חיי מוהר"ן ליום כיפור

סעיף יב-יג

ואחר - כך בימי אלול הייתי אצלו בעצמי (כי אז בבואו לא הייתי בעצמי רק כל הנ"ל שהיה בעת כניסתו לביתו שמעתי מחברי שהיו אצלו אז), ותכף כשנכנסתי אצלו והוא זכרונו לברכה היה יושב בכבד ראש בצער, והתחיל לדבר תכף מענין חיים ומיתה, ענה ואמר לי הלא בין חיים למיתה אין חלוק כי - אם באמה אחת , שעכשו האדם כאן ואחר - כך הוא שוכן שם. והטה בידו על בית העלמין כלומר מי שהוא צדיק ואף במיתתו הוא חי, מה חלוק אצלו בין חיים למיתה, רק מקדם היה דר בכאן ועכשו קבע דירתו שם בקבר, והוא חי שם. ואז התחיל לומר חיים נצחיים הם רק אצל השם יתברך ומי שהוא נכלל בו יתברך הוא חי גם כן חיים נצחיים וכו' כמבאר כל זה אצל התורה עתיקא הנ"ל.

ובראש - השנה שלאחריו תקס"ה אז אמר התורה תשעה תקונין יקירין הנ"ל. וראש השנה חל אז ביום חמישי וששי, ובשבת תשובה שאחריו היינו מספקים אם נזכה שיכנס אלינו מחדרו לישב עמנו בסעדה שלישית לגלות לנו תורה. כי לא היה דרכו לישב עמנו בסעדה שלישית כי - אם בעתים ידועים כמבאר במקום אחר. והיינו עומדים ומצפים סמוך לחדרו, ובתוך כך פתח פתאם הדלת מחדרו בבהלה גדולה, וכל האנשים אשר עמדו שם בסמוך נפל עליהם פחד גדול ונבהלו ונשתוממו מאד. וקרא בתחלה שתבוא אצלו בתו הגדולה, ונכנסה תכף לחדרו. והתחיל לדבר עמה מענין פטירת בתו הקטנה זכרונה לברכה, והתחילה שוב להכחיש ולהעלים, ואמר הלא כבר אני יודע האמת והכרחה להגיד לו בפרוש, ולא נכנס מחמת זה לסעדה שלישית ונהג שעה אחת אבלות במוצאי שבת:

יג (יג) אחר - כך נכנס אצלנו לביתו הגדול ודבר עמנו כדרכו. ואז שאל לאחד אם בכה בראש - השנה ואמר אז שעקר הבכיה כשהיא מחמת שמחה וגלה אז ענין הנפלא בשמך יגילון כל היום שהוא ראשי - תבות בכיה כמבאר בסימן קע"ה.

ואמר אז שהיה לו אז מה שנקרא בלשון חסידות הארה גדולה לומר תורה אך על - ידי - זה נתבלבל וספר שבתו הקטנה שנפטרה באה אליו בקובלנא רבה, כי בני ביתו היו עוסקים ברפואתה עם נכרי אחד שהיה עוסק בלחשים וסגלות. ואמר רבנו זכרונו לברכה שאף - על - פי שעכשו אינם שכיחים מכשפים, אבל זה העכו"ם היה מכשף גמור וזה היה פגם גדול לנשמה קדושה ויקרה כזאת. על - כן באה אליו בקובלנא רבא על זה ואז הכרח לשאל עד שהודיעו לו כנ"ל, ועל - ידי - זה תקן אותה ומחמת זה נתבלבל הדבר ולא אמר אז התורה הגדולה שהיה מוכן לומר כנ"ל.

ובחמלת השם חסדו גבר עלינו וסבב השם יתברך שאף - על - פי - כן לא אבדנו התורה הזאת, כי זכינו אחר - כך ביום שני שגלה לנו אז תורה גבוהה ארכה ורחבה ועמקה מאד והיא התורה חותם בתוך חותם שבסימן כ"ב. והתורה הזאת נאמרה פתאם, כי בתחלה ישב ודבר עמנו כדרכו ומקדם צוה לאיש אחד להביא לו שמן ופתילה לתקן לו נר של שמן זית, ואחר - כך הדליק הנר בעצמו. כי כן היה דרכו כמה פעמים שהיה פתאם מדליק נר של שמן זית והדבר היה מובן שהיה ממתיק דינים בזה. ואז סמוך לההדלקה והנר היה דולק סמוך לשלחנו, והוא דבר עמנו באימה גדולה, ובתוך כך צוה להביא לפניו סליחה והביאו לפניו ופתחה ואמר קצת מאיזה סליחה של יום כפורים. והכל היה בפני כלנו שהיינו עומדים סביבו והוא ישב על כסאו סמוך לשלחנו בחדרו. בתוך כך התחיל לדבר מהגן - עדן והגיהנם שהגן - עדן והגיהנם הם בזה העולם וכו' ונכנס מענין לענין עד שגמר כל התורה חותם בתוך חותם הנ"ל ונשתהתה האמירה בערך ארבע שעות.

ומה שעבר אז אי אפשר לספר בכתב. אשרי השעה אשרי הרגעים שזכינו לעמד לפניו. ואחר - כך בשבת אחר סכות אמר שבשביל התורה הזאת נתן אלף אדמים לשומר הפתח למעלה במקום שהיה שם וכו' כמבאר במקומו:

סעיף פד

פד (ד) מה שספר קדם ראש - השנה תקס"ט סוף קיץ תקס"ח ובאותו העת הביא לו השוחט מטעפליק כסא נפלאה.

וסמוך לזה ספר זאת שראה במראה או בחלום שהביאו לו כסא, והיה אש סביבה. והלכו כל העולם אנשים ונשים וטף לראותה. וכשחזרו משם, אזי תכף נתקשרו זה עם זה ונעשה שדוכים ביניהם. וגם כל מנהיגי הדור כלם הלכו לראותה. ושאלתי כמה היא רחוקה, ומפני מה תכף נעשו שדוכים. והלכתי והקפתי סביבם לילך שם.

ושמעתי שהולך ובא ראש - השנה. והייתי מספק אם לחזר אם להתעכב שם, והייתי נבוך בדעתי ואמרתי בלבי איך אשאר בכאן על ראש - השנה, ואמרתי בדעתי לפי הגוף חלוש שיש לי למה לי לחזר והייתי שם.

ובאתי להכסא וראיתי שם ראש - השנה, ראש - השנה ממש. וכן יום - כפור, יום - כפור ממש. וכן סכות, סכות ממש. גם שמעתי שהיו צועקים (ישעיה א): "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי", מה לכם לדון את העולם, ראש - השנה בעצמו ישפט. וברחו כלם עם כל מנהיגי הדור כלם ברחו.

וראיתי שם שהיה חקוק על הכסא כל צורות של כל ברואי עולם, וכל אחד היה חקוק עם בת זוגו אצלו ובשביל זה נעשין תכף שדוכים. כי כל אחד מצא שם וראה בת זוגו. ומאחר שבימים הקודמים למדתי, נפל בדעתי שפסוק (דניאל ז): "כרסיה שביבין די נור" ראשי - תבות שדכן כי על - ידי הכסא נעשין שדוכין כנ"ל, גם כרסיה ראשי - תבות ראש - השנה יום - כפור סכות. ועל - כן בשמיני עצרת זווגא דמטרוניתא. ושאלתי מה יהיה פרנסתי ואמרו לי שאהיה שדכן והאש הקיף סביבו.

כי באמת ראש - השנה היא טובה גדולה כי הוא מועד שהלבנה מתכסה בו, שעל זה נאמר (חלין ס:): הביאו עלי כפרה. והוא טובה גדולה להעולם, כי על - ידי - זה אנו יכולין לבקש כפרה בראש - השנה.

עין כל זה בהתורה תקעו בחדש שופר, ויבן השם את הצלע. המדבר משרשי נשמות הכלולים בכסא עין שם היטיב כל התורה בלקוטי תנינא סימן א' כי הוא פרוש על המעשה הנ"ל. כי זאת התורה נאמרה בראש - השנה שאחר זה הספור, והדברים סתומים ונעלמים מאד. גם חסר קצת כי לא נכתב בשלמות.

ופעם אחת דבר מהמעשיות והזכיר אז ענין זה מקשר המעשה הזאת עם התורה הנ"ל. כמה נורא ונפלא ונשגב מאד הענין הזה למי שיש לו לב להבין. ואז אמר אם אין אתם שמחים איני יודע מה לכם כלומר שראוי לנו לשמח על - כל - פנים מאד תמיד כשזכינו לטעם אורות נוראות כאלו וכו'. ואחר שספר המעשה הזאת אמר שאתם יכולין לומר עליה תורה כל ימי חייכם, וגער בנו על שאין אנו שמחים, ואמר שראוי לנו לשמח מאד מאד:

(השמטה)

"וארא בחלום, שהיה יום הכיפורים, וזה היה פשוט אצלי, שבכל יום כיפור מקריבין אחד לקרבן, שהכהן גדול מקריב אותו. ובקשו אחד לקרבן, ונתרציתי אני להיות לקרבן. ואמרו לי, שאכתוב עצמי על זה - וחייבתי עצמי על זה בכתב. אחר כך כשרצו להקריב אותי, חזרתי בי והייתי רוצה להתחבא, אך ראיתי שכל ההמון סביבי - ואיך אפשר להתחבא? ורציתי לצאת מן העיר, והייתי יוצא והולך מן העיר, ובתוך יציאתי חזרתי ובאתי לתוך העיר, והנה אני מסתכל שחזרתי ובאתי לתוך העיר, והייתי רוצה להתחבא בין "פאלק מאסקוויטער" (גדוד מצבא מוסקבה) אומות העולם, וחשבתי שאם יבואו כל העולם ויבקשו מהם שיתנו אותי, בודאי ימסרו אותי לידם". ונמצא אחד שנתרצה להיות קרבן במקומי, אף על פי כן מתיירא אני על להבא, ולא נכתב כסדר, גם חסר הסיום, וכפי ששמעתי היה זה שנתרצה להיות קרבן במקומו הרב מברדיטשוב ז"ל, כי נסתלק אז, וזה שאמר: 'מתיירא אני להבא', כי גם הוא נסתלק בשנה האחרת אחר פטירת הרב מברדיטשוב ז"ל, (אמר המעתיק: עין תוספות סוף מנחות ד"ה ומיכאל, ובכתבי האריז"ל, שלא לומר מהרה אחר ואשי ישראל ןתפילתם וכו' עין שם).

סעיף פ"ט

פט (ט) שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה מוצאי שבת פרשת תולדת תק"ע פה ברסלב. כל סדר הזמנים של כל השנה דהינו ראש - השנה יום כפורים סכות הושענא רבא שמיני עצרת חנכה ופורים. ומקדם לו חמשה עשר פסח שבועות וכו' בכל זמן וזמן מאלו הזמנים אין אני כמו מקדם (ואמר בזו הלשון: אז סע קומט די צייט בין איך ניט דאס וואס פריער).

(המובן מדבריו היה שבכל אלו הזמנים הוא בא על השגה ודעת חדש לגמרי, ואינו עובד את השם יתברך באלו הזמנים עם העבודה שעבד כבר באלו הזמנים בשנים שעברו, רק בכל שנה ושנה הוא בא על השגה חדשה לגמרי, ויש לו עבודה חדשה באלו הזמנים). בחנכה של אשתקד הייתי מדליק הנרות ושאר הנהגות חנכה בכונות של התורה שנאמר אז וכן בראש - השנה ויום - כפור וכו' היתה עבודתו בהם על - פי הכונות של התורה שנאמרה בראש - השנה זה רק שהיתה בדקות יותר הינו שעבודתו היתה בדקות יותר ממה שנאמר בהתורה הנ"ל):

סעיף צ"ה

מעשה מהכסא שיכת להתורה "תקעו בחדש שופר" בלקוטי תנינא סימן א' שהיא באור אותה המעשה:

צה (טו) שמעתי מאיש אחד מאנשי - שלומנו שספר לו רבנו זכרונו לברכה בערב יום - כפור אחר הכפרות מעשה.

שראה שהלך ביער אחד, והיער היה גדול בלי קץ וסוף ורצה לשוב אל עקבו, ובא אליו אחד ואמר לו שבזה היער אי אפשר לבוא לסופו וקצו, כי היער הזה היא בלי קץ וסוף וכל הכלים שבעולם כלם נעשו מזה היער והראה לו דרך איך שיצא מזה היער.

אחר - כך בא לנהר אחד ורצה להגיע לסוף הנהר, ובא אליו שוב אחד ואמר לו גם - כן שבזה הנהר אי אפשר לבוא לסופו, כי זה הנהר אין לו קצה וסוף, וכל בני העולם שותין מאלו המים של זה הנהר. והראה לו גם - כן דרך וכו'.

אחר - כך בא אל רחים אחת שהיתה עומדת על אותו הנהר. ובא אליו גם - כן אחד ואמר לו שזאת הרחים טוחנת טחינה על כל העולם כלו.

ואחר - כך חזר ובא אל היער הנ"ל וראה שם נפח אחד שקורין קאוויל, שישב שם ביער ועשה מלאכתו ואמרו לו שזה הנפח עושה כלים בשביל כל העולם כלו והדברים סתומים מאד.

(גם לא נרשם בשלמות כראוי כי הרבה נשכח כי לא נכתב בזמנו) ואמר אז שהעולם מספרין מעשה, ואני ראיתי מעשה. השם יתברך יזכנו להבין דבריו הקדושים הנוראים:

סעיף קיד

קיד (יא) ויהי היום בשנת תק"ס ראה רבנו זכרונו לברכה במקום שראה והשיג במקום שהשיג שהוא צריך לקבע דירתו בקהלת זלטיפליע. ובאותו השנה בסופו בראש חדש אלול עשה נשואין לבתו אדיל הנ"ל, והחתנה היתה בחמלניק, והיה שם על החתנה עם כל בני ביתו כנהוג. ועל החתנה היתה אמו הצדקת מרת פיגא זכרונה לברכה. וראתה בעת החפה את הבעל - שם - טוב זכרונו לברכה, כי היא היתה צדקת בעלת רוח - הקדש, וכל הצדיקים היו מחזיקים אותה לבעלת רוח - הקדש ולבעלת השגה גדולה, ובפרט אחיה הצדיקים המפרסמים הינו הרב הקדוש מסדלקיב והרב הקדוש מורנו רבי ברוך זכרונו לברכה כלם החזיקו אותה כאחת מן הנביאות. ואז באותה העת תכף אחר החתנה הנ"ל נשתדך רבנו זכרונו לברכה עם בתו מרת מרים זכרונה לברכה, עם הרב החסיד המפרסם מורנו ליבוש זכרונו לברכה אב - בית - דין דקהלת - קדש וואלטשיסק.

ובחזירתו מהחתנה הנ"ל עם כל בני ביתו הלך ונסע עמהם תכף לזלאטיפאליע, ונכנס להעיר בלי שום ידיעה מאנשי הקהלה, כי לא שאל את פיהם מקדם כלל, רק שכר לו דירה שם וקבע דירתו שם פתאום. אבל אף - על - פי - כן קבלו אותו אנשי הקהלה בכבוד גדול.

ובראש השנה נתקבצו שם אצלו אנשים רבים בערך מאה אנשים ויותר, והוא זכרונו לברכה, לא הכין בשבילם כלל כי היה בעצמו כאורח שם כי נכנס שם סמוך לראש - השנה מאד. וקבלו אנשי הקהלה את כל האורחים אצלם בכבוד גדול והפצירו לרבנו זכרונו לברכה שיכנס לבית - הכנסת הגדול דשם עם כל אנשיו להתפלל כי הוא מקום רחב וטוב לפניו להתפלל שם עם כל אנשיו, והתפלל שם עמהם בראש - השנה ויום - כפור ומסרו לו שהוא יצוה הכל שיתנהג כרצונו הן בעניני בעלי תפלות ותוקעים וכיוצא וישב שם בשלוה בימים הנוראים.

ויהי היום, התפלל אחד נעילה לפני העמוד ביום - כפור שלא ברצון רבנו זכרונו לברכה, ונשתקל מלולו באמצע התפלה ולא היה יכול לפתח פיו בשום אפן, עד שהכרח להסתלק בחרפה גדולה ועמד אחר תחתיו. ואחר - כך במוצאי יום - הכפורים אמר רבנו זכרונו לברכה דברי צחות נאה כדרכו על ענין הבעלי תפלה של אותו יום - כפור, ואמר שהוא מטבע של אברהם אבינו זקן וזקנה מצד אחד, בחור ובתולה מצד אחד. כי בתחלה התפלל חותנו של הבעל נעילה הנ"ל, ואחר - כך חתנו הנ"ל, ושניהם התפללו בשביל נשותיהם כדי להתכבד בעיניהם וכו'. ואמר אז שהוא היה רוצה לעסק אז בתפלתו אודות הפריפינאציע (הינו מה שהאדונים לקחו המזיגה מיד המוכסנים) ואם אתם יודעים איך הסמך - מם עומד כנגד דבר שבקדשה ואיך הוא מתגבר למנע ולבלבל ובא זה ועמד להתפלל ודחיתי אותו.

ומחמת זה התרעם על רבנו זכרונו לברכה האיש הזה הנ"ל, והלך ונסע לקהלת קדש שפליע והלשין על רבנו זכרונו לברכה בפני הזקן הידוע דשם, עד שעשה מחלקת גדול על רבנו זכרונו לברכה. ומאז והלאה נתעורר המחלקת הגדול מאד עד שכמעט כל העיר כלה חלקו על רבנו זכרונו לברכה. וגדל עצם המחלקת שהיה עליו שם, וגדל היסורין שהיו לו שם, אי אפשר לשער ולספר כי ישב שם כמו על קוצים ממש. ואחר סכות נסע לשם הזקן הנ"ל ופער פיו לבלי חק עד שעשה שם מחלקת גדול עליו.

ובתחלה היה לו אהבה עם רבנו זכרונו לברכה, והיה הזקן כפוף ונכנע מאד לפניו, אך מעת הנ"ל שנכנס רבנו זכרונו לברכה לזלאטיפאליע סמוך לגבולו שתי פרסאות, וגם על - ידי רבוי המלשינות כנ"ל, על - ידי - זה נתעורר המחלקת הגדולה, עד שבדו עליו כזבים אשר לא עלתה על דעתו. ורבנו זכרונו לברכה אמר שהוא מכרח לישב שם מן השמים כי הוא מתקן שם חטא של ירבעם בן נבט.

והרב החסיד המפרסם מגיד - מישרים מטיראוויצע שהיה מאנשי רבנו זכרונו לברכה, שאל את פיו הקדוש מדוע לא שלחתם אותי מקדם לתוך העיר זלאטיפאליע, והייתי מדבר עם הנגידים דשם והיו מקבלים אתכם לתוך העיר בכבוד גדול כראוי. השיב לו רבנו זכרונו לברכה אם הייתי רוצה להמתין, הייתי נכנס לתוך העיר זלאטיפאליע עם עגלת צב בכבוד גדול מאד, אך איני יכול להמתין כי אני מכרח מן השמים לכנס לשם.

ובכל הענינים האלו יש הרבה לספר, יקצרו המון יריעות. גם אמר אז כשם שיש ערים למטה כך יש ערים למעלה, ואמר אז התורה של אלה מסעי בני ישראל המובא בלקוטי תנינא סימן ס"ב שמדבר שם מתקון חטא עבודה זרה לכפר על אלה אלקיך ישראל, על - ידי מסעי בני ישראל. ושם הוא רק רמז בעלמא מענין זה של ירבעם בן נבט הנ"ל.

וישב שם שתי שנים רצופים וקרב שם הרבה אנשים להשם יתברך. וגם הצדיק מורנו הרב יצחק אייזיק זכרונו לברכה נתקרב שם. ואמר שם תורות הרבה גבוהות ונוראות מאד:

(אמר המעתיק יסכר פי דוברי שקר האומרים שתכף אחר שבא רבנו זכרונו לברכה מארץ - ישראל התחיל הזקן הנ"ל לחלק עליו ואמר מה שאמר וכו', תאלמנה שפתי שקר הרוצים להכחיש את הידוע. כי אדרבה כשחזר רבנו זכרונו לברכה מארץ - ישראל היה בבית הזקן הנ"ל, וקבלו בכבוד גדול וכמבאר לקמן בענין נסיעתו לארץ - ישראל. וכידוע שגם אחר - כך היתה אהבה גדולה ביניהם כמקדם, ונהג הזקן בו כבוד גדול ביותר עד שנכנס רבנו זכרונו לברכה לזלאטיפאליע וכמבאר כאן. וזה היה כמו שנה ומחצה אחר שחזר רבנו זכרונו לברכה מארץ - ישראל לביתו):

סעיף קנ"א

קנא (א) בשנת תקס"ו היא שנת ארבע לישיבתו פה ברסלב שהיא שנה הרביעית להתקרבותי אליו כי בכניסתו לפה נתקרבתי אליו מיד בסמוך כנזכר לעיל, אז בקיץ בשנת תקס"ו בחדש סיון נפטר בנו הילד שלמה אפרים זכרונו לברכה. וכבר מבאר במקום אחר מענין הילד היקר הקדוש הזה, מה שאמר רבנו זכרונו לברכה שכבר היה מוכן וכו'. ואז אחר פטירת הילד הנ"ל כשבאנו אליו אז התחיל לדבר עמנו מענין תקון הנשמות מענין הבעל שדה, שיש שדה שגדלים בו נשמות וצריכין בעל השדה לתקנם, וזה שחוגר מתניו להיות בעל השדה יש עליו יסורים הרבה בלי שעור כמבאר בהתורה ויאמר בעז אל רות בלקוטי א' סימן ס"ה עין שם, ומאז דבר הרבה מענין תקון הנשמות, ובפרט אחר שבא מלמברג בפרט בכניסתו לאומין, שכל כניסתו לשם ומה שבחר להסתלק שם ולשכב שם הכל היה מחמת זה בשביל תקון הנשמות הצריכים תקון מכמה מאות שנים. כי שם באומין נהרגו נפשות רבות בלי שעור, וכמה ילדים אלפים ורבבות, שנהרגו קדם זמנן וכו', וכמובן משיחותיו באומין, וקצתם נכתבו במקום אחר. ואז, באותה השנה, התחיל לספר ספורי מעשיות הנדפסים עתה, ואמר: עתה אתחיל לספר מעשיות, (איך וועל שוין אן הייבין מעשיות דער ציילין) ואז אמר בראש - השנה שאחריו מיד שהוא ראש - השנה תקס"ז התורה פתח רבי שמעון בסימן ס שמדברת מספורי מעשיות וכו'. ואז באותו יום - כפור היתה השרפה רחמנא לצלן פה ברסלב בעת תפלת כל נדרי בשעה שהתחיל החזן הפיוטים שאחר ערבית שהיא יעלה וכו' ונתפזרנו כלנו להציל ביתו ורכושו ונתבלבלה התפלה. רק אחר גמר השרפה בלילה נתקבצו כמו מנין וגם רבנו זכרונו לברכה היה עמנו וגמרנו הפיוטים. ואז במוצאי יום - כפור אמר רבנו זכרונו לברכה שבאותו יום - כפור רצה לפעל דבר אצל השם יתברך וכו' והיו לו כמה טענות על - זה שאלו היו נכתבים היו נכתבים כמה בוגין [גליונות] ועשיתי לי סדר גדול על הנ"ל. אך על - ידי השרפה נתבלבל הדבר.

וגם אחר שבא מלמברג דבר מענין זה והיה מובן מדבריו שמאז שרצה ביום - כפור לפעל זאת מחמת זה, יש עליו קטרוג גדול למעלה ושהחולאת והיסורין שהיו לו ושיש לו עדין הוא מחמת זה ואמר אף - על - פי שכונתי בודאי לשם שמים אף - על - פי - כן וכו'.

וספר אז מעשה מבנו של הרב משפיטיבקע שהיה חולה וידע שהיא מחמת חטא שפגם בכבוד אב ואף - על - פי - כן הבין בלבו שאינו מתחרט וכו'. וספר זאת כנגד עצמו שאף על פי שיודע שהיסורין והחולאת שלו הוא מחמת הנ"ל אף - על - פי - כן אינו מתחרט בלבו. ואמר שרבי שמואל יצחק שהוא כעת הרב בטשערין הודיע לו מקדם השרפה שיהיה, גם במעדוועדיווקע היתה שרפה והיה אז גם - כן רבי שמואל יצחק והודיע לי מקדם שמואל יצחק בגימטריא שרפה כנכתב בתורה חסר:

ואז באותה השנה הכרחתי לנוד ממקומי מנעמריב למאהליב ובאותה השנה נתבלבלו כמה אנשי - שלומנו רבי אברהמצי היה בפטערבורג ורבים נתבלבלו מאד. ורבנו זכרונו לברכה בעצמו היה נע ונד באותה השנה בהנסיעה הגדולה שנסע לנאווריטש ולבראד וכו' ונשתהה באותו הנסיעה כמו חצי שנה. ובאותו החרף בעת שהיה בטשערין על שבת שירה ואחר - כך בקרימינטשאק כדרכו בכל שנה אז נולד נכדו רבי ישראל זכרונו לברכה בן בתו הצדקת מרת שרה ולדתו היתה קדם שנסע רבנו זכרונו לברכה הנסיעה הנ"ל ותכף אחר שבא מקרימינטשאק נסע הנסיעה הנ"ל.

וקדם לדתו ישב כמה שבועות בקרימינטשאק והמתין עד שתלד ובכל אותו העת קדם שילדה לא הראה פנים שוחקות כלל והיה מקפיד כשנתנו לו שני תבשילין בסעדה, כי היו רק עיניו כלות כל היום שתלד בשלום בתו תחיה, והיה שרוי בצער גדול כל אותו העת עד אותו הלדה שילדה בתו. ואז אחר הלדה נתמלא שמחה תכף וצוה להדליק נרות ולעשות משקה שקורין פאנטש והיה בשמחה גדולה, ואחר - כך ביום השמיני מל את התינוק נכדו כראוי, ואחר הברית מילה היה בשמחה אותו היום ואמר שיש לו נחת מה ששמע מאנשים וכו' שהזכירו אותו ששמו ישראל בן שרה כמו שם הבעל - שם - טוב זכרונו לברכה אבל אחר - כך ביום שלישי למילה נחלשה בתו היולדת הנ"ל והיה לו צער גדול וברח במרוצה גדולה מקרימינטשאק. ואמר שהחיות שלו נפסק מגדל הצער.

והאיש שהיה עמו רבי שמואל מטעפליק נתמהמה קצת, והניח אותו שם ולא המתין עליו ונסע בלעדיו. והכרח רבי שמואל לשכר עגלה ולרוץ אחריו ואחר - כך כשבא מקרימינטשאק נסע לנאווריטש וכל הנסיעה הגדולה הנ"ל ובאותו החרף הייתי חולה שלש פעמים במאהליב, וכן זוגתי ובני והיה לרבנו זכרונו לברכה צער גדול מזה. ובחסדי השם ובכח תפלתו הקדושה נשארתי בחיים תהלה לאל.

ובכל ענין זה יש הרבה לספר כי יש בכל זה דברים גנוזים מאד גנזיא דמלכא אשר זכה להשיג בכל הענינים האלה אשר בשביל זה הכרח לטלטל כל כך ולסבל יסורים כל כך, והכל בשביל תקון העולמות תקון הנשמות והנפשות של החיים ובפרט נשמות המתים שבזה עסק ביותר בסוף ימיו כאשר אמר בפרוש שמה שעושה עמנו הוא דבר קטן אצלו וזה אנו צריכין לעשות, אבל הוא צריך לעסק בתקון נשמות המתים כי יש נשמות ערטילאין וכו' כמבאר במקום אחר.

ואם אמנם לא שמענו ולא ידענו בכל זה אפלו כטפה מן הים, וגם מעט דמעט שחמל עלינו והודיע לנו גם מזה אי אפשר לבאר כי - אם מעט דמעט ברמז, אף - על - פי - כן לא נמנעתי מלרשם מה דאפשר כי היא טובה גדולה להחפצים באמת השוקדים על דלתותיו כשיודעים מה שיודעים ממה שעבר עליו ואשר יצא מפיו הקדוש בענינים האלה, והמשכילים המעינים בדברינו בעין האמת יבינו מעט גדלת הבורא יתברך על - ידי כל זה וגדלת הצדיקים וכמה יסורים וצרות הם סובלים בשביל תקון נפשותינו אולי נתעורר על - ידי כל זה לילך בדרכיו הקדושים אשר הורה אותנו בספריו הקדושים ונשוב אל השם באמת במהרה בימינו אמן:

סעיף שפט

שפט (נא) הקשר והחבור של התורות שלו הוא כעין בנין ואריגה ממש, שבתחלה מקשר ומחבר אלו שני דברים יחד. ואחר - כך קושר ומחבר דבר שלישי להשני בכמה קשרים חזקים וכן משלישי לרביעי וכן להלן וכו'. אך על - פי רב חוזר בכל פעם לחזר ולקשר אלו הארבעה דברים יחד.

כי מתחלה אין הקשר שלהם יחד, רק מזה לזה דהינו מהראשון לשני ומהשני לשלישי ומהשלישי לרביעי, אבל עדין אין קשר להרביעי בהראשון, אבל אחר - כך מביא פסוק או מאמר רבותינו זכרונם לברכה או שאר ראיה אחרת שעל - ידי - זה מקשרם יחד עד שמחבר בקשר הדק היטב כל אלו הארבעה דברים יחד. ואחר - כך חוזר ומקשר עוד כמה דברים זה לזה. ויחד כלם הוא מקשר להחבור והקשר הראשון.

ובתחלה אין קשר לשני החבילות הקדושות האלו, כי אם על - ידי איזה קשר שיש בין דבר אחד מהחבילה השניה לדבר אחד מהחבילה הראשונה. אבל אחר - כך הוא חוזר לקשרם בראיות ודרכים נפלאים שממשיך קורות לקשר הבנין משלישי שבראשון לרביעי שבשני, ומשם לשני שבשלישי. ואחר - כך מחבילה שניה לשלישית גם - כן כך, וכן להלן, ואחר - כך מקשרם כלם יחד בדרך נפלא. וכל זה הענין שמעתי והבנתי מפיו הקדוש למחרת יום הכפורים תקע"א שקדם הסתלקותו, ועדין צריכין להרחיב הדבור בזה ולהביא לזה דגמא מכמה תורות כדי שתבין ענין זה היטב ותבין מעט דרכי הספר הקדוש הזה.

סעיף תקמז

תקמז (קד) בעת שהיתה השרפה פה פעם אחת בשבת ופעם אחת ביום הכפורים, היה רצונו שנקל מאד בענין הצלת ממונו ולבלי להחמיר בזה כלל (פשוט דרצונו לומר באפן המתר על - פי דין בלי חמרות יתרות). ואחר יום - כפור דבר מזה ואמר שיש כמה שו"ת [שאלות ותשובות] שמקלין ומתירין הרבה בזה. ואמר שאין ראוי להחמיר בענין כזה. ואמר זה אני יודע מכבר שיש אנשים שבשביל חמרא אחת מבטלין הרבה מאד מעבודת השם כמעט הכל. כי הלא כמה האדם מיגע עצמו בשביל חפציו וממונו, ונוסע לדרכים ומבטל עצמו הרבה מתורה ותפלה ועבודת השם ימים הרבה בשביל להרויח ממון, ואחר - כך בשביל חמרא אחת יאבד הכל חס ושלום, ויצטרך שנית לבטל עצמו הרבה.

ואמר על עצמו שכשהוא מוליך ממון אצלו בדרך, הוא מדקדק מאד לגנזו יפה בבגד שלו בתוך בית יד כנגד לבו, ושלא יהיה בו שום קרע ונקב. ואף - על - פי - כן בכל עת שהוא בדרך הוא ממשמש בכיסו בכל שעה אם יש אצלו הממון. ובכל עת שנזדמן שאחד מאנשי - שלומנו נאבד אצלו איזה סך ממון בדרך, והיו באים בקבלנא לפניו, היה מבזה ומוכיח אותו מאד על - זה על שלא נזדרז בשמירתו יפה: