הלכות השכמת הבוקר הלכה ד':
י) וזה בחינת חנוכה, כי הדלקת נר חנוכה הוא בחינת המשכת השגת אלקות על - ידי הצמצומים שמשם עקר הדלקת כל האורות והנרות דקדשה, בחינת לאנהרא שרגין ולאדלקא בוצינין, שזהו בחינת תפלין מחין שהם עקר השגות אלקות. שאומרים אז ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה וכו', כי המשכת השגת אלקות על - ידי הצמצומים זה בחינת שנמשך שמן הטוב, שמן משחת קדש, שזהו בחינת הדעת הקדוש לתוך כלים וצמצומים, שהם השמן והכלי והפתילה שבהם נתלה האור שנמשך מבחינת השגת אלקות שמשם כל האורות, כי הוא אור כל האורות, כמו שכתוב (תהלים כ"ז), "ה' אורי וישעי". וזהו בחינת תקף הנס של חנוכה, כי אז עמדה מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך ולהעבירם וכו', כי מלכות יון הרשעה זה עקר בחינת חכמות חצוניות, שהם חכמת יון, מחמת שהם עסקו בזה ביותר להמשיך החכמות חצוניות בעולם כידוע, שזה עקר התגברות מלכות הרשעה. שהוא בחינת הד' מלכיות על מלכות דקדשה כנ"ל. ועל - כן היתה אז עת צרה גדולה,כי רצו להשכיח התורה לגמרי על - ידי התגברות החכמות חצוניות שהם הפך התורה, כי התורה והמצות הם בחינת שעורים וכלים להמשיך על ידם השגת אלקות כנ"ל. והם רצו להשכיח התורה והמצות על - ידי התגברות חכמות חצוניות, שהם בחינת מלכות הרשעה של הד' מלכיות שהתגברו על מלכות דקדשה, שהוא חכמה תתאה הנ"ל. כמו עכשיו בעונותינו הרבים שמתגברים האפיקורסים ורוצים להמשיך חכמות חצוניות בעולם ולהשכיח התורה לגמרי, כמו שרואין בחוש שכל מי שנמשך אחר דרכיהם הוא פורק עול לגמרי ומגלח זקנו ופאותיו ושותה יין נסך, עד שפורק עול לגמרי, רחמנא לצלן, אבל השם יתברך ברחמיו המרבים הקדים רפואה למכה ועשה עמנו נס גדול ונפלא אז בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול עד אשר לא די שהכניעו והפילו מלכות יון הרשעה מפלה גדולה, אף גם על - ידי תקף הנס המשיכו אור נפלא בעולם לדורות שיהיה לנו כח על - ידי זה להמשיך אור הנ"ל כל אחד בביתו, דהינו אור השגות אלקות על - ידי הצמצומים הנ"ל, שזהו בחינת תקון המבאר שם בהתורה הנ"ל שכל מה שהחולה גדול ביותר הוא צריך רבי גדול ביותר שיהיה אמן וחכם כזה, שיוכל לעשות צמצומים נפלאים שיאיר גם בו השגת אלקות כנ"ל. ובחינה זאת נמשכת עלינו בחנוכה על - ידי הצדיקים הגדולים המפלגים במעלה שתקנו להדליק נר חנוכה, שעל - ידי זה יש כח להמשיך בחינת הארה הנ"ל על כל אחד בביתו אפלו אם הוא כמו שהוא, כי מבאר בכונות חנוכה שענין חנוכה הוא שממשיכין האור הנפלא שכולל כל היחודים שממשיכין אותו למטה, הינו למטה מעשרה טפחים, כי בשבת ויום טוב מדליקין נרות של מצוה, כי אז הוא עקר עלית המלכות חכמה תתאה הנ"ל שהוא בחינת נר מצוה שאז מחמת קדשת שבת ויום טוב נופלים הקלפות, שהם בחינת ד' מלכיות ומלכות דקדשה עולה מביניהם. ואז מאירה באור גדול, שזהו בחינת הדלקת נרות שבת ויום טוב שמדליקין אותה במקומה בעת עליתה, אבל בחנוכה ההדלקה הוא בדרך נס נפלא, כי אז אין לה עליה כל כך, כי הם ימי החול, כי אז אין מתבטלים הקלפות, שהם הד' מלכיות לגמרי כמו בשבת ויום טוב ואף - על - פי - כן אנו מדליקין הנר הקדוש הזה שכולל כל היחודים, שהוא בחינת המשכת השגת אלקות על - ידי הצמצומים, הינו בחינת הנ"ל שהצדיקים הגדולים מאד ממשיכין תקונים נפלאים כאלה עד שמאירין בחינת השגות אלקות על - ידי הצמצומים גם למטה בדיוטא התחתונה מאד, שהוא בחינת למטה מעשרה טפחים שמעולם לא ירדה השכינה לשם (סוכה ה'). ועתה על - ידי תקף הנס מדליקין שם דיקא הנר חנוכה הקדוש והנורא, שהוא בחינת המשכת השגת אלקות על - ידי הצמצומים למטה למטה להאיר בכל אחד מישראל לכל מי שרוצה לקבל אפלו אם הוא הגרוע שבגרועים, אפלו החולה הגדול ביותר בחליי הנפש על - ידי רבוי עונותיו להאיר גם בו הארה מהשגת אלקות על - ידי גדל כח הצדיקים הגדולים שממשיכין תקף הנס של חנוכה בעולם, שעל - ידי זה אפלו בבחינת ימי החול שאין יכולין עדין להעלות בשלמות בחינת המלכות חכמה תתאה הנ"ל, אף - על - פי - כן ממשיכין האור של השגת אלקות על - ידי הצמצומים למטה אפלו במדרגה התחתונה, כי מגדל כחם יכולים להאיר אפלו במדרגה התחתונה כי מגדל כחם יכולים להאיר אפלו בהקטנים במעלה מאד ולרפאות אפלו החולים הגדולים ביותר, שזהו בחינת הדלקת נר חנוכה למטה מעשרה טפחים וכנ"ל. וזה בחינת (תהלים כ"ג) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, בחינת (מיכה ז') כי אשב בחשך ה' אור לי, שממשיכין האור של השגות אלקות למטה בעמק החשך, בבחינת גיא צלמות להאיר להנמוכים מאד מאד שיגיע גם אליהם הארה וידיעה מאלקותו יתברך שמו כדי לרפאותם ולתקנם ולהשיבם אליו:
יא) וזה בחינת הפלוגתא שבין בית שמאי ובית הלל (שבת כ"א), שבית שמאי אומרים, פוחת והולך. ובית הלל אומרים, מוסיף והולך, כי בית שמאי לטעמיה, כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם ל"א), שמאי היה קפדן ועל - ידי זה היה מרחק הגרים מלהתגיר ודחפם באמת הבנין, אבל הלל על - ידי גדל ענותנותו קרבם ברחמים, אף - על - פי שלא היו הגונים להתקרב ואמרו דברים זרים ושגעון. ללמדם כל התורה כשעומדים על רגל אחת וכו', אף - על - פי - כן לא דחפם וקרבם בחכמתו וענותנותו הנפלא. ועל - כן בית שמאי שהיו תלמידי שמאי שמגדל צדקתו וקדשתו לא היה יכול לסבל את הרחוקים המלכלכים בחטאת נעוריהם וכיוצא בהם, על - כן אמרו, פוחת והולך, כי בית שמאי ובית הלל שניהם מודים שצריכים להוסיף ולהרבות אור בכל יום שבא אחריו, כי בודאי הנס של ימי חנוכה שדלק הנר שלא היה בו להדליק כל אחד יום אחד ודלק שמונה ימים, בודאי כל יום שבא אחריו הנס גדול ונפלא ביותר. ועל - כן בודאי צריכין אור גדול ביותר בכל יום שבא אחר כך, אך בית שמאי סוברים שמחמת זה בעצמו מחמת גדל האור שנמשך בכל יום ביותר, מחמת זה בעצמו פוחת והולך, כי אין הרשעים והרחוקים כדאי להשתמש עם זה האור. וכעין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש רבה פי"ב) שראה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש עם האור של ז' ימי בראשית ועמד וגנזו לצדיקים וכו', על - כן הם סוברים שגם עתה כשהצדיקים משיגים אור גדול צריכים להעלים האור. וכל מה שמשיגים יותר ויותר צריכים להעלים האור יותר ויותר כדי שלא יהנו ממנו הרשעים והרחוקים כנ"ל, שזהו בחינת פוחת והולך, אבל בית הלל שהם מתלמידי הלל שהיה עוסק לקרב הרחוקים מאד, על - כן אזלי לטעמייהו ואומרים, מוסיף והולך, כי אדרבא כל מה שהצדיקים ממשיכין אור גדול ונוסף ביותר ויותר, כמו - כן צריכין להאיר בהעולם יותר ויותר להאיר לכל באי עולם כדי לקרב כל הרחוקים מאד מאד להאיר בהקטנים והנמוכים מאד לרפאות כל החולים הגדולים ביותר, רחמנא לצלן, כי כמו שכל מה שהחולה גדול ביותר צריך לבקש לעצמו רבי הגדול ביותר כנ"ל. כמו - כן הרבי והצדיק כל מה שמגיע למעלה גדולה יתרה ביותר, הוא צריך להאיר גם בהקטנים והנמוכים ביותר. כי זה עקר מעלתו וגדלתו לקרב הרחוקים ביותר, שזהו עקר גדלת השם יתברך וכבודו, כמו שכתוב במקום אחר (ח"א סימן י'). כי אף - על - פי שבודאי צריכים להעלים האור הגדול, ובפרט כשמגיעים למעלות והשגות גדולות ועצומות, בודאי בהכרח להעלים ולגנזהאור, כי אין עולם כדאי להשתמש בהם, אך אף - על - פי - כן הם עושים תחבולות כאלה ומתקנים תקונים כאלה ומלבישים האור בלבושים וצמצומים נפלאים כאלה עד שמאירים גם בהקטנים במעלה מאד כנ"ל. ועל - ידי זה הם מוסיפים והולכים ומאירים האור למטה בכל יום ויום יותר ויותר בבחינת מוסיף והולך, כי מעלין בקדש ולא מורידין (ברכות כח). וקשה וכי יעלה על הדעת להוריד הקדשה ח"ו, אך זהו בחינת הנ"ל שיש צדיקים, שהם גדולים במעלה באמת, אך מעוצם קדשתם אינם יכולים לסבול העולם. ועל - כן על - ידי תקף קדשתם הם מרחקין ומורידין ח"ו, איזה אנשים מחמת שכועסים עליהם מחמת שאינם יכולים לסבול מעשיהם המגונים, אבל השם יתברך אינו חפץ בזה, כי חפץ חסד הוא ורוצה שהצדיקים ירחמו על ישראל תמיד ויקרבו אותם אפלו אם הם כמו שהם. ואפלו אם הוא עצמו יתברך בכעס גדול עליהם מחמת מעשיהם הרעים. הוא רוצה שהצדיקים יתפללו עליהם ויקרבם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק (שמות ל"ג), "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה". מחמת שחטאו כל כך, אמר השם יתברך, אני בכעס ואתה בכעס אם כן מי יקרבם וכו', כמובא בפרוש רש"י שם. וכן מצינו בכמה נביאים וצדיקים שהשם יתברך בעצמו קבל לפניהם וספר להם גדל צערו, כביכול, שיש לו מעונות ישראל המרבים וכשהם חזקו דבריו ולא המליצו טוב על ישראל הקפיד עליהם מאד, כמו שמצינו בהושע הנביא, (עיין פסחים פ"ז). ובאליהו שאמר (מלכים א' י"ט), "קנא קנאתי וכו',. שאמר לו, "ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך". ופרשו רבותינו זכרונם לברכה (יל"ש הובא בפירוש רש"י), שאמר לו אי אפשרי בנבואתך על שאתה מקטרג על ישראל. כי השם יתברך רוצה רק שימליצו טוב על ישראל וירחמו על ישראל אפלו על הגרועים לקרב כלם אליו יתברך כמו משה רבנו עליו השלום, שמסר נפשו על ישראל ואמר (שמות ל"ב), "ואם אין מחני נא וכו'". וזה בחינת מעלין בקדש, שכל מה שמגיעין ובאין בקדש יותר ויותר ומשיגין השגת אלקות יותר, צריכין להיות מעלין נפשות יותר ויותר ולא מורידין, דהינו שיזהרו שלא יהיו מורידים הנפשות על - ידי גדל קדשתם, דהינו שלא יגיעו לכלל קפידא על ישראל מחמת גדל קדשתם והשגתם את השם יתברך שמחמת זה אינם יכולים לסבול את הגרועים עד שכועסים עליהם עד שיכולים להוריד אותם ח"ו, שזהו בחינת פוחת והולך שאמרו בית שמאי וכנ"ל, כי לא כן הוא, כי צריך להיות מעלין בקדש ולא מורידין, כי כל מה שמגיע למעלה יתרה והשגה גדולה ביותר, צריך להתחכם ולעשות צמצומים חדשים בתחבולות נפלאות עד שיכולים לקרב נפשות רבות יותר ויותר ולרפאות אפלו הגרועים והחולים מאד מאד כנ"ל, שכל זה הוא בחינת נר חנוכה שמדליקין למטה מי' טפחים. ועל - כן צריך להיות מוסיף והולך כנ"ל:
יב) ועל - כן היה הנס של חנוכה על - ידי הכהנים, כי הכהן הוא בחינת חסד, בחינת אברהם, שעל - ידי זה חותכין את המלכות מהד' מלכיות ומחיין אותה מאור הפנים שמאיר בשלש רגלים כנ"ל. ועל - כן נקרא חנוכה על שם חנכת בית המקדש שהיה בימים ההם, כי עקר אור הפנים הוא בבית המקדש שלשם עולין ברגלים לקבל אור הפנים כנ"ל, שזהו בחינת חנוכה להחיות המלכות מאור הפנים כדי לזכות על - ידי זה להשגת אלקות, שזה עקר הדלקת נר חנוכה כנ"ל:
יג) וזה בחינת (משלי ט) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר. כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שעל - ידי התוכחה מתגלה החסד, שעל - ידי זה נתתקן המלכות ח"ת, שעל - ידי זה זוכין להשגות אלקות, עין שם. כי על - ידי החסד חותכין אותה מהד' מלכיות ומחיין אותה מאור הפנים וכו'. וזהו, "כי נר מצוה ותורה אור". וזה בחינת השגת אלקות על - ידי הצמצומים שמשם כל האורות והדלקת כל הנרות הקדושים כנ"ל, שזהו בחינת נר חנוכה כנ"ל. וזה זוכין על - ידי ודרך חיים תוכחת מוסר, הינו על - ידי תוכחת מוסר בחינת תוכחה הנ"ל, שעל - ידי זה זוכין לחסד כנ"ל שעל - ידי זה יכולין להחיות את המלכות כנ"ל. 'וזהו ודרך חיים תוכחת מוסר' שעל - ידי תוכחת מוסר ממשיכין חיים להחיות המלכות חכמה תתאה הנ"ל, שעל - ידי זה זוכין להשגת אלקות, על - ידי הצמצומים, שהוא בחינת כי נר מצוה ותורה אור כנ"ל. וזהו שמכנה את המצוה בשם נר והתורה בשם אור, כי אף - על - פי שהתורה והמצוה שניהם, הם בחינת צמצומים להשגת אלקות כנ"ל, אבל גם בענין הצמצומים והשכליים יש גם כן כמה וכמה בחינות, כי צריכין להאיר משכל לשכל ומצמצום לצמצום כמובן שם. ועל - כן התורה לגבי המצוה היא בבחינת אור לגבי נר, כי צריכין כמה וכמה צמצומים ושכליים כדי לזכות להשגות אלקות שם בחינת אור ונר שמאירין, אשרי הזוכה להם:
יד) וזה בחינת מצות בקור חולים, כי צריכין לבקר את החולה ולהסביר לו פנים, דהינו מה שבני אדם נכנסין אצלו ומפקחין על עסקיו ועושין לו כל צרכיו, כמו שכתוב בשלחן ערוך (יורה דעה סימן של"ה ס"ח). שזהו בחינת הארת פנים. כי אין מסתירים פניהם ממנו ואינם נטמנים בבתיהם רק באים אליו ועושין לו צרכיו ומדברין על לבו, שכל זה בחינת הארת פנים. ועל - ידי זה ממשיכין עליו חיות מבחינת הארת פנים שלמעלה שמשם עקר החיות להחיות את החולה בבחינת באור פני מלך חיים, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. ועל - כן שכינה למעלה מראשותיו של חולה (שבת י"ב) כמו שכתוב, "ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת וכו'". הינו בחינת הנ"ל שדיקא מחמת שהוא חולה, על - כן נמשך עליו אור השכינה, שהוא בחינת אור הצדיק האמת שמשגיח על כל החולים ובפרט על החולים ביותר, שהם בבחינת כל משכבו נהפך בחליו שעליהם מפקח ביותר להמשיך להם רפואות להחיותם בגשמיות ורוחניות באפן שיוכל להאיר בהם השגות אלקות כנ"ל, כי זה עקר גדלת הצדיק ומעלתו שמשתדל לרפאות החולים ביותר. ועל - כן דיקא מחמת שהוא חולה וכל משכבו נהפך וכו', מחמת זה דיקא השכינה למעלה מראשותיו, שהוא בחינת אור הצדיק, כי הצדיקים הם שכינתו של מקום. וזהו בחינת (בראשית י"ח) "וירא אליו ה'" - לבקר את החולה, כי דיקא מחמת שהוא חולה וצריכים לבקרו, על - ידי זה דיקא "וירא אליו ה'", בחינת השגות אלקות שזוכין החולים על - ידי אור הצדיק, שהוא השכינה וכנ"ל:
וזה בחינת חנוכה ופורים שהם בחינת מצות בקור חולים, כי הם ימים קדושים וטובים מאד ואף - על - פי - כן הם בימי החול, כי אינם אסורים במלאכה והם בבחינת הנ"ל, בבחינת הארת השגות אלקות על החולים ביותר על - ידי גדל כח הצדיק שיכול לעשות כלים וצמצומים נפלאים כאלה וכו' כנ"ל. והוא כמו למשל כשהאדם בריא בודאי אין המלך בא אל האדם להראות לו פניו, רק כל מי שרוצה לקבל פני המלך ולהתעדן מאור פניו הוא צריך לנקות ולטהר עצמו יפה יפה ולקשט עצמו כראוי ולשקד על דלתי המלך ולבקש מאת רואי פני המלך שיקבלו רשות שיכנוס ולעשות כל התחבולות שיכים לזה עד שיזכה לבא לפני המלך כפי מדרגתו אם לכנס לחצר המלך או לבית או להיכל וכו' כדי שיאיר בו המלך פניו המאירות, אבל כשאחד מאנשי המלך חולה ומטל על ערש דוי, רחמנא לצלן, אזי כשנתעוררין רחמי המלך להחיותו מאור פניו, אזי מכרח המלך לילך אצלו לביתו להאיר בו פניו ולהחיותו. וזה בחינת שכינה למעלה מראשותיו של חולה וכנ"ל. וזה בחינת חנוכה ופורים שהם מועדים קדושים שנתנו לנו להחיותנו כיום הזה בימי הגלות המר שכנסת ישראל נקראת חולה, כמו שכתוב בזהר הקדוש בבחינת סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני. ומעצם חליינו הכבד אין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות לפניו בשלש פעמי רגלינו לכנס לביתו הקדוש שהוא הבית המקדש לקבל אור הפנים, כי מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו וכו' ואין אנו יכולים וכו'. על - כן חמל עלינו בעל הרחמים ברחמיו העצומים והוסיף לנו שני הימים הקדושים האלו, שהם חנוכה ופורים שתקנו לנו הצדיקים הגדולים, שהם אנשי כנסת הגדולה, כדי להמשיך לנו אור הפנים לתוך ביתינו בתקף גלותינו שיזכה כל אחד בביתו בחנוכה להדליק נר חנוכה, שהוא בחינת אור הפנים, בחינת (תהלים קד) להצהיל פנים משמן, שזהו בחינת השגת אלקות כנ"ל. וכן בפורים כל אחד ממשיך על עצמו בחינת קבלת התורה שמקבלין אז בכל שנה בתקף הגלות בבחינת (אסתר ט) קימו וקבלו, ועל - כן חנוכה ופורים הם בבחינת רגלין, (כי הם בחינת נו"ה שהם בחינת רגלין, כידוע). וזהו בחינת מצות בקור חולים שהמצוה ברגלין, הינו בחינת הנ"ל שהשם יתברך מרחם עלינו והולך לבקרנו ומאיר לנו פניו הקדושים בתקף גלותינו שאנו חולים כאלה כאשר יודע כל אחד בנפשו. והוא ברחמיו מבקרנו ומחיה אותנו באור פניו הקדושים על - ידי קדשת הימים הקדושים האלו שנתן לנו, שהם חנוכה ופורים, שהם מועדים קדושים בימי החול, שהם בחינת ימי הגלות, שאז אין בנו כח לעלות אליו לבית המקדש לקבל מאור הפנים, רק הוא יתברך ממשיך לנו אור הפנים לתוך ביתינו כדי להחיותנו על - ידי הצדיקים הגדולים האמתיים שבכל דור שהם עוסקים בתקוננו, שהם משתדלים ביותר להחיות החולים ביותר וכנ"ל:
טו) וזה בחינת מה שמסבבין העניים בחנוכה לקבל מעות חנוכה, זה בחינת הארת פנים מלמעלה שהשם יתברך מאיר פניו לנו לתוך ביתינו כנ"ל, כי אי אפשר לקבל אור פני מלך חיים כי אם על - ידי הצדקה, כמו שכתוב (תהלים יז), "אני בצדק אחזה פניך". ועל - כן ברגלים שצריכין לעלות לרגל לבית המקדש לקבל אור הפנים, על - כן צריך איש כמתנת ידו להביא עולת ראיה, כמו שכתוב (דברים ט"ז), "ולא יראה את פני ה' ריקם וכו'". אבל ברגלים שצריכין לעלות לבית ד' לקבל אור הפנים צריכין להעלות הקרבן, שהוא נדבת לבו בחינת צדקה. וצריכין לטרוח בו להעלותו לבית ה', אבל בחנוכה באים העניים לתוך הבית, שהם מאנין תבירין דילי' (זוהר יתרו דף פו) שבהם שכינת אור פניו, כמו שכתוב (ישעיה נז), "אשכן את דכא". ועל - כן כשהשם יתברך אוהב את אחד ורוצה להאיר לו פניו שולח לו עני לזכות בו, כמו שכתוב בזהר הקדוש (יתרו דף פו), מאן דקדשא בריך הוא רחים לי' שדר ליה דורונא מסכנא. ועל - כן בחנוכה, שאז הוא בחינת שהשם יתברך מאיר פניו לתוך ביתינו, על - כן ברחמיו שולח לנו העניים לתוך ביתינו כדי לזכות בהם כדי לקבל על ידם אור הפנים שמאיר אז לתוך ביתינו וכנ"ל:
טז) והנה ענין מחלקת בית שמאי ובית הלל הנ"ל בענין ההתקרבות הנפשות הרחוקות מאד מאד, שאין ראוי מן הדין לקרבן שבית שמאי אומרים, פוחת והולך להעלים האור מהן שלא יתקרבו. ובית הלל אומרים מוסיף והולך, כי צריכין לעשות כלים וצמצומים כאלה באפן שיוכלו להאיר גם בהם אורו יתברך כדי שיתקרבו גם הם וכנ"ל. הנה ענין מחלקת זאת, זהו בחינת כלל המחלקת שבכל דור על הצדיקים השלמים העוסקים לקבל נפשות הרחוקים להשם יתברך שרבים מאד קמים עליהם וגם רבים מגדולי הצדיקים חולקים עליהם מחמת שמדת הדין מתלבש בהם. ועל - ידי זה נכנס בלבם טינא עד שנדמה להם כאלו אינו מתנהג כראוי וחולקים עליו כאשר כבר היה לעולמים ברוב הדורות. ובפרט בימינו בעקבות משיחא שנתרבה הקטגוריא בין התלמידי חכמים מאד. וביותר על רבנו הגדול והנורא זצוק"ל על אשר מסר נפשו מנגד ועסק כל ימיו לרחם על ישראל על כל הרחוקים לקרבם להשם יתברך. וזה בחינת מחלקת של השבטים על יוסף הצדיק, כי יוסף הוא בחינת הצדיק שעוסק לקרב להשם יתברך. על - ידי שמוסיף והולך האור בכל יום, כי עושה בכל פעם צמצומים וכלים נפלאים באפן שיוכלו להתקרב כל מי שירצה בעולם. ועל שם זה נקרא יוסף, בחינת מוסיף והולך כנ"ל. והשבטים אף - על - פי שכלם קדושים, כי היו כלם צדיקים גדולים חלקו עליו בשביל זה וכנ"ל. וזה בחינת (בראשית לז) וישב יעקב בארץ מגורי אביו. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש רבה) שהיה מגיר גרים, (כמובא בדבריו ז"ל ח"א סימן רכ"ח). וזה (שם), "אלה תולדות יעקב יוסף". הינו שיוסף הלך בדרך אביו יעקב והיה עוסק גם כן לגיר גרים ולקרב נפשות הרחוקות, כי כל מה שארע ליעקב ארע ליוסף, שזהו פרוש אלה תולדות יעקב יוסף, כמו שפרש רש"י שם. שכל מה שקבל משם ועבר מסר לו. וכל מה שארע ליעקב ארע ליוסף וכו'. וכל זה נסמך לפסוק מגורי אביו, שהוא מה שהיה יעקב מגיר גרים. ותכף נסמך אלה תולדות יעקב יוסף, שפרושו שמסר לו כל חכמתו כנ"ל, הינו כנ"ל. כמו שיעקב גיר גרים על - ידי עצם חכמתו שהיה יודע לעשות צמצומים כאלה עד שיוכל לרפאות החולים ביותר, כמו כן היה יוסף הצדיק עוסק בזה תמיד, כי יעקב מסר לו כל חכמתו, כי עקר החכמה הוא להכניס השגות אלקות בעולם להודיע לבני האדם גבורותיו וכו'. וזהו בחינת (שם) יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן, רועה צאן זה בחינת מנהיג הדור שנקרא בכל מקום בשם רועה צאן. וזהו, "בן שבע עשרה שנה היה וכו'". שבע עשרה בגימטריא טוב כמובא, הינו שיוסף היה טוב לכל והיה כלו טוב ועל - ידי זה היה יכול לקרב הכל, כי מצא בהגרוע שבגרועים נקדות טובות ועל - ידי זה קרבם להשם יתברך. וזהו (שם), "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו'". שהם בני השפחות, הם בחינת משפחות הירודות שבישראל שהיה מוריד את עצמו אליהם ביותר כדי לקרבם. ועל שם זה נקראים הרחוקים בני בלהה ובני זלפה, זה רמז שנאחז בהם ביותר הבעל דבר וחילותיו שזהו בחינת בני בלהה, בחינת בלהות אתנך וכו' (יחזקאל כ"ח) ופרש רש"י שם, שדים, הינו חילות היצר הרע, שהם שדים וקלפות, שהם מבהלים ומבלבלים ומרשיעים את האדם. וזה בחינת בני זלפה, בחינת זלעפה אחזתני מרשעים (תהלים קי"ט), כי חילות היצר הרע הם, בחינת בלהות וזלעפות וכל הנמשכים אחריהם נקראים בני בלהה ובני זלפה. והצדיק הגדול, בחינת יוסף, עוסק עמהם ומוריד את עצמו אליהם כדי לקרבם להשם יתברך. וזהו, "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו'". ופרש רש"י, שהיה עושה מעשה נערות וכו'. כי הצדיק האמת בעצם חכמתו מוריד את עצמו אליהם כל כך עד שנדמה כאלו עושה מעשה נערות, כי מדבר עמהם שיחת חלין ואוכל ושותה עמהם ופעמים מטיל ומשחק עמהם וכל כונתו כדי לקרבם על - ידי זה להשם יתברך. וכמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות (ח"א סימן ס' ח"ב סימן ע"ח) כמה וכמה הצדיק מוריד את עצמו אל העולם שכל זה נחשב אצלו מעשה נערות, אבל כונתו רצויה להשם יתברך לבד בשביל לקרב הרחוקים מאד להשם יתברך שאי אפשר לקרבם כי אם על - ידי זה. וזהו בחינת והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו' וכנ"ל:
יז) ועל - כן נקרא יוסף, בחינת (בראשית ל) אסף אלקים את חרפתי שמאסף ומבטל כל החרפות ובושות מישראל, כי מחזירם בתשובה ומקרבם להשם יתברך וזה בחינת (שם) יוסף ה' לי בן שעל שם זה נקרא יוסף, הינו שהצדיק עוסק תמיד להוסיף ולקרב נפשות חדשות בכל פעם ומבקש תמיד מהשם יתברך על זה, בחינת יוסף ה' לי בן אחר, שיוסף ה' לו בכל פעם תלמיד חדש שנקרא בן, כי כל המלמד בן חברו תורה כאלו ילדו (סנהדרין צט). והוא מחפש ומבקש תמיד להוסיף ולקרב חדשים בבחינת יוסף ה' לי בן אחר. ועל - כן וישראל אהב את יוסף מכל בניו, כי בן זקונים הוא לו שאהב אותו בשביל זה מאד, כי הוא חפץ בזה לרחם על הכל ולעשות תחבולות לקרב הכל. וזהו, "כי בן זקונים הוא לו". זקן זה בחינת רחמים גדולים מאד" בחינת זקן מלא רחמים, בחינת תליסר ת"ד, שהם רחמים גדולים מאד, הינו שקבל ממנו כל השלש עשרה מדות של רחמים, שהם בחינת זקן כנ"ל, שעל - ידי זה הוא מרחם על הכל ומקרב כלם. וזהו שתרגם אנקלוס, כי בן זקונים, כי בר חכים הוא לי', בר חכים ודאי, כי צריכין לזה חכמה גדולה חכמה נפלאה חכמה עמקה מאד מאד כדי שיוכל לעשות כלים וצמצומים כאלה שיוכל לקרב נפשות רחוקות כאלה חולים כאלה ולהכניס בהם השגות אלקות וכנ"ל. וזה (שם), "ועשה לו כתנת פסים". שפרושו כלי מילת שיש בה גונין יפים, בחינת כרפס ותכלת, הינו מחמת שראה שעוסק בה לקרב נפשות רחוקות, על - כן עשה לו לבושים נפלאים שיש בם גונין יפים ונפלאים בחינת כתנת פסים, הינו בחינת צמצומים נפלאים, שהם בחינת כלים ולבושים כדי שיוכל להמשיך על ידם השגת אלקות אפלו להרחוקים מאד וכנ"ל, כי בחינת הצמצומים הנ"ל, שהם בחינת חכמה תתאה הנ"ל, הם כלולים מכל הגונין, שהם כלל כל הכלים והלבושין של הקדשה שעל ידם משיגין אלקותו יתברך, כמו שכתוב בזהר הקדוש כמה פעמים, דאיהי כלילא מכל הגונין:
יח) וזה שחלם (שם ל"ז), "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה". שפרושו, קשרים, הינו בחינת צמצומים הנ"ל שהם בחינת קשרים, כי הצמצום בחינת קשר, הינו שכלם היו עוסקים בזה, שהיו מאלמים אלומים ועושים קשרים וצמצומים כדי למשך על ידם השגת אלקות, אבל הצמצומים והכלים של יוסף הצדיק עלו על כלם, בבחינת (שם) והנה קמה אלומתי וגם נצבה וכו', שהקשר והצמצום שלו קמה וגם נצבה לעד ולנצח. (שם) "והנה תסובינה אלומתיכם ותשתחוין לאלומתי", שכלם צריכין לקבל ממנו השגות אלקות על - ידי הצמצומים נפלאים שעשה בחכמתו העמקה על - ידי שעסק לקרב נפשות תמיד,שעל - ידי זה זכה שאפלו הצדיקים הגדולים שעוסקין בזה להשיג השגות אלקות על - ידי הצמצומים נפלאים שעשה בחכמתו העמקה על - ידי שעסק לקרב נפשות תמיד,שעל - ידי זה זכה שאפלו הצדיקים הגדולים שעוסקין בזה להשיג השגות אלקות על - ידי הצמצומים גם הם צריכין לקבל ממנו, כי שלו עולה על כלם בבחינת (משלי ל"א) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, שנאמר על הצדיק האמת הגדול ביותר העוסק לעשות כלים ולבושים ולהמשיך תורה בחכמה אמתית כזאת עד שיוכלו להתקרב הכל להשם יתברך, שזהו בחינת השבת של אשת חיל וכו' (שם), בחינת דרשה צמר ופשתים, שהם בחינת כלים ולבושים להשגת אלקות וכו'. וזהו בחינת היתה כאניות סוחר ממרחק וכו' ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וכו'. שבתקף חשכת ליל הגלות של נפשות ישראל היא נותנת להם טרף וכו'. וכן הולך וסובב כל השבח הקדוש הזה וזה בחינת נודע בשערים בעלה, שהם בחינת שעורין דאתוון דאוריתא, הינו בחינת צמצומים הנ"ל שהוא ממשיך בחכמתו, על ידם נודע השם יתברך בעולם, בחינת נודע בשערים בעלה וכו'. וזהו, "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה". ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה מ"ט), זה הלומד תורה על מנת ללמדה, הינו כנ"ל, שמלמד תורתו לאחרים לקרבם להשם יתברך. וזהו, "צפיה הליכות ביתה", שצופה הלוך ביתו איך יתנהג לעולם באפן שלא תכבה נרו לעולם ועד שיהיה נשאר השארת חכמתו לדורי דורות לנצח. כי "ולחם עצלות לא תאכל", כי לחמו ותורתו אינו לחם עצלות ח"ו, כי היה זריז מאד מאד בעבודתו יתברך, על - כן קמו בניה ויאשרוה, הם התלמידים שנקראים בנים שקרבם להשם יתברך. "בעלה ויהללה", זה השם יתברך, כי השם יתברך מסכים על זה, כי חפץ בזה שיקרב כלם אליו, כי חפץ חסד הוא. ועל - כן רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה וכנ"ל:
יט) וזהו (בראשית ל"ז), "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי". שמש וירח הם בחינת משפיע ומקבל, בחינת שכל עליון ושכל תחתון, בחינת הרב והתלמיד, כי הצדיק, שהוא הרב, נקרא "שמש", כמו שכתוב (קהלת א'), "וזרח השמש ובא השמש". ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (קדושין ע"ב), עד שלא שקעה וכו'. והירח בחינת התלמיד שמקבל האור מרבו כמו הלבנה מהחמה. ואחד עשר כוכבים, זה בחינת הנפשות הרחוקות שמקרבים אותם להשם יתברך, שהם נפשות קדושות מאד, אך היו תחלה בעמקי הקלפות ועלו משם בבחינת אחד עשר סממני הקטרת, שזהו בחינת אחד עשר כוכבים, בחינת (דניאל יב) ומצדיקי הרבים ככוכבים. וכלם משתחוים לי, כי הצדיק הגדול ממשיך שכליות כאלה עד שכל הגדולים והקטנים וכל הרחוקים רוצים להתקרב וכלם צריכים לקבל ממנו, כי כבר מבאר לעיל שגם בהצמצומים בעצמן יש בחינת שכל עליון ושכל תחתון, כי יש בהם כמה וכמה מדרגות ויש בהם בחינת רב ותלמיד שמש וירח וכו'. וכלם צריכים להכניע ולהשתחות ולהתבטל לפני הצדיק הגדול ביותר בחינת יוסף, כי הוא מכניס השגות אלקות בכלם וכנ"ל:
הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד':
ג) וזה בחינת תקף הנס של חנוכה עד שזכינו למצוה חדשה להדליק נר חנוכה בביתינו בכל שנה, כי הדלקת נר חנוכה מדליקין מהזריחה של הרשימו הקדושה של הבטול אל התכלית שמשם כל קבלת התורה והמצות, שהם בחינת כלל כל האורות הקדושות, בחינת כי נר מצוה ותורה אור, על - ידי זה מבטלין כל הצרות והסטרא אחרא שמהם יניקת מלכות עובדי כוכבים, כי מלכות עובדי כוכבים עמדה על ישראל להשכיחם תורתך וכו', כי ידעו שעקר ההתגברות כנגדם הוא על - ידי התורה כנ"ל, על - כן רצו להשכיח התורה ח"ו, אבל הצדיקים שבאותו הדור, שהם מתתיהו כהן גדול ובניו, בטלו עצמם בתכלית הבטול אל השם יתברך והשליכו נפשם מנגד ומסרו נפשם בשביל ישראל, שזהו בחינת בטול, כי זהו עקר העצה הגדולה האמתית בכל הצרות ח"ו, שעוברין על ישראל בכלליות או מה שעובר על כל אדם בפרטיות, רחמנא לצלן, שאין שום עצה נכונה לברח מהם כי אם על - ידי הבטול אל התכלית, דהינו לסתום עיניו בחזקה ולעשות עצמו כישן ולבטל עצמו בתכלית הבטול כאלו אין בו שום הרגשה כלל, רק לדבק ולבטל מחשבתו אל האור האין סוף יתברך. וזה יכול כל אדם לעשות כאשר שמעתי מפיו הקדוש, כי אף - על - פי שאינו יכול לזכות לבטול בשלמות כמו גדולי הצדיקים השלמים, אף - על - פי - כן יכול כל אדם לבטל עצמו איזה שעה אם ירצה באמת. ועל - ידי הבטול יתבטלו ממנו היסורים והצרות. אך אחר כך יכול להיות שיתגברו יותר ח"ו, וצריך להתגבר לבטלם על - ידי חדושי התורה, או על - ידי עסק התורה בחשק חדש וכנ"ל:
ד) ועל - כן עקר קבלת התורה היה על - ידי בחינה זאת, על - ידי שהיו תחלה בצרה גדולה במצרים עד שבא משה רבנו ובטל עצמו בתכלית הבטול, כמו שכתוב (במדבר יב), "והאיש משה עניו מאד וכו'". שזהו בחינת תכלית הבטול, שהוא בחינת ענוה אמתית. ועל - ידי הבטול הזה בטל כל הצרות וגאל אותנו ממצרים ומכל הטמאות והסטרא אחרא. ומבחינת הבטול הזה המשיך לנו אש התורה לגרש הסטרא אחרא והקלפות שלא יתגברו ביותר אחר כך כנ"ל. ועל - כן הוכרחו לברח ממצרים מחמת שהיה קדם קבלת התורה. ובמצרים לא היה אפשר ליתן התורה, כי היה מלאה גלולים, (ו) על - כן באמת היה קשה וכבד מאד לצאת ממצרים, כי בכל פעם שבטל משה את עצמו והאיר על ישראל בחינת בטול, כי הודיע להם שמו יתברך והאיר עליהם אור האין סוף ולמדם להתדבק ולהתבטל אליו יתברך, אך כל מה שבטל את עצמו ביותר, התגברו המצריים ביותר והכבידו את לבם ביותר. מחמת שהבטול צריך להיות ברצוא ושוב וכו' כנ"ל, כי אז היה קשה להמשיך תורה בכל פעם, אך בחמלת ה' עשה עמנו נסים ונפלאות גדולות ונוראות עד שהאיר על ישראל הארה גדולה ועצומה מאד בליל שמורים, כמו שכתוב (שמות יב), "ועברתי בארץ מצרים וכו'", ותרגומו, ואתגליתי. וכמובא בכונות. (ז) עד שמגדל ההארה נפלו ומתו כל בכורי מצרים שהיו אורבים להתגרות ולהתגבר על - ידי זה דיקא, כי לא היו יכולים לסבול אפלו מרחוק התנוצצות האור הגדול הזה, כי אז בחמלתו האיר עלינו אור גדול מאד כל הלילה הקדושה הזאת, שהוא ליל שמורים. עד שנתבטל כח הסטרא אחרא, שהוא בחינת מלכות מצרים אז מאד וכנ"ל. ואז ברחו ישראל תכף, כי הוכרחו לברח מחמת שבהכרח שישובו מהבטול אף - על - פי שנמשך הרבה. ואז יוכלו המצרים להתגבר ביותר כנ"ל. ועל - כן הוכרחו לברח מחמת שלא היה באפשר אז עדין להמשיך תורה אחר כך לבטלם על - ידי התורה כנ"ל. ועל - כן באמת רדפו מצרים אחר כך כשהוגד לפרעה כי ברח העם. (ח) כי אף - על - פי שנתבטל ונכנעו פרעה ומצרים באותו הלילה מאד, אף - על - פי - כן אחר כך התגבר מחדש מאחר שלא היה עדין קבלת התורה לבטלו בשלמות על - ידי התורה, כי עקר בטולים לגמרי בשלמות הוא על - ידי התורה שממשיכין אחר כך מהרשימו של הבטול וכנ"ל. ואז לא היה אפשר עדין לקבל התורה, על - כן התגבר והכביד לבו ורדף אחריהם עד הים, על - כן היו אז באמת בסכנה גדולה מחמת שהתגבר אז ביותר ויותר ולקח את כל חילו שש מאות רכב בחור, שהם כלל כל הכחות של הסטרא אחרא והדינים, רחמנא לצלן, כמובא, (ט) כי אז אחר הבטול מתגברין יותר ויותר כנ"ל. אבל השם יתברך בחמלתו חמל עלינו בזכות אבות ובכחו של משה ובקע מים מפניהם בזכות קבלת התורה שעתידין לקבל, שהוא בחינת מים כנ"ל. ועל - ידי זה ברחו המים הגשמים מפניהם ועברו בתוך הים ביבשה. והמצרים נטבעו בהם והכל בכח התורה שעתידין לקבל, שהיא בחינת מים וכנ"ל:
ה) ועכשיו בגלותנו הארך המר הזה שהוא קשה יותר מגלות מצרים ומכל הגליות כמובא, (י) כי על הגלות הזה נאמר (איכה א'), "ותרד פלאים". וכן בכל מקום שמדברים הפסוקים וחז"ל מזה הגלות, כלם מפליגים בעצם אריכות ומרירות זה הגלות, כמבאר במדרשים. ולפי אריכת מרירת הגלות לא היה אפשר לסובלו לולא ה' שהיה לנו שהקים רפואה למכה שכבר זכינו לקבלת התורה במעמד הר סיני וגם עכשיו אין דור יתום. והשם יתברך שולח לנו צדיקים גדולים ונוראים שממשיכין עלינו בחינת הארת אור האין סוף ומלמדים אותנו להתבטל אליו יתברך בכל פעם ובפרט בעת צרה, רחמנא לצלן, והעקר מה שממשיכין לנו חדושי תורה נפלאים מאד שבזה הם מחיין אותנו ונותנין לנו כח לעמד כנגדם ולבטלם כשמתגברים ומתגרים אחר כך ביותר ויותר, כי בכל פעם מבטלין אותם על - ידי התורה הקדושה שכבר זכינו לקבלה על - ידי משה רבנו עליו השלום, ועל - ידי החדושים הנפלאים שחדשו הצדיקים הגדולים שבכל דור בבחינת (תהלים קיט) זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני וכנ"ל:
ו) וזה בחינת הדלקת נר חנוכה שמתתיהו ובניו וכל הצדיקים שבאותו הדור זכו לבטול הנ"ל בשלמות עד שהמשיכו אחר כך גדולה מהרשימו הנ"ל, שהוא בחינת קבלת התורה, שעל - ידי זה התגברו על מלכות עובדי כוכבים הרשעה וכנ"ל. ומגדל ההארה הזאת זכו להמשיך לדורות הארה גדולה בכל שנה 'בימים ההם בזמן הזה' וקבעו לנו שמנת ימי חנוכה אלו ותקנו להדליק בהם נר חנוכה, שזאת ההדלקה הקדושה הוא בחינת המשכת האור והזריחה של הרשימו מהבטול שמשם קבלת התורה, שעל - ידי זה מתגברין כנגד כל הקמים עלינו שמתגברין ביותר ויותר בכל פעם כדרך שני אנשים הנלחמים זה בזה כנ"ל, אבל על - ידי בחינת קבלת התורה מאור הרשימו הנ"ל, שהוא בחינת הדלקת נר חנוכה, על - ידי זה מתגברים עליהם כנ"ל. ועל - כן הם שמנת ימי חנוכה כדי להמשיך הארת קבלת התורה משרשה, שהוא בחינת יום השמיני, שהוא בחינת בינה (יא) שכלול מג' ראשונות ששם נאחז ונתפס אור הזריחה של הרשימו, כי בינה לבא, שהוא בחינת שמחה, בחינת (תהלים ד') נתת שמחה בלבי, שהוא כלי לקבלת התורה שנמשך לתוך ז' ימי הבנין, שהם בחינת הז' מדות, שהם בחינת כלל התורה, בחינת (משלי ט') חצבה עמודיה שבעה כידוע, (יב):
ז) וזה בחינת חלום פרעה שתקונו על - ידי יוסף שפתר אותו שקורין זאת הפרשה בימי חנוכה, כי פרעה ראה בעת שנה שנמשך מבחינת בטול כנ"ל, ראה אז איך שבע פרות הרעות בולעים שבע פרות הטובות וכו', שהוא בחינת התגברות הרע על הטוב, הינו התגברות הז' מדות רעות על ז' המדות הטובות עד אשר (בראשית מא), "ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה". כי כל כך מתגברת הסטרא אחרא בכל פעם עד שרוצה להשכיח את האדם בכל פעם כאלו לא ראה טוב מעולם, אף - על - פי שבתחלה בעת הבטול ראה רק את הטוב שהם בחינת ז' פרות הטובות, אך ראה שתכף אחר כך סמוך להקיצו, דהינו כשמתחיל לשוב מהבטול חוזרים ומתגברים אחר כך שבע פרות הרעות. שהם הרע שאורב ומתגרה ומתגבר ביותר אחר כך וכנ"ל. וזה שנסמך התגברות הפרות רעות להקיצו כמו שכתוב שם ומראיהן רע וכו' ואיקץ. וכן בכל הפרשה הינו כנ"ל. ותקונו על - ידי יוסף שזכה לתכלית הבטול בשלמות כראוי בבחינת (שם מט) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין עולה עין, שיוסף, בחינת הצדיק האמת, עולה על העין, כי הוא סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי ואין לו שום הסתכלות בזה העולם אפלו כהרף עין ועל - כן נקרא עולה עין, כי הוא עולה על העין ומושל עליו, כי מי שיש לו הסתכלות בזה העולם כפי הסתכלותו כן הוא תחת העין, כי העין מושל עליו מאחר שנמשך אחר עיניו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה ט') על כמה שהלך אחר עיניו, שזהו בחינת (במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שלא תהיה העין רואה והלב חומד שולטין עליו, (יד) רק הוא יתגבר על העין והלב ויעלה עליהם וימשל בהם בבחינת 'עולי עין'. שלא יהיו לו שום הסתכלות בזה העולם שזהו בחינת יוסף שנקרא 'עולי עין', ועל - כן הוא מבטל כל החרפות והבושות, שהם כלל התאוות הסטרא אחרא, בבחינת (בראשית ל') אסף אלקים את חרפתי. ועל - כן זכה יוסף לתכלית הבטול בשלמות ועל - ידי זה פתר ותקן חלום פרעה והגביר הטוב על הרע שבע שני השבע על שבע שני הרעב. וזה בחינת (שם מו) ויוסף ישית ידו על עיניך. 'ידו' דיקא, בחינת קבלת התורה שמקבלין מהרשימו, שעקר הקבלה על - ידי בחינת ידים, בבחינת (דברים ט') ושני לחות הברית על שתי ידי, בחינת כתובים באצבע אלקים הנאמר בהתורה הנ"ל על מאמר רבותינו זכרונם לברכה (תענית לא), וכל אחד מראה באצבעו, כי עקר התקון הוא על - ידי התורה שמקבלין אחר כך כנ"ל. והתורה מגינה על העינים שאפלו כשחוזרין מהבטול לא יתגברו הסטרא אחרא, כי נופלת על - ידי התורה בבחינת (תהלים יט) מצות ה' ברה מאירת עינים. וזהו, "ויוסף ישית ידו על עיניך". 'ידו' דיקא 'עיניך' דיקא וכנ"ל, הינו שאפלו כשחוזרין מהבטול, שהוא בחינת פתיחת העינים, אף - על - פי - כן לא יהיה להם כח להתגבר עוד, כי יתבטלו על - ידי התורה וכנ"ל, כי הצדיקים והכשרים אפלו כשחוזרים מהבטול ופותחין את העינים אינם מסתכלים ח"ו. על הבלי עולם הזה, רק שומרים עיניהם על - ידי התורה שמקבלין מהבטול כנ"ל. ועל - ידי זה מתבטלין כל הדינים והצרות וכל הסטרא אחרא וזהו בחינת ויוסף ישית ידו על עיניך וכנ"ל:
הלכות ברכות השחר הלכה ד':
"יתגבר כארי לעמד בבקר שיהא הוא מעורר השחר; שויתי ה' לנגדי תמיד" וכו' (שו"ע או"ח סימן א סעיף א):
א) על פי התורה "מישרא דסכינא" וכו', בסימן למ"ד, עין שם כל התורה.
והכלל, כי צריך כל אדם לבקש ולחפש מאד מאד אחר רבי אמתי הגדול במעלה מפלגת מאד שיוכל להאיר בו השגת אלקות, כי השגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על - ידי כמה צמצומים וכו', שהם בחינת סבובים והקדמות, כמו המלמד שלומד עם התינוק וכו'. וכל מה שהוא קטן במעלה ביותר וכל מה שהוא חולה ביותר, הוא צריך רופא גדול ביותר, דהינו רבי גדול ביותר שיהיה גדול במעלה כל כך עד שיוכל לרפאות אותו גם כן ויוכל לסבב עמו גם כן עד שיכניס בו השגות אלקות, שזה עקר התכלית וכו'. ומבאר שם שאלו הצמצומים, שהם בחינת ההקדמות וכו' שעל ידם באים להשגות אלקות, הם בחינת חכמה תתאה, בחינת מלכות, בחינת שערות, בחינת (תיקוני זהר תקון ע' דף קכ"ב.) "שיעורין דאתוון דאוריתא", בחינת (שם ודף קכ"ד.) "שערא אוכמא", (שם קכ"ג:) "שערא בעגולא", בחינת (שיר השירים א' ה) "שחורה אני ונאוה", שזהו בחינת (ברכות כ"ו:) "אברהם תקן שחרית" וכו'. וצריכין להחיות את המלכות וכו' על - ידי אור הפנים המאיר בשלש רגלים וכו', ולפעמים נופלת המלכות שהיא בחינת ד', להארבע מלכיות שהם חכמות חצוניות. ומי יוכל לסבול את קול הצעקה כשנופלת המלכות ביניהם, בחינת (קהלת ט' יז) "זעקת מושל בכסילים", שהכסיל רוצה להתחכם וכו', וצריכין לחתכה מהם בבחינת "חתכו לארבע" (רש"י שמואל א', ט"ו לג). וזה על - ידי החסד שמתגלה על - ידי התוכחה וכו', עין שם כל זה היטב:
יב) ועל - כן היה הנס של חנכה על - ידי הכהנים, כי הכהן הוא בחינת חסד, בחינת אברהם, שעל - ידי זה חותכין את המלכות מהד' מלכיות, ומחיין אותה מאור הפנים שמאיר בשלש רגלים כנ"ל. ועל - כן נקרא 'חנכה', על שם חנכת בית המקדש שהיה בימים ההם (עין שבת כ"א: פסיקתא רבתי ב', ריש ו', מגילת תענית ד"ה 'כ"ה בכסלו', רמב"ם מגילה וחנכה ג'), כי עקר אור הפנים הוא בבית המקדש שלשם עולין ברגלים לקבל אור הפנים כנ"ל, שזהו בחינת 'חנכה', להחיות המלכות מאור הפנים כדי לזכות על - ידי זה להשגת אלקות, שזה עקר הדלקת נר חנכה כנ"ל:
יג) וזה בחינת (משלי ו' כג) "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר". כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שעל - ידי התוכחה מתגלה החסד, שעל - ידי זה נתתקן המלכות חכמה תתאה, שעל - ידי זה זוכין להשגות אלקות, עין שם. כי על - ידי החסד חותכין אותה מהד' מלכיות ומחיין אותה מאור הפנים וכו'. וזהו, 'כי נר מצוה ותורה אור', וזה בחינת השגת אלקות על - ידי הצמצומים שמשם כל האורות והדלקת כל הנרות הקדושים כנ"ל, שזהו בחינת נר חנכה כנ"ל. וזה זוכין על - ידי 'ודרך חיים תוכחות מוסר', הינו על - ידי תוכחת מוסר בחינת תוכחה הנ"ל, שעל - ידי זה זוכין לחסד כנ"ל שעל - ידי זה יכולין להחיות את המלכות כנ"ל. וזהו 'ודרך חיים תוכחות מוסר' שעל - ידי תוכחת מוסר ממשיכין חיים להחיות המלכות חכמה תתאה הנ"ל, שעל - ידי זה זוכין להשגת אלקות, על - ידי הצמצומים, שהוא בחינת 'כי נר מצוה ותורה אור' כנ"ל. וזהו שמכנה את המצוה בשם 'נר', והתורה בשם 'אור', כי אף - על - פי שהתורה והמצוה שניהם הם בחינת צמצומים להשגת אלקות כנ"ל, אבל גם בענין הצמצומים והשכליים יש גם כן כמה וכמה בחינות, כי צריכין להאיר משכל לשכל ומצמצום לצמצום כמובן שם. ועל - כן התורה לגבי המצוה היא בבחינת אור לגבי נר, כי צריכין כמה וכמה צמצומים ושכליים כדי לזכות להשגות אלקות שם בחינת אור ונר שמאירין, אשרי הזוכה להם:
יד) וזה בחינת מצות בקור חולים, כי צריכין לבקר את החולה ולהסביר לו פנים, דהינו מה שבני אדם נכנסין אצלו ומפקחין על עסקיו ועושין לו כל צרכיו, כמו שכתוב בשלחן ערוך (יו"ד סימן שלה סעיפים ז-ח), שזהו בחינת הארת פנים, כי אין מסתירים פניהם ממנו ואינם נטמנים בבתיהם, רק באים אליו ועושין לו צרכיו ומדברין על לבו, שכל זה בחינת הארת פנים. ועל - ידי זה ממשיכין עליו חיות מבחינת הארת פנים שלמעלה שמשם עקר החיות להחיות את החולה בבחינת (משלי ט"ז טו) "באור פני מלך חיים", כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. ועל – כן "שכינה למעלה מראשותיו של חולה" (שבת י"ב:), כמו שכתוב, (תהלים מ"א ד) "ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת" וכו', הינו בחינת הנ"ל. שדיקא מחמת שהוא חולה, על - כן נמשך עליו אור השכינה, שהוא בחינת אור הצדיק האמת שמשגיח על כל החולים ובפרט על החולים ביותר, שהם בבחינת 'כל משכבו נהפך בחליו', שעליהם מפקח ביותר להמשיך להם רפואות להחיותם בגשמיות ורוחניות באפן שיוכל להאיר בהם השגות אלקות כנ"ל, כי זה עקר גדלת הצדיק ומעלתו שמשתדל לרפאות החולים ביותר. ועל - כן דיקא מחמת שהוא חולה וכל משכבו נהפך וכו', מחמת זה דיקא השכינה למעלה מראשותיו, שהוא בחינת אור הצדיק, כי הצדיקים הם שכינתו של מקום. וזהו בחינת (בראשית י"ח א) "וירא אליו ה'" – "לבקר את החולה" (רש"י שם ועין תנחומא כי תשא ט"ו), כי דיקא מחמת שהוא חולה וצריכים לבקרו, על - ידי זה דיקא 'וירא אליו ה'', בחינת השגות אלקות שזוכין החולים על - ידי אור הצדיק, שהוא השכינה וכנ"ל:
וזה בחינת חנכה ופורים שהם בחינת מצות בקור חולים, כי הם ימים קדושים וטובים מאד ואף - על - פי - כן הם בימי החול, כי אינם אסורים במלאכה והם בבחינת הנ"ל, בבחינת הארת השגות אלקות על החולים ביותר על - ידי גדל כח הצדיק שיכול לעשות כלים וצמצומים נפלאים כאלה וכו' כנ"ל. והוא כמו למשל כשהאדם בריא, בודאי אין המלך בא אל האדם להראות לו פניו, רק כל מי שרוצה לקבל פני המלך ולהתעדן מאור פניו, הוא צריך לנקות ולטהר עצמו יפה יפה ולקשט עצמו כראוי ולשקד על דלתי המלך ולבקש מאת רואי פני המלך שיקבלו רשות שיכנוס. ולעשות כל התחבולות שיכים לזה עד שיזכה לבא לפני המלך כפי מדרגתו, אם לכנס לחצר המלך או לבית או להיכל וכו', כדי שיאיר בו המלך פניו המאירות. אבל כשאחד מאנשי המלך חולה ומטל על ערש דוי, רחמנא לצלן, אזי כשנתעוררין רחמי המלך להחיותו מאור פניו, אזי מכרח המלך לילך אצלו לביתו להאיר בו פניו ולהחיותו, וזה בחינת 'שכינה למעלה מראשותיו של חולה' וכנ"ל.
וזה בחינת חנכה ופורים שהם מועדים קדושים שנתנו לנו להחיותנו כיום הזה בימי הגלות המר, שכנסת ישראל נקראת חולה, כמו שכתוב בזהר הקדוש (שמיני מ'.), בבחינת "סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני" (שיר השירים ב' ה), ומעצם חליינו הכבד אין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות לפניו בשלש פעמי רגלינו לכנס לביתו הקדוש, שהוא הבית המקדש, לקבל אור הפנים, כי 'מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו וכו' ואין אנו יכולים' וכו' (מוסף יום כיפורים). על - כן חמל עלינו בעל הרחמים ברחמיו העצומים והוסיף לנו שני הימים הקדושים האלו, שהם חנכה ופורים, שתקנו לנו הצדיקים הגדולים, שהם אנשי כנסת הגדולה, כדי להמשיך לנו אור הפנים לתוך ביתינו בתקף גלותנו שיזכה כל אחד בביתו בחנכה להדליק נר חנכה, שהוא בחינת אור הפנים, בחינת (תהלים ק"ד טו) "להצהיל פנים משמן", שזהו בחינת השגת אלקות כנ"ל. וכן בפורים כל אחד ממשיך על עצמו בחינת קבלת התורה שמקבלין אז בכל שנה בתקף הגלות בבחינת (אסתר ט' כז) "קימו וקבלו", ועל - כן חנכה ופורים הם בבחינת רגלין, (כי הם בחינת נצח והוד שהם בחינת רגלין, כידוע [עין תיקוני זהר הקדמה י"ז.]).
וזהו בחינת מצות בקור חולים שהמצוה ברגלין, הינו בחינת הנ"ל, שהשם יתברך מרחם עלינו והולך לבקרנו ומאיר לנו פניו הקדושים בתקף גלותינו שאנו חולים כאלה כאשר יודע כל אחד בנפשו. והוא ברחמיו מבקרנו ומחיה אותנו באור פניו הקדושים על - ידי קדשת הימים הקדושים האלו שנתן לנו, שהם חנכה ופורים, שהם מועדים קדושים בימי החול, שהם בחינת ימי הגלות, שאז אין בנו כח לעלות אליו לבית המקדש לקבל מאור הפנים, רק הוא יתברך ממשיך לנו אור הפנים לתוך ביתינו כדי להחיותנו על - ידי הצדיקים הגדולים האמתיים שבכל דור שהם עוסקים בתקוננו, שהם משתדלים ביותר להחיות החולים ביותר וכנ"ל:
טו) וזה בחינת מה שמסבבין העניים בחנכה לקבל מעות חנכה (מגן אברהם סימן תרע), זה בחינת הארת פנים מלמעלה שהשם יתברך מאיר פניו לנו לתוך ביתנו כנ"ל, כי אי אפשר לקבל אור פני מלך חיים כי אם על - ידי הצדקה, כמו שכתוב (תהלים י"ז טו) "אני בצדק אחזה פניך". ועל - כן ברגלים שצריכין לעלות לרגל לבית המקדש לקבל אור הפנים, על - כן צריך איש כמתנת ידו להביא עולת ראיה, כמו שכתוב (דברים ט"ז טז) "ולא יראה את פני ה' ריקם" וכו'. אבל ברגלים שצריכין לעלות לבית ה' לקבל אור הפנים צריכין להעלות הקרבן, שהוא נדבת לבו בחינת צדקה, וצריכין לטרוח בו להעלותו לבית ה', אבל בחנכה באים העניים לתוך הבית, שהם "מאנין תבירין דיליה" (זהר הקדמה י':) שבהם שכינת אור פניו, כמו שכתוב (ישעיה נ"ז טו) "אשכן את דכא". ועל - כן כשהשם יתברך אוהב את אחד ורוצה להאיר לו פניו שולח לו עני לזכות בו, כמו שכתוב בזהר הקדוש (וירא ק"ד./"רבי אלעזר אמר, תא חזי כמה אנהג קב"ה טיבו עם כל בריין, וכל שכן לאינון דאזלי באורחוי, דאפילו בזמנא דבעי למידן עלמא, איהו גרים למאן דרחים ליה למזכי במלה עד לא ייתי ההוא דינא לעלמא, דתנינן בשעתא דקב"ה רחים ליה לבר נש, משדר ליה דורונא, ומאן איהו, מסכנא, בגין דיזכי ביה, וכיון דזכי ביה איהו אמשיך עליה חד חוטא דחסד דאתמשך מסטר ימינא, ופריש ארישיה ורשים ליה. בגין דכד ייתי דינא לעלמא, ההוא מחבלא יזדהר ביה, וזקיף עינוי וחמא לההוא רשימו, כדין אסתלק מניה ואזדהר ביה, בגיני כך אקדים ליה קב"ה במה דיזכי" וע"ע ויקהל קצ"ח.) "מאן דקדשא בריך הוא רחים ליה שדר ליה דורונא - מסכנא". ועל - כן בחנכה, שאז הוא בחינת שהשם יתברך מאיר פניו לתוך ביתנו, על - כן ברחמיו שולח לנו העניים לתוך ביתנו כדי לזכות בהם כדי לקבל על ידם אור הפנים שמאיר אז לתוך ביתנו וכנ"ל:
טז) והנה ענין מחלקת בית שמאי ובית הלל הנ"ל, בענין ההתקרבות הנפשות הרחוקות מאד מאד, שאין ראוי מן הדין לקרבן שבית שמאי אומרים: 'פוחת והולך' להעלים האור מהן שלא יתקרבו. ובית הלל אומרים: 'מוסיף והולך', כי צריכין לעשות כלים וצמצומים כאלה באפן שיוכלו להאיר גם בהם אורו יתברך, כדי שיתקרבו גם הם וכנ"ל. הנה ענין מחלקת זאת, זהו בחינת כלל המחלקת שבכל דור על הצדיקים השלמים העוסקים לקבל נפשות הרחוקים להשם יתברך, שרבים מאד קמים עליהם וגם רבים מגדולי הצדיקים חולקים עליהם, מחמת שמדת הדין מתלבש בהם, ועל - ידי זה נכנס בלבם טינא, עד שנדמה להם כאלו אינו מתנהג כראוי, וחולקים עליו כאשר כבר היה לעולמים ברוב הדורות. ובפרט בימינו בעקבות משיחא שנתרבה הקטגוריא בין התלמידי חכמים מאד (כתובות קי"ב:), וביותר על רבנו הגדול והנורא זכר צדיק וקדוש לברכה, על אשר מסר נפשו מנגד ועסק כל ימיו לרחם על ישראל על כל הרחוקים לקרבם להשם יתברך.
וזה בחינת מחלקת של השבטים על יוסף הצדיק, כי יוסף הוא בחינת הצדיק שעוסק לקרב להשם יתברך, על - ידי שמוסיף והולך האור בכל יום, כי עושה בכל פעם צמצומים וכלים נפלאים באפן שיוכלו להתקרב כל מי שירצה בעולם, ועל שם זה נקרא 'יוסף', בחינת 'מוסיף והולך' כנ"ל. והשבטים אף - על - פי שכלם קדושים, כי היו כלם צדיקים גדולים חלקו עליו בשביל זה וכנ"ל. וזה בחינת (בראשית ל"ז א) "וישב יעקב בארץ מגורי אביו". ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (בראשית רבה פ"ד ד) שהיה מגיר גרים, (כמובא בדבריו ז"ל חלק א סימן רכח). וזה: "אלה תולדות יעקב יוסף", הינו שיוסף הלך בדרך אביו יעקב, והיה עוסק גם כן לגיר גרים ולקרב נפשות הרחוקות, כי כל מה שארע ליעקב ארע ליוסף, שזהו פרוש אלה 'תולדות יעקב יוסף', כמו שפרש רש"י שם (פסוק ב-ג), "שכל מה שקבל משם ועבר מסר לו; וכל מה שארע ליעקב ארע ליוסף" וכו' (וע"ע בראשית רבה פ"ד ו). וכל זה נסמך לפסוק 'מגורי אביו', שהוא מה שהיה יעקב מגיר גרים. ותכף נסמך אלה 'תולדות יעקב יוסף', שפרושו שמסר לו כל חכמתו כנ"ל, הינו כנ"ל, כמו שיעקב גיר גרים על - ידי עצם חכמתו שהיה יודע לעשות צמצומים כאלה עד שיוכל לרפאות החולים ביותר, כמו כן היה יוסף הצדיק עוסק בזה תמיד, כי יעקב מסר לו כל חכמתו, כי עקר החכמה הוא להכניס השגות אלקות בעולם "להודיע לבני האדם גבורותיו" וכו' (תהלים קמ"ה יב).
וזהו בחינת (בראשית ל"ז ב) "יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן". 'רועה צאן' זה בחינת מנהיג הדור שנקרא בכל מקום בשם רועה צאן. וזהו, 'בן שבע עשרה שנה היה' וכו', שבע עשרה בגימטריא 'טוב' כמובא (עין זהר סתרי תורה וישב נ'. שער הפסוקים וישב סי' ל"ז), הינו שיוסף היה טוב לכל והיה כלו טוב ועל - ידי זה היה יכול לקרב הכל, כי מצא בהגרוע שבגרועים נקדות טובות ועל - ידי זה קרבם להשם יתברך. וזהו (בראשית ל"ז ב) "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה" וכו'. שהם בני השפחות, הם בחינת משפחות הירודות שבישראל שהיה מוריד את עצמו אליהם ביותר כדי לקרבם. ועל שם זה נקראים הרחוקים בני בלהה ובני זלפה, זה רמז שנאחז בהם ביותר הבעל דבר וחילותיו שזהו בחינת 'בני בלהה', בחינת "בלהות היית" וכו' (יחזקאל כ"ז לו, כ"ח יט), ופרש רש"י שם, שדים, הינו חילות היצר הרע, שהם שדים וקלפות, שהם מבהלים ומבלבלים ומרשיעים את האדם. וזה בחינת 'בני זלפה', בחינת "זלעפה אחזתני מרשעים" (תהלים קי"ט נג), כי חילות היצר הרע הם בחינת בלהות וזלעפות, וכל הנמשכים אחריהם נקראים בני בלהה ובני זלפה, והצדיק הגדול בחינת יוסף, עוסק עמהם ומוריד את עצמו אליהם כדי לקרבם להשם יתברך.
וזהו, 'והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה' וכו'. ופרש רש"י: "שהיה עושה מעשה נערות" וכו'. כי הצדיק האמת בעצם חכמתו, מוריד את עצמו אליהם כל כך עד שנדמה כאלו עושה מעשה נערות, כי מדבר עמהם שיחת חלין ואוכל ושותה עמהם ופעמים מטיל ומשחק עמהם וכל כונתו כדי לקרבם על - ידי זה להשם יתברך. וכמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות (לקוטי מוהר"ן, ח"א סימן ס, ח"ב סימן עח) כמה וכמה הצדיק מוריד את עצמו אל העולם שכל זה נחשב אצלו מעשה נערות, אבל כונתו רצויה להשם יתברך לבד בשביל לקרב הרחוקים מאד להשם יתברך שאי אפשר לקרבם כי אם על - ידי זה. וזהו בחינת 'והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה' וכו' וכנ"ל:
הלכות ברכת השחר הלכה ה':
מה) ועל - כן נסמך פרשת הדלקת נרות המנורה לחנכת המשכן בפרשה זאת. וכן בפרשת תצוה שנסמכה מיד אחר כל מעשה המשכן וכליו הנאמר בפרשת תרומה, ואחר כך מתחיל תכף במצות הדלקת נרות המנורה, ואינו מדבר עדין משום קרבנות רק מנרות המנורה, וכמבאר במדרשים ענין זה לענין גדלת מעשה המנורה ונרותיה, כי עקר כלל המשכן היה לתקן חטא העגל שהוא עבודה זרה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכלל המשכן הוא בחינת צדקה, בחינת (שמות כה), מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, כי צדקה מתקן פגם הזקנים הפגומים וכו' ומגביר הרצון דקדשה הנמשך על - ידי הזקנים שבקדשה כנ"ל בהתורה הנ"ל, כי משה ראה גדל התגרות השטן שיש לו כח כל כך להתגרות בהאדם בזה העולם עד אשר אחר שהוציאם ממצרים באותות נוראות כאלה וקרע להם את הים וכו' ונתן להם את התורה בקולות וברקים וכו' ובהתגלות אלקות נורא ומרעיד כזה וכו' וכו', ואף - על - פי - כן אחר כל אלה הכשילם על - ידי הערב רב בפגם עבודה זרה של העגל שהוא בחינת שמד, על - כן כשנתרצה להם השם יתברך במ"ם ימי רצון האחרונים מאלול עד יום כפור צוה להם לעשות משכן, וכלל המשכן הוא בחינת נדבת לב צדקה כדי לחזק את הרצון דקדשה, כי בהמשכן ובית המקדש היו כל הקרבנות שבאו לרצון, כמו שכתוב (ויקרא יט), לרצונכם תזבחוהו. ועל - כן מזכיר בתחלה תכף ומיד פרשת המנורה בפרשת תצוה ובפרשת בהעלותך כנ"ל, כי זה העקר שצריכין להגביר הרצון בתקף גדול כל כך עד שיאיר לעולם ולא יפסק בכל מיני חשך שעוברים על כל אדם כפי מה שהוא, שזהו בחינת מעשה המנורה כנ"ל, בחינת להעלות נר תמיד וכנ"ל, וזה נעשה בכל אדם ובכל זמן בכל דור ודור, שבכל מה שעובר על האדם עקר תקונו על - ידי תקף הרצון כנ"ל, שעל - ידי זה מעלים הכל משמד לרצון כנ"ל, כי עקר בחינת עבודה זרה ושמד הוא בחינת תאות ממון וטרדת ומרירת הפרנסה מה שהשטן והבעל דבר מפיל את כל אחד בדעתו לטבעיות ורוצה להרחיקו מאמונת ההשגחה והרצון העליון ומחמת זה דואג תמיד על ממון ופרנסה, מחמת שרואה שעתה נתמעטה פרנסתו, ויש שיש לו ממון הרבה אבל מתאוה יותר ויותר וכו', וכל זה נמשך מבחינת כפירות ברצון והשגחה שהם בחינת שמד ועבודה זרה, כי כל העבודה זרה תחובים בממון כמו שכתוב בהתורה צוית צדק וכו' (סימן כג). והתקון לזה בחינת מעשה המשכן, בחינת צדקה לעניים הגונים וכשרים באמת, כי ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן, וכל עסקי המשא ומתן והמלאכות כלולים בל"ט מלאכות, וצריך כל אחד להרבות בצדקה ולכון להמשיך על עצמו קדשת המשכן שעשה משה שעשאו בתקונים כאלה לתקן לדורות חטא העגל שהוא עבודה זרה בחינת תאוות ממון, כי בהמשכן כלול כל הגונין עלאין המלבשין בכסף וזהב ונחשת ותכלת וארגמן וכו' שבשרשם הם גבוהים מאד, כי הם עקר גדלת הבורא יתברך שמו, כמו שאיתא במקום אחר (סימן כה), אך למטה נפלו מאד עד שרב התרחקות בני האדם מהשם יתברך הוא על - ידי טרדת הממון והחפצים, שכלם כלולים בכסף וזהב ונחשת ותכלת וכו'. ומי שמקשר עצמו לצדיקי הדור האמתיים בחינת משה ומרבים בצדקה דקדשה לשמים ולא להתפאר, על - ידי זה זוכים שמאיר בהם הארת הרצון, מבחינת משה, עד שיאיר להם בכל מיני חשך לעלות משם כנ"ל, כי המשכן נעשה בקדשה כזאת שאפלו בחרבנו יגן על ישראל בבחינת (שמות לח) אלה פקודי המשכן - משכן, משכן בבנינו ומשכן בחרבניה, בבחינת (במדבר כד), מה טבו אהלך יעקב משכנותיך ישראל, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה אפלו כשהם חרבים מגנים על ישראל. ובשביל זה הקימו את המשכן בכל פעם ופרקוהו בעצמן ונסעו עמו ממקום למקום במדבר חשך ואפלה מקום נחש שרף ועקרב וכו', ואחר כך חזרו והקימוהו וכו', להורות לדורות שאפלו כשהמשכן יהיה נפרק וחרוב יגן עליהם, ואם יקשרו רצונם תמיד בקדשת המשכן ובית המקדש וכליו, והכל בכח הצדיקי אמת העוסקים בבנין המשכן בכל דור ודור כמו שמבאר בהתורה אזמרה וכו' (סימן רפב) על - ידי זה יוכלו לעבר בשלום בכל המדבריות בכל מיני חשך וצלמות אפלו כשעוברים חס ושלום במקום נחש ושרף ועקרב וצמאון וכו', שבכל מקומות אלו בהכרח שיעבר בהם הרוצה לגשת אל הקדש, בפרט מי שנכשל כבר במה שנכשל ורוצה לשוב שבהכרח שיעבר באלו המקומות, בבחינת מה שאמר רבנו זכרונו לברכה על מאמר רבותינו זכרונם לברכה בהינו דעאל וכו' (עין בהתורה רציצא בסימן כז). ומכלם יצילנו ה' על - ידי תקף הרצון דקדשה שיזכה על - ידי התקשרות לצדיקי אמת וכנ"ל. ועל - כן הזכיר בתחלה מעשה המנורה אחר מעשה המשכן כנ"ל, כי מעשה המנורה ונרותיה הם עקר אור הרצון שהיה מאיר במשכן ובית המקדש כנ"ל, שעל - ידי זה עולים מכל מיני חשך שבעולם, בבחינת (תהלים יח) כי אתה תאיר נרי וכו' וכנ"ל:
מו) ובשביל זה נתקשה משה מאד על מעשה המנורה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וביותר מבאר במדרש רבה פרשת בהעלותך פרק טז, מובא בילקוט הראובני פרשת תרומה שנתקשה בה מאד, ואפלו כשהשם יתברך גלה לו חזר ושכח מעשיה כשירד, וחזר ועלה ושאל ופרש לו וחזר ושכח וכן כמה פעמים, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה מיד וכו' ומיד עשה אותה בצלאל. התחיל תמה ואמר, אני כמה פעמים הראה לי הקדוש ברוך הוא ונתקשתי לעשותה ואתה שלא ראית עשית מדעתך - בצלאל בצל אל היית עומד כשהראה לי הקדוש ברוך הוא עשיתה, עד כאן לשונו. וכל רואה ישתומם על המראה הזאת, איך יתכן שמשה לא ידע ונתקשה כמה פעמים על עשיתה ובצלאל עשה אותה מיד. ואם מחמת שהיה עומד בצל אל כשהראה הקדוש ברוך הוא למשה עשיתה, הלא משה בעצמו בודאי עמד שמה והשם יתברך בעצמו למד עמו וגלה לו עשיתה פעם אחר פעם, ואף - על - פי - כן נתקשה כל כך. ובצלאל שעמד רק מצדו בצל אל השיג לעשותה מיד, אם רבי לא שנה חיא מנליה. אך מה שאפשר להבין בזה מרחוק אנו מחיבים לחתר ולפרש דברי רבותינו זכרונם לברכה הקדושים העמקים מאד מאד, כי בודאי משה נתקשה מאד מאד כמה פעמים במעשה המנורה שהוא בחינת לעשות כלי קדושה ונוראה כזאת שיוכל להאיר על ידה הארת הרצון דקדשה בכל ישראל, בכל אחד ואחד מישראל בכל מה שיעבר עליו כל ימי חייו, שבכל מיני חשך ובכל מיני ירידות ונפילות שיעברו עליו בכלם יתברך בתקף הרצון שיאיר לו לעלות מכלם כנ"ל, כי בודאי קשה מאד להשיג השגת עשית כלי נפלאה כזאת, בפרט שכבר ראה משה בעיניו מה שנעשה בזה העולם שאחרי כל האותות נוראות שעשה עם ישראל ביציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה וכו', אחר כך עשו מה שעשו וכנ"ל, והבין וראה כמה וכמה קשה לעזר לבעל בחירה, על - כן לא היה יכול להשיג ולהכניס בדעתו עשית המנורה שהיא בחינת הארת הרצון בתקונים נפלאים כאלה המרמזים בשבעה קני המנורה ושמונה עשר פרחים ותשעה כפתורים ועשרים ושנים גביעים שכלם עולים מ"ט, כנגד מ"ט ימי הספירה שעברו על ישראל ואחר כך קבלו את התורה ביום החמשים כמבאר כל זה בכונת האריז"ל, ומובא שהוא שרש התורה בחינת שער החמשים שהוא שרש התורה שלא השיגו משה בחייו רק בעת הסתלקותו נסתלק לשם, כי שם הוא בחינת רצון העליון, בחינת רצון שברצונות שמכניס תקף הרצון דקדשה בלב כל ישראל שיאיר להם בכל מיני חשך וכו' כנ"ל, ועל - כן נתקשה על זה מאד, אבל בצלאל שהוא בחינת התלמיד ההגון, הבין וראה בצלאל, שמה שנתקשה משה כל כך הוא מחמת עצם ענותנותו הגדולה שהיה ענו מאד ולא רצה להחזיק טובה לנפשו, וכמבאר במקום אחר ברעיא מהימנא פרשת בהעלותך. ועל - כן נתקשה כל כך ולא הבין איך יעשה מנורה בתקונים כאלו שיאיר הרצון לנצח וכו' כנ"ל, מחמת שהבין שהדבר תלוי בו שצריך שיהיה נכלל כל כך ברצון העליון עד שיוכל להכניס הרצון לנצח בכל ישראל. והוא בענותנותו לא היה יכל להשיג שיהיה לו כח כזה, על כן נתקשה מאד מאד על זה, אבל בצלאל תלמידו הבין מרחוק גדלת רבו משה שאדרבא מחמת ענותנותו הגדולה כל כך הוא נכלל בתכלית הבטול ברצון העליון, כי שם אי אפשר להכלל בשלמות כי אם על - ידי תכלית הענוה והבטול כמו משה. על - כן בצלאל בחינת התלמיד השיג מיד עשיתה כי הוא אמר אני בטוח בכחו של זקן שהוא משה רבנו שבודאי אעשה אותה ואגמר אותה כראוי, כי אני מאמין בכחו של רבי שבודאי יגמר ויגמר ויכניס הארת הרצון בזה העולם עד שיאיר להם בכל מיני חשך, כי הצדיק האמת אינו יכול לידע מגדלת עצמו כל כך מגדל הבטול והענוה שלו כמו שיוכל להשיג מרחוק בחינת התלמיד, כי הבין שמחמת זה בעצמו שנתקשה כל כך על עשיתה שזה מחמת ענותנותו על - ידי זה דיקא יגמר התקון של המנורה הנ"ל שהוא הארת הרצון וכו' כנ"ל, ועל - כן בצלאל דיקא עשה אותה כראוי והכל בכחו של משה רבו וכנ"ל:
מז) וזהו בחינת מראה המנורה של זכריה שמפטירין בפרשת בהעלותך ובשבת חנוכה שראה את המנורה וכו' (זכריה ד) ושנים זיתים עליה אחד מימין ואחד משמאל ואמר מה אלה אדוני, ויאמר לו הלא ידעת מה אלה, ויאמר לא ידעתי, הינו שגם זכריה נתקשה על עסק תקון המנורה מאד מחמת שראה ששנים זיתים עליה שהם שני אילנות אחד מימין ואחד משמאל שהם בחינת אילנא דחיי ואילנא דמותא, שהם בחינת סטרא דקדשה וסטרא אחרא שכנגדה, שמתגבר בכל פעם רע לעמת טוב וכו', על - כן שאל מה אלה שתי פעמים, כי לא היה יכל להשיג איך יכולין לכבש הר כזה, מאחר שהסטרא אחרא מתגברת כנגד כל אדם כל כך כל כך בכל פעם. והשיב לו המלאך (שם) לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות, בחינת רצון שנקרא רוח ה' כמו שכתוב (יחזקאל כ) העולה על רוחכם, הינו על - ידי תקף הרצון דקדשה הנמשך מרוח ה' על - ידי הצדיקי אמת בחינת משה על - ידי זה יתגבר כל אחד לא בחיל ולא בכח כי אם על - ידי תקף הרצון וכו' וכנ"ל. וזהו (זכריה ד) מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישור. שאפלו ההר הגדול שהוא בחינת השונאים והמונעים הגדולים (וכעין שפרש רש"י שם) לפני זרבבל למישור כי כלם יתבטלו לפני הצדיק האמת בחינת זרבבל שהוא בחינת משיח על - ידי תקף הרצון שיאיר בישראל וכנ"ל. וזה שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בספר הא"ב, שעל - ידי הדלקת נר תמיד נצלין מגזרת שמד, כי נר תמיד הוא בחינת הרצון שעל - ידי זה נתבטל בחינת שמד כי עולים משמד לרצון וכנ"ל:
מח) וזהו בחינת גדלת קדשת חנוכה שממשיכין אז כל אחד ואחד בביתו קדשת נרות המנורה, שעל - ידי זה מכניעין בכל שנה מלכות הרשעה שרצו להשכיח תורתו וגזרו אז כמה שמדות על ישראל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה פרק יג), כי כל זה מבטלין על - ידי קדשת נר חנוכה שהוא בחינת קדשת נרות המנורה שהוא בחינת הארת הרצון וכנ"ל. וזה שמובא בספרי קדש מגדל נוראות קדשת חנוכה שהוא בחינת הדלקת נרות המנורה, עד שגם בימי נח תכף אחר המבול באה היונה והנה עלה זית טרף בפיה, שמרמז על שמן המנורה, שהוא בחינת חנוכה שמציל משטף מים רבים, מבחינת מימי המבול המתגברים בכל דור בכל פעם להחריב את העולם חס ושלום, אך עקר התקון על - ידי עלה זית בחינת שמן נר חנוכה בחינת שמן המנורה שהוא בחינת הארת הרצון שמאיר בכל מיני חשך אפלו בחשכת מי המבול חס ושלום, כי הכל מתבטל על - ידי הארת הרצון שמרמז בעלה זית שהביאה היונה לעת ערב שמרמז על עקבות משיחא בחינת (זכריה יד) והיה לעת ערב יהיה אור. ועל - כן באמת מבאר במדרש הנעלם על פסוק והנה עלה זית הנ"ל שלולא נרות המנורה, בחינת נר חנוכה כבר אבדה פלטת יהודה מן העולם, כי עקר קיומנו עתה הוא על - ידי הארת הרצון הנ"ל שהוא בחינת נרות המנורה וכנ"ל:
הלכות סעודה הלכה ה':
יג) וזה בחינת חנוכה שהוא בחינת חנכת הבית - המקדש. וזה בחינת גדל המעלה של בתי כנסיות ובתי מדרשות שעוסקים בהם בתורה ותפלה שהם בחינת מקדש מעט. כי עקר הטהרה מבחינת בגדים הצואים הנ"ל שמהם כל המניעות והעכובים מעבודת הבורא יתברך, עקר הטהרה מהם הוא על - ידי התורה הקדושה שהיא נקראת באר מים חיים וכמו שכתוב במשנה וכנהר שאינו פוסק וכמעין המתגבר. כי אלו הבגדים הצואים שיש לכל אדם כל זה שלא תקן חטאיו. ובפרט מי שנתלכלך כמו שנתלכלך רחמנא לצלן, שעל - ידי זה מתעוררין ומתגברין עליו המניעות והמסכים בכל פעם והם משתטחים לפניו ומפסיקין מאד מאד כמו נהר ממש כנ"ל. הם בחינת יון מצולה ואין מעמד, בחינת טיט היון שמתדבק מאד בכל פעם. ומשם באים כל הנפילות וההתרחקות של הרבה בני - אדם מה' יתברך כי אפלו אם מתעורר לפעמים לשוב לה' יתברך. תכף משתטחים כנגדו ואינם מניחים אותו להתקרב. וכן בכל פעם. ועל זה צעק דוד, טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו'. הצילני מטיט ואל אטבעה וכו'. ועקר התקון לזה הוא התורה הקדושה, כי התורה היא מקור מים חיים שמטהרת מכל הגלולים והטנופים. בחינת מים טהורים, בחינת וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם וזה צריך כל אדם לידע שאפלו אם הוא כמו שהוא. אם יברח בכל יום אל התורה הן הרבה הן מעט אם אי אפשר לו מחמת הפרנסה או שארי מניעות. על כל פנים כשיקבע עצמו על התורה ללמד בכל יום ויום איך שיהיה ויעבר עליו מה, אז בודאי סוף כל סוף יהיה נטהר מכל הבגדים הצואים ויתקרב לה' יתברך באמת, כי אף - על - פי שהם נסבכים באדם מאד מאד ומתגברים בכל פעם שמתעורר האדם לה' יתברך, הם מתגברים ביותר. בפרט כשרוצה לעסק בתורה ותפלה. וכמובא בכתבי האר"י ז"ל. שיש הרבה שהמצולות ים שהם הרהורים רעים ומגנים מתגברים עליהם ביותר, בפרט בעת עסקו בתורה ותפלה, אבל אף - על - פי - כן אם לא יניח את מקומו יכריח מחשבתו להמשיכה לתוך התורה והתפלה בכל פעם יהיה איך שיהיה. בודאי סוף כל סוף התורה תטהר אותו מכל הנ"ל, כי התורה הוא בחינת נהר שאינו פוסק וכמעין המתגבר שאין שום טמאה ולכלוך יכול להתקים כנגדה, כי כל הטמאות והגלולים שבעולם היא שוטפת אותם ומבטלת אותם ברגע קלה, רק שהעקר שיהיה חזק בזה, כי אחר כך הם חוזרים ומתגברים ביותר. וצריך לחזר ולברח אל התורה. וכן בכל פעם. וזהו בחינת קבעת עתים לתורה. 'קבעת' דיקא שיהיה עסק התורה בקביעות גדול. אפלו מי שאינו עוסק בתורה כל היום כי אם איזה עתים ושעות, על כל פנים צריך לזהר שיהיו אלו העתים והשעות בקביעות גדול בכל יום חק ולא יעבר. כדי שיברח בכל פעם למקור מים חיים המטהרים מכל הטמאות והבגדים הצואים וכנ"ל:
וזהו בחינת חנוכה, כי ענין חנוכה מבאר שם במקומו בהתורה הנ"ל שכל התקונים הנאמרים שם נמשכים על - ידי מצות הדלקת נר חנוכה. אך עדין יש לדבר ולבאר בזה, כי עקר כל התקונים הנ"ל הם על - ידי התורה שעוסקין בכונה עד שמעוררין שרשי נשמות ישראל המשרשין בתורה כמו שמבאר שם. שעל - ידי זה נתעוררין ושבין לה' יתברך ונעשין בעלי תשובה וגרים שעל - ידי זה עקר עלית הכבוד מזילותא דגלותא להשלים היראה שעל - ידי זה נעשה שלום וכו', עין שם. וזה בחינת נר חנוכה שהוא בחינת נרות המנורה הטהורה שהיא בחינת כלל התורה כידוע בחינת כי נר מצוה ותורה אור, כי עקר הכבוד שהוא בחינת אור הנר של חנוכה כמו שמבאר שם. עקר עליתו על - ידי התורה כנ"ל. וזה בחינת תקף הנס של חנוכה שנעשה בכל שנה ושנה בכל דור ודור. שהוא להכניע מלכות יון הרשעה שמתגברת בכל פעם, כי מלכות יון הרשעה זה בחינת יון מצולה ואין מעמד, בחינת טיט היון הנ"ל. שהם כלל כל המניעות והעכובים הנמשכין מבחינת הבגדים הצואים כנ"ל. ולגדל התגברותם כמעט אפס תקוה חס ושלום, כי הם אומרים, כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, כי רוצים לרחק את כל אחד לגמרי חס ושלום, לגדל עצם השתטחותם לפניו במניעות ועכובים ומחשבות ורעיונים רעים וזרים ומטנפים מאד שכמעט אין תקוה לצאת מהם חס ושלום, וכמו שכתוב, צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי. וכמו שפרש רש"י שם שבזמן שהאדם בא במים עד צוארו יש תקוה וכו', אבל כשצפו מים על ראשו וכו'. ואני אף - על - פי - כן קראתי שמך ה' מבור תחתיות וכו', עין שם. ועקר הנס והישועה להנצל מהם נעשה על - ידי הכהנים שהם בחינת הצדיקי אמת שנקראים כהנים, כמו שכתוב, כי שפתי כהן וכו'. כמו שמבאר במקום אחר, הינו על - ידי הצדיקים שעוסקים בתורה תמיד ומעוררין בכל עת שרשי נשמות ישראל שעל - ידי זה נתעוררין הכל לה' יתברך כנ"ל שעל - ידי זה מתגברין בכל פעם לשבר המניעות הבאים מהבגדים הצואים כנ"ל, כי מימי התורה הקדושה מטהרין מהם וזוכין לבגדים נקיים בחינת בגדים לבנים:
יד) וזהו בחינת השמן של נר חנוכה שהוא בחינת הדעת הקדוש של התורה, בחינת שמן משחת קדש שעל - ידי מצות הדלקת נר חנוכה אנו זוכין להמשיך עלינו קדשת הדעת הקדוש של התורה הנמשך על - ידי הצדיקי אמת שעל - ידי זה נטהרים מהבגדים הצואים שמהם כל המניעות כנ"ל וזוכין לבגדים לבנים בבחינת בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. שעל - ידי זה שמן על ראשך אל יחסר, הינו בחינת השמן של נר חנוכה על - ידי זה זוכין לבגדים לבנים בחינת בכל עת יהיו בגדיך לבנים. וזהו ושמן על ראשך אל יחסר. 'אל יחסר' דיקא שצריכין לזהר שלא יהיה נחסר השמן שהוא עסק התורה לעולם וכנ"ל שיעסק בתורה בבחינת נהר שאינו פוסק וכמעין המתגבר בכל פעם ואז יזכה שבכל עת יהיו בגדיו לבנים. בכל עת דיקא. הינו אף - על - פי שהם ירצו להתגבר בכל פעם לעורר פגם הבגדים הצואים חס ושלום, אבל על - ידי שיברח אל התורה בכל פעם בבחינת ושמן על ראשך אל יחסר, על - ידי זה יטהר בגדיו בכל פעם על - ידי מימי התורה ויזכה שבכל עת יהיו בגדיו לבנים. 'בכל עת' דיקא, הינו אף - על - פי שהם ירצו להתגבר בכל פעם לעורר פעם הבגדים הצואים חס ושלום, אבל על - ידי שיברח אל התורה בכל פעם בבחינת ושמן על ראשך אל יחסר, על - ידי זה יטהר בגדיו בכל פעם על - ידי מימי התורה ויזכה שבכל עת יהיו בגדיו לבנים בכל עת דיקא וכנ"ל. וזה בחינת מה שנאמר בשבח עסק התורה, על - כן משחך וכו' שמן ששון מחבריך מר ואהלות קציעות כל בגדתיך וכו'. כי על - ידי בחינת שמן ששון בחינת ושמן על ראשך וכו'. על - ידי זה מר ואהלות קציעות כל בגדתיך שהבגדים מעלין ריח טוב שהוא בחינת בגדים לבנים הפך הבגדים הצואים שריחן רע רחמנא לצלן. וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה כל הבגידות שלך מעלין ריח טוב, כי התורה מטהרת מכל הפגמים והלכלוכים שנאחזים בהבגדים דיקא עד שהעוונות נתהפכין לזכיות עד שהבגידות שהם פגם הבגדים מעלין ריח טוב:
טו) וזהו בחינת נר חנוכה מוסיף והולך בחינת ושמן על ראשך אל יחסר. שעל - ידי תקף הנס של חנוכה שעל זה תקנו לנו להדליק נר חנוכה על - ידי זה זוכין להוסיף ולילך ולהאיר אור התורה בכל יום יותר ויותר עד שזוכין ליום השמיני שהוא עקר תקף הנס שדלק מעט השמן שמונה ימים, כי יום השמיני זה בחינת בינה אמא עלאה שהוא בחינת שרש התורה שכלולה משבעת ימים משבע מדות שהם בחינת שבעה קני המנורה ושרשם בבינה שהוא בחינת יום השמיני ששם שרש נשמות ישראל שצריכין לעסק בתורה עד שיעוררו על ידה שרשי הנשמות שבבינה שהוא אם כל חי, שהוא שרש התורה וזה שנסמך בפרשת ואתה תצוה שמדבר משמן המנורה נסמך מיד פרשת בגדי כהנה. וזה בחינת הנ"ל, בחינת בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. כי על - ידי שמן המנורה בחינת נר חנוכה זוכין לבחינת בגדים לבנים שהם בחינת בגדי כהנה. ועל - כן היה הנס של חנוכה על - ידי הכהנים שלובשין בגדי כהנה שהם בחינת בגדים לבנים וכנ"ל:
טז) וזה בחינת חנכת הבית - המקדש שנמשך בחנוכה, כי כל התקונים הנ"ל כלולים בבית - המקדש, כי שם בבית - המקדש שם שרש התורה שהם הלוחות וספר תורה שהיה מנח שם בבית קדש קדשים על האבן שתיה. ועל - כן שם היו סנהדרין יושבין כי מציון תצא תורה. ועל - כן שם נטהרין מכל העוונות והחטאים שהם בחינת בגדים צואים, כי על - ידי התורה היוצאת משם נטהרין מהם כנ"ל, כי מעין מבית ה' יוצא שמתגבר בכל פעם שמטהר מכל הטנופים וכנ"ל. ועל - כן שם עקר עלית הכבוד, כמו שכתוב, וכבוד ה' מלא את הבית. כי שם עקר הגדלת כבוד ה' יתברך וכבוד ישראל, כי שם עקר התקרבות הגרים ובעלי תשובה, כמו שכתוב, עמים הר יקראו וכו'. שפרושו על הגרים כמו שפרש רש"י שם. וכמו שכתוב, כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. ועל - כן שם עקר היראה, כמו שכתוב, מה נורא המקום הזה. ועל - כן קרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה. ושם עקר השלום, כי נקרא סכת שלום. ועל - כן קרא מלכי צדק שמו שלום. והקדוש - ברוך - הוא הסכים על שניהם וקרא שם העיר ירושלים על שם יראה שלום, כמו שכתוב במדרש, הינו כנ"ל. כי עקר השלום נעשה על - ידי היראה שנשלמת על - ידי הכבוד וכו'. שכל זה נעשה בבית - המקדש שעומד בירושלים וכנ"ל:
יז) וזהו בחינת קדשת הבתי כנסיות ובתי מדרשות. שהם בחינת מקדש מעט, כי עקר התקון על - ידי עסק התורה של הצדיקי אמת שיכולין על - ידי למודם לעורר ולהאיר שרשי נשמות שבתורה כנ"ל. וקדשה זאת צריך כל אדם להמשיך על עצמו על - ידי שיחבר עצמו להיראים המקשרים בהצדיקי אמת בבחינת חבר אני לכל אשר יראוך כי בודאי איש אחד לבדו קשה לו לזכות להמשיך על עצמו הארה הנ"ל. אבל כשמתחברים רבים יחד ובונין בית המדרש לעסק בו בתורה. וכונתם אל האמת לאמתו להכלל על - ידי עוסקם בתורה ותפלה בצדיקי אמת שיש להם כח להאיר ולעורר כל נשמות ישראל, בודאי הן אל כביר לא ימאס, כי זכותא דרבים עדיף. גם מחמת שהם רבים וכל אחד יש לו שרש בתורה על - ידי זה נתעוררים ומאירים הרבה אותיות התורה ומאירים זה לזה עד שנולדין נשמות הגרים ונתעוררין הפושעי ישראל כמבאר בתורה הנ"ל. ועל – כן רגיל בדברי רבותינו זכרונם לברכה לקרא שם הבית המדרש על שם הצדיק והרבי של התלמידים שלומדים שם כמו שמצינו בכמה מקומות שאמרו בבית מדרשו של רבי. ובבית מדרשו של רבי פלוני. וכמו שדרשו על פסוק, ותלך לדרש את ה'. שהלכה לדרש בבית מדרשו של שם ועבר. כי עקר שלמות הבית המדרש כשנקרא על שם צדיקי אמת שיכולים לעורר שרשי נשמות ישראל על - ידי תורתם וכנ"ל. וזה מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל שמדבר בשבח בתי כנסיות ובתי מדרשות. וזהו כנחלים נטיו וכו', כי הם מטהרין את האדם כמו נחל נובע, כי הם בחינת נהר שאינו פוסק וכמעין המתגבר שעומדין תמיד כנגד הבגדים הצואים לטהר מכלם אף אם מתגברין בכל פעם כמו שמתגברין, כי התורה שהיא בחינת נחל נובע וכו'. בחינת מקור מים חיים מתגבר עליהם תמיד ומטהרת מהם כנ"ל. שזהו מעלת הבית הכנסת ובית המדרש שמחמת שיש מקום קבוע לתורה ותפלה על - ידי זה סוף כל סוף נטהר מהם, כי אדם יחידי יכולין להפיל חס ושלום. על - ידי התגברותם כנ"ל. אבל כשיש בית המדרש קבוע כל מי שהוא בכלל אנשי הבית המדרש הקדוש ואינו מפריד עצמו מהם לגמרי חס ושלום, בודאי יתגבר קדשת הבית המדרש שכלול מעסק התורה של רבים שיש להם כח ביותר להמשיך עליהם הארה משרשי נשמותיהם הנמשכים על - ידי הצדיקי אמת שנקרא הבית המדרש על שמו שעל - ידי זה יזכה גם הוא לשאר על עמדו עד שיהיה נטהר בכללם מכל הבגדים הצואים ויזכה לבגדים נקיים כנ"ל:
וזה שטרח דוד המלך עליו השלום כל כך למצא מקום לה', כמו שכתוב, אם אתן שנת לעיני וכו'. עד אמצא מקום לה', כי צריך שיהיה מקום קבוע להקדשה שזהו בחינת גדל מעלת קדשת הבית - המקדש כדי שלא תוכל הסטרא אחרא להפיל את האדם, כי מאחר שנשאר מקום קבוע שהוא הבית - המקדש ששם שרש התורה. לעולם תתגבר קדשתה עליהם וכנ"ל, אבל בעוונותינו הרבים התגברה הסטרא אחרא על זה בעצמה והחריבה הבית - המקדש. ועתה נחמתנו על - ידי הבתי כנסיות ובתי מדרשות, כמו שכתוב, כי הפיצותים בגוים וכו'. ואהי להם למקדש מעט. כי בכל בית הכנסת ובית המדרש נמשך קדשת הבית - המקדש שקדשתה נשאר קימת אפלו לאחר החרבן, כי מקום הבית - המקדש שכבר מצא דוד על - ידי יגיעתו כבר נשאר קים לעולם. ומשם נמשך הקדשה לכל הבתי כנסיות ובתי מדרשות שהם מקדש מעט, כי על - ידי קביעת הקדשה של הבתי כנסיות ובתי מדרשות, על - ידי זה נטהרין ישראל, כי קדשתם הקבוע יעלה על כל התגברות המונעים שנמשכין מהבגדים הצואים אף - על - פי שמתעוררים בכל פעם ביותר ומשתטחים ומתפשטים מאד מאד בפרט בדורות הללו כאשר יודע כל אחד בנפשו, כי קביעת הקדשה של הבתי כנסיות ובתי מדרשות עולה על כלם ומטהרת מכלם כנחלים המטהרים בבחינת כנחלים נטיו, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, מה נחלים מטהרין את האדם, אף בתי כנסיות ובתי מדרשות מטהרין וכו' וכנ"ל:
יח) ועל - כן הם שמונה ימי חנוכה. כנגד שמונה חוטים שבציצית שהם בחינת בגדים לבנים בחינת כנפי מצוה שהגרים נכנסין לשם שזהו בחינת שמונה בגדי כהן גדול שנסמכין בפרשת ואתה תצוה לפרשת שמן המנורה וכנ"ל:
כג) על - פי הנ"ל מבאר שצריך כל אדם לכון דעתו תמיד בפרט בעת עוסקו בתורה ומצוות שיהיה נמשך עליו ההארה מהצדיק האמת שעוסק תמיד לעורר ולהאיר שרשי נשמות ישראל על - ידי עסקו בתורה כנ"ל, כי זה ידוע ומובן לכל שאף - על - פי שהצדיק עוסק להביא הארה והתעוררות אפלו לפושעי ישראל, אף - על - פי - כן בודאי צריכין לזה גם אתערותא דלתתא מהאדם עצמו בבחינת אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ כידוע. וכל מה שהאדם מכון דעתו לזה ביותר ועוסק בתורה ביותר בודאי נמשך עליו הארה ביותר עד שיזכה לשוב לה' יתברך בשלמות. בבחינת אני לדודי ודודי לי. שכל מה שאני חותר ועוסק יותר לחבר את עצמי לדודי שהוא הארת הצדיק האמת משרש נשמתי שבתורה כנ"ל, כמו כן דודי לי, הינו כמו כן מוסיף והולך הצדיק להאיר בי בתוספת הארה. וזהו בחינת מצות הדלקת נר חנוכה בכל אדם בכל דור שצריכין לכון שעל - ידי מצות ההדלקה הקדושה הזאת ימשיך על עצמו ההארה משרש נשמתו שבתורה שמאירה בתוך כלל נשמות ישראל הכשרים על - ידי עסק התורה של הצדיק האמת. שמההארה זאת נדלק ומאיר נר חנוכה הקדוש. ועל - ידי שמקימין ישראל מצוה זאת בכל שנה נמשך על כל אחד הארה הזאת על - ידי שעוסק להדליק ולהאיר על עצמו הארה הזאת על - ידי מצוה זאת, כי זהו בחינת תקף הנס של חנוכה בכלליות שהיה בימי מתתיהו וכו'. וכן נעשה הנס בפרטיות בכל שנה בכל אדם שבכל פעם רוצים להתגבר בחינת מלכות יון הרשעה שהוא בחינת יון מצולה ואין מעמד וכו'. שהם רוצים לבלבל ולבטל את האדם לגמרי מעבודת ה' יתברך כדי להשכיחם תורתך ולהעבירם על חקי רצונך. ועל - ידי גדולי מבחרי הצדיקים הקדושים שהיה אז הכניעו אותם בגשמיות ורוחניות, כי גם מלכות יון הרשעה בגשמיות כל כחם ויניקתם היה על - ידי שהתגברו על כל אחד מישראל המניעות והבלבולים מבחינת יון מצולה ואין מעמד וכו' כנ"ל. וגדולי הצדיקים שהיו אז הכניעום ובטלום על - ידי קדשת תורתם וכו' כנ"ל ולא די שהכניעום אף גם קבעו הנס לדורות וצוו עלינו להדליק נר חנוכה בכל שנה. להורות שהמשיכו עלינו הארה נפלאה ותקון נורא לנצח עד שכל אחד מישראל בכל מה שעובר עליו יכול להדליק נר חנוכה הקדוש בביתו שעל - ידי זה ממשיך על עצמו הארת התורה משרשה שנמשך על - ידי צדיקי אמת שבכל דור שעל - ידי זה זוכין לשוב לה' יתברך ולהשיב אחרים בתשובה שעל - ידי זה עולה הכבוד שהוא בחינת אור ומשלים את היראה וכו'. שכל זה הוא בחינת מצות נר חנוכה כנ"ל:
כד) וזה, ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וכו'. 'ויקחו אליך' דיקא, כי משה הוא כלל התורה בחינת הצדיק האמת שיכול לעורר ולהאיר שרשי נשמות שבתורה שעל - ידי זה מביא הארה לכל אדם שמשם נדלקין שבע קני המנורה שהם בחינת כלל נשמות ישראל שכלולים בשבעה כתות. וזהו, ואתה תצוה את בני ישראל. 'תצוה' לשון צותא והתחברות, הינו שאתה תצוה ותחבר ותיחד את בני ישראל, דהינו שרשי נשמותיהם שבתורה כדי שיגיע הארה על כל אחד כנ"ל. ועל ישראל מטל, ויקחו אליך שמן זית זך, כי הם צריכין להתעורר מלמטה כנ"ל, על - כן צריך כל אחד לקח ולהביא להצדיק בחינת שמן זית זך, הינו בחינת הטוב שבדעתו ומחו שנקרא שמן משחת קדש, כי עקר הברור על - ידי הדעת, כי כלא במחשבה אתברירו וצריך כל אחד לראות לקח בחינת שמן זית זך, הינו הנקדה טובה שבדעתו שנמצא בו עדין, כי אפלו בפושעי ישראל עדין נמצא בו איזה נקדה טובה שהוא בחינת שמן זית זך שצריך להכין עצמו להביאו להצדיק על - ידי שיכריח עצמו לעסק בתורה ותפלה ומצוות. וכל כונתו יהיה כדי שיהיה נתפס בו אור הצדיק כדי שתהיה נשמתו נדלקת ומאירה כמו נר ממש בבחינת נר ה' נשמת אדם כנ"ל. וזהו כתית למאור, 'כתית' דיקא, כי צריכין לבטש ולכתת הגוף ולסבל כמה יגיעות גדולות וכמה מיני מרירות עד שיזכה שיוכל האור לתפס בנשמתו בבחינת אעא דלא סליק בה נהורא מבטשין לה גופא דלא סליק בה נהורא דנשמתא מבטשין לה, כמו שאיתא בזהר הקדוש. וכן מבאר במדרש בפרשה זאת שבשביל מה נמשלו ישראל לזית? אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואחר כך מורידין אותו מן הזית ונחבט. ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותן במטחן ואחר כך טוחנין אותן. ואחר כך מקיפין אותן בחבלים ומביאין אבנים ואחר כך נותנין את שמנן כך ישראל וכו', הינו שצריכין לסבל כמה וכמה מיני יגיעות גדולות עד שזוכין להפשיט מעצמו הבגדים הצואים שמהם כל המניעות כדי שיהיה נתפס בו הארת הצדיק בבחינת כתית למאור כנ"ל. וזהו להעלות נר תמיד תמיד דיקא שצריכין להכריח עצמו לעסק בתורה תמיד בכל יום כמו שכתוב והגית בו יומם ולילה. כי כל פעם חוזרין ונעורין המניעות וכו' שהם בחינת הבגדים הצואים. ועל - כן צריכין בכל פעם להתגבר כנגדם על - ידי התורה וכנ"ל. וזה, באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו וכו'. שמצות הדלקת המנורה כנגד ארון העדות ששם הלוחות שהם שרש התורה ששם עקר שרשי נשמות ישראל בחינת תוכו רצוף אהבה וכו'. כי עקר הדלקת המנורה כדי להמשיך על ישראל הארת שרשי נשמותיהם שבתורה שנמשך על - ידי הצדיק וכנ"ל שזהו בחינת הדלקת נר חנוכה, שזהו בחינת גדל תקף הנס, כי בבית - המקדש לא היה יכל להדליק הדלקה קדושה זאת כי אם הכהן בהיכל על המנורה הטהורה ועתה על - ידי שהסטרא אחרא שהם בחינת מלכות יון הרשעה רצו לבטל עבודת בית - המקדש לגמרי ולהשכיח תורתו וכו' וטמאו כל השמנים וכו' חמל עלינו ה' יתברך ועמד לנו בעת צרותינו עד שנתהפך מהפך אל הפך, כי אדרבא, עתה על - ידי תקף הנס נתוסף לנו מצוה קדושה שהוא הדלקת נר חנוכה בכל שנה שעל - ידי זה זוכה כל אחד מישראל להאיר בביתו בחינת קדשת הדלקת המנורה הטהורה שהוא בחינת המשכת ההארה משרש נשמתו שנמשך על - ידי הצדיק האמת כנ"ל. ועל - כן נסמך מיד לפרשה זאת פרשת בגדי כהנה, כי על - ידי בחינת שמן הנ"ל, בחינת הארת התורה, נטהרין מבגדים צואים וזוכין לבגדים נקיים בחינת בגדים לבנים שהם בחינת בגדי כהנה כנ"ל:
כה) וזהו, בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. הינו שהזהיר את אהרן הכהן שהוא שושבינא דמטרוניתא שעוסק לקרב ישראל לה' יתברך על - ידי שממשיך עליהם הארת הצדיק האמת הנ"ל בבחינת הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' ומקרבן לתורה. וזהו, 'בהעלתך את הנרת', כשתרצה להעלות ולהאיר את שבעת הנרות, שהם בחינת כלל נשמות ישראל, 'אל מול פני המנורה' שהוא בחינת הצדיק האמת, בחינת משה, שהוא בחינת פני המנורה פני התורה, כי הוא כלול מכל השבעים הפנים לתורה ועל - כן הוא יכול להאיר כל שרשי נשמות ישראל. ועל - כן הזהירו, 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות', שכל הכתות שבישראל שכלולים בשבע כתות כלם יאירו אל מול פני המנורה, שכלם יכונו דעתם אל הארת הצדיק האמת שמשם מאיר נשמותיהם וכנ"ל:
כו) וזה שנסמך בזכריה (קפיטל ד) שהוא הפטרת שבת חנוכה. נסמך שם מראה המנורה לענין ויהושע היה לבש בגדים צואים. ואמר, הסירו הבגדים הצאים וכו'. כי בחינת המנורה הוא תקון וטהרה להסיר הבגדים הצואים ולזכות לבגדים לבנים בבחינת בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר וכנ"ל. וזה בחינת כשמן הטוב וכו' שירד על - פי מדותיו, שהם בחינת הבגדים, בחינת בגדי כהנה בגדים נקיים וכנ"ל:
כז) וזה מה שמבאר בכונות שעקר הארת נר חנוכה הוא על - ידי בחינת השם נחל שהוא ראשי תבות ל'הדליק נ'ר ח'נכה, הינו בחינת התורה שהיא בחינת נחל נובע וכו', בחינת כנחלים נטיו. שזהו בחינת רבבות נחלי שמן (מיכה ו). כי עקר ההדלקה להמשיך קדשת השמן שהוא בחינת קדשת דעת התורה בלי הפסק בבחינת כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק בבחינת ושמן על ראשך אל יחסר, דהינו שלא יפסק ויתבטל חס ושלום, מדברי תורה בכל מה שיעבר עליו וכו' וכנ"ל שזהו בחינת וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא שהוא לשון קשי ועקשנות שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה' מתחלה ועד סוף כמבאר במקום אחר וכנ"ל. וזהו בחינת (מלכים - א יז) כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר, הינו כנ"ל. וזה כד הקמח לא תכלה על - ידי וצפחת השמן לא תחסר, כי נמשכת ברכה הפך הקללה שהיה על - ידי חטא אדם הראשון שאז נמשכו הבגדים צואים כנ"ל, כי על - ידי בחינת וצפחת השמן לא תחסר, בחינת עסק התורה בקביעות נתתקן כל זה כנ"ל:
כח) וזה שכתוב בהפטרה הנ"ל בעת שראה מראה המנורה הקדושה. ויעירני כאיש אשר יעור משנתו, כי מראה המנורה שהוא להביא הארה משרשי נשמות ישראל שבתורה וכו', זה בחינת התעוררות השנה להעלות הנשמות מבחינת אני ישנה הנזכר שם בהתורה הנ"ל. ומחמת זה נאמר אז דיקא, ויעירני כאיש אשר יעור משנתו מחמת שהיה צריך לעסק בהתעוררות השנה שזהו בחינת מראה המנורה כנ"ל:
כט) ועל - כן נקרא חנוכה, כי זה עקר החנוך לכנס לעבודת ה' יתברך על - ידי שממשיכין על עצמו ההארה משרש נשמתו שבתורה שנמשכת על - ידי הצדיק האמת שזהו בחינת הדלקת נר חנוכה כנ"ל:
מא) ועל - כן קורין ענינים אלו של יוסף בימי חנוכה, כי אז צריכין להמשיך בחינת בגדים נקיים על - ידי שמן המנורה שהוא דעת התורה בבחינת בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, שזהו בחינת חנכת הבית - המקדש ששם עקר קביעות התורה וכנ"ל. וכל זה נעשה בכח הצדיק האמת שהוא בחינת יוסף הצדיק על - כן קורין זאת בחנוכה:
ברכת המזון ומים אחרונים הלכה ג':
ט) וזה בחינת חנוכה, כי זה בחינת הדלקת נר חנוכה, כי נר חנוכה זה בחינת אור הנקדה הקדושה שמאירה בבחינת אור ונר ומעוררות ומקשרת הלב לה' יתברך כנ"ל במאמר הנ"ל. וזה בחינת נר חנוכה, בחינת נר מצוה ותורה אור, כי הנקדה הנ"ל היא בחינת תורה אור, כי היא מאירה ומעוררת הלב כנ"ל. ועל - כן הנקדה היא בחינת אור ונר, בחינת נר חנוכה. וזה בחינת נר של שמן, בחינת שמן משחת קדש, בחינת משח רבות קדשא שהוא בחינת המחין שזהו בחינת הנקדה הנ"ל שהוא בחינת צדיק בחינת יוסף הוא השליט שנמשך מבחינת חכמה ובינה, כמו שמבאר במאמר הנ"ל, דהינו המחין שהם בחינת שמן משחת קדש שמשם עקר בחינת הנקדה הנ"ל שהוא בחינת צדיק שנמשך משם כנ"ל. וזהו בחינת נר חנוכה בחינת לאמשכא משח רבות קדשא ולאדלקא בוצינא שממשיכין שמן משחת קדש משח רבות קדשא, שזהו בחינת המשכת הנקדה בחינת צדיק שנמשכת משם כנ"ל. ועל - ידי זה מדליקין בוצינא, כי על - ידי זה על - ידי המשכת הנקדה הנ"ל בחינת צדיק, על - ידי זה מאיר האור והנר, כי על - ידי זה מאירין ומעוררין הלב לה' יתברך בבחינת נר מצוה ותורה אור, כי התורה הוא גם - כן בחינת הנקדה הנ"ל, בחינת ברית כנ"ל, כי התורה נקראת ברית בחינת אור הנקדה הנ"ל:
י) וזאת המצוה של הדלקת נר חנוכה אנו מקימין בכל שנה ושנה כדי לשבר ולהכניע מלכות הרשעה העומדת עלינו בכל דור ודור ובכל זמן וזמן לבטל אותנו מעבודתו יתברך חס ושלום, להשכיח תורתו ולהעביר על חקי רצונו כו' שהיה אז בימי מתתיהו וכו' כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך וכו', כי עקר כח מלכות הרשעה הוא על - ידי שבירת כלים שמשם עקר יניקתם כידוע. והעקר על - ידי אהבות הנפולין שהם תאוות רעות על - ידי זה הם רוצים להתגבר על ישראל לבטלם מעבודתו יתברך. ועל - כן אין להם כח כי אם כשאין הנקדה הנ"ל, שהוא בחינת צדיק מושל, מאירה, כי הנקדה מכנעת ומבטלת אותם כנ"ל. כי על - ידי שממשיכין הארת הנקדה הנ"ל בחינת צדיק מושל, בחינת ישראל ממשלותיו על - ידי זה נתבטלין כל החרפות וכל השבירת לב. ואזי הם נתבטלין לגמרי, כי אין כחם אלא משם מבחינת שבירה כנ"ל. ואזי כשאין מאירה חס ושלום, הנקדה הנ"ל שהוא בחינת צדיק מושל, בחינת מלכות, כי עקר הארת הנקדה הוא בבחינת מלכות פה בחינת יוסף הוא השליט, בחינת ישראל ממשלותיו, בחינת כל ישראל בני מלכים הם (שבת פרק יד משנה ד) וכשאין מאירה חס ושלום, בחינת הנקדה הנ"ל, בחינת מלכות, אזי הם מתגברים על - ידי זה כנ"ל. ואזי מתגבר חס ושלום, מלכות הרשעה על - ידי שאין מאירה הנקדה הנ"ל שהוא בחינת מלכות דקדשה כנ"ל. ועל - כן רצו היונים לבטל את ישראל מן התורה לגמרי. ועמדה עלינו להשכיח תורתו חס ושלום, כי התורה הוא בחינת אור הנקדה הנ"ל. והם רצו להשכיח ולהעלים בחינת אור הנקדה לגמרי ולהגביר מלכותם חס ושלום, ועל - כן, אמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. כי ישראל נקראין חלק אלקי ממעל, בחינת כי חלק ה' עמו וכן ה' יתברך נקרא חלקנו וגורלנו, כמו שכתוב, ה' מנת חלקי וכוסי וכו' בחינת אני חלקך ונחלתך. כי על - ידי שבחר בנו ונתן לנו את תורתו, על - ידי זה מסר רצונו בידינו והממשלה בידינו שיהיה רצונו כרצוננו בחינת ישראל ממשלותיו, בחינת מי מושל בי צדיק, כמו שמבאר כל זה במאמר הנ"ל. נמצא שישראל הם כביכול, מושלים בה' יתברך כנ"ל. ועל - כן נקרא ה' יתברך כביכול חלקם ונחלתם של ישראל כנ"ל. בחינת אני חלקך ונחלתך וכו'. כמו שיש לאדם חלק ונחלה שהוא שלו שהוא מושל בו לעשות בו כרצונו, כמו כן כביכול, ישראל הם מושלים בו יתברך ועל - כן נקרא חלקם ונחלתם כנ"ל. וזהו שאמרו, כתבו לכם שאין לכם חלק באלקי ישראל. כי הם רצו לבטל הממשלה של ישראל שהם מושלים בו יתברך כביכול, ועל - כן רצו שיכתבו ישראל שאין להם חלק בו יתברך שאין להם ממשלה בו יתברך בבחינת חלק ונחלה כנ"ל, בחינת אני חלקך וכו'. כי רצו חס ושלום לבטל הממשלה של ישראל על - ידי שהתגברו להשכיח תורתו כנ"ל שהוא בחינת הנקדה כנ"ל שעקר הממשלה שלנו בו יתברך שיהיה ה' יתברך חלקנו ונחלתנו הוא על - ידי שמסר בידינו תורתו שהוא רצונו וכו' כנ"ל והם רצו לבטל זאת חס ושלום כנ"ל. ועל - כן טמאו כל השמנים בחינת שמן משחת קדש, בחינת המחין שמשם נמשך הנקדה הנ"ל, בחינת צדיק מושל, כי עקר בחינת הצדיק מושל, בחינת הנקדה הנ"ל הוא על - ידי בחינת שמן משחת קדש, בחינת המחין, דהינו על - ידי שמירת הברית שהוא שמירת המחין לשמר המח והדעת לקדש ולטהר הדעת מהרהורים שלא לפגם בטפי המח חס ושלום, כמו יוסף הצדיק שעמד בנסיון ולא פגם בהמח ועל - ידי זה זכה לחכמה ובינה בחינת אין נבון וחכם וכו'. ועל - ידי זה זכה לבחינת יוסף הוא השליט שהוא בחינת צדיק מושל כנ"ל. ועל - כן היה הנס של חנוכה על - ידי כהנים שהם בחינת אהבה דקדשה שהוא בחינת כהן ששורה אצל הברית שלום אצל הנקדה הנ"ל, כמבאר היטב במאמר הנ"ל. שעל - ידי זה נתבטל שבירת לב ונתבטל מלכות הרשעה שיניקתם משם כי נתבטלין כל התאוות וכל החרפות שבאין מאהבות הנפולין על - ידי אהבה דקדשה בחינת כהן ששורה אצל אור הנקדה הנ"ל כנ"ל:
יא) ועל - כן נקרא הצדיק והרב האמת שבדור בחינת כהן, כמו שכתוב, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וכו'. כי אצל הצדיק שהוא בחינת הנקדה הנ"ל, שם שורה האהבה דקדשה בחינת כהן הנ"ל. וזה בחינת שהנס של חנוכה היה על - ידי השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, זה בחינת צדיק הדור שהוא בבחינת כהן גדול. כי כל אחד כפי מה שזוכה לבחינת צדיק שהוא בחינת נקדה הנ"ל, כן הוא זוכה לבחינת אהבה דקדשה שהוא בחינת כהן כנ"ל. והצדיק הדור האמתי שזוכה לשמירת הברית בתכלית השלמות והוא בחינת נקדה הכלליות כנ"ל. על - כן הוא בחינת כהן גדול, כי זוכה לתכלית האהבה דקדשה בשלמות שהוא בחינת כהן גדול וכנ"ל. וזהו שמצאו שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול בחינת חותם ברית קדש, כמו שכתוב, וצאצאיו חתם וכו', הינו בחינת שמירת הברית, הינו על - ידי צדיק הדור שזכה לשמירת הברית בשלמות. ועל - כן היה השמן שלו חתום בחותמו, הינו השמן משחת קדש שלו, דהינו המחין שלו היו קדושים וטהורים בלי שום פגם כלל, כי היו חתומים בבחינת שמירת הברית שנקרא חותם כנ"ל. ועל - ידי זה בעצמו הוא נקרא כהן גדול, כי זכה לאהבה גדולה בחינת כהן גדול ששורה אצל הברית שלום כנ"ל, כי הכהן הגדול מצוה על קדשת הברית יותר מכל ישראל. ועל - כן על - ידי השמן של הכהן הגדול שהיה חתום שזהו בחינת אור הנקדה של הצדיק הדור שכלול מנשמות ישראל שנמשך מבחינת שמן משחת קדש, דהינו המחין שהם חתומים בחותם דקדשה בחינת שמירת הברית שזה עקר בחינת צדיק על - ידי זה היה הנס של חנוכה ועל - ידי זה אנו זוכין בכל שנה להדלקת נר חנוכה, כי אף - על - פי שהם מתגברים חס ושלום, לטמאות כל השמנים. ועל - ידי זה אין כח בהנקדה של כל אחד מישראל להאיר ולעורר, כי עקר אור הנקדה הוא על - ידי בחינת שמן משחת קדש כנ"ל, אף - על - פי - כן ה' יתברך מרחם על עמו ישראל בכל דור ודור ושולח להם צדיק אמתי שהוא שומר הברית בתכלית השלמות. ועל - כן הנקדה שלו יש לה כח להאיר ולעורר כל ישראל, כי הוא בחינת נקדה הכלליות כנ"ל. ועל - ידי שכל אחד מישראל מקבל מנקדה הכלליות מצדיק הדור. על - ידי זה נתעוררה ומאירה הנקדה שיש בכל אחד מישראל. ועל - ידי אור הנקדה מבטלין חרפת ושבירת הלב על - ידי בחינת אהבה דקדשה, בחינת כהן ששורה אצל הנקדה כנ"ל. ואזי נתבטל מלכות הרשעה לגמרי וכו' כנ"ל. וזהו בחינת נר חנוכה, בחינת אור הנקדה שמאירה על - ידי שמן משחת קדש על - ידי שמקבלים מנקדה הכלליות של צדיק הדור שהוא בחינת כהן גדול שעל ידו היה עקר הנס של חנוכה כנ"ל:
כי הכהן גדול היה נכנס לפני ולפנים לכפר על ישראל ולטהר את ישראל מעוונות על - ידי הקטרת שהניח על האבן שתיה מקום הארון והלוחות, כי נקדת האבן שתיה שהיתה בבית - המקדש הוא בחינת נקדה הנ"ל שהוא בחינת צדיק, כי נקדת האבן שתיה הוא יסוד העולם, כי ממנה השתת העולם. וזה בחינת צדיק, בחינת צדיק יסוד עולם, בחינת כי לה' מצקי ארץ וישת עליהם תבל, הינו הצדיקים בחינת מצקי ארץ הם בחינת האבן שתיה בחינת וישת עליהם תבל, כמובא זה במקום אחר בדברי רבנו זכרונו לברכה (סימן סא חדי רבי שמעון) ועל - כן היו מנחים שם הארון והלוחות שהם בחינת נקדה הנ"ל כנ"ל. ועל - כן שם היה הכהן הגדול נכנס להגביה את ישראל ולטהרם מעוונות על - ידי שהתקשר עצמו עם כל ישראל שהיו עינם ולבם תלויות בו אל נקדת האבן שתיה שהוא אור הנקדה הנ"ל שעל ידה נתבטלין כל אהבות רעות על - ידי שמעלין ומקשרין כל האהבות הנפולין אל האהבה דקדשה ששורה שם אצל הנקדה. ועל - ידי זה נתבטלין כל העוונות שלהם שכלם באים מאהבות הנפולין שמהם כל התאוות וכנ"ל. ועל - כן שם עולין כל התפלות, כי עקר התפלה הוא על - ידי הנקדה הנ"ל שהוא בחינת פי ידבר חכמות כנ"ל במאמר הנ"ל. וזה בחינת קטרת שהיה נכנס בו הכהן הגדול לפני ולפנים, כי שמן וקטרת ישמח לב, כי מצות קטרת הוא בשעת הדלקת הנרות של בית - המקדש, כמו שכתוב, ובהעלות אהרן את הנרות וכו' יקטירנה. כי אחד עשר סממני הקטרת הם מעלין כל החיות שבקלפות אל הקדשה כידוע. וזה בחינת שמן וקטרת, הינו בעת שמדליק הכהן את הנרות של שמן בבית - המקדש, דהינו שממשיך אור הנקדה הנ"ל בחינת שמן משחת קדש כנ"ל. אז מקטיר קטרת, דהינו שמעלה החיות שבקלפות שבא מבחינת השבירה מבחינת אהבות הנפולין ומעלה ומקשר אותם אל אור הנקדה הקדושה שהוא נרות של שמן כנ"ל. וזהו לשון קטרת לשון קשר שמקשר הלב אל הנקדה שהוא בחינת שמן כנ"ל. וזהו שמן וקטרת ישמח לב הפך שבירת לב, כי נתבטל שבירת לב על - ידי שמן וקטרת על - ידי שמקשרין הלב אל הנקדה שזהו בחינת שמן וקטרת כנ"ל. ועל - כן שמן וקטרת ישמח לב כנ"ל:
וזהו בחינת הקטרת של כהן הגדול ביום הכפורים שהיה נכנס בהם אל נקדת האבן שתיה שהוא בחינת נקדה הנ"ל ושם היה מקשר כל החיות של אהבות הנפולין שמשם באין כל העוונות. ועל - ידי הקטרת העלה החיות מהקלפות, הינו שהעלה כל האהבות הנפולין וקשר אותן לבחינת אור הנקדה שעל - ידי זה נתבטלין כל הפשעים והעוונות הבאים משם בבחינת על כל פשעים תכסה אהבה, הינו אהבה דקדשה ששורה אצל הנקדה מכסה על כל הפשעים ונתבטלין כל השבירת לב וכל החרפות וכו'. כמבאר במאמר הנ"ל:
יב) וזה בחינת קרבנות הנשיאים שהקריבו לחנכת המזבח שקורין בהם בחנוכה, כי זה בחינת כל הקרבנות שכלם היו על - ידי הכהן שהוא בחינת אהבה ששורה אצל הנקדה שהיה לו כח להעלות החיות מאהבות הנפולין שהם אהבות הבהמיות שמהם באים כל החטאים. וזה בחינת שהיו מביאין בהמה אצל הכהן והכהן היה מקריבה לקרבן, כי הוא היה מעלה אהבות הבהמיות אהבות הנפולין אל אור הנקדה הקדושה ששם שורה אהבה דקדשה בחינת כהן שעל - ידי זה נתבטלין כל התאוות וכל החטאים בחינת על פשעים תכסה אהבה כנ"ל. וזה בחינת קרבנות של חנכת המזבח שהקריבו הנשיאים דיקא, כי הנשיאים הם בחינת צדיקי הדור שהם בחינת נקדה הכלליות שמהם מאירין כל הנקדות של כל אחד. ועל - כן עקר החנוך על ידם, כי חנכת המזבח, דהינו לחנכו בקדשה ולהעלותו מחל לקדש, זה נעשה רק על - ידי בחינת אור הנקדה הנ"ל שעל - ידי זה עולין מחל לקדש על - ידי שמתקשרים אל הנקדה וכו' וכנ"ל. ועל - כן חנכת המזבח היה על - ידי קרבנות הנשיאים שהם בחינת נקדה הכלליות בחינת צדיק מושל. ועל - כן היה להם כח לחנך את המזבח ולהעלותו מחל לקדש על - ידי אור נקדתם בחינת צדיק מושל. ועל - כן היה להם כח לחנך את המזבח ולהעלותו מחל לקדש על - ידי אור נקדתם בחינת נקדה הכלליות שעל - ידי זה מקשרין הלב ומכניעין ומבטלין חיות הסטרא אחרא ועל - ידי זה נתחנכין ועולין מחל לקדש, כי המזבח והבית - המקדש הם בחינת לב, כמו שכתוב, והיו עיני ולבי שם. ושם היו עיניהם ולבם של כל ישראל תלויות לכפר עליהם על - ידי אור הנקדה בחינת אבן שתיה כנ"ל:
יג) וזה בחינת חנוכה לשון חנוך, כי עקר החנוך של כל אדם בעבודת ה' הוא על - ידי בחינה הנ"ל במאמר הנ"ל, הינו על - ידי אור הנקדה הנ"ל, דהינו שמקבל מאור הנקדה של הצדיק. ואחר כך מקבל כל אחד מחברו וכו' כנ"ל. ואחר כך מנה ובה על - ידי שמדבר בינו לבין קונו ועל - ידי זה מאיר הנקדה. ועל - ידי זה מקשר את הלב לה' יתברך ונתבטלין כל החרפות והשבירות, דהינו אהבות רעות וכו'. ועולה מחל לקדש. נמצא, שעקר החנוך לכנס אל הקדשה הוא על - ידי הנקדה הנ"ל. הינו על - ידי התבודדות ושיחה בינו לבין קונו שעל - ידי זה דיקא מאירה הנקדה כנ"ל:
יד) וזה בחינת נר חנוכה, כי על - ידי הנר חנוכה, שהוא בחינת אור הנקדה הנ"ל, על - ידי זה נתחנכין ונכנסין בעבודת ה' כנ"ל וזה בחינת מה שכתוב בכונות שנר עולה בגימטריא שלשה יחודים וכו', עין שם, הינו בחינת שלש נקדות הנ"ל וכל נקדה הוא בחינת צדיק שעל ידה עקר היחוד וזה בחינת שלשה יחודים בחינת נקדות שעל ידם מדליקין נר חנוכה כנ"ל, כי על - ידי שמקבלין מכל השלש נקדות הנזכרות לעיל, על - ידי זה מאירין ומעוררין הלב לה' יתברך שזהו בחינת נר חנוכה וכו' כנ"ל:
טו) וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכהח, נר חנוכה איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך וכו', כי כל איש בביתו הוא בבחינת נקדה הכלליות, כי הוא ראש בית ומושל עליהם וכלול מכלם. והוא בחינת נקדה הכלליות נגדם, כי כמו שבכלל הצדיק הדור הוא נקדה הכלליות של כל ישראל כן בפרטיות יש שרי אלפים ושרי מאות וכו'. וכן כל איש שורר בביתו וכו' וכל אחד הוא בחינת נקדה הכלליות נגד האנשים שתחתיו, כי יש אילן וענפים וענפים לענפים וכו', כמובן כל זה בדברי רבנו זכרונו לברכה סימן סט. וזה נר חנוכה איש וביתו, זה בחינת נקדה הכללית ואז מאירין ממילא כל שאר הנקדות. והמהדרין נר לכל אחד זה בחינת הארת הנקדה של כל אחד ואחד, דהינו הנקדה שיש בכל אחד מישראל שיש לה כח להאיר ולעורר לב חברו כנ"ל והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך זה בחינת הנקדה של כל אחד ואחד שמאיר מנה ובה ואורו מוסיף והולך ומאיר בכל יום ביותר על - ידי שמעורר אור נקדתו תמיד עד שזוכה ליום השמיני בחינת שמונת ימי חנוכה שהם שלמות אור הנקדה שהוא בחינת צדיק שהוא בחינת יום השמיני, בחינת מילה שנתנה לשמיני, שהוא בחינת צדיק, בחינת אור הנקדה הנ"ל:
טז) וזה בחינת מצות נר חנוכה משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, יציאת הכוכבים זה בחינת מצדיקי הרבים ככוכבים, הינו אור הנקדות הנ"ל שהם בחינת מצדיקי הרבים, כי על ידם נכנסין אל הקדשה כנ"ל, והם בחינת צדיק ועל - כן נקראים הנקדות הנ"ל מצדיקי הרבים. וזהו 'ככוכבים' בחינת כוכבי אור, כי הנקדה מאירה כנ"ל בבחינת אור זרע לצדיק וכו' וזהו עד שתכלה רגל מן השוק. כי כשהלב משקע בחרפות, דהינו בתאוות זה בחינת רגליה ירדות וכו' ועל - ידי אור הנקדה נתבטלת שבירת לב שהוא בחינת סטרא דמותא ועולין רגלי הקדשה מהסטרא אחרא וזהו עד שתכלה רגל מן השוק שהוא מקום הסטרא אחרא כמובא. כי על - ידי אור הנקדה נתבטל חיותם על - ידי שמקשרין הלב אל הנקדה כנ"ל שזהו בחינת נר חנוכה כנ"ל ועל - כן ימי חנוכה הם ימי תפלה והודאה, כמו שאומרים, וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל וכו' כי עקר התפלה וההודאה הוא בבחינת אור הנקדה הנ"ל שמאירין פי ידבר חכמות אל הלב וכו' כנ"ל כמבאר במאמר הנ"ל שזהו בחינת תפלה, עין שם כל זה היטב היטב. ובשביל זה קורין פרשת מקץ בחנוכה כי זאת הפרשה מדברת מיוסף הצדיק שזכה להיות מלך בחינת יוסף הוא השליט. וכל בני ישראל באו אליו, כי כלם צריכים לקבל ממנו, כי הוא בחינת נקדה הכלליות כנ"ל וזה בחינת נר חנוכה כנ"ל:
שיך לעיל לענין ברכת המזון:
וזה בחינת וישתו וישכרו עמו. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, מיום שפרש יוסף מאחיו לא שתו יין וכו'. כי אי אפשר לשתות יין כי אם כשנתועדים ונתקבצים יחד כל בני ישראל עם יוסף הצדיק, דהינו בחינת הנ"ל כשמאיר הנקדה שהוא בחינת יוסף הוא השליט וכו' בכל ישראל וכו' כנ"ל שאז נתבטל חרפת לב וכו' ואז היין הוא בבחינת ויין ישמח לבב וכו' כנ"ל. וזה בחינת ברכת המזון על כוס של יין, כי על - ידי ברכת המזון ממשיכין הארת הנקדה בשלמות וכו' כנ"ל. ואז היין בקדשה כנ"ל בחינת וישתו וישכרו עמו, 'עמו' דיקא, הינו על - ידי שנתקרבו בני ישראל אל הנקדה שהוא בחינת יוסף כנ"ל:
וזה בחינת שמן ערב קדם ברכת המזון שהיו נוהגים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' וכו'. זה שמן ערב וכו', הינו בחינת שמן ויין, כי שמן הוא בחינת אור הנקדה של הצדיק, בחינת שמן משחת קדש וכו' כנ"ל, שזהו בחינת שמן של נר חנוכה וכו' כנ"ל. וזה אנו ממשיכין קדם ברכת המזון כדי שתאיר הנקדה על - ידי ברכת המזון בשלמות שאז מקשרין הלב אל הנקדה כנ"ל כדי להמשיך שביעה בחינת שבע שני השבע הנמשכין מיוסף הצדיק שהוא הנקדה המבטל חרפת רעב וכו' כנ"ל בחינת כוס יין של ברכת המזון, כי כשמאיר הנקדה אז עקר שלמות הקדשה על - ידי היין דיקא בחינת כוס של ברכה שהוא על היין דיקא בחינת אין אומרים שיר וכו' כי היין הוא בבחינת לב ועל - ידי היין מקשרין הלב אל הנקדה שמאירה על - ידי ברכת המזון וכו' כנ"ל ועל - כן שכור מתר לברך ברכת המזון, בחינת וישתו וישכרו עמו, 'עמו' דיקא וכו' כנ"ל:
וזה בחינת הצדקה שנותנין בחנוכה זה בחינת צדיק חונן ונותן, כי אהבה דקדשה שהוא בחינת חסד בחינת אברהם שורה אצל הנקדה שהוא יוסף הצדיק ועל - כן צדיק חונן ונותן, כי שם שורה אהבה דקדשה בחינת אהבת חסד ועל - כן הוא גומל חסד עם הכל בחינת הזן את העולם כלו בטובו בחן ובחסד אין טוב אלא צדיק בחינת צדיק חונן ונותן. וזה בחינת ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו וכו' ועל - כן בחנוכה שצריכין להמשיך אור הנקדה על - ידי נר חנוכה שתאיר בחינת הנקדה אצל כל אחד ואחד כנ"ל, על - כן מרבין בצדקה אז בחינת צדיק חונן ונותן וכו' כנ"ל:
ברכת המזון ומים אחרונים הלכה ד':
ט) וזה בחינת חנוכה כי הדלקת נר חנוכה הוא להמשיך ולגלות אור ההתפארות הזאת מה שה' יתברך מתפאר תמיד עם עמו ישראל ומשם ממשיכין האור הגדול הזה שממנו מדליק ומאיר אור הנר של חנוכה שהוא פרסומי נסא שמעיד ומפרסם תקף הנסים שה' יתברך עושה עמנו בכל דור ודור וכל זה מחמת גדל אהבתו את עמו ישראל שהוא מתפאר בנו בכל דור ודור שמחמת זה הוא עושה עמנו נסים ונפלאות בכל דור ודור כי מלכות יון הרשעה עמדה על ישראל להשכיחם תורתו ולהעבירם על חקי רצונו כי התקנאו בההתפארות שה' יתברך מתפאר בנו על - ידי קיום התורה והמצוות ורצו לבטל את התורה חס ושלום ואמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל שהוא הפך ההתפארות מה שאנו מתפארין בו יתברך שהוא אלקינו ואנחנו עמו והם רצו לבטל זאת ההתפארות שזהו גם - כן בחינת בטול ההתפארות של ה' יתברך שהוא יתברך מתפאר בנו כי הא בהא תליא ושניהם אחד. כי כפי קיום התורה והמצוות וכפי ההתפארות והשמחה שאנו מתפארין בו ושמחין בו יתברך כמו כן הוא יתברך שש ומתפאר בנו כמו שכתוב את ה' האמרת וה' האמרך היום וכו' ולתתך עליון וכו' לתהלה ולשם ולתפארת וכו' ועל - כן כשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום נעשה הנס בנרות המנורה וקבעו לדורות להדליק נר חנוכה כי עקר האור נמשך מאור ההתפארות הזאת שה' יתברך מתפאר בישראל במעשיהם הטובים שזה עקר האור כמו שכתוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אור אלו מעשיהם של צדיקים וכו' וכמו שכתוב אור צדיקים ישמח. ועל - כן נעשה מההתפארות הזאת אור עינים כמו שמבאר בהתורה הזאת שהתפארות הזאת נעשה בחינת תפלין מחין והם בוקעין בעינים ומשם נמשך אור העינים שעל - ידי זה נעשה קדשת ארץ - ישראל כנ"ל. כי עקר האור נמשך מאור ההתפארות הזאת שה' יתברך מתפאר בישראל שאז מאיר אור גדול בכל העולמות ונדלקין ומאירין כל הנרות והאורות העליונים כמו שאיתא בזהר הקדוש לאדלקא שרגין ולאנהרא בוצינין וכו' ומאור ההתפארות הזאת אנו ממשיכין אור הקדוש והנורא הזה של נר חנוכה הקדוש. על - ידי תקף הנס שעשה ה' יתברך עמנו אז שעל - ידי זה נתגלה ההתפארות שה' יתברך מתפאר בנו עדין בכל דור ודור. ועושה נסים ונפלאות גדולות בשבילנו ועל - ידי התגלות ההתפארות מאירין כל האורות כנ"ל. ומשם אנו ממשיכין אור הנר של חנוכה כנ"ל. וזה האור הקדוש של נר חנוכה מצוה לראותו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הרואה נר חנוכה מברך וכו'. וכמו שאומרים הנרות הללו קדש הם וכו' אלא לראותן בלבד. כי עקר הדלקת נר חנוכה הוא להמשיך למטה אור ההתפארות הזאת כדי לזכות לראות אור ההתפארות הזאת כדי לזכות על - ידי זה להרגיש טעם המתוק והקדוש של ארץ - ישראל כמבאר בהתורה הנ"ל. שמי שרואה זאת ההתפארות אזי גם בכל מקום שהוא מסתכל נעשה האויר בבחינת ארץ - ישראל וכו' ונתעורר תשוקה חדשה וחשק נמרץ לארץ - ישראל כמובן בהתורה הנ"ל. כי בחנוכה צריכין להמשיך קדשת ארץ - ישראל לתקן פגם המרגלים שהוציאו דבה על הארץ ופגמו בארץ - ישראל כמו שכתב רבנו בהתורה כי מרחמם ינהגם. שכפי הסלח נא שפועלין ביום הכפורים כן זוכין לקדשת חנוכה. כי משה רבנו עליו השלום בקש סלח נא על חטא המרגלים וכו' נמצא שבחנוכה צריכין לתקן חטא המרגלים וכו' נמצא שבחנוכה צריכין לתקן חטא המרגלים שדברו על ארץ - ישראל. על - כן אנו צריכין עכשו לגלות הטעם הקדוש של ארץ - ישראל. וזה נעשה על - ידי הדלקת נר חנוכה שעל - ידי זה נתגלה אור ההתפארות מה שה' יתברך מתפאר בישראל שעל - ידי זה נמשך קדשת ארץ - ישראל בכל מקום שמסתכלין בו. כי נמשך בחינת אוירא דארץ - ישראל מחכים וכו'. על - ידי אור ההתפארות שהוא בחינת מחין תפלין וזה בחינת השמן של נר חנוכה שהוא בחינת מחין תפלין כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה כי המחין הם בחינת שמן משחת קדש כידוע ועל - ידי זה נמשך קדשת ארץ - ישראל בכל מקום שמסתכלין בו. ואזי מרגישין טעם של ארץ - ישראל וחוזרין ומשתוקקין באמת לארץ - ישראל. ובזה מתקנין פגם המרגלים שהוציאו דבה על ארץ - ישראל. ועל - כן צריכין לראות ולהסתכל בנר חנוכה כדי להסתכל על אור ההתפארות הזאת שהוא בחינת אור הנר של חנוכה כדי לזכות על - ידי זה לעשות ארץ - ישראל בכל מקום שהוא יסתכל שם. ואזי יחזר וישתוקק לארץ - ישראל. ובזה יתקן פגם המרגלים שפגמו בארץ - ישראל כנ"ל:
י) ועל - כן קורין בחנוכה פרשת הנשיאים כי הנשיאים של ישראל הם בחינת צדיקי הדור שעקר ההתפארות כלול בהם. כמו שמבאר בהתורה הנ"ל ועל - כן הנשיאים הביאו את אבני המלואים לאפוד ולחשן. כי אבני האפוד והחשן הם בחינת התגלות ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל כי עקר ההתפארות על - ידי הגונין על - ידי שישראל כלולין מגונין סגיאין כמבאר בדברי רבינו זכרונו לברכה במקום אחר וכלליות הגונין של ישראל היו מתגלין באבני החשן והאפוד שכל אבן היה לו גון מיחד כפי שבטו שהיה כתוב עליו הינו כפי הגון וההתפארות שה' יתברך מקבל מזה השבט כי כל שבט ושבט יש לו גון מיחד וכל אלו הגונין היו באבני החשן והאפוד אדם לראובן. פטדה לשמעון וכו'. ואלו הגונין היו מצירין בדגלים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. שבאלו הדגלים היו הולכין ישראל במלחמת מצוה לכבש ארץ - ישראל שזה היה עקר מלחמת ישראל כי עקר כבישת ארץ - ישראל הוא על - ידי התגלות ההתפארות שהוא בחינת כלליות הגונין של אבני החשן שהיו מצירין בדגלים שעל - ידי זה נעשה קדשת ארץ - ישראל ונתגלה הטעם של ארץ - ישראל. שאז מכניעין כל המונעים מארץ - ישראל. כי עקר המונעים הם מוציאי דבת הארץ רעה וכו' כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה תשעה תקונין וכו' עין שם:
ועל - כן הביאו הנשיאים דיקא את אבנים של החשן והאפוד. כי עקר ההתפארות תלוי בהנשיאים שהם בחינת צדיקי הדור שעקר ההתפארות על ידם כנ"ל. ועל - כן קורין פרשת הנשיאין בחנוכה כי אז מגלין אור ההתפארות הזאת שעקרו תלוי בצדיקי הדור שהם בחינת נשיאים כנ"ל:
יא) וזה בחינת מצות נר חנוכה איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך. כי בנר חנוכה יש מהדרין ומהדרין מן המהדרין. כי עקר נר חנוכה הוא בבחינת הדור והתפארות שמגלין התפארות של ה' יתברך שמתפאר ומהדר בנו כנ"ל. וזה בחינת השלש מדרגות שיש במצות נר חנוכה דהינו איש וביתו. ונר לכל אחד וכו' כנגד שלש בחינות של המשכת קדשת ארץ - ישראל המבארין בהתורה הנ"ל. כי מבאר שם שעל - ידי ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל. על - ידי זה נעשה קדשת ארץ - ישראל על - ידי הסתכלות עיני ה' יתברך שם. וגם כל מי שזוכה להסתכל על זאת ההתפארות הוא ממשיך לעצמו גם - כן בחינת עיני ה' ואזי גם בכל מקום שהוא מסתכל נעשה גם - כן בחינת אוירא דארץ - ישראל. אך מי הוא זה שיזכה לראות ההתפארות של ה' יתברך וכו' רק מי שזוכה לראות את הצדיק האמת שהוא עקר ההתפארות של ישראל וכו' ואזי הוא זוכה גם - כן לקבל מהתפארות הזאת ונעשין אצלו גם - כן בחינת עינים הנ"ל. ואזי גם בכל מקום שהוא מסתכל נעשה שם בחינת ארץ - ישראל כמבאר שם עין שם היטב. נמצא שיש שלש בחינות הסתכלות העינים שעל - ידי זה נעשה קדשת ארץ - ישראל כנ"ל דהינו בחינת הסתכלות אור עיני ה' והסתכלות הצדיק שהוא כלליות ההתפארות והסתכלות העינים של כל מי שזוכה לראות את הצדיק. ועקר הוא הצדיק כי הוא כלול מכל ההתפארות של ישראל שכלם נתקרבים לה' יתברך על ידו וכו'. וגם הצדיק הוא יכול לראות את ההתפארות של ה' יתברך. כי אף - על - פי שכתב רבנו שם מי הוא שיוכל לראות ההתפארות של ה' יתברך וכו'. זה נאמר על סתם בני - אדם שבודאי אינם זוכים לראות את ה' יתברך שיראו את ההתפארות שלו. אבל הצדיקים האמתיים הם רואין את ה' יתברך והתפארותו כמו שמצינו בנביאים. כמו שכתוב (ישעיה ו) ואראה את ה'. וכן מיכיהו אמר ראיתי את ה' ישב וכו'. (מלכים א כב) ועל - כן הצדיקים בעצמם בודאי רואין את ההתפארות של ה' יתברך בעצמו. וגם הם בעצמן הם עקר ההתפארות וכו' כנ"ל. ועל - כן עקר קדשת ארץ - ישראל נתגלה על - ידי הצדיק שהוא כלל כל ההתפארות שעל - ידי זה נעשה קדשת ארץ - ישראל כנ"ל. וזה בחינת צדיקים יירשו ארץ כי עקר קדשת ארץ - ישראל נמשך על ידם כנ"ל. כי זה ידוע שעקר הקדשה נמשך למטה כפי מעשה בני - אדם. והכל תלוי במעשה התחתונים. ועל - כן כשנמשך קדשת ארץ - ישראל על - ידי ה' יתברך על - ידי הסתכלות עיניו יתברך שמו בעצמו. עדין אין הקדשה בשלמות כל כך. כי עקר המשכת הקדשה למטה בשלמות הוא על - ידי בני - אדם דיקא כידוע. ועקר תלוי בהצדיק. ועל - כן כשהצדיק מקבל זאת ההתפארות וזוכה לעיני ה' הנ"ל. עד שזוכה להמשיך קדשת ארץ - ישראל על - ידי הסתכלות עיניו. אז נמשך ונתגלה קדשת ארץ - ישראל בשלמות גדול ביותר. וזה בחינת שלש המדרגות שבמצות נר חנוכה כנ"ל. כי נר איש וביתו. זה בחינת שממשיכין אור ההתפארות שהוא בחינת קדשת ארץ - ישראל שמתגלה על - ידי ה' יתברך בעצמו. שזאת הקדשה וההתפארות הוא בחינת כלליות. וזה בחינת איש וביתו. כי ה' איש מלחמה. והוא כביכול הבעל - הבית של כל העולם שדומה לבית כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. בחינת בראשית ראש בית:
והמהדרין נר לכל אחד ואחד. זה בחינת אור ההתפארות שנתגלה אצל כל אחד ואחד. על - ידי שזוכה לראות אור ההתפארות הזאת על - ידי שמסתכל בהצדיק וכו' כנ"ל. וזאת ההתפארות מאיר יותר מחמת שנתגדל ההתפארות כל כך עד שגם אנחנו זוכין לבחינת עינים אלו להמשיך קדשת ארץ - ישראל על - ידי הסתכלות עיניו. ואז מאירה קדשת ארץ - ישראל יותר ויותר. כי על - ידי שאנו מקבלין זאת ההתפארות וזוכין לעינים אלו. ואזי גם בכל מקום שאנו מסתכלין נעשה קדשת ארץ - ישראל כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. וכל מה שנמשך קדשת ארץ - ישראל ביותר. אפלו לחוץ - לארץ מאירה ארץ - ישראל ממש באור גדול ונפלא יותר ומשתוקקים ומתגעגעים ביותר לארץ - ישראל וכמובן היטב שם בהתורה הנ"ל. שמתחיל שם, מי שיודע מארץ - ישראל שטעם באמת טעם ארץ - ישראל. אזי הוא יכול להכיר באחר אם היה אצל הצדיק על ראש השנה. ומסים שם בטעמו כי על - ידי זה האיש שהיה אצל הצדיק אמתי על ראש השנה נעשה האויר בבחינת ארץ - ישראל בכל מקום שהוא מסתכל בו. ומרגישין טעם ארץ - ישראל שם וכו'. ואמר שהוא ידע זאת מקדם כי קדם שהיה בארץ - ישראל היה משתוקק מאד לארץ - ישראל. ופעם אחד התועד יחד עם איש אחד. ונתעורר לו תשוקה גדולה לארץ - ישראל. והבין שזה האיש היה בודאי אצל הצדיקים על ראש השנה. ושאל את אותו האיש. וכן הוה. כי ספר לו שהיה אצל כמה צדיקים על ראש השנה וכו'. (ועין ענין זה בשיחות שלו) נמצא שעל - ידי זה האיש שזוכה לעינים הנ"ל שבכל מקום שהוא מסתכל נעשה בחינת ארץ - ישראל אפלו בחוץ - לארץ. על - ידי זה חוזרים ומשתוקקים ביותר לארץ - ישראל ממש. כי נתגלה קדשת ארץ - ישראל ביותר על - ידי זה האיש. כי זה כלל שהקדשה כל מה שנמשכת למטה יותר לקדש ולטהר מקומות החיצונים יותר. אין הקדשה נגרעת על - ידי זה חס ושלום אדרבא נתוסף עליו אור גדול ונפלא יותר ויותר בכפלי כפלים. ועל - כן כל מה שממשיכין קדשת ארץ – ישראל בחוץ - לארץ יותר ויותר על - ידי בחינת עינים הנ"ל של כל אחד ואחד כנ"ל. על - ידי זה נתוסף אור גדול בארץ - ישראל בעצמה יותר ויותר. ועל - כן מרגישין יותר ויותר טעם ארץ - ישראל ומשתוקקים לארץ - ישראל ביותר. וזה בחינת והמהדרין נר לכל אחד ואחד. זה בחינת אור ההתפארות הנמשך על - ידי כל אחד ואחד. על - ידי שזוכה לראות התפארות הזאת על - ידי שמסתכל בהצדיק וכנ"ל:
והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך זה בחינת שהוא כלול מהכל. מכל ההתפארות של ישראל. כי הוא מקרב כל ישראל לה' יתברך. גם ה' יתברך מתפאר בו ביותר מכל ישראל מחמת גדל צדקתו ותורתו ומעשיו הטובים. כי כל מי שעושה רצונו יתברך יותר מתפאר בו ה' יתברך ביותר. וגם הצדיק זוכה לראות ההתפארות של ה' יתברך בעצמו כנ"ל. ועל - כן הוא עקר ההתפארות של ה' יתברך בעצמו כנ"ל. ועל - כן עקר ההתפארות הוא הצדיק והוא זוכה ביותר לבחינת עינים הנ"ל. ועל ידו עקר המשכת קדשת ארץ - ישראל כנ"ל. וזה בחינת מהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום שעל - ידי זה ממשיכין האור של ההתפארות של הצדיק שהוא בחינת יוסף שמוסיף והולך בעבודתו בכל יום שעקר ההדור וההתפארות על ידו בבחינת ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה. שהצדיק בחינת יוסף הוא עקר היפי והפאר. כי הוא כלול מכל ההתפארות הנ"ל. ועל - כן נקרא יוסף על שם אסף אלקים את חרפתי. חרפה הוא הפך ההתפארות והכבוד. ויוסף בחינת הצדיק הוא מאסף ומבטל כל החרפות ובזיונות. כי הוא מגלה כל ההתפארות והכבוד שה' יתברך מתפאר ומתכבד בישראל שהוא הפך החרפות ובזיונות. וזה בחינת מוסיף והולך בחינת יוסף שהוא בחינת הצדיק שנקרא יוסף על שם שמוסיף והולך ומתחדש בעבודתו יתברך בכל יום ויום בבחינת יסף ה' לי בן אחר. כי הצדיק מוסיף בעבודתו בכל עת. ומתחיל בכל פעם מחדש כאלו לא התחיל עדין בעבודתו יתברך כלל:
וזה עקר השעשועים וההתפארות של ה' יתברך. כי עקר ההתפארות והשעשועים של ה' יתברך הוא על - ידי חדושים דיקא. דהינו כשעולה התפארות חדש למעלה. דהינו כשמתקרב הרחוק לה' יתברך וכמבאר בהתורה הנ"ל. שעקר ההתפארות הוא כשאחד מישראל נתקרב לה' יתברך ונתוסף עוד אחד מישראל שרוצה לעבדו יתברך. אזי הוא עקר ההתפארות של ה' יתברך. וכן מובן ומבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות שכל ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל אינו עולה כלל כנגד ההתפארות החדש שעולה למעלה כשמתקרב אחד מחדש אליו יתברך ורוצה לעבדו בבחינת כד אתי יתרו וכו'. כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא שעקר גדלתו והתפארותו יתברך הוא כשמתקרבים הרחוקים לה' יתברך. כי ההתפארות הוא בחינת לבושים בחינת ה' מלך גאות לבש וכו'. כי רבי יוחנן קרי למאני מכבדותא. ועקר חשיבות הלבושים הוא כשזוכין לעשות בחינת לבושין חדשים לה' יתברך שזה עקר כבודו והתפארותו כי אין המלך מתפאר בלבושי מלכות שיש לו מכבר. אפלו אם הם יקרים מאד כמו שמתפאר בלבוש חדש וגון חדש שעולה למעלה על - ידי שנתקרב הרחוק לה' יתברך שזה עקר שעשועיו והתפארותו וכבודו וגדלו. כי תענוג תמידי אינו תענוג. ועל - כן עקר תענוגיו ושעשועיו והתפארותו יתברך הוא על - ידי חדושים דיקא. ועל - כן איתא בזהר הקדוש ולבושא דאיהו לביש ביומא דא לא לביש ליומא אחרא. ולבושין דאיהו לביש בצפרא לא לביש ברמשא וכו'. כי ה' יתברך מתפאר בכל עת בלבושים חדשים הנעשים על - ידי התקרבות הרחוקים שמתקרבין בכל פעם על - ידי צדיק הדור שהוא בחינת יוסף. כי זה הצדיק מתחיל בעצמו בכל פעם מחדש כאלו לא התחיל בעבודתו מעולם כלל. כמבאר בדברינו מזה כמה פעמים. ומחמת זה יש לו כח לקרב רחוקים ממש בכל עת לה' יתברך לקרב בכל פעם רחוקים יותר. כי בכח התגברותו להתחיל בכל פעם מחדש כאלו הוא מתחיל עתה לעבד את ה'. בכח הזה יש לו כח לעורר בכל פעם רחוקים ממש שיתחילו מעתה לשוב לה' יתברך. ועל - כן מצדיקים כאלו יש לה' יתברך תענוגים ושעשועים והתפארות נפלא בכל עת. דהינו התפארות חדש. שזה עקר ההתפארות כנ"ל:
כי ההתפארות עולה מחדש על - ידי הצדיק בעצמו שמתחדש ממש בכל עת ומוסיף והולך בעבודתו ועל - ידי התקרבות רחוקים שבאים חדשים להתקרב לעבודתו יתברך. ועל - כן נקרא יוסף בחינת יסף ה' לי בן אחר. כי ההתפארות הוא בחינת בן שה' יתברך מתפאר בישראל כאב המתפאר עם בנו בבחינת בני בכורי ישראל - בנים אתם לה' אלקיכם. שהוא לשונות של חבה והתפארות. והצדיק הוא עקר כלל ישראל והוא בעצמו נקרא בן כמו שכתוב ה' אמר אלי בני אתה. ומחמת שהצדיק מתחדש בעבודתו בכל פעם מחדש. הוא בכל פעם בן חדש אצל ה' יתברך בבחינת ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך שהצדיק מתחיל בכל פעם מחדש כאלו נולד היום ועל - ידי זה ה' יתברך מתפאר בו בכל פעם מחדש כאלו ילדו היום. בבחינת בני אתה אני היום ילדתיך. וזה בחינת יסף ה' לי בן אחר שהצדיק מבקש וחפץ תמיד שה' יתברך יוסיף לו בעצמו בן אחר דהינו שיתחדש ויתחיל בכל פעם מחדש בעבודתו יתברך עד שיהיה נחשב בכל פעם בן אחר לה' יתברך כבן חדש שנולד היום בחינת בני אתה אני היום ילדתיך. שזה בחינת מעלת הזקן הגדול מכלם. המובא בהמעשה של השבעה בעטלירס. שהתפאר שהוא זקן מאד והוא יניק מאד ועדין לא התחיל לחיות כלל וכו' עין שם והבן. וגם על - ידי זה שהצדיק מוסיף ומתחדש בעבודתו ומתחיל בכל פעם מחדש על - ידי זה הוא מקרב בכל פעם רחוקים לה' יתברך כנ"ל. ואלו הרחוקים שהצדיק מקרבם לה' יתברך הם נקראים בנים אצל הצדיק. כי כל המלמד את בן חברו תורה כאלו ילדו. וזהו גם - כן בחינת יסף לי בן אחר שיזכה בכל פעם לקרב אחד מישראל מחדש לה' יתברך שהוא בן אחר. בן חדש שזה עקר התפארותו יתברך כמו שראינו אצל רבנו זכרונו לברכה שעקר החשיבות היה אצלו זכרונו לברכה כשבא איש חדש להתקרב לה' יתברך שהיה יקר בעיניו מאד יותר מכל האנשים שנתקרבו מכבר. כי עקר ההתפארות הוא כשעולה התפארות חדש לה' יתברך על - ידי התקרבות הרחוקים כנ"ל. וזה בחינת המהדרין מן המהדרין הדור דהדור התפארות דהתפארות הוא בחינת מוסיף והולך בחינת יוסף. בחינת הצדיק שמוסיף והולך ומתחיל בעבודתו מחדש בכל פעם שזה עקר ההתפארות וכו' כנ"ל. וכל עקר ההתפארות של כל ישראל על ידו. כי הוא מקרב כל הרחוקים לה' יתברך שזה עקר ההתפארות כנ"ל וזה עקר קדשת חנוכה. כי על שם זה נקרא חנוכה לשון חנוך בחינת חנך לנער על - פי דרכו. דהינו כשמתחנך אחד מחדש ומתחיל לכנס בעבודת ה' שזה עקר התפארותו יתברך. ומשם עקר המשכת האור של נר חנוכה כי עקר האור על - ידי ההתפארות כנ"ל. ועקר ההתפארות הוא על - ידי התקרבות הרחוקים שמתחילים להתחנך בעבודתו יתברך ועל - כן נקרא חנוכה לשון חנוך כנ"ל:
יב) וזה בחינת וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא. כי איתא בדברי רבנו זכרונו לברכה שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה'. ומי שהתחיל מעט בעבודת ה' יודע זאת שאי אפשר להיות איש ישראל באמת כי אם על - ידי עקשנות גדול, כי הרבה הרפתקאות ועליות וירידות צריכין לעבר על כל אחד ואחד בלי שעור. ואם לא יהיה עקשן גדול לבלי להניח על - ידי זה מעט עבודתו שהתחיל, אי אפשר לו שישאר על עמדו, ובפרט לנסע ולבוא לארץ - ישראל שזה עקר קדשת איש הישראלי והוא עקר נצחון המלחמה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה תשעה תקונין, עין שם. בודאי אי אפשר לנצח מלחמה זאת כי אם על - ידי עקשנות גדול מאד. וזה עקר ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל, כי ה' יתברך מתפאר מאד בהעזות והעקשנות של איש הישראלי שמפילין אותו בכל פעם. והוא מתחזק בכל עת והוא עקשן גדול. ואינו מניח להפיל עצמו בשום אפן. וזה עקר התפארותו יתברך בבחינת תנו עז לאלקים על ישראל גאותו. 'עז' זה בחינת עזות ועקשנות של ישראל שהם עזים וחזקים בעבודתן שעל - ידי זה עקר קבלת התורה שהוא כלל ההתפארות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מפני מה נתנה תורה לישראל? מפני שהן עזין (ביצה כה) על - ידי זה על ישראל גאותו. דהינו גאות והתפארות. כי זה עקר התפארותו יתברך. וכמו שכתוב, כי תפארת עזמו אתה, כי עקר ההתפארות הוא העזות והעקשנות. ועל - ידי זה העקשנות בעצמו שהוא עקר התפארותו יתברך. על - ידי זה זוכה באמת לנצח המלחמה ולבוא לארץ - ישראל שזה עקר נצחון המלחמה, כי על - ידי העזות והעקשנות שהוא עקר התפארות, על - ידי זה נמשך קדשת ארץ - ישראל, כי עקר ארץ - ישראל על - ידי ההתפארות כנ"ל. וזה בחינת ה' מלך גאות לבש לבש ה' עז התאזר, הינו עקר לבוש גאותו והתפארותו יתברך הוא על - ידי העזות והעקשנות של ישראל בבחינת לבש ה' עז התאזר, בחינת תנו עז לאלקים על ישראל גאותו וכו' כנ"ל. וזה בחינת אשירה לה' כי גאה גאה וכו', זה בחינת גאותו והתפארותו יתברך. וזה ההתפארות נמשך על - ידי העזות והעקשנות של ישראל שעל - ידי זה הם מכניעים ומפילין את הס"ם [הסמך מם] וחילותיו שמתגברין על כל אחד מישראל בכל יום שאי אפשר להפילם ולנצחם כי אם על - ידי עקשנות ועזות גדול מאד. וזהו עקר התפארותו וגאותו יתברך כנ"ל. וזהו סוס ורכבו רמה בים. 'סוס ורכבו' הם בחינת סמך מם ונוקבין והתאוות והמניעות והרהורים ומחשבות זרות שמתגברין על כל אחד בכל יום שזוכין להפילם ולהכניעם בבחינת סוס ורכבו רמה בים. על - ידי העזות והעקשנות של ישראל. וזהו, עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. שעקר הישועה ועקר הכנעת הסטרא אחרא הוא על - ידי העזות והעקשנות דקדשה שהוא בחינת עזי וזמרת יה וכנ"ל. וזהו עקר התפארותו יתברך בחינת כי גאה גאה כנ"ל. וזה, זה אלי ואנוהו אלקי אבי וארממנהו, הינו נוי והתרוממות שהוא בחינת התפארות שמתפאר ה' יתברך על - ידי העזות והעקשנות של ישראל כנ"ל ואז זוכה לנצח המלחמה ולבוא לארץ - ישראל. וזה בחינת ה' איש מלחמה, כי עקר נצחון המלחמה כשמתחזקין בעקשנות גדול עד שזוכין לבוא לארץ - ישראל כנ"ל, כי כל כונת השירה הזאת הנאמר בשביל לזכות לבוא לארץ - ישראל כי עקר יציאת מצרים וקריעת ים – סוף וכו' הכל היה בשביל לבוא לארץ - ישראל, כמו שכתוב, ואותנו הוציא משם להביא אותנו אל הארץ וכו'. וכן בפסוקים רבים וכמבאר מזה לעיל באריכות (בהלכות ראש השנה הנכלל בהלכות דברים הבאים בסעדה הלכה ד, עין שם). ועל - כן מסים בסוף עד יעבר עם זו וכו', דהינו שיעברו את הירדן לבוא לארץ - ישראל, כמו שפרשו רבותינו זכרונם לברכה. ועל - כן מתחיל השירה, כי גאה גאה עזי וזמרת יה. כי עקר ארץ - ישראל זוכין על - ידי התגלות ההתפארות שנתגלה על - ידי העזות והעקשנות של ישראל כנ"ל:
וזה בחינת וזה מעשה המנרה מקשה זהב. 'מעשה המנרה' זה בחינת כלל ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל שמשם עקר האור כנ"ל. ועל - כן בנרות המנורה היה עדות שה' יתברך אוהב עמו ישראל ומשרה שכינתו בהם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על נר המערבי שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. שזה בחינת התפארות שמחמת התפארותו ואהבתו בנו הוא משרה שכינתו בתוכנו נמצא שכל מעשי המנורה הוא בחינת התפארות שה' יתברך מתפאר בישראל. וזה בחינת כל הציורים הנפלאים שהיו במנורה גביעים וכפתורים משקדים ופרחים וכו' כל זה מרמז על כמה מיני גוני ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל כלולים מגונין סגיאין. וכל אלו ההתפארות שהם בחינת מעשה המנורה אין זוכין כי אם על - ידי עקשנות גדול שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה' כנ"ל. וזה בחינת וזה מעשה המנרה מקשה זהב. מקשה לשון עקשנות. שצריכין להיות עז וקשה. בעבודת ה' בעקשנות גדול מאד כנ"ל. וזהו עד ירכה עד פרחה מקשה היא, דהינו שכל הציורים והפרחים שבמנורה עד ירכה עד פרחה שהוא כלל ההתפארות של ישראל, הכל זוכין על - ידי עקשנות דיקא בחינת עד ירכה עד פרחה מקשה היא וכנ"ל, הינו שבכל עבודות איש הישראלי מתחלה ועד סוף שמכלם מקבל ה' יתברך התפארות שהוא בחינת מעשה המנורה כנ"ל. כל זה נעשה רק על - ידי עקשנות בחינת עד ירכה עד פרחה מקשה וכו' שמתחלה ועד סוף צריכין עקשנות ועזות גדול כנ"ל:
יג) וזה בחינת מה שה' יתברך משבח את ישראל, זאת קומתך דמתה לתמר, דהינו שהם חזקים וקשים ותקיפים בעבודתם ואינם מניחים להפיל עצמן בשום אפן וכמו שפרש רש"י שם לענין הצלם של נבוכדנצר שעמדו בזקיפתן ולא השתחוו לו. כי זהו השבח וההתפארות של ישראל כנ"ל:
יד) וזה בחינת ואולך אתכם קוממיות ופרש רש"י, בקומה זקופה. כי זה המקרא נאמר לענין ארץ - ישראל. שלשם היו הולכין ישראל כי כל ההליכות והדרכים והנסיעות של ישראל והמלחמות והכבישות הכל היו לילך ולכבש ארץ - ישראל, כמובן ומבאר בספורי כל התורה כלה. וזהו, ואולך אתכם קוממיות, דהינו בקומה זקופה בחינת עזות ועקשנות שעומדין זקופין בעקשנות גדול לנצח המלחמה ולילך ולבוא לארץ - ישראל שזה היה עקר תכלית יציאת מצרים וכו' כנ"ל, כי אי אפשר לבוא לארץ - ישראל לנצח מלחמה זאת שהיא עקר כלל כל המלחמות של איש הישראלי כי אם על - ידי עקשנות גדול מאד בחינת ואולך אתכם קוממיות. בחינת ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו במהרה בימינו, אמן:
טו) ועל - כן היה הנס בכהנים שהם לובשים בגדי ההתפארות, כמו שכתוב, ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. ועקר הוא הכהן הגדול שהיה לבוש בחשן ואפוד שהיו כתובים עליהם שמות בני ישראל ששם היו מאירין כל הגונין שהם בחינת אדם פטדה וברקת וכו' שכל אבן ואבן היו לו גון מיחד שהם כלל התפארות של ישראל וכנ"ל. ועל - כן הם שמונת ימי חנוכה כנגד שמונת בגדי כהנה גדולה שהם כלל ההתפארות שמשם עקר האור של נר חנוכה כנ"ל ועל - כן נסמך פרשת בגדי כהנה לפרשת ויקחו אליך שמן זית וכו'. שהוא בחינת נר חנוכה, הינו כנ"ל:
וזה וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול. כי ההודאות וההלל הם ההתפארות שמהללין ומשבחין ומפארין אותו יתברך שעל - ידי זה ה' יתברך מתפאר ומתגדל ומתקדש בכל העולמות שזה עקר קדשת חנוכה כנ"ל:
והנה רבנו זכרונם לברכה לא באר דבריו מה חבור יש לענין זה עם כל מה שאמר שם מקדם מענין ארץ - ישראל וראש השנה וכו'. אך הנראה לעניות דעתי אבאר קצת, כי תאות ממון, דהינו מה שאין אדם מת וחצי תאותו בידו. וכל מה שיש לו יותר חסר לו יותר. זה בחינת פגם העינים בבחינת וגם עינו לא תשבע עשר (קהלת ד). ופגם העינים זה בחינת פגם ארץ - ישראל, כי עקר קדשת ארץ - ישראל נמשך מן העינים שמסתכלים על הצדיק שכלול מכל ההתפארות. שעל - ידי זה נמשך קדשת ארץ - ישראל. וארץ - ישראל הוא מקור הברכה, כי כל הברכות וההשפעות נמשכין מארץ - ישראל כידוע, כי ארץ - ישראל מקבלת קדשתה מהצדיק כנ"ל. ואצל הצדיק הם כל הברכות וההשפעות בבחינת ברכות לראש צדיק, בחינת צדיק חונן ונותן. וכשזוכה לקבל השפע של ארץ - ישראל והצדיק בשלמות בודאי אין לו שום חסרון, כי בארץ - ישראל כתיב, לא תחסר כל בה. שהשפע הנמשכת משם אין בה שום חסרון, כי שם צוה ה' את הברכה, בחינת והריקתי לכם ברכה עד בלי די, שזהו ההפך מבחינת אין אדם מת וחצי תאותו בידו, דהינו שלעולם חסר לו. אבל השפע דקדשה של ארץ - ישראל היא בחינת שפע כפולה שאין בה שום חסרון בחינת ברכה עד בלי די, שיבלו שפתותיכם מלומר די שהשפע כפולה ומכפלת יותר ממה שרוצה. וזה בחינת השפע של שבת דמנה מתברכין כל שתא יומין שהוא בחינת לחם משנה, בחינת שפע כפולה הנ"ל, כי שבת וארץ - ישראל הם בחינה אחת כמו שמסדר בהשבע הבדלות שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בירושלמי בין קדשת ארץ - ישראל לחוץ - לארץ בין יום השביעי לששת ימי המעשה. נמצא, שהצדיק שממנו נמשך כל קדשת ארץ - ישראל הוא זוכה לשפע כפולה כנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב בצדיקים, לכן בארצם משנה יירשו (ישעיה סא) משנה זה בחינת שפע כפולה, בחינת לחם משנה וזהו לכן בארצם משנה, 'בארצם' דיקא, כי עקר בחינת השפע כפולה הוא בארץ - ישראל וכו'. וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה צוית צדק (סימן כג) שעקר שבירת תאות ממון הוא על - ידי הצדיק ומי שחולק על הצדיק הוא נופל לתאות ממון כמו שמבאר שם על פסוק, ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. כשמקשר להצדיק הוא ממשיך ממנו בחינת שפע כפולה שהוא הפך תאות ממון שהוא בחינת אין אדם מת וחצי תאותו בידו וכנ"ל:
יז) וזה בחינת חלום פרעה שבע פרות טובות. ושבע פרות רעות שהם בחינת שבע שני השבע ושבע שני הרעב. זה בחינת תאות ממון שכל מה שיש לו יותר חסר לו יותר. וזהו מה שראה שבע פרות בריאות וטובות, דהינו בחינת שבע שני השבע. זה בחינת עשירות וכל טוב שנותן ה' יתברך להעשירים. והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן וכו'. ותבלענה הפרות הרקות והרעות את שפע הפרות יפות המראה והבריאות. שבע פרות הרעות הם בחינת שבע שני רעב שהוא בחינת תאות ממון שהוא רעב תמיד לבלע ממון הרבה. שהם בולעים את שבע שני השבע את כל הטוב והעשירות שנתן לו ה' יתברך, כי כל מה שיש לו עשירות יותר חסר לו יותר בבחינת מרבה נכסים מרבה דאגה. ויש לו דאגות ויסורין כאלו הוא עני ממש בבחינת ותבלענה שבע פרות הרעות וכו' ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה. ומראיהן רע כאשר בתחלה, דהינו על - ידי הרע של תאות ממון שהוא בחינת שבע שני הרעב בחינת שבע פרות הרעות. על - ידי זה נבלע ונשכח כל השפע והעשירות שחננו ה' יתברך ולא נודע אצלו העשירות כלל והוא מלא דאגות כבתחלה, כי לעולם חסר לו, כי אין לו חצי תאותו בידו לעולם ועינו לא תשבע עשר לעולם, כי תאות ממון שלו מה שמתאוה בכל פעם יותר. זה בולע את כל העשירות שלו עד אשר לא נודע כל טוב והעשירות שלו, כי נבלע ונשכח הכל על - ידי תאות ממון שלו שמתאוה בכל פעם יותר ויותר. והתקון על - ידי יוסף שהוא בחינת הצדיק שבדור שעקר תקון תאות ממון על ידו. והוא נותן עצה להעשירים בעלי הממון שינצלו משבע שני הרעב מרעבון תאות ממון על - ידי צדקה שהוא עקר שבירת תאות ממון, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה (בסימן יג). וזה בחינת 'יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ' שיעשה ממנים, הינו בחינת גבאי צדקה שהם ממנים לפקח על העניים. וזהו, 'וחמש' את ארץ מצרים. 'וחמש' זה בחינת צדקה ששעורה חמש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, המבזבז אל יבזבז יותר מחמש. וזהו והיה האכל לפקדון לארץ וכו'. כי עקר פקדון ושמירת הממון הוא על - ידי צדקה בבחינת אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה וכו'. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מלח ממון חסר (כתבות סו) וזה, ולא תכרת הארץ ברעב, שלא תתגבר רעבון תאות ממון שכורתת ועוקרת את האדם חס ושלום, כמבאר בהתורה צוית צדק (סימן כג) כי על - ידי צדקה נצולין מתאות ממון כנ"ל. וזהו, ויתן אכל בערים ושמרו. אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה, הינו שנתן האכילה והשפע של כל עיר ועיר לעניי אותה העיר, כי עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וזהו בחינת אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה שנתן וחלק בתוך העיר לעניי אותה העיר. את כל האכילה והשפע שבסביבותיה. וזה שפרש רש"י שכל ארץ מעמדת פרותיה. ונותנין מעפר הארץ לתוכה ומעמדת פרותיה וכו', כי העני הוא בחינת עפר, כי מנח עד עפר, כמו שכתוב, מקימי מעפר דל. וכשרוצה האדם לשמר עשירותו, שלא ישלטו עליו שבע שני הרעב צריך לתן מעפר הארץ לתוך עשירותו דהינו זכות וכח הצדקה שנותן לעניים שהם בחינת עפר. וזה מעמיד ושומר עשירותו שיתקים ולא יכלה על - ידי שבע שני הרעב שהוא תאות ממון שמכלה חייו ועשירותו חס ושלום, וזה שאמר יוסף לאחיו, מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם. ואיתא שרמז להם פגם המרגלים שפגמו בארץ - ישראל, הינו שיוסף שהוא בחינת הצדיק שממנו נמשך קדשת ארץ - ישראל ששם בחינת שפע כפולה, בחינת תקון תאות ממון, אמר לאחיו שפגמו בכבודו וחלקו עליו ומכרוהו למצרים. אמר להם, מרגלים אתם, הינו שפגם שלכם הוא פגם המרגלים שפגמו בארץ - ישראל, כי כשפוגמין בכבוד הצדיק פוגמין בארץ - ישראל שכל קדשתה נמשך מהצדיק כנ"ל. וזהו, לראות את ערות הארץ באתם. 'ערות הארץ' לשון חרפה ובושה. הפך ההתפארות של הצדיק שכשזוכין לראות אותו. משם עקר קדשת ארץ - ישראל. והם פגמו בכבוד הצדיק שהוא יוסף ולא רצו לראות יפיו והתפארותו, אדרבא, באו לראות ערות הארץ שהוא הפך התפארות. ואמר להם שמחמת זה התגבר עליהם שבע שני הרעב שהוא בחינת תאות ממון שכל זה נמשך מבחינת פגם המרגלים פגם ארץ - ישראל שהוא פגם כבוד הצדיק וכנ"ל. ועל - כן יעקב כששמע שאמר להם מרגלים אתם. הבין להיכן הדבר מגיע, על - כן אמר להם, וכסף משנה קחו בידכם. 'כסף משנה' זה בחינת שפע כפולה שצוה להם להמשיך שפע כפולה הנמשך מארץ - ישראל כנ"ל:
יח) וזה בחינת הצדקה שנותנין בחנוכה בשביל לתקן תאות ממון להמשיך בחינת השפע כפולה הנמשך מארץ - ישראל ששם מקור הברכה שזהו בחינת השמן של חנוכה בחינת ושמן על ראשך אל יחסר.'אל יחסר' דיקא, דהינו שאין שם שום חסרון. בחינת צפחת השמן לא תחסר וכו'. כי השמן הוא בחינת מחין, בחינת שמן משחת קדש כנ"ל. ועל - ידי המח והדעת אין חסר לאדם שום חסרון וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, דעת קנית מה חסרת (נדרים מא) וכו'. וזהו בעצמו בחינת הנס של חנוכה שנשלח ברכה במעט השמן שדלק שמונה ימים, הינו בחינת ברכה ושפע כפולה הנמשך מארץ - ישראל, כי בחנוכה אנו עוסקין להמשיך קדשת ארץ - ישראל כנ"ל:
יט) וזהו, ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם וכו'. 'מקץ' זה בחינת תאות ממון, בחינת קץ שם לחשך דא זהמא דדהבא כמו שאיתא בזהר (פרשה הנ"ל) הינו תאות ממון שהוא בחינת חשך אנפין חשוכין מרה שחרה עצבות. בחינת מרבה נכסים מרבה דאגה. כי יש לו בכל פעם חסרונות יותר ויותר, כמו שכתב רבנו כל זה בהתורה צוית צדק בסימן כג, עין שם. וזה 'שנתים ימים', זה בחינת פגם המרגלים שנאמר בהם יום לשנה יום לשנה, כמו שפרש רבנו זכרונו לברכה (בסימן נד) כי על - ידי פגם המרגלים, דהינו פגם ארץ - ישראל משם נמשך תאות ממון כנ"ל, כי הממון נקרא רגל, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה. בחינת ואת כל היקום אשר ברגליהם - זה ממונו וכו'. ועל - כן כל אלו המשקעים בתאות ממון נקראים מרגלים, כי נוסעים תמיד למרחקים ומרגלים ומשוטטים בכל הארץ בשביל ממון. ואינם מאמינים בה' יתברך שיוכל להזמין להם פרנסתם במקומם בלי טרחא כמו המרגלים שלא האמינו בה' יתברך שיתן להם ארץ - ישראל שהוא מקור הברכות בלא דרך הטבע כלל. ואמרו שרוצים דוקא לרגל את הארץ לכבש ארץ - ישראל מקור הברכה על - פי דרך הטבע כמו שאר העובדי כוכבים ששולחין מרגלים למקומות שרוצין לכבשן. אבל באמת אנו צריכים להאמין בה' שיכבש לנו ארץ - ישראל בלא מרגלים כלל. וכמו כן אלו המשקעים בתאות ממון ומסכנים עצמן בסכנת דרכים ונוסעים למרחקים ומשוטטים ומרגלים את הארץ כאלו חס ושלום, אין ה' יתברך יכול לתן להם ברכת עשירותם בביתם. נמצא שהמשקעים בממון נקראים מרגלים, כי באמת עקר פגם תאות ממון נמשך מפגם המרגלים שהוא פגם ארץ - ישראל כנ"ל:
וזהו, ויהי מקץ שנתים ימים. הינו בחינת פגם תאות ממון הנמשך מפגם המרגלים שנאמר בהם יום לשנה יום לשנה וכו'. ופרעה חלם והנה עמד על היאר. פרעה זה המשקע בתאות ממון שנקרא פרעה, כי תאות ממון הוא עבודה זרה ממש כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה "צוית צדק". ועקר העבודה זרה שהוא תאות ממון נמשך מחטא העגל שעשו להם אלקי זהב שהוא בחינת תאות ממון, כי גם חטא המרגלים נמשך מחטא העגל שאז חזרו ומשכו היצר הרע עליהם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכמו שפרש רש"י שגזרת הארבעים שנה שהיו במדבר וכו'. נגזר כבר מחטא העגל, כי הא בהא תליא, כי פגם המרגלים נמשך מחטא העגל כמובן בספרים. וכל זה הוא בחינת תאות ממון כנ"ל. ועל - כן נקרא פרעה לשון 'כי פרעה אהרן לשמצה' הנאמר בעגל שהוא עבודה זרה של תאות ממון כנ"ל. גם נקרא המשקע בממון פרעה מלשון פרעה, כי המשקע בתאות ממון הוא בעל חוב תמיד. ותמיד טרוד לשלם פרעון כנראה בחוש שרב העשירים חייהם אינם חיים מרבוי הפרעון שלהם שצריכין כמעט בכל יום להחזיר פרעון ואין להם חיי שעה מדאגת הפרעון בכל עת. וזה פרעה חלם והנה עמד על היאר יאור מצרים הוא נילוס שהיה פרעה עושה אותו עבודה זרה, הינו תאות ממון שהוא עבודה זרה שאומר כחי ועצם ידי עשה לי החיל הזה. כמו פרעה שעשה הנילוס לאלקי. כי הנילוס היה עולה ומשקה את כל ארץ מצרים וכל טוב מצרים מהנילוס והיה פרעה עושה אותו עבודה זרה, כי לא היה מאמין שכל הברכה והעשירות הכל רק מה' יתברך. רק עשה הנילוס לעבודה זרה. וזה בחינת העבודה זרה של תאות ממון. שהממון הוא עבודה זרה אצלו כאלו כחו ועצם ידו עשה לו החיל הזה חס ושלום, וזהו, והנה מן היאר עלות שבע פרות טובות ושבע פרות רעות ובלעו פרות הרעות את הטובות. שהוא רמז שהרע, דהינו תאות ממון שהוא בחינת שבע שני הרעב, בולע את כל העשירות שלו בבחינת ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה. כי כל מה שיש לו יותר יש לו דאגות יותר כאלו הוא עני ממש וכו' כנ"ל. וכל זה אי אפשר לתקן אלא על - ידי יוסף בחינת הצדיק האמת שהוא נותן עצה להרבות בצדקה שעל - ידי זה מתקנין תאות ממון וזוכין להמשיך שפע כפולה מארץ - ישראל כמו שכתוב לענין מעשר שהוא צדקה ובחנוני נא בזאת וכו' והריקתי לכם וכו' עד בלי די, הינו בחינת שפע כפולה שהוא תקון תאות ממון וכנ"ל. וזהו יעשה פרעה ויפקד פקידים וחמש וכו', כמבאר כל זה לעיל באר היטב:
הלכות ברכת הודאה הלכה ו':
ח) על - כן צריכין להרגיל את עצמו מאד בכל יום ובכל עת להודות ולהלל לה' יתברך על כל הטובות אשר גמל עמנו, ואפלו בתקף צרת הנפש רחמנא לצלן אפלו כשירד ונתרחק כמו שנתרחק ואיך שהוא, יהפך הכל לששון ולשמחה בבחינת ששון ושמחה ישיגו וכו' כמו שמבאר במקום אחר, על שאף - על - פי - כן זוכין לומר קריאת שמע וליחד שמו יתברך פעמים בכל יום ולהאמין בה' ובמשה עבדו שהם הצדיקי אמת שבכל דור וכו'. וכמה מעלות טובות למקום עלינו וכו', אלו פינו מלא שירה וכו', כי עקר גלות הנפש הוא העצבות כמובן בהתורה הזאת עין שם, וכל מה שהעצבות מתגבר יותר מתגברין יותר התאוות בפרט שגעון התאוה הכללית, וכן חוזר חלילה חס ושלום ומצרף לזה תאות ממון וטרדת הפרנסה בחינת בעצבון תאכלנה וכו'. וכמו שמבאר בהתורה וביום הבכורים (בסימן נו) בענין עצבון ידים וכו', עד שכמעט תצא נפשו חס ושלום לולא ה' עזרתה לנו שמאיר עלינו מרחוק בכח הצדיקי אמת לשמח נפשותינו על - פי דרכי העצות העמקות של הצדיקי אמת. וצריך כל אדם להכריח את עצמו מאד בכל הכחות להמשיך על עצמו השמחה. ועל - כן צריך להיות רגיל מאד בהודאה בשמחה כנ"ל וכמבאר אצלנו במקום אחר הרבה מזה על התורה ימי חנוכה הם ימי הודאה (בהלכות כלאי בהמה הלכה ד ובהלכות פריקה וטעינה הלכה ד עין שם היטב):
יט) וזה בחינת חנוכה. כי חנוכה בחינת תודה הודאה כמו שאומרים וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול שזהו בחינת שמחה כנ"ל. וזה בחינת נר חנוכה, כי שמן משחת קדש בחינת מחין, שעקר השגתם על - ידי הבטישא וכו' בבחינת כתית למאור שמשם מקבלין השמן זית זך להעלות נר תמיד שיאיר בכל העולמות מעלא לתתא ומתתא לעלא בבחינת נר לרגלי דבריך, ובבחינת וטובל בשמן רגלו (דברים לג), כי אור נר שמאיר על - ידי השמן זה בחינת שמחה, כי האור משמח הכל וכמו שכתוב מאור עינים ישמח לב, וכמו שאומרים והתקין מאורות משמח עולמו וכו'. ועקר האור של כל האורות שבעולם נמשך מגדולי הצדיקים שהם בחינת משיח בחינת אור צדיקים ישמח, בחינת אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. כי עקר האור בשלמות יתגלה על - ידי משיח שיבוא במהרה בימינו, בבחינת ערכתי נר למשיחי, ואפלו עתה במרירת הגלות כל קיומנו הוא רק על - ידי אורו הגדול שמאיר בנו בהעלם והסתר על - ידי גדולי הצדיקים שהם בחינת משיח, כי עקר שם משיח הוא על שם השמן שנמשח בשמן המשחה, שמן המשחה בחינת כתר בחינת נזר אלקיו על ראשו, שמשם מקבל השגת המחין שנקראים שמן משחת קדש על - ידי הבטישא שהוא הכאת המחין בכתר, שזהו בחינת כשמן הטוב על הראש, בחינת כתר שהוא על הראש יורד על הזקן. זקן זה קנה חכמה בחינת השגת החכמה והדעת שמקבלין משם על - ידי ההכאה בחינת בטישא כנ"ל, שזהו בחינת תליסר תקוני דיקנא שבהם כלולים כל המחין כידוע בכתבים שזהו שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן שהם כלל חכמות התורה ודרשותיה וחדושיה שזה עקר השגת המחין. וזה זקן אהרן שהוא הכהן הראש שאצלו כל הברכות וכו' כנ"ל, שירד על - פי מדותיו כי השמן שהם חכמות המחין כל שלמותם להורידם עד למטה למטה לכל המדות של האדם להאיר בכלם להוציאם מאפלה לאורה להעלות מהיכלי התמורות שהם בחינת חשך וצלמות שמעצם החשך מהפכין וממירין הכל, וכל מה שמתגברין וממשיכין האור לשם ויוצאין מאפלה לאורה זה בחינת מלכות שעולה מבין הקלפות מהיכלי התמורות, ועקר האור הוא שמחה כנ"ל. ואז חוזרין ועולין עד שמקבלין הברכות עד שעולין עד התשעה היכלין וכו', וכן חוזר חלילה לטובה. וזהו כטל חרמון וכו' כי שם צוה ה' את הברכה, כי שם כל הברכה שעקרה ברכת השכל וכו' כנ"ל:
כ) כי זה הענין נעשה בכל יום על - ידי סדר התפלה והעבודה של כל יום ויום וכן בכל שבוע ובכל חדש ובכל שנה ושנה ובכל אדם ואדם לפי מדרגתו ולפי העת והזמן, וכפי קדשת הזמנים כגון שבת ויום - טוב ויום הכפורים וכו' כמובן בהתורה הנ"ל שמבאר בהסדר כל העליות של התפלה עין שם ותבין. ובכלל ובפרט בכלליות ישראל ובפרטיות עם כל אחד ואחד. והעקר על - ידי גדל כח הצדיקים בחינת משיח שמאירין בכחם נקדת השמחה בכל הירודים והשפלים מאד שזהו סוד מה שהתפאר זה שהיה בלא ידים שיכול לנגן כל היוד מיני נגינה שהם בחינת שמחה שהם רפואת הבת מלך וכו'. ועל - כן התפאר בזה זה שהיה לו כח גדול ונורא בידיו (כמובא בספורי מעשיות בהמעשה של השבעה בעטלירס), כי עקר הברכה בידים שהוא ברכת השכל וכו', שעל - ידי זה משיגין התשעה היכלין וכו' ששם מקור השמחה בחינת ושמחת עולם על ראשם וכו', ומשם ממשיכין בעצם כחם חכמה ועצות נוראות בלב כל החלושי כח מאד מאד לשמח נפשם גם - כן. וכל אחד ואחד כפי מה שמתגבר להתקרב לאלו הצדיקים ולהטות אזנו ולבו לדבריהם היטב ולהאמין בהם עד שמכניס השמחה בלבו, כמו כן יוצא בכל פעם מהיכלי התמורות בכח הצדיק הנ"ל. כי זה כלל גדול שכל התקונים שבעולם נעשין רק על - ידי גדולי הצדיקים שהם בחינת משיח. אבל אף - על - פי - כן הם בעצמם אינם יכולים לעשות חפצם להיטיב עם כל אחד מישראל כי אם כפי התקרבותו אליהם, כי בהכרח שיהיה איזה אתערותא דלתתא כידוע:
כא) וכל זה הוא בחינת חנוכה שהם ימי הודאה בחינת שמחה שממשיכין השמחה מקץ האחרון מבחינת שלמות הגאלה שתבוא על - ידי משיח צדקנו שאז עקר הגדלת השמחה שזהו בחינת איתו אשלי ומושחו וכו' כנ"ל (באות יוד וכו'). וזהו בחינת נר חנוכה, כי מלכות הרשעה התגרו בישראל ורצו לבטל עבודת בית - המקדש ששם עקר השמחה וכל התקונים הנזכרים לעיל, ועל - כן היה שם עשר קדשות, וההיכל קדשה התשיעית, כי שם מאירין התשעה היכלין. והפרכת המפסיק ומבדיל בין הקדש ובין הקדש קדשים. זה בחינת הפריסא הנ"ל, ועל - כן אסור לכנס משם והלאה כי אם הכהן הגדול ביום הכפורים שהוא יום העשירי של עשרת ימי תשובה שהם כנגד העשר קדשות הנזכרים לעיל (ועין לקמן). ושם בבית - המקדש כל עבודת הקרבנות שהם נעשים בשמחה כנזכר לעיל. ושמן המנורה וקטרת שהם משמחין הלב בבחינת שמן וקטרת ישמח לב. והם התגרו בזה ורצו לבטל כל זה חס ושלום, וגם רצו לבטל כל המצוות שהם כל שמחתינו, ועל - כן היה הנס על - ידי שמן דיקא, כי משמן המנורה היו מדליקין בהיכל באהל מועד מחוץ לפרכת שהוא בחינת הפריסא הנ"ל, כדי להמשיך האור שהוא אור השגת המחין מבחינת לפני ולפנים על - ידי ההכאה בהפריסה והמעכב כנ"ל. ועל - כן התגרו בשמן זה ביותר וטמאו כל השמנים שהם כל השכליות והמחין, כי הם בחינת היכלי התמורות והחליפין שממירין ומחליפין הכל שמתגברין על האדם בעצבות הפרנסה ורבוי תאוותיו, וכל מה שהעצבות מתגבר נתקלקל המח שהוא בחינת שמן משחת קדש וכן חוזר חלילה עד שכמעט כמעט אבדה תקותו חס ושלום. אך הנס היה על - ידי שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול שנמשח בשמן המשחה שכלול מכל התקונים, שבו נמשחו כל כלי המשכן ובית - המקדש וכל הכהנים ומלכות דוד משיח. כי אצל הכהן הגדול כל הברכות וכו' כנ"ל, ועל - כן על - ידי מעט שמן משחת קדש הזה חזרו ודלקו כל הנרות כי נעשה בו נס נפלא ונורא בגשמיות ורוחניות שלא היה בו להדליק כי אם יום אחד ודלק שמונה ימים. וכן ברוחניות לא היה יכל להאיר כי אם מעט לפי שעה, אבל הצדיקים בחינת כהן מתגברים בעצם כחם עד שמעט אור השמן של יום אחד מאיר בכל השבעת ימים שהם בחינת שבע מדות עד שנעשין בחינת שמונת ימי חנוכה בחינת חנכת הבית - המקדש שהוא כלל הדעת, כי כל מי שיש בו דעת וכו'. כי על - ידי מעט השמן מאירין בחכמתם בלב איש הישראלי שישמח נפשו וכו' כנ"ל, ועל - ידי נקדת השמחה הזאת מעלה אותו לפי בחינתו עד התשעה היכלין הנזכרים לעיל ומשם מאיר עליו השמחה ממקור השמחה שנמשך משם כנ"ל. ואזי כשמאירה השמחה יותר הוא חוזר ועולה יותר ויותר מהיכלי התמורות ועולה יותר לבחינת תשעה היכלין הנזכרים לעיל למקור השמחה, וכן חוזר חלילה לטובה. וזה בחינת נר חנוכה מוסיף והולך, כי עקר הוא ההתחלה ובכל יום מוסיף והולך על - ידי הארת השמחה שמקבל בכל פעם ממקור השמחה על - ידי שהתגבר תחלה להמשיך על עצמו שמחה בכל מקום שהוא בתקף גלות נפשו, שזהו בחינת שמדליקין נר חנוכה למטה מעשרה טפחים שהוא בחינת מקומות הנמוכים מאד, ולשם דיקא ממשיכין אור הקדוש והנורא הזה שנמשך בשרשו מאור הצדיקים שזכו להשגת התשעה היכלין וכו' כנ"ל. ועל - ידי זה זוכה לתודה והודאה בשמחה לומר הלל וכו' בשמחה, ואז נתוסף אור השמחה. ועל - כן ביום שני דחנוכה הוא מוסיף והולך ומדליק שני נרות כי נתוסף האור. וכן ביום שלישי וכו' מוסיף והולך בכל יום וכנ"ל. ועל - ידי קדשת הדלקת נר חנוכה על - ידי זה ממשיכין דרך זה על כל ימות השנה שירגיל בכל יום ובכל עת להמשיך על עצמו שמחה על - ידי עמקות העצות האמתיות שגלו הצדיקים שנמשכין ממקור עליון מאד מבחינת תשעה היכלין הנ"ל עד שיזכה להעלות נפשו ממקום שהוא מהיכלי התמורות עד שיעלה וכו' כנ"ל:
כב) ועל - כן תכף אחר צווי מעשה המשכן בפרשת תרומה נצטוה מיד על הדלקת שמן המנורה קדם לכל עבודת הקרבנות, כמו שכתוב שם מיד ואתה תצוה וכו' ויקחו אליך שמן זית זך וכו', כי כל מעשה המשכן שהוא בחינת הבית - המקדש, היה לתקן פגם העגל שהוא עקר התגברות היכלי התמורות בבחינת וימירו את כבודם בתבנית שור וכו' (תהלים קו), שזה בחינת כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון (שם עח) וכו'. ועל - כן היה התחלת תקון עבודת המשכן על - ידי נרות המנורה שמדליקין באהל מועד מחוץ לפרכת ששם כלליות הרדיפה והמעכב וכו', כי תכף כשהתחילו לעסק בעבודת המשכן ונתנו נדבתם עליו בלב טוב בשמחה גדולה נמשך עליהם שמחה, ועל - ידי זה התחילו לעלות בעליות הנזכרות לעיל עד שגמרו המשכן והדליקו מיד נרות המנורה בשמן משחת קדש שעל - ידי זה ממשיכין אור השמחה ממקור השמחה וכנ"ל. ועל - כן נסמך מיד פרשת מצות הדלקת נרות המנורה אחר מצות מעשה המשכן כנ"ל, וכן פרשת בהעלתך את הנרת נסמך מיד אחר חנכת המזבח, הינו כנ"ל. ועל - כן גם עתה שנחרב הבית - המקדש לא נשאר לנו מכל העבודות של הבית - המקדש כי אם בחינת אור שמן המנורה שהוא בחינת אור נר חנוכה, שזה בחינת שגם עתה בתקף גלותנו אנו ממשיכין עלינו אור השמחה מהקץ האחרון בבחינת איתו אשלי ומושחו הנ"ל, בכח הצדיקים הגדולים שעל - ידי זה יוצאין מהיכלי התמורות וכו' עד שנזכה לצאת מהגלות לגמרי ונזכה לשמחה של לעתיד כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד:
כג) וזה וטבל בשמן רגלו (דברים לג), כי צריכין להמשיך אור השמן שיאיר ברגלין ששם עקר אחיזתם להוציאם מהיכלי התמורות בבחינת נר לרגלי דברך וכנ"ל. ועל - ידי זה 'ברזל ונחשת מנעליך' שמלבישין הרגלין בבחינת מנעלים של נחשת וברזל שלא יוכלו להתקרב אלינו וכו'. ועל - כן מדבר תכף בשבח ישראל להגדיל שמחתם כמו שכתוב שם אין כאל ישרון וכו' עד אשריך ישראל וכו' וזה וכימיך דבאך, שפרש רש"י שיהיו כל הארצות דובאות ומזיבות לך כסף וזהב, הינו בחינת עצם הברכה בחינת ברכת הידים הנ"ל. וזה אין כאל ישרון שזהו בחינת עצם העלמת השגתו, כי לית מחשבה תפיסה ביה כלל שזהו בחינת 'אין כא"ל ישרון' שאין שום דבר ולא שום שם וכנוי לכנותו ולדמותו בו בבחינת 'ואל מי תדמיוני ואשוה', כי כל השמות הם רק לאחר הצמצום שנמשכין על - ידי הרדיפה והמעכב שאז משיגין התשעה היכלין בבחינת מטי ולא מטי וגם הם לא ידעין ולא מתדבקין וכו', אך אחר כך ממשיכין משם שמותיו הקדושים ותאריו וכו'. וזהו אין כא"ל ישרון שאף - על - פי שאין כאל ואי אפשר לתפסו בשום מחשבה אף - על - פי - כן רוכב שמים בעזרך, כי ה' יתברך נקרא רוכב שמים על שם שהוא למעלה מהשמים שהם בחינת רקיע המבדיל בין מים למים בין מימי הדעת העליון שאין לנו שום תפיסא בו למים התחתונים וכו'. וה' יתברך נתן בנו כח להמשיך השגת הדעת דיקא על - ידי זה על - ידי הכאת הרדיפה בהמעכב שהוא בחינת פריסא בחינת רקיע המבדיל בינו ובינינו, והוא ברחמיו שהוא רוכב שמים כי הוא למעלה מהפריסא שהוא בחינת רקיע העליון, למעלה מראשי החיות שמשם כל בחינת רקיע ושמים ושמי השמים שכלם הם בחינת פריסא הנ"ל שהוא בין כל דרגא ודרגא ובין כל עולם ועולם עד לעלא ולעלא וכו', והוא יתברך למעלה מכלם בחינת רוכב שמים, הוא בעזרנו להאיר לנו משם אורו האין סוף בבחינת מטי ולא מטי על - ידי הכאת הרדיפה בהמעכב שהוא בחינת שמים כנ"ל. וזה ובגאותו שחקים, ששם שוחקין מן לצדיקים, מן בחינת הדעת כמובא, ובהשמים העליונים בחינת שחקים, שם שוחקין מן בחינת מזון הצדיקים שהוא הדעת העליון שיש בו כל הטעמים שנמשך על - ידי הרקיעים שהם בחינת פריסות המבדילים וכו', כי בכל עולם ובכל דרגא יש בחינת רקיעים המבדילים וכו' שכל השגת הדעת על ידם דיקא. וזהו מענה אלקי קדם כי מזה נעשין התשעה היכלין שהם בחינת מעון ודירה לאלקי קדם. כי על ידם משיגין אורו האין סוף בבחינת מטי ולא מטי שזהו בחינת דירתו יתברך בחינת מעון אתה היית לנו וכו'. וזהו ומתחת זרעת עולם, שנופלין הזרועות וההתגברות של הסטרא אחרא על - ידי התגברות הידים והזרועות דקדשה ששם כל הברכות וכו' כנ"ל. ועל - ידי זה ויגרש מפניך אויב וכו', כי יפלו באין תקומה בבחינת וימדדם בחבל השכב אתם ארצה וכו' כנ"ל. וזה אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' וכו', סיום זה סיום וכלל כל הברכות שברכם משה שסים באשרי כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי העקר לזכות לכל זה הוא על - ידי אשריך ישראל שזהו בחינת אשרינו מה טוב חלקנו וכו' שאומרים בכל יום שצריך להמשיך על עצמו שמחה גדולה על - ידי זה כנ"ל, שעל - ידי זה עקר כל התקונים הנזכרים לעיל, כי עקר התקון על - ידי שמחת המצוה שזהו בחינת אשריך ישראל וכו'. ובזה פתח דוד תהלים אשרי האיש וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שמשה סים באשרי ודוד התחיל מזה. כי דוד משיח שמחת ישראל שכל עסקו בחינת תודה והלל שזהו בחינת תהלים שכלול מכל יוד מיני נגינה שזה כל חיותנו. כל זה נמשך על - ידי בחינת אשרי בחינת אשריך ישראל בחינת אשרינו וכו', שצריכין לשמח עצמו בזה בכל יום ובכל עת ובכל שעה אשרי הזוכה לזה אמן כן יהי רצון:
כד) וזה ויפגע במקום, בחינת פגיעת והכאת הרדיפה בהמעכב שהוא בחינת כתר שנקרא מקום כמו שמבאר בהתורה הנ"ל על פסוק ברוך כבוד ה' ממקומו. כי משם עקר שרש כל המקומות שבעולם שנמשכו ונתהוו על - ידי כמה צמצומים שנבראו על - ידי זה. וזה בחינת מה שמבאר בלקוטי תנינא סימן פג שתכלית הידיעה דלא נדע זה בחינת מקומו של עולם וכו' עין שם. וילן שם כי בא השמש, ביאת השמש זה בחינת הסתלקות ומניעות האור שבא על - ידי בחינת המעכב, כי שמש בחינת אור השכל שרודף להשיג האור אך המעכב מונע אותו וכו' כנ"ל. ועל - כן וילן שם, כי עקר השנה הוא בחינה זאת, כי ביום על - ידי עבודת התפלה ותורה ומצוות בשמחה נמשכין המחין על - ידי בחינה זאת של הכאת הרדיפה בהמעכב וכו' כנ"ל, אבל מחמת היגיעה של הכאת הרדיפה בהמעכב הם מכרחים להסתלק אחר התפלה רק שנשאר רשימו וכו', אבל אחר כך לעת ערב מסתלקין לגמרי כמבאר בכונות האר"י ז"ל. וזה בחינת וילן שם כי בא השמש שראה יעקב שאי אפשר עתה להשיג המחין בשלמות כי עדין לא נשלם הברור מהיכלי התמורות שאי אפשר להשיג ברכת המחין כי אם על - ידי זה כנ"ל, ועל - כן וילן שם כנ"ל, גם וילן שם מרמז על הגליות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי משם כל הגליות שבאים על - ידי קלקולי הדורות שאינם מבררים כראוי מהיכלי התמורות והרבה מקלקלים רחמנא לצלן עד שמחמת זה גם גדולי הצדיקים אבות העולם אינם יכולים להשיג כרצונם כמובא. ועל - כן הכרח ללון שם בחינת שנה ובטול עד שיברר כראוי ויבוא למבקשיו. וזה בחינת הבא לטהר מסיעין לו אומרים לו המתן שנאמר על כל אחד מישראל הרוצה לטהר וכו', כמו שמבאר בסימן ו', וכן נאמר על הצדיק העוסק לטהר את ישראל וכו'. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, שלקח וברר מאבני המקום בחינת ברור אותיות וניצוצות שהם בחינת אבני קדש שנפלו להיכלי התמורות שהם אבני נגף בבחינת תשתפכנה אבני קדש וכו', והצדיק מברר האבנים טובות שהם אבני קדש שהם אותיות התורה מהיכלי התמורות וישם מראשותיו שמקשרם לתוך הראש והשכל. וישכב במקום ההוא, שישן מתוך דברי תורה, וזה מרמז על כל אדם שכשרואה שמונעין אותו כמו שמונעין, צריך לקשר במחשבתו דברי תורה ולהוציא מחשבתו מרעיונים רעים ולקשר במחשבתו דבורי תורה עד שישן מתוך דבורי תורה שזהו עקר בחינת הברור מהיכלי התמורות. כי זה בחינת תשובת המשקל שהוא עקר תקון פגם הברית שהוא פגם המחשבה שכל תקונו על - ידי זה דיקא, כמו שמובא על מאמר רבותינו זכרונם לברכה בהינו דעל (בסימן כז בהתורה רציצא עין שם). וזהו וישכב במקום ההוא במקום ההוא דיקא שהוא המקום שפגע בו שהוא בחינת המעכב וכו' כנ"ל, כי דיקא לשם קשר מחשבתו בקשר אמיץ עד שישן, כי כך צריך כל אחד לפי בחינתו, כי אף - על - פי שרואה שמעכבין את מחשבתו כמו שמעכבין, הוא צריך לעשות את שלו לברח מהמחשבות רעות ולקשר מחשבתו לבחינת מקומו של עולם שהוא בחינת מקום ההוא שפגע בו יעקב, ואף - על - פי שאינו יכול עדין להשיג ולהבין משם כלל אף - על - פי - כן תהיה מחשבתו קשורה שם על - ידי אבני המקום שהם בחינת אותיות התורה עד שיישן מתוך דברי תורה שזהו בחינת וישכב במקום ההוא כנ"ל. ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכו', שראה שזה כלל עבודת האדם בזה העולם שצריך לירד אל הארץ הגשמי הזה ששם אחיזת היכלי התמורות ולברר משם וכו', ולעלות בכל העליות הנזכרות לעיל על - ידי זה הסלם שראשו מגיע השמימה שהם בחינת הפריסה העליונה וכו' כנ"ל בחינת כתר שדרך שם כל השגת התשעה היכלין וכו' כנ"ל. וזה מרמז סלם, כי סלם בגימטריא קול כמובא שזה בחינת הקל קול יעקב, שעל - ידי זה כל התגברותו של איש הישראלי נגד כל הסטרא אחרא והיכלי התמורות שכלם כלולים בבחינת עשו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו, שאין לו שום כח. וזהו הקל קול יעקב שני קולות, כי עקר השלמות הוא בחינת שמחה שעל - ידי זה כל השגת אור האין סוף וכו' כנ"ל, ועקר השמחה הוא בחינת קולות בחינת חמש קולות הנ"ל שהם קול ששון וקול שמחה וכו', בחינת חדות ה' הוא מעזכם שהוא בחינת הן יתן בקלו קול עז וכו' כמו שמובא במקום אחר, אבל מחמת התגברות הגלות שעקרו גלות הנפש שהעקר על - ידי התגברות העצבות הנ"ל שמשם כל הצרות רחמנא לצלן, על - כן צריכין לצעק בכל יום הרבה ועקר קול הצעקה הוא לזכות לצאת מהעצבות מיגון לשמחה כנ"ל שזהו ויצעקו וכו', וישמחו כי ישתקו וכו' שנאמר במזמור הודו הנ"ל. כי צריכין לצעק הרבה כדי לזכות לשמחה שהוא העקר כנ"ל:
כה) וזה בחינת מלחמת יעקב עם שרו של עשו בחינת ויאבק איש עמו וכו'. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שהוא שרו של עשו, כי זה ידוע שכל מלחמתם היתה בענין הגליות שהאיש הנ"ל רצה להתגבר להאריך הגליות ורצונו היה להגביר כל כך עד שחס ושלום לא יוכלו לצאת משם, כי מחמת שרואין שקץ הגאלה סתום ונעלם מאד מאד על - כן הם אומרים שיתגברו חס ושלום עד שחס ושלום אפס תקוה, ועקר התגברותם הוא גלות הנפש מה שמתגברים בכל פעם על כל נפש ונפש של ישראל כמו שמתגברים, שמזה עקר אריכת הגלות הכללי כידוע. וכבר מבאר שעקר התגברות הקלפות הוא על ידי העצבות כנ"ל, ולא היה אפשר להתגבר עליהם מחמת הענין שכתבנו לעיל שהא בהא תליא כל מה שמתגברין בעצבות מתגברין התאוות משגל וממון וכעס וכו', וכן להפך כל מה שהתאוות מתגברין העצבות מתגבר. וכפי התגברותם אי אפשר לעלות ולעסק בתפלה ותקוניה כראוי לעלות למקום שצריכין לעלות ששם מקור השמחה וכו'. על - כן כמעט אבדנו בענינו לולא ה' עזרתה לנו ששולח לנו בכל דור צדיקי אמת שהם עוסקים בתקוננו ולוחמים עבורנו. וזה בחינת מלחמת יעקב הנ"ל שממנו עקר התחלת קדשת ישראל, והוא עקר שמחת ישראל בחינת יגל יעקב ישמח ישראל, כי יעקב בחינת אמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב וכו', ואמת הוא אור הפנים שהוא בחינת חיים בחינת שמחה כמו שמבאר בהתורה צוית צדק (בסימן כג לקוטי חלק א), כי עקר השמחה שהוא החיות הוא על - ידי נקדת האמת שבלב איש הישראלי שנפשו יודעת מאד קדשת אמונת ישראל שזה כל שמחתנו, בחינת אנכי אשמח בה', בחינת כי בו ישמח לבנו, וכמו שכתוב ואבואה וכו' אל אל שמחת גילי וכו', בחינת ישמח ישראל בעושיו. וכל אדם כפי מה שהוא אם יזכר את עצמו שאף - על - פי - כן הוא מזרע ישראל והבדילנו מן התועים בכמה בחינות וכו', יכול לשמח את עצמו בכל מקום שהוא על - ידי זה. ועל - כן עקר השמחה הוא בחינת קדשת יעקב שהוא בחינת אמת שנשרש בנו בכל אחד מישראל. אבל הבעל דבר והסטרא אחרא מתגרה באיש הישראלי מאד על זה ביותר, ובתחלה מסיתו ומחטיאו חס ושלום ומונע אותו מעבודת השם יתברך ומטרידו בטרדת הממון והפרנסה וכו', ואחר כך הוא מוסיף להתגבר עליו במרה שחורה ועצבות מאד, ובפרט כשמתעורר באיזה התעוררות לעשות איזה דבר שבקדשה בכונה ולשוב לה' יתברך, שאז הוא מתגבר עליו בעצבות יותר שזה מזיק מאד כמובא בספרים הרבה מזה ובפרט בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה, וכמו שמבאר בלקוטי תנינא סימן מח, שתכף כשהאדם רוצה להתקרב לה' יתברך הוא עברה גדולה כשיש לו עצבות וכו'. וכן דבר עמנו הרבה הרבה בזה וכמבאר מזה בספריו הקדושים, וכמובן בהתורה הזאת 'אמצעותא', שעקר גלות ישראל גלות השכינה הוא העצבות. וזה היה כל מלחמתו של יעקב עם האיש שנאבק עמו שרצה להגביר הגלות ולהאריכו מאד שעקר הגלות הוא העצבות כנ"ל. וירא כי לא יכל לו, כי כנגד יעקב בעצמו אין לו שום כח כי היה קדוש וטהור מאד בקדשת הברית ולא היה לו שום פגם בזה שמשם כל העצבות כידוע. ועל - כן באמת זכה שהוא עצם השמחה עצם האמת כנ"ל. אבל בעוונותינו הרבים התגבר ויגע בכף ירכו ואיתא שנגע בבניו ובדורות האחרונים שהם בחינת רגלין בחינת עקבות משיחא שבהם נגע. כי עקר התגברותם הוא בבחינת רגלין ששם אחיזת הקלפות שהם העצבות בחינת סטרא דמותא בחינת רגליה ירדות וכו', ועל – ידי זה ותקע כף ירך יעקב וכו', שמזה נמשך 'על - כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה', ואיתא שזה בחינת תשעה באב שבו נחרב הבית - המקדש שבא על - ידי התגברות הבכיה והעצבות בחנם, בבחינת ויבכו העם בלילה ההוא אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות, כי עתה צריכין לבכות בתשעה באב ובחצות לילה על חרבן בית - המקדש כדי להמתיק הדין בשרשו לתקן הבכיה והעצבות הנ"ל ובשביל אלו הנפשות שהם יוצאי ירכו של יעקב לחם עמו יעקב הרבה:
וזה ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני, הינו שהאיש הנ"ל סבר מאחר שנגע בכף ירך יעקב בבחינת רגלין להגביר שם העצבות חס ושלום יניחו יעקב לצאת ממנו ולפטרו, אבל יעקב בעצם כחו אמר לא אשלחך כי אם ברכתני, זה בחינת מה שכתב רבנו זכרונו לברכה על פסוק ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה ומובא לעיל מזה, שהיגון ואנחה רוצים לברח ולנוס כשמתגברים בשמחה, אבל צריכין לחטף את היגון ואנחה להכניסו בעל כרחו לתוך השמחה וכו', וזהו בחינת הנ"ל שהשר של עשו שמשם כל הגליות, כי ממנו כל העצבות והיגון ואנחה רצה לילך מיעקב כשעלה השחר, כי ראה שאז כל אחד מישראל מתגבר לחטף הציצית והתפלין בזריזות בשמחה ואומרים פסוקי דזמרה ושירות ותשבחות הרבה בשמחה, שבזה מעלין בכח הצדיקים את ניצוצות הקדושים מהיכלי התמורות עד שעולים בכל העליות הנזכרות לעיל. על - כן אמר ליעקב שלחני כי עלה השחר שהגיע זמני לומר שירה, כי כל המלאכים למעלה אומרים שירה בשמחה כי זה כל חיותם וקיומם, וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שנקרא מדור המלאכים שחקים על שם השחוק והשמחה וכו'. אבל כל קטרוגם של כמה מלאכים הוא על האדם שבעולם הזה שאומרים מה אנוש וכו', כי אין ראוי לו לומר שירה בשמחה מחמת שמשקע בזה העולם שמלא תאוות שהם עצבות וכו' והם מתגרים בו. אבל אינם יודעים שאדרבא זה עקר השיר והשבח והשמחה של ה' יתברך כשעולה השמחה מזה העולם העשיה שמלא עצבות יגון ואנחה, כשמתגברים בכח הצדיקים ומהפכים יגון ואנחה דיקא לששון ושמחה וכו' כנ"ל. ועל - כן אמר לו יעקב לא אשלחך וכו', כי אתה רוצה לעלות למעלה ולומר שם שירה שהוא בחינת שמחה, ובכאן בזה העולם אתה רוצה להפיל את בני בעצבות, ובראותך שעלה השחר והם מתגברים בשמחת המצוות אתה רוצה לילך מהם, לא כן הדבר כי אני תופסך בעל כרחך ואיני מניחך כי אם ברכתני שהוא בחינת שמחה. כי כל הברכות הם בחינת ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה וכו', כי אני רוצה לתפס אותך בעל כרחך להפך אותך לשמחה בחינת ברכה שאתה בעצמך תשמחנו שזהו בחינת ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה וכו' כנ"ל, שזהו בחינת ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, שזהו בחינת מה שמבאר שם על איתו אשלי ומושחו שאתם בעצמכם על כרחכם וכו', בבחינת והביאו את כל אחיכם את בני ישראל מנחה לה' וכו', הינו שהעובדי כוכבים בעצמם יתהפכו לשמח את ישראל, ובכח השמחה הזאת ממשיכין גם עתה עד שחוטפין את היגון ואנחה שיתהפך לשמחה שהוא בחינת ברכה שזהו בחינת לא אשלחך כי אם ברכתני וכו'. וזה שמובא שאמר לו שעתה אי אפשר לך לומר שירה עד שישראל יאמרו תחלה שירה, כמו שכתוב ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל בני אלקים, הינו שאמר לו שעתה מתחיל קדשתי שהוא קדשת ישראל שיצאו ממני, שמעתה אין לכם רשות לומר שירה עד שבני יאמרו תחלה ועל - כן אני תופסך עד שתברכני ותתהפך מיגון ואנחה לששון ושמחה לשמח את בני עד שיזכו לברר מהיכלי התמורות. כי זה עקר הברור בשלמות כשממירין ומחליפין מרע לטוב שמהפכין מיגון ואנחה לששון ושמחה שעל - ידי זה זוכין לילך ולהודיע אלקותו יתברך בכל העולמות, שזהו בחינת תקון נצח הוד יסוד כלי ההליכה שזהו בחינת השירות והתשבחות שאומרים ישראל, עד שעולין עד הכתר שהוא המסדר ששם עלית יעקב כמובא שקדשת יעקב עולה עד הכתר וכו'. ואז דיקא כשישראל יאמרו שירה בשמחה אז דיקא תוכל לעלות ולומר שירה גם - כן, כי עתה שכבר התחיל ממני קדשת ישראל עתה אי אפשר לכם לומר שירה עד שיאמרו בני תחלה. וזה דיקא על - ידי שמהפכין היגון ואנחה לשמחה שזה בחינת לא אשלחך כי אם ברכתני שאתה בעצמך דיקא תתהפך לברכני ולשמח את בני כנ"ל:
כו) ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, שהודה לו על כל זה ואמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך שהוא בחינת שיש לך עוד מלחמה עם בחינת הרגלין בבחינת וידו אחזת בעקב עשו וכו', כי אם ישראל יהיה שמך שמורה שכבר נצחת המלחמה כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, זה בחינת מה שמבאר למעלה שעל - ידי שמחת המצוה עולין עד הכתר שהוא המסדר, ואז המחין מכין בהפריסא ומשיגין התשעה היכלין וכו'. אבל אי אפשר לפעל כל זה כי אם על - ידי בחינת מי יימר שהוא על - ידי שיורדין להיכלי התמורות ומעלין הקדשה משם וכו' כנ"ל. וזהו בחינת כי שרית עם אלקים שהוא בחינת צמצום העליון בחינת המעכב הנ"ל שהוא בחינת כתר שנקרא גם - כן אלקים כמובא בכתבי האר"י ז"ל, הינו כי כשהרדיפה מכה בהמעכב והמסדר והמעכב מונע וכו', ואף - על - פי - כן הוא מתגבר וממשיך משם השגת התשעה היכלין זהו כמו מלחמה בחינת כי שרית עם אלקים עם המסדר והמישב וכו'. וזה ועם אנשים שהם עשו ולבן שהם בחינת היכלי התמורות ותוכל שנצחת כלם, כי אי אפשר להשתרר עם אלקים עם בחינת המעכב ולקבל ולהשיג משם מה שישיג, כי אם על - ידי שהשתרר עם אנשים שהם בחינת היכלי התמורות על - ידי שהתגבר לברר ולהעלות הקדשה משם כנ"ל. וזה שברכו המלאך שיהיה שמו ישראל כי שרית עם אלקים בחינת המעכב וכו'. וזה על - ידי ששרית עם אנשים בחינת היכלי התמורות ותוכל לכלם, ועל - כן שמך ישראל וכנ"ל. וזהו שמובא ששם ישראל הוא בחינת שיר א"ל, הינו בחינת שיר ושמחה, כי עקר ההתגברות בחינת כי שרית וכו' הוא על - ידי השמחה וכנ"ל:
כז) וזה ויזרח לו השמש - לרפאותו מצלעתו, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שהאיר לו אור השמש שיאיר לעתיד כמו שכתוב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וכו', שהוא בחינת אור הגנוז לעתיד כמובא בזהר הקדוש, הינו בחינת אור הנזכר לעיל שמשיגין על - ידי שמחת המצוה שהוא בחינת קדשת יעקב כנ"ל, שעל - ידי זה עולה עד הכתר שהוא המסדר ומשיג האור בבחינת מטי ולא מטי וכו' שזה האור הוא בחינת אור הגנוז וכל אורות השכליים שמקבלין עתה כלם נמשכין משם כמובא בזהר הקדוש כמו שמבאר במקום אחר. אבל גדולי הצדיקים זוכין גם עתה להשיג זה האור על - ידי כל הנ"ל שזה בחינת השמש שיתגלה לעתיד שעל - ידי זה נתרפא מצלעתו, הינו כי כבר מבאר שמבאר במקום אחר. אבל גדולי הצדיקים זוכין גם עתה להשיג זה האור על - ידי כל הנ"ל שזה בחינת השמש שיתגלה לעתיד שעל - ידי זה נתרפא מצלעתו, הינו כי כבר מבאר שהא בהא תליא כל מה שמתגברין יותר בשמחת המצוה זוכין להשגת אורות הנזכרים לעיל, וכל מה שמשיגין ביותר אורות הנזכרים לעיל כמו כן זוכין לשמחת המצוה ביותר וכו' כנ"ל. וזהו בחינת ויזרח לו השמש הנ"ל שיעקב בגדל כחו זכה שהאיר לו השמש בתקפה שהוא בחינת אור הגנוז בחינת אורות הנזכרים לעיל שזכה אז שיאיר לו באור נפלא שיתגלה לעתיד עד שעל - ידי זה נתרפא מצלעתו שהוא מה שנגע בכף ירכו דהינו ביוצאי ירכו בפרט בדורות האחרונים להגביר עליהם העצבות וכו' כנזכר לעיל. כי על - ידי תקף השגת אור הנ"ל שזכה יעקב אז שהוא בחינת ויזרח לו השמש וכו' כנ"ל, על - ידי זה זכה לרפאות צלעתו שהוא לרפאות יוצאי ירכו שרפואתם על - ידי השמחה שממשיך עליהם ממקור השמחה שהוא אור הנ"ל שהוא בחינת ושמחת עולם על ראשם. כי באמת כל כחנו וחיותנו עתה בעמק הגלות הזה שמתגבר העצבות וכו' כנ"ל, הוא רק על - ידי נקדת השמחה שממשיכין עלינו גדולי הצדיקים בחינת יעקב בהשגתם העצומה שזהו בחינת ויזרח לו השמש לרפאות צלעתו מה שנגע בכף ירכו וכנ"ל. וזהו בחינת איתו אשלי ומושחו הנ"ל שממשיכין השמחה ממקור השמחה שיתגלה לעתיד שאז יאיר אור הגנוז וכנ"ל. וזה בחינת מה שמובא לעיל שהתפאר שיכול לרפאות הבת מלך שרפואתה על - ידי שמחה וכו' וכנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שחזר יעקב על פכים קטנים. ואיתא שהם בחינת ניצוצות קטנים שרצה להגביה ולברר אותם גם - כן. הינו כנ"ל שעקר השגת אור הנ"ל הוא על - ידי בחינת מי יימר על - ידי שמבררים ניצוצות מהיכלי התמורות וכו' כנ"ל:
כח) גם איתא שפך מרמז על פך השמן בחינת ויצק שמן על ראשה שהוא בחינת צפחת השמן לא תחסר בחינת שמן המשחה שהיה בו ברכה, כי ממנו נמשחו כהנים ומלכים וכלי שרת וכלו קים לעתיד לבוא, כי כל זה בחינת שמן של נר חנוכה הנ"ל שהיה הנס נפלא על - ידי בחינה זאת שדלק שמן מעט שמונה ימים, כי היה בו בחינת ברכה הנ"ל שבשביל זה טרח יעקב אז להמשיך על ישראל בחינת ברכת השמן הנ"ל שהוא ברכת השכל וכו', ואז נתקנא בו המלאך והתגרה בו עד שיעקב בעצם כחו נצחו עד שהכרח לברכו, דהינו שהוא בעצמו יתהפך לברכה בחינת שמחה כנ"ל עד שהאיר אור הנ"ל שהוא בחינת אור הגנוז וכו' כנ"ל:
כט) וזה בחינת מה שאיתא בכונות חנוכה לכון בכל לילה שם אהי"ה פעמים אהיה שעולה אמת, ולעורר בכל לילה מדה אחת מי"ג מכילין דרחמי עד נוצר ששם כלול עד ונקה וכו', ושם אהיה הנ"ל יכון בכל לילה בצרוף מיחד וכו', שכללותם הם שלשה אהיה, ביודין בההין באלפין וכו' עין שם. הינו כי עקר כלל הכונה הוא להמשיך בחינת שמחת המצוה מעולם הבא לעולם הזה, שזה העקר שנתגבר לזכר בכל עת תכלית העולם הבא שאז לא ישאר מן האדם ולא מן תאוותיו והבליו וכספו וזהבו שום דבר כי אם נקדת המצוה שזכה לסגל בחייו. ועל - כן כשבא לעשות איזה מצוה צריך להתגבר לעשותה בשמחה עצומה עד אין סוף כי רק זה חיותו וקיומו לנצח, ואפלו אם עשה מה שעשה ועכשו נעשה עמו מה שנעשה אף - על - פי - כן ישמח ביותר, כי אדרבא הוא צריך לשמח ביותר שהוא גם הוא בעצם שפלותו וגריעותו וכו' זוכה לעשות מצוה להתעטף בציצית ולהניח תפלין ולתן איזה צדקה וכו' שזהו בחינת ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, שחוטפין היגון ואנחה ומכניסין אותו לתוך השמחה וכו' כנ"ל (וכמו שמבאר מזה בהלכות פריה ורביה הלכה ד עין שם). וכל זה ממשיכין עתה על - ידי מצות הדלקת נר חנוכה שהוא להמשיך קדשת השמחה של שבת לששת ימי החל כמו שמבאר בהתורה ימי חנוכה הם ימי הודאה (סימן ב בלקוטי תנינא) עין שם, וכל זה זוכין על - ידי בחינת אמת שהוא בחינת יעקב שהוא עצם השמחה שבלב כנ"ל, כי לפי נקדת האמת שבלב בודאי ראוי לו לשמח מאד בשעת עשית איזה מצוה, כי האמת שבלב יודע שלא ישאר להאדם שום דבר כי אם נקדת המצוה וכו' כנ"ל. וזה בחינת שם אהיה. בחינת אהיה פעמים אהיה שעולה אמת כי אהיה בחינת כתר שהוא בחינת כח המסדר והמישב את המחין כמו שמבאר שם על פסוק ואהיה עמך ואברכך. ושם מקור השמחה בחינת ושמחת עולם על ראשם. ושם שרש בחינת אור השמן בחינת שמן המשחה שהוא בחינת כתר בחינת נזר אלקיו על ראשו, שממנו נמשכין כל אורות השמנים כנ"ל, שזהו בחינת אורו של משיח שנקרא על שם שנמשח בשמן המשחה, כי מחמת שהוא יזכה לזה בתכלית השלמות יותר מהכל על - כן נקרא בשם משיח על שם שמן המשחה, והוא שמחת ישראל שמאיר בהעלם בישראל גם עתה על - ידי גדולי הצדיקים להכניס בנו נקדת האמת שנזכה לשמח בעשית המצוות גם עתה בעמק הגלות שרק זה הוא קיומנו וחיותנו כנ"ל. ומשם ממשיכין אור נר שמן של חנוכה שנעשה על - ידי הכהן הגדול שנמשח בשמן המשחה. (כי אף - על - פי שאז בימי בית שני כבר נגנז שמן המשחה, אף - על - פי - כן כל קדשת הכהן הגדול נמשך משם מאהרן הכהן הראש שנמשח שעל - ידי זה קבל קדשתו לדורות):
וזה שמבקשים שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנתיך, שהוא הבית - המקדש שהוא בחינת התשעה היכלין הנ"ל, ואבואה אל מזבח אלקים אל אל שמחת גילי שיזכה לשמחה. וכל זה על - ידי שלח אורך ואמתך שהוא אור האמת שהוא אורו של משיח כמו שפרשו חכמינו זכרונם לברכה על פסוק זה, שזהו בחינת אור שמן של חנוכה שעקרו להאיר נקדת האמת שבלב עד שיזכה להמשיך קדשת הבית - המקדש קדשת התשעה היכלין ששם מקור השמחה בחינת ואבואה אל מזבח אלקים אל אל שמחת גילי וכנ"ל, ואודך בחינת הודאה וכנ"ל. ושם אהיה הנ"ל בשלשה צרופין שכלם עולים בגימטריא חותם כידוע בכתבים, הינו בחינת חותם של השמן של חנוכה שהיה חתום בחותמו של כהן גדול. ועקר החותם הוא אמת, כי חותמו של הקדוש - ברוך - הוא אמת, כי אמת בחינת אהיה פעמים אהיה כנ"ל, כי אהיה בחינת כתר בחינת המסדר והמישב בחינת הפריסא והמעכב וכו' כנ"ל שזהו בחינת חותם שחותם בעד המחין ומעכבם שימתינו עד שיתישבו שעל - ידי זה דיקא עקר השגת המחין. ועקר כלל כל ההשגות הוא אמת כמבאר בכמה מקומות שעקר החכמה הוא אמת, וכמו שכתבו גם כל חכמי המחקרים שעקר החכמה הוא אמת, בפרט בהשגת אלקות. ועקר כלל ההשגה של כל אחד הוא בחינת תכלית הידיעה דלא נדע רק להמשיך על עצמו אמונה שהוא בחינת אמת על - ידי שרואין השגת הצדיקים שעל - ידי זה נתחזק האמת והאמונה בלב כל אחד מישראל מי שמשים לבו אל דבריהם באמת. נמצא שעקר האור בחינת שמן המנורה שבו נעשה הנס של חנוכה, נמשך על - ידי בחינת החותם שהוא המעכב וכו' כנ"ל. ועל - כן היה הנס על - ידי שהיה חתום בחותמו של כהן גדול וכנ"ל:
וזה בחינת אהיה שהוא בחינת אנא זמין למהוי כמו שמובא בהתורה קרא את יהושע, הינו שזה בחינת השמחה שבלב שסוף כל סוף אנא זמין למהוי, שבודאי יתהוה ממני איזה הויה. כי כל ההתהוות של האדם עתה בזה העולם הכל הבל וריק אפלו בחייו כידוע לכל, מכל שכן שמכרח למות ולשוב לעפר ויתבלה הכל, ועל - כן אין זה שום הויה כלל רק אנא זמין למהוי שבודאי אני מוכן ומזמן שיהיה ממני איזה הויה לעתיד לנצח, כי בודאי ישאר ממני אז מה שישאר וכמו ששמעתי מפיו הקדוש זכרונו לברכה ענין זה לענין התחזקות בשמחה וכו'. וכל ההשארה הוא נקדת המצוות כנ"ל. וזה בחינת אהיה אנא זמין למהוי שזה עקר השמחה כנ"ל. וזה בחינת מה אנו מה חיינו וכו', כי הכל הבל לבד וכו', הינו כנ"ל שאין להאדם שום הויה כלל רק מה שישאר ממנו נקדת התורה והמצוות וכנ"ל. ועל - כן אומרים תכף אחר כך אשרינו וכו' וכנ"ל. כי הכל הבל ואין הויה בעולם כי אם אשרינו וכו'. דהינו שמחת קדשת ישראל שמיחדין שמו יתברך בכל יום וכו' שזה בחינת שמחת המצוות כי כל מצותך אמונה וכנ"ל:
וזה בחינת מה שצריכין לכון בכל לילה בצרוף אחר כמו שאיתא בכונות, כל זה לתקן ולברר בחינת היכלי התמורות שמתגברין בכל פעם בשקרים וחליפין ותמורות שונות שהם הרעיונים רעים והבלבולים וכו' שכלם בחינת שנויים וחלופים ותמורות ועל - כן צריכין לתקן בכל פעם על - ידי שם אהיה פעמים אהיה בצרוף מיחד וכל צרוף עולה אמת כמו שמבאר שם, כי כפי התגברות השנויים של התמורות שלהם כן צריכין להתגבר לברח מהם על - ידי שימשיך על עצמו אמתת האמת על - ידי עצות טובות שיש בהם וכו' כמה שנויים לטובה, לפעמים על - ידי תורה ומצוות לפעמים על - ידי תפלה לפעמים על - ידי שיחה וכו', שכל זה נמשך מבחינת צרופים שונים של שם אהיה הנ"ל שהוא בחינת אמת כנ"ל, כי צריכין להפך הכל לטובה שזהו בחינת ששון ושמחה ישיגו הנ"ל. וכפי התגברות העצבות של היכלי התמורות, כן צריכין להפך הכל לששון ולשמחה שזהו בחינת עוונות נתהפכין לזכיות, בחינת ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו כנ"ל. ועל - כן בכל יום ממשיכין צרופים מיחדים של שם אהיה שהוא בחינת אמת כפי התקון והברור שצריכין לברר משנוי התמורות וכנ"ל, כי האמת הוא אחד, אבל מצד המקבלים יש בו כמה שנויים לטובה (כמו שמבאר במקום אחר בסימן רנא לקוטי חלק א) כפי הברור שצריכין, שהעקר על - ידי האמת שמבטל כל השקרים והשנויים הנמשכין מהיכלי התמורות, ועל - כן הדלקת נר חנוכה שהוא בחינת אור האמת צריך לכון צרוף מיחד בכל יום של שם אהיה פעמים אהיה שהוא עולה אמת כנ"ל. וזה בחינת מה שצריכין לכון להמשיך תליסר מכילין דרחמי שהם "אל רחום וחנון", כי על - ידי אלו השלש עשרה מדות של רחמים העוונות נתהפכין לזכיות שהם בחינת שמחה שזהו בחינת ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, שזה בחינת הנס של חנוכה, שהצדיקים בגדל כחם מהפכין הכל לטובה לששון ושמחה עד שכל אחד יכול להמשיך על עצמו אור השמחה הזאת שזהו בחינת הדלקת נר חנוכה וכנ"ל:
ל) וזה בחינת מה שמצות הדלקת נר חנוכה היא מעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, כי עקר העצבות שהיא עקר גלות השכינה נמשך מבחינת פגימת הלבנה. כי המאורות הם בחינת שמחה כנ"ל, ובתחלה היו שניהם גדולים ועל - ידי קטרוג הירח נתמעטה שזהו בחינת יהי מארת חסר, ומזה החסרון הוא יניקת העצבות בבחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מארת חסר דא לילית שמשם כל היללה והעצבות והמרה שחורה שהיא בחינת חשך. וישראל עם קדוש עוסקים בזה בעבודתם למלאות פגימת הלבנה כידוע, שהעקר על - ידי עשית המצוות בשמחה, כי דיקא על - ידי שמחת המצוה מתקנים פגימת הלבנה שהיא בחינת עצבות כנ"ל. ועל - כן קדוש הלבנה נוהגין ישראל לקדשה בשמחה רבה, וכמו שכתוב בשלחן ערוך שנוהגין לעשות רקודין ומחולות בשעת קדוש לבנה, וכמו שמזכירין בברכת הקדוש ששים ושמחים לעשות וכו', כי קדוש הלבנה הוא תקון ומלוי פגימת הלבנה, וכמו שאומרים אז למלאות פגימת הלבנה וכו', ועל - כן מקדשין אותה בשמחה, כי עקר תקון מלוי פגימת הלבנה הוא על - ידי שמחה כנ"ל. ועל - כן ישראל מונין ללבנה דיקא שהיא בחינת מאור הקטן, כי בשבח ישראל נאמר כי אתם המעט מכל העמים, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שאתם ממעיטין עצמכם כשאני משפיע לכם טובה וכו', שזהו בחינת שבח הצדיקים הגדולים שנקרא כל אחד קטן כמו הלבנה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה צדיקים יקראו על שמך, יעקב הקטן, דוד הקטן וכו'. כי עקר שלמות השמחה משיגין הצדיקים והם ממשיכין השמחה עלינו, וכל שמחתם של הצדיקים הוא על - ידי קטנות ושפלות וענוה דיקא, בבחינת ויספו ענוים בה' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו, כי העובדי כוכבים והרשעים הכרוכים אחר העולם הזה כל שמחתם היא רק על - ידי גאוה וגדלות, דהינו כשמשיגין איזה עשירות או כבוד וגדלה הם מתנשאים בעצמן ושמחים בזה. ועל - כן באמת אין שמחתם שמחה כלל, כי שמחתם מערבבת תמיד בבחינת לשחק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה, כי באמת בעסקי עולם הזה אין שום שמחה כלל, ועל - כן נקרא כל שמחתם שחוק הכסיל שהיא עצבות ומרה שחורה כמו שאיתא בזהר ומובא בהתורה צוית צדק (בסימן כג), כי אחרית שמחה תוגה, כי מאחר שכל שמחתו הוא תאוות עולם הזה שמתגאה בעשרו וכיוצא, בודאי אין זה שמחה כלל:
כי זה ידוע לכל שאין שום אדם ממלא תאותו בעשרו כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו. וכל מה שיש לו יותר חסר לו יותר בפרט שעל - פי רב מתנהג בגדולות עד שעתה חסר לו יותר באמת מבתחלה לפי הנהגתו עתה. וכן בכל התאוות בפרט שמכרח למות ולא במותו יקח הכל. וכן כל מה שיש לו גדלה וכבוד יותר הוא מתגאה בעצמו עד שחסר לו כל הכבוד וההתנשאות של כל העולם ומתקנא באחרים שיש לו גדלה וכבוד וכו' כידוע כל זה. ועל - כן על - ידי גדלות וגאוה אין שום שמחה כלל רק שנדמה שהם שמחים, אבל באמת כל שמחתם נהפכת ליגון בבחינת ואחרית שמחה תוגה וכנ"ל. אבל שמחת הצדיקים שהיא שמחת ישראל הוא על - ידי הקטנות דיקא שהם קטנים בעיניהם כל כך שכל מה שמקבלים מה' יתברך הם שמחים בו, ואפלו כשיש להם יסורים ועניות חס ושלום הם שמחים ביסורים ומכל שכן כשמשפיע להם איזה טובה הם מקבלים בשמחה ומודים לה' יתברך בין בטיבו בין בעקו חס ושלום כמו שכתוב בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר, ואינם מתגאים להתאוות בכל פעם יותר רק הם שמחים בחלקם כי יודעים שגם זה המעט הוא חסד חנם מאתו יתברך, וכל שמחתם היא שמחה נצחיית שממשיכין על עצמם שמחת המצוות שהיא שמחה אמתיית הקימת לנצח, וכל מה שהם קטנים בעיניהם יותר ויודעים שפלותם ביותר כמה וכמה פגמו וכו' הם מתגברים על - ידי זה יותר לשמח בשמחת המצוה על שאף - על - פי - כן הוא זוכה לעשות מצוה שזהו בחינת ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה הנ"ל וכמבאר מזה לעיל ובמקום אחר. ועל - כן כשנחם ה' יתברך את הלבנה מפגימתה אמר לה צדיקים יקראו על שמך יעקב וכו', כי כל נחמתה היא שמחה שהיא תקון פגימת הלבנה. על - כן אמר לה שצדיקים יקראו קטנים על שמך שעל - ידי זה כל שמחתם על - ידי קטנות ושפלות, שזאת השמחה קימת לנצח בחינת שמחת המצוה שזהו עקר תקון פגימת הלבנה כנ"ל. וזהו בחינת מה שנתן להלבנה את הכוכבים להפיס דעתה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, זה בחינת ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד שהם הצדיקים המצדיקים את הרבים שהם מצדיקים ומזכים את הרבים שמכניסים בהם שמחה שזה עקר התקון על - ידי שמוצאים בהם נקדות טובות של המצוות בכל אחד ואחד אפלו בהגרוע שבגרועים וכמבאר בדברינו בזה הרבה. וכמו שמבאר על פסוק ועוד מעט ואין רשע וכו' שזה בחינת אזמרה לאלקי בעודי וכו'. שזהו בחינת ומצדיקי הרבים ככוכבים שהם בחינת נקדות המאירים ומשמחים לב ישראל שהם מפיסין דעתה של הלבנה על פגימתה שהיא בחינת עצבות ומרה שחורה כי על - ידי בחינת ומצדיקי הרבים ככוכבים נתמלא אורה כי הם משמחים נפשות ישראל שזה עקר תקון פגימתה כנ"ל:
וזה בחינת מה שהדלקת נר חנוכה שהיא בחינת המשכת שמחת המצות כנ"ל הוא מעת יציאת הכוכבים בחינת ומצדיקי הרבים ככוכבים שהם הצדיקים המשמחים לב ישראל על - ידי נקדת המצות כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק שזה עקר התקון הנעשה על - ידי שמחת המצוה שהיא להעלות הרגלין שמשם עקר יניקת הסטרא אחרא שהיא בחינת עצבות כנ"ל, כי על - ידי שמחת המצוה מעלין המלכות וכו' עד שהמצוה הולכת לעורר כל העולמות לעבודת ה' יתברך שזה בחינת עלית הרגלין שמעלין הרגלין מיניקת הסטרא אחרא עד שילכו בכל העולמות לעוררם לה' יתברך. וזהו בחינת עד שתכלה רגל מן השוק שהוא מקום אחיזת החיצונים להעלות הרגלין משם על - ידי הדלקת נר חנוכה שהיא בחינת שמחת המצוה שזוכין על - ידי מצדיקי הרבים ככוכבים וכנ"ל:
לא) וזה שהשיב דוד למיכל כשאמרה לו מה נכבד היום מלך ישראל (שמואל ב ו) וכו' על שבזה עצמו והקטין עצמו כל כך כשהעלה הארון שהיה מפזז ומכרכר בשמחה עצומה וכו'. והשיב לה לפני ה' אשר בחר בי מאביך וכו' ונקלתי עוד מזאת וכו'. הינו שהשיב לה שאדרבא זהו כל תקף שמחתי מחמת שאני קטן בעיני באמת כל כך שעל - ידי זה דיקא בחר בי ה' מאביך להיות מלך ותתקימה מלכותי וכמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (יומא כב) אין ממנין פרנס על הצבור אלא אם כן קפה של שרצים תלויה מאחריו שאם תזוח דעתו עליו וכו'. ובשביל זה לא נתקימה מלכותו של שאול שלא היה בו שום דפי וכו', כי עקר עלית המלכות דקדשה הוא על - ידי שמחה כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, ועקר השמחה היא על - ידי ענוה וקטנות דיקא שהיא להיות קטן בעיניו באמת כמו דוד שאמר ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם וכו', ובזה בעצמו היה משמח את עצמו שאף - על - פי - כן גמל ה' יתברך עמו חסדים כאלה. וכן הוא בכל אדם לפי מדרגתו. ועל - כן השיב לה כראוי, כי זה עקר שמחתי מה שאני מבזה עצמי ומקטין עצמי כל כך בשביל לשמח בשמחת הארון עם הלוחות שהם כלל התורה כלל שמחת ישראל, כי אני שמח לפני ה' אשר בחר בי למלך מאביך על - ידי זה דיקא, ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני וכו' (שמואל ב הנ"ל), כי אני בעיני נקל ונבזה עוד יותר מזה וזה דיקא הוא תקף שמחתי שאף - על - פי - כן אני זוכה עם ישראל להעלות הארון למקומו. וכן הוא בכל אחד מישראל, שאדרבא כל מה שרוצים להרחיקו משמחה מחמת שפלותו ופגמיו המרבים מאד צריך להתחזק להיות שמח בכל כחו על - ידי זה דיקא ולהפך היגון ואנחה לשמחה, כי אף - על - פי - כן אני מלבש בציצית ואומר קריאת שמע וכו' בכל יום וכיוצא בשארי נקדות המצות וכנ"ל, שזהו בחינת מלוי פגימת הלבנה שהוא בחינת מלכות דוד שתתקים לנצח על - ידי זה כנ"ל. ועל - כן אומרים בשמחה בשעת קדוש הלבנה דוד מלך ישראל חי וקים, כי עקר החיות והקיום לנצח הוא בחינת שמחה שיזכה כל אחד על - ידי התקרבותו לצדיקים שמרימין נקדות המצוות של כל אחד למקומו בבחינת תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך וכו', שעקר חיי עולם הבא הוא בחינת שמחה שזהו בחינת דוד מלך ישראל חי וקים, כי דוד הוא בחינת כלל שמחת ישראל כי הוא בחינת בדחא דמלכא כמו שאיתא בזהר הקדוש, כי זכה לעשרה מיני נגינה שהם כלל השמחה ועל - כן מזכירין זאת בשעת קדוש הלבנה וצועקין בשמחה גדולה דוד מלך ישראל חי וקים, כי עקר תקון פגימת הלבנה הוא על - ידי שמחה שהוא בחינת דוד שזכה למלכות דקדשה על - ידי זה לנצח כנ"ל:
ועל - כן באמת אמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא לא זכו ישראל להקביל פני אביהם שבשמים אלא פעם אחת בחדש דים. וכמו שאומרים זאת בברכת קדוש הלבנה בשמחה, כי זה עקר קדשת וזכות ישראל שזוכין בזה העולם הכלה והנפסד וכו', לשמח בשמחת האמונה הקדושה שזהו בחינת קדוש הלבנה שהוא מלוי הלבנה מפגימתה על - ידי זה כנ"ל. ועל - כן בודאי אלמלא לא זכינו בזה העולם אלא להקביל פני אבינו שבשמים פעם אחת בחדש על - ידי קדוש הלבנה דינו, כי כל זכיותינו וחיותנו הוא שמחת המצוה שזהו בחינת קדוש הלבנה וכנ"ל מכל שכן וכל שכן שאנו עושים כמה מצוות בכל יום ומיחדין שמו יתברך פעמים בכל יום:
לב) וזה וישב יעקב בארץ מגורי אביו וכו, אלה תלדות יעקב יוסף וכו'. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה מגורי אביו לשון גרים שהיה יעקב מגיר גרים. ואיתא בדבריו זכרונו לברכה בסימן רכח שזהו בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רגזו של יוסף, כי זה שעוסק לגיר גרים בהכרח שיהיו לו יסורים ומחלקת וכו'. וכן הוא בכל אדם שאלו הגרים ובעלי תשובה הרוצים לשוב אל ה' על - ידי הצדיק בהכרח שיהיה עליהם גם כן כמה מיני מחלקת ויסורים והתגרות וכו' בכל פעם כי אי אפשר להתקרב באמת לה' יתברך כי אם על - ידי זה כמבאר בדברינו הרבה בזה. וכמו שמבאר בסימן ע"ב שהוא להתחזק בכל פעם כנגד היצר הרע וכו' עין שם. ועל - כן על כל אחד ואחד מישראל הרוצה לשוב לה' יתברך נאמר בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו וכו'. והתקון לכל זה הוא בחינת יוסף בעצמו, בחינת אלה תלדות יעקב יוסף, ופרש רש"י הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן הפחמי תמה אנה יכנס כל הפשתן הזה?! היה פקח אחד השיב לו ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף כל הפשתן כך וכו', והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף הכל. כי יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה תמה וכו' מה כתיב למטה אלה תלדות יעקב יוסף וכו' ניצוץ אחד וכו'. וכן פרש רש"י בפסוק ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר שלחני וכו', ופרש רש"י משנולד שטנו של עשו וכו' אש בלא להבה אינו שולט וכו', הינו כי יוסף הוא בחינת הצדיק האמת שיכול לשמח את לב כל אחד מישראל ולהפך היגון ואנחה לשמחה, שעל - ידי זה מלהיב את לב ישראל לה' יתברך וכמו שמבאר בסימן ט בלקוטי תנינא כי הצדיק הוא בחינת איש אשר רוח בו שמנשב העפרוריות שהוא בחינת עצבות מלב איש הישראלי כדי שיוכל להתלהב לה' יתברך וכו' עין שם. וזה בחינת יוסף שנאמר בו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו, כי יוסף הוא בחינת הצדיק שיכול לירד לתוך כל היכלי התמורות ולהוציא כל הנפשות משם כל אחד ואחד מעמק נפילתו כל מי שרוצה להתאחז בו, כי בודאי מי שאינו רוצה כלל מכל שכן כשחולק וכו', בודאי אי אפשר לעזר לו ועליו נאמר באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך, אבל כל מי שחס על נפשו עדין וחפץ בחיים אף - על - פי שנפל כמו שנפל יכול הצדיק בחינת יוסף להוציאו משם, כי יוסף ירד לכל היכלי התמורות בבחינת לעבד נמכר יוסף, עבדות בחינת עצבות כמובא במקום אחר שנמשך מזהמת הנחש שהוא בחינת חם שממנו יצא מצרים שנתקלל עבד עבדים יהיה וכו' כמובא, ויוסף עבר בכל זה, והיה לו נסיונות עצומים בתאוה זאת שנמשך מעצבות והיה בבית האסורים כמה שנים, ועל - ידי זה עבר בכל בחינות היכלי התמורות ויצא מהם בשלום, אף גם זכה לתוספות קדשה עצומה על - ידי זה שזהו בחינת יוסף בחינת ישמע חכם ויוסף לקח. ועל - כן יש לו כח להפך הכל לטובה להפך היגון ואנחה לשמחה, שזהו בחינת מה שהתנבאה רחל כאשר נולד יוסף ואמרה אסף אלקים את חרפתי, כי על - ידי בחינת יוסף הצדיק שיכול לעבר בכל היכלי התמורות ולצאת משם בשלום על - ידי זה יתבטלו כל החרפות הבאין משם, ואחר כך קראה שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר, הינו שאמרה שלא די שעל ידו יתבטלו החרפות בחינת אסף אלקים את חרפתי, אף גם יהיה לו כח להפך החרפות לכבוד להפך היגון ואנחה לשמחה שזהו בחינת יוסף ה' לי בן אחר, בחינת מעשים טובים המשמחים הלב בחינת בן חכם ישמח אב, כי עקר תולדותיהן של צדיקים הם מעשים טובים, הינו שדיקא על - ידי החרפות וכו' יוסף בן אחר שהוא הולדה דקדשה להוסיף להוליד על - ידי זה דיקא שמחה וטוב בבחינת התהפכות היגון ואנחה לשמחה, שכל זה בחינת יוסף כמו שכתוב למחיה שלחני אלקים לפניכם וכו', וכמו שכתוב ואתם חשבתם לרעה אלקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב. ואיתא בספרים על זה אשריהם בעלי תשובה כי למחיה שלחם אלקים וכו' ולטהר המקומות אשר נפצו שם לקרב ניצוצי קדשה למקומם וכו' שכל זה בחינת ירידה תכלית העליה בחינת הנ"ל שנתהפך הכל לטוב לששון ושמחה וכנ"ל. ועל - כן דיקא בחינת יוסף יכול להלהיב את הלב לה' יתברך, ועל - ידי זה ישרף את כל בחינת אלופי עשו ויהפך הכל לשמחה ולטובה. וזהו וישב יעקב, וישב דיקא, בחינת כח המסדר והמישב שזכה יעקב בחינת השכל הקדוש שרודף תמיד להשיג האור אין סוף וכו' כנ"ל, כי השכל נקרא יעקב כמו שמבאר כמה פעמים. וזהו וישב יעקב שזכה לבחינת המסדר והמישב. וזהו בארץ מגורי אביו על - ידי שהיה מגיר גרים שזהו בחינת מי יימר הנ"ל שיכול לירד להיכלי התמורות וכו'. אך בכל פעם מתגרים בו ובהנלוים אליו מאד מאד ואין מניחים אותו וכו' לישב בשלוה כלל. והתקון לזה הוא אלה תלדות יעקב יוסף וכו', שהצדיק בחינת יעקב בחינת השכל הקדוש מוליד בקדשתו בחינת יוסף שהוא בחינת תוספת קדשה בכל פעם כי אינו נופל לזקנה דסטרא אחרא בשום אפן, רק הוא מוסיף קדשה ודעת בכל פעם עד שיכול להפך כל היגון ואנחה לשמחה בבחינת ויספו ענוים בה' שמחה וכו' ועל - ידי זה נעשה בחינת בית יוסף להבה שמלהיב אש הקדשה של יעקב כי הוא איש אשר רוח אלקים בו שמנשב העפרורית מכל אחד מישראל כנ"ל, ועל - ידי זה ניצוץ אחד יוצא מבחינת יוסף ששורף את כל אלופי עשו שהם כלל כל המניעות והסטרין אחרנין שמהם כל העצבות והחלישות הדעת וההתגרות וכו' וכו' שמתגרין בכל אחד ואחד, כי על - ידי ניצוץ אחד של אור האמת שמכניס בלב איש הישראלי עד שמלהיב את לבו לה' יתברך על - ידי זה מכלה ושורף את כל המונעים וכו':
לג) וזה וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו. זקנים לשון רבים, כי הוא עוסק תמיד להגביר בכל פעם הזקנה דקדשה על בחינת הזקנה דסטרא אחרא, כי יש זקן דסטרא אחרא שעסקו תמיד להפיל את האדם לידי זקנה דהינו להחליש את דעתו כאלו הוא זקן במעשיו וכו' שעל זה הזהיר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה וכן שמענו מכמה צדיקים שאסור להיות זקן וכו' והכנעתו על - ידי זקן דקדשה שהוא בחינת זקן ויושב בישיבה האמתי בחינת זקן זה קנה חכמה, שהוא בחינת יוסף שהוא מוסיף קדשה וחיות בכל פעם וכו' וכמבאר מזה בדברינו הרבה (ועין בהלכות תפלין הלכה ה). וזהו בחינת כי בן זקנים הוא לו לשון רבים שבכל פעם מוסיף זקנה דקדשה על זקנה דקדשה שהוא בחינת יראת ה' תוסיף ימים להכניע ולבטל בחינת זקנה דסטרא אחרא שעל זה התפלל דוד אל תשליכני לעת זקנה וכו', כי צריכין להתחדש בכל פעם מחדש בבחינת וקווי ה' יחליפו כח וכו' שזהו עקר בחינת זקנה דקדשה שזהו בחינת יוסף הצדיק שנקרא על שם זה יוסף על שם שהוא מוסיף קדשה ודעת שהוא עקר החיות בכל פעם וכנ"ל:
לד) ודע כי מובן בכתבים שיעקב ויוסף יחד עולים שלש עשרה פעמים שם הויה ברוך הוא. וכבר הובא לעיל באות כ"ט שכונות חנוכה הם להמשיך שלש עשרה תקוני דקנא שהם בחינת שלש עשרה מדות של רחמים ושצריך לכון בשמונת ימי חנוכה בכל לילה שם אהי"ה פעמים אהי"ה שעולה אמת וכו', ועקר שרש השלשה יחודים שעולים נר עקרם הוא יחוד העליון שהוא הוי"ה אהי"ה. עין בפרי עץ חיים בכונות חנוכה ותבין כל זה. רק זה שכתבנו בכאן מענין יעקב ויוסף שעולים שלש עשרה פעמים שם הויה זה אינו מבאר שם בכונות חנוכה כי אם במקום אחר. ועל - פי דברינו הנ"ל לעבדא ולעצות טובות מבאר הכל על נכון, כי זה ידוע שעקר ויסוד כל השמות הוא שם הויה ברוך הוא, הוא בחינת עצם האמת בחינת ואמת ה' לעולם, וכל היחודים שעוסקים הצדיקים וכל ישראל ליחד השמות על - ידי מצוות ומעשים טובים הכל הוא כפי הברור שמבררים ניצוצות הקדושים מעמקי הקלפות שזהו בחינת מה שמבאר בהתורה הזאת אמצעיתא דעלמא וכו', שזהו בחינת מי יימר וכו' וכנ"ל. והעקר על - ידי שמחזקים עצמן באמת ובאמונה בה' יתברך ובתורתו וצדיקיו האמתיים שמודיעים לנו עצם נוראות נפלאות קדשת כל מצוה ומצוה אשר הם חיינו וכל קיומנו לנצח עד שזוכים לעשות המצוה בשמחה שעל - ידי זה עקר עלית השכינה בחינת מלכות מן הגלות עד שעולה בכל העליות הנ"ל עד שנעשין בחינת תשעה היכלין הנזכרין לעיל דלא מתדבקין ולא מתידעין וכו', שמשם שרש כל היחודים וכל השגת אלקות של צדיקי אמת, כמובן למשכיל בספרי אמת. והעקר הוא נקדת האמת כנ"ל, שזהו בחינת אהיה פעמים אהי"ה שעולה אמת שצריכין לכון בכל לילה וכו', אבל זה מובן שם שלהמשיך האמת הזה אי אפשר כי אם על - ידי שם העצם שהוא שם הויה ברוך הוא שצריכין ליחדו עם שם אהי"ה וכו' כנ"ל, וכל זה נעשה על - ידי צדיקי אמת שהם בחינת יעקב ויוסף שהם מאירין האמת בלב כל אחד מישראל על - ידי שמנשבין ומנפחין העפרורית שהיא העצבות מלב איש הישראלי עד שהלב בוער לה' יתברך במדה כראוי. ושרש זה האש הקדושה הוא בחינת יעקב בחינת בית יעקב לאש. אבל עקר התלהבות האש כראוי הוא על - ידי בחינת יוסף בחינת בית יוסף להבה וכו' ועל - ידי זה בוער האש כראוי לה' יתברך בבחינת רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה עד אשר מים רבים שהם הסטרא אחרא המתגרים להגביר העצבות והמניעות וכו', לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אשר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שירצה להסית ולהדיח אחד מישראל מן האמת על - ידי הון ביתו על - ידי עשירותו הגדולה ששם עקר אחיזת העצבות והדאגות בחינת בעצבון תאכלנה בחינת מרבה נכסים מרבה דאגה (וכמו שמבאר בהתורה צוית צדק וכו' עין שם) בוז יבוזו לו, כי כבר זכה לטעם נעימת האמת על - ידי הצדיקי אמת שהם בחינת יעקב ויוסף כנ"ל. וכל זה מרמז בשמונת ימי חנוכה, שצריכין להדליק בכל לילה נר חנוכה להמשיך האש והלהבה דקדשה מבחינת יעקב ויוסף, כי יעקב התחיל לעסק בזה להמשיך השמן משחת קדש על - ידי בחינת ויצק שמן על ראשה וכו' וכנ"ל (באות כד וכח) ויוסף הוא בחינת משיח בן יוסף שהוא עוסק בזה ביותר לירד לתוך כל עמקי עמקי הקלפות שהם היכלי התמורות לברר הקדשה משם וכו', עד שיזכה לבחינת התשעה היכלין ששם שרש השמן וכו' כנ"ל. ועל - כן יעקב ויוסף הם עולים שלש עשרה פעמים שם הויה שהוא עקר כח הרחמים הגדולים של שלש עשרה תקוני דקנא, כי שם הויה עצם הרחמים בחינת ה' ה' קל רחום וחנון וכו' (וכמובן בכונות שעקר שלש עשרה תקוני דקנא שהם בחינת שלש עשרה מדות של רחמים שרשם הוא שם הויה ברוך הוא עין שם) אך עקר המשכתם עלינו הוא על - ידי צדיקי אמת שהם בחינת יעקב ויוסף שעולים שלש עשרה פעמים הויה ברוך הוא כנ"ל, והם מאירים האמת בישראל שהוא בחינת אהי"ה פעמים אהיה שצריכין לכון בכל לילה שעולה אמת כנ"ל. ומבאר שם בכונות חנוכה שבכל לילה יכון אהיה אחד ומדה אחת משלש עשרה תקוני דקנא הנ"ל עד לילה השמיני שהוא בחינת נוצר שהוא אחר תקון ואמת, ואז במדה השמינית נכללין שאר התקונים עד ונקה וגו' עין שם. ולפי דרכנו הנ"ל יבא הכל על נכון בעזר ה' יתברך, כי עצם האמת הוא בחינת יעקב בחינת תתן אמת ליעקב, ויעקב עולה שבע פעמים הויה כמובא, שזהו בחינת שבעה תקוני דקנא עד ואמת שהוא תקון השביעי שהוא עקר בחינת יעקב שעולה שבע פעמים הויה שהם בחינת שבעה תקונין עד תקון השביעי שהוא ואמת כנ"ל. ואחר כך תקון השמיני נוצר הוא בחינת יוסף המלהיב האמת וכו' כנ"ל. ועל - כן תכף שמגיעין בלילה השמיני להתקון של יוסף שהוא התלהבות האמת נכללין בו כל השארי תקונים עד ונקה ואין צריכין עוד להדליק נר חנוכה יותר, כי עקר עסקנו בהדלקת נר חנוכה היה להמשיך אור האמת של יעקב עד שיגיע לבחינת יוסף שהוא מלהיב האמת, ואז אין צריכין וגם אי אפשר להדליק יותר באתגליא רק שארי התקונים נכללין בו כנ"ל:
לה) כי יוסף הוא בחינת משיח שהוא יגמר הגאלה שהיא בחינת אמת, כמו שכתוב שלח אורך ואמתך וכו', אבל גמר הגאלה שהוא גמר התגלות האמת אי אפשר עתה להאיר באתגליא כמובן בכל דברי רבותינו זכרונם לברכה כי לבא לפומא לא גלי, וגם שלא יתלהב האור יותר מדאי שזהו בחינת פן יהרסו, כמבאר (בסימן ט לקוטי תנינא) על איש אשר רכב על סוסי אש בסערה, וכמבאר בזאת התורה אמצעותא בענין כח המסדר והמישב וכו' וכנ"ל, על - כן כשמגיעין בלילה השמיני להתחלת התקון של יוסף שעולה ששה פעמים שם הויה ברוך הוא וממשיכים שם א' בלילה השמיני אחר שכבר נמשכו כל השבע פעמים הויה שעולה יעקב, בשבע לילות הראשונים שהם שבעה תקוני דיקנא עד 'ואמת', אזי אי אפשר להאיר יותר כנ"ל. רק שאר תקוני דיקנא שהם בחינת שמות הויה ואהיה כלולים שם בהעלם כי אי אפשר לגלות ולהאיר עתה יותר כנ"ל:
לו) כי כל חיותנו וקיומנו הוא על - ידי עצם הרחמים הגדולים שממשיכין הצדיקי אמת עלינו שנמשכין על - ידי שלש עשרה מדות של רחמים שהם בחינת שלשה עשר תקוני דיקנא, שעל - ידי זה הם מרחמין עלינו ומאירין בלבנו נקדת האמת בלב כל אחד ואחד בכל מקום שהוא באפן שהוא גם הוא יוכל להתעורר ולהתלהב לה' יתברך ברשפי שלהבת י"ה וכו' עד שגם הוא ישמח נפשו כנ"ל, שעל - ידי זה עקר עליתו וכו' שכל זה הוא בחינת חנוכה כנ"ל ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
לז) ו'נוצר' הוא אותיות 'רצון' כי עקר הוא הרצון כמבאר בדברינו הרבה בזה. וזה עקר הארת התלהבות האמת שבלב, שהאמת יאיר וילהיב בלבו תמיד בהדרגה ובמדה עד שרצונו יהיה חזק תמיד לה' יתברך ותורתו וצדיקיו האמתיים שזה העקר כנ"ל. ועל - כן כשמגיעים לבחינת נצר חסד אין מדליקין עוד יותר באתגליא כנ"ל כי אי אפשר להאיר באתגליא יותר רק עקר התקון על - ידי הרצון החזק שמאיר ביותר על - ידי התלהבות האמת שהוא בחינת יוסף וכנ"ל:
הלכות שבת הלכה ו':
ג) וזה בחינת חנוכה. כי העקר הוא אמונת חכמים כי העקר הוא התכלית וצריך כל אדם לחוס על עצמו ולחשב תמיד בכל יום על תכליתו הנצחי. ומה יהיה סופו וכו'. ולזכות לתכלית טוב באמת אי אפשר כי אם על - ידי אמונת חכמים. כי אי אפשר להאדם להגיע ולחזר למקור נשמתו כי אם על - ידי החכמים הצדיקים האמתיים. כי אפלו כשרים ויראים ועוסקים בתורה אינם יכולים להגיע לשלמותם כי אם על - ידי צדיקים אמתיים. מכל שכן מי שפגם איזה פגם מכל שכן וכל שכן מי שפגם ועבר הרבה חס ושלום. כמצוי עכשו מאד בעונותינו הרבים כאשר כל אחד יודע בנפשו. בודאי אי אפשר לרפאותו בנפש וגוף כי אם על - ידי הצדיקים הגדולים הנפלאים באמת שיודעים לדרש את התורה בשלש עשרה מדות בשלמות באמת ויודעים שרשי נפשות של כל אחד מישראל בהתורה וכו' וכו' על - כן אי אפשר לאדם לבוא לתכליתו הנצחי כי אם על - ידי אמונת חכמים ולבוא לאמונת חכמים הוא על - ידי נדר כי על - ידי נדר הוא עולה לשרש שהחכמים משרשים שם וכו' כנ"ל. והענין, כי מה שהרבה רחוקים מאמונת חכמים אמתיים. הוא רק מחמת חכמות עולם הזה שהם חכמות של הבל שיש לכל אחד וכל אחד הוא חכם בעיניו. ובאמת מי שיש לו איזה נקדה מהמח האמתי בקדקדו בקל יכול להבין שכל החכמות של העולם הזה הם שטותים הבל הבלים ואינם בכלל חכמה כלל מאחר שעל ידם אינו יכול לבוא לתכליתו האמתי והנצחי שהוא העקר. כמו שכתוב הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם. וכתיב איך תאמרו חכמים אנחנו וכו' וכתיב אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל וכו' כי עקר החכמה האמתית הוא חכמת הצדיקים הגדולים האמתיים שזכו להתחכם באמת לחשב על תכליתם הנצחי להכין להם צידה לדרכם הארך עד שזכו לזה בשלמות. כי זה עקר החכמה באמת בבחינת איזהו חכם הרואה את הנולד. שעקר החכמה הוא כשמסתכלין על סוף כל דבר מה יהיה נולד ונצמח מזה העסק והחכמה והעקר הוא הסוף האחרון שצריך כל אחד להשכיל על דרכיו ולהתישב היטב מה יהיה נולד ממעשיו ועסקיו בסוף האחרון. אשר לזה אין זוכין בשום חכמה שבעולם הזה כי אם על - ידי חכמות הצדיקים האמתיים שהם חכמת התורה באמת. על - כן אי אפשר להגיע לאמונת חכמים כי אם על - ידי נדר. כי עקר חכמות הצדיקים שהם החכמים האמתיים הוא להשתדל לפרש את עצמם מזה העולם לגמרי עד שזכו לזה בשלמות ששברו כל התאות בתכלית עד קצה האחרון לגמרי ופרשו עצמן מזה העולם מכל וכל ולא נשאר להם שום נדנוד וריח משום תאוה של זה העולם. ורק צדיקים כאלה הם יכולין לתקן כל העולם ולהחזירם למוטב כל מי שרוצה להתדבק בהם. כי כל אדם צריך להגיע לזה לתכלית הפרישות בקדשה באמת. וזה עקר תכליתו לנצח אשרי הזוכה לזה. אבל לאו כל אדם זוכה לזה. וזעירין אנון דזכין לזה בשלמות באמת על - כן עקר התקון של שאר בני אדם הוא על - ידי התקרבות לצדיקים כאלו להם ולתלמידיהם ולתלמידי תלמידיהם וכו'. כי הצדיקים האמתיים יכולין לתקן ולרפאות כל אדם שבעולם אף - על - פי שהוא חולה גדול בנפש וגוף. כי כמו שהמבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכמבאר הענין היטב בהתורה הזאת כמו כן להפך מדה טובה מרבה להמאמין בצדיקים ותלמידיהם שהם התלמידי חכמים האמתיים אין מכה בעולם בגוף ונפש שלא יהיה לה רפואה על ידם בבחינת ולכל בשרו מרפא הנאמר על התורה. כי התורה אין יודעין כי אם הצדיקים האמתיים שפרשו את עצמם מתאות עולם הזה לגמרי לגמרי שהם החכמים האמתיים כנ"ל שהם יודעים לדרש את התורה ולפרש ולבאר כל הדרכים והעצות והנתיבות והתחבולות שצריך כל אדם שבעולם הרוצה לגשת אל הקדש באפן שיוכל כל אחד לקבל רפואה לכל מיני חלי הנפש והגוף שבעולם. אבל לאו כל אדם יודע היכן הם הצדיקים האלו. ואיך זוכין להאמין בהם ולהתקרב אליהם באמת. על - כן העצה לזה הוא נדר שידר איזהו נדר ויקים אותו מיד כמבאר בהתורה הזאת כנ"ל. כי כל הנדרים הם בחינת פרישות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה נדרים סיג לפרישות. כמו שכתוב איש כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה'. שכל הנדרים של הכשרים הרוצים להתקרב אל האמת הוא איזהו נזירות ופרישות שרוצה להזיר ולפרש את עצמו מאיזהו תאוה כדי להתקרב לה'. וגם כשנודר איזהו נדר להקדש וצדקה הוא גם כן בחינת פרישות. כי בעד זה הממון שנודר לצדקה היה יכל לקנות לעצמו איזהו דבר תאוה אכילה ושתיה וכיוצא. והוא שובר תאותיו ופורש את עצמו מזאת התאוה שהיה יכל להשיג על - ידי זה הממון ולוקח הממון ומנדר אותו לה' לצדקה והקדש בית הכנסת ובית המדרש. נמצא שהנדרים הם בחינת פרישות על - כן על - ידי הנדר הוא עולה ומקשר עצמו להצדיקים האמתיים שזכו לתכלית הפרישות בשלמות וזוכה לאמונת חכמים ולהתקרב אליהם. מאחר שה' יתברך רואה שממשיך עצמו לדרכיהם ומקבל על עצמו איזה בחינת פרישות על - ידי נדר שהוא בחינת פלא כנ"ל. על - ידי זה זוכה להאמין בהחכמים הצדיקים הנפלאים שזכו לפליאות חכמה ופרשו עצמן מזה העולם לגמרי. וזהו הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים וכו' שישראל מבקשין שה' יתברך יגיד להם איכה איפוא הוא הרועה האמתי וה' יתברך משיב להם. אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן שתלך בדרכי אבותיך הראשונים כמו שפרש רש"י שם. הינו שתשתדל ותראה שלא תטעה את עצמך שלא תבקש את הרועה והמנהיג בשביל הנאת עצמך כדי שתגיע לאיזה כבוד ופרנסה והתמנות כפי המצוי עכשו הרבה בעונותינו הרבים. רק כל חפצך ותשוקתך למצא הרועה והמנהיג יהיה בשביל התכלית לבד. כדי שתצליח בסופך האחרון. ועל - כן אם לא תדעי לך וכו' למי להתקרב צאי לך בעקבי הצאן זהו בחינת יעקב שהוא בחינת נדר כנ"ל. כי יעקב היה רועה צאן ועל - כן צאן מרמז על יעקב כמו שפרש רש"י בכמה מקומות על פרים ואלים וכבשים שכבשים הם בחינת יעקב וזהו לשון עקבי בחינת יעקב. הינו שתלך בדרך אבותיך שעקרם היה יעקב שהוא בחינת נדר כנ"ל. דהינו שתקבל עליך בנדר איזה דבר פרישות וקדשה ועל - ידי זה שיראה ה' יתברך שאתה חפץ באמת ואתה רוצה להתקרב אל הרועה רק בשביל האמת על - ידי זה יאיר ה' יתברך את עיניך ותזכה לאמונת חכמים אמתיים ולהתקרב אליהם בחינת ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים וכנ"ל:
ד) וכשזוכה לאמונת חכמים על - ידי נדר על - ידי זה מתנוצצים בו אורות האבות וכו'. ועל - ידי זה זוכה לענג שבת שהוא אכילה בקדשה. ועל - ידי זה נופלים אויביו לפניו כי פועל באכילתו מה שפועל על - ידי הצום דהינו להפיל אויביו לפניו בחינת להשבית אויב ומתנקם וכו'. כי על - ידי הכעס הבא מהכבד נתעורר המקטרג הגדול שהוא עשו הוא אדום שאחיזתו בכבד שמלא דם וכו'. ועל - ידי התענית הוא מתקן את פניו ומחזיר לעצמו את חכמתו וכו' ואויביו נופלים לפניו וכו'. כי על - ידי הצום הכבד נכנע לפני המח.
יג) וזה בחינת חנוכה שהוא להכניע מלכות יון הרשעה, חכמי יון שהם הסבי דבי אתונא שהם עקר חכמי יון שעמדו על ישראל להשכיחם תורתך וכו', והכל על - ידי פגם אמונת חכמים. כי כל העוסקים בחכמות חיצוניות עקר כפירתם הוא באמונת חכמים שהיא בחינת תורה שבעל - פה, כי תורה שבכתב דהינו תנ"ך הם לומדים קצת. ובאמת כשכופרים בתורה שבעל - פה ובאמונת חכמים הם כופרים בתורה שבכתב גם - כן, כי אין יודעין דבר מהתורה כי - אם על - ידי החכמים האמתיים שפרשו לנו את התורה, אבל עקר כפירתם הוא באמונת חכמים, ועל - ידי - זה רצו להשכיח את התורה לגמרי, כי על - ידי שאין מאמינים בהחכמים האמתיים חס ושלום נשכחת התורה לגמרי וכנ"ל, ועל - כן כשהשם יתברך ברחמיו הרבים עמד לנו בעת צרותינו והכניע והשפיל אותם, קבעו לנו חכמינו זכרונם לברכה שמונת ימי חנוכה אלו, שהם בחינת חנכת הבית - המקדש. זה בחינת תקון הנדר שהוא תקון אמונת חכמים, כי כל הנדרים ונדבות באים לתוך הבית - המקדש וגם בית - המקדש בעצמו נבנה על - ידי נדרים ונדבות של ישראל. ועל - כן שם בבית - המקדש עקר תקון אמונת חכמים שהוא בחינת תורה שבעל - פה, כי שם ישבו הסנהדרי גדולה ובררו כל ההלכות, ועליהם נאמר, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וכו', שזהו עקר אמונת חכמים, כמובא זה הפסוק בהתורה שאלו את ריב"ק הנ"ל לענין אמונת חכמים, כי עקר זה המקרא לא תסור וכו' נאמר על בית - המקדש, כמו שכתוב בפסוק וכי יפלא ממך דבר וכו' ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא וכו' לא תסור מן הדבר וכו', כי בית - המקדש הוא בחינת נדר, שעל - ידי עקר תקון אמונת חכמים כנ"ל, ועל - כן לא היה יכול דוד למצוא את מקום הבית - המקדש כי - אם על - ידי נדר, כמו שכתוב נשבע לה' נדר לאביר יעקב וכו', עד אמצא מקום לה' וכו', וזה בחינת המשכן שצוה ה' לעשות אחר חטא העגל, כי עקר חטא העגל היה פגם אמונה שעשו עבודה - זרה ופגמו באמונה,ועקר הפגם היה על - ידי פגם אמונת חכמים שעל - ידי - זה באו לעבודה - זרה ועשו אותו מעשה, כמו שכתוב שם, כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו, שהיה קשה להם קשיות על משה על שאחר לירד ולא בטלו דעתם להאמין בו שבודאי דרכיו ישרים, אף - על - פי שאינם יכולים להבין בשכלם, אבל הם לא האמינו אז במשה ופגמו באמונת חכמים עד שבאו למה שבאו. וכשנתרצה השם יתברך למשה ביום הכפורים למחל להם צוה לעשות משכן לתקן פגם אמונת חכמים כי המשכן בחינת הבית - המקדש כלו נעשה מנדרים ונדבות ישראל כמו שכתוב, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, כדי לתקן על - ידי נדרים ונדבות של המשכן את פגם אמונת חכמים, שהוא עקר חטא העגל כנ"ל:
יד) וזה בחינת נר חנוכה בחינת השמן של חנוכה, כי עקר האור הגדול של נר חנוכה שהוא בחינת נרות המנורה, נמשך מאור הצדיק על - ידי אמונת חכמים שנתתקן אז כשהכניעו מלכות יון הרשעה, שהוא בחינת פגם אמונת חכמים, כי כשזה נופל זה קם, כי הצדיק הוא האור המאיר בכל העולמות, בחינת וירא אלקים את האור כי טוב דא צדיק בחינת אמרו צדיק כי טוב, ומאור הגדול של הצדיק ממנו מדליקין כל ישראל נר חנוכה הקדוש להאיר עלינו אור השם יתברך ותורתו הקדושה בתוך חשכת אפילתנו. וזה בחינת השמן של נר חנוכה זה בחינת בשמן קדשי משחתיו המובא בהתורה הנ"ל שהוא בחינת נדר, הינו על - ידי השמן שהוא בחינת נדר, על - ידי - זה מדליקין נר חנוכה הקדוש שהוא בחינת אור הצדיק שאנו ממשיכין עלינו על - ידי אמונת חכמים שזוכים על - ידי נדר שהוא בחינת שמן וכנ"ל. ועל - כן היה הנס על - ידי מעט השמן שהיה חתום בחותמו של כהן - גדול. כי הכהנים עוסקים בעבודת הבית - המקדש בנדרים ונדבות של ישראל, והכהן - גדול הוא עקר כלל הכהנים, ועל - כן הוא בבחינת תקון הנדר, ועל - כן נמשח בשמן המשחה, כמו שכתוב, והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה, זה בחינת בשמן קדשי משחתיו הנ"ל שהוא בחינת נדר. ועל - כן הכהנים הם בבחינת אמונת חכמים כי עליהם נאמר, לא תסור מן הדבר וכו', כמו שכתוב שם בפסוק כי יפלא וכו' ובאת אל הכהנים וכו' לא תסור וכו', הינו כנ"ל. ועל - כן נכנס הכהן גדול ביום הכפורים לקדשה העליונה של בית - המקדש לפני ולפנים לכפר על בני ישראל, כי כל החטאים והפגמים נמשכין על - ידי פגם אמונת חכמים שעל ידם קיום כל התורה וכנ"ל. ועל - כן ביום הכפורים שאז נסלח עון העגל שהוא פגם אמונת חכמים כנ"ל, על - כן אז נסלחין כל עוונות ישראל, שכלם באים על - ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל, וכל זה נתתקן על - ידי נדר כנ"ל. וזה שמתחילין כל נדרי בכניסת יום הכפורים, כי עקר בחינת יום כפור שהוא תקון אמונת חכמים תלוי בתקון הנדר כנ"ל, ועל - כן יעקב שהוא בחינת נדר, כי הוא ראש לכל הנודרים וכמו שכתוב בהתורה הנ"ל, על - כן עקר נדרו היה בעת שהשיג מקום הבית - המקדש, כמו שכתוב שם בפרשה שאמר, מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וכו', ואז, וידר יעקב נדר, כי הבית - המקדש בבחינת נדר ששם עקר תקוןאמונת חכמים כנ"ל, ועל - כן על - ידי השמן של כהן גדול שהוא בחינת תקון הנדר על - ידי - זה היה תקף הנס של חנוכה שהוא בחינת תקון אמונת חכמים וכנ"ל:
טו) ועקר תקף הנס היה שמעט שמן שלא היה בו להדליק כי - אם יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים, זה בחינת נפלאות תקון הנדר שהוא פרישות מעט כנ"ל, ועל - ידי - זה זוכין לאמונת חכמים שעל - ידי - זה עקר תקונו לנצח, שזהו בחינת המבאר לעיל על שקל פסקא שדא להו וכו', כי על - ידי שממשיכין על עצמו פרישות מעט על - ידי הנדר על - ידי - זה זוכין לאמונת חכמים אמתיים שיאירו בו ויתקנו אותו לנצח. וזה בחינת שלא היה בו להדליק כי - אם יום אחד, כי השמן בחינת נדר הוא מעט, כי הוא פרישות בעלמא ליום אחד, דהינו לזמן מעט, אבל הנדר הוא בחינת פלא, בחינת נס שיש לו כח להאיר בו אמונת חכמים שהוא בחינת ונעשה נס ודלק שמונה ימים, שהוא מחכמה עד אמונה שהוא שמונה בחינות כידוע שזכו על - ידי מעט השמן בחינת נדר לאמונת חכמים שהוא תקותו לנצח כנ"ל. וזהו בחינת ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים, זה בחינת שקל פסקא ושדא להו הנ"ל. ועקר הדבר צריך האדם לידע שכל זמן שיש בו איזה נקודה טובה מהאמונה הקדושה יש לו תקוה גדולה לחזר ולתקן הכל, בבחינת שקל פסקא וכו' כרוכו לי גרדי מנה וכו', שיוכל להמשיך תקות חוט השני על - ידי חתיכת אבן שילקט מהאמונה השבורה ונפולה וכנ"ל:
טז) ועל כן קורין בחנוכה בפרשת הנשיאים, כי הנשיאים הם בחינת הצדיקים והחכמים הקדושים שאנו צריכים להאמין בהם ולהמשיך אורם עלינו, הינו בחינת תקון אמונת חכמים כנ"ל, וגם כל קרבנות הנשיאים היו נדרים ונדבות שהתנדבו, כדי להמשיך תקון אמונת חכמים על ישראל על - ידי נדריהם וכנ"ל, וגם הם צריכין להאמין בעצמם שגם זה בכלל תקון אמונת חכמים, כמו שכתוב בהתורה חדי רבי שמעון (סימן סא) עין שם, על - כן הביאו נדרים הרבה לחנכת המזבח בעת הקמת המשכן שהוא תקון אמונת חכמים כנ"ל. וזה בחינת בהעלותך את הנרות שנסמך לזה, כי שמן המנורה הוא גם - כן בחינת נדר כנ"ל, ועל - כן קורין כל זאת בחנוכה וכנ"ל:
יז) נמצא שנר חנוכה הוא בחינת אמונת חכמים שנתתקן על - ידי נדר שהוא בחינת השמן כנ"ל, וזה בחינת נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי נשבעתי ואקימה וכו', הינו על - ידי בחינת נשבעתי ואקימה בחינת שבועה ונדר שנודרין ומקימין מיד, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה מפסוק זה, שרי ליה לאינש למנדר לזרוזי נפשיה, שנאמר, נשבעתי ואקימה וכו' על - ידי - זה נר לרגלי דבריך וכו' בחינת קדשת נר חנוכה, הינו תקון אמונת חכמים שזוכין על - ידי נדר, על - ידי נשבעתי ואקימה כנ"ל, וזהו נר לרגלי דבריך, שנתתקן אמונת חכמים ומאמין בדבריהם הקדושים והם מאירים לו כנר ואור לכל דבור ודבור בבחינת נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי וכנ"ל:
יח) ועל כן נקרא חנוכה לשון חנוך בעבודת ה', כי עקר החנוך בעבודת ה' הוא על - ידי אמונת חכמים, כי כמו שהתינוק צריך שאביו ואמו יחנכו אותו בתורה ותפלה, כמו - כן צריכין אנו יותר ויותר שהצדיקים אמתיים יחנכו אותנו בעבודתו יתברך, כי אי אפשר לכנס לעבודת ה' כי - אם על ידיהם וכנ"ל. גם כמו שהחנוך הוא על - ידי דבר קטן וקל שמחנכין את הקטן לעשותו, ואף - על - פי שהוא דבר קטן הוא יקר מאד, מאחר שעל - ידי - זה מחנכין אותו, כמו כן הוא בחינה הנ"ל שעל - ידי איזה פרישות בעלמא שמקבלין עליו על - ידי נדר, על - ידי - זה מתחנכין בעבודת ה' וזוכין לאמונת חכמים ולאור האבות ולשבת ולכל טוב וכנ"ל שזהו בחינת שקל פסקא וכו' וכו' וכנ"ל. וזהו גם - כן החלוק בין הלומד ספרי מוסר לבד לבין המתקרבים לצדיק אמת, כי אף - על - פי שלמוד ספרי מוסר יקר מאד מאד, אבל אף - על - פי - כן אין מבוארין שם כל - כך עצות טובות לעבודתו יתברך, רק הם מוכיחים אותו ומעוררים אותו שישוב לה' יתברך, אבל על - פי רב לא ימצא שום עצה איך להתקרב, אבל כשמתקרב לצדיקי אמת ולתלמידיהם וכו', הם מלאים עצות יקרות בבחינת ונהנין ממנו עצה וכו', כי רב העצות בהכרח לקבלם מפה אל פה כמובן לכל. ועל - כן העקר הוא אמונת חכמים אמתיים, וזהו בחינת חנוכה לשון חנוך, כי הם נותנים עצות נפלאות בחינת עצות מרחק עצות עמוקות מאד, שעל - ידי - זה יכול כל אחד להתקרב לה' יתברך ולזכות לתכלית טוב, אמן:
יט) וזה בחינת ההלל של חנוכה, בחינת וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול, כי בודאי צריכין להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך הרבה הרבה מאד כשזוכין לאמונת חכמים המדריכין אותו בדרך הישר והאמת, כי תודה מביאין כשיוצאין מצרה וכשזוכה לאמונת חכמים שזה בחינת חנוכה הוא נפדה ונצול מכל מיני צרות שבעולם, כי מדה טובה מרבה, כי כמו שהמבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו כמו כן להפך כשיש לו אמונת חכמים אין מכה שלא יהיה לה רפואה בבחינת ולכל בשרו מרפא וכנ"ל. על - כן בודאי ראוי לו להודות ולהלל לה' יתברך כל ימי חייו אשר גמל עמו חסדים כאלה לקרבו לחיים נצחיים שהם הצדיקי אמת שנקראים חיים. וזה עלי אלקים נדריך, על - ידי נדר, שעל - ידי - זה נתתקן אמונת חכמים כנ"ל, על - ידי - זה אשלם תודות לך, הינו הלל והודאה כנ"ל, כי הצלת נפשי ממות הלא רגלי מדחי להתהלך לפני אלקים באור החיים, שכל זה זוכין רק על - ידי הצדיקים אמתיים כנ"ל. וזהו בנדבה אזבחה לך אודה שמך וכו' על - ידי בחינת נדבה ונדר שהוא תקון אמונת חכמים על - ידי - זה אודה שמך ה' כי טוב, כי מכל צרה הצילני, כי על - ידי - זה נצולין מכל הצרות כנ"ל, וזהו ובאויבי ראתה עיני, בחינת להשבית אויב ומתנקם שזוכין על - ידי - זה כנ"ל. וזהו גם - כן בחינת לך אזבח זבח תודה וכו' נדרי לה' אשלם וכו' כנ"ל, וזה שנסמך מודים לרצה, כי רצה מתפללין על עבודת הקרבנות שיתקבלו לרצון שזהו בחינת נדר כנ"ל, שעל - ידי - זה נתתקן אמונת חכמים שהוא העקר, על - כן אומרים אחר - כך מיד מודים אנחנו לך וכו' נודה לך ונספר תהלתך על חיינו וכו' ועל נסיך שבכל יום וכו' ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת וכו'. כי כל הנסים והנפלאות שהשם יתברך עושה עם האדם בכל יום ובכל עת הכל הוא מה שחושב עליו מחשבות שלא יהיה נדחה חס ושלום, שיזכה לתכלית טוב שזה עקר הנסים והנפלאות שהשם יתברך מסבב עם האדם בכל יום (וכמבאר מזה במקום אחר), וכל אלו הנסים ונפלאות זוכין רק על - ידי צדיקי אמת שהן מחיין כל העולם בחיים נצחיים, וכל אחד כפי קרובו אליהם כן השם יתברך מגדיל חסדו עמו ומרבה נפלאותיו ונסיו ונוראותיו עמו, ועל זה עקר ההודאה של מודים. ועל - כן נסמך לרצה שהיא ברכת עבודת הקרבנות בחינת נדר, כי על - ידי נדר זוכין לאמונת חכמים וכנ"ל, ועל - כן נסמך אחר - כך ברכת שים שלום כי על - ידי תקון אמונת חכמים בשלמות זוכין לשלום כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. וזה בחינת תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם. וזה בחינת מודים דרבנן, מודים דרבנן דיקא.כי עקר בחינת מודים דהינו להודות ולהלל לה' יתברך הוא על - ידי רבנן, שהם התלמידי חכמים האמתיים, הינו על - ידי אמונת חכמים וכנ"ל:
כ) ועל ידי תקון אמונת חכמים בכל הבחינות על - ידי - זה מכניעין שער של ארם שנופל בנפלה אחר נפלה ומקימין שער הקדשה עד שבן דוד בא. וזה בחינת נר חנוכה סמוך לפתח, להקים שער ופתח דקדשה בבחינת שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם כנ"ל, וזה בחינת זה השער לה' צדיקים וכו', כי עקר השער דקדשה נבנה על - ידי הצדיקים, וזה אודך כי עניתני. כי זה עקר ההודאה שזכה להתקרב לצדיקים שמוציאין אותו מכל השערי טמאה ומכניסין אותו לכל השערי קדשה, וזה בחינת קול רנה וישועה באהלי צדיקים כנ"ל:
כא) וזה בחינת נר שבת, שעל - ידי - זה ממשיכין על עצמו קדשת שבת, כי היא קדשה הראשונה של שבת, כי התחלת המשכת קדשת שבת הוא על - ידי הדלקת הנרות שבת, שהיא קדם לכל המצוות והקדושות של שבת, כי עקר קדשת שבת זוכין על - ידי אמונת חכמים שזוכין על - ידי נדר כנ"ל, וזהו בחינת נר שבת, שהוא בחינת המשכת אור הצדיק על - ידי בחינת נדר כנ"ל לענין נר חנוכה שעל - ידי - זה נמשך קדשת שבת כנ"ל. כי מבאר בכונות שנר חנוכה ונר שבת הוא בבחינה אחת שממשיכין כלליות כל הג' יחודים שעולין נר, עין שם. רק שהחלוק הוא שבחנוכה אין עליה לשכינה רק ממשיכין לה האור הגדול שהוא בחינת נר על - ידי ההדלקה למטה במקומה, אבל בשבת היא עולה למעלה ושם מאירין בה האור הגדול שהוא בחינת נר, עין שם. ועל - כן צריכין בשבת להדליק מקדם נר חנוכה ואחר - כך נר שבת, כי ראוי להעלותה מעט מעט ממטה למעלה ממדרגה למדרגה, אבל אם הדליק של שבת קדם שכבר עלתה למעלה עד הראש, איך ידליק של חנוכה וכו', עין שם. וכל האורות הגדולים שהם כלליות היחודים שהם בחינת הדלקת הנר של מצוה שממשיכין בחנוכה ובשבת, כלם נמשכין מאור הצדיק הגדול שהוא אור כל האורות וכנ"ל, דהינו בחינת אמונת חכמים שעל - ידי - זה מאיר בו אור הצדיק שזוכין לזה על - ידי נדר שהוא השמן של הנר כנ"ל. והענין על - פי מה שמבאר (בסימן לח בלקוטי תנינא) שלפעמים הצדיק הולך ונוסע להתלמידים להאיר בהם, ולפעמים התלמידים באים אצלו, ומבאר שם שזה שהצדיק נוסע לתלמידים הוא מחמת גדלת הצדיק שאורו גדול מאד עד שאי אפשר להתלמידים לקבל ממנו במקומו מחמת רבוי אור וכו', על - כן מכרח הצדיק להוריד ולהכניע עצמו לילך אליו כדי שיתמעט האור כדי שיוכל התלמיד לקבלו וכו', עין שם כל זה היטב, ומבאר שם בסוף שבענין זה יש חלוקים רבים עין שם. ומובן מזה שכמו שיש חלוקים בענין זה מצד גדלת הרב שהוא גדול מאד בהכרח שילך הוא ויוריד עצמו להתלמיד וכו', כמו - כן יש חלוקים רבים מצד קטנות המקבלים, שלפעמים מחמת שהתלמידים המקבלים קטנים במעלתם מאד, על - כן אי אפשר שיעלו אל הרב לקבל אורו הגדול במקומו, על - כן מכרח הרב להוריד את עצמו אליהם למקומם בכמה תחבולות כדי שיוכל להחיותם להאיר בהם במקומם, עין שם והבן. וזהו החלוק הנ"ל שבין נר שבת לנר חנוכה, כי נר חנוכה מדליקין בחל שאז אין עליה ואז העולם בקטנות גדול רק על - ידי תקף הנסים שהיה אז תקנו תקון הזה שנוכל להמשיך אור הצדיק למטה למטה, שזהו בחינת מה שהצדיק נוסע והולך להעולם, דהינו שהוא מכניע את עצמו ומוריד את עצמו באפן שיוכל להאיר בהם במקומם, אבל בשבת אז היא עלית כל העולמות כידוע, אז יכולים לעלות מחמת קדשת שבת ולקבל אור הצדיק במקומו וכנ"ל, אבל עתה בגלותנו לא היינו יכולים לעלות לקדשת שבת לקבל אור הצדיק במקומו, לולא ה' שהיה לנו שעשה עמנו נסים ונפלאות בימי מתתיהו וכו' שתקנו לנו הדלקת נר חנוכה, כי אז עמדה מלכות יון הרשעה שהיא בחינת פגם אמונת חכמים, שרצו לבטל קדשת שבת שהוא כלל התורה מישראל, כי גזרו שיחללו את השבת וכו' הינו כנ"ל, כי כשיש פגם אמונת חכמים חס ושלום אי אפשר לקבל בחינת קדשת ענג שבת כמבאר בהתורה הנ"ל שעקר קדשת שבת בחינת ענג שבת זוכין על - ידי תקון אמונת חכמים עין שם, אבל מתתיהו ובניו שהיו צדיקים נוראים בגדל כחם הכניעו והפילו את מלכות יון הרשעה שהוא בחינת פגם אמונת חכמים, והמשיכו בחינת תקון אמונת חכמים על - ידי נדר שהוא בחינת תקון הדלקת נר חנוכה שתקנו לנו כנ"ל. דהינו שתקנו לנו לדורות שאפלו בתקף הגלות המר הזה שאנו בחלישות גדול מאד, נוכל להמשיך עלינו אור הצדיק למקומנו על - ידי הדלקת נר חנוכה שהוא בחינת שאור הצדיק מוריד את עצמו אלינו בכמה דרכי נפלאותיו באפן שיכול להאיר בנו גם עתה, בבחינת ימי החל, בשפלנו. שזהו בחינת מה שהצדיק נוסע והולך ומקטין את עצמו להאיר בהמקבלים וכנ"ל, ועל - ידי - זה יש לנו כח לחזר ולעלות לאור שבת, שזוכין לזה על - ידי תקוןאמונת חכמים כנ"ל, כי על - ידי שהצדיק הוריד את עצמו והאיר בנו אורו הגדול למטה במקומנו שזהו בחינת הדלקת נר חנוכה, על - ידי - זה יש לנו כח אחר - כך לעלות אל אור הצדיק לקבל האור במקומו שזה בחינת הדלקת נר שבת שהוא בחינת שהולכין ועולין אל אור הצדיק כנ"ל, וזה בחינת מעלת שבת חנוכה, שאז מקימין מצות הדלקת שני הנרות הקדושות, שהם נר חנוכה ונר שבת. ולכאורה היה די בהדלקת נר שבת לבד שהיא גדולה יותר שעולין אז למעלה וכנ"ל, אך באמת צריכין להדליק מקדם נר חנוכה, כדי להמשיך אור הצדיק למטה במקומנו בדרך כמה לבושין ותחבולות, שזה התקון המשיכו בנו מתתיהו והצדיקים שבאותו הדור לדורות, על - ידי תקף הנס של חנוכה כנ"ל, ואחר - כך אנו יכולים להדליק נר שבת, כי אחר - כך יכולים לעלות אל אור הצדיק שזהו בחינת מה שהתלמידים נוסעים אל הצדיק כנ"ל. וכן מתנהגים הצדיקים האמתיים עמנו שכשרואים חלישות העולם לקבל אורם הגדול, אזי מקטינים עצמם בכמה הקטנות ובכמה בחינות ונוסעים והולכים להעולם כדי להחיותם ולעוררם, ואחר - כך יש כח בהעולם לילך ולנסע אליהם לקבל אורם במקומם. וזהו בחינת אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, שבתחלה מוריד את עצמו השם יתברך לישראל כנ"ל, ואחר - כך הוא מעלה אותם על - ידי - זה בעליה אחר עליה בבחינת אעלך גם עלה. וזה בחינת מה שכתוב בשמואל, וסבב בית אל והגלגל והמצפה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו. שבתחלה סבב את המדינה בית אל והגלגל וכו' שהלך ונסע והוריד את עצמו להאיר בישראל, ואחר - כך, ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, שחזר לביתו למקומו וכל העולם הלכו אליו, כי יכלו אחר - כך לעלות אליו לקבל האור במקומו כנ"ל. וזה צריך כל אדם לידע, שכל הרמזים והמחשבות של תשובה שבאים עליו בכל יום, כל זה נמשך מאור השם - יתברך והצדיקים האמתיים שמורידין את עצמם אליו להאיר בו במקומו, ואם יתעורר איזה התעוררות יוכל אחר - כך לעלות אל אור הצדיק למקומו, בבחינת, אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, שזה נוהג בכל אדם ובכל זמן והבן היטב. וזה בחינת מה שכתוב ביחזקאל ו, וזכרו פליטיכם אותי וכו' אשר נשברתי את לבם הזונה, עין פרוש רש"י שם שענינו שכביכול השם יתברך השפיל עצמו לעוררם לתשובה וכו', הינו כנ"ל שהנביא מוכיח אותם בשם השם יתברך שהכניע והשפיל עצמו כל - כך כדי לעוררם ולהעלותם אליו, והם לא שמו אל לב וכו':
כב) וזה בחינת מה שכתוב בכונות חנוכה, שיש ג' יחודים שכלם עולים נר, הינו יחוד הוי"ה אהי"ה ויחוד הוי"ה אדנ"י ויחוד הוי"ה אלקי"ם. וכלם יחד עולים נר, שזהו כונת הדלקת נר קדש של חנוכה ושל שבת, אלא שיש חלוק וכנ"ל. ועל - פי הנ"ל מבארין הכונות היטב, כי על - ידי ההדלקת נר קדש הנ"ל ממשיכין בחינת תקון הנדר בחינת בשמן קדשי משחתיו כנ"ל, שעל - ידי - זה הוא נכלל באור האבות, ועל - ידי - זה זוכה לשלום, שזה בחינת מפלת שער ארם שלשה פעמים והקמת שער דקדשה שלשה פעמים עד שבן דוד בא, כמבאר היטב בסוף עין שם. וזה בחינת ג' יחודים הנ"ל שעל - ידי - זה נתתקן הכל, כי תקון הנדר זה בחינת המשכת היחוד הראשון שהוא הוי"ה אהי"ה, כי אהי"ה היא בחינת בינה שהיא כלליות הג' ראשונות ששם הוא בחינת נדר, בחינת פלא דתמן אתמר, כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' בחינת במופלא ממך אל תדרש כידוע, ועל - ידי - זה מתנוצץ בו אורות האבות וכו' כנ"ל, וזה בחינת יחוד הוי"ה אדנ"י, כי עקר הארת האבות היה מאברהם שהיה ראשון לכלם, ואברהם הוא הראשון שקראו לה' יתברך אדנ"י כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, עד אברהם לא היה אדם שקראו אדנ"י, ועל - כן הארת האבות הוא בחינת יחוד הוי"ה אדנ"י, כי אברהם הוא הראשון שגלה אדנותו בעולם וקראו אדנ"י, ובדרך זה הלכו אחריו בניו יצחק ויעקב, ועל - ידי הארת האבות זוכה לשבת וזוכה לשלום כנ"ל, וזה בחינתיחוד הוי"ה אלקי"ם, שהוא שם שלם, כי עקר השלום הוא בבחינת יחוד זה של הוי"ה אלקי"ם, שהוא בחינת כלליות מדת הדין במדת הרחמים, בחינת ה' הוא האלקים, שזה עקר השלום כידוע, כי עקר שרש המחלקת נמשך כשאין הכרעה ושלום בין מדת הרחמים למדת הדין, ועל - ידי תקונים הנ"ל זוכין לשלום שהוא בחינת שלום בין המדות בין הרחמים לדין, שהרחמים ימתיקו כל הדינים, שזהו בחינת יחוד הוי"ה אלקי"ם כידוע. וזה בחינת אז ישובו אויבי אחור וכו' באלקים אהלל דבר בה' אהלל דבר, שיזכה להפיל השונאים שישובו אחור בבחינת להשבית אויב וכו', שכל זה זוכין על - ידי נדר כנ"ל, שעל - ידי - זה זוכין להתנוצצות האבות ולענג שבת, שעל - ידי - זה זוכין להשבית אויב בחינת אז ישובו אויבי אחור וכו', אף גם להרבות השלום, שזהו בחינת שנסמך לזה באלקים אהלל דבר, בחינת יחוד הוי"ה אלקי"ם, שזהו בחינת שלום כנ"ל, ואזי באלקים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי, כי מאחר שכבר נמתק הדין בחינת אלקים על - כן אני בטוח בו שלא יוכל אדם לעשות לי מאומה, וכל זה זוכין על - ידי נדר, בחינת עלי אלקים נדריך אשלם תודות לך וכנ"ל. ובזה עולה יפה אף נעים קשר כל המקראות הללו, וזה בשמ"ן קדש"י משחתי"ו סופי - תבות יו"ן, כי על - ידי בחינת בשמן קדשי משחתיו שהוא בחינת נדר, מכניעין מלכות יון שהוא בחינת פגם אמונת חכמים, כי עקר תקון אמונת חכמים הוא על - ידי נדר, שכל זה הוא בחינת חנוכה כנ"ל:
הלכות ראש חודש הלכה ו':
יא) וזה בחינת חנוכה, בחינת חנכת הבית - המקדש שזוכין על - ידי יום - כפור, כמו שמבאר בהתורה "כי מרחמם ינהגם" סימן ז בלקוטי תנינא). כי ביום - כפור נשלמת התורה ברבוי הספרים בבחינת לוחות האבן. ועל - כן אחר כך עושין חנוכה בחינת חנכת הבית, כי עקר בנין הבית - המקדש של לעתיד הוא על - ידי שלמות התורה בבחינת 'בחכמה יבנה בית', על - ידי שלמות התורה, שהוא עקר החכמה, על - ידי זה 'יבנה בית', שהוא הבית - המקדש, כי עקר הנס של חנוכה היה מה שהכניעו מלכות הרשעה שרצו להחריב את הבית - המקדש ולבטל את התורה, כי פגמו בכתיבת ספרי התורה הקדושה. ועל - כן אמרו, "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק וכו'". 'כתבו' דיקא, כי רצו להפך מהפך אל הפך להחליש ולבטל חס ושלום, כתב דקדשה, שהוא בחינת כתיבת ספרי התורה שבכתב ובעל פה כנ"ל ולהגביר ההפך כתב דסטרא אחרא, בחינת כתבו לכם וכו' שאין לכם חלק וכו', שזהו בחינת כתיבת ספרי חכמי יון שמהם כל החכמות חיצוניות שנקראים בדברי רבותינו זכרונם לברכה חכמות יונית, שהם כנגד התורה הקדושה והעקר כנגד תורה שבעל פה, שזהו בחינת עצם הצרה שבדורות אלו שמתגברים הכתות רעות העוסקים בחכמות חיצוניות ומרבים ספרים הרעים של הבל ושל אפיקורסית ומתלוצצים מכל ספרי אמת המיסדים על - פי חכמת האמת על - פי חכמי התלמוד והזהר הקדוש וכו'. ומי שבקי בהם רואה שברב דבריהם הם נוטים אחרי כת הקראים כידוע. ועל - כן עקר המשכת הנס והישועה של חנוכה בכל דור הוא על - ידי קדשת ראש השנה ויום - כפור, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה כנ"ל, הינו על - ידי הכשרים השבים בתשובה על פגם אמונת חכמים, שעל - ידי זה נתרבין ספרים קדושים הרבה כנ"ל, שזה התקון נעשה ברה ונגמר ביום - כפור כנ"ל. וכשזה קם זה נופל, שנופלים על - ידי זה ספרי המורים שלהם ועוקרים דעותיהם הרעות ונמחין מלב בני ישראל, שזה בחינת קדשת חנוכה להכניע חכמות יון ולהגביר אור ספרי התורה הקדושה, שזהו בחינת נר חנוכה, בחינת אור התורה, בחינת כי נר מצוה ותורה אור, בחינת נר חנוכה מוסיף והולך שמוסיפין בכל פעם שתאיר ביותר אור התורה הקדושה על - ידי רבוי הספרים הקדושים, שהם עקר שלמות אור התורה כנ"ל:
יב) ועל - כן קורין בחנוכה בפרשת שנים עשר נשיאים, כי שנים עשר נשיאים של השנים עשר שבטים הם בחינת שנים עשר חדשי השנה, כמובא , כי הנשיאים הם בחינת חכמי הדור שמקבלים ממשה רבנו, עליו השלום, שהוא בחינת הרבי האמתי שבכל דור שהם עוסקין לתקן פגימת הלבנה שהוא בחינת קדשת שנים עשר ראשי חדשים כנגד שנים עשר שבטים כנ"ל. ועל - כן קורין זאת בחנוכה, כי אז הוא בחינת תקון אמונת חכמים, שהוא בחינת קדשת ראש חדש, בחינת סוד העבור כנ"ל:
יג) ועל - כן נקבע חנוכה בסוף חדש כסלו ובראש חדש ותחלת חדש טבת מה שלא מצינו בשום יום טוב, כי אז הוא בחינת תקון פגימת הלבנה, שעקר תקונה כשמתמעטת בתכלית המעוט בסוף החדש וחוזרת ומתמלאת בראש חדש כידוע ועל - כן נקבע חנוכה בכסלו, כי עקר קביעת השנה תלוי בחשון וכסלו כידוע לבקיאים בחשבון הלוחות. נמצא כשיוצא כסלו ונכנס ראש חדש טבת ויודעים קביעתם כבר נשלם הקביעות של השנה, כי אחר כך מתנהגים כל החדשים כסדר אחד מלא ואחד חסר ועל - כן מחמת שעקר תקון קביעות השנה שנמשך מסוד העבור, שהוא בחינת קדשת ראש חדש, נמשך על - ידי תקון אמונת חכמים שנתתקן בחנוכה כנ"ל, על - כן סבב ה' יתברך שיהיה נקבע חנוכה בכסלו וטבת, שאז עקר קביעות השנה כנ"ל:
ואגב אמרתי לרשם מה שהאיר ה' בלבי על ענין קביעות השנה שלפעמים היא חסרה כשחשון וכסלו הם חסרים ולפעמים מלאים, ולפעמים כסדרן כידוע, כמבאר בשלחן ערוך, ובפרט בפרי עץ חיים. וזהו מרמז בפסוק, "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו'. ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". ודרשו רבותינו זכרונם לברכה על סוד העבור. וזהו ח"כ"ם ראשי תבות ח"סרים מ"לאים "כסדרן, כי זה כלל חשבון עבור שנים וקביעות חדשים, שעל זה נאמר "כי הוא חכמתכם וכו'", רק עם ח"כ"ם וכו' וכנ"ל:
יד) זה שכתוב במדרש בפרשת הנשיאים שנתנאל בן צוער נתן עצה זאת להנשיאים לחנך המשכן באלו העגלות והקרבנות וכו', כי הם היו יודעין לעבר שנים ולקבע חדשים, כמו שכתוב, "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל וכו'", עין שם במדרש. נמצא, שמבאר במדרש שקרבנות השנים עשר נשיאים היה על - ידי בני יששכר שידעו סוד העבור, הינו כנ"ל, כי שנים עשר נשיאים הם בחינת שנים עשר חדשי השנה, שהם שנים עשר ראש חדש, בחינת סוד העבור. ועל - כן קורין זאת בחנוכה שאז עוסקים בתקון זה כנ"ל:
טו) ועל - כן באמת הקריבו כל הקרבנות מדעתן שלא על - פי משפט התורה, רק שה' יתברך הסכים על ידן, כי הקריבו קטרת יחיד וחטאת יחיד שאינו ראוי על - פי הדין וכמובא בפרוש רש"י. כל זה הוא בחינה הנ"ל, כי זה בחינת סוד העבור שנמסר לחכמי אמת הגדולים שיכולים להנהיג את ישראל כרצונם כפי צרך הדור והשעה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין אליהו בהר הכרמל שהקריב בשעת אסור הבמות בשביל קדוש השם ולמדו מפסוק "אליו תשמעון" וכן בשארי מקומות. וכל זה בחינת סוד העבור כנ"ל. ועל - כן בני יששכר דיקא שהיו בקיאים בסוד העבור נתנו עצה של אלו הקרבנות לחנך המשכן על ידם, כי כל החנוך של השנים עשר נשיאים, שהם כנגד שנים עשר ראש חדש, הוא בחינת סוד העבור כנ"ל:
טז) כי עקר חנוך המשכן הוא בחינת להשלים את התורה, בחינת לוחות האבן שעמדו בארון שמשם כל קדשת המשכן והבית - המקדש שבשביל זה חנכו אותו כדי לתקן פגם הערב רב שעשו את העגל על - ידי שפגמו באמונת חכמים, כי לא האמינו במשה רבנו ואהרן וכו'. ועל - ידי זה נשתברו הלוחות ועכשו שנבנה המשכן בשביל תקון זה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, על - כן חנכו אותו בעצת בני יששכר שבקיאים בסוד העבור, שזהו בחינת תקון אמונת חכמים כדי להמשיך על - ידי הקרבנות אלו בחינת תקון רבוי הספרים הקדושים שמשלימין את התורה שתהיה בבחינת לוחות האבן בשלמות לתקן פגם שבירת הלוחות, כי בהמשכן קבל משה רבנו את התורה כמו שפרש רש"י שמיום שנקבע האהל מועד לא נדבר עמו אלא משם וזה היה כל עקר קדשת האהל מועד עם הקרבנות שהקריבו שם הכל בשביל לכפר על ישראל ולזכותם לתשובה על פגם אמונת חכמים שמשם היה כל חטא העגל כנ"ל. ובשביל זה חנכו אותו השנים עשר נשיאים בקרבנות אלו בעצת נתנאל שהיה בקי בסוד העבור כנ"ל, על - כן קורין כל זאת בחנוכה, כי אז צריכין להכניע הכפירות בחכמים אמתיים על - ידי בחינת חכמות יון ולהמשיך תקון אמונת חכמים על - ידי גדל אור התורה שמאיר על - ידי רבוי ספריהם הקדושים וכנ"ל:
ראשי פרקים מהלכה הנ"ל ובו ענין חנוכה:
כו) וזה בחינת תקף הנס של חנוכה שאז תקנו לנו להדליק נר חנוכה למטה מעשרה טפחים, שמבאר בכונות שממשיכין כלל הארת השלשה יחודים למטה מאד וכו'. להאיר להמלכות עצם ההארות הנ"ל במקומה אף - על - פי שאין לה עליה אז וכו'. הינו שבעצם רחמי ה' יתברך שראה שמלכות דסטרא אחרא מתגבר מאד מאד שרצו מלכות הרשעה להשכיח תורתו לגמרי. וצפה שאחר כך יתארך הגלות הזה ביותר, על - כן חמל עלינו ועשה לנו נסים נפלאים בימי חנוכה הקדושים והוסיף נס על נס שדלק מעט שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול שלא היה בו להדליק כי אם יום אחד ודלק שמונה ימים עד שתקנו על זה מצות הדלקת נר חנוכה. שהוא שבכח הצדיקים הגדולים הנוראים נזכה להמשיך אור התורה בחינת נר מצוה ותורה אור גם למטה למטה, שיתרבו ספרים קדושים כאלה בעולם בחכמה עמקה כזאת שיאירו פני תבל עד שיוכלו להאיר גם למטה למטה בתקף העשיה. וגם שם יתיחדו תורה שבכתב עם תורה שבעל פה בשלמות נפלא באחדות גמור, עד שתהיה גם שם נשלמת תורה שבכתב על - ידי רבוי הספרים של תורה שבעל פה, עד שתכלל התורה באבן שתיה קדשי קדשים, שעל - ידי זה נמתקין כל הדינים שבעולם שעל - ידי זה תהיה נשלמת העצה שאפלו הנמוכים והירודים מאד מאד יוכלו למצא עצה לנפשם למלט נפשם מני שחת לאור באור החיים:
כז) ועל - כן היה השמן חתום בחותמו של כהן גדול, כי הכהן הגדול היה נכנס לפני ולפנים ביום - כפור לבחינת קדשי קדשים ששם שלמות התורה, כי שם עמדו לוחות האבן ומשם כל ההמתקה הנ"ל, כמו שמבאר שם:
כח) כי המנורה הטהורה שבבית - המקדש כל הארתה היה משם מלוחות העדות שבבית קדשי קדשים, כמו שכתוב, "באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדות יערך אותו אהרן ובניו וכו'", הינו כנ"ל, כי נרות המנורה, כל הארתם מבחינת שלמות התורה שהיה בבית קדשי קדשים וכנ"ל, אבל כל זה לא זכינו רק בבית - המקדש ובמשכן, אבל עתה בתקף הגלות חמל ה' יתברך עלינו ותקן לנו להדליק נר חנוכה להמשיך הארה זאת בחינת שלמות התורה שבכתב על - ידי תורה שבעל פה גם למטה למטה להאיר לכל הירודים שהם בתקף העשיה, להאיר בהם גם כן עצות עמקות מאד על - ידי רבוי הספרים הקדושים שנעשו מחדושי תורה כאלו שמשלימין תורה שבכתב בשלמות כזה עד שנמתקין כל הדינים עד שמאירה עצות עמקות גם למטה מי"ט וכו'. כי חנוכה בחינת תקון הנצח, ששם עקר מקום העצה שהיא בחינת רגלין, כמו שמבאר במקום אחר:
כט) וזה בחינת שלחן בצפון ומנורה בדרום שהיה השלחן עם לחם הפנים כנגד המנורה, כמו שכתוב, "ואת המנורה נכח השלחן". כי הא בהא תליא, שעל - ידי קדשת המנורה ונרותיה שהיו מאירים על - ידי שלמות התורה בבחינת לוחות האבן וכו' כנ"ל שבשביל זה נצטוה באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדות יערך אותו אהרן וכו'. שרמז לו שאור נרות המנורה נמשכין מלוחות העדות שבבית קדשי קדשים וכנ"ל, על - ידי זה הוא בחינת קדשת השלחן שהיה עליו לחם הפנים משבת לשבת, שהוא בשביל להמשיך על ישראל קדשת האכילה לטהר המאכלים מפגם העשנים הנ"ל, שהם פוגמין את העצה וכנ"ל, שעקר התקון על - ידי אכילת שבת, שהוא בחינת לחם הפנים שהיה על השלחן. ועל - כן היה השלחן והמנורה סמוכים זה כנגד זה, כי הם תלויים זה בזה, כי קדשת המאכלים לברר מעשנים הנ"ל הוא על - ידי רבוי הספרים וכו'. שהם בחינת אור המנורה, שעל - ידי זה הוא תקון שלמות העצה וכנ"ל:
ל) וזה בחינת הפלגתא שבין בית שמאי ובית הלל בענין הדלקת נר חנוכה, שבית שמאי אומרים, פוחת והולך. ובית הלל אומרים, מוסיף והולך וכו', כי מובן מדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שעקר קדשת חנוכה נמשך מהעבודה של ראש השנה ויום - כפור, כמו שמבאר בסימן ז' בלקוטי תנינא) ומובא לעיל שכפי הסלח נא שפועלין ביום - כפור, כן זוכין לקדשת חנוכה. וזה ידוע שלפעל בקשת סלח נא ביום הכפורים כראוי העקר הוא על - ידי קדשת ראש השנה שאז ההתחלה. וביום - כפור הגמר והחתימה וכו' ועקר קדשת ראש השנה ויום - כפור על - פי התורה הזאת הוא שצריכין להמשיך אמונת חכמים על - ידי רבוי הספרים שזוכין על - ידי התשובה וכו'. עד שתשלם התורה בבחינת לוחות אבן, בחינת אבן שתיה קדשי קדשים, שזהו בחינת כניסת הכהן הגדול ביום - כפור לפני ולפנים לאבן שתיה וכו'. בשביל לכפר עונות ישראל על - ידי הקטרת סמים דקה מן הדקה. ועל - ידי ההזאות של הפר והשעיר וכו' ומשם ממשיכין קדשת חנוכה וכו'. והעקר הוא שנזכה על - ידי כל התקונים של ראש השנה ויום - כפור הנ"ל לעצה שלמה וכנ"ל. וזה נמשך בסכות בבחינת ופרס עלינו סכת שלומך ותקננו בעצה טובה מלפניך וכו', כמו שמבאר במקום אחר ומובא לעיל ). וזה עקר קדשת חנוכה עתה שאנו צריכין להמשיך עלינו על - ידי הדלקת נר חנוכה הקדוש קדשת כל הספרים הקדושים שהם משלימין את התורה וכו', שזה בחינת קדשת יום - כפור כנ"ל, שעל - ידי זה יהיו נמתקין כל הדינים שבעולם וכו' עד שנזכה כל אחד ואחד לעצה שלמה בכל מקום שהוא בגשמיות ורוחניות באפן שיוכל למלט נפשו, כי על - ידי תקף הנס של חנוכה בגדל כח הצדיקים הגדולים המשיכו לנו אור כזה עד שאנו יכולים להמשיך קדשת כל היחודים הכלולים בהדלקת נר דקדשה, שהוא בחינת נרות המנורה, נר שבת ויום טוב וכו', להמשיכם עד למטה מטה בתקף העשיה למטה מעשרה טפחים בימי החל ממש, שאז אין שום עליה לבחינת מלכות וכו', כמובן כל זה בכונות חנוכה ומובא בדברינו. וכל זה זוכין כפי התשובה על פגם אמונת חכמים ביום - כפור וכו' כנ"ל. נמצא, שעקר בחינת חנוכה הוא לזכות לתקון העצה בשלמות, שזה העקר כנ"ל. ועל - כן הם שמונה ימי חנוכה, שהם בחינת שמונה תקונין מחכמה בינה דעת עד נצח והוד. כי נצח והוד הם בחינת רגלין, בחינת עצות, כמו שמובא במקום אחר ), כי שם עקר העצה. וזה עקר התקון שיהיה נמשכין עצות טובות שלמות למטה בתקף העשיה בבחינת רגלין ששם אחיזת הקלפות להציל ולהעלות הנשמות והניצוצות שנפלו לשם להצילם מכל מיני קלפות הרבים והעצומים מאד שנתאחזו בהם בעונותיהם, ה' יתברך ירחם. שזהו בחינת עבודת הצדיקים הגדולים שעוסקין ביגיעות גדולות להחזיר בתשובה הגרועים והרחוקים מאד על - ידי עצותיהם העמקות מאד:
לא) וזה בחינת הפלגתא שבין בית שמאי ובית הלל הנ"ל, כי בית שמאי סברי, פוחת והולך כפרי החג שהביאו בסכות שהיו פוחתין והולכין, כי זה ידוע בדברי רבותינו זכרונם לברכה ששמאי היה קפדן ועל - כן רחק את הגרים שבאו להתגיר שלא כדין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במסכת שבת, אבל הלל שהיה ענו מאד, קרב אותם גם כן, כי שמאי היה צדיק גדול, אבל היה הולך בבחינת מדת הדין ואמר שאינו ראוי לקרב את הגרועים ביותר, על - כן בית שמאי שהיו תלמידיו הולכין בדרכו וסוברים שביום ראשון צריכין להדליק כל השמונה נרות, להמשיך כלל כל התקונים, כי סוברין שאי אפשר להאיר אור התורה, אור האמת בעולם, להחזיר נפשות בתשובה כי אם כשמאירין בהם האמת בשלמות עד שיבואו להתגיר ולשוב בתשובה בכל לבם ולקבל עליהם את כל דברי התורה עם כל הדקדוקים בשלמות. וזה בחינת הצדיקים שאינם עוסקים בלמוד תוכחתם הקדוש כי אם עם זקנים וצדיקים קדושים שמאירים בהם אור התגלות תורתם הקדושה כדי להעלותם במעלה יתרה ולזככם מאד, אבל עם הרחוקים אינם יכולים לעסק מעצם קדשתם. ועל - כן בית שמאי סברי פוחת והולך, שצריכין להתחיל תחלה מהדלקת כל השמונה נרות להאיר בנפשות ישראל כל הארת התקונים בשלמות. ואז דיקא יוכלו לקרבם, על - כן באמת אינם מקרבים כי אם ההגונים לזה ומאירים בהם כל תורתם, אבל הגרועים והרחוקים הם מרחקים מעצם קדשתם, רק שסוברים שאחר כך יוכלו לקרב אותם גם כן, שזהו בחינת פוחת והולך שאחר שכבר האירו כל השמונה תקונים שזהו בחינת הדלקת כל השמונה נרות ביום ראשון לדעתם. אחר כך צריכים לפחות האור להדליק ביום שני רק שבעה ואחר כך ששה וכו' כדי למעט האור בכל פעם באפן שיוכלו לקרב אחר כך גם הרחוקים. כי מגדל התקון שהמשיכו ביום אחד שהאירו כל התקונים בתלמידיהם הקדושים עד שנעשו צדיקים גמורים, על - ידי זה יוכלו אחר כך לקרב גם הרחוקים הקטנים במעלה. ואחר כך הרחוקים יותר, שזהו בחינת פוחת והולך. ועל - כן למדו מפרי החג שהיה פוחתין והולכין, כי ידוע בדברי רבותינו זכרונם לברכה שבסכות היה מקריבין שבעים פרים כנגד שבעים אמות, אך לכאורה אינו מובן דבריהם הקדושים, כי איתא בדברי רבותינו זכרונם לברכה שהיה מביאין השבעים פרים בשביל שיתקימו השבעים אמות, אבל איתא בדבריהם שהם מתמעטין והולכין כפרי החג. ונראה לכאורה שהדברים סותרין שמביאין השבעים פרים בשביל לכלותם? אך שניהם אמת, כי עקר מה שאנו חפצים בקיומם ומביאין השבעים פרים בשבילם הוא כדי לברר הטוב מהם ולגיר מהם גרים עד שיתקים, "כי אז אהפך אל כל העמים שפה ברורה וכו'". אבל הרע הגמור שבהם שאי אפשר לבררו, צריכין לכלותו. וזהו בעצמו על - ידי שיבררו הטוב מהם, שעל - ידי זה יפל ויכלה הרע, כמובן בדברי רבותינו זכרונם לברכה ). וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על מאמר "רבה בר בר חנה", ושמע מלכותא וקטלה בסימן יב לקוטי חלק א). ועל - כן בסכות שבא אחר כך אחר יום - כפור שנתתקנו כל התקונים הנ"ל, אז מביאין השבעים פרים ואז פוחת והולך שמביאין ביום ראשון שלשה עשר פרים ומגלין אלקותו ביותר על - ידי רבוי הקרבנות עד ששומע הטוב שבהם ומתקרב. וכן פוחת בכל יום כדי לברר בכל פעם הרחוקים יותר. וכל מה שמקרבין ומבררין הטוב מהם הם כלין והולכין וכנ"ל עד שאחר כך בשמיני עצרת מתועדין ישראל לבדם עם ה' יתברך, כי אז עקר גמר התקון לקרב ההגונים וכו'. ואחר כך פוחת והולך כנ"ל:
אבל בית הלל שהיו מתלמידי הלל, שהיה ענו מאד, סוברים להפך, שצריכין להתחיל ממטה למעלה, להדליק תחלה נר אחד ואחר כך להיות מוסף והולך. כי אם חס ושלום, לא יתרצו הצדיקים לקרב כי אם ההגונים השלמים שראויים להאיר בהם כל התקונים כמעט אבדה חס ושלום, פלטת ישראל, בפרט שהסתכלו ברוח קדשם על הדורות האחרונים האלה, על - כן הם אומרים להפך שצריכין להתחיל ממטה למעלה מכל נקדה ונקדה טובה של כל אחד מישראל, כי יודעים שזה עקר גדלתו של ה' יתברך לקרב המרחקים ביותר, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה ). על - כן עוסקים העקר להמשיך תקון כזה עד שיוכלו להתחיל מעט מעט להמשיך ביום אחד תקון אחד ולקרב נפשות הרחוקים מאד על - ידי איזה תקון אחד שמאירין בו, אף - על - פי שעדין הוא מקלקל הרבה רק שהאירו בו איזה תקון אחד. ועל - ידי כן שמקרבין על - ידי זה נפשות רחוקים כאלו, על - ידי זה הם מוסיפין והולכין בכל יום ובכל פעם לקרב אלו הנפשות עם עוד נפשות רבות יותר, עד שביום השמיני ממשיכין כל התקונים שכלולים בהם כל התליסר תקונא דיקנא, שהם כלל הרחמים והחסדים, שהם בחינת כלל השלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, שהם כלל הספרים הקדושים וכו', שעל - ידי זה מתקרבין הכל לה' יתברך, כי מעלין בקדש ולא מורידין, שצריכין להתחיל ממטה למעלה בבחינת מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה, שזהו בחינת תקונא דיקנא, שהם כלל כונת חנוכה. וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה במקום אחר ), כי הם למדו מהשמונה הזאות של הכהן הגדול ביום - כפור לפני הכפרת אשר על הארון ששם עמדו לוחות העדות שהיה מתחיל ההזאות מאחת דיקא, כמו שאומרים, אחת, אחת ואחת, אחת ושתים וכו'. כי צריכין להתחיל ממטה למעלה, כי אין ראיה מפרי החג שהיה בשביל השבעים עכו"ם שהטוב שבהם כבוש מאד ברע גמור וכו', כי לא זכו להיות בחלקו יתברך, רק הטוב שבהם שהם ניצוצי נפשות ישראל, צריכים לבררם ואי אפשר לבררם כי אם על - ידי בחינת פוחת והולך, לברר הטוב והם יהיו כלים והולכים וכו'. אבל ישראל עם הנבחר עם קדוש, כלם קדושים, רק שנאחז בהם הרע של העכו"ם בבחינת ויתערבו בגוים וכו', על - כן כל נקדה ונקדה טובה שנמצא בכל אחד מישראל אפלו בהגרוע שבגרועים יקר מאד מאד, כי נמשך ממקום עליון ונורא מאד. ובגדל כח הצדיקים יכולין להגביה אותם ולהאיר אור התורה על ידם דיקא על - ידי שמעלין טוב כזה שהיה במקום שהיה, כמובן כל זה בדבריו זכרונו לברכה ). על - כן צריכין להיות מוסיף והולך, בחינת מעלין בקדש וכו' וכנ"ל:
לב) וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ששמאי היה אוכל כל ימיו לכבוד שבת, כיצד, מצא בהמה וכו'. אבל הלל מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לשם שמים, שנאמר, "ברוך ה' יום יום וכו'". כי שמאי היה מחמיר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והיה קפדן גדול שלתקף קדשתו רצה רק שכלם יהיו קדושים. ואם לא היה קדוש כרצונו לא היה יכל לסבלו. ועל - כן גם בענין האכילה היה מחמיר מאד ולא רצה לאכל כי אם לכבוד שבת קדש ממש, שכשמצא בהמה נאה היה מזמינה תכף לשבת ולא אכל ממנה עד שמצא אחרת נאה הימנה ואז אמר, זו לכבוד שבת. ואז דיקא אכל את הראשונה שכבר נתקדשה בקדשת שבת. על - ידי שהזמינה לשבת. וכן נהג תמיד. ואף - על - פי שזה בודאי מדה טובה וקדושה מאד שהיה אוכל כל ימיו לכבוד שבת, אף - על - פי - כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה אבל הלל מדה אחרת היתה בו, שכל מעשיו לשם שמים וכו'. הינו על - פי הנ"ל. כי שמאי היה מחמיר ולגדל קדשתו רצה רק להעלות הכל אל הקדשה, שכלל הקדשה הוא שבת, שמחמת זה לא רצה לקרב גרים הרחוקים שלא באו להתקרב כראוי מחמת שלא היה טובים בעיניו כרצונו הטוב. וכן בענין אכילתו לא רצה לאכל כי אם כשיזמין המאכל לשבת, אבל הלל מדה אחרת היתה בו וכו':
והענין על - פי הנ"ל, כי עקר הוא תקון העצה, כי כל התורה נקראת עצה, בחינת לי עצה ותושיה, בחינת תרי"ג עטין דאוריתא, כי צריך כל אדם לחשב הרבה עצות בנפשו למלט נפשו מני שחת, שעל זה צעק דוד, "עד אנה אשית עצות בנפשי וכו'". ועקר תקון העצה הוא על - ידי קדשת שבת. והעקר על - ידי אכילת שבת שהוא כלו קדש, כי כל פגם העצה נמשך מחטא האכילה של אדם הראשון כנ"ל, שעל - ידי זה נתאחזו העשנים סרוחים בהאכילה שמבלבלים העצה כנ"ל. וכל התקון על - ידי אמונת חכמים, שעל - ידי זה נתרבין הספרים הקדושים ומשלימין את התורה וכו', שעל - ידי זה זוכין לשלמות העצה וכו' כנ"ל. ועקר תקון זה הוא בשבת שאז עקר כלליות תורה שבעל פה עם תורה שבכתב כנ"ל, כי אז האכילה כלו קדש ואין כח בהעשנים סרוחים לבלבל העצה וכנ"ל. אבל לקדשת שבת בשלמות אין מי שיזכה כי אם גדולי הצדיקים ואנחנו צריכין לקבל קדשת שבת מהם, כי הצדיקים הגדולים ממשיכין קדשת שבת על ימי החל כידוע. וכמו שממשיכין קדשת שבת על ימי החל, כמו כן הם ממשיכין קדשת שבת על הקטנים במעלה, שהם בבחינת חל נגד הצדיקים ואינם יכולים לזכות בעצמם לקדשת שבת כראוי אף - על - פי - כן הצדיקים מרחמים עליהם וממשיכים עליהם קדשת שבת ובשביל זה נוסעים לצדיקים על שבת כדי להמשיך מהם קדשת שבת. ועל - כן נוהגים שיושבים על שלחנם. כי שלחן שלהם קדש. כי עקר קדשת שבת הוא האכילה כנ"ל. ועל - ידי שיושבים על השלחן שלהם בפרט בשבת בעצמו על - ידי זה הם מבררין העצה מהעשנים הנ"ל. שעל - ידי זה זוכין לעצה שלמה שזה עקר התקון כנ"ל. ועל - כן שמאי שהיה קפדן וכנ"ל לא היה רוצה לאכל כי אם כשהמאכל נתקדש בקדשת שבת על - ידי שהזמינה לשבת. אבל בלא זה לא רצה להעלות המאכל של חל לקדשת שבת שזהו בעצמו מה שלא רצה לקרב גרים הרחוקים שהם בבחינת חל להעלותם אל הקדשה שהוא בחינת שבת. כי לא רצה לקרב הרחוקים כי אם מי שיוכל להעלותו לקדשת שבת ממש וכנ"ל. אבל הלל מדה אחרת היתה בו שהיה ענו מאד והוריד והשפיל עצמו מאד לכל הרחוקים מאד מאד עד שהתגבר להמשיך קדשת שבת לכל המקום אשר הם שם. שזהו בחינת חנוכה שממשיכין קדשת שבת למטה לבחינת ימי החל ממש וכנ"ל. שזהו בחינת מה שלא נהג שמאי שלא אכל כי אם כשהזמין תחלה לשבת. כי הלל אמר ברוך ה' יום יום וכו'. הינו שהיה מתגבר להמשיך קדשת שבת על המאכל אף - על - פי שלא הזמינו לשבת. וכמו כן היה מקרב רחוקים אף - על - פי שלא הכינו עצמן כראוי שיהיו ראויים לקדשם בקדשת שבת. כי הוריד והשפיל עצמו לכל הרחוקים להמשיך להם קדשת שבת וכן נהג בענין המאכלים כנ"ל כי המשכת קדשת אכילת שבת לאכילת ימי החל והמשכת קדשת שבת על הרחוקים מאד הם בחינה אחת כנ"ל. וגם על - ידי האכילה בעצמה של גדולי הצדיקים הם מבררים ניצוצות ונפשות ומקרבים רחוקים על - ידי זה כמובן במקום אחר):
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על הלל שמדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לשם שמים. ולכאורה קשה וכי יעלה על הדעת ששמאי לא היה מעשיו לשם שמים. הלא מדה טובה זאת בעצמה שהזמין תמיד המאכל לשבת וכו' עשה בודאי לשם שמים. אך החלוק הוא ששמאי לא היה יכל לקדש המאכל כי אם על - ידי שהזמינו ממש לשבת כנ"ל. אבל הלל מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לשם שמים כל מעשיו דיקא. הינו שבכל עשיותיו הגשמיות ממש היה כלם לשם שמים שאפלו בעשיה גשמית היה יכל להוריד עצמו לעשותה לשם שמים ולקדש המאכל בקדשת שבת אף - על - פי שמתחלה לא הזמינה ממש לשבת. ועל - כן היה יכל לקרב רחוקים מאד. כי לא היה מקפיד שלא לקרבם כי אם כשיכינו עצמם כראוי לעלות לקדשת שבת רק השתדל למצא בהם איזה נקדות טובות והוריד והשפיל עצמו אליהם למקומם שהם שם והמשיך להם קדשת שבת למקומם. ועל - ידי זה קרב כל הרחוקים מאד וכנ"ל. שזהו בחינת נפלאות קדשת הדלקת נר חנוכה. כי בשבת עולה המלכות בחינת תורה שבעל פה עד הקדש בעצמו. ואפלו ביום טוב שאין לה עליה זאת אבל עולה למקום שעולה. ולשם ממשיכין הקדשה בבחינת מקרא קדש כנ"ל. אבל נפלאות של נר חנוכה הוא, שהוא בימי החל ממש והצדיקים בגדל כחם תקנו לנו בדרך נס נפלא להמשיך קדשת שבת קדשת כלליות התורה שהוא תקון העצה למטה מאד לבחינת ימי החל ממש שעל - ידי זה מקרבין כל הרחוקים לה' יתברך כנ"ל וזהו מדתו של הלל וכנ"ל. וזהו בחינת מה שהיה אומר הלל ברוך ה' יום יום וכו'. שלא היה ממתין עד שיעלה הרחוקים לקדשת שבת ממש. רק אמר ברוך ה' יום יום וכו'. שבכל יום ויום כשראה באחד איזה נקדה טובה בעלמא שרצה להתקרב איזה התקרבות כל שהוא קרבו מיד על - ידי עצם ענותנותו וחכמתו העמקה אף - על - פי שהוא רחוק מצד עצמו מקדשת שבת מאד אף - על - פי - כן חמל עליו והוריד אליו בחינת קדשת למקומו לעוררו לתשובה ולקרבו לה' יתברך בעצותיו הנפלאות מכל מקום שהוא בכל יום ויום וכו' וכנ"ל:
וזהו בחינת ראה ראיתי את עני עמי וכו'. שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמר ה' יתברך רואה אני שתי ראיות וכו' שעתידין לחטא. ואף - על - פי - כן אני רואה את ענים ואני רוצה לגאלם. וכן מצינו בכמה מקומות שאין ה' יתברך דן את האדם אלא באשר הוא שם וגדולי הצדיקים מוסיפין לעורר רחמיו שאפלו בעת קלקולם הגדולים כמו בשעת העגל אף - על - פי - כן הם מרצין בתפלותם את ה' יתברך עד שמוחל להם ומשתדלין להחזירם למוטב. וכל זה הוא בחינת מדתו של הלל וכו' וכנ"ל:
ראשי פרקים מהלכות חנוכה הנכלל בהלכות ראש חדש הנ"ל:
וזה בחינת קרבנות הנשיאים קערת כסף שלשים ומאה משקלה וכו'. שניהם מלאים סלת למנחה. לתקן המאכלים. שלשים ומאה כנגד מאה ושלשים שנה של אדם הראשון כמו שפרש רש"י שם. כי אדם הראשון פגם באכילה כנ"ל. ומשם בא פגמיו בהמאה ושלשים שנה שהוליד וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי אף - על - פי שעשה אז תשובה התגרו בו מאד ובלבלו דעתו בעשנים סרוחים הנ"ל שלא היה יכל להוציא משפטי הנהגות ישרות וכו'. ועקר הקלקול ובלבול המחשבה שמתגברין הוא בענין פגם הברית. וביותר מתגברין על הרוצה לשוב וכו':
וזה בחינת תקון ידי הסמיכה:
מזרק אחד כסף שבעים שקל. בחינת שבעים אמות שכל אחד יש לה כתב ולשון מיחד בחינת תקון הכתב. כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת. ריח טוב שמברר מעמקי הקלפות שהוא עקר תקון העשנים סרוחים הנ"ל. עשרה זהב כנגד עשרת הדברות כלל ספר התורה וכו'. פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בחינת אי"י שכלם חברו ספרים הרבה. שעיר עזים אחד לחטאת לכפר על מכירת יוסף שעל - ידי זה נחלקה מלכות בית דוד שצריכין לתקן שזה בחינת תקון העצה ולא יחצו לשתי ממלכות וכו'. ולזבח השלמים בקר שנים פרש רש"י כנגד משה ואהרן. משה כלל התורה אהרן שלמות התורה על - ידי תורה שבעל פה. יורו משפטיך ליעקב. כי הוא בחינת תלמיד משה וקרב כל ישראל אליו על - ידי וראך וכו' בחינת אוהב שלום ורודף שלום ומקרבן לתורה. ועל - כן נכנס לבית קדשי קדשים וכו'. אלים חמשה וכו'. כנגד כלל התורה כמו שפרש רש"י שם. כי כל התקון על - ידי שלמות התורה על - ידי רבוי הספרים וכו' כנ"ל. שמונת ימי חנוכה כנגד שמונה תקונים אמונת חכמים וכו':
ועל - ידי חטא אדם הראשון שעל - ידי זה נמשכו העשנים הנ"ל נפגמו ידי הסמיכה שהוא המחלקת שנסמכין וכו' שזהו בחינת מחלקת קין והבל שמשם מחלקת קרח עם משה שמשם כל המחלקת שבעולם. כי קין הביא קרבן מהפסלת. כי למודו היה מבחינת העשנים הנ"ל. אבל הבל הביא מבכורות צאנו וכו':
הפלגתא שבין בית שמאי ובית הלל. בית שמאי אומרים פוחת והולך כפרי החג שמתמעטין והולכין. ובית הלל אומרים מוסיף והולך מעלין בקדש ולא מורידין. כי בית שמאי סברי שצריכין להגיע עד התקון האחרון. ואז דיקא יכולין להאיר וכו'. וזהו כפרי החג שמתמעטין והולכין שביום ראשון של סכות שאז מאירין כל החסדים פנימים וכו' מקריבין שלשה עשר פרים ואז מכניעין כמה עכו"ם. וביום שני פוחת והולך עד יום השביעי שאז נכלין כל העכו"ם ומבררין הטוב שבהם על - ידי קדשת החסדים שנמשכו בכח ראש השנה ויום - כפור ואז ישראל מתיחדין לבדם עם ה' יתברך בשמיני עצרת שאין מקריבין כי אם פר אחד ואיל אחד בבחינת עכבו עמי יום אחד וכו':
אבל בית הלל סברי. מעלין בקדש ולא מורידין. כי שמונה ימי חנוכה הם בבחינת שמונה ההזאות של הכהן הגדול ביום - כפור בקדשי קדשים שהתחיל תחלה מאחת ואחר כך אחת ואחת וכו' ומשם נמשך קדשת שמונת ימי הסכות עם שמיני עצרת כי סכות מרמז על תקון הגאלה. כי אז ממשיכין תחלה שלמות התקון ואחר כך פוחת והולך עד שמיני עצרת. אבל חנוכה עקר נפלאות הנס שגם בתקף ממשלתם ואפלו בארך הגלות נתגבר בעצות טובות עמקות להתקרב אליו יתברך ממקום שנפל כל אחד. על - כן אז צריכין להתחיל מכל מה שיוכל להתחיל מאיזה נקדה טובה ותקון כל שהוא שזהו בחינת מעלין בקדש ולא מורידין. ועל - כן ביום - כפור אפלו בבית - המקדש מחמת שאז צריכין לכפר כל העונות של ישראל צריכין להתחיל מאחת ואחר כך אחת ואחת וכו' ואזלי לטעמיהו. כי שמאי קפדן ואכל כל ימיו לכבוד שבת שלסברתו אי אפשר לאכל כראוי לדחות העשנים סרוחים שמשם תקון העצה שהוא העקר כי אם על - ידי שאינו אוכל שום דבר חשוב רק מזמינו לשבת וכו'. כי עקר תקון האכילה הוא על - ידי קדשת שבת נמצא שסובר שצריכין תחלה להמשיך שלמות התקון וכו' שהוא בחינת שבת. אבל הלל מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים והיה אומר ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה. כי עכשו אם נמתין על שלמות התקון כמעט אבדה חס ושלום פלטת ישראל. רק צריכין לילך תמיד עם בחינת ברוך ה' יום יום וכו'. שכל מה שחוטפין וכו'. וזהו שכל מעשיו לשם שמים. כי מבטל עצמו לגמרי ואומר אם לא אגמר תכף חס ושלום. כי אשר תמצא ידי לעשות אעשה. ואם לא יהיה לי עולם הבא וכו'. מה לעשות כונתי לשמים. וה' הטוב יעשה ויגמר בעדי עד כאן ראשי פרקים):
לד) וזה בחינת קרבנות הנשיאים שקורין בחנוכה. כי כל הקרבנות שלהם היה לתקן פגם חטא העגל שבשביל זה נבנה המשכן לכפר על זה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ועקר חטא העגל היה פגם האמונה שעקרה הוא אמונת חכמים שלא האמינו במשה שגלה להם אלקותו באותות נוראות כאלה והאיר בהם אור הדעת והשפעת הנבואה כזאת בשעת מתן תורה ואף - על - פי - כן התגרה בהם הס"מ כל כך עד שהחטיאם כל כך בעצת הערב רב. וכן הוא בכל דור שעקר פגם האמונה שהוא כלל כל התורה כלה הוא על - ידי פגם אמונת החכמים האמתיים. כי אם היה מאמינים בדברי הצדיקים החכמים באמת, היה מבטל דעתו המבלבלת, ובודאי היה מאמין כראוי, כי אף - על - פי שאינו יכול להבין דרכי ה' והשגת אלקותו היה סומך על דברי הצדיק שכבר שבר גופו בתכלית וכו'. ועל - כן באמת כתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו. כי עקר שלמות האמונה בה' הוא על - ידי שמאמינים במשה עבדו שהוא בחינת אמונת חכמים אבל הבעל דבר מתגרה בזה בכמה תחבולות והעקר על - ידי המחלקת שמרבה קטגוריא בין התלמידי חכמים כמו עכשו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ואין יודעין היכן האמת על - כן מי שרוצה לחוס על נפשו צריך לשוב על - ידי זה בעצמו על - ידי ששומע עצם המחלקת שיבין מזה שרוצים להרחיקו מה' יתברך וכמו שמבאר במקום אחר על פסוק אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין וכו'. עין שם בסימן ה) עד שישוב בתשובה על - ידי זה דיקא על פגם אמונת חכמים עד שיחזרו ויחשבו אצלו כל הספרים הקדושים וכו' כמו שמבאר בהתורה הנ"ל:
לה) וזה בחינת קרבנות הנשיאים שהם בחינת תקון אמונת חכמים שבזה תלוי תקון כל הבחינות המבארין בתורה חדי רבי שמעון הנ"ל). וזה קערת כסף, ופרש רש"י שמרמז על שנותיו של אדם הראשון שהיה תשע מאות ושלשים. שלשים ומאה משקלה בחינת המאה ושלשים שנה וכו'. כי אדם הראשון פגם באמונת חכמים כי לא האמין בעצמו שזהו גם כן פגם אמונת חכמים כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. וכמבאר מזה במקום אחר באריכות). כי אדם הראשון היה כלול מכל נשמות הצדיקים שכלם יצאו ממנו. וכשעבר על הצווי שצוהו ה' יתברך כפי מה שהיה מבין אמתת הפרוש של המצוה הזאת ונטה אחר עצת הנחש בעצת אשתו מזה נמשך פגם אמונת חכמים שהיו כלולים בו כל הדורות ומזה נתהוה פגם מחלקת קין והבל שהוא בחינת כל המחלקת על הצדיקים שבכל הדורות כי ממחלקת קין על הבל נמשך מחלקת קרח על משה כמובא שזה בחינת כלל המחלקת שעל הצדיק האמת שבכל דור. כי בכל מחלקת יש בו ניצוצי מחלקת קרח דתן ואבירם כמובא. ועל - כן מחמת שפגם אדם הראשון באמונת חכמים שזה בחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע על - ידי זה נפגמה האכילה ונגזר בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם שמשם נמשך פסלת המאכל עד שנעשה פסלת גמור שהוא הענש של המלעיג על דברי חכמים שנדון בצואה רותחת שמשם באים העשנים סרוחים ומבלבלים את המח. וכל זה נמשך מהפסלת שנאחז בכל המאכלים על - ידי חטא אדם הראשון כנ"ל. ועל - כן הביאו קערת כסף שלשים ומאה משקלה ומזרק אחד כסף שניהם מלאים סלת למנחה. סלת למנחה זה בחינת תקון המאכלים שעקרה הלחם. ועל - ידי סלת למנחה תקנו פגם המאכלים. ועל - כן מרמז בקערת כסף שנותיו של אדם הראשון לתקן פגמו. וכן שלשים ומאה משקלה כנגד המאה ושלשים שנה שהוליד וכו'. כי כל זה נמשך מפגם העשנים סרוחים שנמשכו על - ידי פגם אמונת חכמים שהם מבלבלים המח ואינו יכול להוציא משפטי הנהגות ישרות וכו'. ועקר העצה ומשפטי הנהגות ישרות צריכין בענין זה שהיא שמירת הברית שצריכין לשמר את המחשבה מאד מאד. ועל - ידי העשנים סרוחים לא היה יכל להוציא עצמו מזה אף - על - פי שעשה אז תשובה גדולה ופרש מאשתו. אבל מאנס המקרות לא נצול כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. והכל על - ידי העשנים סרוחים הנ"ל. וזה בחינת שלשים ומאה משקלה. משקלה בחינת המתקלא כי עקר המתקלא הוא בתאוה זאת כמו שמבאר במקום אחר). ובודאי אדם הראשון באלו המאה ושלשים שנה התגבר מאד לברר מחשבתו מהרהורים אלו. אבל אף - על - פי - כן לא נצול ממקרות מחמת העשנים סרוחים הנ"ל כנ"ל. ועל - כן הביאו קערת כסף שהוא כנגד שנותיו של אדם הראשון וכו' לתקן כל זה. ובזה המשיכו תקון לפגם המנהיגים של שקר שלמודם מאלו המותרות שנסמכין לרבי שלא כדין שזהו בחינת חטא קין שהתגבר על הבל בחנם והרגו שמשם כל המחלקת של עכשו כנ"ל:
נג) וזה בחינת שזמן הדלקת נר חנוכה הוא משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק. זמן יציאת הכוכבים זה בחינת תקון פגימת הלבנה שהוא בחינת סוד העבור הנ"ל. כי הכוכבים הם בחינת תקון פגימת הלבנה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שנתן לה הכוכבים להפיס דעתה וכו'. וזהו עד שתכלה רגל מן השוק זה בחינת תקון העצה שזוכין על - ידי סוד העבור כנ"ל. כי רגל בחינת עצות בבחינת העם אשר ברגלך ההולכים אחר עצתך וכו' כמו שמבאר במקום אחר) שזהו עקר בחינת תקון הדלקת נר חנוכה למטה מי"ט להאיר בחינת שלמות העצה למטה שהיא בחינת רגלין. וזהו עד שתכלה רגל מן השוק. כי עקר פגם חלקת העצה הוא בשוק שהוא מקום המשא ומתן ששם צריכין לזהר מאד מטרדת תאות ממון שנמשך מבחינת בעצבון תאכלנה שנגזר על - ידי פגם העצה שנפגם על - ידי עצת הנחש בחינת הנחש השיאני שהוא לשון עצות כמו שמבאר במקום אחר). כי עקר יגיעת הפרנסה הוא מחמת חסרון העצה כנ"ל. ועקר התקון לבקש מה' יתברך ותקננו בעצה טובה מלפניך. כי עקר הצלחת המשא ומתן הוא כשה' יתברך משפיע לו עצה טובה מה לסחר ומתי לקנות ומתי למכר וכו' כמו שאמרו ארי הוא יהיב לך עיטא למקני נכסין וכו' כנ"ל. וכשזוכין לסמך על ה' יתברך ולהמשיך עצה שלמה אזי אין צריכין לסבב בשוק בשביל הפרנסה ויכולין לישב בביתו ולהתפרנס בכבוד כמובן לכל. וזה בחינת עד שתכלה רגל מן השוק. להעלות העצה בחינת רגל מן השוק ששם כל טרדת הממון מחמת חלקת העצה כנ"ל. על - כן צריכין להדליק נר חנוכה שהוא בחינת הארת שלמות העצה משעת יציאת הכוכבים שהוא בחינת סוד העבור שהוא בחינת תקון העצה כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק להוציא העצה מאחיזת הסטרא אחרא שהוא בשוק ששם טרדת הממון שנמשך מפגם העצה כנ"ל:
ועקר התקון על - ידי שלמות התורה שנמשך על - ידי הספרים הקדושים שמשלימין את התורה וכו'. והעקר על - ידי חדושי תורה שהם בבחינת שבת ששם תכלית האחדות של תורה שבעל פה עם שרש התורה שהוא בחינת תורה שבכתב כנ"ל באות כה) שזהו בחינת שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז שפרש רש"י שחדושי התורה מיסדים אל אפניהם וכו' וכנ"ל באות הנ"ל ועין במדרש על פסוק זה שוקיו עמודי שש). כי בשבת עקר תקון העצה שהוא בחינת שוקין ורגלין שזהו בחינת אם תשיב משבת רגלך כי אז מאירין חדושי תורה הנ"ל שהם בבחינת שוקיו עמודי שש וכו'. שעל - ידי זה עקר שלמות העצה בתכלית שעקר התקון נמשך בשבת כנ"ל:
ועל שם זה נקרא מקום טרדת המשא ומתן שוק. על שם שוקין ורגלין. כי כל הממון בבחינת רגלין כמו שכתוב ואת כל היקום אשר ברגליהם. זה ממונו של אדם כמו שמבאר במקום אחר). ושם עקר חלקת העצה שנקרא רגלין כנ"ל. כי עקר אחיזת הסטרא אחרא הוא בבחינת רגלין כידוע. ועל זה נאמר לא בשוקי האיש ירצה וכו'. ועקר התקון על - ידי בחינת שבת וכנ"ל. נמצא ששוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז שהוא בחינת חדושי תורה הנפלאים של הצדיק שזוכה לשבת בשלמות וכנ"ל. שעל - ידי זה עקר תקון העצה כנ"ל. הם תקון לבחינת שוקין ורגלין שיש בהם אחיזת הסטרא אחרא שמבלבלין העצה ומטרידין את האדם בטרדת המשא ומתן ותאות ממון שמשם באים כל הקלקולים רחמנא לצלן כידוע. וזהו שמובא במדרש שוקיו עמודי שש אלו ששת ימי החל. מיסדים על אדני פז זה יום השבת. כי עקר תקון השוקין בחינת רגלין שהם בחינת ימי החל שבהם כל הברורים לברר מחלקת העצה וכו' כנ"ל. הוא על - ידי יום השבת שאז עקר שלמות התורה שבכתב עם תורה שבעל פה בתכלית השלמות שזהו בעצמו בחינת שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז כנ"ל. וזהו בחינת שהדלקת נר חנוכה הוא עד שתכלה רגל מן השוק כנ"ל. כי על - ידי נר חנוכה ממשיכין קדשת שבת לששת ימי החל כמובן במקום אחר בהתורה ימי חנוכה סימן ב' לקוטי תנינא):
נה) ... גם מ"ט קנים וכפתורים ופרחים וכו', שהיה במנורה זה בחינת מ"ט אותיות השבטים שהם בחינת י"ב אבנים שנכללו אצל יעקב באבן אחד, שזהו בחינת קדשת ראש השנה שהתחיל מיעקב שזה זוכין על ידי רבוי הספרים הקדושים עד שנכללים בתורה שבכתב ומשלימין תורה שבכתב שעל ידי זה נכללין כל אבני יעקב באבן אחת וכו' כמו שמובא שם. ועל כן על ידי שהיה במנורה קנים וכפתורים וכו', שהם מ"ט שהוא בחינת שלמות התורה, על ידי זה נעשה התקון של אבני יעקב שנכללו באבן אחת, שזהו בחינת ראש השנה, בחינת אנן בחביבותא תליא וכו'. וגם זה בחינת מקשה כפשוטו כמו שפרש רש"י שכל המנורה עם כל הקנים וכפתורים כלם נעשו מחתיכה אחת. שזהו בחינת שכל אבני יעקב שהם מ"ט אותיות השבטים, מ"ט פנים לתורה שנמשכין על ידי רבוי הספרים שזהו בחינת המנורה כלה נעשה מעשת אחד וכנ"ל:
אמר המסדר מתבת 'גם' עד כאן וגם ענין חל המועד המובא באות נון כתב מורנו ורבנו בעל המחבר הזה ב' ימים קדם הסתלקותו בעת חלשתו הגדול, אף על פי כן התגבר בכל כחותיו וכתב מה שהשיג אז, כי זאת ראינו עין בעין שמחו היה דבוק בהתורה עד הרגע האחרונה של הסתלקותו שנסתלק ביום ו' ערב שבת קדש פרשת ויגש עשרה בטבת שנת תר"ה לפ"ק. וראינו בעינינו שקים מאמר חז"ל זאת התורה אדם כי ימות וכו' שחיב אדם לעסק בתורה עד יום מותו. כי עוד כמעט ברגע האחרונה של הסתלקותו שמענו ממנו חדושי תורה אך לא היה בכחו לכתב עוד ואפלו לדבר כל מה שהיה במחו לא היה באפשר. וכך אמר בפרוש בזה הלשון בעת שנכנסו עם הנרות שהכינו אז לכבוד שבת. וכשראה אותם נתלהב מאד ומגדל התלהבותו הורם מעט ממטתו ונשאר מושב מעט והתחיל לומר בהתלהבות נורא מאד בזה הלשון, נרות של שבת, נרות של שבת, ואמר זאת בהתלהבות נורא כמה וכמה פעמים וגלה לנו אז תורה נפלאה מענין הנרות דקדשה וכלל כלם בפרוש נר שבת ונר יום טוב ונרות של חנוכה. וכו' וכו' ואחר כך אמר אז, יש לי עתה בזה תלי תלין של הלכות, אך אין לי כח לדבר יותר ובמעט זמן קצר לערך שעה נסתלק. מה נאמר ומה נדבר אוי לנו על שברנו נחלה מכתנו. אבל זאת נחמתנו ואשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירשתנו שזכינו לירש ממנו תורות וחדושים כאלה וכאלה, אשרינו:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם בהל"ך ואע"י:
הלכות חול המועד הלכה ד':
ז) וזה בחינת חנוכה ופורים בכלל, כי חנוכה ופורים הם בבחינה אחת שהם ימים קדושים מאד בימי החל ממש שיש בהם עשית כל המלאכות. ואף - על - פי - כן הם קדושים במצוות נוראות כאלו שהם הדלקת נר חנוכה והלל בחנוכה. וקריאת המגלה בפורים וכו', כי זה עקר החדוש והפלא שלהם ועל - ידי זה עקר הקיום שלנו בגלות הארך המר הזה. בכלליות ישראל שמתארך הגלות מאד ובפרטיות גלות הנפש המר מאד שמתגבר ביותר על כל אחד ואחד כאשר יודע כל אחד בנפשו עד אשר כמעט כשל כח הסבל. והרבה נשקעו על - ידי זה, רחמנא לצלן, לולא ה' שהיה לנו שהקדים לנו רפואות קדושות כאלה למכותינו האנושות שהם התורה והמצות, ובפרט הימים והזמנים הקדושים שהם שבת ויום טוב. והוסיף לנו ברחמיו אחר חרבן בית ראשון שני ימים טובים קדושים שהם חנוכה ופורים ושולח לנו בכל דור צדיקים נוראים כאלה שהם בגדל כחם וגבורתם העצומה והשגתם הנוראה הם מאירים בנו וממשיכים עלינו כל הרפואות הקדושות האלה כדי לחיותנו כיום הזה:
כי עקר זהמת הנחש שמשם באים כל העוונות והפגמים, רחמנא לצלן, נאחז ביותר בהל"ט מלאכות שהם כלל כל העסקים שעושין בשביל פרנסה שמשם כל התאוות שממררת ימי האדם שנמשך מבחינת רחמנות דסטרא אחרא, בחינת והנחש היה ערום כנ"ל. וזהו בחינת גלות מצרים, הינו גלות הסטרא אחרא שתופסת נפשות ישראל בגלות המר של תאוות ממון וטרדת הפרנסה, שזהו בחינת וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה. שכל זה מתקים באלו המשקעים בתאות ממון ומתיגעים בכל מיני יגיעות וממררים חייהם בכל מיני מרירות בשביל רדיפת העולם הזה ושוכחים את השם יתברך שעקר הפרנסה על ידו ואין צריכין רק עסק מעט בשביל פרנסה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הוי ממעט בעסק ועסק בתורה. ולא לבלות ולמרר כל ימיו על זה. ומאומה לא ישא בעמלו, כי באמת עקר הפרנסה על - ידי בטחון לבד, רק צריכין איזה עסק כל שהוא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, יכול יהא יושב ובטל? תלמוד לומר, וברכך בכל אשר תעשה. נמצא, שצריכין רק לעשות איזה עסק מעט שלא יהא יושב ובטל לגמרי והשם יתברך יברכו על - ידי זה, כמו שכתוב, וברכך בכל אשר תעשה. 'בכל אשר תעשה' דיקא, הינו בכל מה שיעשה איזה עסק כל שהוא יברכו ה' ויצליחו ויפרנסהו כפי מה שהוא צריך לטובתו הנצחית, שזה העקר וגם זה העסק מעט הוא רק למי שאינו רוצה שתהיה תורתו אמנותו, אבל מי שנפשו חשקה בתורה ורוצה רק לעסק בתורה ולא לעשות שום עסק בודאי אשרי לו. ויעזרו השם יתברך שתהיה מלאכתו ופרנסתו נעשית על - ידי אחרים, אבל מגדל התגברות הסטרא אחרא הם ממררים חיי האדם בעבודות קשות ויגיעות עצומות לכל מי שנוטה אחריהם, זהו בחינת גלות מצרים בחינת וימררו את חייהם וכו' כנ"ל. ועקר הכנעת הסטרא אחרא הוא על - ידי הבעל כח הנ"ל על - ידי המטה עז שעומדת להסטרא אחרא והבעל דבר בצוארו עד שנותן הקאות וכו' כנ"ל, שזהו בחינת ויפלל ראשי תבות, ו'השלך ל'פני פ'רעה י'הי לתנין, שעל - ידי זה היה יציאת מצרים שעל - ידי זה נתקדשו כל הימים טובים שהם אסורים בכל המלאכות שעל - ידי זה נדחה זהמת הנחש שנאחזת בהם כנ"ל:
ח) והכלל, כי עקר הקיום הוא על - ידי שבת שהגן על אדם הראשון מזהמת הנחש שאז בטלים כל המלאכות לגמרי, אבל צריכין להמשיך הקדשה של שבת לששת ימי החל לדחות זהמת הנחש מימי החל. וזהו עקר המלחמה והברור בימי החל והכל על - ידי הכח של הבעל כח הנ"ל. וכשזכה משה לנצח מלחמה זאת בבחינת ויפלל הנ"ל, שעל - ידי זה הוציא ישראל ממצרים, אז נתקדשו כל הימים טובים שגם מימי החל נעשו ימים טובים שאסורים במלאכה כמו שבת, כי אין בין יום טוב לשבת אלא אכל נפש בלבד. ועל - ידי זה יש לנו כח להמשיך הקדשה של שבת לימי החל, ועל - ידי גדל הכח של משה שעשה מימי החל יום טוב שהוא כמו שבת, אבל בעצם גשמיותנו עדין ימי החל שלנו רחוקים גם מיום טוב. והוסיף בנפלאותיו לתן לנו חל המועד שקדוש במקצת. וקצת מלאכות יש בהם. ועל - ידי זה יכולין לברר גם דברים האבודים כנ"ל, אבל עדין גם ימי חל המועד הם ימים טובים ממש ואסורים ברב המלאכות ויש בהם קרבנות רבים וכו'. על - כן עדין גם הם רחוקים מימי החל ממש וחמל עלינו השם יתברך ונתן לנו חנוכה ופורים שהם ימי החל ממש ומתרים בכל המלאכות. ואף - על - פי - כן הם קדושים בקדשות כאלו:
ובזה יש לנו כח לדחות זהמת הנחש בימי החל ממש, כי זה עקר התקון כשזוכין להמשיך האמת בבני אדם שעוסקים במשא ומתן ומלאכות שגם הם בתוך עסקם לא ישכחו את השם יתברך וידעו ויאמינו שהפרנסה רק ממנו יתברך בהשגתו לבד ויקדשו המשא ומתן והמלאכות לעשות המשא ומתן באמונה גדולה ולזכר בהשם יתברך בכל עת ולקבע עתים לתורה על כל פנים ולהרבות בצדקה ועל - ידי זה עקר הכנעת ובטול זהמת הנחש מהל"ט מלאכות שזוכין על - ידי שממשיכין קדשת שבת לימי החל שאנו זוכין לזה על - ידי גדל כח הצדיקים שיכולים להתפלל תפלה בבחינת דין הנ"ל, שעל - ידי זה נתקדשו כל הימים טובים וחל המועד עד שאחר החרבן שראו שהסטרא אחרא מתגברת מאד מאד וידעו שאף - על - פי שיהיה נבנה הבית שני לא יהיה גאלה שלמה, כי יהיו נכנעים תחת מלכי העובדי כוכבים וגם סופו לחרב. והגלות יתארך מאד בגוף ונפש, על - כן הוסיפו בנפלאותיהם וקבעו לנו עוד שנים ימים טובים קדושים בימי החל ממש שהם חנוכה ופורים שהם מתרים בכל המלאכות ואף - על - פי - כן הם קדושים כל כך. ועל - ידי זה יש לנו כח לקדש ימי החל ממש, דהינו לקדש הל"ט מלאכות בעצמן, שהם כלל כל העסקים של משא ומתן וכל מיני גשמיות ותאוות של העולם הזה שיהיה לנו כח גם שם לדחות זהמת הנחש ולזכר בהשם יתברך ועל - ידי זה עקר הקיום שלנו בגלות הארך הזה. וכל זה על - ידי גדל כחם של הצדיקים בעלי כח הנ"ל. כי כל מה שהבעל דבר והסטרא אחרא מתגברים ביותר, הם מתגברים יותר ויותר בגדל כחם ומתפללים התפלה הנ"ל בכח וגבורה יתרה עד שממשיכין הקדשה לכל הרחוקים ממש בכל המקומות הרחוקים מאד, כמו שרואין שמדליקין נר חנוכה למטה מעשרה טפחים אשר מעולם לא ירדה שכינה לשם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , אבל בגדל כחם של הצדיקים גבורי כח הנ"ל. יש לנו כח להמשיך קדשה עליונה ואור גדול כזה למטה למטה כדי לדחות זהמת הנחש במקומה ובשעתה ממש וכנ"ל:
ט) וזה בחינת הדלקת נר חנוכה שהוא להמשיך אור הצדיקי אמת שיש להם רוח נבואה, שזהו בחינת אור התורה שכלולה מכל המדרגות של נבואה, שזהו בחינת אור, בחינת כי נר מצוה ותורה אור וכן הצדיק נקרא אור כמו שכתוב, אור זרע לצדיק. ומשם מדליקין ומאירין נרות המנורה בבית המקדש ומשם מאיר אור נר חנוכה שאנו זוכין על - ידי תקף הנס להמשיך אור הצדיקים ואור התורה גם בעמק הגלות הזה כל אחד ואחד בביתו אפלו במקום שהוא וכנ"ל. והעקר לברר המדמה (כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם), שצריכין לבקש מאד מאד את הצדיק אמת שיש להם בחינת רוח נבואה כדי לברר המדמה כדי לזכות לאמונה שלמה, דהינו להאמין בחדוש העולם וכו', (עין שם היטב). וזה עקר מצות נר חנוכה, כי עקר שליטת המדמה הוא בלילה, כי המדמה הוא בחינת שנה, כמו שמבאר שם. בחינת חשכת לילה, כי כל הערבובים והבלבולים שבאים על - ידי המדמה הם בחינת חשך, כי כמו שבחשך האדם טועה עצמו ואינו מבחין בין כסף לנחשת וברזל וכו', שבשביל זה נקרא החשך ערב על שם הערבוב שבשעת החשך, כמובא בספרים, כמו כן הוא המדמה ממש, שהוא בחינת חשך שיכול לטעות עצמו ולערבב הדעת להטות מן האמת, ועל - כן עקר שליטתו בלילה, שהוא בחינת ערב - חשך, בחינת ערבוב ובלבול, שזהו בחינת כח המדמה כנ"ל. ואז בלילה צריכין להדליק נר כדי להאיר בחשך לברר כל הדברים. וזה ידוע שכל הדברים שעושין למטה כלם יש להם שרש למעלה בהתורה הקדושה שהוא הרוחניות והחיות והקיום של כל העולם ומלאה:
והנה הדלקת הנר בלילה זה נמשך מבחינת מה שצריכין להאיר מאור יום לחשכת לילה. וזה עקר מצות הדלקת הנרות בבית המקדש בכל לילה שמשם נמשך אור הנר לכל העולם כלו, כי עקר האור הוא מהתורה שהוא כלליות הנבואה שהיא עקר בחינת הדעת, שהוא עקר אור יום כידוע כמו שכתוב, כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך, כי עקר אור התורה נמשך ביום, כמו שכתוב, ביום צותו, מלמד, שלא נדבר עמו אלא ביום, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה , ועל - כן עקר האור הוא ביום וכשמגיע הלילה שאז מתפשט החשך הגדול, שהוא בחינת ערב, בחינת ערבוב ובלבול המדמה, אז צריכין להמשיך מאור יום להאיר גם בחשכת הלילה, שזהו בחינת הדלקת הנר בלילה, דהינו להאיר גם בחשכת לילה על - ידי הארת התורה של יום, הינו לברר המדמה שהוא בחינת חשכת לילה, על - ידי התורה, שהיא בחינת אור יום, שהוא בחינת כלליות הנבואה שעל ידה עקר ברור המדמה וכל זה כדי לזכות לאמונה שלמה שצריכין לגדלה בלילה, בבחינת ואמונתך בלילות. וזה עקר בחינת נר חנוכה, כי מלכות יון הרשעה עמדה על ישראל להשכיחם תורתך וכו', כי מלכות יון הרשעה הם הם חכמי יון שמהם מתפשטים כל הכפירות והאפיקורסות בעולם כידוע דעת אריסטו היון, ימח שמו ונמח זכרו, שכופר בחדוש העולם, שמחמת זה התגרו בישראל כל מלכי יון הרשעה מחמת שנטו אחר דעתו הרעה והתגרו בישראל ורצו להשכיחם תורתו מחמת שעל - ידי התורה עקר הכנעתם, כי בהתורה מפרש 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ' הפך דעתם הרעה:
ועל - כן כשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום היה הנס בנרות המנורה דיקא ומחמת זה תקנו להדליק נר חנוכה כל אחד בביתו, כי עקר הכנעת מלכות יון הרשעה היה על - ידי בחינת התפלה של הבעל כח בבחינת דין הנ"ל, כי מתתיהו ובניו היו צדיקים גדולים גבורים בעלי כח מאד וצעקו אל ה' בחזקה ומסרו נפשם על קדוש השם, כי סכנו נפשם למות חס ושלום, במלחמה בין הערלים והטמאים בשביל קדשת שמו יתברך כדי להציל את ישראל, שכל זה הוא בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל, (כמו שמבאר בהלכות עובדי כוכבים, עין שם). ועל - ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל. זוכין לכל הבחינות המבארין שם עד שזוכין לבחינת נבואה שהוא בחינת ברור המדמה שעל - ידי זה זוכין לאמונה שלמה, דהינו להאמין בחדוש העולם שזה העקר, (כמו שמבאר שם, עין שם). וזהו בחינת הדלקת נר חנוכה, כי בגדל כחם של הצדיקים הנ"ל המשיכו תקון כזה עד שכל אחד יכול להאיר בביתו הארת הצדיקי אמת שהוא הארת התורה, שהוא בחינת נבואה לברר המדמה בשעתו, דהינו בלילה לידע גם בעמק חשכת הגלות המר הזה אמתת האמונה הקדשה שיש יחיד קדמון יתברך שמו שברא את העולם יש מאין המחלט, דהינו אמונת חדוש העולם שהוא העקר ועל - ידי זה נדחה זהמת הנחש שהם אמונות כוזביות של המנחשים והקוסמין שמהם נמשכין כל הכפירות שמשם כל זהמת הל"ט מלאכות, שהם בחינת זהמת הנחש, כי צריכין להמשיך קדשת האמונה הקדושה שהוא קדשת התורה הקדושה קדשת שבת לתוך ימי החל בעצמן, לקדש גם ימי החל בעצמן בבחינת קדשת שבת לדחות זהמת הנחש גם בעצם ימי החל בתקף הגשמיות בחשכת הגלות בגוף ונפש וכנ"ל:
י) כי הדלקת הנר דקדשה, שהוא בחינת נר חנוכה, שהוא בחינת נרות המנורה, שהוא להמשיך הארת אור יום לתוך חשכת לילה לברר המדמה בשעתה ובמקומה כנ"ל, זהו בחינת המשכת קדשת שבת לתוך ימי החל שהוא עקר עבודת האדם בזה העולם, כי העולם הזה והעולם הבא בכלליות הם בחינת ששת ימי החל ויום השבת, ועל - כן נקרא כל העולם הזה בשם ערב שבת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. כי העולם הבא הוא יום שכלו שבת. וכל העולם הזה הוא כנגדו בבחינת ששת ימי המעשה ועקר ביאת האדם לזה העולם הוא שיקדש זה העולם בקדשת העולם הבא, שזהו בחינת המשכת קדשת שבת לימי החל, אבל איך היה אפשר להמשיך קדשת העולם הבא בזה העולם הגשמי, על - כן חמל עלינו השם יתברך ונתן לנו את יום השבת שהוא שקול ככל התורה כלה ואז נתנה התורה, שעל - ידי זה אנו יכולין להמשיך בחינת קדשת העולם הבא בזה העולם, כי שבת הוא מעין עולם הבא, אבל צריכין להמשיך קדשת יום השבת לששת ימי המעשה. וזה זוכין על - ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל, שעל - ידי זה נתקדשו כל היום טוב וחל המועד עד שזכינו גם לחנוכה ופורים, שעל - ידי זה יש כח להמשיך קדשת שבת גם בימי החל בעצמן כנ"ל. וכל זה הוא בחינת הדלקת הנר דקדשה שהוא להמשיך אור יום גם בתקף חשכת לילה, דהינו להמשיך אור דעת התורה הקדושה לברר המדמה לזכות לאמונה הקדושה, כי הכל אחד, כי יום ולילה שהם בחינת אור וחשך, דעת האמתי וכסילות ובלבול המדמה, הם בחינת שבת וימי החל, כי עקר התורה שהוא עקר אור הדעת הוא בשבת כידוע. וימי החל הם בחינת כסילות נגד שבת, כי הם ימי המעשה שבהם שולטין עובדין דחל, שהם בחינת כסילות, בחינת שטו העם ולקטו - בשטותא, כמובא. אבל צריכין להמשיך קדשת שבת לימי החל, שהוא בחינת המשכת אור יום לתוך חשכת לילה, שזהו בחינת הדלקת הנר כנ"ל, ועל - כן תחלת בריאת אור הנר היה במוצאי שבת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שנטל אדם הראשון שני אבנים ושחקן זה בזה עד שיצא מהם האור. כי אור האש, שהוא אור הנר, הוא להמשיך קדשת שבת לימי החל וכנ"ל, כי בשבעת ימי בראשית היה מאיר אור שבעת הימים שהיה האדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, שזהו עקר בחינת אור של שבת, שהוא בחינת עולם הבא. ועל - ידי חטאו נגנז במוצאי שבת. ואז חנן השם יתברך אותו דעה שיוכל להמשיך מאור של שבת, שהוא בחינת אור יום, בחינת אור העולם הבא להמשיכו לזה העולם, שהוא בחינת לילה, בחינת ימי המעשה לקדש גם ימי המעשה בקדשת שבת להאיר בחשכת לילה הארת התורה הקדושה לברר האמונה הקדושה להאמין באמת בחדוש העולם ולדחות זהמת הנחש גם בתקף ימי החל וכנ"ל, שזהו בחינת הדלקת נר דקדשה שגדול מאד, שזהו בחינת הדלקת נרות המנורה הקדושה בבית המקדש. ועכשיו אנו זוכין להמשיך ההארה קדושה הזאת למטה למטה יותר ולהאיר בעמק חשכת אפלת הגלות של כלל ישראל ושל כל אחד ואחד בפרטיות להאיר גם שם הארת הצדיקי אמת שהוא הארת התורה הקדושה לברר המדמה, שעל - ידי זה עקר שלמות האמונה הקדושה, שכל זה הוא בחינת הדלקת נר חנוכה להכניע הכפירות של מלכות יון הרשעה, על - ידי תקף הנס של חנוכה שמפרסמין על - ידי ההדלקה דקדשה הזאת וכנ"ל:
יא) ועל - כן מדליקין נר חנוכה שמונה ימים, כי זה העקר שצריכין להדליק ולהאיר אור הצדיק והתורה הקדושה עד שיאיר עלינו אור שבעת ימים שכלול בשבת, עד שימשיכו הקדשה על ימי החל ממש שהוא בחינת יום השמיני, כי יום הראשון אחר שבת בראשית הוא יום שמיני לבריאה, כי השם יתברך ברא כל הבריאה בששת ימי בראשית ושבת בשבת. ואז נכללו כל הששה ימים בשבת, שזהו בחינת שנמשך קדשת שבת על ימי החל שלפניו עד שכלם נכללין בשבת, אבל אחר שעבר שבת ראשונה ונגנז האור הראשון בחטאו עדין צריכין להמשיך קדשת שבת על כל ימי החל הבאים שיהיו נקיים מזהמת הנחש מפגם האמונה כנ"ל. וזהו בחינת סוד הבדלה במוצאי שבת שהוא כדי להמשיך קדשת שבת על ימי החל כדי להבדיל ולברר הטוב מהרע, הקדש מהחל, ועל - כן אז נברא האור הראשון, ועל - כן מברכין עליו במוצאי שבת ומבדילין עליו, כי בריאת האור במוצאי שבת הראשון, זה עקר בחינת המשכת קדשת שבת לימי החל, שהוא בחינת המשכת אור יום, המשכת הדעת של התורה הקדושה לתוך חשכת לילה, שהוא בחינת המדמה כדי לברר המדמה שבו תלויה עקר האמונה קדושה כנ"ל. נמצא, שעקר המשכת קדשת שבת לימי החל הוא בבחינת יום השמיני שהוא יום הראשון שאחר שבת בראשית שהוא יום שמיני ליצירה שבו נברא האור שממנו מדליקין הנרות הקדושים של ימי חנוכה וכנ"ל. וזהו בחינת מעלת יום השמיני בכמה מקומות, כמו שכתוב, וביום השמיני ימול בשר ערלתו. וכן מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן וכו', שהוא כדי שיעבר עליו שבת, (כמובא בדברי רבותינו זכרונם לברכה). כי אי אפשר להכניע הרע, שהוא הערלה, מהאדם עד שיעברו עליו שבעה ימים תחלה. שהם כנגד שבעת ימי בראשית שכלם נכללין בשבת. וביום השמיני אז הוא בחינת המשכת קדשת שבעת ימי בראשית, שהם בחינת קדשת שבת לימי החל שהתחיל ביום השמיני ליצירה כנ"ל, ועל - כן אז דיקא מלין בשר ערלתו ומכניעין ומבדילין ממנו הרע שהוא הערלה. כדי להמשיך הקדשה על התינוק הנמול שעקר הקדשה הוא להמשיך קדשת העולם הבא, שהוא קדשת שבת לזה העולם, שהוא בחינת ימי המעשה כנ"ל, שזה נעשה ביום השמיני דיקא כנ"ל. וכן לענין קרבן שאי אפשר להכשירו לקרבן שהוא בחינת ברור המדמה כי אם ביום השמיני וכנ"ל לענין מילה. כי יום השמיני של מילה ויום השמיני של הרצאת הבהמה לקרבן הם בבחינה אחת, (כמובן בדברי רבותינו זכרונם לברכה:
יב) וזה בחינת שנקרא חנוכה, שהוא בחינת חנכת הבית, כי עקר שלמות כל התקונים הנ"ל הם בבית המקדש, כי עקר יציאת מצרים שהיה על - ידי תפלה בבחינת דין הנ"ל, שעל - ידי זה נעשין גרים ונתגלה כבודו וכו', שעל - ידי זה נמשכין כל התקונים הנ"ל, הכל היה בשביל שנזכה לכנס לארץ ישראל ולבנות שם בית הבחירה ששם עקר שלמות כל התקונים הנ"ל, כמו שכתוב, ואותנו הוציא משם להביא אותנו אל הארץ וכו'. וכמו שכתוב בשירת הים, תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וכו' מקדש ה' וכו'. שעקר תשוקתו ומגמתם היה לבוא אל הבית המקדש ששם עקר כל התקונים, כי שם התגלות הכבוד שנמשך על - ידי הגרים שנעשה על - ידי התפלה הנ"ל, כמו שכתוב, וכבוד ה' בא אל הבית. וכתיב, ובהיכלו כלו אומר כבוד. וכן בפסוקים הרבה. ושם עקר המשכת הנבואה שהוא התורה, כי עקר הנבואה נמשכת מהבית המקדש מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות, כמו שכתוב, ובבא משה וכו' וישמע את הקול מבין שני הכרבים וכו'. ושם עקר האמונה אמונת חדוש העולם, כי שם האבן שתיה שממנה השתת העולם, ועל - כן מחמת שמשם התחלת הבריאה, על - כן שם יכולין להכניס האמונה הקדושה, שהוא אמונת חדוש העולם שהשם יתברך ברא תחלה נקדת האבן שתיה וממנה השתת העולם, כמו שכתוב, מציון מכלל יפי אלקים הופיע. ושם נמשכת ההנהגה של ארץ ישראל, שהוא בחינת חדוש העולם שלעתיד, כי שם בבית המקדש עקר הקדשה של ארץ ישראל, כי היא קדשה העליונה של כל העשרה קדשות של ארץ ישראל, ועל - כן כל הנהגת הבית המקדש היה בדרך נסים ונפלאות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, כי שם נמשכת ההנהגה של לעתיד, שהיא הנהגה של נסים ונפלאות שלא כדרך הטבע, ועל - כן שם כל השירות והתשבחות שהיו עוסקין בהם הלויים בשעת הקרבן, כי כלם נמשכין מבחינת השיר שיתער לעתיד, שעל - ידי זה גדלים כל הריחות שהם בחינת יראת ה', שזהו בחינת הבית המקדש שנקרא הר המוריה, על - שם הריח הטוב. וכן נקרא על - שם היראה, כמו שכתוב, מה נורא המקום הזה, שעל שם זה נקראת ירושלים יראה - שלם, כי שם גדלים כל הריחות ויראות על - ידי כל התקונים הנ"ל, כי שם נמשך הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן בחינת ומעין מבית ה' יצא וכו':
נמצא, שעקר התקון בשלמות הוא בבית המקדש, ועל - כן היה מצפה משה מיד לבוא לשם, כמו שכתוב, תבאמו ותטעמו בהר נחלתך כנ"ל. אבל בעוונותינו הרבים התגרה בהם השטן והחטיאם חטאה גדולה תכף אחר קבלת התורה והכרח משה להתיגע במסירת נפש עצום מאד והתפלל תפלות הרבה עד שנתרצה השם יתברך לישראל במ"ם ימים האחרונים ואמר לו, סלחתי וכו'. ואז ראה הקדוש ברוך הוא שאי אפשר להם לכנס ולבנות בית המקדש מיד. וגם ראה שאפלו כשיכנסו לארץ ישראל ויבנו את בית המקדש הוא עתיד לחרב שתי פעמים והגלות יתארך מאד, על - כן חמל עלינו השם יתברך והקדים לנו רפואה למכה וצוה לישראל לבנות את המשכן שיש בו כל הקדשות של הבית המקדש ובזה הפליא חסדו עמנו. שלמד למשה להמשיך תקון נפלא כזה שיהיה כח להמשיך קדשת הבית המקדש גם בהולכם במדבר שמם מקום נחש ושרף ועקרב וכו'. ובזה המשיך תקון לדורות שאפלו כשיחרב הבית המקדש בעונותינו יהיה לנו כח להמשיך קדשת הבית המקדש על - ידי בתי כנסיות ובתי מדרשות שאנו בונין בימי החרבן, שהם בחינת מקדש מעט, כמו שכתוב, כי הפצותים בגוים וכו' ואהי להם למקדש מעט וכו'. כי עקר הכח להמשיך קדשת הבית המקדש על הבתי כנסיות ובתי מדרשות שאנו בונין בחוץ לארץ בימי החרבן הוא על - ידי קדשת המשכן שהמשיך משה תקון כזה להמשיך כל קדשת הבית המקדש במדבר, על - ידי זה יש לנו כח גם עתה להמשיך קדשת הבית המקדש אחר החרבן על - ידי הבתי כנסיות ובתי מדרשות, ועל - כן תכף בשעת הקמת המשכן רמז על החרבן, כמו שכתוב, אלה פקודי המשכן - משכן. שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, משכן בבנינו, משכן בחרבנו. כי עקר הקמת המשכן היה בשביל זה כדי שיהיה כח לישראל להמשיך קדשת המשכן שהוא קדשת הבית המקדש גם אחר החרבן וכנ"ל:
וזה, מה טבו אהליך יעקב. ופרש רש"י על הבית המקדש, 'מה טבו' - אהל שילה ובית עולמים בישובן וכו'. 'משכנותיך' - אף כשהם חרבים וכו', הינו כנ"ל, כשהם חרבים הם בבחינת המשכן, כי אז אחר החרבן אנו ממשיכים קדשת הבית המקדש על הבתי כנסיות ובתי מדרשות על - ידי המשכן וכנ"ל. כי גם על הבתי כנסת ובתי מדרש נאמר גם כן מה טבו אהליך יעקב, כי הם מקדש מעט וזה על - ידי 'משכנתיך ישראל', דהינו על - ידי קדשת המשכן והנ"ל. וזה בחינת חנוכה בחינת חנכת הבית המקדש. שאז אנו ממשיכין עלינו קדשת הבית המקדש על - ידי הדלקת נר חנוכה שעקר המשכת הקדשה של שבת לימי החל על ידו, שזהו גם כן בחינת המשכת קדשת הבית המקדש גם בגלות בחוץ לארץ אחר החרבן, כי עקר קדשת הבית המקדש נמשך משבת (כמובא בדברי אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה), ועל - כן כל מקום שהזכיר מעשה המשכן הקדים שבת וכו', ועל - כן על - ידי קדשת הדלקת נר חנוכה שהוא להמשיך קדשת שבת לימי החל כנ"ל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , ממשיכין קדשת הבית המקדש גם בחוץ לארץ, שזהו גם כן בחינה זאת ממש, כי הכל אחד, כי שבת וארץ ישראל ובית המקדש הם בבחינת אמת, כי הם בחינת קדש כנגד חל שהוא בחינת ימי החל וחוץ לארץ, כמובן בדברי רבותינו זכרונם לברכה בשבע הבדלות שסדרו בירושלמי שהם בין קדש לחל, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, בין אור לחשך, בין ארץ ישראל לחוץ לארץ וכו', ועל - כן מכל עבודת המשכן לא נזכר אצל חנכת המזבח כי אם הדלקת נרות המנורה שהם בחינת נר חנוכה, כי עקר חנכת המשכן שהוא לקדשו בקדשה גדולה עד שנוכל להמשיך קדשתו גם במדבר ואחר החרבן בחוץ לארץ כנ"ל, כל זה נמשך על - ידי הדלקת נר הקדשה דיקא, שהוא בחינת הדלקת נרות המנורה, שהוא בחינת נר חנוכה כנ"ל:
יג) כי זה ידוע ומבאר לעיל מזה, שהבעל דבר והסטרא אחרא מתעוררים ומתגברים בכל פעם יותר, אף - על - פי שכבר הכניעו אותם מאז על - ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל עד שהכרחו להקיא הקאות הרבה גם קרבם ובטנם, אף - על - פי - כן הם חוזרים ומתעוררים בכל פעם בבחינת ככלב שב על קאו וכו', ועל - כן כל אלו הנפשות שהקיאה הסטרא אחרא צריכין עדין תקונים הרבה ורפואות הרבה, כי בודאי אפלו אחר שהקיאה אותם הסטרא אחרא עדין הם חלושים מאד מאחר שהיו בין שניהם. ובפרט כי הם עדין בעלי בחירה והבעל דבר מתגרה עתה בהם הרבה ביותר כידוע, ועל - כן עדין צריכין ישועות ורפואות ותקונים הרבה. ועקר תקונם ורפואתם הוא על - ידי בחינת הרפואות הנאמר שם בהתורה הנ"ל באות ו' על פסוק, ובל יאמר שכן חליתי וכו', עין שם הענין הנפלא והנורא מאד מאד מה שמבאר שם בענין תוספות השכנים. ועין במקומות שדברנו בזה ובארו קצת הענין הנורא הזה. והכלל, שעקר תקון כל נפש ונפש הוא כשזוכה להשתדל להיות שכן להקבוץ הקדוש של ישראל במקום שמתקבצים שם לעסק בתפלה באמת, כי על - ידי מה שנתוסף שכן להקבוץ הקדוש של ישראל נעשין שעשועים גדולים ונפלאים מאד למעלה, כי נתרבין הבתים הרבה מאד עד כי חדל לספר, כמו שמבאר שם. ועל - ידי זה עקר רפואתה בגשמיות ורוחניות בחינת ובל יאמר שכן חליתי, (כמו שמבאר שם, עין שם), ועל - כן עקר התקון על - ידי בנין בית המקדש כנ"ל, כי עקר בנין בית המקדש נבנה על - ידי תוספת השכנים, שעל - ידי זה נתרבין הבתים למעלה הרבה מאד עד שעל - ידי זה נבנה הבית המקדש למטה, כי ידוע בדברינו, שלמטה כשעולין לאיזה קדשה כחוט השערה היא יקרה יותר מאלפים ורבבות עולמות למעלה, (כמו שכתוב בהמעשה של הצדיק וכו'):
ועל - כן צריכין שיתרבו אלפים ורבי רבבות בתים הרבה למעלה על - ידי תוספת השכנים כנ"ל, עד שיהיה נעשה בית הקדשה למטה. וזהו ענין מה שלא נבנה הבית המקדש עד ארבע מאות ושמונים שנים אחר יציאת מצרים, כי צריכין קדם שיהיה נבנה רבבות בתים למעלה עד שיהיה נבנה בית המקדש למטה, אבל גם קדם בנין בית המקדש שהוא עקר המנוחה והנחלה ושם עקר שלמות כל התקונים כנ"ל, גם קדם לזה צריכין בית דקדשה לפי שעה כדי ששם יהיה מקום קדוש שיתוספו השכנים דקדשה לשם כדי שיתרבו הבתים מאד מאד עד שיהיה נבנה הבית המקדש ממש על - ידי זה וכנ"ל. וזהו בחינת נפלאות מעשה המשכן, כי משכן על שם שכן, שהקדוש ברוך הוא חמל עלינו וצוה עלינו במדבר קדם שנכנסין לארץ ישראל ולבית המקדש לבנות לעת עתה מהמשכן שעקרו נבנה בשביל השכנים שצריכין להוסיף בכל פעם בעת שהולכין נע ונד במדבר ואין להקדשה מנוחה, ועל - כן הכל בבחינת שכנים, אבל צריכין על כל פנים איזה מקום קדוש שיתוספו לשם השכנים הנ"ל. וזהו בחינת המשכן הנ"ל. וזהו בעצמו בחינת בתי כנסיות ובתי מדרשות שבונין בחוץ לארץ אחר החרבן שהוא בשביל הקבוץ הקדוש של ישראל לתורה ולתפלה ולהוסיף לשם שכנים בכל פעם, כי כל מי שנכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות להתפלל נקרא שכן טוב, הפך שכן רע שנקרא מי שאינו נכנס לבתי כנסיות ובתי מדרשות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק, הוי על כל שכני הרעים. שכל מי שאינו נכנס להתפלל בבית הכנסת נקרא שכן רע ומדה טובה מרבה, ועל - כן כשנכנס להתפלל ולהתוסף על הקבוץ הקדוש נקרא שכן טוב. ונתרבין על ידו אלפי אלפים ורבי רבבות בתים כנ"ל. ואנו צריכין בגלות המר הארך הזה לבנות בנינים דקדשה ולהוסיף שכנים רבים עליהם עד שיתרבו בתים דקדשה למעלה ברבוי עצום כל כך עד שנזכה שיבנה הבית המקדש למטה שיהיה קים לעד ולא יחרב עוד לעולם, ועל - כן מתארך הגלות כל כך, כי בשביל בנין בית המקדש כזה שיהיה קים לעד צריכין שיהיו נבנין למעלה בתים הרבה מאד מאד על - ידי שכנים דקדשה הרבה עד שיהיה נבנה בית המקדש למטה שיתקים לעולם וכנ"ל (והבן היטב):
וכל זה הוא בחינת חנוכה שהוא חנכת הבית המקדש, כי אז ממשיכין הארה גדולה על - ידי הדלקת נר חנוכה עד שמאירין הארת הצדיק והתורה בכל העולם כלו עד שמקדשין כל המקומות הרחוקים והנמוכים ביותר בחינת ימי החל ממש, שזהו בחינת המשכת קדשת שבת לימי החל. המשכת קדשת הבית המקדש לחוץ לארץ לכל המקומות הרחוקים מאד, כי על - ידי בחינת ההארה הגדולה של חנוכה מאירין בכל הרחוקים האמונה הקדושה עד שבאים כל הרחוקים ונתוספין על הקבוץ הקדוש שעל - ידי זה נתרבין הבתים לאין קץ, שעל - ידי זה נמשכין בנין הבית המקדש כנ"ל, ועל - כן נקרא חנוכה בחינת חנכת הבית המקדש וכנ"ל:
