל זר וכל טמא אי אפשר לכנס ולהכלל שם והנס היה על - ידי פך השמן של הכהן גדול. זה בחינת שעקר הנס והישועה של חנוכה שהכניעו מלכות הרשעה והפילו אותם מפלה גדולה עד שנמשך עלינו בכל שנה ושנה שיהיה לנו גם - כן כח להכניעם ולהשפילם ולהפילם, עקר תקף הנס הזה נעשה בכל שנה ושנה על - ידי צדיקי הדור האמתיים שמקרבים אנשים לה' יתברך ומכניסים בהם הרהורי תשובה עד שמתודים ודוי דברים לפניהם. ועל - ידיהם נמשך אור גדול ונורא לכל ישראל עד שידעו כלם את ה' למקטנם ועד גדולם. כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה נס נפלא ונורא על - ידי מעט השמן של הכהן גדול שהיה חתום בחותמו, הינו כי הכהן גדול זה בחינת הצדיק הגדול האמתי שיש לו כח להעלות כל הודוי דברים של ישראל ולעלות ולכנס ולהכלל על - ידי זה במקום שנכנס ונכלל, דהינו בבית קדשי קדשים ששם הוא נקדת האבן שתיה שעמד עליו הארון והכרובים, ושם נכלל באין סוף, ברעוא דרעוין וכנ"ל, אבל לא היה כח ורשות להכהן גדול לכנס לשם כי אם אחת בשנה ביום הכפורים בכח הודוי דברים שהתודה תחלה עבור כל ישראל על הפר ועל השעיר המשתלח ובזאת יבא אהרן אל הקדש, כי אי אפשר לכנס לשם לבית קדש קדשים לבחינת רעוא דרעוין ששם נפתח אור האין סוף, כמו שכתוב, "ונעדתי שמה לבני ישראל וכו'". כי אם על - ידי הודוי דברים שהתודה תחלה שלש פעמים, כמבאר בפרשה שם, כי גם כל ישראל התודו אז ביום הכפורים שאז המצוה מן התורה להתודות בפה מלא, ובפרט בעת שהתודה הכהן גדול והזכיר את השם הנכבד והנורא שאז היו כורעים וכו' ואז היו מתודים, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה. והכהן גדול בעצם כחו היה לו כח על - ידי הודויים שהתודה להגביה ולהעלות כל הודויים של ישראל שיהיה נחשב כאלו התודו לפני התלמיד חכם וכעין מה שכתב שם אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מי גרם לראובן שיודה יהודה וכו' שעל - ידי שזכר משה הודוי נחשב כאלו התודה לפניו, עין שם. נמצא, שכח הכהן גדול לכנס לפני ולפנים לבחינת רעוא דרעוין היה על - ידי ודוי דברים, שעל - ידי זה דיקא נכלל באין סוף בבחינת רעוא דרעוין וכנ"ל:

ועל - כן על - ידי השמן של הכהן גדול היה תקף הנס שהדליקו ממנו נרות המנורה שהוא בחינת אור האין סוף שמאיר לכל ישראל לדעתם, להודיעם כי ה' הוא האלקים וכנ"ל. וכן הוא בכל דור ודור שעל - ידי הצדיק האמת ומעט אנשיו שנתעוררו בתשובה עד שהתודו ודוי דברים לפניו שעל - ידי זה נכללו באין סוף, כי הוא פתח להם אור האין סוף עד שהאיר בדעתם מה שהאיר שאי אפשר לאחד לספר לחברו, כי התנוצצות אור האין סוף שמאיר בדעת הישראלי הזוכה להתקרב לצדיק האמת זהו בחינת נודע בשערים בעלה, כל חד כפום מה דמשער בלביה ואי אפשר לדבר בזה, כי בשעת הבטול הוא עצמו לא ידע כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. וכל מה שמדברים מגדלת הבורא יתברך הוא מבחינת ושוב שאז כששב לישותו מראה הרשימה לדעת כי ה' הוא האלקים וכמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל - ידי הצדיק הגדול הזה ואנשיו נמשך האור לכל ישראל שיזכו כלם לדעת אחדות האין סוף וטובו, שיזכו כלם שיהיה נפתח להם אור האין סוף בבחינת רצוא ושוב עד שיזכו לדעת כל אחד מה שידע ויתנוצץ במחו, עד שידעו כלם כי ה' הוא האלקים, שזהו בחינת נרות חנוכה שהם בחינת נרות המנורה שהיו דולקין בנס נפלא שמונה ימים על - ידי פך השמן של הכהן גדול שהוא בחינת כח הודוי דברים שנכנס בהם לפני ולפנים וכו'. ועל - ידי זה נקבע לדורות שיהיה כח בכל שנה ושנה לכל אחד ואחד מישראל להדליק ולהאיר בביתו בחינת נרות המנורה הקדושה שהוא נר חנוכה שמדליק כל אחד בביתו, הינו שיש לנו כח על - ידי הצדיקי אמת ואנשיהם שהם בחינת כהן גדול, בחינת כח הודוי דברים שהתודו לפניהם כנ"ל, על - ידי זה יש לנו כח לכל אחד ואחד להדליק ולהאיר בביתו נר חנוכה שהוא בחינת קדשת נרות המנורה, שהם בחינת אור האין סוף שממשיכין מבית קדש קדשים להאיר לכל ישראל בדעתם, הינו בחינת שיפתח להם אור האין סוף בבחינת רצוא ושוב עד שידעו הכל גדלתו של יוצר בראשית שכלו טוב וכלו אחד. וכל המארעות, כלם לטובה, שזהו בחינת עולם הבא, כמו שמבאר שם, שזהו בחינת ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא וכו', בחינת השמן של נר חנוכה שהוא בחינת שמן המנורה וכנ"ל:

ד) וזהו מובן שם בהתורה הנ"ל בסוף על מאמר רבה בר בר חנא, כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינן דהוו מנסרן מגרמיהו ויהבי לבנינא הנך מחוזיה, שפרש שם שאפלו אותן שהם אחורי הקדשה לגמרי גם הם נתעוררו בתשובה וחזרו לה' יתברך על - ידי שנתעורר האיש הישראלי הזה ששב באמת וקים כל המבאר שם עד שנצול מן הקוצים והפחתים וכו' וזכה להתודות ודוי דברים לפני התלמיד חכם האמת עד שנכלל באין סוף. ועל - ידו גם אותם שהם אחורי הקדשה לגמרי נעשו מרכבה להקדשה ואזי גם הם יודעים מה' יתברך בידיעה חדשה ונפלאה, הינו כנ"ל, שעל - ידי כח הודוי דברים של אלו שזכו להתודות לפני התלמיד חכם האמת, על - ידי זה האור מאיר לכל ישראל עד שיזכה כל אחד שיהיה נפתח לו אור האין סוף, שמשם הדלקת נר חנוכה, שהוא בחינת נרות המנורה שמדליק כל אחד וכנ"ל:

ה) ועל - כן היה עקר הנס על - ידי שדלק מעט השמן שלא היה בו להדליק כי אם יום אחד ודלק שמונה ימים, כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שאור האין סוף אינו נפתח לכל אחד בשוה כי אם כפי מה שזוכה בחמלת ה' עליו, וכל כך תבות הוא אומר במסירות נפש ובהתלהבות גדול וכו', עין שם. וכל מי שזוכה שיהיה נפתח לו ביותר ויותר אור האין סוף בודאי יש לו כח יותר להאיר לאחרים ולהודיעם גדלתו יתברך. ואז בימי מתתיהו כהן גדול היה תקף הנס שמעט השמן והאור שלא היה בו להדליק כי אם יום אחד דלק שמונה ימים, דהינו שנפתח להם אור האין סוף באור נפלא ונורא כל כך עד שדלק הנר שמונה ימים, עד שמגדל נפלאות האור שנפתח אז בהתפתחות גדול מאד ונמשך האור של הדבור והזריחה כל כך, על - ידי זה נמשך האור לכל ישראל לדורותם. עד שאנו זוכין בכל שנה ושנה בכח הצדיקי אמת להאיר עלינו האור הגדול והנורא הזה שמשם הדלקת נר חנוכה שהוא בחינת נרות המנורה שהיו דולקים נגד בית קדש קדשים, ששם הוא בחינת רעוא דרעוין, בחינת אור האין סוף וכנ"ל ברוך השם לעולם, אמן ואמן:

ו) ועל - כן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל - חוב, כי עקר עבודת האדם בזה העולם הוא כדי שיזכה להכלל באור האין סוף שזה עקר התכלית וזה עקר תענוג עולם הבא וכנ"ל. ואי אפשר להכלל שם כי אם על - ידי שמברר כל הארבעה יסודות, דהינו על - ידי שמקדש ומטהר עצמו מכל התאוות עד שמכניע הרע שבהן ומברר הטוב שבהן. והעקר העולה על הכל הוא שיזכה לענוה ושפלות אמתי, כי ענוה גדולה מהכל ואי אפשר להכלל באין סוף כי אם על - ידי ענוה בשלמות בתכלית הבטול בבחינת ענוה של משה וכמובן לעיל בהתורה הנ"ל. ועל - כן אי אפשר לזכות לזה כי אם על - ידי צדיק הדור שהוא ענו באמת, דהינו על - ידי ודוי דברים לפניו, כי ענוה גדולה מהכל. ואי אפשר לזכות לענוה אמתיית כי אם על - ידי צדיק הדור שהוא בחינת משה שהיה ענו מכל האדם ואז זוכה לכלל באין סוף, שזהו עקר תכלית האדם שנברא בשביל זה אשרי הזוכה לזה. וכל עסקי האדם, כל מה שעוסק בו בחייו, אפלו במלאכה ומשא ומתן, הכל בשביל זה כדי שיתבררו אלו הדברים על - ידי זה עד שיעלו ויכללו כלם בשרשן ויכללו עמו יחד באור האין סוף ששם הוא תכלית וסוף של כל הדברים שבעולם וכל אדם כפי מעשיו הטובים וכפי קדשתו וטהרתו בכל העסקים שעסק כמו כן זוכה להכלל שם, כי מי שזכה להיטיב מעשיו ולקדש את עצמו בתכלית השלמות עד שבטל את גופו בחייו בתכלית בבחינת משה רבנו, הוא זוכה תכף במיתתו להכלל באין סוף ולהתענג על ה' ויכלל כלו שם אשרי לו, אבל מי שלא קדש עצמו כל כך ונשאר בו עדין אחיזת הזהמה של הגוף, הוא צריך להתבלות בעפר ולסבל שם מה שסובל עד שיזדכך לגמרי. ואז יהיה נכלל מה שיהיה נכלל ממנו במקום שצריך להכלל. וכן כל אחד לפי מדרגתו לפי עבודתו וקדשתו, כי מי שטרח בערב שבת וכו'. ועל - כן הכל צריכין לחזר אל העפר, כמו שכתוב, "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר". כי שם בעפר נבחן ונצרף ונזדכך כל אחד, כי עפר כלול משתי בחינות, כי הוא בחינת ענוה ושפלות, בחינת אין. כמו שכתוב, "ואנכי עפר ואפר". וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מי שנעשה שכן לעפר בחייו. וגם עפר הוא תכלית הישות והגשמיות וכל הארבעה יסודות כלם כלולים בעפר, כי עפר מאנא דכלהי (תקוני זהר תקון ע קך). והאדם נברא בשביל זה עפר מן האדמה כדי שיזכה לעלות ולהכלל מבחינת עפר תכלית הגשמיות והישות לבחינת בטול אל האין סוף על - ידי שיזכה לקדש ולטהר את עצמו עד שיבוא לענוה בתכלית הבטול וישים עצמו כעפר ואז יזכה להתפשטות הגשמיות גם בחייו עד שיזכה במותו מיד להכלל באור האין סוף ואזי תכף כשיהיה נקבר בעפר יהיה נכלל בענוה של משה, שהוא בחינת עפר, ואז יזכה לשלמותו מיד להכלל באין סוף בבחינת הסתלקות משה וכו' כנ"ל. אבל מי שלא זכה לזה בשלמות צריך להתבלות בעפר שהוא תכלית הישות והיא מאנא דכלהי. שהוא כולל כל הארבעה יסודות ושרשו ענוה בחינת אין, כי סוף מעשה במחשבה תחלה. ושם צריך להזדכך כל אחד עד שישוב לבחינת בטול בחינת ענוה, שהוא בחינת שרש העפר בקדשה העליונה. וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכלם נקראים צדיקים, כמו שכתוב, "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ":

ועל - כן כל אחד מישראל תכף כשמת והוא שב אל העפר אזי חוזר ושב עמו אל העפר כל החיות של כל החפצים והמטלטלים שעסק בהם בחייו, כי הכל היה מן העפר והכל צריך לשוב אל העפר להזדכך שם על - ידי האדם שעסק בהם עד שיהיו נכללין עמו במקום שיהיו נכללין. ועל - כן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל - חוב, כי המטלטלין יוצאין מרשות אביהם שמת תכף מיד במיתתו ושוב אין לו עסק בהם כלל, כי זה עקר תקונם על ידו, כי כל המטלטלין הם מהארבעה יסודות ובחייו עסק בהם במשא ומתן או במלאכה. ועל - כן היה צריך לבררם ולבוא עמהם אל התכלית וכו' כנ"ל. ועכשו במיתתו גמר כל תקונו וזכוך שלו הוא על - ידי העפר שהיא בחינת ענוה ובטול וכנ"ל וכמו כן כל המטלטלים והחפצים שלו צריכין לשוב עמו לשם לבחינת עפר כדי שיזדככו שם עמו כפי מה שיזכה, על - כן אין המטלטלין של המת משעבדים עוד להבעל - חוב, כי אין לו עוד חלק בהם, כי עתה כל תקונו שלו ושל כל החפצים שעסק בהם הוא רק על - ידי העפר וכנ"ל ועל - כן אין להבעל - חוב שעבוד עליהם כי אם על הקרקעות שהם ארץ ועפר ששם עתה כל מקומו וזכוך שלו ותקונו כנ"ל, כי כל ההלואות והחובות שהאדם חיב לחברו הם נמשכין מחמת שלא נזדכך עדין הארבעה יסודות מחטא אדם הראשון שנגזר עליו בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה וכו' בחינת בעצבון תאכלנה (בראשית ג) שמשם כל העניות והדחקות, שמשם באין כל החובות וההלואות. ועל - כן עבד לוה לאיש מלוה (משלי כב) מחמת שלא ברר עדין הארבעה יסודות מזהמתן שהם נקראים עבדים, כמו שכתב שם רבנו זכרונו לברכה על פסוק "מבית עבדים", שהארבעה יסודות נקראים עבדים, וצריך כל אדם לקדש ולטהר ולזכך כל הארבעה יסודות עד שיצא מכל התאוות והמדות הנמשכין מהם ואז יוצא מעבדות לחרות. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ערובין נד) שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, שעל - ידי זה מכניע היצר הרע והרע שבארבעה יסודות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח וכו'. אבל מי שלא עסק בתורה ולא זכך הארבעה יסודות הוא בחינת עבד ומשם באין כל ההלואות ששם בחינת עבדות, בחינת עבד לוה וכו'. ועל - כן באמת צריכין לשמר את עצמו מאד מחובות והלואות. וביותר צריכין לבקש מה' יתברך ולהשתדל בכל כחו שלא ימות בעל - חוב חס ושלום, כי החובות הוא בחינת עבדות, בחינת פגם הארבעה יסודות שעל - ידי זה אי אפשר לנפשו להכלל באין סוף, כי אי אפשר להכלל שם עד שיצא מעבדות לחרות, דהינו שיצא מהארבעה יסודות שהם בחינת עבדים ויהיה נכלל באין וכנ"ל. ועל - כן כשמת ונשאר בעל - חוב שוב אי אפשר לו לתקן החוב על - ידי המטלטלין שלו, כי כבר יצאו מרשותו לגמרי במותו, כי צריכין לשוב ולחזר עמו אל העפר, דהינו שכל אחיזתו בהם וכל מה שעסק בהם הכל חוזר עמו עתה אל העפר ששם גמר התקון והזכוך. ועל - כן אין להבעל - חוב שעבוד עליהם כי אם על הקרקעות שהם עפר וארץ ששם גמר תקונו ועל - כן על - ידי הקרקעות שהם עפר, יוכל לסלק החוב ולתקן פגם הארבעה יסודות שלא זכך שמשם בא החוב שהוא בחינת עבדות כנ"ל, כי עתה כל תקונו על - ידי עפר ששם נקבר המת ושם כל זכוכו ותקונו כנ"ל:

הלכות שותפים בקרקע הלכה ה':

ה) ועל - כן המשכת הדעת הנ"ל נקרא חנכת הבית, כמבאר שם היטב בהתורה הנ"ל. שהדעת הנ"ל הוא בחינת חנוכה, בחינת חנכת הבית המקדש שכלול מבן ותלמיד וכו', עין שם. כי הדעת הקדוש הוא בחינת הבית - המקדש. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית - המקדש בימיו וכו'. כי עקר שלמות הדעת דקדשה, שהוא להכיר ולידע את הבורא יתברך כל חד כפום מה דמשער בלבה, הוא בחינת בנין הבית המקדש שנבנה על - ידי מחצות קדושות שבתוכם ממשיכין הדעת הקדוש הזה, שאלו המחצות נמשך שרשן מבחינת השתיקה הנ"ל, בחינת סיג לחכמה שתיקה. הינו שהשתיקה היא בחינת סיג שהוא גדר ומחצה מכל צד, שעל - ידי זה נשמר ומתקים החכמה, שזהו עקר פרוש של סיג. וכמו שאמרו מקדם מעשרות - סיג לעשר. שהפרוש שהצדקה ומעשרות שומרים את העשירות שלא יתפזר ויאבד. כן הפרוש סיג לחכמה שתיקה, שהשתיקה הוא בחינת גדר ומחצה סביב החכמה שתתקים ולא תתפזר ותאבד. כי חכמתו יתברך מלא כל העולם, כי הכל נברא בחכמה, כמו שכתוב, "כלם בחכמה עשית". אך מחמת רבוי האור אי אפשר לקבל אור חכמתו יתברך כי אם על - ידי צמצומים רבים, שהם בחינת שתיקה, ומשם נמשכין גדרים ומחצות שבתוכם נמשך ומתקים החכמה לדעת אותו יתברך, שזה בחינת קדשת הבית - המקדש, כי הבית - המקדש נבנה ברוח - הקדש בקדשה כזאת שעל - ידי המחצות הקדושות של הבית - המקדש, על - ידי זה נמשך הדעת הקדוש לכל העולם להכיר אותו יתברך, כי עקר מעין החכמה יוצא משם מנקדת האבן שתיה, כמו שכתוב, "ומעין מבית ה' יצא". אך אי אפשר לינק מזה המעין החכמה כי אם על - ידי מחצות הקדושות של הבית - המקדש. ומשם נמשך הדעת הקדוש לכל אחד מישראל, שהוא בחינת בית, כי אי אפשר לקבל הדעת הקדוש כי אם על - ידי מחצות הנעשים על - ידי בחינת השתיקה הנ"ל, בחינת סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל. ומשם, מבחינת הבית - המקדש, נמשך הקדשה לכל בתי ישראל, כי כל אחד צריך לקדש ביתו בבחינת קדשת הבית - המקדש. וכמו שנתבאר במקום אחר וכמובן בהתורה בראשית, ראש בית לעיני כל ישראל בסימן ס"ז, עין שם. וזה בחינת נר חנוכה סמוך לפתח הבית, כי הדעת צריכין להקיפו במחצות השתיקה כנ"ל שרק על - ידי זה נמשך ומתקים הדעת כנ"ל, אך מאחר שהוא מקף מחצות השתיקה מהיכן נוכל לקבל ולינק מהדעת, אך כל יניקת והמשכת הדעת הוא דרך הפתח, והפתח הוא בחינת אמונה שמתגלה על - ידי הדבור, כמו שכתוב, "אודיע אמונתך בפי". שזהו בחינת פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים, בחינת פתחי פיך, בחינת פתח דבריך יאיר, כי האמונה שממשיכין על - ידי הדבור הקדוש הוא בחינת פתח ושער, שעל ידה נכנסין לתוך בית החכמה הנ"ל להמשיך הדעת. שעל זה בקש דוד, "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד". שיתנשאו ויפתחו השערים והפתחים של הדעת, שהם בחינת שערי הבית - המקדש שבתוכם יתגלה בדעת כל אחד אלקותו וממשלתו יתברך, שזהו בחינת ויבא מלך הכבוד. ועל - כן צריכין לשמר מאד את הפתח, כי הסטרא אחרא אורבים על הפתח לכנס, חס ושלום, דרך שם, דהינו שיכנס בדעתו קשיות ובלבולי אמונה, חס ושלום, ועל - כן צריכין לעשות בחינת דלתות להפתחים ולסוגרם בבריחים ומנעלים שלא יכנס לתוכם זר להחריב בית החכמה, חס ושלום, רק לכנס לשם בקדשה להמשיך הדעת הקדוש בהדרגה ובמדה כל אחד לפי ערכו. וזהו בחינת מצות מזוזה אצל הפתח שצריכין לקבע השתי פרשיות שמע והיה שמוע אצל הפתח, כי שתי פרשיות אלו הם עקר אמונת היחוד וקבלת על מצוות שצריכים לקבעם אצל הפתח דיקא, לשמר את הפתח וכמבאר מזה במקום אחר בהלכות מזוזה. וזה בחינת נר חנוכה סמוך לפתח, כי נר חנוכה, שהוא בחינת המשכת אור הדעת הקדוש בעולם, בחינת שמן משחת קדש להכניע ולעקר ולשבר ולבטל דעות מלכות הרשעה שרצו להשכיח תורתו על - ידי התגברות חכמתם הרעה המטעית והנבוכה מאד. על - כן צריכין להדליק אור נר חנוכה הקדוש הזה אצל פתח הבית, כי עקר צריכין לשמר הפתח שדרך שם נכנסין ויוצאין אל הדעת להמשיך הארתו לכל באי עולם וכנ"ל:

ו) וזה בחינת נר חנוכה אסור להשתמש לאורו, זה בחינת סיג לחכמה שתיקה הנ"ל. כי עקר האור הוא החכמה שנקראת אור, כמו שכתוב, "כי יתרון לחכמה וכו' כיתרון האור וכו'". וכל מה שמשתמשין באור הנר לראות ולהסתכל על ידו, כל זה נמשך מבחינת החכמה שהוא עקר שרש אור הנר. ועל - כן בנר חנוכה אסור להשתמש ולהנות באורו, כי אור נר חנוכה נמשך ממקום גבה מאד מאד עד שיכולין על ידו להאיר הדעת בכל העולם אפלו בהנמוכים והירודים במעשיהם מאד מאד, אפלו להמנחים בתאוותיהן ומדותיהן הרעות במקום שמנחים, רחמנא לצלן, להאיר בכלן כי מלא כל הארץ כבודו וכו', כמו שמבאר שם. ועל - כן אסור להשתמש ולהנות לאורו בעסקי חל, שאסור להסתכל ולחקר בזה הדעת הקדוש להבין מה שנעשה בעולם, כי על זה נאמר, "סיג לחכמה שתיקה" הנ"ל, כי הנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם, להסתכל בזה הדעת הקדוש, להבין הקשיות והתרוצים שאין הזמן מספיק להבינם כי אם לראותן בלבד כדי להודות ולהלל וכו' על נסיך ועל נפלאותיך וכו'. כי צריכין רק להסתכל על נר חנוכה לזכר תקף הנס שעשה עמנו ה' יתברך בגשמיות שעמדו מתתיהו ובניו מספר אנשים מעטים כנגד המון רב כזה. ונוסף לזה תקף הנס שדלק מעט שמן שמונה ימים, שבזה רואים שה' יתברך מושל בעולם וחפץ בעמו ישראל ובתורתו הקדושה, וכמו כן צריכין להסתכל על גדל אור הדעת שהמשיכו הצדיקים אמתיים בעולם מאז ועד הנה עד שגלו ומצאו מצות נר חנוכה מרמזת בהתורה הקדושה שמסר לנו משה רבנו כמה מאות שנים מקדם, וגלו דעת כזה בעולם שכל מי שרוצה להסתכל על זה יכול להבין מרחוק גדלת הבורא יתברך וגדלת צדיקיו האמתיים וגדלת התורה הקדושה, אבל אסור להסתכל לחוץ לרצות לחקר ולידע ולהבין הכל לתרץ לו כל הקשיות וכו', כי על זה נאמר, "סיג לחכמה שתיקה" וכנ"ל. ועל - כן אסור להשתמש לאורו וכנ"ל:

ז) וזה בחינת ויקרא יעקב אל בניו וכו', שבקש לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה וכו', כי כל הברכות שברך יעקב את בניו, הכל היה בחינת המשכת הדעת הקדוש הנ"ל כי יעקב בחיר שבאבות, שהיתה מטתו שלמה, שהוליד שנים עשר שבטי י"ה שהיו כלם צדיקים קדושים בקדשת ישראל, שמהם יצאו כל זרע בית ישראל שקבלו את התורה הקדושה שהוא הדעת הקדוש הנ"ל להכיר ולידע את הבורא יתברך שמו, על - כן קבץ את בניו קדם מותו כדי לצוות להם להמשיך ולהאיר בהם הדעת הקדוש הזה להודיעם כי ה' הוא האלקים שזה הדעת הקדוש התחיל אברהם אבינו להודיעו בעולם, בפרט לבניו, כמו שכתוב , "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך ה'" וכן יצחק אחריו. אבל אברהם ויצחק עדין לא היתה מטתם שלמה, אבל יעקב שהיתה מטתו שלמה עסק בזה ביותר, ובפרט קדם הסתלקותו ועל - כן קבצם וצום וברכם, כי כל הברכות הם בחינת המשכת הדעת הנ"ל להודיעם האמונה הקדושה שזה עקר כלל הברכות שבעולם, בחינת אשר המתברך בארץ יתברך באלקי אמן. כי כל הטובות והברכות וכל ההשפעות שבעולם בגשמיות ורוחניות כלם נמשכין מהדעת הנ"ל בבחינת דעת קנית מה חסרת, כי תכלית הדעת הנ"ל לידע ולהכיר את הבורא יתברך, הוא הברכה. דהינו להודות ולהלל ולברך אותו יתברך בכל עת על כל דבר כמו שתקנו לנו רבותינו זכרונם לברכה ברכות על כל הדברים שבעולם שכל אלו הברכות הם בחינת המשכת הדעת הנ"ל, שאנו צריכין להודיע לכל באי עולם בכל פעם כי ה' הוא האלקים והוא ברא ויצר ועשה הכל ומקים הכל ומנהיג ומשגיח בכל עת, והוא ברחמיו מזמין ומשפיע לנו כל דבר ודבר בפרטי פרטיות. (וכן מבאר בהתורה ימי חנוכה הם ימי הודאה, שעקר התכלית הוא הודאות וברכות וכו', עין שם ). ועל - ידי הברכות שאנו מברכין אותו יתברך על - ידי זה נמשכין עלינו כל הברכות וכל ההשפעות טובות, כי המברך מתברך, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. בבחינת טוב עין הוא יברך, 'יברך', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וזה בחינת כל הברכות שברך יעקב ומשה את ישראל קדם הסתלקותם, שכלם היו בחינת המשכת הדעת הקדוש הנ"ל. ועל - כן כל כלליות ברכותיהם את ישראל היה שיתגברו לכבש את ארץ ישראל ולהכניע ולשבר השונאים המונעים מקדשת ישראל כמובן בפרוש רש"י ובכל דברי רבותינו זכרונם לברכה, שזהו בחינת מה שברך את יהודה, "גור אריה יהודה". שיצא ממנו דוד שילחם מלחמות ה' להכניע העכו"ם שהם כנגד ארץ - ישראל. וכן "גד גדוד יגודנו וכו'". וכן כלם וכן בברכתו של משה שהיה מעין ברכתו של יעקב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי עקר הדעת הנ"ל נמשך רק בארץ - ישראל ששם הבית - המקדש ששם עקר הדעת של בחינת בן ותלמיד וכנ"ל:

ח) ועל - כן קדם שברך יעקב את כל בניו עסק תחלה במנשה ואפרים לברכם, כמבאר בפרשה. כי יוסף הצדיק הוא בחינת צדיק יסוד עולם, שהוא בחינת הצנור הקדוש שעל ידו נמשך ברכת הדעת לכל ישראל, כי בן זקנים הוא לה, בר חכים, שכל הדעת הקדוש שקבל משם ועבר מסר לו. ועל - כן יוסף הוא אחד משבעה רועים שהם ממשיכים זה הדעת בעולם להודיע כי ה' הוא האלקים. ועל - כן יצאו מיוסף מנשה ואפרים, שהם בחינת כלליות הדעת הנ"ל, שהוא בחינת הדעת של בחינת בן ותלמיד, כי מנשה זה בחינת השגת הדעת הבן שהוא בחינת מה חמית מה פשפשת, בחינת איה מקום כבודו וכו', שזהו בחינת מנשה, בחינת כי נשני ה' את כל עמלי ואת כל בית אבי, הינו בחינת איה הנ"ל, בחינת מה חמית וכו', כמו שכתוב בזהר, בתר דחמא ופשפש וכו' אחווין לה, מה חמית? מה פשפשת? כי עדין אין יודעין כלל שזהו בחינת כי נשני ה' וכו', כי עדין אינו יודע כלל כאלו הכל נשכח ממנו וכמו שראינו זאת בכל פעם מרבנו הנורא זכר צדיק וקדוש לברכה שבכל פעם אמר שאינו יודע כלל וכמו שמרמז זאת בהתפארות של העור שאמר שזוכר כל אלו המעשיות ואינו זוכר כלל, עין שם היטב והבן. ואפרים זה בחינת השגת התלמיד, שהוא בחינת מלא כל הארץ כבודו, שאפלו בשאול תחתיות, ואפלו בעצם ענינו ודחקנו בגוף ונפש וממון גם שם נמצא ה' יתברך ועוזר לנו בכל עת וזה בחינת אפרים, בחינת כי הפרני אלקים בארץ עניי שאפלו בעניי ומרורותי העצום גם שם הפרני ה' ומקרב אותי ומרחם עלי בכל עת כי מלא כל הארץ כבודו, וטובו וגדלו ורחמיו לא כלים לעולם:

ועל פי זה יש להבין איזה רמז קצת בענין הפלפול והשנוי דעות שהיו בין יעקב אבינו, עליו השלום, ובין יוסף אם להקדים את מנשה לאפרים או את אפרים למנשה, כמבאר בפרשה, כי יוסף רצה להקדים את מנשה, כי הוא הבכור, כי הוא בבחינת השגת הבן הנ"ל, שזה עקר ההשגה, בחינת השגת הרב, כמו שמבאר שם שזאת ההשגה גבה יותר, אבל יעקב מאן בזה ואמר, "ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וכו'. ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וכו'". כי אף - על - פי - כן עקר שעשועיו יתברך ועקר קיום העולם הוא על - ידי בחינת השגת התלמיד שהוא בחינת מלא כל הארץ כבודו, שמודיע ומגלה אלקותו יתברך לכל שוכני עפר המנחים למטה מאד וכו', כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. שזה עקר שעשועיו יתברך, כי יש לה' יתברך מלאכים ושרפים וכו'. ועל - כן העקר הוא מה שמאירין בדרי מטה הנמוכים מאד בבחינת ואבית תהלה מגושי עפר וכו'. ועל - כן הקדים יעקב את אפרים לפני מנשה, כי זאת ההשגה של בחינת אפרים להאיר בדרי מטה בחינת מלא, זה יקר יותר כנ"ל. וזהו שאמר, "וזרעו יהיה מלא הגוים", 'מלא' דיקא. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיצא ממנו יהושע שיתמלא שם ה' על ידו בכל הגויים, בכל העולם כלו. הבט וראה נפלאות ה', כי דיקא מחמת בחינת יהושע שיצא ממנו, על - ידי זה הקדימו לפני מנשה, כי יהושע הוא בחינת השגת התלמיד, בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר, כמו שכתוב שם, שהוא מגלה כי מלא כל הארץ כבודו ועל - כן ראוי להקדימו, כי זה עקר הארת הדעת הנ"ל להמשיכו למטה, לכל מדרגות התחתונות וכו' וכנ"ל. נמצא, שאפרים ומנשה הם בחינת כלליות הדעת של בן ותלמיד, שזה כלל כל הברכות שרצה לברך את בניו, על - כן הקדים לברך אותם תחלה. וזה שברכם, "בך יברך ישראל לאמר ישמך אלקים כאפרים וכמנשה". שכל הברכות שירצה אחד מישראל לברך את חברו, שהוא המשכת הדעת הקדוש הנ"ל, שהוא עקר הברכה, כל הברכות יהיו כלולים במה שיברכו ישמך אלקים כאפרים וכמנשה שהם בחינת הארת הדעת של בן ותלמיד, שהם כלל הדעת הקדוש שהוא כלל כל הברכות כלם כנ"ל:

ט) ואחר שברך את מנשה ואפרים, שהם כלל הדעת כנ"ל. אחר - כך קבץ את בניו לברכם כלם להמשיך ולהאיר הדעת בכלם. ומחמת שראה כל מטתו שלמה וכלם צדיקים קדושים ויודעים את ה' יתברך וראויים לקבל הדעת הקדוש כראוי, על - כן חשב לגלות את הקץ, כי באמת כל קץ הגאלה יהיה על - ידי הדעת הזה כשיאיר בעולם בשלמות, כי זה עקר תכלית הגאלה להכיר ולידע אותו יתברך, כמו שכתוב, "כי כלם ידעו אותי וכו'". וכתיב, "כי תמלא הארץ דעה לדעת את ה' וכו'". אבל תכף כשחשב לגלות את הקץ נסתלקה הימנו שכינה, כי עדין לא הגיע העת לגלות. וזה בחינת סיג לחכמה שתיקה הנ"ל, שזה עקר קיום הדעת כנזכר לעיל, כי זה הדעת עמק מאד עמק עמק מי ימצאנו וכל מה שעוסקין להמשיך ולהאיר הדעת הזה צריכין בכל פעם לשתק כדי שלא לכנס בקשיות ותרוצים שהם למעלה מהזמן וכו'. ועל - כן עקר הדעת הנ"ל הוא לחזק את הכל באמונה שלמה, להאיר הדעת בכל החפצים באמת שידעו ויבינו שראוי להאמין בהאמת (וכמבאר מזה הרבה בדברינו, עין שם ). ועל - כן עקר קיום הדעת הוא על - ידי שתיקה כנ"ל ועל - כן אפלו יעקב אבינו שזכה לדעת כזה להאיר בבניו, אף - על - פי - כן תכף כשרצה להגיע הסוף והקץ, כי רצה להאיר הדעת כל כך עד שיתגלה קץ הגאלה תכף נסתלקה הימנו שכינה. כי אי אפשר לגלות הדעת בפעם אחד, רק צריכין לשתק בכל פעם, שזה עקר קיום הדעת בחינת סיג לתורה, בחינת סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל:

י) וכן אברהם אמר, "במה אדע כי אירשנה". כי ראה שרחוק מאד לכבש ארץ - ישראל שתהיה בידינו לעולם ועד, וצריכין להמתין על זה הרבה. על - כן רצה לידע בשלמות איך תתקים ארץ - ישראל אצלנו ששם כל המשכת הדעת הנ"ל. ותכף גלה לו ה' יתברך כל הגליות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וגמר הגאלה מרמז שם ברמז ובהעלם גדול, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על - פסוק, "וגם את הגוי וכו'". כי אברהם שגה בזה במה ששאל במה אדע, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי אסור לרדף להשיג הדעת הזה בפעם אחד, כי צריכין לשתק בכל פעם וכנ"ל:

יא) וזה בחינת מה שנאמר לענין הקץ האחרון "ישב בדד וידם וכו' דום לה' והתחולל לו וכו'". וכתיב, "אך לאלקים דומי נפשי וכו'". וכתיב (עמוס ה), "לכן המשכיל בעת ההיא ידם". כל זה בחינת שתיקה הנ"ל שצריכין לדם ולשתק ולבלי לחקר במה שאין לו רשות ולצפות לישועת ה' בבחינת טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'. וזה בחינת לך דומיה תהלה אלקים בציון, הינו כנ"ל:

הלכות חלקת שתפות:

יב) וזה בחינת ארבע אמות שהם שעור בית לענין מזוזה ולענין לתן לפתחו ארבע אמות כשחולקין את החצר וכן שעור חצר הוא לפחות ארבע אמות, כי אין חולקין את החצר עד שיהיה בו ארבע אמות לכל אחד. וכן צריכין לתן ארבע אמות לכל אחד לפני כל פתח ופתח של הבית כדי לפרק שם משאו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי כבר מבאר שהדעת הקדוש הוא בחינת הבית - המקדש וכל אחד צריך להמשיך קדשת הבית - המקדש לתוך ביתו, כי עקר קדשת איש הישראלי הוא בתוך ביתו שעוסק שם בתורה ותפלה. ואפלו איש פשוט, בודאי עקר קדשת יהדותו הוא בתוך ביתו שמדבר שם כמה ברכות ותפלות הוא ובניו הגדולים והקטנים שמחנכם לברך על כל דבר תחלה וסוף, ובפרט ברכת המזון וקריאת שמע וכו' ומקבל שם שבת ויום - טוב ואורחים וכו'. מכל שכן הכשרים והיראים העוסקים בתורה ותפלה, עקר קדשתם בתוך ביתם, שזהו בחינת יעקב שהיה איש תם ישב אהלים הפך עשו שהיה איש שדה, וכמבאר מזה כמה פעמים, ובפרט בהלכות מזוזה (הלכה ה' הנכלל בהלכות ספר - תורה) עין שם. ועל - כן שעור בית הוא ארבע אמות, כי הדעת, שהוא בחינת בית, בחינת בחכמה יבנה בית וכנ"ל, הוא כלול מארבע בחינות, חכמה, בינה, ודעת, וכל מלאכה, שהם בחינת ארבעה מחין ששרשם ארבע אותיות השם שמהם נמשכין כל הארבעה יסודות, שהם כלל העולם, שהם בחינת תלת גונין דעינא ובת עין. וכמבאר כל זה בהתורה בראשית (סימן ס"ז לקוטי תנינא) וכו', עין שם. ומשם נמשכין בחינת ארבע אמות שיש לכל אדם. וזהו בחינת מה ששעור בית הוא ארבע אמות, בחינת ארבעה מחין הנ"ל שהם בחינת בית, כי המחין שהוא הדעת הנ"ל, צריכין לקבלם בהדרגה ובמדה שלא לצאת חוץ מהגבול כנ"ל, על - כן הם נקראים ארבע אמות, בחינת אמות ומדות, כי צריכין לקבל המחין באמה ובמדה, שזהו בחינת אמות ומדות של הבית - המקדש, בחינת מסכתא מדות, כי עקר קיום המחין וקבלתם הוא באמה ובמדה דיקא, בבחינת סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל:

יג) וזה בחינת מה שצריכין לתן ארבע אמות לפני כל פתח כדי לפרק שם משאו. כי מבאר בהתורה הנ"ל שעל - ידי זה הדעת של בן ותלמיד נמשך כל הפרנסה והעשירות ועקר הדעת הזה הוא להוציא את ישראל מעוונות, שזה עקר הרחמנות על איש הישראלי להוציאו מעוונות, שהם בחינת משא כבד, בחינת כמשא כבד יכבדו ממני וכו', עין שם כל זה בהתחלת התורה הנ"ל. וזה בחינת כל היגיעות והטרחות מה שכל אחד מתיגע וטורח הרבה בשביל הפרנסה ונושא כמה משאות עליו בשביל הפרנסה, הכל נמשך מחמת שלא ברר ותקן עדין חטא אדם הראשון ורבוי החטאים והעוונות של עצמו שהם בחינת משאוי כבד כנ"ל, שזאת המשאוי של העוונות, רחמנא לצלן, נמשכין כפי חסרון הדעת הקדוש הנ"ל של בן ותלמיד, שכמו כן נחסר ונתמעט הפרנסה, חס ושלום, שנמשכת מהדעת הזה כנ"ל. ומחמת זה צריך לטרח ולהתיגע הרבה ולשא עליו על משאוי הפרנסה בדעתו ובגופו ממש, שלפעמים נושא משאות ממש בגופו ובידו בשביל פרנסה. או שנושא וסובל בדעתו ולבו כאב משאוי הפרנסה שזאת המשאוי קשה עוד יותר מנשיאת משאוי בגשמיות כידוע לכל אחד מה שנושא על עצמו. וכל זה נמשך ממשאוי העוונות, רחמנא לצלן, שנמשכין מחסרון הדעת הקדוש של בן ותלמיד הנ"ל. וזה הדעת הנ"ל הוא בחינת בית, בחינת קדשת הבית - המקדש וכל אחד צריך להתיגע בפרנסתו לשא משאות כנ"ל הכל בשביל ברור ותקון משאוי העוונות. ועקר התקון להכניס כל שפע הפרנסה מחוץ לפנים שזה בחינת כל המשא ומתן והעסקים, שעל - ידי פגם הדעת הנ"ל מכרחין לצאת לחוץ לעשות משא ומתן בשביל פרנסה כדי לברר החפצים של המשא ומתן מחוץ לפנים להכניסם לתוך הבית ששם עקר קדשת איש הישראלי כנ"ל ושם מתבררין החפצים מבחינת משאוי העוונות, כי כשחוזר להתפרנס בקדשה על - ידי החפצים אלו, והפרנסה נמשכת מתקון הדעת הנ"ל נמצא, שפורקין המשאוי של העוונות, שעל ידם היו טרחות ויגיעות משאוי הפרנסה שבא מחסרון הדעת. וזה בחינת מה שצריכין לתן לפני כל פתח ארבע אמות לפרק שם משאוי, כי כבר מבאר שעקר המשכת הדעת הוא דרך הפתח כנ"ל באות ה'. ועל - כן צריכין לתן ארבע אמות שנמשכין מבחינת ארבעה מחין לפני הפתח כדי להמשיך הארת הדעת מבפנים מהבית לתוך החצר כדי שעל - ידי זה יתבטל פגם אחיזת העוונות שנאחז במשאוי החפצים של המשא ומתן שנושא שזהו בחינת לפרק שם משאו. לפרק ולבטל בחינת המשא כבד של החפצים שנמשך על - ידי העוונות שבאים מחסרון הדעת שכל זה נתתקן על - ידי בחינת קדשת הבית שהוא בחינת תקון הדעת שהוא בחינת ארבע אמות כנ"ל שצריכין להמשיך בחינת ארבע אמות מפתח הבית לתוך החצר שמשם המשכת הפרנסה שהוא תקון משאוי העוונות שמשם כל כבדת המשאות שבעולם שזהו בחינת לפרק שם משאוי וכנ"ל, כי הארבע אמות הם בחינת הארבעה מחין בחינת הדעת הנ"ל שעל - ידי זה פורקין משאוי העוונות שמשם כל כבדות של כל המשאות שבעולם וכנ"ל:

הלכות שלוחין הלכה ג':

ט) וזה בחינת חנוכה, כי מלכות יון הרשעה עמדו על ישראל לבטלם מהתורה והמצוות, כי היונים הם אפיקורסים גדולים ואין מאמינים בהשגחתו יתברך, כי כל חכמות החיצוניות נקראים חכמות יון שמהם כל האפיקורסות והכפירות ועל - ידי זה מפרידין בחינת אחר הבריאה מאחד כנ"ל ועל - כן רצו לבטל התורה והמצוות, שעל - ידי זה נכללין באחדותו יתברך ועל - כן כשזכו לנצחם היה הנס בנרות המנורה וקבעו רבותינו זכרונם לברכה להדליק נר חנוכה. הינו על - ידי שזכינו לנצחם ולשברם, על - ידי זה נתגלה השגחתו יתברך ועל - כן קבעו להדליק נר חנוכה, כי הדלקת נר חנוכה הוא בחינת אור עיני השגחתו יתברך שאנו ממשיכין אור ההשגחה על - ידי ההדלקה שאנו מדליקין נר חנוכה, כי אור נר חנוכה הוא בחינת אור ההשגחה שאנו ממשיכין עכשו, שעל - ידי זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה בבחינת כלו אחד כנ"ל:

י) ועל - כן מצות נר חנוכה למטה מעשרה טפחים, כי למטה מעשרה טפחים אין השכינה שורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועכשו מעצם הנס של חנוכה אנו זוכין לגלות אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים, להורות שבכל מקומות ממשלתו ואפלו בכל מקומות הנמוכים הרחוקים ממנו יתברך כלם מתנהגים בהשגחתו יתברך לבדו, כי הוא יתברך מחיה את כלם. וזה עקר כלליות אחר הבריאה בקדם הבריאה כשמקומות הרחוקים נכללים באחד על - ידי שיודעין שגם שם מאיר השגחתו יתברך תמיד, כי עקר האדם נברא רק בשביל זה כדי לכלל כל המקומות הרחוקים באחדותו יתברך על - ידי שיזכה לבחר בטוב כנ"ל, כי עקר הבריאה היתה כדי שאחר - כך יחזר ויכלל הכל באחד על - ידי האדם הבעל בחירה שעל - ידי זה יתגלה אלהותו יתברך כנ"ל. כי אם לא היתה הבריאה יוצאת מכח אל הפעל, לא היו יודעין מאלהותו יתברך כנ"ל. ועקר התגלות אלהות הוא על - ידי האדם הבעל בחירה דוקא כנ"ל ועל - כן כל מה שהמקום נמוך יותר ורחוק יותר מקדשתו יתברך ששם מתגבר היצר הרע ביותר והבחירה חזקה ביותר כשזוכה לשבר הקלפה שם ולהטות הבחירה לטוב, זהו עקר שלמות הבריאה, בחינת כלליות אחר הבריאה בקדם הבריאה, כי במקום שהבריאה סמוכה עדין לשרשה אין מעלתו גדולה כל כך כשזוכה לכלל שם באחד מחמת שסמוך אל האחד עדין. רק העקר הוא במקום הרחוק ביותר להתגבר שם לכלל באחד, והעקר על - ידי שמאמינים שגם שם מאיר השגחתו שעל - ידי זה נכללין באחד כנ"ל. וזהו בחינת מרחוק ה' נראה לי, 'מרחוק' דיקא. וזהו "נראה לי", ' נראה לי' דיקא, כי עקר על - ידי הראיה שהיא בחינת אור ההשגחה, שעל - ידי זה נכלל גם הרחוק באחדותו יתברך, שזהו עקר תכלית הבריאה כנ"ל. כי זה עקר שעשועיו יתברך כשמקומות הרחוקים ביותר שבים אליו ונכללין באחדותו יתברך כידוע. וזהו בחינת הקלפה שקודמת לפרי תמיד כי אם לא היתה קלפה קדם לא היה הבריאה רחוקה כלל מקדם הבריאה ולא היה בחירה כלל והיה הכל אחד כבתחלה, והיה מתבטל העולם לגמרי כנ"ל ועל - כן בהכרח שיהיה הקלפה קדם לפרי שעל - ידי זה אחר הבריאה רחוקה מקדם הבריאה. וכשזוכין לשבר הקלפה אז חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד, שזהו עקר תכלית הבריאה כנ"ל. וזהו עקר מעלת הבעל תשובה שגדולה מצדיק גמור, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמד. כי הצדיק גמור מעקרו לא נפל עדין לבחינת אחר הבריאה לגמרי, כי באמת הכל אחד על - ידי ידיעת ההשגחה כנ"ל ועקר המעלה הוא כשיודעין מהשגחתו יתברך במקום שאפשר לטעות, חס ושלום, ועל - כן הצדיק גמור שלא חטא מעולם לפי בחינתו וקדשתו, אין חלוק בין קדם הבריאה לאחר הבריאה ועל - כן אין מעלתו גדולה כל כך במה שכולל אחר הבריאה בקדם הבריאה, מאחר שאצלו אין שיך אחר הבריאה כלל, כי הוא דבוק בה' יתברך תמיד, אבל זה שבא כבר לידי חטא, חס ושלום, ונפרד מה' יתברך, שזהו עקר בחינת אחר הבריאה, כי על - ידי חטאו נפרדה הבריאה משרשה שזהו עקר בחינת אחר הבריאה וכשזוכה אחר - כך לשוב בתשובה שלמה לה' יתברך ואז חוזר ומשיב ומעלה הכל לה' יתברך ועל - כן מעלתו גדולה ביותר, כי הוא זוכה ביותר לכלל אחר הבריאה ממש בקדם הבריאה, מאחר שאצלו לפי בחינתו כבר נתרחקה הבריאה משרשה על - ידי חטאיו ועכשו זכה לשוב שהוא מחזיר אחר הבריאה ממש לשרשה לכלל באחד, שזהו עקר השלמות כנ"ל:

יא) אך עקר התשובה זוכין רק על - ידי אמת, כי מאחר שכבר נתרחק על - ידי עוונותיו מה' יתברך בודאי קשה לו לשוב, ובפרט אם, חס ושלום, הרבה לפשע. אך עקר תקונו אם רוצה לחוס על עצמו למלט נפשו מני שחת הוא רק על - ידי האמת שיסתכל רק על האמת לאמתו ויבחר רק באמת ולא יטעה את עצמו, חס ושלום, ועל - ידי האמת יזכה לידע שגם שם במקומו מאירה השגחתו יתברך, כמו שכתוב, "בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים". ועל - ידי אמונת ההשגחה יכולין לשוב לה' יתברך מכל מקום שהוא ולכלל הכל באחד מאחר שיודעין שה' יתברך נמצא גם שם במקומו, על - כן בודאי יכול לשוב אליו יתברך בקל וכשזוכין לתשובה על - ידי האמת כנ"ל על - ידי זה נכלל אחר הבריאה ממש באחד כנ"ל, שזהו עקר התכלית כנ"ל:

יב) וזה בחינת נר חנוכה סמוך לפתח הבית, כי הבית הוא רשות היחיד, שהוא בחינת רשות יחידו של עולם, כמו שכתוב בזהר הקדוש, ששם מתגלה ביותר אחדותו יתברך, כי התורה מתחלת בבית מבראשית שהוא ראש בית ועל - ידי התורה נכללין באחדותו יתברך כנ"ל, אבל בחוץ הוא רשות הרבים ושם אחיזת החיצונים ועל - כן בחוץ הוא בבחינת אחר הבריאה כנגד הבית שהוא כנגדו בבחינת קדם הבריאה, מאחר ששם הוא בחינת רשות היחיד כנ"ל, אבל עקר השלמות לכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה שיהיה נכלל גם כל המקומות שמבחוץ לתוך הקדשה בפנים ועל - כן הזהירה תורה לזכר את ה' יתברך והתורה תמיד הן בביתו הן חוץ לביתו בדרך כמו שכתוב, "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכו'". כי צריכין לכלל יחד הדרך שהוא במקומות שמבחוץ, לכללו בבית שהוא בחינת כלליות אחר הבריאה באחד, שזהו עקר התכלית כנ"ל. וזהו בחינת כלליות השליח בהמשלח, בחינת שלוחו של אדם כמותו, כי השליח הוא בחינת דרך, שזהו לשון שליחות שנשלח בדרך, אבל מאחר שכלליות התורה הוא לכלל הדרך בתוך בחינת הבית כנ"ל שהוא בחינת כלליות אחר הבריאה באחד כנ"ל על - כן שלוחו כמותו כנ"ל. ועל - כן הזהירה התורה "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" בפרשה של קריאת שמע, שהוא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ודברת בם בשבתך בביתך וכו', הינו כנ"ל, כי עקר כלליות באחד הוא על - ידי שנכלל הדרך בבית שיודעין שכל הדרכים שחוץ לבית וכל מקומות החיצונים כלם כלולים בפנים, כי כלם נמשכין מהאחד יתברך והוא מחיה את כלם, שעל - ידי זה נכלל אחר הבריאה באחד כמו שהיה קדם הבריאה כנ"ל. וזהו "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". כי אור יום הוא בחינת אור ההשגחה, שעל - ידי זה גם אחר הבריאה כלו אחד כנ"ל, אבל בלילה נחשך האור, שזהו בחינת הסתרת ידיעת ההשגחה, שזהו בחינת אחר הבריאה ששם יש בחירה. וצריכין להתחזק באמונה שלמה בבחינת ואמונתך בלילות (תהלים צב) להאמין באמת שגם בלילה בבחינת אחר הבריאה גם שם מאירה השגחתו יתברך תמיד, כי גם חשך לא יחשיך ממנו ולילה כיום יאיר (שם קל"ט) וזהו בחינת לכלל מדת יום בלילה ומדת לילה ביום בברכת קריאת שמע לידע ולהודיע שהכל אחד אחר הבריאה וקדם הבריאה שהם בחינת יום ולילה בית ודרך בחינת בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, כי הכל אחד, כי ה' אלקינו ה' אחד וכנ"ל:

יג) ועל - כן נר חנוכה, שהוא בחינת אור ההשגחה שאנו מגלין גם למטה מעשרה טפחים, שהוא בחינת מקומות הרחוקים כנ"ל, ועל - כן מניחין נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ להאיר ההשגחה גם בחוץ בבחינת דרך, שזהו בחינת כלליות אחר הבריאה באחד כי כלו אחד כנ"ל:

יד) ועל - כן מדליקין נר חנוכה בתחלת הלילה כדי לכלל לילה ביום כנ"ל. וזהו שזמן ההדלקה הוא משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, יציאת הכוכבים הוא בחינת אור ההשגחה, כי ישראל נמשלו לכוכבים, כמו שכתוב, "והנכם היום ככוכבי השמים לרב". וישראל הם בחינת השגחה כנ"ל, כי ההשגחה הוא בחינת אור, בחינת אור העינים. והטבע הוא בחינת חשך, בחינת חשכת עינים שאין יודעין מהשגחתו יתברך ואחיזתו הוא מבחינת פגימת הלבנה, שהוא בחינת חשך, בחינת ותכהין עיניו מראת, בחינת ועיני לאה רכות. וצריך כל אחד לראות למלאת פגימת הלבנה שיהיה אור הלבנה כאור החמה, הינו שיהיה נכלל מדת לילה ביום, אחר הבריאה בקדם הבריאה על - ידי שמאמינים שגם הטבע היא השגחה, כי הכל אחד וכנ"ל. והכוכבים הם בחינת תקון פגימת הלבנה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמר הקדוש - ברוך - הוא להלבנה שתתמעט ונתן לה הכוכבים להפיס דעתה. הינו כי הכוכבים הם בחינת ישראל שנמשלו לכוכבים, שהם ממשיכין אור ההשגחה גם בלילה בעת פגימת הלבנה, שזהו בחינת אור הכוכבים שעל - ידי אמונת אור ההשגחה גם בלילה, שהוא בחינת חשך, בחינת טבע שיודעין שהכל רק בהשגחתו יתברך לבד, על - ידי זה נכלל לילה ביום, לבנה בחמה, טבע בהשגחה, אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל. ועל - כן מדליקין נר חנוכה, שהוא בחינת אור ההשגחה, מעת יציאת הכוכבים, שהם בחינת אור ההשגחה כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק, רגל הוא בחינת השקר, כמו שכתוב (תהלים טו), "ולא רגל על לשנו". ואחיזת השקר הוא בשוק, במקומות החיצונים, ואנו צריכין עכשו לבטל השקר מן השוק ולהמשיך אור האמת גם בחוץ לידע האמת שהכל בהשגחתו לבד שעל - ידי זה נכלל גם השוק בפנים כנ"ל והכל על - ידי האמת, כמבאר בהתורה הנ"ל, שעקר כלליות אחר הבריאה בקדם הבריאה הוא על - ידי האמת וכנ"ל:

ועל - כן כל הכונות של חנוכה הוא להמשיך אור האמת, כמבאר בכונת האר"י מענין השמונה פעמים אמת של אמת ויציב המאירין בשמונת ימי חנוכה, כי עקר המשכת אור ההשגחה, שהוא בחינת נר חנוכה, הוא על - ידי אמת כנ"ל:

כ) וזהו בחינת חנוכה, שהוא חנכת הבית - המקדש, שאז ממשיכין אור ההשגחה על - ידי נרות חנוכה, שזהו עקר קדשת הבית - המקדש, כי שם מאירה השגחתו כנ"ל, שזהו בחינת נרות המנורה שבבית - המקדש שהם בחינת המשכת אור ההשגחה שעל - ידי זה נכלל הכל באחד כנ"ל. וזהו בחינת 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות', כי כל השבעת הנרות צריכין לכלל באחד, כי על - ידי ההשגחה שהוא בחינת אור הנרות שבבית - המקדש נכלל הכל באחד וכנ"ל:

וכן כתב רבנו זכרונו לברכה במאמר ויהי מקץ (בלקוטי תנינא סימן ז') שחנוכה הוא בחינת חנכת הבית - המקדש, בחינת תקון חטא המרגלים שגרמו חרבן בית - המקדש, עין שם הענין. ועל - פי הנ"ל מברר גם - כן היטב ענין זה כנ"ל:

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא, שליחות מנלן, ולמדו מקרבן פסח ומתרומה, שנאמר, "ושחטו אתו כל קהל ישראל וכו'". וכן למדו מתרומה שהשליח צריך להיות בן ברית וכו', עין שם. כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו יתברך לכל באי עולם על - ידי האותות והמופתים הנוראים אשר עשה ה' עמנו לעינינו. ועל - ידי התגלות ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזהו בחינת השליחות, בחינת שלוחו של אדם כמותו. ועל - כן למדו מפסח, שהוא בחינת יציאת מצרים, למדו משם דין שליחות, כי דין השליחות נמשך מבחינה זו, מבחינת כלליות הבריאה באחד שנתגלה בפסח בעת יציאת מצרים כנ"ל. ועל - כן היה יציאת מצרים בחצות הלילה, כי אז נכלל לילה ביום, בחינת לילה כיום יאיר, כי איתא שאותה הלילה היתה מאירה מאד כמו ביום, כי נכלל לילה ביום וכו' וכנ"ל:

כב) ועל - כן מצות קדוש החדש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל בעת יציאתן ממצרים ושם בפרשה זאת נזכר יציאת מצרים בחצות הלילה, כי הכל בחינה אחת, כי קדוש החדש הוא למלאת פגימת הלבנה בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה, שזהו בחינת כלליות לילה ביום, כלליות אחר הבריאה בקדם הבריאה וכנ"ל, שזהו בחינת קימת חצות לילה לשבר הלילה לכללה ביום, שזהו בחינת יציאת מצרים וכנ"ל:

וזהו בחינת תרומה שמשם למדו גם - כן דין שליחות, כי תרומה שהוא בחינת צדקה, היא בחינת עינים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין תרומה, עין יפה אחד מארבעים וכו'. כי עקר הצדקה הוא האמונה שמאמינים בה' יתברך שהכל בהשגחתו ונותן לדל אין מחסור, כי בגלל הדבר הזה יברכו ה', וכמו שכתוב, "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה". ועל - כן על - ידי התרומה - צדקה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעל - ידי זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזהו בחינת שליחות, בחינת שלוחו של אדם כמותו. ודוקא כשהוא בן ברית, שהוא יכול לכלל כל הבריאה באחד וכנ"ל:

וזה שנוהגין להרבות בצדקה בחנוכה כדי להמשיך אור ההשגחה על - ידי הצדקה, שזהו עקר בחינת נר חנוכה כנ"ל:

כג) וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל המעלים עין מן הצדקה כאלו עובד עבודה זרה, 'מעלים עין' דיקא, כי עקר הצדקה הוא בחינת עינים להמשיך עיני השגחתו עלינו, כמו שכתוב במתנות עניים (דברים כו), "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל וכו'". כי עקר העניות נמשך מפגימת הלבנה, שהוא בחינת חשך, בחינת ותכהין עיניו מראת, שהוא בחינת מעוט והסתרת ההשגחה. כי כל הפרנסה והעשירות הוא בחינת עינים, כמו שכתוב (קהלת ה'), "ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו". וכמו שכתוב (תהלים קמה), "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו וכו'". כי העשירות נמשך מבחינת שמאל, כמו שכתוב (משלי ג), "בשמאלה עשר וכבוד", ושמאל זהו בחינת אחר הבריאה, כמבאר בהתורה הנ"ל. וכל זמן שאין נכלל שמאל בימין, חס ושלום, דהינו שאין נכלל כלליות הבריאה, שהוא בחינת שמאל, בקדם הבריאה, שהוא בחינת כלא ימינא, אז בודאי אי אפשר לקבל שפע ופרנסה מאחר שרחוקין מהשרש אשר הוא מחיה את כלם. ואפלו מעט השפע שיורד בהעלם ובהסתרה גדולה על - ידי הסתרת השגחתו בתוך הטבע גם זה המעט מקבלים הרב העכו"ם והרשעים שיניקתם מבחינת אחר הבריאה אשר זה חלקם אשר בחרו בו. וישראל הכשרים, שהם בבחינת השגחה, פרנסתם מעוטה מאד. ועל - כן עקר המשכת השפע לישראל הוא כששמאל נכלל בימין, הינו כשאנו זוכין להתגבר באמונת ההשגחה שהכל מאתו יתברך לבד ואין שום דרך הטבע בעולם כלל ועל - ידי זה אנו זוכין להמשיך עיני השגחתו עלינו ואז נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, שהוא בחינת כלליות שמאל בימין כנ"ל ואז הקדוש - ברוך - הוא ממשיך שפע וחיות להבריאה, שהוא בחינת פרנסה ועשירות. ועל - כן באמת קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים - סוף (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה פסחים קיח), כי באמת קדם הבריאה הוא בחינת כלא ימינא ולית שמאל ולית עשר תמן, כמו שאיתא בזהר הקדוש , קדם הבריאה כלא אחד ואין שיך שם שפע וחיות ועשירות, כי כשאין בריאה אין שיך שפע וחיות ועל - כן עקר העשירות בשמאל כנ"ל. כי שמאל הוא בחינת אחר הבריאה ששם צריכין שפע וחיות, שהוא בחינת עשירות ופרנסה, אבל בבחינת אחר הבריאה לבד בודאי אין שם פרנסה וחיות, כי העשר והכבוד מלפניו יתברך וכו' והוא מחיה את כלם ואם, חס ושלום יפסיק השפעת חיותו, אפלו רגע קלה, יחזר העולם לתהו ובהו ועל - כן עקר השפע הוא כשתכלל שמאל בימין, אחר הבריאה בקדם הבריאה שאז ה' יתברך משפיע השפע משרש העליון, שהוא בחינת ימין, כי עקר שרש העליון של השפע הוא מימין, כמו שכתוב, "נתן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו". וחסד הוא ימין, רק ששם בשרשו העליון בבחינת קדם הבריאה שם השפע דק וזך ומצחצח עד שאין שיך לקרותו שם בשם שפע ועשירות, רק כשאחר הבריאה בחינת שמאל מקבלת זה האור על - ידי ההשגחה שעל - ידי זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה אז נצטירת השפע ונקראת בשם עשירות ועל - כן עקר העשירות משמאל. וזהו שאיתא בזהר הקדוש, שמים הם מימין ושמאל, כמבאר בפרשת תרומה, מיא אינון לימינא וכו', הינו כנ"ל. וזה שאיתא בזהר הקדוש, שפעם אחת לא היה מטר ובאו לרבי שמעון בר יוחאי ואמר שצריכין ליחד קדשא בריך הוא ושכינתה בבחינת אפין באפין, זהו בחינת כלליות אחר הבריאה בקדם הבריאה, כי דע כלל זה שה' יתברך בעצמו, כביכול, נקרא קדשא בריך הוא והמשכת חיותו מה שמחיה את כל העולמות זהו בחינת שכינה ובאמת כלו חד, כי ה' אחד ושמו אחד, כי חיותו דבוק בו יתברך באחדות גמור, רק שה' יתברך נתן בחירה לאדם ונתן מקום לטעות כדי שיהיה בחירה עד שיש כופרים ואפיקורסים שאין מאמינים בהשגחתו ועל - כן הם עושין פרוד בין קדשא בריך הוא ושכינתה, הינו בין קדם הבריאה ואחר הבריאה שהם כלליות כל העולמות אשר הוא יתברך מחיה את כלם על - ידי שכינת עזו כנ"ל. ובאמת אי אפשר להבין דבר זה איך ה' יתברך, שהוא מרומם על כל מנהיג ומחיה את העולם הגשמי הזה רק העקר הוא האמונה לבד שאנו מאמינים שהוא יתברך משגיח בהשגחה פרטיית על כל דבר שבעולם ויושב וזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כנים:

כד) כי סוד כלליות הבריאה בקדם הבריאה אי אפשר להשיג בדעת כי אם באמונה לבד. וזהו בחינת שלשה דברים שנתקשה בהם משה שהם, מעשה מנורה וקדוש החדש ושקלים. וסימנם מש"ה, כמו שכתוב בזהר הקדוש, כי כל אלו הם בחינת כלליות הבריאה בקדם הבריאה על - ידי בחירת האדם שמטה דעתו להאמין בהשגחתו ועל - כן גם משה נתקשה בהם, כי אי אפשר להבינם בדעת אנושי כלל אם לא מי שהוא בבחינת משה וגם הוא נתקשה בהם. כי מנורה היא בחינת אור ההשגחה, שזהו בחינת נרות המנורה, בחינת נר חנוכה שעל - ידי זה נכללין באחד בבחינת אל מול פני המנורה יאירו וכו' שכל הנרות פונין לנר אחד, לכלל באחד על - ידי אור ההשגחה שהוא בחינת אור הנרות כנ"ל. וזה בחינת נרות חנוכה חנ"ו כ"ה דאנון כ"ה אתון דיחודא, כמובא בזהר הקדוש. כי על - ידי נר חנוכה נמשך ההשגחה למטה, ועל - ידי זה נכללין באחד, שהוא כ"ה אתון דיחודא, שהוא שמע ישראל וכו'. וזה בחינת קדוש החדש, שהוא למלאת פגימת הלבנה שיהיה אור הלבנה כאור החמה, שזהו בחינת כלליות הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל. וזהו בחינת שקלים, שהם צדקה, שעל - ידי זה נכלל גם - כן הבריאה באחד כנ"ל. וזה בחינת מחצית השקל תרומה לה', כי אחר הבריאה נתהוה תכף הבחירה והבחירה הוא בחינת מתקלא שכל אדם עומד על המשקל ובידו לבחר ולהכריע עצמו לכאן או לכאן. והוא בבחינת מחצית השקל תרומה לה', שצריך כל אחד לרחם על עצמו להרים המתקלא לה' יתברך להכריע עצמו אל הקדשה בבחינת מחצית השקל תרומה לה':

לב) כי תקון הברית, דהינו זווג דקדשה הוא בחינת יחוד שעל - ידי זה נכללין באחד שנכלל אחר הבריאה באחד, שהוא בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה שהם בחינת איש ואשה, כידוע שאם זכו שכינה שרויה ביניהם ונכללין באחד על - ידי זווגם בקדשה וכנ"ל בבחינת והיו לבשר אחד. ועל - כן עקר זווג דקדשה הוא בשבת שאז נכלל אחר הבריאה באחד, שזהו רזא דשבת וכו', כמו שכתוב שם, איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו'. כי בשבת עולין כל העולמות לשרשן, הינו כנ"ל כלליות הבריאה באחד. וזהו בחינת נר של שבת שבתחלת כניסת שבת מדליקין נרות ועל - ידי זה מקבלין שבת. כי הנרות הם בחינת אור ההשגחה שממשיכין כנ"ל לענין נר חנוכה. ועל - ידי אור ההשגחה נכלל אחר הבריאה באחד, שזהו עקר בחינת שבת כנ"ל. וזהו בחינת כוס של קדוש צריך שיתן בו עיניו להמשיך עיני ההשגחה לתוך הכוס של קדוש שהוא בחינת מלכות, בחינת השכינה, בחינת כלליות העולמות שמתנהגים על ידה להמשיך לשם עיני ההשגחה כדי לכלל הכל באחד על - ידי זה כנ"ל. ועל - כן עקר הזווג דקדשה בשבת, כי אז נכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחינת יחוד וזווג דקדשה כנ"ל. כי שבת הוא בחינת אמת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אפלו עם - הארץ ירא לשקר בשבת. ועל - ידי אמת נמשך ההשגחה, שעל - ידי זה נכלל הבריאה באחד כנ"ל:

לד) וזהו וישלח את היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה ואיתא , שזהו בחינת חנוכה שמדליקין נרות של שמן זית. אז 'וידע נח כי קלו המים' וכו', כי נר חנוכה, שהוא בחינת אור ההשגחה, בחינת אמת כנ"ל, הוא התקון על מי המבול, שהוא בחינת חטא הנ"ל, כי עקר החטא הוא שמפריד אור ההשגחה על - ידי חטא הזה שהוא פגם העינים וכו' כנ"ל, ועל - כן על - ידי נר חנוכה בחינת המשכת אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים לידע שה' יתברך בכל מקום וכו' כנ"ל, על - ידי זה נתתקן זה החטא וחוזר ונכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה ונדחין מי המבול וחוזר ונתקים העולם בהשגחתו יתברך. וזהו "והנה עלה זית" - דא חנוכה. אז "וידע נח כי קלו המים וכו'", כי נתתקן חטא הנ"ל, שהוא בחינת מי המבול, על - ידי נר חנוכה כנ"ל. וזהו "והנה עלה זית טרף בפיה. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, שבקשה על פרנסה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, יהיו מזונותי מרורין כזית וכו', הינו כנ"ל, כי עקר הפרנסה נמשך מבחינה זו, מבחינת כלליות אחר הבריאה באחד על - ידי ההשגחה שהוא בחינת עלה זית, בחינת נר חנוכה וכנ"ל:

לו) וזהו בחינת נר חנוכה מוסיף והולך, כי קדם הבריאה היה הכל אחד. ואחר הבריאה היו שני דברים האחד והבריאה, שזהו עקר כח הבחירה שמשם אחיזת השקר שאחיזתו מרחוק מאחד, מבחינת רבים, בחינת בקשו חשבנות רבים וכנ"ל. ועקר עבודתנו לכלל אחר הבריאה באחד, הינו לכלל בחינת הרבים באחד לידע שגם בחינת הרבים נמשכין מהאחד שעל - ידי זה נתבטל השקר וכנ"ל. וזהו בחינת שמונת ימי חנוכה, כי הנס היה בשמן של כהן גדול שלא היה בו אלא להדליק יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים. הינו כי עקר התגלות ההשגחה הוא רק בבחינת אחדות, בחינת יום אחד, שהוא מרמז על עלמא דאתי שנקרא "יום אחד", כמו שכתוב (זכריה יד), "והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה וכו'. כי אז יכלל הכל באחד, כמו שכתוב, "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", שאז יהיה כלו אחד כלו טוב. ונעשה נס ודלק שמונה ימים, כי זה עקר בחינת הנס שהוא התגלות ההשגחה, שהוא שמגלין שגם בעולם הזה, שהוא בחינת רבים, בחינת אחר הבריאה שנברא בשבעת ימי בראשית גם שם מאירה השגחתו יתברך ועל - ידי זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה. וזהו בחינת שמונת ימי חנוכה שהיום אחד, בחינת עלמא דאתי, מאיר בכל שבעת ימי בראשית, שהם כלליות הבריאה, שעל - ידי זה נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וכל מה שבאין יותר בתוך בחינת רבים ששם אחיזת השקר ביותר, שם הבחירה גדולה יותר ושם צריכין להתגבר יותר לשבר הבחירה להאמין שגם שם מאירה השגחתו יתברך ואז זוכה לאור גדול ביותר, כי עקר הוא הבחירה וכל מה שהבחירה והנסיון גדול ביותר זוכה אחר - כך לאור גדול ונוסף ביותר:

וזהו בחינת נר חנוכה מוסיף והולך בכל יום ויום, כי בכל יום שבא אחר - כך הוא בחינת רבוי יותר ששם אחיזת השקר, ואנו ממשיכין אור ההשגחה על - ידי נר חנוכה עד שיודעין שגם בחינת הרבים נמשכין מאתו יתברך ועל - כן על - ידי זה נתוסף האור בכל יום יותר ויותר. כי כל מה שזוכין לשבר הבחירה ולהמשיך ההשגחה לבחינת רבים יותר, האור גדול ביותר שזהו בחינת מעלת התשובה, והתרחקות תחלת התקרבות בחינת מרחוק ה' נראה לי, כי כל מה שבחינת הרבים ביותר ונתרחק מאחד ביותר, ששם אחיזת השקר ביותר, כשזוכין לעמד שם בנסיון בגדל ההתרחקות. אז זוכין לאור גדול ביותר, כי לפום צערא אגרא (כמו שאמרו אבות פרק ה'). ועל - כן בכל יום מימי חנוכה שנתרחק יותר מיום אחד שהוא בחינת רבים, אז מוסיפין נר בכל יום ויום, כי בכל יום ויום זוכין שתאיר אור ההשגחה ביותר על - ידי שממשיכין האור לבחינת רבים יותר, כי זה העקר שבחינת רבים יהיה נכלל באחד, שזהו בחינת כלליות הבריאה באחד כנ"ל:

לז) וזהו בחינת מעלת התפלה בצבור וכן בתורה ומצוות תלמוד תורה דרבים עדיף ואינו דומה מעטין העושין את המצוה לרבים וכו' כי כשיש רבים ששם אחיזת השקר כנ"ל, כשנכללין באחד על - ידי תפלה ותורה ומצוות שעל ידם נכללין באחדותו יתברך, כל מה שיש רבים ביותר ונכללין באחד, האור גדול ביותר ונכלל ביותר אחר הבריאה בקדם הבריאה שיהיה כלו אחד כלו טוב, כמו שיהיה לעתיד כמו, שכתוב, "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". אמן ואמן:

לח) וזה בחינת ההלל שאומרים בחנוכה, כי הלל אומרים על הנס, כי בהלל מפרש גדל השגחתו יתברך על העולם, כמו שכתוב (תהלים קיג), "מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות וכו'". וכתיב (שם קטו), "ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה". ועל - כן אומרים אותו בחנוכה, כי עקר בחינת נר חנוכה הוא בחינת המשכת השגחתו, שזהו בחינת הלל כנ"ל:

לט) ועל - כן היה הנס של חנוכה בכהנים, כי כהן איש חסד, וחסד הוא נמשך מבחינת קדם הבריאה שהוא בחינת כלו אחד כלו טוב, שהוא בחינת חסד, בחינת ימין. אבל אחר הבריאה הוא בחינת שמאל, בחינת דין, בחינת לוי. ועל - כן העבודה בבית - המקדש העקר היה על - ידי הכהנים, והלויים היו מסיעים להם בשיר וכיוצא. כי הכהן הוא בבחינת קדם הבריאה שיש לו כח להרים הבריאה לשרשה, לכללה באחד, ועל - כן היו הלויים מסיעים לכהנים בדוכנם וכו' בשעת עבודה כדי שיכלל הלוי שהוא בחינת שמאל, בחינת אחר הבריאה, בכהן איש החסד, שהוא בבחינת קדם הבריאה שעל ידו נכלל הכל באחד כנ"ל:

מ) ועל - כן נותנין תרומה לכהן, כי על - ידי תרומה מרימין התבואה וכוללין אותה באחד וכנ"ל שבשביל זה למדו דין שליחות מתרומה וכו' כנ"ל. ועל - כן התרומה לכהן איש החסד, כי הוא בבחינת קדם הבריאה וכולל הכל באחד כנ"ל ועל - כן היה הנס של חנוכה בכהנים כנ"ל:

הלכות אונאה הלכה ב':

ה) וזה בחינת נר חנוכה, כי צריכין להכניע מלכות יון הרשעה שהוא הסטרא אחרא והקלפות שעקר אחיזתם מבחינת שבירת כלים כידוע. ועל - כן הם מתגברים תמיד לבטל הארת הנקדה הנ"ל כדי שיוכלו להתגבר, חס ושלום, וזה בחינת מה שעמדו על עמך ישראל להשכיחם תורתך וכו' שהוא בחינת הנקדה הנ"ל כנ"ל. ועל - כן נעשה הנס בשמן שהוא נר חנוכה שהוא מרמז על הארת הנקדה בחינת נר מצוה ותורה אור וזה בחינת הארת הצדיק שהוא בחינת הנקדה כנ"ל, כי הצדיק נקרא אור, כמו שכתוב, "אור זרוע לצדיק וכו'". ועל - ידי הארה שממשיכין על - ידי נר חנוכה שהוא בחינת תורה אור, בחינת צדיק כנ"ל, על - ידי זה מבטלין ומתקנים בחינת שבירת כלים ועל - ידי זה מכניעין מלכות הרשעה וכו' כנ"ל. ועל - כן נעשה הנס על - ידי כהנים, כי כהן בחינת אהבה דקדשה ששורה אצל הנקדה, שזה עקר התקון, כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם:

וזה בחינת נרות המנורה שבבית - המקדש ששם מרמז בחינת חנוכה, כמובא שפרשת בהעלתך מרמז על חנוכה, כי בית - המקדש הוא בחינת הנקדה של כל העולם, בחינת אבן שתיה, שהוא הנקדה של כל העולם וזה שנקרא 'בית המקדש' על שם הנקדה שהיא בחינת קדש, כמו שכתוב במאמר הנ"ל. ועל - כן שם בבית - המקדש מאירה הנקדה. וזה בחינת נר אמצעי שבמנורה שאליו מאירין כל הנרות, כמו שכתוב, "אל מול פני המנורה יאירו וכו'". כי שאר הששה נרות הם בחינת וא"ו שפונין אל פני המנורה, שהוא נר אמצעי, שהוא בחינת הנקדה, בחינת יוד המאירה בהו', בכל הששה נרות ועל - ידי זה נתתקן כל העולם כלו, כי מעלין ומתקנין על - ידי זה בחינת אהבות הנפולות הבאים משבירה כנ"ל. ועל - כן נעשה על - ידי הכהן שהוא אהבה דקדשה ששורה אצל הנקדה כנ"ל. וזה בחינת ההלל של חנוכה, זה בחינת פי ידבר חכמות שהוא בחינת תפלה שצריכין להתפלל בפה דיקא כדי שיאיר הנקדה, כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם. וזה בחינת הלל, שהוא בחינת תפלה, בחינת פי ידבר חכמות, בחינת הארת הנקדה הנ"ל כנ"ל:

וזה בחינת הצדקה שנוהגין לתן בחנוכה, כי צדקה הוא בחינת חסד, כי זה עקר בחינת חנוכה לעורר בחינת אהבת חסד השורה אצל הנקדה שעל - ידי זה עקר התקון, כמבאר שם במאמר הנ"ל עין שם:

הלכות מתנה הלכה ה':

סא) וזה בחינת חנכה, ואיתא בכונות (פע"ח שער ר"ח חנכה ופורים פרק ד) שהוא אותיות חנ"ה כ"ו בחינת (שמואל א', א' י) "ותתפלל חנה על ה'". כי 'ותתפלל חנה על ה'' זה בחינת תפלת ה' ממש שהיא בחינת 'על ה'', כמובן בכתבי האר"י (עין שער הכונות דרושי ויעבר, ספר הלקוטים תשא סי' ל"ד) שזהו סוד שני השמות שבשלש עשרה מדות שהם 'ה' ה'' שמבאר בזהר הקדוש (אדרא רבא נשא קל"ח.) "קדמאה שלים, בתראה שלים יתיר", (וכמובא בדברינו בזה במקום אחר, עין שם [הלכות הכשר כלים הלכה ד' אות יא]). הינו שה' יתברך כביכול התפלל בעצמו בשם הראשון שהוא בחינת רחמים פשוטים להמשיך רחמים משם השני שהוא 'שלים יתיר', שהוא בחינת רחמים גדולים רחמים רבים. וזה השם השני הוא בחינת 'על ה'', ולשם הגיעה חנה בתפלתה בחינת 'ותתפלל חנה על ה''. וזהו בחינת תפלת ה' וכנ"ל ומשם מדליקין נר חנכה. ועל - כן מרמז בחנכה חנה כ"ו שמרמז על כל זה וכנ"ל.

כי על - ידי תפלת חנה הנ"ל בחינת תפלת ה' הנ"ל נולד שמואל שמשח את דוד, שהוא בחינת משיח שכל התקון יהיה על ידו, כי הוא ישיג בשלמות בחינת תורת ה' ותפלת ה' ממש, שהוא בחינת משפט וצדקה וכו' וכנ"ל שמשם כל האור של המנורה הקדושה שהוא אור נר חנכה בבחינת "ערכתי נר למשיחי" (תהלים קל"ב יז), שהוא בחינת האור האמת המאיר לנו עתה בתוך עמקות התהום וכנ"ל. וכמו שכתוב בפרשת "בראשית" המובא לעיל (באות נא) שמדבר שם מהארבע מלכיות שהם בחינת "תהו ובהו וחשך על פני תהום" וכנ"ל. אך "ורוח אלקים" – 'דא רוחו של משיח', "מרחפת על פני המים" (בראשית רבה ב' ד, זהר וישב קצ"ב: ויחי ר"מ. השמטות רס"ג. תקון ל"ו דף ע"ז: תקוני ז"ח דף פ"ב: פ"ג.), שעל - ידי זה עקר התקון והתקוה.

ועל - ידי זה "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור", כי כל האורות הקדושים שהם בחינת אור המנורה, שהוא בחינת אור נר חנכה, נמשך משם וכנ"ל. ומחמת שחנה היתה צריכה אז להמשיך נשמת שמואל שעל ידו נמשח דוד שהוא בחינת משיח, על - כן עלתה בתפלתה לבחינת תפלת ה', שהיא בחינת אורו של משיח שיזכה לזה בשלמות כנ"ל:

סב) ועל - כן היה דוד "אדמוני עם יפה עינים" (שמואל א', ט"ז יב). זה בחינת עזות דקדשה, כי היה לוחם מלחמת ה', כי עקר מלכות דקדשה הוא על - ידי עזות דקדשה בבחינת (תהלים כ"א ב) "ה' בעזך ישמח מלך" (וכמבאר מזה במקום אחר [הלכות בשר בחלב הלכה ד']) שנמשך מבחינת תפלת ה' וכנ"ל. ועל - כן טעה יצחק בעשו שיצא אדמוני, כי סבר שתקף התגברות הדמים שבו הוא בחינת עזות דקדשה מחמת שהיה ציד בפיו, שהיה מרמה את אביו: "האיך מעשרין את התבן"? (רש"י בראשית כ"ה כז, עין בראשית רבה ס"ג י, תנחומא תולדות ח') כאלו הוא צדיק, על - כן סבר יצחק שגם האדמימות שבו שמראה שהוא שופך דמים היא בחינת עזות דקדשה שרוצה להתגבר נגד העוברים על דת.

כי כבר מבאר בהתורה הנ"ל שצריכים להתפלל לה' יתברך שיזכה להבחין בין עזות דקדשה שעל ידו בנין ירושלים, ובין עזות דסטרא אחרא שהוא בחינת "עז פנים לגיהנם" (אבות ה' כ), שזהו בחינת "יהי רצון שתבנה עירך במהרה בימינו", שנזכר באמצע המשנה "הוי עז כנמר" וכו', עין שם. ועל - כן אפלו צדיקים גדולים יכולים לטעות בזה כמו שטעה יצחק בעשו וכנ"ל.

וכן להפך עלה על דעת שמואל הנביא לטעות בדוד שהיה אדמוני אולי הוא בחינת עזות דסטרא אחרא, כמו שאיתא במדרש פרשת תולדות פרשה ס"ג, 'וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני וכו', נתירא ואמר: אף זה שופך דמים כעשו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "עם יפה עינים" (שמואל א', ט"ז יב). עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה' וכו', עד כאן לשונו, עין שם. הינו כנ"ל, כי קשה להבחין בין עזות דסטרא אחרא, שהיא מסטרא דעשו ובין עזות דקדשה, שהיא בחינת מלכות דוד - משיח שנמשך מתורת ה' ותפלת ה' וכנ"ל:

סג) וזהו בחינת סוד כונות חנכה, כי מבאר בכונות שסוד אור חנכה הקדוש נמשך משם קדוש נ'ח'ל' שהוא ראשי תבות "נ'פשנו ח'כתה ל'ה'" (תהלים ל"ג כ) וזה השם בגימטריא ד"ם אד"ם שהוא בחינת שם מ"ה וכו', עין שם (עין פע"ח שער ר"ח חנוכה ופורים פרק ד, משנת חסידים מסכת חשון וכסלו פרק ד). הינו שעל - ידי הדלקת אור נר חנכה שנמשך מאורו של משיח שהוא בחינת תפלת ה', על - ידי זה יהיה נתתקן ונזדכך בחינת ד"ם אד"ם שמשם כל העזות, כי עקר העזות על - ידי רתיחת הדמים שבאדם ושם עקר הנסיון, כי שם צריכין עקר הזכוך והברור לזכות ולתקן ד"ם אד"ם שיהיה העזות הנמשך על ידו בחינת עזות דקדשה בחינת אדמוני הנאמר בדוד, לא ההפך חס ושלום שהוא העזות דסטרא אחרא שהוא בחינת אדמוני הנאמר בעשו וכנ"ל. וכל זה זוכין על - ידי בחינת שם נ'ח'ל' הנ"ל שעולה בגימטריא ד"ם אד"ם כנ"ל (שהוא גם כן הגימטריא של חנוכ"ה מכון ממש), הינו כי שם הנ"ל הוא יוצא מפסוק "נ'פשנו ח'כתה ל'ה'" וכנ"ל, הינו בחינת רצון ודבקות ובטול בחינת תפלה הנ"ל שאין לנו שום סמיכה כי אם לה' עינינו תלויות, בחינת 'נפשנו חכתה לה'', שהוא בעצמו יתפלל עלינו כי עזרנו ומגננו הוא לבדו שיודע איך להתפלל בעצמו ולהמשיך חסדים נפלאים עלינו. וזה, "כי בו ישמח לבנו", כי על - ידי תפלה בחינת תפלת ה' נמשך שמחה כנ"ל, ומשם מבחינת 'נפשנו חכתה לה'' בחינת תפלת ה' יוצא שם נ'ח'ל' הנ"ל שמשם מדליקין נר חנכה כנ"ל שמשם נתתקן ונזדכך ד"ם אד"ם שיהיה בבחינת עזות דקדשה וכנ"ל:

סד) ועל - כן מפטירין בראש השנה בפרשת חנה הנ"ל ומסימין בתפלתה עד "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו", כי אז בראש השנה נפקדה חנה, כי כל זה בחינת ראש השנה כנ"ל, כי אז עקר צמיחת קרן משיח בחינת 'ועריכת נר לבן ישי משיחך', בחינת (תהלים קל"ב יז) "שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי", ומשם הדלקת כל הנרות הקדושים, שזהו בחינת נר חנכה וכנ"ל. ועל - כן מסימין בפסוק 'ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו', כי עקר הרמת קרן משיח שהוא התגברות מלכות דקדשה הוא על - ידי עזות דקדשה וכנ"ל:

סה) ועקר מעלת נפלאות נר חנכה שממשיכין אור העליון והנורא מאד הנמשך מתפלת ה', ממשיכין אותו למטה מאד עד למטה מעשרה טפחים. כי זה עקר נוראות נפלאות הנס הזה שבכח תפלת ה' יהיו נמשכין חסדים חדשים כאלה עד שיאירו למטה מאד בתוך חשך ותהום ממש, להאיר לכל נפשות ישראל שנפלו לשם שלא יתיאשו מן הרחמים וכו', שזהו בחינת ירידה תכלית העליה הנ"ל.

וזה שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה "כי מרחמם" (סימן ז בלקוטי תנינא) שכפי ה'סלח נא' שפועלין ביום - כפור כן זוכין לקדשת חנכה, עין שם. כי עקר סליחת עונות שפועלין ביום - כפור על - ידי בקשת 'סלח נא' נמשך מבחינת נעשה ונשמע הנ"ל בחינת תורת ה' ותפלת ה', שמשם כל סליחת העונות בבחינת 'ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו' הנ"ל, ומשם כל קדשת חנכה שהוא בחינת חנכת הבית המקדש ששם עקר כלליות תורת ה' ותפלת ה' וכנ"ל:

סו) וזה בחינת ההלל של חנכה, בחינת "הוא תהלתך והוא אלקיך" (דברים י' כא) בחינת שלמות התפלה הנ"ל שמשם עקר הנס של חנכה. וזה, 'וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול', שהזכיר רק ההלל של חנכה. כי כל הדלקת אור נר חנכה וכל תקף הנס, הכל הוא מבחינת תפלה בחינת (משלי ל"א ל) "אשה יראת ה' היא תתהלל", בחינת 'ובקרב קדושים תתהלל'. כי הלל כלליות כל התפלות וההודאות וההלולים, כמו שפרש רש"י על פסוק (תהלים כ"ו ז) "כל נפלאותיך" – 'זה הלל שיש בו לשעבר ולעתיד לבוא ולימות המשיח' וכו':

סז) וזה שכתוב בכונות הנ"ל בענין ד"ם אד"ם שהוא בחינת שם מ"ה, ומהאלף שבשם מ"ה יוצא שם אהי"ה ברבוע שהוא גימטריא ד"ם וכו', עין שם. וזהו בעצמו בחינת "אל תקרי מה אלא מאה", שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (זהר רע"מ קרח קע"ט. ותוספות מנחות מ"ג:) שלמדו מזה לברך מאה ברכות בכל יום שהם בחינת כלל התפלה. הינו כי כשמכניסין א' לתוך מ"ה נעשה מא"ה בחינת מאה ברכות, ואז נזדכך הדם הנמשך מבחינת הא' כנ"ל ונכלל בתוך מ"ה בבחינת ד"ם אד"ם הנ"ל. הינו בחינת עזות הנמשך מד"ם אד"ם, שיהיה עזות דקדשה שזה נמשך עקרו מתפלה שהיא בחינת 'אל תקרי מ"ה אלא מאה', הינו מ"ה ואלף בחינת אהי"ה ברבוע שעולה ד"ם וכו', כי ד"ם אד"ם נזדכך על - ידי בחינת מאה ברכות שיהיה בבחינת עזות דקדשה כנ"ל:

סח) וזה בחינת הצדקה של חנכה שנוהגין כל ישראל אז להרבות בצדקה (מגן אברהם סימן תרע), כי כל קדשת חנכה נמשך על - ידי בחינת משפט וצדקה שהוא בחינת נעשה ונשמע וכו', תורה ותפלה וכו'. ועקר הוא הנשמע בחינת תפלה בחינת צדקה שעל - ידי זה ממתיקין המשפט שיהיה בצדקה וחסד גדול וכנ"ל. על - כן מרבין אז בצדקה כדי לעורר על - ידי זה בחינת צדקתו יתברך, בחינת תפלת ה', כדי להמתיק כל מיני משפטים ויתנהג עמנו בצדקה וכנ"ל.

וזהו גדל מעלת הצדקה, כי העני בבחינת דין ומשפט, כי העניות נמשך מתקפא דדינא ועקר המתקת הדין הוא על - ידי אתערותא דלתתא דיקא, דהינו כשנתעורר האדם הבעל בחירה שבזה העולם וחונן את הדל שעל - ידי זה עקר המתקת הדין, כי אז דיקא נתעורר צדקתו יתברך לשפט בצדקה וחסד גדול. ועל - כן "מלוה ה' חונן דל" (משלי י"ט יז), כי כביכול ה' יתברך בעצמו קשה לו לבטל הדין בעצמו, כי עקר ההמתקה על - ידי האדם הבעל בחירה (ועין מזה במקום אחר [לקוטי מוהר"ן חלק א, סימן טו]):

הלכות אבידה ומציאה הלכה ג':

ה) וזה בחינת מצות הדלקת נרות המנורה, וזהו בחינת הדלקת נר חנכה, כי בכלליות נקראים כל הימים אשר הצדיק חי על פני האדמה נקרא בחינת יום. ואחר כך כשנסתלק הוא בחינת לילה, כמו שכתוב במיתת יאשיהו, "ביום בא השמש בצהרים" וכו' (מועד קטן כ"ה: עמוס ח' ט). הינו כי בזמן שהיה הבית - המקדש שאז היה עקר הארת המחין כידוע ואז היה עקר המשכת התורה, כמו שכתוב (ישעיה ב' ג) "כי מציון תצא תורה" וכו'. אבל גם אז היה עקר המשכת המחין והתורה ביום, וסמוך ללילה היו צריכין להדליק נרות המנורה דהינו להמשיך בחינת "שמן משחת קדש" (שמות ל' כה) שהוא הדעת, להמשיכו מהתורה שקבלו ביום להדליק בו כל הנרות הקדושות בלילה כדי שיאירו הנרות הקדושות בלילה, דהינו שגם בלילה יאיר עלינו אור התורה שקבלנו ביום על - ידי שדלקנו משם הנרות הקדושות של המנורה.

כי עקר הארת נרות המנורה נמשכין מבחינת אור התורה כמו שכתוב (שם כ"ז כא) "באהל מועד מחוץ לפרכת העדת יערך אתו" וכו'. שנרות המנורה צריכין שיהיו ערוכים כנגד ארון העדות ששם התורה, כי משם הם מאירין בכל לילה, דהינו מהתורה שקבלו ביום וכנ"ל.

וכן בכלליות העולם שכל ימי הצדיק הוא בחינת יום ואז עקר המשכת הדעת והתורה שהמשיך עלינו. ואחר הסתלקותו שהוא בחינת לילה ואז נסתמו תרעין דגן - עדן ונסתלק הדעת אך אנו מחיין עצמנו בהתורה שהמשיך עלינו ביום, דהינו בחיים חיותו.

כי הצדיקים הגדולים, שהם בחינת משה, הם ממשיכין חדושי תורתם על - ידי עלית הנפשות כנ"ל, והם ממשיכים התורה ממקום עליון נורא ונשגב כזה בשכל נפלא כזה עד שיש כח בתורתם להשיב ולהחיות כל הנפשות שיעסקו בתורתם לנצח. כי התגלות תורתם היה על - ידי שהעלו הנפשות כנ"ל, ובגדל כחם העלו גם את כל הנפשות העתידין לבוא בבחינת "ולא אתכם לבדכם וכו', כי את אשר ישנו פה וכו' ואת אשר איננו פה" (דברים כ"ט יד), והמשיכו התורה בקדשה כזאת עד שכל מי שיעסק בתורתם תאיר לו התורה לצאת מחשכת אפלתו בבחינת "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי" (תהלים קי"ט קה). כי על - ידי עוסקו בהתורה חוזר ונתחדש נפשו בבחינת עבור מחמת שזאת התורה נמשכת מעלית התחדשות הנפשות, 'את אשר ישנו פה ואת' וכו'.

וזה בחינת "טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה" (משלי ל"א יח), שאפלו בלילה, דהינו אחר הסתלקותו, לא תכבה נרו לעולם ועד מחמת שסחורתו, דהינו תורתו טובה מאד בחינת 'טעמה כי טוב סחרה' וכו', כי המשיך תורתו בשכליות כאלה בבחינת 'ולקח נפשות חכם' בחינת 'עיר גברים עלה חכם' וכו' בבחינת שי"ן של שלשה ראשים ושי"ן של ארבעה ראשים וכו', שעל - ידי זה תורתו יש לה כח להאיר גם בלילה ולא תכבה נרו לעולם ועד:

ו) וזה בחינת תקף הנס של חנכה, כי 'כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל בקשו להשכיחם תורתך' וכו' (עין שבת כ"א: רמב"ם מגילה וחנכה ג' א-ב, הנסח מברכת "על הנסים"). מלכות יון הרשעה זה בחינת תאות ממון ששם כל העבודה זרה, ומי שנופל לשם קשה לו לצאת משם, כמו שכתוב בהמעשה של הבעל תפלה (מעשה יב), ועל - כן נקראת זאת התאוה של ממון: מלכות יון הרשעה, בחינת "טבעתי ביון מצולה ואין מעמד" וכו' (תהלים ס"ט ג). כי כשנופלים חס ושלום לתאוה זאת של ממון הוא בחינת טובע ביון מצולה ואין מעמד, כי אי אפשר לצאת משם כנ"ל. וזה בחינת שבקשו להשכיח התורה לגמרי וגזרו שמד וכו'.

כי עקר שכחת התורה מרב בני ישראל הוא על - ידי תאות ממון, כאשר אנו רואין בחוש בהרבה בני אדם שבטלים מהתורה על - ידי טרדתם בממון שרודפים אחר פרנסתם כל ימיהם ואינם עוסקים בתורה עד ששוכחים אותה לגמרי רחמנא לצלן, כמו שאנו רואין כמה אנשים שבימי נעוריהם היו בני תורה והרבה שהיו מפלגים בלמוד בימי נעוריהם, ואחר כך על - ידי שיצאו לשוק נפלו חס ושלום לתאות ממון ונטרדו בפרנסתם עד שבטלו את התורה עד ששכחו אותה לגמרי ולא האמינו בה' שיוכל לפרנסם בסבה קלה, ולא קבעו עתים לתורה כי נמשכו אחר תאות ממון עד שנדמה להם שצריכין להתיגע כל ימיהם על הפרנסה, וזה וזה לא עלתה בידם.

וזה בחינת כל השמדות שגזרה מלכות יון הרשעה שהיא בחינת תאות ממון, כי כל השמדות וכל העבודה זרה תחובים בממון, כמו שמבאר בהתורה "צוית צדק" (בסימן כג) על פסוק (דברחם ל"ג כז) "ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד". ומגדל התגברות והתפשטות תאות ממון שהיא בחינת מלכות יון הרשעה כמעט שנשתכחה תורה מישראל, אך ה' יתברך עושה עמנו נסים ונפלאות גדולות בכל דור ודור ונותן כח בהצדיקים אמתיים שבכל דור שיקבצו ויעלו כל הצדקות שישראל נותנין, ועל - ידי זה הם משברים ומבטלין תאות ממון מישראל שלא תתפשט כל כך שלא תשתכח תורה מישראל חס ושלום.

וזה בחינת שהיה הנס על - ידי הכהנים בית חשמונאי. כהנים הם בחינת כח הצדקה וחסד של ישראל, כי הכהן הוא איש החסד, כי הוא מקבץ כל הצדקות של ישראל, כי צריכין לתן לו תרומות ומעשרות וכל מתנות כהנה שהם בחינת צדקה וחסד. ובכח זה הם משברין ומבטלין תאות ממון מישראל.

וזה בחינת 'בית חשמונאי', בחינת (תהלים ס"ח לב) "יאתיו חשמנים מני מצרים", שהוא בחינת צדקה שמשברת תאות ממון, כי מצרים היא בחינת תאות ממון כי היא מלאה גלולים ועבודה זרה שהם בחינת תאות ממון, וכמובן בהמעשה של הבעל תפלה שרמזה בישעיה קפיטל ל"א שהוא "הוי הירדים מצרים לעזרה" וכו', עין שם. ומי שנוטל ממונו ונותן צדקה זה בחינת 'יאתיו חשמנים מני מצרים', שמתוך תאות ממון הוא מתגבר ומשבר תאותו ונותן ממונו לצדקה.

נמצא שהכהנים בית חשמונאי זה בחינת כח הצדקה שישראל נותנים ועל - ידי זה מכניעים ומבטלין בחינת מלכות יון הרשעה שהיא בחינת תאות ממון כנ"ל:

ז) וזה בחינת מה שהיונים 'טמאו כל השמנים' - 'שמן משחת קדש', הוא הדעת והתורה. כי על - ידי תאות ממון נפגמין ונתקלקלין כל המחין והדעת, כי כמו שעל - ידי שבירת תאות ממון זוכין לדעת שעל - ידי זה ממשיכין תורה כנ"ל, כמו כן להפך כשמתגבר תאות ממון, שהיא בחינת מלכות יון אז נפגם הדעת ואי אפשר להמשיך תורה.

וזה בחינת 'טמאו כל השמנים', הינו כי תאות ממון מתפשטת על הכל לקלקלם חס ושלום, כי על רב העולם שהם ההמון עם היא מתפשטת להשכיחם תורתו לגמרי, כי מרבוי טרדותם בממון אינם עוסקים בתורה ומצות עד ששוכחים חס ושלום התורה לגמרי כנ"ל. אך אפלו על אותן שנשאר להם איזה דעת קצת ועוסקים בתורה, גם עליהם מתגברת תאות ממון עד שמטמאה ומקלקלת את הדעת, כי מחמת תאות ממון על - פי רב יש להם פניות גדולות ומחשבות זרות הרבה בתפלתם ותורתם ועבודתם. וזה בחינת שמלכות יון שהיא תאות ממון 'טמאו כל השמנים', שאפלו במקום שנמצא איזה שמן שהיא בחינת דעת ותורה, התאוה של ממון מטמא ופוגם את הדעת, כי נכנס בו כמה וכמה פניות ושקרים ומחשבות זרות מחמת חמדת הממון וטרדתו בהפרנסה.

ומחמת זה לא היה שמן להדליק עד שמצאו בנס 'צלוחית שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול' וכו'. 'כהן גדול' זה בחינת הצדיק הגדול האמתי שהוא יכול לברר ולהעלות כל הצדקות והחסדים שישראל עושין, כי כהן איש חסד בחינת צדקה כנ"ל. והכהן הגדול הוא בחינת חסד גדול מאד כי הוא כלול מכל הכהנים, והוא זוכה לכנס לתכלית הקדשה של הבית - המקדש, כי הוא נכנס לפני ולפנים למקום הארון והלוחות, וכל עבודת הבית - המקדש תלוי בו כי הוא מקבץ כל הצדקות והחסדים של כל ישראל ומשבר ומבטל העבודה זרה מישראל שהוא תאות ממון ועל - כן הוא זוכה לעשירות גדול, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא י"ח.) "והכהן הגדול מאחיו" (ויקרא כ"א י) – 'גדלהו משל אחיו'. כי עקר העשירות באמת הוא על - ידי שבירת תאות ממון, כמו שמבאר בהתורה "צוית צדק" בסימן כג, עין שם. ועל - כן הוא זוכה לתכלית הקדשה של הבית - המקדש, כי על - ידי צדקה, שהיא שבירת תאות ממון, זוכין לקדשת הבית - המקדש בחינת "ואני ברב חסדך אבוא ביתך" (תהלים ה' ח), כמו שמבאר שם.

וזה בחינת 'צלוחית של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול' זה בחינת "חתום תורה בלמדי" (ישעיה ח' טז), הינו שהצדיק הגדול האמתי שהוא בחינת כהן גדול שבר תאות ממון לגמרי בתכלית על - ידי כח הצדקה עד שה'שמן משחת קדש' שלו שהוא הדעת שלו חתום בחותם שאין בו שום מגע זר, כי הוא נקי וזך לגמרי מכל מיני פניות הבאים על - ידי תאות ממון ועל - ידי זה הוא יכול להמשיך תורה בקדשה נפלאה שהיא בחינת 'חתום תורה בלמדי', שהתורה תהיה נחתמת ונקבעת בלבם לעולם עד שתחזירם למוטב בבחינת "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך" וכו', שהוא בחינת תפלין - מחין, כי הצדיק הנ"ל ממשיך תורתו בבחינת חותם דקדשה בחינת תפלין מחין כמובן בהתורה הזאת, עין שם.

וזהו, 'ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים', הינו כי כפי סדר הבריאה שכל קיומה על - ידי התורה שהצדיקים ממשיכין בכל עת צריכין להמשיך התורה בכל יום מחדש, כי בכל יום נמשכין מחין חדשים כידוע. ועל - כן בהשמן, שהוא הדעת הקדוש של הצדיק האמת שהוא בחינת כהן גדול, לא היה ראוי להדליק כי אם יום אחד, כי ביום האחר צריכין מחין חדשים וחדושי תורה חדשים, אך כל זה היה אם היה הדור בתקונו וכמו שיהיה לעתיד כשיבוא משיח צדקנו שאז יהיו נפתחין מעינות החכמה ויגלו לנו הצדיקים חדושי תורה בכל יום, אבל עכשו בעמק הגלות קשה לגלות חדושי תורה אמתיים אפלו פעם אחת בשנה, רק שה' יתברך בעצם רחמיו נתן כח להצדיק האמת שהוא נקי וזך מכל שימשיך תורה בדרך נס נפלא עד שהשמן והתורה שאינו ראוי להדליק ולהאיר כי אם ביומו כנ"ל, אבל מעצם קדשת הצדיק הוא ממשיך התורה ממקום גבה ועליון כזה מבחינת התורה שתתגלה לעתיד שהיא אוריתא דעתיקא סתימאה, עד שדולק ומאיר השמן והתורה שלו בחינת שמונה ימים, דהינו שמאירה התורה שלו כל ימי עולם עד יום השמיני, שהוא בחינת בינה עלמא דאתי (זהר משפטים קט"ו: פרדס כ"ג - י ערך 'יובל', טז ערך 'עולם') שאז יתגלה האמת בעולם "ועולתה תקפץ פיה" וכו'.

כי כל ימי עולם הזה הם בבחינת שבעת ימי הבנין, בחינת שבע מדות, אבל יום השמיני הוא בחינת בינה עלמא דאתי למעלה מהבנין ששם מתבטלת הסטרא אחרא לגמרי בחינת "ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ" (זכריה י"ג ב), בחינת "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא י"ב ג), שאז בבחינת יום השמיני יהיה נמול נחתם ונתבטל הערלה החופה על הקדשה בבחינת 'ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ', הינו שהצדיק הגדול ממשיך התורה בקדשה כזאת עד שתהיה מאירה כל ימי עולם עד לעתיד לבוא.

ועל זה קבעו לנו שמונת ימי חנכה שכל אדם בביתו ידליק נר חנכה, שהיא בחינת נרות המנורה, כי על - ידי תקף הנס המשיכו הצדיקים הגדולים תקון נפלא כזה והארה נפלאה כזאת על - ידי תורתם הקדושה שנאמרה על - ידי עליות נפשות וכו' כנ"ל עד שכל אדם בביתו יש לו כח להדליק נר חנכה שהוא בחינת אור התורה, כי כל אדם יכול להאיר על עצמו אור תורתם שתאיר לו כמו אור ונר לצאת מחשכת אפלה שלו.

וזה בחינת נר חנכה לשון חנוך, שכל מי שרוצה לחנך עצמו בעבודת ה' יתברך יכול להמשיך 'שמן משחת קדש' ולהדליק נר מאור תורתם שגלו והמשיכו ממקום שהמשיכו עד שכל אדם יכול למצא את עצמו בתורתם ושתאיר לו לנצח לצאת מאפלה לאור גדול. וזהו בחינת מה שמדליקין נר חנכה למטה מעשרה טפחים, כי ממשיכין האור העליון שהוא כלל כל היחודים שעולה נ"ר, ממשיכין עתה אותו גם למטה מעשרה טפחים, כמבאר בכונות.

וזה בחינת "פוק חזי גבורתא דמרך" (בבא בתרא ע"ג.) המבאר שם בסוף התורה הנ"ל, דהינו שמגדל גבורת כח הצדיק יש לו כח להעלות גם הנפשות הנמוכים מאד מאד בבחינת עבור אפלו מי שלא יצא עדין מחל אל הקדש אפלו כמלא החוט וכו', עין שם.

וזהו בחינת למטה מעשרה טפחים ששם תכלית העשיה וקשה להאיר אור התורה לשם, אך על - ידי תקף הנס של חנכה שהוא נמשך בכל דור ודור בכל שנה ושנה שהוא בחינת התגלות התורה של לעתיד שהמשיכו הצדיקים הגדולים בני עליה האמתיים, על - ידי זה יש כח שיאיר האור גם למטה מעשרה טפחים, דהינו אפלו באותן שהם בתכלית העשיה שעדין לא יצאו מחל אל הקדש אפלו כמלא החוט גם להם מאיר אור התורה הזאת, כי גם נפשותם העלו בבחינת עבור על - ידי עצם כחם בבחינת 'פוק חזי גבורתא דמרך' וכנ"ל:

ח) ועל - כן נוהגים להרבות בצדקה בחנכה (מגן אברהם ריש סימן תרע), כי חנכה הוא בחינת הכנעת מלכות יון הרשעה שהוא תאות ממון ששבירתה על - ידי צדקה שעל - ידי זה ממשיכין אור התורה שמשם נמשך הדלקת נר חנכה לכל אחד בביתו כנ"ל על - כן מרבין אז בצדקה: