לקוטי הלכות יורה דעה - קובץ הלכות חנוכה

הלכות כלי היין הלכה א':

ח) וזה בחינת חנוכה, כי מלכות יון הרשעה עמדה על ישראל להשכיחם תורתך וכו', כי מלכות יון הם בחינת חכמי הטבע שהם כופרים בכל התורה כלה, כי עקר חכמתם המוטעית של חכמי הטבע נקרא בדברי רבותינו זכרונם לברכה "חכמת יון", כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מהו שילמד אדם את בנו חכמת יונית? שהיא חכמת הטבע. ועל - כן כשעמדה מלכות יון הרשעה על ישראל היתה עת צרה גדולה מאד לישראל, כי זהו בחינת התגברות חכמי הטבע שכופרים ברצון, חס ושלום, כנ"ל. ועל - כן כשזכו בית חשמונאי ונצחום, נעשה הנס על - ידי השמן וקבעו לדורות להדליק נר של שמן בחנוכה, כי שמן הוא בחינת רצון, כמו שנאמר, "יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו", וכמו שפרש רש"י על פסוק, "וחבל על מפני שמן". ופרש רש"י, מפני חזקיהו המלך שהיה נוח לדורו כשמן, כי שמן הוא לשון רצון ונחת רוח, כי עקר הרצון הוא על - ידי בחינת מצח הרצון, בחינת והיה על מצחו לרצון, הנאמר בכהן הגדול וזה בחינת שמן, בחינת כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וכו', כי התגלות הרצון בחינת מצח הרצון זה בחינת זקן דקדשה, כמבאר במאמר הנ"ל, בחינת זקן אהרן, כי אהרן היה כהן גדול שזכה למצח הרצון, שהוא בחינת זקן, בחינת רעוא דרעוין כנ"ל. (כי מצח הרצון וזקן הם בחינה אחת, בחינת רעוא דרעוין, כמובא בכתבים, ועל - כן בחנוכה שאנו צריכין להכניע חכמת הטבע, חכמת יון, אנו ממשיכין השמן הזה שהוא בחינת משח רבות קדשא, בחינת התגלות הרצון כנ"ל. ועל - ידי זה אנו מדליקין נרות חנוכה. והדלקת הנר זה בחינת התגלות היראה שהוא בחינת אש אכלה, בבחינת כי ה' אלקיך אש אכלה הוא אל גדול ונורא, כי היראה היא בחינת אש, הינו שעל - ידי הרצון בחינת שמן, על - ידי זה מדליקין הנר שהוא בחינת יראה, כי היראה נעשה על - ידי הרצון כנ"ל. ועל - ידי היראה זוכין לקבל את החסד שהוא כהן בחינת ואתם כהני ה' תקראו, כמו שמבאר שם. וזה בחינת שהיה עקר הנס בכהנים:

ועל - כן מרבין בצדקה בחנוכה, כי עקר התגלות הרצון, שהוא בחינת שמן, להכניע חכמת הטבע בחינת מלכות יון הרשעה, הוא על - ידי הצדקה, בחינת שלח לחמך וכו' כנ"ל. וזה בחינת שמן למנחות ויין לנסכים שנסמכו זה אצל זה בפרשת נסכים, כי עקר קדשת היין, שהוא בחינת יראה שיהיה בבחינת יין המשמח, הוא על - ידי השמן, שהוא בחינת רצון כנ"ל. וזהו בחינת ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן, כי על - ידי בחינת להצהיל פנים משמן, שהוא בחינת רצון, שהוא בחינת נשיאת פנים כנ"ל, על - ידי זה ויין ישמח וכו', כי על - ידי זה דיקא היין הוא בחינת יין המשמח כנ"ל. ועין בהלכות חנוכה שם מבאר עוד הפעם ענין זה שרב התורה הנ"ל מרמזת במצות חנוכה, עין שם. ועין בכונת חנוכה בפרי עץ חיים, שבחינת ימי חנוכה ממשיכין הארת שלש עשרה תקוני דיקנא, שהוא בחינת זקן הנ"ל, עין שם:

הלכות נדרים הלכה ג':

ח) וזה בחינת ראש השנה ויום הכפורים. כי מבאר בהתורה הנ"ל שכל זה הוא בחינת יום הכפורים וכנ"ל, כי כפי הסלח נא שפועלין ביום הכפורים כן זוכין לחנכת הבית - המקדש שהוא בחינת קדשת חנוכה, כי משה בקש סלח נא על חטא המרגלים שעל - ידי זה נחרב הבית - המקדש וכו'. וכשה' יתברך נתרצה לו ואמר לו סלחתי וכו', מזה נעשה חנכת הבית - המקדש שהוא הפך חטא המרגלים שגרמו חרבן הבית - המקדש. נמצא, שעל - ידי סלח נא שפועלין ביום הכפורים נעשה חנוכה בחינת הבית - המקדש שכולל כל התקונים הנאמרים שם בהתורה הנ"ל בענין בן ותלמיד וכו', כמבאר שם היטב:

הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם הלכה ג':

ו) וזה בחינת חנוכה, שהוא בחינת חנכת הבית - המקדש, שאנו ממשיכין עלינו על - ידי מצות חנוכה בחינת קדשת הבית - המקדש. והכל בשביל לגלות האמונה הקדושה בעולם שזהו העקר כנ"ל, כי עקר שלמות האמונה זוכין רק בזמן שבית - המקדש קים, ששם כלליות כל הקדשות שעל - ידי זה זוכין לאמונה שלמה שהיא עקר הקדשה, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה במקום אחר (בסימן כב). וזה בחינת מקדש ה' כוננו ידיך. ידים הם בחינת אמונה, בחינת ויהי ידיו אמונה. כי עקר האמונה בשלמות שרשה בבית - המקדש, ומשם מאירה האמונה בכל העולם כלו, כי עקר האמונה הוא על - ידי ברור המדמה שזוכין על - ידי רוח נבואה רוח הקדש כנ"ל. ועקר הנבואה ורוח הקדש הוא בבית - המקדש, ששם השכינה שורה ומשם מקבלין כל הנביאים נבואתם ורוח קדשם, כמו שכתוב, וישמע את הקול וכו' מבין שני הכרבים וכו'. וכן מבאר בהתורה הנ"ל על מאמר רבותינו זכרונם לברכה, אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני וכו'. מבאר שם שהבית - המקדש הוא בחינת תפלה הנזכר שם, שעל - ידי זה נתגלה הכבוד, שזהו בחינת ההיכל וכו' שעל - ידי זה נמשך הנבואה וכו', עין שם. וזהו עקר מרירת צרותינו של חרבן בית - המקדש שנחרב בעונותינו, מה שעל - ידי חרבן בית מקדשנו נפגמה האמונה ונתגברו הכופרים והאפיקורסים בעולם בעונותינו הרבים. ועקר חרבן בית - המקדש היה על - ידי נביאי השקר שהתגברו כנגד הנביאי אמת עד שפגמו בכבוד נביאי אמת, כמו שכתוב, ויהיו מלעבים במלאכי האלקים ומתעתעים בנביאיו וכו' ועל - ידי זה נפגם אמונתם. כי כמו שעל - ידי נביאי האמת עקר ברור האמונה, כמו כן על - ידי נביאי השקר הוא פגם האמונה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל - ידי זה גרמו להחריב את הבית - המקדש וירושלים ולהגלות את ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לא גלו ישראל אלא על שפסקו מהם אנשי אמנה. אבל ה' יתברך ברחמיו בעבדותנו לא עזבונו אלקינו, ויט עלינו חסד בכל ימי הגלות המר הזה ושם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו. כי אף - על - פי שנחרב בית מקדשנו ופסקה הנבואה והחזון מישראל שעל - ידי זה עקר תקון האמונה כנ"ל, אף - על - פי - כן באהבתו ובחמלתו הגדולה הוא חומל עלינו בכל דור ושולח לנו צדיקים אמתיים שיש להם בחינת רוח הקדש. ואלו הצדיקים הם מבררים לנו המדמה וממשיכים אמונה הקדושה בעולם, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. וזהו בחינת תקף הנס הנפלא והנורא של חנוכה הקדוש, כי מלכות יון הרשעה עמדה על ישראל להשכיחם תורתך וכו'. והעקר שרצו להתגבר כנגד האמונה הקדושה שהיא יסוד וכלל כל התורה הקדושה, כי אמרו, כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. ועל - כן רצו להחריב את הבית - המקדש, מחמת שמשם עקר המשכת האמונה הקדושה כנ"ל, על - כן רצו להחריבו כדי לפגם האמונה חס ושלום כי סברו שכשיחרב הבית - המקדש אין עוד תקוה חס ושלום, להמשיך אמונה הקדושה בעולם, אבל ה' יתברך עמד לנו בעת צרותינו והפר עצתם ונתהפך מהפך אל הפך, כי נתן כח בהצדיקים אמתיים שבאותו הדור, שהם, מתתיהו כהן גדול ובניו שיתחזקו ויעמדו כנגדם ונצחו אותם והפילום וחזרו עבודת בית - המקדש למקומו. ובנפלאותיו ונוראותיו יתברך העצומים אשר הוא יתברך חושב מחשבות בתקון כל הדורות, כמו שכתוב, מחשבות לבו לדור ודור, הפליא חסדו עמנו אז שנתהפך מהפך אל הפך, שאדרבא, על - ידי תקף הנס הזה שנצחו את היונים מתתיהו ובניו, זכו להמשיך תקון נפלא ונורא לכל הדורות עד שיבנה בית - המקדש במהרה בימינו. כי ה' יתברך אשר יודע עתידות ראה אז שבנין בית שני לא יתקים ובהכרח שיחרב ואפלו בימי בית שני לא היתה גאלה שלמה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי חסרו כמה דברים וכו', על - כן הפליא ה' יתברך חסדו ונפלאותיו על - ידי הצדיקים שבאותו הדור שתקנו לנו תקון נפלא ונורא לדורות. וזה בחינת נר חנוכה שתקנו לנו, שזכו להודיע לנו ולהאיר לנו שאפלו אחר חרבן בית - המקדש לא אבדה תקותנו מה' יתברך, כי אין דור יתום ואף - על - פי שנחרב בית מקדשנו אף על פי כן מאירין בנו הצדיקים שבכל דור שלמות האמונה, שזהו בחינת נר חנוכה שאנו זוכין בכל שנה להמשיך עלינו אור הצדיקים האמתיים בעלי רוח הקדש, שעל - ידי זה אנו זוכין לאמונה שלמה גם עתה, כי הצדיק נקרא אור, כמו שכתוב, אור זרע לצדיק. כי נר חנוכה הוא בחינת נרות המנורה שהיה בבית - המקדש, שעל ידם נתגלה שהשכינה שורה בישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, זה נר המערבי שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל. ועל - כן מצות הדלקת נרות המנורה היא בלילה, כי לילה הוא בחינת המדמה, שהוא בחינת שנת לילה שאז הסתלקות הדעת ונשאר רק המדמה. ואז צריכין לתקן ולברר את מדמה שעל - ידי זה עקר תקון האמונה כנ"ל. ועקר התקון על - ידי השראת השכינה על הצדיקים שמקבלין רוח נבואה, רוח הקדש מהשכינה השורה עליהם, ועל - ידי זה מבררין המדמה, שעל - ידי זה עקר תקון האמונה כנ"ל. ועל - כן היו צריכין להדליק נרות המנורה בכל לילה דיקא, כי אור נרות המנורה הם בחינת אור הצדיק, בחינת אור הנבואה ורוח הקדש השורה על הצדיק כנ"ל. שעל - ידי זה עקר ברור המדמה שהוא בחינת לילה, שעל - ידי זה עקר תקון האמונה שצריכין להשתדל בתקונה בלילה דיקא בבחינת ואמונתך בלילות. וזה בחינת נר חנוכה שמצותה בלילה משתשקע החמה כדי להמשיך על - ידי זה אור הצדיק האמת כדי לברר המדמה והאמונה שתקונה בלילה דיקא כנ"ל, כי אנו זוכין להמשיך תקון האמונה גם עתה שאין הבית - המקדש קים על - ידי הצדיקים אמתיים שבכל דור. שמהם עקר המשכת האור של נר חנוכה. ועל - כן נקרא חנוכה בחינת חנכת הבית - המקדש, כי על - ידי נר חנוכה אנו ממשיכין עלינו קדשת הבית - המקדש, שהוא בחינת רוח נבואה תקון האמונה כנ"ל:

ז) וזה בחינת ההלל של חנוכה. ועקר קביעות ימי חנוכה היה להודות ולהלל וכו', כמו שאומרים, וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל וכו'. כי על - ידי נר חנוכה, שהוא בחינת אור הצדיק שעל - ידי זה נתברר המדמה וזוכין לאמונה, על - ידי זה יכולין לומר שירות ותשבחות והלולים הרבה לה' יתברך, כמבאר בהתורה הנ"ל, שעקר שלמות התארים והשבחים לה' יתברך הוא על - ידי ברור המדמה כנ"ל:

ח) הכלל, שמצות נר חנוכה הוא להמשיך אור הצדיק האמת, שהוא אור התורה שכלולה מכל המדרגות של נבואה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, שעל - ידי זה מבררין המדמה, שעל - ידי זה עקר תקון האמונה, כי זה מבאר בספרים שאור נרות המנורה הטהורה, שהם בחינת נר חנוכה, הם בחינת אור התורה, בחינת כי נר מצוה ותורה אור, הינו, כנ"ל כי התורה כלולה מכל המדרגות של נבואה, בחינת פנים בפנים דבר ה' עמכם, דבר ה' זו נבואה, שעל - ידי זה עקר ברור המדמה שעל - ידי זה זוכין לאמונה שלמה, דהינו אמונת חדוש העולם שזה העקר, וזה אנו ממשיכין על - ידי נר חנוכה, שהוא בחינת נרות המנורה, שהם בחינת אור התורה כנ"ל:

וזה שנסמך פסוק בהעלתך את הנרת לפסוק, ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מבין שני הכרבים וכו'. הינו כנ"ל, כי זה הפסוק מדבר מנבואת משה שקבל מבין שני הכרבים. ועל - כן נסמך מיד פסוק בהעלתך שהוא מצות הדלקת נרות המנורה, כי עקר מצות הדלקת נרות המנורה היה בשביל זה כדי להמשיך אור הצדיק שהוא אור הנבואה לכל העולם כדי לגלות ולהאיר האמונה הקדושה בעולם, שזהו בחינת נר חנוכה כנ"ל:

ט) וזה בחינת פרשת הנשיאים שנסמך לשם. שאנו קורין אלו הפרשיות בחנוכה, להורות לבני ישראל שעקר תקונם על - ידי התקרבות לצדיקי הדור האמתיים שהם בחינת נשיאי ישראל שהם מבררין המדמה שעל - ידי זה עקר תקון האמונה כנ"ל, שזהו בחינת קרבנות הנשיאים שהקריבו בחנכת המזבח, כי עקר המשכן והבית - המקדש הוא רק בשביל לגלות האמונה הקדושה בעולם כנ"ל. והעקר על - ידי הרוח נבואה שמקבלין משם שעל - ידי זה נתברר המדמה שעל - ידי זה נתתקן האמונה כנ"ל. וזה בחינת כל הקרבנות שהיו במשכן ובבית - המקדש, כי הבהמות הם בחינת המדמה כידוע, ועל - ידי הקרבנות שמביאין מהבהמות על - ידי זה מבררין המדמה. ועל - כן בחנכת המשכן הביאו הנשיאים בתחלה קרבנות הרבה לחנכו, להורות שעקר התקון על ידם שהם בחינת צדיקי הדור שהם מקבלין בחינת רוח הקדש, רוח נבואה ממשה רבם. ועל - ידי זה יש להם כח לברר המדמה, שזהו בחינת הקרבנות שהביאו אז, שהם בחינת ברור המדמה. ועל - כן נסמך מיד אחר "זאת חנכת המזבח" פסוק, ובבא משה וכו' כנ"ל. כי כל קרבנם היה בשביל ברור המדמה שזוכין לזה על - ידי רוח נבואה שמקבל משה רבם מבין שני הכרבים, שמשם מקבלין כל נשיאי ישראל רוח נבואתם כל אחד לפי בחינתו. שעל - ידי זה עקר ברור המדמה שהוא תקון האמונה, שזה עקר בחינת המשכן שנבנה רק בשביל זה כנ"ל. ועל - כן הכרחו הם לחנכו, כי עקר התקון על ידם, כי הם בחינת צדיקי הדור, שעקר תקון המשכת האמונה לעולם על ידם וכנ"ל. ועל - כן נסמך אחר כך פרשת הדלקת נרות המנורה שהיא 'בהעלתך את הנרת', כי כל זאת הוא בחינת נרות המנורה כדי להאיר הארת הצדיקים שהוא הארת הנבואה, שהוא בחינת אור התורה לכל העולם כלו כדי לברר המדמה, כדי להמשיך אמונה שלמה בעולם כנ"ל:

י) ועקר כונתנו בהדלקת נר חנוכה צריך שיהיה שנכון להמשיך עלינו על - ידי זה אור הצדיקי אמת כדי שנזכה על - ידי זה לחפשם ולבקשם עד שנזכה למצאם ולהתקרב אליהם באמת, כי מבאר שם בהתורה הנ"ל גדל האזהרה שהזהיר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה לחפש ולבקש מאד מאד את הצדיק האמת כדי לזכות לאמונה שלמה שהוא העקר. אבל איך נזכה לזה בעצמו שנשתדל בענין זה לבקש ולחפש את הצדיק האמת עד שנזכה למצאו. ולזה אנו צריכין להמשיך עלינו אור הצדיק בעצמו שהוא בעצמו מאיר לנו ומעורר אותנו שנשתדל לבקשו ולמצאו. וזה אנו צריכין לכון בהדלקת נר חנוכה שנזכה על - ידי קדשת מצוה זאת שנמשיך עלינו אור הצדיק, ועל - ידי זה נזכה לחפשו ולבקשו עד שנמצא אותו, כי חפוש הוא בנר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (פסחים ח) ולמדו מפסוק, נר ה' נשמת אדם חפש וכו'. הינו על - ידי נר מצוה של חנוכה הקדוש, שהוא אור הצדיק בעצמו, על - ידי זה נזכה לחפשו ולבקשו בכל כחנו עד שנמצא אותו. שעל - ידי זה נזכה לאמונה שלמה ויתגדל ויתקדש שמו הגדול יתברך בעולם. כאשר נתקדש שמו יתברך בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו וכו', על - ידי הצדיקים האמתיים שבאותו הדור שחזרו והמשיכו בחינת תקון האמונה ותקנו לנו נר חנוכה, דהינו שתקנו לנו תקון הזה שיהיה לנו כח בכל הדורות בכל ימי הגלות הזה להמשיך עלינו אור הצדיק, שהוא אור קדשת הבית - המקדש, על - ידי הדלקת נר הקדוש הזה של חנוכה כמו על - ידי הדלקת הנרות של המנורה הטהורה שבבית - המקדש, הדלקת נר הקדוש הזה של חנוכה כמו על - ידי הדלקת הנרות של המנורה הטהורה שבבית - המקדש וכנ"ל:

יא) וזה בחינת ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה. שתלתה התורה הקטרת הקטרת בהדלקת הנרות, כי על - ידי הדלקת הנרות ממשיכין אור הנבואה, שעל - ידי זה נתברר המדמה וזוכין לאמונה, שעל - ידי זה זוכין לכל הבחינות הנאמרים שם בהתורה הנ"ל, עד שזוכין לקול הנגון המשקה את הגן שעל - ידי זה גדלים כל הריחות וכו', עין שם. ועל - כן תלתה התורה קטרת בנרות, כי קטרת, שהוא בחינת ריחות הנ"ל, שהם חיות הנשמה וכו', זה זוכין על - ידי האמונה שזוכין על - ידי רוח נבואה שהוא בחינת נרות המנורה כנ"ל. וזה בחינת שמן וקטרת ישמח לב, כי עקר השמחה על - ידי זה, כי על - ידי זה זוכין לקול הנגון הנ"ל שמשם כל השמחות, כמו שכתוב, עלי עשור ועלי נבל וכו' כי שמחתני ה' בפעלך וכו', עין שם בהתורה הנ"ל ותבין כל זה:

יב) וזה בחינת כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. 'תוכחות מוסר' דיקא. כי על - ידי נר מצוה ותורה אור בחינת אור הצדיק, בחינת נבואה, על - ידי זה זוכין לאמונה וכו', עד שזוכין לקול הנגון הנ"ל, שעל - ידי זה דיקא יכולין להוכיח את ישראל בתוכחה של משה, שעל - ידי זה הוסיף ונתן בהם ריח טוב וכו', כמבאר היטב שם בהתורה הנ"ל. ועל - פי זאת מקשר היטב מאד פסוק זה, כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, כי דיקא על - ידי נר מצוה ותורה אור, בחינת נבואה, זוכין לבחינת תוכחות מוסר, דהינו להוכיח את ישראל כראוי כנ"ל. וזהו, ודרך חיים תוכחות מוסר, כי התוכחה של המוכיח שאינו ראוי בודאי אינה דרך חיים, כי אדרבא, על - ידי תוכחתם שאינה טובה מחליש נשמתם ומפסיק החיות והשפע מהם וכו', ועל - כן תוכחתם היא בחינת דרכי מות חס ושלום, שעל זה נאמר, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, שלא יפגם בהתוכחה, שעל - ידי זה מעורר ומנשא עליו חס ושלום, הריח רע של החטאים שהם סטרא דמותא, בחינת (שבת נה) אין מיתה בלא חטא, בחינת ולא ישאו עליו חטא ומתו וכו'. אבל תוכחה הנ"ל, בחינת תוכחה של משה, שהוא על - ידי בחינת קול הנ"ל שזוכין על - ידי בחינת נר מצוה ותורה אור, שנמשך על - ידי שזוכין להתקרב לצדיקים אמתיים כנ"ל, זאת התוכחה היא בחינת דרך חיים תוכחות מוסר, כי על - ידי תוכחה זאת הוא מוסיף ונותן ריח טוב בהנשמות שזה עקר חיותם, כי חיות הנשמה היא רק מהריח שגדל על - ידי קול הנ"ל שנמשך על - ידי רוח נבואה, שהוא בחינת התורה, שזהו בחינת נר מצוה ותורה אור, בחינת נר חנוכה כנ"ל:

יג) וזה בחינת נר חנוכה סמוך לפתח, כי הפתח היא בחינת אמונה שהיא הפתח והשער שדרך בו נכנסין אל הקדשה, בבחינת פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים, כי אי אפשר לכנס אל הקדשה להכיר את ה' יתברך כי אם על - ידי אמונה שהיא בחינת פתח ושער, שהיא בחינת מלכות שנקראת זאת שעליה נאמר, בזאת יבא אהרן אל הקדש.

דלית רשו לנביא וחוזה למיעל אלא בה וכו', כמבאר בתקונים כמה פעמים באריכות. והיא בחינת זה השער לה' צדיקים יבאו בו, ועל - כן מדליקין נר חנוכה סמוך לפתח, כי נר חנוכה הוא בחינת אור הצדיק, אור הנבואה שמדליקין ומאירין זה האור הקדוש סמוך לפתח, שהיא בחינת אמונה כדי לברר ולתקן האמונה בשלמות, כי עקר תקון האמונה היא על - ידי רוח נבואה, שהוא אור הצדיק, שזהו בחינת נר חנוכה כנ"ל. וזה שאיתא בכונות שחנוכה הוא בנצח והוד, כי נצח והוד משם עקר יניקת הנביאים כידוע:

יד) נמצא, שעקר נר חנוכה הוא כדי לתקן את האמונה בשלמות על - ידי בחינת רוח נבואה שמקבלין מהצדיקים בכל דור ודור אפלו עתה גם עתה כנ"ל. ועקר האמונה הוא להאמין בחדוש העולם, שזה אי אפשר להבין בשכל בשום אפן כי אם באמונה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל - כן היה כל העולם כלו תלוי עד ששה בסיון שבו קבלו ישראל את התורה, שהיא כלל הנבואה שעל - ידי זה נתקים העולם, הינו שאמונת חדוש העולם היה תלוי עד קבלת התורה שהיא בחינת נבואה, כי עקר אמונת חדוש העולם הוא על - ידי נבואה שהוא ברור המדמה וכו', כמו שמבאר שם. וזה בחינת נר חנוכה כנ"ל. ועל - כן נקרא חנוכה שהוא לשון התחלה והתחדשות, הינו שעל - ידי מצות נר חנוכה זוכין להאמין בההתחלה והתחדשות הראשון, דהינו בחדוש העולם שה' יתברך ברא עולמו יש מאין המחלט, שזה עקר האמונה שזוכין על - ידי נר חנוכה כנ"ל. וזה בחינת חנכת הבית, בחינת בית דבראשית, כי העולם דומה לבית כמובא, הינו כנ"ל להאמין שהעולם שהיא בחינת בי"ת, הוא מחדש, שזהו בחינת בית דבראשית, בחינת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. ועל - כן אנו ממשיכין עלינו אמונה זאת על - ידי אור הנר של מצוה, כי על - ידי זה אנו ממשיכין עלינו הארה מאור הגנוז משבעת ימי בראשית שהיה האדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, הינו מקצה ועד קצה, הינו שבאור הגנוז היו יכולין להסתכל ולהשיג מקצה הראשון עד קצה האחרון, דהינו עד חדוש העולם של לעתיד, כי הא בהא תליא, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. אך ה' יתברך ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, כי ראה שהרשעים במעשיהם הרעים יקלקלו חס ושלום, גם זה האור והדעת, ואז לא היה אפשר להתתקן חס ושלום, על - כן עמד וגנזו לצדיקים, שאין מי שישיג מזה האור הגנוז כי אם הצדיקים שמקבלין רוח קדשם משם, והם מאירין בכל העולם אור האמונה להאמין בחדוש העולם באמונה לבד, כי עכשו שנגנז האור אי אפשר להשיג חדוש העולם בדעת כי אם באמונה לבד שמקבלין מהצדיקים שזוכין לינק מאור הגנוז משבעת ימי בראשית כנ"ל. ועל - כן המאמר הראשון באתגליא היה, ויאמר אלקים יהי אור. כי קדם לזה לא נזכר ויאמר, כי בראשית הוא מאמר סתום, (כמבאר במקום אחר). כי התחלת וראשית הבריאה הוא סתום ונעלם מאד. ועל - כן נאמר תכף אחר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, נאמר מיד, והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו', כי אז תכף אחר הבריאה היה החשך שכסה פני תהום, שנמשך מהעלמת הידיעה שנתעלם אור הידיעה לידע התחלת וחדוש העולם, כי הידיעה והעדר הידיעה הם בחינת אור וחשך, כמו שכתוב, כי יש יתרון לחכמה וכו' כיתרון האור מן החשך. אך תכף, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וכו', הינו שהאיר ה' יתברך האור בעולם שהוא אור הגנוז הנ"ל, שעל - ידי זה היה האדם צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, הינו מקצה ועד קצה, הינו שהיה משיג חדוש העולם של תחלת הבריאה עד חדוש העולם של לעתיד, אך ה' יתברך ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו עמד וגנזו לצדיקים וכו' כנ"ל. ועל - כן עכשו אי אפשר לראות ולהשיג בהדעת חדוש העולם כי אם על - ידי אמונה שמקבלין מהצדיקים שיונקין מאור הגנוז כנ"ל. וזה אנו זוכין על - ידי אור הנר הקדוש של חנוכה, כי משם אנו מדליקין הנר חנוכה מבחינת אור הגנוז לצדיקים הנ"ל. שעל - ידי זה זוכין לאמונה בחדוש העולם ועל - ידי זה נזכה לחדוש העולם של לעתיד, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. וכמו שבאור הגנוז הנ"ל היו יכולין להביט ולהשיג בדעת חדוש העולם יש מאין המחלט של תחלת הבריאה עד חדוש העולם של לעתיד, כמו כן אנו זוכין עתה לידע זאת על - ידי האמונה השלמה שאנו מקבלין משם על - ידי הצדיקים שזהו בחינת נר חנוכה כנ"ל. ועל - כן מדליקין נר חנוכה שמונה ימים להורות שאנו זוכין לאמונת חדוש העולם שנברא בשבעת ימי בראשית שהוא חדוש העולם של תחלת הבריאה, ואנו חזקים באמונה זאת באמת עד שנזכה לחדוש העולם של לעתיד שהוא בחינת יום השמיני כידוע. וזהו בחינת שמונת ימי חנוכה שמדליקין וממשיכין האור הנ"ל מקצה ועד קצה להאמין בחדוש העולם של כלל הבריאה שכלול בשבעת ימים שבעת ימי הבנין, בחינת שבעת ימי בראשית עד שנזכה על - ידי זה לחדוש העולם של לעתיד שהוא בחינת יום השמיני וכנזכר לעיל. כי יום השמיני הוא בבחינת בינה כידוע ובינה היא בחינת עלמא דאתי כידוע, הינו כנזכר לעיל:

טו) וזה שכתוב, באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר וכו'. שהזכירה התורה את העדות שהם הלוחות אצל נרות המנורה, להורות שזהו עקר מצות הדלקת הנרות כדי להמשיך אור העדות שהם הלוחות שהיו בהם העשרת הדברות שהם כלל הנבואה כנ"ל כדי להמשיך אור הנבואה כדי לברר המדמה שהוא בחינת לילה, שאז צריכין לעסק בהדלקת הנרות הנ"ל כדי שיתברר המדמה בכל הלילה כנ"ל. וזה שדקדקה התורה, מערב עד בקר, כי אז עקר ברור המדמה כנזכר לעיל כדי לזכות לתקון האמונה שצריכין לתקנה בלילה בבחינת ואמונתך בלילות כנ"ל:

טז) ועל - כן הם שלשים ושש נרות בכל שמונת ימי חנוכה כנגד לו צדיקים שבכל דור המסתכלים באספקלריא המאירה, כי זה עקר נר חנוכה כדי להמשיך אור הצדיקים האמתיים בעלי רוח הקדש המסתכלים באספקלריא המאירה כדי לזכות על - ידי זה לאמונה שלמה כנ"ל, אמן:

יז) וזה שאיתא בתקונים שחנוכה בחינת חנ"ו כ"ה, כה אתון דיחודא וכו', הינו בחינת אמונה, כי זה עקר בחינת חנוכה כנ"ל:

יח) וזה בחינת נר חנוכה אסור להשתמש לאורה, שאסור להתקרב להצדיק בשביל שמושי חל כנהוג עכשו בעונותינו הרבים, רק עקר ההתקרבות יהיה בשביל ה' יתברך כדי לזכות לאמונה שלמה כנ"ל:

יט) ועל - כן קורין פרשת ויהי מקץ בחנוכה או לפעמים פרשת וישב, כי פרשיות אלו מדברים מיוסף הצדיק שכל גדלתו היה על - ידי פתרון חלומות, כי הצדיק האמת הוא בחינת יוסף שנקרא צדיק כידוע, ועל - כן כל גדלתו היה על - ידי החלומות שחלם ועל - ידי הפתרון שפתר חלום פרעה והשרים, כי החלומות הם על - ידי המדמה, והצדיק בחינת יוסף זוכה לבחינת רוח נבואה רוח הקדש שעל - ידי זה זוכה לברר המדמה, ועל - ידי זה זוכה לחלומות צודקים ולפתר כל החלומות שכל זאת הוא בחינת ברור המדמה. וזה שאמר פרעה כשראה שיוסף ידע לפתר חלומו, אמר, הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו. 'רוח אלקים' דיקא, בחינת רוח נבואה רוח הקדש, שעל - ידי זה ברור המדמה שהוא בחינת פתרון חלומות כנ"ל. ועל - כן קורין פרשיות אלו בחנוכה, כי עקר בחינת נר חנוכה הוא להמשיך אור הצדיק על - ידי נר חנוכה כדי שנזכה לבקשו ולמצאו, כדי שיברר לנו המדמה, שעל - ידי זה נזכה לאמונת חדוש העולם, שכל זה הוא בחינת גדלת יוסף הצדיק, שהוא בחינת הצדיק האמת שבכל דור כנ"ל:

כ) וזה שחלם יוסף, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, הינו בחינת אמונת חדוש העולם שהוא בטול הטבע וכמבאר שם בהתורה הנ"ל, שעל - ידי אמונת חדוש העולם זוכין לחדוש העולם של לעתיד שאז יתנהג העולם בבחינת ארץ - ישראל על - ידי השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע, שזהו בחינת והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, שכל הנהגת הכוכבים ומזלות, דהינו הנהגת הטבע נכנעים ומשתחוים לי, כי כלם בטלים להצדיק האמת שמגלה ההשגחה בעולם ומבטל הנהגת הטבע וכנ"ל:

כא) וזה בחינת חלום פרעה שראה שבע פרות טובות ושבע רעות וכו', ותבלענה הפרות הרעות את שבע הפרות הטבות ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע וכו'. שפתרונו על שבע שני השבע ושבעת ימי הרעב, שהם בחינת טוב ורע שהרע מתגבר על הטוב עד שאין נכר הטוב וכו', כמובן בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה במקום אחר (בסימן נד). כי הצדיקים שבדור הם בחינת שבעה קני המנורה כמובן בזהר שאמרו לרבי שמעון בר יוחאי, אנת הוא דנהרית לשביעאה וכו'. כי כל הצדיקים כלולים בשבעה רועים שהם בחינת שבעה קני המנורה, שזהו בחינת שבע שני השבע, שהם בחינת טוב. ועל - כן נקראים בשם שבע שני השבע, בחינת צדיק אכל לשבע נפשו, כי על - ידי הצדיקים זוכין לאמונה, שעל - ידי זה זוכין לכל הבחינות המבארים שם עד שזוכין להכניע מזונא דגופא ולהגביר מזונא דנשמתא, שהוא בחינת ה' רעי לא אחסר, שזהו בחינת צדיק אכל לשבע נפשו, בחינת שבע שני השבע. אבל יש כנגדם הרועים והמנהיגים של שקר, בחינת נביאי שקר שעל ידם בלבול המדמה, שהם בחינת שבע שני הרעב, שזהו בחינת מזונא דגופא ששם עקר הרעבון, בחינת ובטן רשעים תחסר. והרע מתגבר על הטוב חס ושלום, עד שאין נכר כלל מעלת הטוב מחמת הרע שחופה ומכסה עליו בבחינת ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה וכו', ששבע פרות הרעות בחינת הרע, בחינת נביאי השקר, דהינו הרועים והמנהיגים של שקר מסתירים ומכסים אור הצדיקים האמתיים עד שאין נכרים כלל ואין רואין אותם כלל כאלו אינם בעולם חס ושלום, והתקון על - ידי הצדיק הגדול בחינת יוסף שהוא רואה ויודע את כל זאת ועוסק לתקן כל זאת לגלות אור האמת בעולם. ועל - כן אמר, יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע ויקבצו את כל אכל השנים הטבות וכו'. הינו שהוא מצוה שיעשו פקידים וממנים שיקבצו את כל הטוב שמתגלה על - ידי הצדיקים אמתיים שהם בחינת שבע שני השבע, כי התורה הקדושה שהם מגלים נקרא בשם אכל, כמו שכתוב, לכו לחמו בלחמי. וכמו שכתוב, לכו שברו ואכלו וכו'. הינו שיקבצו את כל הטוב שהוא התורה שמגלין הצדיקים האמתיים שיהיה האכל לפקדון וכו', שיפרנסו עצמן ישראל בהתורה שלהם בעת התגברות בחינת שבע שני הרעב חס ושלום, שהוא בחינת המנהיגים של שקר כנ"ל. כי בכל עת וזמן שאין יודעין מהצדיקים האמתיים שבאותו הדור, צריכין לפרנס ולהחיות את עצמם בהתורה שגלו לנו הצדיקים האמתיים שלפנינו. וצריכין אנו לילך בדרכיהם עד שירחם ה' יתברך עלינו ויגלה לנו את הצדיקי אמת שבדור הזה שיש להם בחינת רוח נבואה רוח הקדש, שיש להם כח לברר המדמה ולגלות האמונה בעולם. וכמובא בדברינו על פסוק, אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך וכו', דהינו שאם אין יודעין כנסת ישראל שנקראין היפה בנשים, אם אין יודעין למי להתקרב, צריכין לעת עתה לילך בעקבי הצאן, דהינו בדרכי אבותינו הקדושים אשר מעולם, כמו שפרש רש"י שם על פסוק זה, הסתכלי בדרכי אבותיך הראשונים וכו', עין שם. (עין כל זה בהלכות ברכות הריח). וזהו וחמש את ארץ מצרים, 'וחמש' זה בחינת ה דהששי, בחינת חמשה חמשי תורה שהם כלל הנבואה שממשיכין הצדיקים שעל - ידי זה מבררין המדמה שהוא בחינת פרעה ומצרים, כמובא במקום אחר (בסימן נד). הינו שעקר האכל והטוב שנמשך על - ידי בחינת שבע שני השבע, שהם בחינת הצדיקים האמתיים, הוא בחינת רוח נבואה, שהוא בחינת כלל התורה, בחינת חמשה חמשי תורה, בחינת ה דהששי. שעל - ידי זה נתגלה אמונת חדוש העולם כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. שבשביל זה היה העולם תלוי עד ששי בסיון וכו' שזהו בחינת ה דהששי, עין שם:

כב) וזה בחינת שנים עשר אחים אנחנו וכו'. ופרש רש"י, ובשביל האחד שחסר נתפזרנו בכל שערי העיר לבקשו. זה בחינת התקון שמתקנים כלל ישראל הכלולים בשנים עשר שבטים שמתקנים הפגם שפגמו תחלה בכבוד הצדיק שהוא בחינת יוסף, כי עכשו הם חוזרים בתשובה על זה ומתפזרים בכל השערים לחפש ולבקש את הצדיק בחינת יוסף, והתורה מלמדת אותנו בכל דור ודור שצריכין לשוטט ולבקש ולחפש מאד מאד בכל מיני חפוש במסירות נפש לזכות למצא את הצדיק האמת שהוא בחינת יוסף. שזהו בחינת מה שהשנים עשר שבטים, שהם כלל ישראל, נתפזרו בכל השערים לחפש את יוסף הצדיק. ובזה תקנו מה שפגמו בכבודו תחלה וזכו באמת למצאו, שעל - ידי זה היה עקר קיומם בארץ מצרים עד שזכו לצאת משם ולקבל את התורה על - ידי זה, כי עקר יציאת מצרים היה בכח יוסף הצדיק, כמו שכתוב, ויקח משה את עצמות יוסף עמו, כמו שאיתא בזהר. כי עקר יציאת מצרים וקבלת התורה, שהוא בחינת ברור המדמה, זה זוכין על - ידי הצדיק, שהוא בחינת יוסף, שעל ידו מבררין המדמה וזוכין להכניע פרעה ומצרים, שהם בחינת הרע שבמדמה, ולצאת מהם לחרות, וזוכין בכל פעם להמשיך רוח נבואה יותר שעל - ידי זה נתברר המדמה בשלמות, שזהו בחינת יציאת מצרים וקבלת התורה שיצאו מהרע שבמדמה וזכו לקבלת התורה שהוא בחינת רוח נבואה שאז נתברר המדמה בשלמות. על - כן באמת אז דיקא נזדככו מזהמת מצרים כידוע, כי עקר ברור המדמה הוא על - ידי רוח נבואה שהוא קבלת התורה כנ"ל. וכל זה זוכין על - ידי בחינת יוסף, שהוא בחינת הצדיק האמת שבדור על - ידי שזכו שנים עשר שבטי י"ה שהם כלל ישראל לשוטט בכל השערים לחפשו ולבקשו במסירת נפש להרג או להרג, כמו שפרש רש"י שם עד שזכו למצאו. שעל - ידי זה זכו לכל התקונים הנ"ל לדורות, כמו שכתוב, למחיה שלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפלטה גדולה. כי עקר החיות והשארית והקיום של כל ישראל וכל העולמות התלויים בהם הכל על - ידי הצדיק האמת בחינת יוסף שזכו ישראל לבקשו עד שמצאו אותו כנ"ל. וכמו כן אנו צריכין בכל דור ודור לבקש ולחפש בכל כחנו במסירת נפש את הצדיק האמת עד שנזכה למצאו ולהתקרב אליו ואז נזכה לאמונה שלמה שעל - ידי זה תבא הגאלה, כמו שכתוב, תבואי תשורי מראש אמנה. 'תשורי' דיקא. בחינת קול השיר והנגון הנורא הנזכר בהתורה הנ"ל שזוכין על - ידי שמקבלין מהצדיק האמת, אשרי הזוכה לזה, אשרי המחכה לזה, אשרי המבלה כל ימיו להתגעגע ולהשתוקק ולכסף לזה:

הלכות שילוח הקן הלכה ה':

ז) וזהו בחינת נר חנוכה אסור להשתמש לאורה, לא כמו נר שבת שמצות ההדלקה היא דיקא להשתמש לאורה לקים ענג שבת באכילה ושתיה וכו' לאור נר שבת, כי מבאר בכונת האר"י ז"ל ומובא בדברינו שנר חנוכה הוא בחינת אור גדול מאד (בחינת כלליות השלשה יחודים שעולים נר וכו') שממשיכין אותו למטה מאד, דהינו למטה מעשרה טפחים ששם הוא תקף העשיה. וזהו החדוש והפלא של נר חנוכה שמתקף הנס שזכו אז על - ידי צדיקי הדור מתתיהו ובניו שהתגברו על מלכות הרשעה שרצו להשכיחם תורתך וכו'. וכשגברה יד הצדיקים מלכות בית חשמונאי ונצחום, זכו לישועה נפלאה שלא די שלא נתקימה מחשבתם הרעה של הסטרא אחרא להשכיחם תורתך חס ושלום, אף גם נתהפך מהפך אל הפך שזכו לנס נפלא שדלקו נרות המנורה בנס שמונה ימים. ועל - ידי זה קבעו לנו לדורות להדליק נר חנוכה הקדוש שהוא אור נפלא מאד שמגדל עצם האור אנו יכולים להמשיכו כל אחד למטה למטה בתקף העשיה למטה מיו"ד טפחים להאיר גם שם אור הנפלא הזה שהוא אור התורה והמצות בחינת כי נר מצוה ותורה אור. ועל - כן אסור להשתמש לאורה, כי מחמת שזה האור נמשך למטה במקום אחיזת הסטרא אחרא והקלפות על - כן אסור להשתמש שם לאור הקדוש הזה שלא יתאחזו בו החיצונים, כמבאר בכונות. אבל נר שבת שאז עולין כל העולמות למעלה למעלה, כי עשיה עולה ליצירה ויצירה לבריאה וכו' וכו' אזי מדליקין הנר במקום גבה שאין להסטרא אחרא אחיזה שם מחמת קדשת שבת על - כן מתר להשתמש לאורה וכל זה הוא ענין הנ"ל, כי נר חנוכה זה בחינה שממשיכין האור שהוא הישועה של הנס שתתקים התורה ממשיכין זאת ממרחק מאד ממקום גבה מאד למקום נמוך מאד למטה מעשרה טפחים. ועל - כן אסור להשתמש לאורה, כי עדין אין האור שלנו ואין לנו רשות להשתמש בו לעשות בו כל צרכינו כמו בנר שבת שהוא מרמז על עולם הבא שאז יזכה כל אחד לבא ולהגיע למקומו ומנוחתו כפי חלקו לעולם הבא:

ועל - כן עושים לאור נר שבת כל התשמישים שהם אכילה ושתיה וכו', שהם ענג שבת, כי יש לנו כח על - ידי האור הזה של שבת להעלות הכל לשרשו לאור באור החיים שמאיר בשבת שהוא בחינת עלמא דאתי, אבל חנוכה הוא בימי החל ואין שום עליה אז להעולמות רק שממשיכין האור ממרחק למטה בתקף העשיה, על - כן אין לנו רשות להשתמש בו כי אם לראותו בלבד, כי אין לנו כח עדין להעלות כל תשמישינו לשרשו העליון שהוא אור הקדוש כזה, כי זה האור של חנוכה נמשך לנו רק לראותו בלבד, בבחינת וירא את המקום מרחק, שצריכין לעמד ולהסתכל היטב על האור הנורא הזה ולהתבונן ולשום אל לבו כל אחד את תקף הנס שעשה ה' יתברך לאבותינו ולנו, כי לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם על - ידי נפלאותיו העצומים. והכל בבחינת ממרחק תביא לחמה הנ"ל שממשיך עלינו הנס והישועה ממקום רחוק מאד מאד. ועל - ידי זה יש לנו קיום גם עתה בתקף הגלות הזה ויש לנו כח להתחזק ולעמד על עמדנו על - ידי שאנו רואים מרחוק עצם נפלאות האור שה' יתברך מאיר עלינו בטובו שהוא בחינת אור נר חנוכה, אבל אף - על - פי - כן עדין הוא מרחוק מאד. ועל - כן אסור להשתמש לאורה, כי עדין אין האור שלנו בשלמות רק זה בעצמו הוא לנו לזכות לחסד וישועה נפלאה שאנו ממשיכין אור קדוש ונורא כזה לתוך ביתנו לכל אחד ואחד למטה מעשרה טפחים וכנ"ל:

ח) וזהו בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה נר חנוכה איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין וכו', כי עקר מצות נר חנוכה הוא נר איש וביתו, כי בודאי מאחר שעקר ההדלקה הוא רק לראותן בלבד להסתכל על תקף הנס מרחוק על - כן די נר אחד לאיש וביתו, כי כל בני הבית יכולין להסתכל על נר אחד ולהתבונן בו תקף הנס כדי שיתעורר ויתחזק בעבודת ה' יתברך על - ידי שרואה נפלאות אור התורה שה' יתברך ממשיך עלינו בכל דור בכל שנה ושנה, אבל המהדרין במצות מדליקין נר לכל אחד ואחד כדי שישים כל אחד ואחד אל לבו שגם עמו בפרטיות עושה ה' יתברך נסים ונפלאות ומאיר לו בטובו לתוך דעתו שיתעורר משנתו בכל פעם על - ידי נפלאות החסדים והישועות שעושה עמו בפרטיות בכל עת, כי יש הרבה שטועים בזה שאפלו אם הוא איש כשר ומשים אל לבו להתבונן קצת בעצם החסדים שה' יתברך עושה עמנו בכל דור שיש לנו קיום בגלות כזה מכל הצדדים, אבל אף - על - פי - כן הוא טועה בנפשו ואינו מרגיש על עצמו בפרטיות תקף הנס מחמת שיודע בנפשו נגעי לבבו ומכאובי נפשו העצומים ובכל יום יצרו מתגבר עליו ועובר עליו מה שעובר עד אשר יכול לטעות כאלו הוא בתכלית החשך חס ושלום ואין האור מגיע אליו חס ושלום. ועל - כן אף - על - פי שרואה האור ומאמין שה' יתברך מאיר לנו גם עתה אור התורה שהוא ישועתנו ועזרתנו סלה. אף - על - פי - כן אינו מאמין בעצמו שהאור מגיע גם אליו בפרטיות, על - כן המהדרין מדקדקין ומדליקין נר חנוכה לכל אחד ואחד מבני הבית בפרטיות כדי שישים אל לבו כל אחד ואחד בפרטיות שגם אליו בפרטיות מגיע האור, כי באמת ה' יתברך עושה עמו בפרטיות נסים ונפלאות עצומות שזוכה גם הוא שיאיר לו אור התורה והמצות שהם הנקדות טובות שחוטף בכל יום, בפרט מה שזכה להתקרב לצדיקי אמת רק שהאור הוא עדין בבחינת וירא את המקום מרחק כנ"ל. אבל אף - על - פי - כן האור מאיר לו בשלמות לו לעצמו בפרטיות בתוך תקף החשך שנלכד בו בבחינת כי אשב בחשך ה' אור לי. שעל - ידי זה הוא זוכה גם כן בכל עת לחטף טובה הרבה אשר זה תקותו לנצח ועל - ידי זה יכול להתחזק להתעורר משנתו בכל פעם וכנ"ל:

ט) והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום, כי לא די שממשיך האור לעצמו בפרטיות אף - על - פי שהוא מרחוק מאד וכנ"ל כי, אדרבא, זהו עקר תקונו וכנ"ל. אף גם הוא מוסיף והולך בכל יום, כי מי שהוא חזק באמונה ומשים אל לבו להסתכל היטב על נפלאות ה' שעושה עמנו בכל יום מחדש בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך שמאמין שהחסדים מתחדשים בכל בקר כי חסדי ה' לא תמנו וכו' הוא מוסיף והולך להמשיך האור על עצמו בתוספות אורה בכל יום בבחינת חדשים לבקרים הנ"ל, כי באמת ה' יתברך מאיר עלינו בכל יום בתוספות אור החסדים והישועות והנפלאות על - ידי כח הצדיקים בבחינת וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום, שהאור נמשך כמו אור נגה של עלית השחר שמוסיף להאיר בכל רגע עד נכון היום ואף - על - פי שאנו עכשו בתקף מרירות הגלות בגוף ונפש אף - על - פי - כן אורו הגנוז מוסיף והולך בכל יום שמשם נמשך התחדשות מעשה בראשית בכל יום, כמו שאומרים, ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. וזה בחינת מה שמסימין בברכת המאורות, אור חדש על ציון תאיר וכו', כי בודאי ה' יתברך יגמר מה שהתחיל, כי בודאי בא יבא אורנו שהוא משיח צדקנו, כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד. ובכל יום ממשיך עלינו ה' יתברך מאורו הגדול עד אשר תצמח ישועתנו ועל - כן צריכים להאמין שאפלו בתקף חשכת הגלות האור מוסיף והולך ויכול כל אחד במקומו להתקרב לאור הקדוש הזה שהוא אור התורה, שהוא בחינת נר חנוכה שמדליקין על - ידי שזכו צדיקי הדור לחזר ולהמשיך אור התורה שלא תשתכח לנצח. ועל - כן אף - על - פי שרחוקים מהאור מאד ואסור להשתמש לאורו כי אם לראותו בלבד אף - על - פי - כן צריך כל אחד להדליק האור לעצמו בפרטיות כנ"ל אף גם להיות מוסיף והולך, כי באמת גם עם כל אחד ואחד ה' יתברך מוסיף עליו אור חסדו וישועתו בכל יום, כמו שאנו אומרים, על נסיך שבכל יום עמנו וכו':

י) וזה בחינת ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. כי באברהם כתיב, וירא את המקום מרחק. וביעקב כתיב, ויפגע במקום. כי הוא זכה יותר, כי זכה לפגע ממש במקום (וכמובא בזהר הקדוש ) אך אף - על - פי - כן ידע שעדין המקום רחוק מאד עד עת קץ. ועל - כן, וילן שם, שמרמז על צרות חשכת הגלות, כמובא. כי בא השמש ששקעה שלא בעונתה. זהו בחינת מה שעובר על כל אחד שלפעמים בחמלת ה' נפתח לו אור גדול ונדמה לו שבודאי יהיה איש כשר כראוי ואחר כך פתאם נחשך לו כאלו בא השמש ממש פתאם שלא בעונתה, ואז הודיעו לו ליעקב בחלום שכל זה הוא בחינת והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שזהו כל עבודת האדם שצריך לילך מדרגא לדרגא כמו שעולין בסלם והנה מלאכי אלקים, שהם הצדיקים עלים וירדים בו שצריך שיהיה להם כמה עליות וירידות, כי קדם העליה צריך שיהיה ירידה והירידה הוא תכלית העליה. על - כן אל ישתומם האדם ואל יפל בדעתו מכל מה שעובר עליו, על - כן אל יטעה בין בעליה בין בירידה, הינו כשהוא בבחינת איזה עליה שרואה איזה ישועה והתנוצצות אל יטעה שכבר האור שלו רק ידע שעדין הוא רחוק מאד וכנ"ל. ועל - ידי זה לא יפל כשרואה אחר כך שנחשך אצלו האור שהוא בחינת ירידה, כי באמת אף - על - פי - כן האור שהאיר לו לא נכבה ולא נסתלק ממנו, כי אור חסדו יתברך מאיר עליו תמיד רק שהכל הוא בבחינת ממרחק תביא לחמה ובבחינת וירא את המקום מרחק, אבל סוף כל סוף יגמר ה' יתברך מה שהתחיל וייטיב עם כלל ישראל ועם כל אחד ואחד בפרטיות רק שצריכים להיות מצפים לישועה תמיד בבחינת וכל עין לך תצפה. וכמו שאומרים, כי לישועתך קוינו כל היום ומצפים לישועה וכנ"ל:

יא) וזה בחינת ההלל של חנוכה, כמו שאומרים, וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול. כי זה העקר, כי הלל הוא בחינת שמחה שאומרים אותו בשמחה על כל הנסים, כי הלל כלול מכל הנסים שהיה ושיהיה, כמו שפרש רש"י (תהלים כו) על פסוק, ולספר כל נפלאותיך. זה הלל שיש בו לעבר ולימות המשיח ולגוג ולעתיד לבא וכו'. כי כל מה שכתבנו לעיל העקר הוא שיבא מזה לשמחה לא להפך, כי יש שיכולין לטעות מאחר שרואה עצם רחוקו מהאור על - ידי זה יכול לפל עליו עצבות ומרה שחורה, חס ושלום, שהוא מזיק מאד ביותר מן הכל כידוע. על - כן מי שחס על עצמו באמת צריך להפך הדבר, להפך הכל לשמחה שדיקא על - ידי שרואה ומבין עצם התרחקות האור ממנו על - ידי זה דיקא יגיל וישמח מאד, כי הלא אף - על - פי - כן הוא רואה שהאור אצלו ממש, כי הלא אף - על - פי - כן אנו מדליקין נר חנוכה הקדוש בביתינו וכן בכל המצות שאנו לוקחין התפלין שהם אורות גדולים ונשגבים מאד מאד, ואנו מניחים אותם על ראשנו וזרוענו ממש, היש התקרבות יותר מזה ואם עדין אנו יודעים שאור התפלין רחוק מאתנו מאד מאד, אדרבא, זהו שמחתנו שמרפאים אותנו ברפואות יקרים ונפלאים כאלה הבאים ממרחק גדול כל כך כל כך. וכן בשארי התורה והמצות ובשביל זה תקנו לנו כל הימים טובים ולומר בהם הלל, כמו שכתוב, זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'. וכמו שפרש רש"י שם שהוא רחמנות גדול מאתו יתברך מה שקבע לנו הימים טובים שהם זכר לנפלאותיו, עין שם. כי לכאורה אינו מובן זאת מה שהפליג החסד הזה שעשה זכר לנפלאותיו שהם הימים טובים ורבותינו זכרונם לברכה תקנו לנו לומר הלל בכל יום טוב הלא מה דהוה הוה שהנסים והנפלאות כבר היה, אבל עתה אנו נתונים בתקף מרירות הגלות והיה ראוי לנו רק לצעק על העתיד שירחם עלינו ויעשה עמנו גם עתה נסים ונפלאות ויוציאנו מכל צרותינו וימהר לגאלנו גאלה שלמה. וכאשר באמת תקנו לנו קדמונינו כמה תפלות וצעקות על זה. אך באמת אף - על - פי שצעקה ותפלה יקר מאד מאד ורק זה עקר קיומנו בגלות המר הזה, כי אין כחנו אלא בפה אף - על - פי - כן על - ידי צעקה ותפלה לבד קשה להתקים ולשאר על עמדו, כי חס ושלום, יוכל לפל מן הצעקה בעצמו על - ידי שרואה רבוי הצרות והמרירות שעובר עלינו בכלל ובפרט, על - כן הוא חסד נפלא מה שתקן לנו ברחמיו את כל הימים טובים שהם זכר לנפלאותיו ותקנו לנו לומר בהם הלל להללו ולשבחו בשמחה על תקף הנסים, ויש בו כלליות כל הנסים מה שהיה ומה שיהיה עד הסוף כדי שנזכה על - ידי זה להפך הכל לשמחה שהוא עקר ההתחזקות בבחינת כי חדות ה' הוא מעזכם, כמובא בדברינו כמה פעמים. הינו כנ"ל שהעקר להפך הכל לשמחה שכל מה שמבין ביותר עצם רחוקו מהאור על - ידי זה יתחזק יותר בשמחה על עצם חסדו יתברך שאף - על - פי - כן האור אצלו בביתו ממש, שזהו בחינת נר חנוכה, כי הלא אנו רואים שאף - על - פי - כן כבר גברו מלכות בית חשמונאי הצדיקים על מלכות הרשעה שרצו להשכיח את התורה וכו' והמשיכו קיום התורה בעולם עד שזכינו שגם עתה תהלה לאל עדין התורה בידינו ואנו זוכים בתקף הגלות לקים את התורה והמצות שכל זה מרמז נר חנוכה שהאירו לנו אור התורה ממרחק מאד מאד, כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריך רופא גדול ביותר ורפואות יקרים ביותר על - כן מחמת שה' יתברך ראה וצפה עצם חלישותנו בגלות המר הזה על - כן הקדים לנו לעשות עמנו נסים כאלה עד שזכינו להדליק נר חנוכה הקדוש בביתנו שמורה שהצדיקים ממשיכים עלינו אור התורה שתתקים בידינו ממרחק מאד מאד, כי אי אפשר לנו עתה להתקים כי אם על - ידי זה מחמת עצם חלישותנו ובזה יש לנו תקוה גדולה, כי בודאי יוציאנו הוא יתברך מכל צרותינו ויקרבנו אליו מאחר שאנו רואים בכל עת אורות רחוקים ונשגבים כאלה שהם אצלנו ממש ואם עדין אנו רחוקים מהם מאד, אדרבא, עם כל זה צריך לידע שלא יפל בדעתו כשרואה שעובר עליו מה שעובר אף - על - פי שמניח תפלין ומדליק נר חנוכה וכו' וכו'. כי צריך לידע שעדין האור רחוק ממנו מאד וכנ"ל, אבל אף - על - פי - כן צריך לשום אל לבו בכל עת ולהפך הכל לשמחה, כי הלא אף - על - פי - כן האור הרחוק הנשגב הזה הוא אצלי ובביתי ממש, שזהו בחינת ההלל והשמחה על תקף הנסים כדי להתחזק על - ידי ההלל והשמחה לצפות לישועה תמיד ולהיות בטוח וחזק שכמו שגבר עלינו חסדו לעשות לנו נסים גדולים כאלה שזכינו לאורות נפלאים כאלה הבאים ממרחק מאד מאד בבחינת ממרחק תביא לחמה כנ"ל כדי לרפאות תחלואי נפשנו העצומים על - ידי זה אנו בטוחים בבטחון חזק שבודאי יושיענו ברחמיו ויוסיף לעשות עמנו נסים חדשים ונפלאים עד אשר נשוב אליו באמת ויגמר מה שהתחיל כי דבר אלקינו יקום לעולם. וכמו שכתוב, ואתה מרום לעלם ה' ופרש רש"י, לעולם ידך על העליונה:

יב) וזה שאמרו בבית שני בשמחת בית השואבה אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם וכו' ואנו לי"ה עינינו. והיו כופלים ואומרים אנו לי"ה ולי"ה עינינו. ופרשו שם בגמרא, דאמרי הכי אנו לי"ה משתחוים ולי"ה עינינו מיחלות, הינו כנ"ל. שהיו משתחוים ומודים לה' יתברך על גדל הישועות והחסדים הנפלאים שעשה עמהם לבנות להם הבית - המקדש מחדש, שזהו לי"ה אנו משתחוים, כי ההשתחויה הוא בחינת הודאה על העבר. אבל אף - על - פי - כן ידעו בעצמן כמה הם רחוקים עדין מהגאלה השלמה. ועל - כן אמרו פעם שני, ועינינו לי"ה, שהוא ולי"ה עינינו מיחלות, כי בודאי אף - על - פי שכבר עזר לנו ה' יתברך הרבה ישועה כזאת אשר בעבדותנו לא עזבונו ה' אלקינו ויט עלינו חסד לפני מלכי אשור וכו', כמפרש בעזרא ונחמיה. אף - על - פי - כן עדין לי"ה עינינו מיחלות שיגאלנו גאלה שלמה שאין אחריה גלות וכן הוא בכל אדם ובכל זמן, כי גם עתה בתקף מרירות הגלות הזה אנו רואים נסים וחסדים נפלאים בכל יום כמו שאנו אומרים שלש פעמים בכל יום, ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו'. וצריכים להודות לו יתברך הרבה על זה, כמו שכתוב שם, וכל החיים יודוך סלה וכו'. אבל צריכים לידע שכל הישועות באים ממרחק מאד כנ"ל. וצריכים בכל יום לצפות לישועה להלן בבחינת לי"ה אנו משתחוים ומודים ולי"ה עינינו מיחלות וכנ"ל:

וזה שהזכירו בגנות הראשונים ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחוים וכו' שהיו עושים דברים מגנים ומתעבים הרבה להכעיס, רחמנא לצלן, כמו שפרשו רבותינו זכרונם לברכה שם. והדבר תמוה לכאורה מה להם להזכיר בשמחתם גדל גנות אבותיהם? אך כל זה היה בשביל לבא לשמחה והתחזקות בה' יתברך ותורתו הקדושה, כי הזכירו גנות הראשונים שנפלו לתעובים וטנופים כאלה, רחמנא לצלן, והכל היה מחמת גאות ורום לבב שמביא את האדם לכל הרעות והצרות, רחמנא לצלן, ומשם עקר כל הנפילות עד שיכולין לפל מאד מאד לצאת מעולמו לגמרי כמו אלו שהזכירו שעשו דברי שטות ותעובים כאלו שהפכו אחוריהם אל ההיכל והתריזו וכו' הנשמע כזאת. וזאת צריכים לידע שגם הם בודאי לא היו שוטים וכסילים, כי בודאי היו חכמים נפלאים להרע, כי זה ידוע שדורות הראשונים היו חכמים יותר, אך כל נפילתם שבאו לידי רעות כאלה היה על - ידי גאות ורום לבב, כי היה להם כל טוב והיצר הרע וחמימות התאות מתגבר בכל דור עד שהפיל אותם בכל פעם, ובכל עת שנפלו לא היו יכולים להתחזק לקרב עצמן לה' יתברך גם ממקום רחוק כזה, כי לא היו יכולים לסבל הקטנות והשפלות בעיני עצמן, כי בודאי הרחוקים מחמת תאותיהם כשרוצים אף - על - פי - כן לחתר חתירות ולהתקרב לה' יתברך צריכים על כל פנים להרגיש שפלותם ורחוקם ולבטח בעצם חסדיו יתברך המתחדשים בכל עת שגם הם יכולים להתקרב אבל הם היו בעלי גסות הרוח ולא היו יכולים להשפיל עצמן ולהקטין עצמן כל כך עד שנפלו בכל פעם נפילה אחר נפילה עד שהתגבר עליהם הרוח שטות עד שנפלו לדברים תעובים כאלה. ועל - כן זכרו בשמחתם ההפך מכל זה ואמרו אבותינו וכו', אבל אנו לי"ה ועינינו ליה שכל מה שה' יתברך מושיענו בחסדיו הנפלאים אנו יודעים שהכל בחסד נפלא ואנו לי"ה משתחוים ומודים על זה ועדין לי"ה עינינו מיחלות שיושיענו מעתה, כי עדין אנו יודעין רחוקנו ממנו יתברך וזה עקר שמחתנו שהושיע לנו ברחוק כזה לישועות נפלאות כאלה וכנ"ל:

יג) וזה בחינת מזמור שיר חנכת הבית לדוד שאומרים בכל יום קדם התפלה שמדבר מכל אדם בפרטיות מגדל הישועה הנפלאה שהושיע לו ברחמיו ובתוך כך מבקש הרבה על להבא שמזה מדבר כל המזמור הזה, כמו שכתוב, ארוממך ה' כי דליתני וכו' ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור. כי בודאי מאחר שאחר כל מה שעבר על האדם עד אותו היום ואותו השעה עזרו ה' יתברך שהוא מעטף בטלית ותפלין ועומד להתפלל לפני בוראו יתברך בודאי צריך תכף להודות לו יתברך ולברכו על כל החסד הזה ולומר בשמחה ארוממך ה' כי דליתני וכו' ה' העלית מן שאול נפשי וכו'. כי הלא אף - על - פי - כן אני עומד עתה מעטף בטלית ותפלין, בלבושין וכתרין דמלכא, להתפלל לפני בוראי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וזהו, זמרו לה' חסידיו וכו', הינו אם עם כל זה מעצם גשמיות אין לי דעת לזמר לפניו יתברך על גדל חסדו הזה על זה הוא מעורר החסידים שהם הצדיקים אמתיים שהם יזמרו לה' ויודו לזכר קדשו על עצם החסד והישועה הזאת שברחמיו יתברך הוא מקרב מרחקים כאלה להעלות משאול נפשם וכו', כי כל עקר התקרבות הרחוקים הוא על - ידי אלו הצדיקים על - כן מזכיר שהם יזמרו לה' וכו', כי רק הם יודעים נפלאות החסד הזה שאי אפשר לשער במח וכן הולך כל המזמור, כי רגע באפו חיים ברצונו וכו'. ואחר כך מדבר מכל הנ"ל שעדין אנו צריכים לישועה רבה כנ"ל. וזהו, ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל. הינו כל הנ"ל שחלילה לטעות כאלו כבר נתקרב בשלמות והישועה בשלמות, כי עדין צריכין לצפות לישועה הרבה, שזהו כל ענין ואני אמרתי בשלוי בל וכו', כמבאר למעין. ועל - כן, אליך ה' אקרא וכו' מה בצע בדמי וכו' שמע ה' וחנני וכו'. ותכף חוזר אל השמחה וההתחזקות ואומר, הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה. כי העקר לחזר בכל פעם אל השמחה וכנ"ל, כי תכף כשיודע רחוקו צריך לזכר רבוי רחמיו יתברך לקרב ולא לרחק, כי גם ההתרחקות הוא התקרבות, כי כל ההתרחקות הוא כדי שיתלו עיניו למרום, כי ה' יתברך חפץ ומתאוה לתפלת ישראל ורוצה שיבקשו ויתפללו לפניו יתברך בכל פעם על כל דבר. וזהו שסים, למען יזמרך כבוד ולא ידם וכו'. כי ה' יתברך משפיע הישועה בכל פעם בכל יום ויום למען יזמרו לו תמיד מחדש בכל יום בבחינת למען יזמרך כבוד ולא ידם ה' אלקי לעולם אודך כדי שיתבוננו חסדיו בכל עת ובכל יום מחדש בבחינת חדשים לבקרים וכו' שעל - ידי זה לעולם אודך, כי הכל לטובה, כי אי אפשר להשפיע החסד בפעם אחת רק על - ידי שנצפה לישועה ונתפלל לפניו בכל עת עד שמשפיע לנו חסדו ובכל פעם צריכים להודות על העבר ולבקש על להבא שכל זה הוא בחינת למען יזמרך כבוד ולא ידם, כי זהו כבודו יתברך כשמתפללין אליו בכל פעם על כל מה שחסר לו. וכמו שכתוב, וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני. וזהו, ה' אלקי לעולם אודך, 'לעולם' ודאי, כי זה כל שעשוע עולם הבא להודות לו ולברכו תמיד לעולם ועד כי אז נבין עצם נפלאות החסדים שעשה עמנו בכל יום לשאר על עמדנו להנצל מנפילות כאלה כמו שנפלו מי שנפלו בדורות הראשונים כמו שהזכירו שם אבותינו שהיה במקום הזה וכו' שהכל היה על - ידי נפילות, רחמנא לצלן, וכן בכל דור ודור, ובפרט בדורות אלו שנמצאו נופלים, רחמנא לצלן, שאי אפשר לבאר להיכן נפלו רחמנא לצלן, ועל זה צריך כל אחד להודות בכל יום כנ"ל. ודיקא כל מה שמרגיש רחוקו יותר צריך להודות יותר וכנ"ל ואי אפשר לבאר הכל בכתב והחפץ באמת יבין מדעתו ויצרף לזה כל מה שנאמר בדברינו בענין זה במקום אחר והכל יהיה לקרב ולא לרחק בבחינת שלום שלום לרחוק ולקרוב הנ"ל:

יד) ועל - כן אומרים כל זה במזמור שיר חנכת הבית שהוא בחינת חנוכה, כי עקר הישועה והתקוה הוא בנין בית - המקדש שהוא המקום שראו אבותינו מרחוק ששם כל תקותנו, כי שם כל התקרבות ישראל לאביהם שבשמים ובעבודתנו בעמק הגלות צריכין בכל יום להמשיך על עצמו בחינת חנכת הבית, כי כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית - המקדש בימיו ועל - כן כל אחד כפי מעט הדעת והמח שה' יתברך מאיר עליו בחסדו בכל יום בבחינת חדשים לבקרים וכו', כמו כן נמשך עליו בחינת קדשת חנכת הבית ועל - כן אומרים מזמור שיר חנכת הבית בכל יום ומזכירין בו כל הנ"ל שהוא בחינת שלום לרחוק ולקרוב הנ"ל שכל זה בחינת חנוכה וכנ"ל:

יח) ונחזר לענין חנוכה, כי מבאר בהתורה הנ"ל שיש נחש ונמלה בתוך פיה וכו' שהוא סוד מה שכתוב בזהר הקדוש ומאן הוא נחש דפרח באוירא וכו', עין שם. מבאר שם שהנחש הם בחינת חכמות חיצוניות של המחקרים שמתגברים על - ידי דבורים רעים שעל - ידי זה עושים כנפים להנחש שהם המחקרים וכו', כי על - ידי דבורים קדושים עושים כנפים דקדשה וכו', עין שם כל זה היטב. כל זה הוא בחינת תקף הנס של חנוכה שעקרו היה להכניע מלכות יון הרשעה שהם חכמי האפיקורסים שעקרם הם חכמי יון, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה שכל חכמתם הם קוראים חכמת יונית, כי כל התגרותם של היונים אז בישראל היה מחמת חכמתם הרעה שהתגברה אז על - ידי רבם אריסטו היון ימח שמו, שאפיקורסית שלו ידוע ומפרסם, כי כל דעותיו הרעות הם כנגד התורה הקדושה כידוע להמסתכלים על האמת לאמתו. ומחמת שהיונים הלכו על - פי דעותיו הרעות התגרו בישראל על שהם חזקים כל כך בדרכי התורה הקדושה על - כן עמדו על ישראל להשכיחם תורתו וכו' וכל כחם היה על - ידי דבורים רעים שהם לשון הרע וכו'. ועל - כן עקר הכנעתם היה על - ידי דבורים קדושים, שהם בחינת כנפים דקדשה הנ"ל, שהם בחינת תפלה ותחנונים וצעקות וזעקות שהרבו מתתיהו ובניו הצדיקים שהיה אז להתפלל ולצעק לה' יתברך, כמבאר בספרים, כי עקר הכנעת חכמת יון הרשעה שהוא עקר זהמת הנחש כנ"ל הוא על - ידי דבורים קדושים של התורה ותפלה וביותר על - ידי תפלה שעל - ידי זה נעשים כנפים דקדשה שמכניעים כנפים של הנחש הנ"ל. כי חכמת יון הרשעה הוא ההפך מבחינת כנפים הנ"ל, שהם בחינת שלום לרחוק ולקרוב, שהוא בחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, שזהו כל חכמת ישראל הכשרים והצדיקים שאפלו מי שזוכה לחכמה גדולה ודעת אמתי בידיעתו יתברך הוא יודע בכל פעם התרחקותו יותר וכנ"ל, כי זה עקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה (וכמו שכתוב בלקוטי תנינא בסימן מד), מכל שכן מי שדעתו קטנה עדין שהוא צריך בודאי לידע כמה הוא רחוק מן החכמה, בפרט מי שהוא יודע שלא קדש את גופו עדין ועדין יש לו שמץ מאיזה תאוה שלא שברה בשלמות שבודאי עדין אין דעתו שלמה, מכל שכן וכל שכן מי שיודע פגמיו ולכלוכיו בכל התאות שבודאי צריך על כל פנים לידע כמה הוא רחוק מדעת השלם של צדיקים וכשרים אמתיים:

וזה עקר קדשת ישראל שדרכם להמעיט ולהקטין עצמן, כמו שפרש רש"י על פסוק, כי אתם המעט וכו', שאתם ממעיטין עצמכם וכו'. אבל החכמים להרע, שהם בחינת חכמי יון, דרכם שירוצו ויעופפו בחכמתם לחקר לידע במה שאין להם רשות. והם מלכלכים בכל הטנופים של כל התאות ומבקשים לחקר ולידע בידיעת אלקותו יתברך ועל - ידי זה באמת נבוכו ונתעו מאד מאד ובאו לכפירות גדולות, כי אי אפשר לידע באלקותו יתברך כי אם הקדושים והפרושים מכל התאות ומכל מיני תאות הכבוד בתכלית באמת לאמתו כמו אבות העולם. ושאר העולם צריכים רק להאמין בהם ובדבריהם הקדושים, כמבאר כבר כמה פעמים. נמצא, שעקר חכמות הרעות שהם בחינת חכמות יון הרשעה הוא ההפך מכל הנ"ל שהם בחינת שלום לרחוק ולקרוב כנ"ל, כי החכמים להרע דרכם לרוץ ולעוף לחקר במה שאין לו רשות ורוצה שיתישבו לו כל הקשיות והמבוכות והבלבולים והעקמימיות שכלו וכל שטות דעתו הכל יתישב לו מיד. ועל - ידי זה באמת מתרחק מאד מה' יתברך ועבודתו. ועקר הפגם והתקון הוא תלוי בהדבור שעל - ידי פגם הדבורים, בפרט על - ידי לשון הרע, מכל שכן כשמדברים לשון הרע על כשרים וצדיקים אמתיים על - ידי זה עושים כנפים להנחש כנ"ל, שעל - ידי זה מתגבר בו בחינת חכמות של שקר וכפירות שנמשכים מחכמת יון שהוא זהמת הנחש כנ"ל, שעל - ידי זה באים עליו קשיות ועקמימיות שבלב הרבה מחמת שרוצה לישב ולתרץ הכל ולידע כל דבר מה שאין שיך לו כלל וכו' כנ"ל. ועקר התקון על - ידי דבורים קדושים שישמר את עצמו מעתה מאד מדבורים רעים וירבה לדבר דבורים קדושים של תורה ותפלה, ובפרט להרבות בתפלה ותחנונים ושיחה בינו לבין קונו ועל - ידי זה יעשה ויתקן בחינת כנפים דקדשה, שהם בחינת שלום לרחוק ולקרוב הנ"ל שעל - ידי זה מכניעים כנפים של הנחש הנ"ל שהם ההפך מזה כנ"ל:

יט) כי עקר בחינה זאת להתקרב דיקא על - ידי התרחקות בבחינת שלום לרחוק ולקרוב הנ"ל. אי אפשר לזכות כי אם על - ידי הדבור דקדשה ועקר על - ידי תפלה, כי ענין רחוק וקרוב הנ"ל הם נראים בתחלה כסותרים זה את זה חס ושלום, ועקר השלום וההכרעה ביניהם זוכים על - ידי הדבור כי הדבור בחינת צפרתא דקאי עד קרסלה במיא ורישי מטי לצית שמיא, כמבאר בהתורה אני ה' הוא שמי (בסימן יא), כי האדם צריך לידע עצם התרחקותו מה' יתברך ואף - על - פי - כן ידע ויאמין שמצד רחמיו יתברך הוא קרוב מאד לכל אחד ואחד אפלו הרחוקים מאד מאד מחמת מעשיהם הרעים. והעקר על - ידי הדבור כי על - ידי הדבור אנו יכולים לקרות אותו מרחוק מאד והוא מתקרב אלינו על - ידי זה, כמו שכתוב, קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת. וכתיב, ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו. וזה בחינת בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב וכו'. בורא ניב שפתים דיקא כי על ידי ניב שפתים שהוא על ידי הדבור על ידי זה דיקא זוכים לבחינת שלום לרחוק ולקרוב הנ"ל וכנ"ל:

וזה שתקנו רבותינו זכרונם לברכה לומר בתפלת חנוכה, וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול, שהזכירו ביותר ההלל וההודאה שהוא תקון הדבור אף - על - פי שעקר הנס היה בענין נרות המנורה וכו' שעל זה תקנו לנו להדליק נר חנוכה הקדוש אף - על - פי - כן הזכירו בתפלה רק ההודאה וההלל של חנוכה, כי כל עקר תקף הנס של חנוכה שנעשה בכל שנה ושנה שהוא להכניע חכמות רעות של העולם שנמשכין מחכמת יון הרשעה שרוצים לעוף בשכלם במה שאין להם רשות ולזכות לההפך מזה שהוא בחינת שלום לרחוק ולקרוב הנ"ל. לידע בכל פעם עצם התרחקותו להתקרב על - ידי זה דיקא וכנ"ל, כל זה אין זוכים כי אם על - ידי הדבור הקדוש שהוא בחינת הלל והודאה, דהינו בחינת תפלה ועל - כן תקנו לומר וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל וכו'. 'להודות ולהלל' דיקא, כי עקר התקון על - ידי הדבור של תפלה בבחינת בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב וכו' וכנ"ל:

כ) ומי שנותן לב לדקדק ולהבין פרוש המלות של המקרא הזה בורא ניב שפתים וכו' יוכל להבין מזה עצות להתחזק בענין השיחה בינו לבין קונו שזה עקר התקון לענין רחוק וקרוב הנ"ל, כי בהשיחה הנ"ל יכול לפרש הכל לפני ה' יתברך לפרש בשיחתו עצם התרחקותו ואף - על - פי - כן יתקרב לה' יתברך על - ידי זה דיקא על - ידי שיזכר עצם רבוי רחמיו בלי שעור כאשר גלו לנו אבותינו ורבותינו זכרונם לברכה, אבל על - פי רב השיחה בעצמה קשה מאד, כי מעצם התרחקותו אין לו דבורים לדבר כידוע למי שרוצה להרגיל עצמו בזה, אבל כבר הזהיר לנו אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה, שאף - על - פי - כן יתחזק בכל מיני התחזקות לנהג הנהגה זאת בכל יום כידוע לנו כמה וכמה הזהיר על זה הרבה, כי ההכנה והרצון לבד שמכין את עצמו ורוצה לדבר רק שאינו יכול לדבר גם זה יקר מאד אצלו יתברך ואם יהיה חזק בזה הרבה בודאי יעזרו ה' יתברך ויברא לו דבורים בבחינת בורא ניב שפתים, בורא ממש, כי הדבורים הבאים לאדם הם בחינת בריאה חדשה ממש, כי בודאי הוא רחוק מדבורים מאד מחמת התרחקותו, אבל כשהוא חזק ומכין עצמו לדבר ולשיח בינו לבין קונו וחזק בזה איזה שעה ברצונות וכסופים חזקים אזי ה' יתברך עוזרו ושולח לו דבורים לתוך פיו שהם בחינת בריאה חדשה ממש, שה' יתברך ברחמיו ברא לו דבורים והזמינם לתוך פיו בבחינת בורא ניב שפתים, 'בורא' דיקא כנ"ל ועל - ידי זה דיקא זוכה לבחינת שלום שלום לרחוק ולקרוב וכו' כנ"ל. וכמו שכתוב, לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, שהאדם צריך לערך לבו, הינו בחינת ההכנה הנ"ל ואזי ה' יתברך בורא לו דבורים לתוך פיו בבחינת ומה' מענה לשון. וכמו שאומרים, ה' שפתי תפתח וכו'. שה' יתברך בעצמו, כביכול, פותח שפתיו לדבר ולשיח את אשר בלבבו, כי הכל מאתו יתברך רק האדם צריך להכין את עצמו ברצונות וכסופים וה' יעזרו לדבר ולפרש שיחתו וכנ"ל:

כא) ועל - כן כל ענין זה של שלום לרחוק ולקרוב מרמז בפרשת קן צפור וכו' כנ"ל, כי כל ענין זה הוא בבחינת תקון הכנפים כנ"ל שהוא בחינת צפרים ועופות שהם בעלי כנפים:

כב) וזה בחינת מה שכתוב במדרש (מדרש רבה פרשת מקץ פרק צא) וזה לשונו, וירא יעקב כי יש שבר במצרים. כי יש שבר זה הרעב, כי יש סבר זה השבע, כי יש שבר ויוסף הורד מצרימה, כי יש סבר ויוסף הוא השליט, כי יש שבר ועבדום וענו אותם, כי יש סבר ואחרי כן יצאו ברכש גדול. 'האמר לחרס וכו' ובעד כוכבים יחתם', אלו עשרת השבטים שהיו נכנסים ויוצאים למצרים ולא היו יודעים שיוסף קים, עד כאן לשון המדרש. נמצא, שדרש שבר לשון סבר ותקוה, הינו ענין הנ"ל שההתרחקות הוא התקרבות והאיש הישראלי בחינת יעקב צריך להיות מצפה לישועה תמיד. ובתוך הצרה והדחקות וגדל צרת הנפש וגלותה כפי שמרגיש כל אחד בנפשו צריך לראות ולהסתכל משם דיקא תקוה וסבר לגאלת נפשו לשוב אליו יתברך בבחינת וירא יעקב שהוא איש הישראלי, כי יש שבר במצרים, כי יש סבר ותקוה במצרים, שבמצרים דיקא שהוא בחינת תקף הגלות בכלל ובפרט, כי כל הגליות מכנים בשם מצרים שם דיקא בתוך השבר והצרה יש סבר ותקוה גדולה כנ"ל במדרש, כי יש שבר ועבדום וענו אותם, כי יש סבר, ואחרי כן יצאו ברכש גדול. וכן הוא בגלות של עכשו וכן הוא בכל אדם בפרטיות שכל זה הוא בחינת שלום שלום לרחוק ולקרוב שההתרחקות הוא עקר ההתקרבות וכנ"ל:

כג) וזה בחינת מה שהבטיח ה' יתברך ליעקב, אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. ומובן בספרים שבזה הפסוק מרמז כל סוד גלות ישראל, ועקר הוא גלות הנפש כל העליות והירידות העוברים על איש הישראלי שזה עקר סוד הגלות והגאלה שהכל בבחינת אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, שזהו בחינת ירידה תכלית העליה, כמובא. והעקר הוא התחזקות שצריכין להתחזק מאד מאד בתקף התגברות מרירות הירידה עד שנדמה שכמעט כמעט חס ושלום, שדיקא משם ירחם עליו ה' יתברך ויושיעו ויקרבו אליו כי לא יטש ה' את עמו וכו'. וכמו שכתוב, אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני וכו'. וכתיב, ואמר אבד נצחי ותוחלתי מה' זאת אשיב אל לבי על - כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו חדשים לבקרים וכו' וכנ"ל. וכן בפסוקים רבים, ובפרט בדברי רבותינו זכרונם לברכה מבאר שדיקא כשישראל הם בתכלית הדחקות והצרה חס ושלום, אז דיקא יש סבר ותקוה לישועה גדולה. וכמו שמבאר במדרש על פסוק ועלה - מן הארץ דיקא, עין שם. וכן הוא בפרטיות בכל אדם ובכל זמן, כי ה' יתברך מהפך המכה לרפואה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכל זה מרמז בפסוק, אנכי ארד וכו' הנ"ל:

כד) ולבאר הדבר יותר, כי איתא שיש שם שיוצא מפסוק זה, אנכי ארד עמך מצרימה, כמובא בתפלות שבספר שערי ציון ובתפלות שאומרים בליל הושענא רבה אחר תהלים שתקנו לבקש ולהתפלל להנצל מכל מיני צרות בכח השם הקדוש היוצא מפסוק זה, אנכי ארד עמך וכו' שהוא אמ"י נצ"א וכו', עין שם. וענין יציאת השם הקדוש הזה הוא כך, כי בפסוק זה יש שלשים אותיות מן אנכי עד גם עלה ומחלקים אותם לשלשה חלקים של יוד יוד אותיות, דהינו אנכי ארד עמך הוא יוד אותיות וכן מצרימה ואנכי עד היוד של ואנכי הם יוד אותיות ואחר כך היוד של ואנכי ותבות שלאחריו אעלך גם עלה הם יוד אותיות ומחברין אות אחד מכל חלק וחלק משלשה חלקים הנ"ל ועל - ידי זה יוצא השם הנ"ל, דהינו האלף של אנכי והמם של מצרימה והיוד של ואנכי הנ"ל ויוצא השם אמי וכן אחר כך הנון של אנכי והצ' של מצרימה והא' של אעלך וכן כלם והסדר הוא כך (אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה). והמשים לב יוכל להבין מזה רמזים נפלאים לענין הנ"ל להתחזק תמיד להיות מצפה לישועה גדולה בכל אשר יעבר עליו, כי יש בפסוק הזה שלשה חלקים שהם בחינת הירידה לתוך הגלות והגלות בעצמה והעליה מתוך הגלות, שזה בחינת שלשה חלקים, שהם אנכי ארד עמך, שהוא בחינת הירידה לתוך הגלות. וצריכין לידע ולהאמין שגם בעת הירידה בעצמה ה' יתברך עמו בבחינת אנכי בעצמי, כביכול, ארד עמך. ואחר כך החלק השני הוא מצרימה ואנכי עד היוד לרמז על הגלות בעצמה שהוא בחינת מצרימה שכולל כל הגליות. ותכף כשבאים בתוך הגלות שהוא הירידה, תכף מתחיל העליה ועל - כן נכתב מיד, ואנכי אעלך:

נמצא, שאנכי הראשון מרמז על הירידה לתוך הגלות ואנכי השני מרמז על העליה מתוך הגלות, אך בשעת הגלות והירידה כשמתחיל צמיחת קרן ישועה שנמשך מבחינת ואנכי השני שהוא בחינת העליה בחינת ואנכי אעלך וכו', אזי הבעל דבר רוצה להתגבר ביותר כדרך שני אנשים הנלחמים זה בזה שכשרואה שהאחד מתגבר כנגדו אזי הוא מתחזק כנגדו בהתגרות והתגברות יותר, כמובא בדברינו כמה פעמים וזה עקר תקף מרירת הגלות של עכשו מחמת שהוא עכשו בעקבות משיחא וה' יתברך מצפה בכל יום למהר לגאלנו, על - כן מתגבר ביותר בכלל ובפרט כידוע. וזה מרמז בסוד השם של הפסוק הנ"ל שמרמז על כל הגליות וגאלתם בכלל ובפרט כנ"ל, כי החלק השני הוא מצרימה ואנכי עד היוד האחרונה של ואנכי, כי ואנכי השני הוא בחינת התקוה לישועה בחינת ואנכי אעלך גם עלה, אך תכף כשמתחיל בתוך הגלות צמיחת קרן ישועה שנמשך מן ואנכי השני אזי הסטרא אחרא והבעל דבר מתגברין להעלים גם זאת ורוצים לתפס גם בחינה זאת לתוך הגלות בסוד גלות השכינה שזהו בחינת שאותיות האמצעיים הם מצרימה ואנכי, כי גלות מצרים שכולל כל הגליות רוצה להתגבר גם על ואנכי השני להעלים הצמיחת קרן ישועה שנמשך משם. ומגדל התגברותם מאד מאד עד שמעלימין ומסתירין הכל היה כמעט אפס תקוה חס ושלום, לולא ה' עזרתה לנו שכשמתפשטין ביותר על הקדשה ורוצים להעלים לגמרי בבחינת צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, אזי דיקא ה' לא יעזבנו בידו. וכמו שמבאר בסימן רח על פסוק זה, עין שם מה שכתוב, שהסטרא אחרא והחולקים רוצים להתפשט לכסות הצדיק לגמרי וכו' עד שלא יוכל להנשים חס ושלום, אבל ה' יתברך לא יעזבנו בידו. וזה סוד היוד אחרונה של ואנכי השני שהוא שיכה לחלק השלישי ומצטרפת לתבות אעלך גם עלה. לרמז שכשמתפשטין גם על ואנכי השני ורוצים להעלים הצמיחת קרן ישועה הנמשך משם כדי שישתקעו בגלות חס ושלום, אבל ה' יתברך לא יעזבנו בידם, כי ידו אחזת בעקב עשו כתיב. ופרש רש"י שאינו מספיק לגמר מלכותו עד שבא יעקב ונוטלה הימנו, כי היוד של יעקב, שהוא בחינת היוד אחרונה של ואנכי השני הנ"ל כשרוצים להתגבר ולהתפשט גם עליה, חס ושלום, להעלים הכל חס ושלום, אזי זאת היוד מתגברת ומצטרפת לתבת אעלך גם עלה שעל - ידי זה נתהפך הכל לעליה גדולה וכנ"ל והבן הדבר היטב, כי אף - על - פי שמחלקים הפסוק לשלשה חלקים כנ"ל, שהם הירידה לתוך הגלות והגלות בעצמו והעליה מתוך הגלות, אבל באמת הכל נכלל בשתי בחינות, כי תכף כשבאים בתוך הגלות תכף מתחיל צמיחת קרן ישועה, כי מתחיל מיד העליה, שזהו בחינת מלוי פגימת הלבנה שתכף כשבאה לתכלית המעוט מתחלת להתמלאות מיד שזה מרמז על הגאלה מתוך תקף הגלות כידוע. וכמו שכתוב, כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב וכו' ראו עתה כי אני אני הוא וכו'. ובאמת לאמתו הכל אחד, כי הירידה בעצמה היא העליה בבחינת ירידה תכלית העליה, אך עקר הגלות הוא גלות הדעת שרוצה להסתיר ולהעלים הדעת לגמרי כאלו אפס תקוה חס ושלום, כמו שכתוב, ברצח בעצמותי חרפוני צררי באמרם אלי כל היום איה אלקיך וכו'. וכן בפסוקים הרבה עד שרוצים להעלים גם ואנכי השני שהוא התחלת צמיחת קרן ישועה כנ"ל, אבל כשרוצה להעלים ולהסתיר לגמרי ה' לא יעזבנו בידו, כי היוד אחרונה שבואנכי השני מתגברת ומצטרפת עם תבות אעלך גם עלה ונתהפך הכל לעליה גדולה כנ"ל, כי באמת הכל להפך, כי ה' יתברך עמנו תמיד בין בעת הירידה בין בהגלות בעצמה בין בעת העליה כמפרש בפסוק זה בעצמו, ואנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך וכו'. וכמו שכתוב, אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי וכו'. ועין פרוש רש"י שם שפרש מה שלא כתיב אתי ללבנון תבואי? לומר, משעת יציאתכם מכאן, עד שעת ביאתכם לכאן אני עמכם בכל אשר תצאו ותבאו, הינו כנ"ל והבן היטב:

ואם תדקדק יותר תראה נפלאות, כי הלא היוד של ואנכי הנ"ל שהיא מצטרפת לתבת אעלך גם עלה שמשם עקר העליה, כי הוא שעמדה לנו ולאבותינו בגלותנו שאינה מנחת שתתפשט הסטרא אחרא גם עליה וכו' וכנ"ל, זאת היוד בעצמה מצטרפת בהשם הראשון היוצא מפסוק זה שהוא אמ"י, שהוא האלף של "אנכי הראשון והמ"ם של "מצרימה והיוד הזאת הנ"ל כנ"ל. נמצא, שגם בהתחלת הירידה לתוך הגלות שהוא בחינת אנכי ארד עמך ומהתחלת הגלות הראשון בעצמו שהוא בחינת המם שהיא אות ראשונה של מצרימה שהוא התחלת הגלות תכף ומיד נצטרף עמם היוד הנ"ל שהיא יוד האחרונה של ואנכי שני הנ"ל שמשם התקוה והעליה כנ"ל ונעשה השם אמ"י כנ"ל. כל זה להודיע ולהורות שגם בתחלת הירידה לתוך הגלות ובהתחלת הגלות תכף עמדה לנו היוד הנ"ל שמשם העליה והיא בעצמה עמדה לנו בהתחלת הירידה והגלות בעצמה לשמרנו ולהצילנו שלא נשתקע שם חס ושלום, כי ה' יתברך מגיד מראשית אחרית וכמו שמבאר במדרש על פסוק, ויהי בעת ההיא וירד יהודה וכו', שעד שלא התחיל הגלות הראשון נולד הגואל האחרון שהוא פרץ וכו', עין שם, הינו כנ"ל והבן:

הלכות כלאי הכרם ואילן הלכה א':

א) וזה בחינת חנוכה, כי נר חנוכה זה בחינת דבור המאיר בתורה הנ"ל שזה בחינת האור של נר חנוכה, כי נר מצוה ותורה אור, כי עקר נר חנוכה הוא לחזר ולהמשיך אור התורה, כי המלכות יון הרשעה עמדו על ישראל להשכיחם תורתך וכו'. על - כן אנו צריכין לחזר ולהמשיך אור התורה בחינת דבור המאיר בתורה שזהו אור הנר של חנוכה כנ"ל. ועל - כן מדליקין נר חנוכה סמוך לפתח בחינת אור, בחינת (תהלים קיט) פתח דבריך יאיר ועל - ידי האור הזה של נר חנוכה שהוא בחינת דבור המאיר, בחינת הארת הכבוד שעל - ידי זה זוכין לדבור המאיר, בחינת והארץ האירה מכבודו כמבאר שם במאמר הנ"ל, על - ידי זה זוכין לתשובה כי הדבור מאיר לו לכל המקומות שצריך לעשות תשובה ועל - ידי זה זוכה לצאת ממדרגה פחותה וכו'. וזה בחינת מה שמדליקין נר חנוכה למטה מעשרה טפחים. שזה בחינה שממשיכין האור, בחינת דבור המאיר שיאיר אפלו במדרגות התחתונות שזהו בחינה למטה מעשרה שאין השכינה שורה שם, כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה ועכשו על - ידי מצות נר חנוכה שהוא בחינת נר מצוה ותורה אור, בחינת דבור המאיר כנ"ל, על - ידי זה מאיר האור אפלו במדרגות אלו התחתונות עד שזוכין לראות לצאת ממדרגה פחותה ושפלה ולעשות תשובה שלמה ולבא לתבונות התורה לעמקה כנ"ל. וזה מה שמובא שם במאמר הנ"ל. על מאמר רבותינו זכרונם לברכה, אמרי אנשי למתא ירקא ירקא שקל. ירקא הוא בחינת תשובה, בחינת וירק את חניכיו, שאוריקן בפרשת שופטים שהוא בחינת תשובה, כמו שמבאר שם, מי האיש הירא וכו'. וזה בחינת חנוכה שהוא בחינת תשובה שזוכין על - ידי האור של הנר חנוכה שהוא בחינת דבור המאיר לכל המקומות שצריכין לעשות תשובה כנ"ל ועל - כן נקרא חנוכה שהוא בחינת וירק את חניכיו שהוא לשון חנוך בחינת חנוכה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שחנכן במצות, דהינו בחינת תשובה, כי כשאדם מתחיל לעשות תשובה זה בחינת חנוכה שמחנך עצמו בעבודת ה' וזה זוכין על - ידי דבור המאיר בתורה שהוא בחינת נר חנוכה כנ"ל:

ב) ועל - כן נר חנוכה אסור להשתמש לאורה, כי עקר הדבור המאיר הוא על - ידי שלמות הכבוד, דהינו על - ידי שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום וכו', כמבאר שם במאמר הנ"ל. וזה בחינה שאסור להשתמש לאורה של נר חנוכה, כי האור של נר חנוכה הוא בחינת הארת הכבוד שעל - ידי זה מאיר הדבור של התורה כנ"ל ועל - כן אסור להשתמש לאורה, כי אסור להשתמש באור הכבוד של התורה הקדושה בחינת ודאשתמש בתגא חלף, כי אסור לקח לעצמו שום הנאה ותשמיש מכבוד התורה. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ולא תעשה עטרה להתגדל בה ולא קרדם לחפר בה וכו', רק צריכין להחזיר כל הארת הכבוד לה' יתברך לבד:

ג) וזה בחינת ההלל של חנוכה, זה בחינת כבוד בשלמות שהוא בחינת למען יזמרך כבוד ולא ידם, כמבאר במאמר הנ"ל. 'למען יזמרך כבוד' זהו בחינת הלל שמזמרין ומהללין ומגדלין כבוד שמו יתברך. ועל - כן זה הפסוק למען יזמרך כבוד הוא הסיום של מזמור שיר חנכת הבית שהוא בחינת חנוכה, שהוא חנכת הבית כמובא. שאז גומרין את ההלל בחינת למען יזמרך כבוד ולא ידם, שזהו בחינת כבוד בשלמות. שעל - ידי זה מאיר הדבור בתורה, שזהו בחינת נר חנוכה כנ"ל. וכבוד בשלמות זוכין על - ידי שמירת הברית

בשתי בחינות כנ"ל. שהם בחינת יחודא עלאה ויחודא תתאה, שזהו בחינת שמע ישראל וברוך שם וכו' שהם יחודא עלאה ויחודא תתאה. וזהו בחינת חנוכה חנ"ו כה, דהינו כה בכסלו ואיתא בתקונים שכה בכסלו אנון עשרים וחמש אתון דיחודא שמיחדין ישראל בכל יומא בשמע ישראל. ועל - כן אז מדליקין נר חנוכה שהוא דבור המאיר שזוכין לזה על - ידי כה אתון שמע ישראל בחינת יחודא עלאה גם שם חנוכה הוא לשון חנוך מט"ט, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר. וחנוך מט"ט זה בחינת יחודא תתאה של ששת ימי החל שאז שלטנותה דחנוך מט"ט. נמצא שחנוכה כלול מיחודא עלאה ויחודא תתאה, הינו שממשיכין הארה מיחודא עלאה ליחודא תתאה מהגדולים במעלה לההמון והקטנים הינו שבכה בכסלו שהוא בחינת כה אתון דיחודא, בחינת יחודא עלאה אז ממשיכין ההארה של חנוכה שהוא בחינת חנוך מט"ט כדי להאיר גם בהקטנים במעלה שיזכו גם כן לקדשה וטהרה לבחינת שמירת הברית בבחינת יחודא תתאה שהם מקבלים קדשה זו מהצדיקים שבדור הגדולים במעלה שהם בחינת יחודא עלאה, כי יחודא תתאה בחינת מט"ט בחינת ששת ימי החל עקר קדשתם הם מקבלים משבת מבחינת יחודא עלאה וזה ממשיכין בחנוכה כנ"ל. ועל - ידי זה זוכין לדבור המאיר שהוא בחינת נר חנוכה כנ"ל:

ד) גם עקר הארת הכבוד הוא על - ידי הט"ל אורות שהם בחינות מלאכת המשכן שהיה בו כל הל"ט מלאכות בבחינת טל אורות, כמבאר היטב במאמר הנ"ל. וזהו בחינת חנוכה שהוא חנכת הבית - המקדש שכלולים בו הל"ט מלאכות בבחינת ט"ל אורות שעל - ידי זה עקר הארת הכבוד בשלמות. שעל - ידי זה זוכין לדבור המאיר שהוא בחינת נר חנוכה כנ"ל. ועל - כן נוהגין לומר ויהי נעם אחר הדלקת נר חנוכה, כי ויהי נעם נאמר בעת הקמת משה את המשכן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שברכם משה שתשרה שכינה במעשה המשכן ובמעשה ידיהם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. שזהו מה שנכפל בפסוק זה ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, כי הכל אחד באמת, כי צריכין שיהיה מעשה ידיו של אדם, דהינו כל העסקים והמלאכות והמשא ומתן שלו שכלם כלולים בל"ט מלאכות שיהיה מזדככים ויהיו נעשים בקדשה ובטהרה גדולה עד שיהיו כל עסקיו בבחינת מלאכת המשכן בבחינת ט"ל אורות כנ"ל. שהוא נעם ה' ועל - כן כללם משה יחד הברכה במעשה ידיהם והברכה במעשה המשכן, כי הכל אחד כנ"ל. ועל - כן אומרים ענין ברכה זו, דהינו ויהי נעם וכו' בשעת הדלקת נר חנוכה, כי נר חנוכה הוא בחינת דבור המאיר בתורה שהוא בחינת ט"ל אורות, בחינת לט מלאכות דקדשה של מלאכת המשכן והבית - המקדש כנ"ל, שזהו בחינת חנוכה, שהוא בחינת חנכת הבית - המקדש, כי אז קורין פרשת הקמת המשכן שהוא ויהי ביום כלות משה ועל - כן אומרים אז ויהי נעם שנאמר בעת הקמת המשכן כדי לזכות לתקן הל"ט מלאכות בבחינת ט"ל אורות בבחינת משכן בבנינה וכנ"ל:

הלכות כלאי בהמה הלכה ד':

ט) וכל זה הוא בחינת חנוכה כנ"ל. כי הנס של חנוכה היה בימי בית שני כשעמדה מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך וכו' ורצו לבטל עבודת הבית - המקדש. וה' יתברך ברחמיו המרבים עמד לנו בעת צרותינו ועשה עמנו נסים נוראים ונפלאים על - ידי מתתיהו ובניו הכהנים עד שנצחו היונים והחזירו עבודת בית - המקדש למקומו בנס נפלא ונורא שהיה בנרות המנורה שדלק השמן המעט שמונה ימים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו כי כל ימי הבית שני לא היתה גאלה שלמה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו כי עקר ימי הבית שני לא היה רק בבחינת ורוח תשימו בין עדר ובין עדר שפעל יעקב אבינו שיהיה תמיד רוח והרחבה בין צרה לצרה בין גלות לגלות כדי שיהיה כח להתחזק ולסבל מרירות הגלות כנ"ל. והקלפה של מלכות יון הרשעה ראתה והבינה זאת שהבית הזה לא יתקים ויחרב בודאי. רק שהוא הרחבה ורוח בין גלות לגלות כדי שיוכלו ישראל להתקים כנ"ל, על - כן רצתה להתגבר על ישראל ולהחריב תכף עבודת בית - המקדש ולכבש ישראל תחת ידם חס ושלום כדי שיהיה הגלות והצרות תכופות ומחברות יחד חס ושלום כדי שלא יוכלו ישראל להתקים חס ושלום. ועל - כן נקראת מלכות יון לשון טיט היון, בחינת ביון מצולה ואין מעמד, שהוא בחינת צרה ארכה ותכופה כמו הגלות הזה הארך והמר מאד. שעל זה צעק דוד המלך עליו שלום, טבעתי ביון מצולה ואין מעמד. לגדל אריכת מרירת הגלות. ומלכות יון הרשעה רצו להתגבר על ישראל לכבשם, תכף חס ושלום שיתחיל הגלות אז חס ושלום כדי שלא יוכלו ישראל להתקים. ובאמת בודאי אם היה נחרב עבודת בית - המקדש אז. והיה מתחיל הגלות אז בודאי היה קשה להתקים, כי עכשו עקר קיום שלנו באריכות הגלות הזה הוא רק על - ידי ההרחבות שעשה ה' יתברך עמנו עד הנה כנ"ל, על - כן חמל ה' יתברך על עמו והפר מחשבות שונאינו והפך הדבר מהפך אל הפך, כי לא די שנפלו היונים מפלה גדולה ובית חשמונאי כבשו המלוכה ונתקימו ישראל בגדלתם ובעבודת בית - המקדש כמה שנים. אף גם עשה לנו נס גדול ונורא כזה בנרות המנורה שעל - ידי זה קבעו שמונת ימי חנוכה אלו. ועשו לנו יום טוב חדש והמשיכו אור ותקון נורא כזה בעולם שעל - ידי ימי חנוכה הקדושים יהיה לנו כח תמיד להמשיך עלינו הדרך הקדוש הזה של תודה והודאה. שבכל הצרות שאנו סובלים בגלות הארך הזה בכלל ובפרט. נוכל להחיות את עצמנו על - ידי שנזכר נפלאותיו עד הנה ונודה ונשבח אותו תמיד. בבחינת מודה על העבר וכו' שזהו בחינת חנוכה כנ"ל. שזאת הבחינה אנו זוכים על - ידי ימי חנוכה שנקבעו אז על - ידי גדל הנס של נרות המנורה כנ"ל:

ועל - כן נקרא חנוכה לשון חנוך בחינת חנכת הבית - המקדש, כי לא די שלא החריבו עבודת בית - המקדש אף גם זכינו על - ידי תקף הנסים להמשיך תקון כזה לעשות חנוכה בכל שנה ושנה, דהינו שאנו זוכין בתוך תקף הגלות הזה להתחיל גם עתה לחנך הבית - המקדש, כי בזה שאנו עושין בימי הגלות חנוכה שהם ימי הודאה, דהינו שאנו מודים ומשבחים אותו יתברך על גדל הנסים שעשה עמנו עד הנה שהיה לנו כח להתקים עד הנה. ואנו בטוחים על - ידי זה כאשר עד הנה עזרונו רחמיו כן ישמע תפלותינו וצעקתנו תמיד עד אשר יגאלנו גאלה שלמה ויבנה בית מקדשנו על - ידי זה בעצמו אנו ממשיכין בחינת בנין בית - המקדש, כי עקר הגאלה ובנין בית - המקדש יהיה על - ידי זה על – ידי תפלותינו וצעקתנו כידוע וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה (בסימן ב) על מאמר רבה בר בר חנה כד חם גבה אתהפיך וכו'. וכל צעקותינו ותפלותנו שאנו מתחזקים עדין לצעק ולהתפלל לה' יתברך הוא רק על - ידי בחינת חנוכה על - ידי בחינת תודה כנ"ל על - ידי שאנו מודים על העבר וכו' כנ"ל. נמצא שגם עכשו אנו מחנכים את הבית - המקדש בחנוכה, כי עקר בנין בית - המקדש במהרה בימינו יהיה על - ידי זה על - ידי שזכינו לבחינת תודה והודאה גם עתה בתקף הגלות שזהו בחינת חנוכה כנ"ל. וכמו כן הוא בכל אדם ובכל זמן שעקר החנוך לעבודת הבורא יתברך הוא על - ידי בחינה זאת בחינת תודה והודאה שהיא בחינת חנוכה, כי לפי מה שעובר על כל אחד ואחד כפי מה שיודע בנפשו רבוי היסורים והצרות מתאות היצר הרע ומהפרנסה וכו' וכו', רחמנא לצלן מעתה, בודאי היה קשה להתקים עד שיזכה לגאלה שלמה, דהינו שיהיה איש כשר כראוי שזהו בחינת גאלה שלמה. ועל - כן באמת כמה וכמה התחילו ונפלו ויש שהאריכו בעבודתם ימים ושנים אבל אחר כך לא יכלו לסבל מרירות הכבדות של הבעל דבר ונפלו כל אחד כמו שנפלו רחמנא לצלן. אבל מי שחפץ באמת לאמתו לחוס על חייו עקר קיומו על - ידי בחינה הנ"ל. שבכל מה שעובר עליו יהיה איך שיהיה אפלו אם רואה שהוא בעצמו החיב מאד במעשיו שאינם טובים וכו'. אף - על - פי - כן אין אדם אפלו הגרוע שבגרועים שאין הקדוש ברוך הוא גומל עמו חסדים נפלאים בכל יום כמו שתקנו לנו לומר בכל יום נודה לך וכו' על נסיך שבכל יום וכו' ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת וכו' ובודאי דברי רבותינו זכרונם לברכה כנים ואמתיים וצריכין אנחנו כלנו להאמין בזה מאד שבודאי ה' יתברך עושה עם כל אחד ואחד נסים ונפלאות וטובות בכל יום ובכל עת ושעה. ואם ירצה להסתכל יראה הרבה בעיניו ויזכר את עצמו היטב כמה מעלות טובות למקום עליו:

וכבר אמרנו כמה פעמים שכל מה שזכה האדם לאיזה מצוה ולאיזה נקדה טובה בודאי אינו נאבד לעולם. ועל זה תקנו לנו לומר בנשמת, אלו פינו מלא שירה וכו', כי אין כל העולם כלו עם כל תאותיו ויסוריו והבליו כדאי כנגד נקדה אחת של מצוה אחת שכל אחד מישראל זוכה בכל יום. וצריך להרגיל את עצמו שבכל מה שיעבר עליו יהיה איך שיהיה יזכיר את עצמו בכל עת הטובות והנפלאות שעשה ה' יתברך עמו עד הנה. ועל - ידי זה יתחזק לצעק ולהתפלל לה' יתברך תמיד בבחינת מודה על העבר וצועק לעתיד לבא. ועל - ידי זה יזכה סוף כל סוף לגאלה שלמה לשוב לה' יתברך באמת שזהו בחינת חנוכה כנ"ל. ועל - כן נקרא חנוכה כי על - ידי בחינה זאת דיקא מתחנכין בעבודת ה' כנ"ל, כי כל הטוב שהאדם עושה בימי קטנותו, דהינו כל זמן שאינו זוכה לדעת שלם לעבודת ה' יתברך כראוי שאז אפלו אם הוא גדול בשנים נקרא קטן מחמת קטנות הדעת. וכל העבודה שבימים אלו אף - על - פי שאין לה שלמות גמור אף - על - פי - כן הוא טובה ויקרה מאד אצל ה' יתברך, כי כל העבודה הזאת היא בחינת חנוך ממש כמו שמחנכין את הקטן שיאמר איזה ברכה ויהיה לבוש בציצית וכו' וכל שאר עניני חנוך הקטנים שהוא מצוה גדולה מאד. אף - על - פי שהקטן עושה אחר כך מעשה נערות וקטנות, אף - על - פי - כן כל תנועה ותנועה שהוא צית את אביו יקר מאד בעיני אביו ובעיני ה' יתברך. מחמת שעל - ידי זה הוא מתחנך בעבודת ה' יתברך, כמו כן הוא ממש אפלו באדם גדול כל זמן שאינו זוכה לשלמות הראוי אפלו אם הוא רחוק כמו שהוא רחוק אף - על - פי - כן כל נקדה ותנועה של הקדשה יקרה מאד, כי הוא בחינת חנוך. ועקר החנוך על - ידי ההודאה על העבר שעל - ידי זה מתחזק לצעק להבא כנ"ל. ועל - כן נקרא חנוכה וכנ"ל:

י) וזה בחינת שמונת ימי חנוכה, כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שנר חנוכה הוא בחינת אור האמת שמאיר ברבוע הדבור, הינו שעל - ידי תודה והודאה בחינת הלכות זוכין שיאירו שלשת קוי האמת בארבעה חלקי הדבור שזהו בחינת לשון הקדש שמקשר לשבת. שעל - ידי זה ממשיכין הקדשה והשמחה של שבת לששת ימי החל וכו' שעל - ידי זה נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות וכו', עין שם היטב. וזה בחינת שמונת ימי חנוכה, כי שבע"ה ימים הם כנגד שלשה קוי האמת שמאירין בארבע"ה חלקי הדבור. ואז זוכין להמשיך השמחה של שבת לימי החל שזה עקר בחינת חנוכה כמבאר שם בהתורה הנ"ל. וזה בחינת יום השמיני שנקרא 'זאת חנוכה', כי אז דיקא ביום השמיני נשלם התקון של חנוכה על - ידי שהמשכנו הארת שלש"ה קוי האמת בארבע"ה חלקי הדבור בשבעה ימים הראשונים. שעל - ידי זה זכינו להמשיך השמחה של שבת לימי החל. שזהו בחינת יום השמיני בחינת זאת חנוכה. כי שלשת קוי האמת שמאירין בארבעה חלקי הדבור, שזהו בחינת אל אלקים ה' דבר, זה בחינת שלשה אבות אברהם יצחק יעקב שהם בחינת שלשה קוי האמת, בחינת אל אלקים ה' כידוע. שכלם כלולים ביעקב, כי יעקב כלול מכל השלשה אבות כידוע, כי ביעקב נשלם האמת בשלמות בבחינת תתן אמת ליעקב, כי אברהם איש החסד זה בחינת תפלה שהוא בחינת חסד, כי עקר התפלה רחמים ותחנונים שיתן לנו ה' יתברך נדבת חסד, כי אברהם הוא הראשון שהתחיל להאיר דרך התפלה בעולם. כי כל התחלת עבודתו היה על - ידי תפלה, כמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה. יצחק הוא בחינת תורה, בחינת תורה מפי הגבורה נתנה, בחינת גבורת יצחק, בחינת קול השופר של מתן תורה שהוא שופר של אילו של יצחק, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. יעקב הוא בחינת תקון האמת של שדוכים, כי עקר תקון השדוך והזווג שהוא תקון הברית שבו תלוי הכל זכה יעקב בשלמות, כי אברהם ויצחק אף - על - פי שזכו לזווגם האמתי להתחבר עם האמהות הקדושות אף - על - פי - כן עדין לא נשלם ונמשך תקון האמת של השדוכים מחמת שאברהם הכרח לשא הגר ויצא ממנו ישמעאל. ויצחק אף - על - פי שלא נשא שפחה אף - על - פי - כן יצא ממנו עשו על - כן עדין לא נשלם תקון השדוך והזווג בשלמות. אבל יעקב היתה מטתו שלמה בלי פסול, על - כן הוא זכה להמשיך תקון האמת של השדוכים בשלמות. נמצא ששלשה אבות הם בחינת שלשת קוי האמת והם מאירים בארבעה חלקי הדבור שהם בחינת ארבע אמהות, שרה, רבקה, רחל, לאה, שהם בחינת שלמות הדבור, כי אשה יראת ד' הוא בחינת הדבור של לשון הקדש בחינת חוה - אשה, כמו שמבאר בהתורה תפלה לחבקוק (בסימן יט), עין שם כי זה ידוע שכל האמהות היה התקון של חוה, הינו תקון הדבור של לשון הקדש שפגמה חו"ה. והשלשה אבות וארבע אמהות תקנו זאת, כי זכו להאיר שלשה קוי האמת בארבעה חלקי הדבור שעל - ידי זה נתתקן הדבור של לשון הקדש בשלמות כנ"ל:

יא) וכל זה הוא בחינת שבעה קני המנורה וזה בחינת שבעת ימי השבת. שבהם נבראו כל הברואים בששת ימי המעשה ושבת בשבת, כי עקר הבריאה היתה על - ידי הדבור של לשון הקדש, כמו שכתוב, בדבר ה' שמים נעשו וכו'. וכמו שפרש רש"י על פסוק, לזאת יקרא אשה כי מאיש וכו'. מכאן שנברא העולם בלשון הקדש. אבל עקר קיום ושרש הבריאה היה על - ידי אמת שבו נחתמו שמים וארץ, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק, בראשית ברא אלקים את. שהיא סופי תבות אמ"ת. ותכף שה' יתברך רצה לברא את הבריאה התחיל תכף ביום ראשון להמשיך הארת קו אחד של אמת. וכפי קו האמת שנמשך באותו היום כמו כן נשלם והאיר הדבור. וכמו כן היתה הבריאה של אותו היום וכן ביום שני ושלישי וכו'. נמצא שבשלשה ימים הראשונים נשלמו שלשת קוי האמת שהם בחינת שלשה אבות וכן מובן בתקוני זהר, ובשלשה ימים השניים שהם ד ה ו נמשכו שלשת חלקי הדבור ושבת הוא בחינת תכלית שלמות הדבור, בחינת מלכות פה, בחינת שבת מלכתא. והיה ראוי שיהיה נשלם כל הבריאה ביום השביעי שאז נשלם הדבור שעל ידו עקר הבריאה. אך ה' יתברך ברך וקדש את יום השביעי שיהיה יום שביתא וניחא. כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות. הינו בשבת לא ברא שום בריאה רק כל מה שהיה צריך לברא בשבת כפל ועשאה בששי, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק זה, אשר ברא אלקים לעשות, כמובא בפרוש רש"י. הינו שביום הששי המשיך שני תקונים של הדבור. התקון של שלשת השריגים והתקון של מלכות פה. ועל - כן אז ביום הששי נשלם הדבור. ועל - כן בו נברא אדם שהוא עקר שלמות הדבור, כי גדר האדם הוא מדבר ואז נשלם לשון הקדש שמקשר לשבת. ועל - כן נברא האדם בששי כדי שיכנס לשבת מיד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו שהאדם שהוא הדבור בשלמות נברא בששי שסמוך לשבת כדי שיכנס לשבת מיד, כי שלמות הדבור שהוא לשון הקדש מקשר לשבת כנ"ל. ועל - ידי האדם שהוא שלמות הדבור שנברא בששי סמוך לשבת על - ידי זה ממשיכין הקדשה והשמחה של שבת לששת ימי החל כדי לגלות אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות שבשביל זה היתה עקר כל הבריאה שהכל נברא בשביל האדם כדי שיגלה על - ידי הדבור הקדוש שכל הפעלות משתנות שנבראו בכל ששת ימי המעשה כלם נמשכין מאחד הפשוט יתברך ויתעלה. שזה זוכין על - ידי קדשת שבת דיקא שממשיכין לימי החל על - ידי שלמות הדבור שהוא לשון הקדש שמקשר לשבת כנ"ל. ואם היה זוכה אדם הראשון לבלי לאכל מעץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת החקירות של הפעלות משתנות שמערבין טוב ורע היה זוכה לזה מיד בשבת הראשון בתכלית השלמות והיה כל העולם מתקן תכף כי, היו הכל יודעין האמת כמו שהוא כמו שיתגלה לעתיד שכלם ידעו את ה'. אבל על - ידי פגם עץ הדעת טוב ורע שגרם שנפגם אמונתו ורצה לכנס בחקירות להבין בדעתו איך הטוב והרע שהוא עקר השנויים, עקר בחינת פעלות משתנות איך נמשך כל זה מאחד הפשוט, על - ידי זה נפגם כל העולם, כי באמת אי אפשר להבין זאת בשכל כי אם באמונה שזוכין על - ידי קדשת שבת כנ"ל. אך אף - על - פי - כן ה' יתברך מלא רחמים וחמל עליו ועל כל העולם התלויים בו והאיר עליו קדשת שבת עד שזכה לתשובה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ששבת אגין עלוהי. רק עתה צריכין כמה וכמה תקונים בכל דור ודור בכל שנה ושנה כדי שנזכה להמשיך קדשת שבת לימי החל לתקן העולם מקללתו מבחינת בעצבון תאכלנה, מבחינת עצבות על - ידי שמחת שבת שממשיכין הצדיקים לימי החל. וצריכין לתקן בכל פעם מעט מעט, כמובא בכתבים עד שיגמר התקון בימי משיח צדקנו שיבא במהרה בימינו. ועל - כן תכף כשזכה אדם הראשון להתעורר לתשובה על - ידי קדשת שבת פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להדות לה', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שזה המזמור אמר אדם הראשון אז, הינו שהשיג והבין תכף שאפלו בעצם קלקולו ופגמיו הגדולים שקלקל כל כך לדורות. אף - על - פי - כן כבר גמל ה' יתברך עמו חסדים נפלאים ונוראים גם באותו היום בעצמו, כמובן בפרשה וצריכין להודות לה' על זה תכף ועל - ידי זה יתחזק לצעק על להבא. ועל - כן אמר מיד, טוב להדות לה' וכו', להודיע לדורות שזה עקר הדרך להתקרב לה' יתברך על - ידי תודה והודאה כנ"ל. וזהו, טוב להודות לה', 'טוב' ודאי, כי אפלו להפחות שבפחותים הוא דרך טוב ונפלא מאד כנ"ל. אשרי הזוכה לזה:

יב) וזהו, תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה יהי רעה על הארץ, הינו שצריכין להמשיך שבעה תקונים הנ"ל שהם שלשה קוי האמת שמאירין בארבעת חלקי הדבור שהם בחינת שבעה קני המנורה שבעת ימי השבת. שכל אלו השבעה בחינות מאירין בחנוכה, הינו כי על - ידי אלו שבע בחינות ממשיכין קדשת שבת לימי החל שזה עקר בחינת חנוכה. וזהו וגם לשמונה בחינת שמונת ימי חנוכה וכנ"ל. וזהו, כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ, הינו שהגלות מתארך מאד ומי יודע מה ילד יום, על - כן אנו צריכין להמשיך על עצמנו בכל פעם בחינת הארת ימי חנוכה שהוא בחינת תודה והודאה כנ"ל. להיות מודה על העבר גם בעת הצרה חס ושלום גם בעת שאין זוכין לעבודת ה' כראוי אפלו אם הוא כמו שהוא וכנ"ל, כי דיקא על - ידי זה עקר קיום ישראל בגלות בכלל ובפרטיות כל אחד ואחד. ועתה מקשר הפסוק מאד, תן חלק לשבעה וגם לשמונה, שזהו בחינת חנוכה, בחינת תודה והודאה שעל - ידי זה עקר הקיום בכל הרעות והצרות חס ושלום כנ"ל. וזהו, כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ אולי יעבר עליך מה שיעבר חס ושלום שידמה לך שאי אפשר להתקים בזה כלל, אבל על - ידי בחינת חנוכה, בחינת תודה והודאה שתזכר בכל פעם חסדי ה' ונפלאותיו עליך כנ"ל, על - ידי זה תתחזק בכל פעם בבחינת מודה על העבר וצועק לעתיד לבא. ועל - ידי זה תזכה לישועות נפלאות בכל פעם עד שתזכה לגאלה שלמה מהרה, אמן ואמן:

יג) וזה בחינת מה שאיתא בכונות שעקר המשכת האור של נר חנוכה נמשך מבחינת השם הקדוש נח"ל שנמשך מבינה שהוא ראשי תבות "להדליק "נר "חנוכה, עין שם. הינו כי איתא בכונות התפלה שזה השם נח"ל הוא ראשי תבות "נפשנו "חכתה "לה'. וזה עקר קדשת חנוכה שממשיכין בחינת תודה הודאה בעולם שהוא שעשוע עולם הבא שהוא בחינת בינה שהיא בחינת עולם הבא כידוע. ומשם ממשיכין בחינת הארת השם הקדוש נח"ל שהוא ראשי תבות "נפשנו "חכתה "לה', הינו שנזכה תמיד לחכות ולצפות לישועת ה'. על - ידי שאנו רואין רבוי הישועות והנפלאות שעשה עמנו עד הנה שזהו בחינת תודה הודאה הנ"ל שמשם נמשך הארת שלשה קוי האמת ברבוע הדבור שזהו בחינת הדלקת נר חנוכה, כמבאר בדברי אדוננו מורנו ורבנו בהתורה הנ"ל. נמצא שהדלקת נר חנוכה הוא מבחינת תודה הודאה שהוא שעשוע עולם הבא בחינת בינה שמשם השם נח"ל הנ"ל שהוא בחינת "נפשנו "חכתה "לה', דהינו לחכות ולצפות לה' תמיד, שזהו בחינת תודה הנ"ל להיות מודה על העבר ומבקש להבא שזהו עקר בחינת חנוכה כנ"ל:

עין בהתורה הנ"ל ובכונות ותבין היטב. ובחסדי ה' וישועתו אקוה לבאר כל כונות חנוכה על - פי התורה הנ"ל כאשר רחש לבי ומתנוצץ בדעתי ולה' הישועה:

יד) והנה מבאר שם בכונות שהשם נח"ל הנ"ל עם הכולל גימטריה ד"ם אד"ם, עין שם. והוא גם כן גימטריה חנוכה, הינו מה שכתוב בהתורה הנ"ל שעקר בחינת חנוכה נמשך מבחינת תודה והודאה שהוא שעשוע עולם הבא. ומבאר שם שהתודה נקראת הלכה על שם תהלוכת הדמים שהולכין כסדר כשיוצאין מהצרה, כי בעת הצרה חס ושלום הדמים שוטפין על הלב וכו'. ואחר כך כשיוצאין מהצרה הולכין הדמים כסדר וכו'. וזהו בחינת הלכות, בחינת חסד וכו'. ועל - ידי זה מאיר האמת ברבוע הדבור וכו'. כי בתחלה היה בבחינת אנשי דמים ישנאו תם וכו', עין שם, הינו בחינת כונות הנ"ל. שצריכין לכון בחנוכה להבליע הדם והחיות באיברים שילכו הדמים כסדר שזהו עקר תקון הצרה. שהוא בחינת תודה הלכה שעל - ידי זה מאיר האמת וכו' כנ"ל. והארת האמת ברבוע הדבור זה בחינת הדלקת נר חנוכה אצל פתח הבית כמו שמבאר שם, שזהו נמשך מבחינת תודה - הלכה מבחינת תהלוכות הדמים כסדר שנמשך משם נח"ל הנ"ל שזכינו על - ידי בחינת "נפשנו "חכתה "לה' מה שקוינו תמיד לה' וצעקנו והתפללנו אליו שעל - ידי זה נצלנו מכל הצרות כנ"ל. והארת האמת הוא בשלשה קוין שהם בחינת קל אלקים ה', שהם בחינת תורה ותפלה ושדוכים וזה עקר כונת ההדלקה של נר חנוכה להאיר האמת וכו' כנ"ל:

וזה בחינת מה שמבאר בכונות שצריכין לכון בכל יום למלוי א של אהיה ולכון אהיה פעמים אהיה בגימטריה אמת ובכל יום ממשיכין מלוי א של אהיה פרוש אהיה שהוא בגימטריה אמת, עין שם. והם שמונה תקונים הראשונים של תליסר מכילן דרחמי, עין שם, הינו כנ"ל. שעקר האור המאיר ומדליק נר חנוכה הוא אור האמת בחינת אהיה פעמים אהיה בגימטריה אמת שצריכין לכון בכל יום משמונת ימי חנוכה (וזה הענין של שמונה פעמים אמת שמענו מפיו הקדוש בעצמו אחר שאמר התורה הנ"ל. שדבר מזה לענין התורה הנ"ל) ואלו השמונה פעמים אמת המאירים בשמונת ימי חנוכה שהם שמונה מלואים של אהיה, כמבאר שם בכונות השמונה מלואים בבאור אלו השמונה מלואים עקרם ושרשם הם שלשה מלואי אהיה כידוע. שהם, קס"א קנ"א קמ"ג, שהם אהיה ביודין בההין באלפין כידוע שעקר מלואי אהיה הם שלשה הנ"ל ושארי המלואים הם מצרפים מהם, כמבאר למעין שם ואלו השלשה מלואים אקי"ק שהם שרש הכל הם בחינת שלשת קוי האמת הנ"ל, כי אמת הוא אקי"ק פרוש אקי"ק כנ"ל, הינו כי השלשה מלואים הם מלוי א ביודין שהוא בחינת חסד זה בחינת תפלה שהיא בבחינת חסד כנ"ל, כי תפלה בחינת יו"ד, כי עקר שלמות התפלה הוא במנין עשרה. מלוי ב בההין שהוא בחינת גבורה זה בחינת תורה שנתנה מפי הגבורה כנ"ל, כי התורה בחינת ה, בחינת חמשה חמשי תורה. מלוי ג באלפין זה בחינת רחמים, בחינת יעקב, בחינת שדוכים וזווגים, כי אלף הוא בחינת אדם, כי לית אדם בלא אלף (כמו שאיתא בתקוני זהר בהקדמה דף ז). (שזהו בחינת שם מ"ה, שהוא הויה במלוי אלפין בגימטריה אד"ם) שזהו בחינת תקון השדוכים והזווגים דקדשה, כי עקר החבור דקדשה כדי להשלים צלם אלקים שהוא בחינת אדם שאינו נשלם כי אם על - ידי חבור איש ואשה בקדשה ובטהרה כראוי, כמו שכתוב, זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם. וכתיב, ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. ועל - כן מברכין בשעת החפה, אשר יצר את האדם בצלמו. וחותמין, יוצר האדם, כי כל זמן שאין חבור אין נשלם קומת האדם שהוא צלם אלקים ועל - כן יעקב שזכה למטה שלמה לתכלית קדשת תקון השדוכים כנ"ל. על - כן הוא עקר בחינת אדם שבמרכבה שהוא צורתו של יעקב כידוע. ועל - כן המלוי באלפין שהוא בחינות אדם, הוא בחינת תקון השדוכים והזווגים דקדשה כנ"ל. וכל התקונים נמשכין מתליסר מכילין דרחמי, כמו שמבאר שם, הינו כי עקר בחינת חנוכה על - ידי בחינת תודה - הודאה על - ידי שנצלנו מן הצרות כנ"ל. שזה נמשך מתליסר מכילין דרחמי שמשם עקר הישועה מכל הצרות על - ידי שהוא יתברך מעורר רחמיו המרבים שהם בחינת תליסר מכילין דרחמי שעל - ידי זה מושיע לנו בכל צרותינו שאז מביאין תודה שזהו בחינת חנוכה כנ"ל. ושלש עשרה מכילין דרחמי הם בחינת שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן שמשם כל ההלכות מתבררין הינו כנ"ל. שתודה היא בחינת הלכה, בחינת חסד, הינו שעל - ידי למוד הלכות שנמשכין משלש עשרה מדות וכו' מעוררין שלש עשרה מדות של רחמים שעל - ידי זה ה' יתברך מרחם עלינו ומושיע לנו מכל צרותינו שעל - ידי זה מביאין תודה. ועל - כן תודה היא בחינת הלכה שזהו בחינת חנוכה כנ"ל. ומחמת זה בעצמו נקראין ההלכות חסד מחמת שעל ידם מעוררין שלש עשרה מכילין דרחמי שמשם עקר החסד והרחמים ומשם כל הישועות והנסים והנפלאות שעשה עמנו בימים ההם בזמן הזה ואשר הוא עושה גם עתה עמנו בכל שנה ושנה בכל דור ודור ובכל יום ובכל עת ובכל שעה שכל זה הוא בחינת תודה והודאה, בחינת חנוכה כנ"ל:

ועקר כלל כונות הדלקת נר חנוכה הוא להמשיך האור הגדול והנורא מכל השלשה יחודים שהם יחוד, הוי"ה אקי"ק הוי"ה אלקי"ם הוי"ה אדנ"י שהם בגימטריה נ"ר. ששרשם ועקרם נמשך מהיחוד העליון שהוא הוי"ה אקי"ק, שהוא בבחינת בינה עלמא דאתי להמשיך כל האורות האלו גם למטה לבחינת מלכות כשהיא למטה במקומה שאפלו כשיורדת בעולמות התחתונים בבריאה יצירה עשיה לתת טרף לביתה יהיה נמשך עליה גם כן הארה מאורות הגדולים האלו, כי בשבת קדש שמדליקין נר שבת בכניסת שבת אז המלכות עולה בעליות גדולות למעלה למעלה ואז מקבלת אורות אלו למעלה. אבל זהו החדוש של הנס של חנוכה שאנו זוכין בחנוכה להמשיך אורות הנוראים האלו למלכות למטה במקומה בבחינת נצח הוד יסוד, בחינת רגלין, עין שם בכונות היטב היטב. ותבין שזהו קטב כלל הכונות, הינו שכל כונות של חנוכה הוא להדליק ולהאיר האור על - ידי כל בחינות התקונים המבארין בהתורה הנ"ל. שהם בחינת כל הכונות האר"י ז"ל והכל כדי לזכות להמשיך הקדשה והאור והשמחה של שבת גם בימי החל שזהו בחינת שהמלכות גם למטה במקומה, דהינו בימי החל שאינו עולה כמו בשבת ויום טוב גם אז תקבל כל ההארות הגדולות הנ"ל. שהם בחינת השלשה יחודים הנ"ל שהם בגימטריה נ"ר, שהם בחינת קדשת ואור של שבת וכנ"ל. והעקר כדי לגלות אחדות הפשוט לידע ולהודיע ולהודע שהוא היוצר הוא הבורא יתברך שמו שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך שמו שזהו בחינת ה' הוא האלקים כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם:

וזה בחינת שלשה היחודים הנ"ל שהם בגימטריה נ"ר שהם יחוד הויה אקי"ק והויה אלקים והויה ה' שאלו השלשה יחודים השם על - ידי ע"ב ס"ג מ"ה שהוא גימטריה להדליק ע"ה כמבאר בכונות, עין שם. והעקר נמשך מיחוד העליון שהוא הויה דע"ב ואקי"ק דקס"א שהם גימטריה רג"ל וכו', עין שם בכונות, הינו כי על - ידי תודה והודאה שזוכין בחנוכה על - ידי גדל הנס שעשה ה' יתברך עמנו אז שהוא בחינת שעשוע עולם הבא, בחינת הלכות, בחינת חסד על - ידי זה מאיר האמת וכו' וזה בחינת יחוד העליון הויה אקי"ק, כי אקי"ק בחינת אמת שהוא גימטריה אקי"ק פעמים אקי"ק כנ"ל. וזה האמת מאיר משם הויה שהוא שם העצם שכל המשכת של כל התקונים נמשכין מזה השם שכולל הכל מראש ועד סוף כידוע. וזה בחינת הויה דע"ב שהוא גבה מהכל שהוא בבחינת כתר שמשם כל החסד והרחמים להנצל מכל הצרות. ועל - כן בגימטריה חסד, כי שם כל השלש עשרה מכילין דרחמי ועל - כן שם עקר התודה וההודאה, כי משם כל הישועות. נמצא ששם ע"ב שהוא גימטריה חסד הוא בבחינת תודה והודאה שמשם מאיר האמת שהוא בחינת אקי"ק כנ"ל. וזהו בחינת יחוד הויה אקי"ק שהוא יחוד הא הנ"ל והאמת מאיר ברבוע הדבור. וזה בחינת יחוד הויה ה' כי ה' הוא בחינת הדבור. כמו שכתוב, ה' שפתי תפתח. וארבע אותיות שבשם ה', הם בחינת רבוע הדבור שהם בחינת ארבע מחנות שכינה, בחינת ארבעה דגלים שהם שנים עשר שבטים בני יעקב שהוא בחינת אמת שנחלקו לארבעה דגלים וכל אחד משלשה שבטים שזהו בחינת שם ה' הנ"ל שהוא ארבע אותיות וכל אות ואות במלואו שלש אותיות כזה אלף דלת וכו' כידוע. ושם הויה במלוי מ"ה זה בחינת אמת, כי שם מ"ה ואקי"ק הם בבחינת אחד, כי מהא' שבשם מ"ה יוצא שם אקי"ק, כמובא בכונות ואקי"ק בחינת אמת כנ"ל גם מ"ה גימטריה אדם שהוא בחינת יעקב, שהוא אדם שבמרכבה כנ"ל. ויעקב בחינת אמת כנ"ל ועל - כן האמת שמאיר ברבוע הדבור זה בחינת יחוד הויה דמ"ה וה' כנ"ל. וזה היחוד הוא למטה בבחינת נצח הוד יסוד בחינת רגלין, כמו שמבאר שם והוא נמשך מיחוד העליון הויה אקי"ק שהוא גימטריה רגל, שהוא בחינת תודה והודאה שמשם מאיר האמת כנ"ל ועל - ידי הארת האמת ברבוע הדבור על - ידי זה נמשך קדשת שבת לימי החל ונתגלה שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך כנ"ל. וזהו בחינת יחוד הויה אלקים הנ"ל כמבאר בהתורה הנ"ל שזהו בחינת דעו כי ה' הוא האלקים כנ"ל. ועל - כן זה היחוד בבחינת חסד גבורה תפארת שהוא בחינת ידים, שהוא כלי המעשה של כל הפעלות שברא ה' יתברך בששת ימי בראשית, כמו שכתוב, אף ידי יסדה ארץ וימיני וכו'. ועל - כן שם צריכין לגלות כי ה' הוא האלקים שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך שזהו בחינת יחוד ה' אלקים כנ"ל:

טו) ועל - כן קורין בחנוכה פרשת הנשיאים שהיו שנים עשר שהם כלליות השנים עשר שבטים שהיו ארבעה דגלים וכל אחד משלשה שבטים שזהו בחינת ארבע מחנות השכינה, בחינת רבוע הדבור שמאיר משלשת קוי האמת ועל - כן כל דגל כלול משלשה, כי שלשת קוי האמת מאירין בכל חלק וחלק מארבעת חלקי הדבור שהם בחינת ארבעה דגלים כנ"ל. ואלו הארבעה דגלים היו הולכים סביב המשכן והארון ששם הלוחות שהם מגלין יחודו ואחדותו יתברך. כמו שכתוב שם, אנכי ה' אלקיך וכו', הינו להורות שכל השנים עשר שבטים שכלולים מארבעה דגלים שנחלקים לשנוי דעות הרבה, כי הם ששים רבוא נפשות שכל אחד יש לו דעה משנה מחברו ואף - על - פי - כן כל אלו השנוי דעות שהם בחינת פעלות משתנות כלם כלולים בדעה אחת כאלו היו נפש אחת ממש, כי כלם מאמינים בלב אחד בה' אחד שכל הפעלות משתנות נמשכין ממנו יתברך כנ"ל. וכלם הולכים סביב הארון והלוחות וכל מחשבתם קשורה ותקועה שם דכל רעותין תמן להכלל ביחודו ואחדותו יתברך שכל זה הוא בחינת התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות על - ידי שרבים מסכימים לדעה אחת כנ"ל. שזה יקר מאד בעיני ה' יתברך כנ"ל. וזה, שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחלת המחנים. ופרש רש"י על העכו"ם והסטרא אחרא שרוצים לפתות את כנסת ישראל ואומרים אליה שובי שובי. 'שובי' מאחר המקום 'השולמית' השלמה באמונתך עמו וכו'. והיא אומרת, מה תחזו בשולמית, מה גדלה אתם יכולין לפסק שתהא שוה אפלו לגדלת הדגלים וכו', עין שם. ולכאורה תמוה למה תפס דוקא הגדלה של הדגלים? אך על - פי הנ"ל מבאר היטב שזהו תשובה על שאלתם שמסיתין אותם לשוב מאחרי המקום חלילה והם משיבין להם איך אתם יכולין להסית אותנו חס ושלום אחרי שזכינו לגדלת מחלת המחנים שהוא גדלת הארבע מחנות של הדגלים שכל דגל היה משנה מחברו, כי על כל דגל היה מציר השלשה גונין שבשלשת אבנים שבחשן של שלש שבטיו שכל זה הוא בחינת שנוי הגונין שנוי דעות שנוי פעלות ואף - על - פי - כן לענין אמונתנו הקדושה כלם הסכימו לדעת אחת כנ"ל שעל - ידי זה נתגלה אחדותו הפשוט יתברך כנ"ל ובודאי שוב אין בכם כח לפתות אותי חלילה כי כבר נתחזקה אמונתי על - ידי ארבע מחנות הדגלים שנכללו הרבה דעות בדעה אחת האמתית כנ"ל:

ועל - כן קורין פרשת הנשיאים בחנוכה, כי כל זה הוא בחינת חנוכה כנ"ל. וזה בחינת שבטי י"ה עדות לישראל להודות וכו', כי שנים עשר שבטי י"ה שנכללו בדעה אחת בשעת הסתלקות יעקב ואמרו כלם פה אחד שמע ישראל וכו' כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד זהו עדות לישראל שהם חזקים באמונתם לנצח וזהו, להדות לשם ה', כי כל זה היא בחינת תודה והודאה שהיא בחינת חנוכה שעל - ידי זה נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שזהו בחינת שבטי י"ה עדות לישראל כנ"ל:

טז) כי הא תליא וזהו בחינת נר חנוכה מוסיף והולך, הינו כי התורה נעוצה תחלתה בסופה וסופה בתחלתה, כי על - ידי הנס הגדול שעשה ה' יתברך עמנו בימים ההם בזמן הזה על זה, קבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך ועל - ידי התודה והודאה שמשבחין על הנס על - ידי זה מאיר אור האמת וכו', שזהו בחינת אור נר חנוכה כנ"ל ותכף כשמדליקין נר הראשון של חנוכה וממשיכין אור האמת ברבוע הדבור ונשלם הדבור שהוא לשון הקדש שמקשר לשבת על - ידי זה ממשיכין הקדשה והשמחה של שבת לימי החל ואז נתגלה, כי ה' הוא האלקים, דהינו שכל הפעלות משתנות שהם בבחינת שם אלקים נמשכין מאחד הפשוט, כי הכל אחד, כי ה' הוא האלקים. וזהו תכלית התקון הנאמר בהתורה הזאת שזוכין על - ידי מצות חנוכה ותכף כשזוכין לזה להמשיך השמחה של שבת לימי החל לגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות תכף חוזר ונתחזק ביותר בחינת התודה וההודאה, כי זוכין שגם עכשו בימי הגלות והצרות שעוברין על ישראל בכלל ובפרטיות מה שעובר על כל אחד ואחד בגוף ונפש שגם בעת הצרה והבלבול והמניעות והדחקות העצום כנ"ל יתנו תמיד שבח והודיה לשמו יתברך על גדל הטובות שעשה עמנו עד הנה ולהסתכל על ההרחבות שמרחיב לנו גם בעת הצרה כנ"ל. שזהו בחינת המשכת קדשת שבת לימי החל, כמבאר לעיל (באות ז) היטב שזהו גם כן בחינת התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות, כי כשזוכין לזה אזי בודאי אינו מתבלבל משום צרה חס ושלום מאחר שיודע שהכל מאתו יתברך וכמבאר במקום אחר כמה פעמים, כי עקר כל הצרות והיסורין חס ושלום הם מבחינת פעלות משתנות שנמשכין מבחינת שם אלקים, מבחינת דינים, כי הצרות והיסורים והדינים חס ושלום הם עקר בחינת הפעלות משתנות, כי הם משנים מדעת האדם שזהו עקר הצרה והרעה חס ושלום מה שאינו מתנהג לו כדעתו ורצונו, כי מה שהוא נגד רצון האדם הוא רע בעיניו וצר לו לקבלו אבל כשיודע ומאמין שהכל נמשך ממנו יתברך שהוא אחד הפשוט בתכלית הפשיטות שכל כונתו יתברך לטובה תמיד בודאי ימצא בתוך כל הצרות הרחבות גדולות לנחם ולשמח את עצמו להיות מודה על העבר וצועק להבא ועל - ידי זה יתבטלו כל הצרות לגמרי כנ"ל:

נמצא שעל - ידי נר חנוכה שהדלקנו בלילה הראשונה על - ידי בחינת תודה והודאה שהמשיכו מתתיהו ובניו בעולם שעל - ידי זה תקנו מדת ההוד כמובא שזהו בחינת על הנסים שמוסיפין בברכת מודים, הינו שהמשיכו תקון זה בעולם להודות ולהלל אותו יתברך תמיד שעל - ידי זה מאירין ודולקין הנר חנוכה שהוא אור האמת וכו' כנ"ל על - ידי זה נמשך קדשת שבת לימי החל וכו' שעל - ידי זה נגדלת ונתחזקת ונתוספת ההודאה יותר ויותר כנ"ל ואז גם אור האמת שבא על - ידי ההודאה נגדל גם כן יותר שזהו בחינת נר חנוכה כנ"ל ועל - כן בליל שני מוסיף והולך, כי נגדל אור הנר החנוכה על - ידי תוספת ההודאה שזכינו על - ידי המשכת קדשת שבת וכו' שהמשכנו על - ידי הדלקת הנר בליל הראשון וכנ"ל וכן על - ידי תוספת אור האמת וכו' בליל ב שהוא בחינת תוספת המשכת קדשת שבת וכו' על - ידי זה נתוספת ונגדלת ההודאה עוד יותר ויותר על - ידי זה נתוסף להאיר אור האמת עוד יותר ויותר ועל - כן בליל ג מוסיף עוד ואז נגדל ההודאה עוד יותר ויותר וכו' וכן חוזר חלילה על - כן בכל פעם מוסיף והולך עד שזוכין לשמונת ימי חנוכה שאז נתתקן ההוד בשלמות שהיא מדה שמינית שזהו עקר התקון שהמשיכו מתתיהו ובניו שתקנו מדת ההוד, כמובא, הינו שתקנו מדה זאת בעולם שנזכה תמיד להודות ולהלל לשמו יתברך יהיה איך שיהיה אפלו בתקף הגלות הארך המר הזה בכלל ובפרט, כי נזכה תמיד להכיר חסדיו ונפלאותיו בלי שעור עלינו בכל עת ובכל יום ובכל שעה ועל - ידי זה נודה לשמו יתברך תמיד בבחינת ה' אלקי לעולם אודך, לעולם דיקא יהיה איך שיהיה ועל - כן מסימין מזמור שיר חנכת הבית בפסוק זה ה' אלקי לעולם אודך, כי זהו עקר התקון שממשיכין בכל שמונת ימי חנוכה שהם בחינת חנכת הבית שבכל פעם מוסיפין אור הנרות בכל לילה יותר ויותר שעל - ידי זה נגדלת ההודאה בכל יום יותר עד שזוכין ביום השמיני לתקן ההודאה בשלמות עד שנזכה להודות לו יתברך תמיד בכל עת וזמן כל אדם ואדם בכל מה שעובר עליו בבחינת ה' אלקי לעולם אודך, לעולם דיקא כנ"ל:

יז) וזה בחינת וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא. ופרש רש"י שצריכה להיות נעשית מעשת אחד, הינו שעקר מצות מעשה המנורה הוא כדי להאיר אור האמת וכו' כדי לגלות שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך. ועל זה מרמז מה שצוה לעשותה מקשה מחתיכה אחת דיקא להורות שכל הגביעים והכפתורים והפרחים והציורים שהיו בשבעה קני המנורה שהם בחינת שבעת ימי בראשית, שהם שרש כל הפעלות משנות שנבראו בהם על - ידי שלמות הדבור שנשלם על - ידי האמת וכנ"ל כל זה נמשך מאחד הפשוט יתברך. בבחינת עד ירכה עד פרחה מקשה היא כי הכל נעשה מעשת אחד, כי כל השנויים נמשכין מאחד הפשוט יתברך שמו ויתעלה לנצח כנ"ל:

יח) וזה בחינת מה שאיתא בכונות שבחנוכה שמתקנים ההוד ואז מתקנים בחינת ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו שר של עשו. כי ותקע כף ירך יעקב הוא בחינת פגם תמכי אוריתא, כמובא בזהר שנגע בתמכי אוריתא שהם בחינת רגלין, שזהו בחינת פגם ההלכות שהם בחינת תודה כמובן בהתורה הנ"ל ובחנוכה ממשיכין בחינת תודה - הלכה שהם בחינת תקון הרגלין בחינת תקון תמכי אוריתא שעל ידם נולדין ההלכות, כמו שמבאר שם. וזה שכתוב שם בפרשה, ויזרח לו השמש; לרפאות את צליעתו. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי תקון הרגלין שהוא בחינת רפואות צליעתו, בחינת תקון התורה, כי אוריתא זה בחינת תקון פגימת הלבנה בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל ועל - כן זרחה לו השמש אפלו בעת שהיה זמן הלילה שאז מאירה הלבנה, כי אז נתארך היום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי זכה להמשיך אור שלעתיד שיתקים, והיה אור הלבנה כאור החמה וכו':

יט) ועל - כן מסימת התורה פרשת הנשיאים שהוא פרשת חנכת המזבח בפסוק, ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו וכו'. כי זה הפסוק הוא כתוב השלישי המכריע בין שני כתובים המכחישין זה את זה, כמו שפרש רש"י שם. והיא מדה האחרונה משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן. כי שלש עשרה מדות הם בחינת שלש עשרה מדות של רחמים שמשם עקר הישועה מכל הצרות. ושם עקר התודה והודאה כנ"ל. ועל - כן מסימין השלש עשרה מדות במדה זאת של שני כתובין המכחישין זה את זה וכו', כי זה עקר התקון של שלש עשרה מדות התורה, שהם בחינת הלכות, שהם בחינת שלש עשרה מדות של רחמים, שהם בחינת תודה. להמשיך כל התקונים הנאמרים בתורה הנ"ל עד שנזכה לגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שזהו בחינת שני כתובים המכחישין זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, כי כל הקשיות והשנויים שיש בתורה וכל המחלקת דקדשה שיש בין תנאים ואמוראים ובין צדיקים וכשרים אמתיים הכל כדי לגלות שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך, כי כל הפעלות משנות שבכל הבריאה כלם נמשכין מאותיות התורה כידוע וכמו שכל אות יש לו תמונה משנה מחברו וכן צרופי התבות משנין כל אחד מחברו, כמו כן נמשכין כל הברואים משנין כל אחד ואחד מחברו, אבל באמת כל אותיות ותבות ופרשיות וכו' שבתורה שמשנים כל אחד מחברו דיקא על ידם מכירין ויודעין אותו יתברך, כי בשביל זה נתנה התורה כדי להכיר את מי שאמר והיה העולם, כי אוריתא שמא דקדשא בריך הוא (תקוני זהר תקון יו"ד כה). ואי אפשר לדעת מאחדותו הפשוט יתברך כי אם על - ידי התורה הזאת דיקא שנתלבשה באותיות ודבורים אלו. ומחמת שבזה העולם אי אפשר להבין בשלמות דרכי התורה, על - כן נדמה כל פעם שיש איזה שנויים וקשיות בתורה. כגון שני כתובים המכחישין זה את זה שקדם שבא הכתוב השלישי המכריע נדמה לנו כאלו היה חס ושלום איזה שנוי בתורה. וכן כתוב אחד אומר שבעת ימים תאכל מצות. וכתוב אחד אומר ששת ימים וכו' וכן הרבה. וכל זה מחמת מעוט שכלנו שאין אנו מבינים דרכי התורה על ברין, על - כן חמל עלינו ה' יתברך ומסר לנו דרכי התורה על - ידי החכמים לדרשה בשלש עשרה מדות שעל - ידי זה הם מישבין כל השנויים ומכריעין בין הכתובים המכחישין זה את זה. ועל - ידי זה נמשך עלינו דעת לידע ולהאמין כמו שהתורה כלא אחד אף - על - פי שלפי קטנות שכלנו היה לנו כמה קשיות ושנויים בתורה. כמו כן כל השנויים שבעולם שהם כל הפעלות משתנות כלם אחד בשרשן, כי כלם נמשכין מאחד הפשוט יתברך רק שאי אפשר להבין זאת בשכלנו. וזהו בחינת המחלקת דקדשה, כי הכל בשביל להמתיק הדין בשרשו, כמובא בהתורה בקמים עלי מרעים (בסימן רעז) כי על - ידי שיש מחלקת בקדשה בין צדיקים. נמצא שדעתם משנה מאד זה מזה. ואף - על - פי - כן בענין יסוד האמונה כלם נכללין בדעה אחת. כי כלם מתכונים לשמו ואחדותו יתברך כדי לברר כל ההלכה על בריה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הרבה מחלקת בבית המדרש וכו'. ועל - כן על - ידי זה המחלקת דקדשה, על - ידי זה דיקא נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות על - ידי זה שדעות חלקות ומשנות כאלה כלם נכללים בדעה אחת בענין יסוד האמונה, כי כלם מאמינים בדעה אחת בה' ובמשה עבדו וכל כונתם במחלקתם הכל כדי לגלות אחדותו הפשוט בעולם, כי דעה של זה נוטה שההלכה כך והדרך הישר הוא כך אשר על ידו יתגלה אחדותו יתברך ודעה של זה נוטה לדרך והלכה אחרת. ובאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, כי כלם נתנו מרועה אחד, כי על ידיהם דיקא יתגלה אחדותו הפשוט מתוך פעלות משתנות על - ידי שדעות חלקות כאלו נכללין בתכלית כונתם בדעה אחת להכלל באחדותו יתברך כנ"ל. וזה שמבאר שם בהתורה הנ"ל שעל - ידי הלכות שהם בחינת תודה על - ידי זה נמשך כל הבחינות המבארים שם עד שזוכין לגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות הינו כנ"ל, כי ההלכות היא פסק ההלכה שמתבררת משנוי דעות שזה אוסר וזה מתיר וכו' עד שמבררין ההלכה על - פי דרכי התורה ואז דיקא נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות כנ"ל:

כ) וזה בחינת ברב עם הדרת מלך. שכל מה שמתרבין ומתחברין ביותר הרבה ישראל יחד נתרבה קדשתו וכבודו יתברך ביותר וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אינו דומה מעטין העושין את המצוה למרבין וכו', הינו כנ"ל שכל מה שהרבה מישראל ביותר מתחברין ביחד לדבר שבקדשה לעשות רצונו יתברך נתגלה אחדותו הפשוט ביותר על - ידי שרבים ביותר שהם דעות משנות ביותר מתחברין לדעה אחת לעשות רצונו יתברך. וזה בחינת ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, מלמד שאין השכינה שורה בפחות משתי רבבות וכו' הרי שהיו ישראל וכו' נמצא זה גורם וכו'. כי כל מה שישראל רבים ביותר נמשכת ונתגלה הקדשה ביותר. על - ידי שרבוי דעות כאלו שהם משנים כל כך, כי כל מה שהם רבים ביותר יש בהם שנוי דעות ביותר וכל מה שנתרבין השנויים ביותר ומתחברין ביחד לעבד אותו יתברך נתגלה אחדותו הפשוט ביותר על - ידי שרבוי דעות כאלו שהם פעלות משתנות כל כך מתחברין יחד בדעה אחת להתקרב אליו יתברך וכנ"ל:

הלכות ראשית הגז הלכה ג':

ה) וזה בחינת בגדי כהנה שהיה בהם צמר שהם מכפרין עונות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי הבגדים של הכהן הם בחינת המקיפין הנ"ל. שהם ההפך מעונות והם מכפרין כל העונות, כי עקר כפרת כל העונות הוא על - ידי הדעת העליון מאד שהוא המקיפים של הצדיק הדור. שהוא בחינת כהן שהם בחינת אריכות ימים ושנים, בחינת עולם הבא, שהוא בחינת תשובה, בחינת יום הכפורים, בחינת כתר ששם נתכפרין כל העונות ונתהפכין שם כל העונות לזכיות כידוע. וזהו בחינת חוט של צמר שהיה תולה ביום הכפורים שהיה מלבין העונות של כל השנה. בחינת אם יאדימו כתולע כצמר יהיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי צמר כבשים הוא בחינת זקן דקדשה, בחינת ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא, לנקות ישראל מעונות, כי עקר כפרת כל העונות הוא על - ידי המקיפים הנ"ל שהם בחינת צמר כנ"ל וזה בחינת שני כבשים של התמידין שהיו מכפרין כל העונות, כמו שמבאר שם רבנו זכרונו לברכה, כי עקר הכפרה על - ידי כבשים שהם כבשי דרחמנא בחינת מקיפים הנ"ל, שזהו בחינת צמר כבשים, בחינת כבשים ללבושיך כנ"ל:

וזהו שנסמך פרשת בגדי כהנה למצות שמן המנורה, כמו שכתוב בתחלת פרשת תצוה, כי שמן המנורה זה בחינת המקיפים הנ"ל, בחינת להצהיל פנים משמן וכו', שזהו בחינחנוכה שזוכין על - ידי יום הכפורים, כמו שמבאר שם, עין שם. וזהו בחינת בגדי כהנה שהיה בהם צמר, בחינת לבושין הנ"ל שהם נמשכין מהמקיפין הנ"ל מבחינת שמן המנורה כנ"ל. ועל - כן הם שמונה ימי חנוכה כנגד שמונה בגדי כהן גדול. שעקר כפרת העונות תלוי בו וכל עבודות יום - כפור תלוי בו, כי חנוכה נעשה על - ידי יום כפור, דהינו על - ידכפרת העונות כנ"ל:

וזה בחינת מה שהיה נוהגין לעשות משתה בגזז הצאן, כמו שפרש רש"י אצל נבל ואבשלום, כי גזת הצאן הוא בחינת המשכת המקיפים שהם בחינת השגת בן ותלמיד שעל - ידי זה זוכין להארת הרצון בשעת האכילה דיקא, כי מכלליות בן ותלמיד משם מקבל המלכות הפרנסה וכו', עין שם. ועל - כן היו עושין סעדה אז, כי אז זוכין להארת הרצון בשעת האכילה כנ"ל. וזה בחינת וכרחל לפני גזזיה נאלמה דיקא, כי רחל לפני גזזיה זה המשכת המקיפין בחינת שגוזזין ממנה הלכות ואזי צריכין לתת סיג לדבריו, בחינת סיג לחכמה שתיקה. וזהו נאלמה בחינת שתיקה הנ"ל. וזהו בחינת העשירות שזוכין על - ידי הצאן בחינת עשתרות צאנך ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שמעשרות את בעליהן, כי עקר העשירות והפרנסה מקבלין על - ידי המקיפין הנ"ל שהם בחינת צמר כבשים כנ"ל שמשם מקבלת המלכות הפרנסה כנ"ל: