ימי מוהרנ"ת מענייני חנוכה

והנה נתעכבתי שם עד ימי החנוכה כנ"ל, ושבת חנוכה היה אצלנו מהזמנים הקבועים לבוא אליו כפי פקדתו כמבאר במקום אחר (חיי מוהר"ן סימן קכ"ו). והתחלתי לכסוף ולהתגעגע לנסוע לברסלב על שבת חנוכה, אך רבו המניעות בלי שעור, בפרט אולי בתוך כך יבוא חותני בעת שאהיה בברסלב. כי היו מצפים בכל יום שיבוא כנ"ל, ואם יבוא ולא ימצאני שם בודאי יחרה אפו מאד, וגם חמותי וזוגתי כלם היה להם לקהיון שנים שאני אסע בעת כזאת לברסלב, אחרי שכל גדולי חשובי קהילה כזאת באים בכל יום לשחר פניהם ומצפים בתשוקה גדולה על ביאתו, והוא יקר ומפרסם כל כך ובין היום ומחר יבוא ואני אסע בתוך כך לרבנו זכרונו לברכה, אשר גם בלא זה הוא על אפם וחמתם מכל-שכן עתה, ובודאי היו לי יסורים מנסיעה זאת הרבה מאד.

אך השם יתברך ברחמיו בלי שעור, חיזק את לבבי והתגברתי על כל המניעות ונסעתי לברסלב. והשם יתברך עזרני, כי בתחילה לא היה לי על הוצאות ולא עגלה, אבל הבא לטהר מסיעין לו, ומי שרוצה באמת בחשק חזק כראוי, נתבטלין המניעות וכו', ועזרני השם יתברך והזמין לי עגלה והוצאות הדרך, ובאתי לרבנו זכרונו לברכה אור ליום ששי ערב שבת קדש ראש-חדש טבת שהוא מימי חנוכה. וזכיתי לדבר מיד עם רבנו זכרונו לברכה אף על פי שכבר היה שוכב על מטתו.

ימי שמואל מענייני חנוכה

ימי שמואל

והנה אני עשיתי בעבודת ה', וחיות גדול הרגשתי כנ"ל ובפרט בשבת קודש. ובכן הגיעו ימי חנוכה הקדושים, ועשיתי יותר בעבודת ה' והרגשתי הרבה יותר ויותר חיות והתעוררות, והייתי מתפלל יום יום אצל כותל המערבי, וכל היום למדו בני הישיבה בבית מדרשנו כנ"ל, והשיעור שלי היה כמו קודם.

אבל רבי אלטר בנציון ורבי שלמה וקסלער בילו יותר בדיבורים ושיחות מרבינו ז"ל מענין חנוכה, והיה לי חיות גדול לבלות איתם באהבה, וגם עשו סעודות ונצטרפתי מרחוק עימהם, וכל דבר קטן שזכיתי להשתעשע עם אנשי שלומנו ולבלות איתם, היה לי לנחת ושעשוע גדול וחיות רב וזכיה גדולה, ולפנות ערב היו מזרזים את עצמם לביתם בשביל להדליק נר חנוכה.

ואני נשארתי בבית מדרשנו מקום מגורי והתבודדותי, וקבעתי את המנורה אצל הפתח, והדלקתי נר חנוכה בהתלהבות וחיות, וזימרתי הזמירות של חנוכה עם הניגונים שלנו שהם מלאים התעוררות, (ששמעתי בשנה שעברה בפעם הראשון, בעת שהיינו יחד במירון והדלקנו שם נר חנוכה), והיה לי התעוררות רב מזה.

ובפרט שהזכרתי לעצמי איפוא אני בעולם, והחיות והעבודה שבשנה דאשתקד, שהיינו יחד במירון אצל ציון התנא האלהי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, שעדיין היה קודם החתונה שלי, ושמאז ועד עכשיו כמה הרפתקאות דעדו ועברו עלי, והחייתי את עצמי במה שעדיין אני קשור לרבינו הקדוש, ובודאי יהא הכל לטובה גדולה, בבחינת "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", והכל כדאי אצלי בשביל אהבת רבינו הקדוש זיע"א.

והנה כן עברו עלי ימי חנוכה הקדושים, שמרגישים פה בירושלים חיות וחירות, וכמובא בליקוטי מוהר"ן תנינא מאמר ב' המתחיל ימי חנוכה, וכן בלקוטי הלכות הרבה, כי חנוכה הוא בחינת בן ולא עבד, ושזה בחינת שממשיכין השמחה והחירות של שבת בתוך ימי החול, וכמובא גם בתורה ז' "כי מרחמם ינהגם" בלקוטי מוהר"ן תנינא, כי חנוכה הוא בחינת חנוכת הבית המקדש, היינו הדעת, כי כל מי שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו.

וממש רואין בחוש, כי מרגישים חיות וחירות יותר בימי חנוכה הקדושים, ובפרט אצל אנשי שלומנו, וכן השבת חנוכה שהיה נסיעה לרבינו הקדוש, מהזמנים שהיו קבועים אצלו לומר תורה, ומתאספין אנשי שלומנו גם בירושלים יחד להתפלל וללמוד בסעודה שלישית תורה, וגם לומדים מאמר רבינו ז"ל מחנוכה, ועושין ריקודין הרבה ביחד.

וברוך השם עברו עלי ימי החנוכה בחיות ובהתעוררות לעבודת ה', ואף על פי שהיה בזה הזמן קר מאד, כי היה אז חורף קר (פראסטיק), ואף על פי שלא היו אז גשמים, כי היתה אז כל השנה עצירת גשמים מאד כנ"ל, והרבו תפילה על זה ותעניות ולא הועיל, וכמובא להלן באריכות, אבל היה קר מאד מאד, והשם יתברך עזר לי שרבי מאיר הזקן שכני, נתן לי שמיכה טובה (קאלדרע) להתכסות בה, והחיה אותי מאד בזה, והייתי ישן על שולחן בבית מדרשנו והנר תמיד מעל ראשי, והרבה פעמים בלילה קמתי להדליקו כי כבה, ושמרתי אותו שידלק תמיד (ורבי בן ציון השמש היה לו המצוה של הנר תמיד, כי הוא היה נותן השמן זית), וכן הייתי מתנהג בעבודת ה' כסדרי וכמנהגי ובפרט ביומא דפגרא, בימים שאין אומרים תחנון, או ביום פטירת איזה צדיק, הייתי מוסיף בעבודה ובלימוד מענינא דיומא: (פרק קס"א)