שיחת הנפש ענייני פורים

אות נו

צריך להכניס החמימות הבוער בלב לתפלות וצעקות. ועקר הנס של פורים היה על ידי מרדכי על ידי רבוי הצעקות וזעקות שצעק לה' יתברך והכניס גם בישראל לזעק ולצעק הרבה לה' יתברך כי אין שום עצה נגדם כי אם על ידי זה. כי אין כחנו אלא בפה. כי הם מתגרים בישראל בכמה וכמה בחינות עד שרוצים להכניס חס ושלום כעס וחמה בין ישראל בעצמן ועל ידי זה רוצים לטרף השפע מישראל חס ושלום ולהתגבר עליהם כנ"ל. ועל כן אין עצה ותחבולה כי אם לצעק הרבה לה' יתברך ולהתפלל ולהתחנן אליו יתברך בבחינת חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני שצריכין להפך החמימות הבוער בלב מרבוי הצרות שרוצה להכניס כעס חס ושלום להפך הכל לתפלות ותחנות ובקשות וצעקות לה' יתברך בחמימות הלב בבחינת חם לבי וכו'. דברתי בלשוני כנ"ל.

וזהו בחינת מה שכתוב שם בתחלת סימן נ"ט הנ"ל שעקר תקון היכל הקדש הוא על ידי משפט שישפט את עצמו על כל דבר. דהינו שיתבודד ויעשה חשבון עם נפשו וישפט את עצמו ויפרש שיחתו לפני ה' יתברך בחמימות הלב עד שיתעורר אש המשפט וישרף את הרע של הנפשות שמקרבם וכו' עין שם. (הלכות פורים הלכה אות ו):

אות כא

העקר הוא מבטן שאול שועתי. גם מבטן שאול ממש צריכים לצעק אל ה' כמו ששמעתי מפיו הקדוש שאמר בזה הלשון שהעקר הוא מבטן שאול שועתי וזה בחינת לקיחת שרה לבית פרעה שנסמך לזה.

שהכל בבחינה הנ"ל שהצדקת הכרחה לירד למקום טמא ומטנף כזה כדי שבעצם כחה תבקש ותחפש גם שם את ה' יתברך ועל ידי זה תעלה עם אברהם בעליה גדולה בבחינת (בראשית י"ג) ויעל אברם ממצרים. ועל ידי זה הכינה הצלה וישועה גדולה לישראל בגלות מצרים שעל ידי זה לא יכלה טמאת מצרים לשלט בהם ויצאו משם על ידי עשר מכות שהכה את פרעה ומצרים שכל זה היה על ידי וינגע ה' את פרעה ואת ביתו כשלקח את שרה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי על ידי זה המשיכה דרך הנ"ל לישראל שבכל מקום שיהיה בגלות אפלו במקומות המטנפים מאד גם שם יבקשו ויחפשו בבחינת אי"ה וכו' כנ"ל ועל ידי זה יעלו משם כנ"ל. וזהו גם כן בחינת לקיחת אסתר לבית אחשורוש שאז צעקה אלי אלי למה עזבתני כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגלה ט"ו): ועל ידי זה היה מפלת המן עמלק שהוא תקף זהמת הסטרא אחרא הכל בבחינה הנ"ל כדי להורות לישראל שגם במקומות המטנפים יצעקו אל ה' ויחפשו ויבקשו אותו. וכמו שעשו אז מרדכי ואסתר שכנסו את כל היהודים לזעק הרבה לה'. וכן צריכים בכל דור ודור בכלליות ישראל ובפרטיות כל אחד ואחד לבקש תמיד את ה' יתברך בכל מקום שהוא ולזעק בכל עת לה' יתברך בבחינת מבטן שאול שועתי. ואל יתיאש מן הצעקה והבקשה לעולם עד ישקיף וירא ה' משמים. (שם אות חט):

אות עג

מרדכי בחינת הצדיק מודיע לישראל שלא להתיאש מן הרחמים.

כי המן הפיל פור מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר וכו' שרצה להפילם מיום ליום ומחדש לחדש עד שיפלו לגמרי חס ושלום עד להשמיד להרג ולאבד חס ושלום כי כך דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה מעט וכו' בחינת עברה גוררת עברה בחינת מושכי העון בכבלי השוא וכו' ובאמת לפי דרכו של היצר הרע עם אנשים כאלה שאינם מתגברים כנגדו בנעוריהם בודאי היה אפס תקוה חס ושלום לרב העולם כמו שכתוב מפנק מנער עבדו וכו'. אבל ה' יתברך חומל על עמו ישראל בכל דור ודור וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח וכמו שכתוב מחשבות לבו לדור ודור והוא שולח סיוע מלעלא בדרכים נפלאים על ידי צדיקי הדור הגדולים האמתיים. וזה בחינת מרדכי שהרגיש תכף כונת הסטרא אחרא שהוא בחינת המן בחינת ומרדכי ידע את כל אשר נעשה שידע כונתם עד הסוף והוא מתחיל תכף לעוררם לתשובה ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה ועקר צעקתו שהוא מודיע לאסתר שהיא בחינת כלל ישראל שעדין לא תתיאש מן הרחמים ותבוא לפני המלך איך שהיא רחוקה ממנו שלא נקראת אליו זה שלשים יום שהם כלל החדש שצריכין ישראל להקביל פני אביהם שבשמים על כל פנים פעם אחת בחדש.

אבל לפעמים נתרחקין כל כך עד שאין זוכין לבוא לפניו אפלו פעם אחת בחדש בחינת ואני לא נקראתי וכו'.

אף על פי כן צריכין להקיש על דלתי רחמים אולי יחוס אולי ירחם וכמו שאחר כך הודתה אסתר למרדכי ואמרה ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שלא כדת של תורה. כי אני יודע בעצמי שעל פי דת של תורה בודאי איני ראוי לבוא לפני המלך להתפלל לפניו כפי מה שאני יודע חטאותי ועונותי. אך אף על פי כן אבוא לפניו שלא כדת וכאשר אבדתי אבדתי הינו אם חס ושלום אינו לרצון תפלותי והתבודדותי עתה לפניו מרבוי קלקולי כאשר אבדתי על ידי מעשי הרעים אבדתי ויעשה ה' יתברך עמי מה שירצה אני תמיד איחל ואצעק לה' יתברך אולי ירחם. ואז חמל ה' יתברך על מרדכי ועמו * וההתקרבות מה' יתברך שמגיע לפעמים להאדם הנמוך מאד שאף על פי כן ה' יתברך שולח לו התקרבות מרחוק בסוד הושטת שרביט הזהב שנמשך בנס אמות הרבה כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. (הלכות בכור בהמה טהורה הלכה אות טז):

אות פה

אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כך הוא דרכו של היצר הרע; היום אומר לו עשה כך וכו' שזה בחינת עברה גוררת עברה, וכתיב, הוי מושכי העון בחבלי השוא וכו'. ובאמת לפי דרכו של היצר הרע עם אנשים כאלה שאינם מתגברים כנגדו בנעוריהם בודאי היה אפס תקוה חס ושלום, לרב העולם כמו שכתוב: מפנק מנער עבדו וכו'. אבל השם יתברך חומל עלינו בכל דור ודור וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח והוא שולח סיועא מלעלא על-ידי צדיקי הדור הגדולים האמתיים, שהם בחינת מרדכי והם יודעים היטב מה שנעשה עם כל אחד ואחד, בחינת ומרדכי ידע את כל אשר נעשה והם מעוררים את ישראל לתשובה, בבחינת ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה. והם מודיעים לכלל כנסת ישראל שהיא בחינת אסתר לבל תתיאש עצמה מן הרחמים ותבוא לפני המלך אף-על-פי שהיא רחוקה כל כך שלא נקראת לבוא אל המלך זה שלשים יום, אשר על כל פנים פעם אחת בחדש צריכין ישראל להקביל פני אביהם שבשמים. אף-על-פי-כן צריכין להקיש על דלתי רחמים, אולי יחוס אולי ירחם. עד שאחר-כך כנסת ישראל מקבלת דעת הצדיק האמת, ואומרת ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, שלא כדת של תורה, כי אני יודע בעצמי שעל-פי דת של תורה בודאי אינני ראוי לבוא לפני המלך להתפלל לפניו, כפי מה שאני יודע חטאי ועוונותי. אך אף-על-פי- כן אבוא לפניו שלא כדת, וכאשר אבדתי אבדתי. הינו אם חס ושלום, אינו לרצון לפניו תפלתי והתבודדותי עתה מרבוי קלקולי, כאשר אבדתי אבדתי ויעשה השם יתברך עמי מה שירצה, אני תמיד איחל ואצעק להשם יתברך אולי ירחם. ואז מרחם השם יתברך על עמו ישראל ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב, זה סוד ההארה והתקרבות מהשם יתברך שמגיע לפעמים להאדם הנמוך מאד, שאף-על-פי-כן השם יתברך שולח לו התקרבות מרחוק בסוד הושטת שרביט הזהב, שנמשך בנס אמות הרבה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, הינו שאפלו האדם הרחוק מאד מהשם יתברך כשהוא שומע לעצת הצדיק לבלי להתיאש את עצמו, רק אף-על-פי-כן איך שהוא איך שהוא הוא מוסר את נפשו בבטול גמור אליו יתברך ובא לפני מלכו של עולם להתחנן לפניו, אזי השם יתברך חומל עליו ומאיר עליו הארה נפלאה מרחוק מאד, כי מאיר עליו הדעת העליון מאד שהוא בחינת יראה עלאה דעלאה, עד שיזכה גם הרחוק מאד לשלמות היראה שהוא בחינת יראה עם דעת, שעל ידי זה יתקרב להשם יתברך באמת (שם אות ט"ז י"ז):

אות צז

הטעות שאין התפלות מועילות נמשך מקלפת המן. וזה בחינת תקף הנס של פורים שהוא מפלת המן עמלק שהוא גדול מכל הנסים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי זה הטעות שנכנס בלב כמה אנשים לטעות כאלו כל התפלות לריק חס ושלום כשרואין שצועקין ומתפללים ומתחננים ימים ושנים ואינם נושעים כנ"ל, זה הטעות נמשך מבחינת קלפת המן עמלק שעל ידו עקר אריכת הגלות המר הזה שהוא גלות אדום שהוא בחינת עמלק שהוא מזרע אדום. כי עמלק הוא כלל כל הקלפות והסטרא אחרא והוא המסית והוא המקטרג והוא המחליש את הדעת מלהתחזק בתפלה. כי הוא בעצמו מסית את כל אחד מישראל במה שהוא מסיתו בתאות ובהרהורים ובמדות רעות רחמנא לצלן ומחמת זה מתגבר הגלות חס ושלום. ועל ידי זה בעצמו הוא מחליש את הדעת מלהתחזק בתפלה מאחר שמטעה אותם בדעתם הלא אתם רואים שאינכם פועלים כלל בתפלתכם חס ושלום וכשמתרשלים בתפלה מתארך הגלות יותר חס ושלום. וכל מה שמתארך יותר הגלות מחליש הדעת מלהתפלל יותר ויותר וכן חוזרת חלילה חס ושלום חס ושלום. ועל כן באמת מתארך הגלות מאד עד שלא היה אפשר לצאת מהגלות חס ושלום על ידי רבוי תחבולותיו הרעים לולא ה' שהיה לנו שהוא בעצמו לוחם עמו בכל דור ודור כמו שכתוב מלחמה לה' בעמלק מדר דר. והוא ברחמיו שולח לנו בכל דור ודור צדיקים נפלאים שבחכמתם הנשגבה הם מכניסים בדעתנו לבלי ליאש עצמנו מן הרחמים בשום אפן ומכניסים בלבנו התחזקות נפלא להתחזק בתפלה תמיד יהיה איך שיהיה ועל ידי זה תבוא הגאלה במהרה.

וזה בחינת תקף הנס של פורים כי המן הרשע ימח שמו הוא בחינת הקלפה שרצה להתגבר בסוף הגלות של בבל לעכב הגאלה ולהחליש לב בני ישראל מלהרבות בתפלה מחמת שרואים שכבר עבר הזמן שהבטיחו אותם לגאלם לסוף שבעים שנה ועדין לא נגאלו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שכלם חשבו וטעו ואף דניאל חשב וטעה עין שם ועל כן סבר המן להכניס הטעות בלב כאלו אין עוד תקוה חס ושלום, ועל כן אמר ישנו עם אחד ודרשו רבותינו זכרונם לברכה אלקיהם ישן הוא. כי כל זמן הגלות כל זמן שאין ה' יתברך עונה לעמו ישראל לגאלם נקרא ישן כביכול כמו שכתוב עורה למה תישן ה' וכתיב ויקץ כישן ה' כדאיתא במדרש אסתר. אבל באמת ישראל על ידי תפלתם מעוררים רחמיו יתברך מעט מעט בכל פעם עד שבמהרה יתעורר כביכול משנתו בבחינת ויקץ כישן ה' ויגאלנו במהרה כי באמת אין שנה לפניו יתברך חס ושלום כמו שכתוב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל רק שמחמת מדת הדין הוא יתברך כביכול מסתיר פנים מאתנו עד שנדמה כישן חס ושלום ואנו מחיבים להתפלל ולצעק אליו תמיד ולעורר רחמיו יתברך כמו שמעוררין מהשנה בבחינת עורה למה תישן ה' עד אשר על ידי רבוי התפלות יתעורר בשלמות וישוב אלינו וירחמנו וכנ"ל. אבל המן הרשע אמר אלקיהם ישן הוא כאלו אי אפשר לעוררו עוד חס ושלום כי המן עשה עצמו עבודה זרה שהוא הפך עבודת התפלה שהוא בחינת אמונה. כי הוא בחינת פגם התפלה הינו בחינת הקלפה שמחליש לב האדם מלהתחזק בתפלה על ידי שרואין אריכת הגלות שצועקים ואינם נושעים וכנ"ל. כי המן הוא מזרע עמלק ימח שמו וזה עקר מלחמת עמלק בכל דור ודור כי עקר אריכת הגלות על ידו וכנ"ל. ועל כן הזהירנו התורה הקדושה לזכר מעשה עמלק כמו שכתוב זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' אשר קרך בדרך, קרך מלשון מקרה חס ושלום בחינת פגם הברית שזה עקר היצר הרע כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. וזהו קרך לשון קרירות הינו שהוא מקרר לב האדם מלהתחזק בתפלה שצריכה להיות בחמימות דקדשה בחינת חם לבי בקרבי וכו' דברתי בלשוני וכו', כי הוא המסית למה שמסית והעקר בפגם הברית והוא המחליש הדעת מלהתחזק בתפלה על זה מאחר שרואין שזה כמה שצועקין ואינם נושעים חס ושלום.

וזהו ויזנב בך כל הנחשלים אחריך שהוא מתגבר רק על החלושי כח שבישראל. וזהו ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים, ירא אלקים זה בחינת תפלה שהיא בחינת יראה כמו שכתוב יראת ה' היא תתהלל הינו שאתה עיף ויגע ואינך מתחזק בתפלה שהיא בחינת יראת אלקים. וזה בא ממנו בעצמו שהוא מחליש דעתך וכו' וכנ"ל. והזהירה התורה לזכר זאת היטב כי צריכין לזכר זאת היטב היטב בלבו כי התגברותו בחלישת הדעת הזאת הוא בלי שעור וצריכין לזכר את עצמו בכל פעם בגדל האזהרות של הצדיקים אמתיים שהזהירונו בכמה לשונות לבלי ליאש עצמנו מן הרחמים בשום אפן וכנ"ל. (שם אות יא):

אות צח

הצדיק מלמד את כלל ישראל שיחזקו עצמן בתפלה.

נמצא שקלפת המן עמלק הוא בחינת הקלפה המחלשת ומרשלת לב האדם מלהתפלל מחמת שרואין אריכת הצרות והגלות רחמנא לצלן וכנ"ל שזהו בחינת סברינין יבשתא הוא הנאמר בהתורה הנ"ל שסוברים חס ושלום כאלו כל התפלות לריק חס ושלום שזה הטעות נמשך מקלפת המן עמלק כנ"ל. ועל כן היה הכנעתו על ידי מרדכי ואסתר שהם בחינת כלל התפלות של הצדיק האמתי וכנסת ישראל. כי מרדכי היהודי זה בחינת צדיק הדור שהוא בחינת משיח שהוא בחינת ריח שהוא כלול מכל התפלות כי כל מלחמתו וכל הכבישות שלו הם על ידי תפלה כמבאר שם בהתורה הנ"ל. כי מרדכי הוא בחינת בשמים ראש מר דרור שתרגומו מרי דכיא כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה הינו בחינת ראש ושרש של כל התפלות שהם בחינת ריח בחינת משיח כי הוא בחינת בשמים ראש מר דרור. וזהו בשמים ראש. ראש דיקא בחינת ראש ובכור שהוא עבודת התפלה כנ"ל, הפך בחינת ראשית גוים עמלק שהוא בחינת התרשלות מהתפלה כאלו עדין לא התחלנו לפעל כלל.

ומרדכי בחינת בשמים ראש וכו' שמחזק את לב כל אחד ואחד מישראל להתחיל בכל פעם מחדש להתחזק בתפלה כי כבר פעלנו הרבה אך עדין אנו צריכין לפעל הרבה מאד עד שנגמר הבנין בשלמות בחינת בנין המשכן להחזיר ה' יתברך אלינו בבחינת פנים בפנים וכנ"ל וכנגד עצם הגדלה ונפלאות הישועות וכו' שאנו צריכין לפעל עדין לא התחלנו להתפלל כראוי כלל, ואף על פי כן כבר עזר לנו ה' יתברך הרבה מאד. אך בכל יום ויום אנו צריכין להתחיל להתחזק ולהתגבר בתפלה מחדש כי לגדלתו יתברך אין חקר והוא מחזק לבנו לבטח בחסדו יתברך תמיד ולהתחזק בתפלה תמיד כי אין שום תפלה לריק חס ושלום רק כל תפלה ותפלה עושה רשם ונבנה מהם קומת השכינה שהוא בחינת בנין בית המקדש וכו' עד שישתלם שעור קומתה אז יכמרו רחמיו וישוב אלינו וכו' כנ"ל. שכל זה הפך בחינת קלפת המן עמלק. ועל כן הוא מכניע ועוקר קלפתם הרעה.

ועל כן באמת בשעת גזרת המן התחזק בתפלה הרבה כמו שכתוב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו ויזעק זעקה גדולה ומרה וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בן שמעי בן קיש שהקיש על דלתי רחמים וכו'. וכן הכניס בלב כל ישראל להתחזק בתפלה כמו שכתוב ובכל עיר ועיר כו' וצום ובכי וכו' וכמו שכתוב ודברי הצומות וזעקתם. נמצא שמרדכי הוא צדיק הדור בחינת משיח בחינת ריח בחינת שרש כלל תפלות ישראל שאליו צריכין כל ישראל לקשר תפלתם כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. ואסתר היא בחינת כנסת ישראל בחינת התפלות של כל אחד ואחד מישראל מה שמתפללין בתקף אריכת גלותם וצרתם בגוף ונפש. והיא נקראת אסתר על שם ההסתרה בחינת ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו שבעת אריכת הגלות נדמה כאלו ה' יתברך מסתיר פנים ממנו וכאלו התפלות הם לריק חס ושלום. אבל כנסת ישראל עם קדוש בחינת אסתר הם מחזקים את עצמם בתפלה תמיד אפלו בתקף ההסתרה שבתוך הסתרה, אפלו החלושי כח שבישראל שאין להם כח לסדר תפלתם כראוי עד שמתגברת עליהם מלכות הרשעה בחינת מלכות אחשורוש בחינת ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש, גם אז הם מתגברים בתפלה תמיד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבשעה שבאה אסתר לתוך בית אחשורוש ונסתלקה הימנה שכינה צעקה אז אלי אלי למה עזבתני וכו'. וזה רמז על כל אחד מישראל כשיורד חס ושלום אפלו למקומות שהסטרא אחרא בחינת מלכות הרשעה מתפשטת שם והקדשה שהיא השכינה מסתלקת ממנו צריך גם כן לחזק לבו אז ולצעק אלי אלי למה עזבתני וכו'. וכל התחזקות בחינת אסתר לצעק תמיד לה' יתברך היה על ידי מרדכי המרמזה על כך, כי מרדכי בחינת צדיק הדור עוסק תמיד ללמד עם כלל ישראל בחינת אסתר שיחזקו עצמן בתפלה תמיד אפלו בעת אריכת הגלות בכלל ובפרט בגוף ונפש אפלו בתקף ההסתרה כמו שכתוב ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דודו. כי אסתר נקראת הדסה על שם התפלות שעוסקין בהם תמיד שהם מעלין ריח טוב כהדס. כי גם התפלות של החלושי כח שבישראל שהם בבחינת אסתר בבחינת הסתרה גם הם מעלין ריח טוב לפניו יתברך על ידי הצדיק הדור בחינת מרדכי שאליו אנו מקשרין תפלתנו שהוא מעלה גם תפלתנו לפניו יתברך לריח ניחוח. כי כל החיות והגדול של אסתר שהיא בחינת כנסת ישראל הוא על ידי הצדיק הדור שהוא בחינת משיח. כי הצדיק הוא מכניס בלב ישראל ומחזק לבם להתפלל תמיד והוא מקבל כל תפלתם שמקשרין אליו ומעלה אותם לפני ה' יתברך ובונה מהם קומת השכינה וכו' כמו שכתוב שם. וזהו ויהי אמן את הדסה היא אסתר שהוא מגדל ומעלה את תפלת ישראל שהם בחינת ריח שהם מתפללין בתקף ההסתרה בעת אריכת הגלות כנ"ל. וזהו היא אסתר בת דודו כי גם התפלות אלו של חלושי כח שבישראל שהם בבחינת הסתרה הם גם כן יקרים מאד ונקראים בת מלך פנימה. וזה בחינת אסתר בת דודו בחינת ברתא דמלכא שנקרא דודו של הצדיק כמו שכתוב זה דודי וזה רעי. וזה כי אין לה אב ואם, אב ואם זה בחינת המחין כי אב בחכמה ואם לבינה הינו מחמת שאין להם מחין לאלו החלושי כח על כן צריך הצדיק לגדלם ולחזקם בכל פעם. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו מלמד שהיתה יושבת בחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי, הינו אף על פי שהתגבר עליה תקף מלכות הרשעה היתה מחזקת עצמה בכל פעם והיתה טובלת ויושבת בחיקו של מרדכי דהינו שאשה יראת ה' בחינת אסתר בחינת התפלה של החלושי כח שהתגברה עליהם זהמת מלכות הרשעה אף על פי כן לא הניחה את מקומה והיתה מחזקת עצמה בכל פעם להטהר ולהתקשר לבחינת מרדכי שהוא הצדיק שבדור לקים מאמר מרדכי שמזרזה ומחזקה להרבות בתפלה תמיד יהיה איך שיהיה:

כוכבי אור ענייני פורים

חכמה ובינה הקדמה

ועל כן גם "מאזנים" במספר "נחמן" "מאזני צדק" עם השתי תבות במספר "נחמן בן פיגא" עם האותיות וזה אשר גם "קול שופר" שמצוה לשמע בו (וגם זה בסוד בינה כידוע) במספר "נון, חית, מם, נון" עם אותיות המלוי והכולל "יום כפרים הוא לכפר עליכם" (ויקרא כ"ג) עם החמשה תבות במספר "נחמן בן פיגא", _ "נחל נבע מקור חכמה" וזה אשר גם יום כפרים במלואו כזה, "יוד, ואו, מם, כף, פא, ריש, יוד, מם" עם אותיות המלוי מכון למספר הזה עם הכולל "חג הסכות ויום שמיני עצרת" עם הכולל במנין שמו בארבעה פעמים, הלא הם: "נחמן" עם האותיות,-"נחמן בן פיגא" עם האותיות-"נחמן בן שמחה עם האותיות,-"נון, חית, מם, נון" עם האותיות גם תבת סכות במלואו כזה: "סמך, כף, וו, תיו" במספר "נחל נבע מקור חכמה" עם האותיות והתבות והכולל וכלם בכלל נקראים בשם "מעדי ה'" (ל) כי על כן גם זאת עם השתי תבות במספר "נחמן" עם האותיות (אמר המעתיק ועל כן "כל זכורך אל פני האדון ה'" הנאמר בפסוק "שלש פעמים בשנה" וכו' שש תבות אלו במספר נחמן בן שמחה עם האותיות והתבות) כו ואף חנכה ופורים באו ונתוספו על מועדי ה' להיות בכלל בינה ולכן חנכה במלואו כזה: "חית, נון, ואו, כף הא" במספר "נחל נבע מקור חכמה" עם האותיות פורים במלואו כזה:

אות א'

מז גם בינה הוא בסוד שמחה ועל כן יתעלה על ידו השמחה לנצח בשלמותה ובמלואה וכנ"ל, ועל כן "שמחה" במלואה כזה: "שין, מם, חית, הא", עם הארבע אותיות במספר שמו הקדוש על שם אביו ואמו, כזה: "נחמן בן שמחה" עם האותיות "נחמן בן פיגא" עם האותיות, ואחד מהם עם הכולל גאלה הראשונה שהיתה בפסח בחפזון בלי שלמות האתערותא דלתתא, נתקלקלה קלקול אחר קלקול עד שנתהוה זה לעמת זה החרבן שחל תמיד בזה היום כמובא בשלחן ערוך הסימן א"ת ב"ש וכו' ועכשו כל תקותנו על הגאלה האחרונה שמזה בעצמו יהיה גם תקון הגאלה הראשונה, אך עכשו יהיה כל ההתחלה מפורים שהוא בחינת מחית עמלק כמובן בדבריו ז"ל (לקוטי תנינא סימן ע"ד), והעקר בכח האתערותא דלתתא של ראשי יחידי הדורות שהוא אדמו"ר ז"ל, ורבי שמעון בר יוחאי ז"ל, שמקבל מאתו כנ"ל ובפרט על ידי עצם התקונים שנתקנו ביום הסתלקותם (כמובן מדבריו הקדושים) ששני הימים של הסתלקותם מכונים להיות חל ביום שחל בו פורים (כמובא בכתב יד של הרב מטשערין ז"ל המובא להלן) ובשניהם הגדלת ההלולא (יום ל"ג בעמר הלולא דרבי שמעון בר יוחאי ז"ל) וזמן שמחתנו (יום הסתלקות אדמו"ר יום ד' של חג הסכות זמן שמחתנו-כמו בפורים שהוא יום שמחה) כי בכחם הקדוש והנשגב נצא מבין ש'ן' האריות דסטרא אחרא שהוא זה לעמת זה, ונזכה לבחינת ש'ן' המובא בדבריו הקדושים לקוטי תנינא סימן פ"ה, שהוא ראשי תבות ש'בת נ'חמו (נחמת הגאלה) המכון גם לראשי תבות של שמותיהם הקדושים ש'מעון נ'חמן זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן: וכעת הנני להעתיק דבר נפלא מכתב היד הרב וכו' מורנו רבי נחמן ז"ל אב בית דין קדש דקהלת קדש טשעהרין השיך לענין הנ"ל, וזה לשונו: ענין ספירת העמר בבחינת עגולים, שכל ספירה וספירה משלבת בחברתה ומסבבת אותה, וחוזרין חלילה והנה ידוע ענין העגולים, שכל העגולים מסבבין ומעגלין סביב נקדת המרכז, והמרכז שבספירת העמר הוא הספירה נצח שבנצח שהיא מאירה ביום כ"ה לספירה והנה בל"ג בעמר יום הסתלקות רשב"י ז"ל מאירה הספירה הוד שבהוד והבן כי ביום שחל ל"ג בעמר הסתלקות רבי שמעון בר יוחאי ז"ל, יחול לעולם יום שני דחל המועד סכות, יום הסתלקות רבנו הקדוש רבי נחמן זללה"ה אשר מדתו נצח כידוע מדבריו הקדושים, ושמו בגימטריא נצח וכן פורים שעבר הוא גם כן ביום שחל ל"ג בעמר כאשר נתנו הקדמונים הסימן פל"ג (שלחן ערוך ארח חיים סימן תכח), ומבאר בכתבים (פרי עץ חיים שער י"ט) דימי חנכה נגד הוד וימי פורים נגד נצח וכמו כן ל"ג בעמר הוא תמיד ביום ח"י איר, ויום ב דחל המועד סכות גם כן ביום ח"י תשרי: וכשחל יום כ"ה בספירה ביום שבת אז היא נקדת המרכז לימי הספירה גם לשבתות לפניו שלש שבתות, ולאחריו שלש שבתות כי כל הספירות, ובתוכם גם הספירה הוד שבהוד שמאירה ביום הסתלקות רבי שמעון בר יוחאי ז"ל, מסבבין ומעגלין סביב נקדת המרכז של ימי הספירה שהיא נצח שבנצח אשר היא מדתו של רבנו הקדוש זללה"ה ומכל הנ"ל תבין מה שסים רבנו ז"ל בתחלת הספר ועכשו וכו' וגם בלקוטי תנינא סימן ע"ד גם כן סים ועכשו וכו' ודי לחכימא: עד כאן לשונו (אמר המעתיק ועין לעיל בחלק זה אות מ"ד עין שם) אמר המוציא לאור להודיע ברבים שהנס שעשה לי השם יתברך להוציאני לחרות מסכנת מות לשלחני לארץ הקדש היה ביום נצח שבנצח ספירת רבנו הקדוש זכותו יגן עלינו אמן, שנת תרצ"ב לפ"ק:

סימן ד' אות ע"ו

בהמבואר מדברי הכתוב בשוב וכו' שבענין חוני המעגל הנ" לשהגלות הוא השינה והגאולה היא התעוררת השינה וכפי שנודע [ומובן מדברי חז"ל] שבדרך כלל לא יחשב מספר הגאולות רק לשנים גאולה הראשונה ממצרים וגאולה האחרונה מגלות [ומראה] האדמוני שאנו נמצאים בו כי גם בשוב ה' א תשיבת ציון הנ"ל בימחי עזרא לא לכולם השיב והביא כמבואר מדברי הכתובים ומאמרי חז"ל שלא שבו מהם רק מקצתם וממילא לא נתעילה ונתברר מפני זה גם להשבים מהם נפלאות הגאולה שהי וראויים להיות להם כבימי צאתם וגאולתם הראשונה מארץ מצרים הנ"ל] וגם נחסר להם העשרה דברים מבנין הבית] אשר עבור כ"ז נחשבים אנחנו כמ ובגלות אחד מיום החורבן הראשון והוא שכבד וקשה יותר מהגלות הראשון שבמצרים הנ"ל כי בחורבן וגלות הזה ירדה ונפלה בתולת ישראל בשער הנון הנ"ל כי גדוך כי'ם' שברה ומ'י' לבד ירפא לה (כמובא מכ"ז במ"א) בבנין השלם וגאולה אחרונה שאנו מקוים ומחכים לה: יש לבאר מכ"ז בכוונתו הק' שהן הן השני מיני שינה [שהזכיר בהתורה והמעשה] הנ"ל כי מפגם הדיבור [שיצא מפיאברהם אבינו במה אדע] שנחשב כפגם המאכל והאסור לפה הנ"ל נתחדש ונתגבר על הבת מלך אחיזתה וירידתה בשעבוד מלכות דסט"א [מהדיבור הראשון שיצא בשגגה כביכול מלפני השליט והמלך העליון בעצמו ית' כנ"ל] ותרדמה נפלה על אברהם בגלות מצרים שנתהווה ונחשב משעה הזאת (כמבואר בדחז"ל בביאור הכתוב ומושב ב"י וכו') אבל עדיין לא היה הגלות והשינה במשתה היין הנ"ל, שהיא היתה מכל הע' פנים (ר"ל בימי אחשורוש) עד שהיה ראויים מפני זה להיות נכלה ונאבד בשינת אדמת עפר לעולם ח"ו לולא מה שהקדים השי"ת רפואת מרדכי השני למלך הנ"ל אשר האיר עלינו גם אז מההארה שלעתיד קבלת סתרי תורת ההתבוננת ומעשה [אסתר] הבת הנ"ל הנסתרה בבית המלך דס"א.

סימן ה' אות א'

עיין כ"א חלק שו"ש המביא שם גודל ועוצם קדושת השמחה ומעלתה וכ' וכתבה בלשון תפלה וכו' וכו' עד כאן כתבתי בלשון תפלה. והנה מפחד האורב במסתר כארי' בסוכה בכל פינה ופינה ובכל מסילה ומסילה כי באורח זו אהלך טמנו פח לי מחויב אנכי להזכיר את הקורא בדברי מעוצם יקרת הסם המרפא הזה לבל יתלבש לפניו המסית בטלית של מצוה למשוך ביין את בשרו כי מאד מאד הזהירו אדמו"ר ז"ל ומורנ"ת ז"ל על הדבר הזה באזהרה כפולה ומכופלת עד מאד כי כאבן מושך (מאגנט) הוא דבר הזה ולך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב כי אעפ"עי שמעט השתי טובה להרחיב הדעת אבל דייקא מעט (נאר אביסעל כאשר בזה הלשון אמר אדמו"ר ז"ל בע תשכיבד למורנ"ת ז"ל ור' נפתלי ז"ל במעט יי"ש בכוס קטן ורחב כאצבע שישתו שניהם מאתו) כי מאד צריכין ליזהר למעט בשת שתיית משקין המשכרין בכל האפשרות (לפי א. בורשטין) גם בשבת ויו"ט (ואפי' בשמחת תורה ולא כטועים בזה (מלבד בפורים שאז מצוה לקיים את המאחז"ל חייב איניש לבסומי וכו' כפשוטת (כן שמעתי מאבי הכ"מ בשם אדמו"ר ז"ל ובשם שאר צדיקי אמת שלא כדעת המפרשים בזה בענין אחר) (א"ה שמעתי בשם אדמו"ר ז"ל שהשכרות בפורים הוא תיקון לפג"ה) ומכ"ש וכ"ש בימי החוןל כי לא על שמחה כזאת הזהיר אותנו אדמו"ר ז"ל כי ע"ז נאמר ולשמחה מה זה עושה, כי אין זה שמחה רק הוללות וסכלות.

סימן ו' אות נ"ב

והנה בסוף הע' שנה שכבר הי' מוכנים ועומדים לבנות מחדש את הבית נתגברה מחדש הס"א ביותר ויותר והכשילה אותם בחמדת הבל היופי של הנשים נכריות גם התגברה להכשיל אותם באכילה דס"א שהיא סעודות של אחשורוש כמובא ובשתיית יין מלכות דס"א שהוא שתיית היין של הע'י'ן' אומות (עיין בהלכות יין נסך הנ"ל) הכלולים בשבעה רואי פני המלך (שהם זלע,ז נגד העין פנים הכלולים בשבעת הנרות המאירים מול פ'נ'י' וכו' כמובא בה' קדושין הנ"ל ע"ש) והם עצם טומאת הע'י'נ'י'ם' להביט ביופי הנשים עד שרצו וכו' עד שהורידו גם בגשמיות את האשה יראת ה' לבית המלך דס"א ומזה הוסיפו לינק ולקבל כח (עיין בל"ה בהל' מגילה ה"ה אות י"א) כמובא בספרי אמת עד שנתגברה מאד מאד קליפת המן העץ שהוא קליפת השינה והמות [כמבואר לעיל בסימן כ"ג ובסוף סי' כ"ד ע"ש היטב] עד שהי' נעשה כלי ח"ו בכח הפור דס"א שהוא זה לעומת זה נגד קדושת יום הכיפורים כמובא (עיין לעיל במה"ב אות ל"ט) לולי ה' שהי' לנו להקדים רפואה למכה ושלח לנו את מרדכי שהוא מר דרור שממנו קדושת שמן המשחה שהוא בחי' ההבתבוננות [עי' פ"ח הנ"ל, וגם עיין בפנים בסוף אות ג'] והוא מבחי' משיח כמובא במ"א וזכה להספורי מעשיות שמשנים קדמוניות כמובא בפנים שהוא בגי' רב חסד ע"ש-וגזר על ישראל שיפרשו ג' יים מאכילה ושתי' (גם בכח מצות שקלים (עיין לעיל) ובכח העומר שהוא ע'י'ן' מ'ו'ר' עיין בה' גניבה הנ"ל)) ועי"ז הציל אותם מהשינה והמות והמשיך קבלת התורה מחדש (עיין לעיל בסוף סי' מ"ז) וזכה לבחינות להיות שני למלך גם בגשמיות, והעלה את העשירות מהס"א [כמ"ש ותשם אסתר את מרדכי על בית המן] והמשיך לדורות סיפור המעשה של המגילה [עיין בה' קדושין הנ"ל] לענין ספור הנס של חנוכה בכל שנה ושנה והיא נקראת ע"ש אסתר, כי כ"ז בסוד מציאת אסתר שהיא הבת מלך כנ"ל (ועליה נאמר יעלה הדס כשאחז"ל כי הדס עם הכולל גימ' עין, כי היא בחינת העין פנים הנ"ל) וליהודים היתה אורה זו תורה ואור הע' פנים וששון זה מילה [עיין לעיל במהד"ב אות ל"ד] ויקר אלו תפילין [עיין לעיל בסי' מ"ד] עד שזכו מחדש לבנין הבית שזהבחי' מציאת ההר והמבצר כנ"ל.

סימן י"ב אות ג'

אמר פ"א (מהרנ"ת ז"ל) לענין סוף גלות בבל שאעפ"י שגמר הש"י במדת רחמיו לבטל מדת הדין וגזירות כלי' שהיתה למעלה ולמטה וגם נהפוך הוא להמשיך לדורות בכל שנהושנה הארת פורים ומחיית עמלק ימ"ש באלה הימים אין זה רק בכלליות ישראל. אבל בפרטיות האנשים בליעל והפושעים אשר בפשעיהם נגזרה הגזירה הזאת (אשר בכובד התשובה לא תמות ואשם לא תכבה) ושכמו כן בזה הגלות והתגברות מדה"ד הנ"ל אע"פ שבכלליות ישראל יגמור השי"ת במדת רחמיו כי עד עת קץ לא יהי' נפסק מישראל אנשים תמימים וישרים הבלתי חפצים כלל במבוכותיהם ובכתותיהם (הנרמזים בהמעשה של הבע"ת) ובוחרים בדרך התמימות והפשיטות שדרכו בו אבותינו מעולם והנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו והכל יתהפך לטובה. אבל בפרטיות ישראל כל אשר שקעו וצללו בקליפות החירופים והליצנות יעבור עליהם מה שיעבור וכפי שנכתב לקמן בביאור המעשיות נמצא לזה רמז בסוף המעשה מהבערגיר, שהקיסר הזקן גם אח"כ לא היה לו גדולה, יען אשר על ידו עבר כל זה. (שיחות וסיפורים דף מ"ב סעיף כ').

ביאור הליקוטים ענייני פורים

"ואלה המשפטים" סימן י' אות א

לבו נשא את רגליו. שנאמר ביעקב:

בחינת פורים. מבואר לפי זה, שאף על פי שגם בכל השנה מסוגל המחאת כף וריקודין להמתקת הדינים. אבל עיקר סגולתם, הוא בפורים, שאז הארת מרדכי ואסתר המוב"פ. [וכן מבואר משיחתו שקודם המאמר, כנדפס בהשיחות שאחר הסיפורי מעשיות]:

[ביאורים באות אחר אות על מאמר י']

אות מ. שבסוד היחוד ורוח הדופק הנ"ל, מבאר יותר בהפלאת סוד הכתוב, קול דודי דופק וכו', שמביא לענין הארת מרדכי, שהוא הצדיק העוסק בתיקון ושלום אסתר, שהיא כלליות הנפשות המתקרבים אליו כנ"ל. וגם בכל זה, מבאר יותר בסוד התוכחה הנ"ל, שנמשך מיעקב לכל אחד מבניו בפרטיות, שהשכל בעצמו מוכיח אותו, [כי הוא הנמשך מהצדיק כנ"ל]:

אות מ"א. בדבר הגאוה וההתנשאות דקדושה שמגיע להצדיק, הנ"ל מדבריו הקדושים. ובקריאתו להמדה הזאת בשם בן ימיני וכו'. מבאר יותר בסובבו על אודות מרדכי, [שהוא הצדיק, ובן איש ימיני הנ"ל]:

אות מ"ב. בענין הר'וח מ'ם, שמבאר בדבר הצדיק [שהוא מ'ר'דכי כנ"ל]. מבאר יותר בביאורו תחלה לשם מ'ר' וכו', שנקרא עליו:

אות מ"ג. בענין קבלת התורה, שזוכים בהארת מרדכי ואסתר. מבאר יותר בסוד העומר שעורים, וספירתו, שנמצא בהם. כי הוא ההכנה והספירה ליום החמישים, וקבלת התורה והלוחות, בנגלה ונסתר שכתב תחלה:

אות מ"ד. שמובן מצירופי דבריו הקדושים על אודות ההמחאת כף וריקודין, שאף על פי שגם בכל השנה נמתק בהם הדין. אבל עיקר סגולתם, הוא בפורים, שאז המשכת הנס, והארת מרדכי ואסתר שבהם. ומה שלא הזכיר מזה בפירוש, הוא כמסלתו הקדושה [לסולל גם בנסתר, [מה] שנמצא בנגלה שבדבריו הקדושים]. ואולם, בשיחתו הקדושה למוהרנ"ת ז"ל, שבעת כתיבתו להמאמר הזה, מבואר זאת בפירוש:

ראיתי מנורת זהב – סימן ח'- אות לד

גם טרם נגמור את הדברים והביאורים היוצאים משם, שוב נשוב ליסוד המאמר, בהכתוב הנ"ל והמוב"פ, ראיתי מנורת זהב וכו', וגולה וכו', מעין השמן וכו', מ"ט אורות וכו'. כי מדברי מורנ"ת בהלכות הנ"ל, יש לפרש כוונת רבינו ז"ל במספר המ"ט, שהוא לכללותם באור החמשים [שהם נכללים שם בהשלמת מספרם, כנודע], שהוא העיקר באור הגנוז והעדן הנ"ל והמובא שם. ובצירוף ביאורי [הנ"ל באותיות הקודמים] לדברי מורנ"ת בהלכה הנ"ל, תבין מרחוק על אודות התליה בספק וטעות, אשר לפרקים יטעה וישגה הרב העולה בעדן ושער החמשים הנ"ל, ושגם כל המשגה והטעות, הוא מעושק התמורה והמריבה במלחמת הרב דקליפה הלוחם כנגדו, אשר כפי התגברות תמורתו ומריבתו, כן זה לעומת זה, מוכרח הרב לבא יותר בבחינה ונסיון [הטעות והמשגה] הנ"ל, הנמצא בהעדן ושער החמשים. ואולם, בהארת מרדכי, שהיתה מעין הגאולה האחרונה, [אשר תבא על ידי בן דוד, הנמשח בשמן מר-דכי], זכה להתגבר גם כנגד העיקר באלופי עשו הנ"ל, אשר עמד גם כנגד הגורל הנ"ל. וזה לעומת זה, כיוון בו למדת [יום] הי"ג, [והחדש שבשנת דין ועיבור, יגיע גם כן למספר י"ג] ומרדכי ידע, והתגבר כנגדו בתפילה שבעדן הנ"ל, עד שבזה היום בעצמו, הכניעו והפילו:

ויהי הם מריקים שקיהם-סימן י"ז אות א'

ומכל זה נחזור לענינינו, לרמז קצת ביישוב הפליאה הנ"ל. כי כבר יצא לך מכל אשר ביארנו לעיל, שכל הנשמות כנגד הצדיק העליון הנ"ל, הם כמו המעשה כנגד השכל, כי גם השכל שבהם, נחשב לבחינת מעשה כנגדו כנ"ל. ובסוף ימי המעשה שבעתים הללו, בעוקבתא דמשיחא, נתגבר העכירות והכסילות על רובם ככולם, מלהביט ולראות באור השמש של הצדיק המובחר הזה. כי מעומק דבריו המאירים באור אין סוף, לית מחשבותיהם ודעתיהם תפיסא בהם כלל וכלל, עד שלתכלית ההיפך, ולחושך ממש, יחשבו להם. שעל זה מוכרח הצדיק, בחינת מרדכי, להפליא בפלאי פלאותיו, ולהלביש להם דברי שכלו ומחשבתו [הסמוכה ביותר להמחשבה תחלה כנ"ל] בלבושים שונים כאלה, עד שירדו במעשה הכתב המוב"פ, מדינה ומדינה ככתבה, שעל ידי כל זה, נתצמצמים אורות דבריו, ובצמצומים נפלאים כאלה שאינם נחשבים לרבוי אור גם להיורדים בלי גבול לתוקף העשיה, בהעכירות וקלקולים הנ"ל. כי אז גם הם ביכלתם לקבלם ולהתעורר על ידם, לשוב לשורשם בתשובה שלימה כמוב"פ. והני מילי, אם האויר נח וזך על כל פנים, על ידי מעשה הצדקה המוב"פ, ולא נמצא רוח שנאה המפריד בין חלקי הרוחות והנשמות הנ"ל. כי הוא תוקף הקליפה זה לעומת זה, כנגד אור האהבה והשכל של הצדיק הנ"ל, לבל יהיה ביכלתה בשום אופן להתלבש בחלקי קומת הנשמות, מעוצם סערת הרוח שנאה המבלבל ומפריד אותם זה מזה, שעל ידי כל זה נתרחקים מאוד מהצדיק כנ"ל, שעל זה ילבשו שמים קדרות ושק וכו'. עד שיבוא השר ש'ל'ו'ם' שאנו מחכים אליו, והיה מעשה הצדקה שלום [ואהבה בין כל נפשות ישראל], עד שיהיה ביכלתו לצמצם ולהוריד דברי האמונה המוב"פ, בספריהם בעצמם כמוב"פ, שבזה תלוי ועומד כל התיקון כמוב"פ. כי מעוצם הפגמים, מוכרח להתגבר זה כנגד זה יותר בהארת הצדיק, שהוא בצרור הכסף וההון, שרשי הנפשות, עיין היטב בפנים, להוסיף עלינו הארתו בצרורות כספי הצדקה שנותנים לו, כי מנתינת טרף הזה ליראיו, נשלם טורף המזבח, עיין היטב בפנים. כי מיראתם של יראיו האלה, נתפשט יותר אור האהבה והרצונות שבכלליות הבריאה, עיין לעיל. שעל ידי התפשטות האהבה הזאת, יורד הארתם לתוקף בחינת העשיה, עד שדבריהם נצטיירים ונתהווים לעשיה ממש של הכתב כמוב"פ. עד שנשפע על ידי זה, הזכרון והדעת, גם לחלקי הנשמות שנטמעו בעומק וראשית מחשבת הסטרא אחרא כמוב"פ, להיות נזכרים גם הם, שהיו אצל השם יברך במחשבה תחילה, ובעצתו לבריאת העולמות. שצפה מראשית אחרית, שאף על פי שרבים ירדו ויפלו כמו שיפלו, אבל גם משם, יעלה אותם הצדיק האמת, עד שיתהוו על ידי זה לנצח, לבושי גאותו ותפארתו, בפאר לבישת התפילין המוב"פ. שכל כתיבתם הוא במעשה עור, לבושי העדר הדעת שלהם כנ"ל. כי זה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה [עיין היטב בפנים וגם לעיל], שכל זה בכח הרב ספרא המשתעי, בלשונו עט סופר מהיר המוב"פ, בכתיבת התפילין למעלה ולמטה ודו"ק, ואז כאשר נמצא כתוב גם בתכלית המדריגה שלמטה, את אשר הגיד מרדכי, יתפשט מקדרות האפר, וכסות השק שהיה לבוש בו מקודם. כי אז יצא מלפני המלך בלבושי המלכות, ובגדי התפארת המוב"פ, וליהודים היתה אורה וכו', ויקר אלו תפילין, ורבים מעמי הארץ מתיהדים, כי נפל פחד היהודים עליהם, כמוב"פ, לענין הכתוב וראו כל עמי הארץ וכו':

אבא שאול סימן נ"ה אות א

אות י'. שגם במכתבו והבאתו את הכתוב הנ"ל [ומשאר דבריו הקדושים], נראה מבואר, שאף על פי שיסובב בכוונתו על הרע והרשע הנעלם [שנזכר בדברי חז"ל]. אבל גם המן הרע הזה בעצמו, נפקת הע'ין שנמצא בכל אחד [בכלל]. ומכוון לפי זה ביאור מוהרנ"ת ז"ל [בהלכות פורים שעל התורה הזאת], שעיקר היזק האדם מהרע עין של הרשע, הוא על ידי שנזרק ומגיע הארס הזה של הרע והרשע בהאדם בעצמו. כי הרע עין, הוא כארס הדורסים, שמתפשט בבשר וגוף האדם, להתהפך גם הוא למהות הרע והאש הזה, עד שגם הוא יזיק אחר כך ברע עין חס ושלום גם לאחרים. ושבזה מבאר יותר בתיקון עין הצדיק, לבל יהרהר במדת הקדוש ברוך הוא להצלחת הרשע. כי זה עיקר התיקון והזיכוך המוכרח להצדיק גם בעיניו, שלא יהיה לו שום רע עין, אפילו בהרשע הצופה בו בעצמו:

נחל שורק ענייני פורים

אות קי

מבואר בתו' ואו, שמי שרודף אחר הכבוד אינו זוכה לכבוד אלקים אלא לכבוד של מלכים שנאמר בו כבוד מלכים חקור דבר, והכל חוקרים אחריו ושואלים מי הוא זה ואיזהו שחולקים לו כבוד הזה וכו', עיי"ש. הנה לשון זה "מי הוא זה ואיזהו" נאמר אצל המן שעשה עצמו ע"ז והגיע לכבוד מלכים הוא אחשורוש, ולבסוף אמר אחשורוש בעצמו עליו "מי הו"א ז"ה ואיז"ה הו"א אשר מלאו לבו לעשות כן" וכו' היינו שחקר אחר כבודו עד שהשפילו לגמרי עד שציווה לתלותו על העץ אשר הכין למרדכי.

והוסיף על זה רמ"ק שליט"א לרמז שע"כ גם סופי תיבות מי' הוא' זה' ואיזה' הוא' ס"ת א'ה'י'ה' לרמז על בחי' אחורי שם אהיה שהוא בגימט' דם "היינו בזיונות, ושפיכות דמים" המבו"פ ששניהם נתקיימו בהמן שרדף אחר הכבוד.

אות קסו

נראה לרמז בתו' י' כל השלשה רגלים ובחינותיהם, וכן לענין פורים כי ההתחלה מתחלת מפורים, כי עכשיו כל ההתחלות הם מפורים כמבואר בתו' ע"ד ח"ב. כי מבואר שם מענין מרדכי ואסתר בחי' המן ופורים עיי"ש וכן ענין ספירת העומר המתחלת בפסח ומסיימת בשבועות, וכן מענין קבלת התורה בפורים בחי' קימו וקבלו בחי' קימו מה שקיבלו כבר בחג השבועות זמן מתן תורתינו, וכן מבואר שם ענין ערבי נחל בחי' אפיקי מים שמצווים אנו עליו בחג הסוכות, וגם כי אתרוג דומה ללב כמשחז"ל שהוא בחי' התורה שמתחלת בב' ומסיימת בלמד שהוא בחי' הלב כמבואר שם בסעיף ז. וכן מבואר שם ענין ר"ה בבחי' בתרועה דאיהו רוחא איתעבר אל אחר, שהוא יום הדין והמשפט בבחי' ואלה המשפטים שעליה מיוסדת תו' זו.

אות קעד

ע"פ המבואר בתו' י' שעיקר גדולתו של הקב"ה הוא שגם העכו"ם ידעו גדולתו, ולעכו"ם אי אפשר לידע כי אם ע"י בחי' יעקב וכו' וזה נעשה בכל דור ע"י הצדיק, אבל יש בעלי גאוה בחי' אבימלך שמעכבים תאותו של הקב"ה וכו' ובחי' יעקב בחי' השכל מוכיח את בעלי הגאוה וכו'. והעצה היעוצה לבטל הגאוה הוא ע"י התקרבות לצדיק וזה בחי' המחאת כף וריקודים וזה בחי' לבו נשא את רגליו הנאמר ביעקב, בחי' הרוח שבלב וכו', והוא בחי' מרדכי היפך המן עמלק שהוא ראשית גוים וכו'. עיי"ש. נמצא ששלימות התפלה לקרוא כולם בשם ה' הוא בבחי' יעקב בחי' מרדכי ונגדו הוא קליפת עשיו המן עמלק. והנה מבואר בתו' ט' עה"פ ויאסוף יעקב רגליו אל המטה שיעקב שהיה כלול מי"ב שבטים והיה יודע כל שערי התפלה היה מאסף את התפלות שהם בחי' רגל אל המטה עיי"ש. לפי"ז יש לרמז שזהו שכתב בבהע"ט על הפסוק ויתחזק ישראל "וישב על המטה" שאצל המן נאמר להיפוך "נופל על המטה", עיי"ש. והיינו כנ"ל שהמן בחי' הבעל גאוה שעושה עצמו לאלקי בחי' אבימלך נופל ואינו יכול להעלות את התפלה למטה השייכת לה משא"כ אצל יעקב שלבו נשא את רגליו בחי' רוח שבלב ע"כ נאמר בו ויאסוף רגליו אל המטה, ויתחזק ישראל וישב על המטה.

אות ערה

שמעתי מרימ"ש שליט"א, עפ"י המובא בתו' י"ט מענין מדורת שבעין כוכבין שהם בחי' מדורת ואש תאות ניאוף שרימז שע"כ יוסף הצדיק שזכה לתיקון הברית ידע כל הע' לשונות היינו כי הכניע את תאותיהן ומדותיהן של הע' אומות, וכן מרדכי הצדיק (מאן צדיק מאן דנטיר ברית) מבואר בגמ' מגילה יג. מנחות סה מרדכי בלשן שידע הע' לשונות ממעשה בגתן ותרש, והנה ידוע בגמ' שלא כל אנשי כנסת הגדולה היו צריכים לדעת כל הע' לשונות, וזהו מעלתו של מרדכי שמחמת צדקותו ותיקון בריתו ידע הע' לשונות.

אות תקיד

מובא בתו' נ"ו שהמן עמלק הוא מאסף ממון וכו' עיי"ש. ונראה לומר שע"כ פסקו ואמרו בפורים כל הפושט יד נותנים לו והיינו כדי להראות היפך בחי' קליפת המן עמלק שמאסף ממון וע"כ אנו מפזרים את הממון.

אות תקטו

עפ"י תו' נ"ו ח"א וכו' עיי"ש. אפשר לרמז שזה מה שאמרו חז"ל "מבטלין תלמוד תורה לקריאת המגילה" מגילה ג. וכן נפסק בשו"ע, והיינו כי מבואר שם שהתורה היא שמותיו של הקב"ה והתורה היא קוראת ומכרזת עד מתי פתיים שחזרו ושנו ונעשה להם העבירות כהיתר תאהבו פתי, ועיי"ש מענין מרדכי שהולך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר וע"כ המגילה מסוגלת לזה ביותר כי על כן נקראת מגילת אסתר ע"ש גילוי ההסתרה, וע"כ מבטלין עבורה תלמוד תורה ואין לך שום מצוה שדוחה קריאת המגילה לבד ממת מצוה כמובא בשו"ע בשם הר"ן, כי מעלת קריאת המגילה הוא גבוה ביותר כי היא מסוגלת ביותר לגלות ולהאיר לאלו שנפלו להסתרה ולהסתרה שבתוך הסתרה בבחי' מגילת-אסתר, וע"כ מבטלין ת"ת עבורה.

אות תקטז

בתו' נ"ו מענין מרדכי ואסתר וכו' ועיי"ש בסופו מענין עצבות רוח שהוא היפך רוח הקודש שהוא בחי' מחלוקת לשם שמים וכו' עיי"ש. ועפי"ז יש לקשר מה שאחז"ל אסתר ברוח הקודש נאמרה, ור"ע למד זאת [מגילה ז.] מפסוק ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה עיי"ש. ויש לבאר הראייה עפ"י תו' א' ח"ב שמבואר שם שנשיאות חן שהוא בחי' תפלה תלוי בבחי' שמירת הברית שהוא בחי' רוח הקודש כמבואר בתו' י"ט ח"א עיי"ש. וע"כ אסתר שהיא בחי' תפלה בחי' שמירת הברית היא בחי' רוח הקודש וזהו אסתר ברוח הקודש נאמרה.

אות תקל

שמעתי מרימ"ש שליט"א רמזים בתו' נ"ח במה שמקשר רבינו ענין עמלק ושמירת שבת וכו' עיי"ש. שע"כ יש להקיש "זכור" את יום השבת ל"זכור" את אשר עשה לך עמלק, ולכן תיקנו חז"ל מצוות זכירת מחיית עמלק בשבת דייקא, כי ע"י שבת מכלים ומכריתים את עמלק. וכן אמרו רז"ל "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" היינו כל שישנו בשמירת הברית, ישנו בזכור את אשר עשה לך עמלק. וכן מחיית עמלק נעשה ע"י מרדכי המוכתר בשם צדיק מאן צדיק מאן דנטר ברית וכן ע"י יהושע הנאמר בו ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב בסוד חרב נוקמת נקם ברית, ויהושע היה מגזע יוסף ומובא מהגר"א שהיה סוד משיח בן יוסף. וכן מרמז ע"ז מה שלפעמים נופל פרשת "ויקרא" בשבוע של פורים כמו בשנת העיבור, לרמז כי עמלק הוא בחי' "מקרה" שמלביש הכל בדרך הטבע בחי' אשר קרך בדרך וע"כ ויקר'א' אל משה הוא היפך בחי' "ויקר" הנאמר בבלעם, שהם מלבישים הכל בטבע, וכן נאמר בשבת למען ינוח שורך וחמורך וגרך וכו' וכן לא תעשה כל מלאכה וכו' וגרך אשר בשעריך לרמז על היפך בחי' עמלק שנאמר בו ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ועוד קישר זה לזה הרבה קישורים.

אות תקס

שמעתי מאחד מאנ"ש לרמז עפ"י המבואר בתו' ס' מענין התעוררות השינה וכו' שצריך להלביש את הפנים בספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם מבחי' עתיק בחי' ורב חסד בבחי' אשבעה בהקיץ תמונתך וכו', ובסוף התורה מבואר שזה בחי' מרדכי שעולה כמספר רב חסד וכו', עיי"ש, שע"כ נוהגין להתחפש בפורים ולהלביש את הפנים, כי אז מאיר בחי' ורב חסד הנ"ל שעי"ז אפשר לעורר ולהחיות אפילו אלו שנפלו מכל הע' פנים כמבו' בפנים, ועי' בלקוטי הלכות שענין קריאת המגילה מרמז על בחי' מעשיות משנים קדמוניות המבוב"פ שעי"ז מעוררין מהשינה.

אות תקסא

שמעתי רמז מאחד מאנ"ש עפ"י המבואר בתו' ס' מענין שלשה קוי היראה שנשתלשל מבחי' חרובים בחי' מרדכי שעולה רב חסד וכו' שע"כ "חרוב" עולה מכוון כמספר "יראה".

אות תרנא

מובא בתו' קט"ז שע"י צדקה ניצול מעבירות, ובתו' רסד מבואר שע"י צדקה ניצול מפגם הברית עיי"ש. ולפי"ז יש לומר ולרמז ענין סמיכות פרשת שקלים לפרשת זכור כי שקלים הם בחי' הצדקה שע"י ניצולין מעוונות והעיקר מפגם הברית. וע"כ קוראים אח"כ בשבת הבאה פרשת זכור לרמז על תיקון הברית היפך עמלק שטימא בריתם וזרק מילות כלפי מעלה. וע"כ גם כל הפושט יד בפורים נותנים לו כי ע"י הצדקה מכניעים את המן עמלק וזוכין לתיקון הכללי. וע"כ גם אחר פורים קורין פרשת פרה כי נטהרו מטומאת מת שהוא פגם הברית ע"י הצדקה והשקלים שנתנו בפורים.

אות תרסט

בתו' קע"ז במה שמבואר שם שעל ידי שתיית יין ששותה צדיק אמיתי יכול לכפר עוונות וכו' וזהו דשנת בשמן ראשי כוסי רויה בחי' באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה, עיי"ש. יש לרמז בזה ענין שאמרו חז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו' שמזה נשמע שבפורים נעשה אצל כל אחד השותה יין התיקונים הבאים על ידי היין ואז זוכה לבחי' ראש, ומשיג שבאמת אין חילוק בין ארור המן לברוך מרדכי. ויש לומר שע"כ דרשו הפסוק באנו באש ובמים הנ"ל לענין פורים כמו שאמרו במגילה יא. באש בימי נבוכדנצר ובמים בימי פרעה, ותוציאנו לרויה בימי המן, וע"כ אז חייבים בשתיה בבחי' דשנת בשמן ראשי כוסי רויה וכמבוב"פ, כי אין פורענות שאין בה מחטא העגל ומחמתה נתהווה גם גזירת המן, וכן הוא בכל דור, וע"י השתיה יכול הצדיק לכפר עוונות כנ"ל.

אות תרע

שייך לתו' קע"ז באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה, עיי"ש. דרשו במגילה יא. ותוציאנו לרויה בימי המן, ויש לרמז עפ"י המבואר שם בתורה לענין השתיה ששותין לפעמים הצדיקים שעי"ז הם יכולים לכפר עוונות ויש לרמז שהוא ביותר בימי פורים שאמרו חז"ל ע"ז חייב איניש לבסומי בפוריא, וע"כ ותוציאנו לרויה בימי המן.

אות תרפא

איתא בתו' קפ"ט שעיקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות בבחי' ונחש עפר לחמו עיי"ש לפ"ז י"ל דזהו ענין גודל שמחת פורים כי ארז"ל המן מן התורה מנין שנא' המן העץ וגו'. שבא בהסתת הנחש, ומשם הי' שורש יניקתו של המן הרשע. וע"כ בהכנעתו נכנע שורש יניקתו שהוא הנחש עפר לחמו היינו העצבות כנ"ל, ועי"ז נתגדל השמחה למאד.

אות תשצה

בתו' ד' ח"ב על הפסוק ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע וכו' עיי"ש. הנה מובא במדרש על פסוק זה "צדיק" זה משה "פעמיו ירחץ בדם הרשע" הוא בלעם, והיינו כי בלעם הוא בחי' החיות דורסות וטורפות, שרוצה לבטל את הימים טובים שמגלין וקורין את הרצון כמו שפרש"י על הפסוק "כי הכיתני זה שלוש רגלים" אתה מבקש לעקור אומה החוגגת ג' רגלים בשנה. שלכאורה צ"ב למה תפס ענין זה דייקא, אבל לדברי רבינו מבואר והנה מבואר בפנים שעל ידי התגלות הרצון שבג' רגלים באים ליראה המכונה בשם רגל עיי"ש על הפסוק ומחוקק מבין רגליו. וי"ל שע"כ נא' אצל בלעם ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר לרמז לו שלא יוכל לפגום את רגל ישראל שהיא בחי' היראה.

וזהו דגם המן בדברו סרה על ישראל הזכיר ענין הג' רגלים שאמר שבכל עת אומרים הם שבת היום פסח היום וכו', כי רצה לפגום ענין הרצון והשגחה ועי"ז לקלקל את היראה של כלל ישראל, וי"ל דלכן כשעלה מרדכי על הסוס בעט בו ברגלו כמאחז"ל שהוא היראה קדושה של ישראל וזה שהכנעתו היה על ידי מרדכי דייקא, כי מרדכי הוא בחי' יראה עלאה שהוא בשמים ראש מר דרור כמשאחז"ל, שהוא בחי' יראה שנאמר בה והריחו ביראת ה' וכמבו' באריכות בלקה"ל, ולכן מרדכי בגי' רעד, ומבו' בפנים שע"י היראה נעשה כלי להשפעת החסד וזה דמרדכי בגי' ר"ב חס"ד. (נתחדש בין אנ"ש בשיעור ליקו"מ ע"י רמ"ק שליט"א פרשת דברים תשד"מ).

אות תתעב

בתו' ע"ד ח"ב מבו' דענין פרה אדומה נעשה ע"י פורים עיי"ש. יש לרמז דלכן פורי"ם עם האותיות עולה כמספר פר"ה אדומ"ה.

אות תתקלו

בסיפו"מ במעשה מהז' בעטלערס וכו' וכו' שמעתי רמז מרימ"ש שליט"א במה שמסופר שם שזרק הבעטליר עם הצוואר העקום קולות ונשמע איך שהכלב מחכך בשלג וכו', שהכלב מרמז על עמלק שנקרא כלב כמובא במדרש, ו"שלג" עם האותיות עולה פורים לרמז על הכנעת עמלק גם "שלג" עולה כמספר "שכחה" היפך עמלק שנאמר בו לא תשכח.

שיח שרפי קודש ענייני פורים

חלקים א-ג

שמעתי מאדמו"ר רבי נתן זצוק"ל מענין פורים שאמר רבנו ז"ל מתחלה היו כל התחלות מפסח ועכשיו וכו' ולא סים, ושמעתי ממנו ז"ל שאמר ועכשיו יש רבנו ז"ל שכל התחלות מאתו (נתיב צדיק יא).

צריכים אנו להיות עוסקים כמו שעשה אדמו"ר מוהרנ"ת זצוק"ל שתיכף אחר חנכה היה עוסק בענין פורים, כי לפי דברי רבנו ז"ל עתה הוא התחלה מכל התחלות (שם קכו).

אחר פורים קורין פרשת פרה, בתחלה הוא פור כי פורים על שם הפר ואחר כך נעשה פרה, וכל זה הכנה לפסח, שפתותיו שושנים וכו' וכו', ומרומז בתורה הקדושה צירוף פורים בהפסוק שמדבר מענין פסח, ותנועת הנגון ברמיזות העינים והידים הקדושים והנוראים שהיה מראה לנו תלמידו הקדושד מו"ר מוהרנ"ת זצוק"ל גם כן אי אפשר לבאר אפלו פנים אל פנים מכל שכן בכתב. ובפרט מה שהתחיל אחר כך בקול רם וחזק, בתחילה היה כל התחלות מפסח ועל כן כל המצות הם זכר ליציאת מצרים "און היינט" ומשך בקון נעימה "און היינט" כמה רגעים ונשאר בשתיקה. מה נאמר ומה נדבר אשרינו שאזנינו זכו לשמוע כל זאת, ובפרט איך שגלה לנו מרן מוהרנ"ת ז"ל עד היכן שנתנוצץ בלבו הזך כל זאת בכמה צירופים, ואחר כך תיכף גלה התקון של היוד מזמורים בפרטיות והזהיר אז לדורות בהבטחה גדולה בעדים נאמנים שיעמוד בעזרתינו סלה תמיד כל מי שיבוא על קברו הקדוש והנורא וכו', ואחר כך תיכף ספר המעשה הנוראה ביראה עלאה דעלאה של הזיי"ן בעטלירס, ואחר כך תיכף אחר פסח נסע לאומאן, וכל זאת גלה רמזים מו"ר מוהרנ"ת ז"ל שהכל אחד והכל קשר אחד וכלול בהדבור און היינט. ובההמשכה הקדושה שמשך תיבת און היינט באריכות נועם, און היינט צריכין לגלות המזמורים בפרטיות ולהבטיח הבטחה הנ"ל "און היינט" צריכין לספר המעשה הנ"ל ולסיים און איך הייל זיא, און היינט צריכין לנסוע לאומאן ולנטוע מקום קדשתו לדורות עולם באומאן (שם תט).

אות א-תקט

אמר: "יין המשכר נכון לשתותו רק בפורים ולא בשמחת-תורה.

אות א-תקעה

מוהרנ"ת היה נוהג בפורים לשתות לשכרה, והיה מקים בפשיטות צווי חכמינו זכרונם לברכה שאמרו (מגילה ז:): "חיב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

אות א-תשיח

רבי אהרן, הרב מברסלב היה יושב לסעדת פורים עם בני-העיר כדרך הרבנים. פעם, באמצע הסעודה, כששמע מאנשים גדל השמחה שהיה אז בבית מוהרנ"ת עם תלמידיו העובדי ה' הגדולים, התפעל ושבח את מוהרנ"ת והפליג מאד בשבחו.

חלק ה' רבנו הקדוש זצ"ל

ה-ט

....מתחלה היו כל ההתחלות מפסח שהוא יציאת מצרים ועכשו וכו' (לקוטי מוהר"ן ח"ב סימן עד). ופסק באמצע ולא סים דבריו, ומתוך דבריו הבנתי שעכשו ההתחלה מפורים, שהוא מחית עמלק-עקר הגאלה של משיח. (לקוטי הלכות הלכות ברכת הריח ד, כה).

ה-נ

יש אומרים שאמר לענין שתית יין בפורים "נאך בראנפין נאך תקון הברית"-עוד יין, עוד תקון הברית.

רבי אברהם ב"ר נחמן זצ"ל

ה-קפז

את חכמתו ופקחותו הגדול שהיה לראבר"נ ז"ל, נצל והשתמש בו בעקר עבור מדת 'הצנע לכת' ולהיותו מסתר ונעלם, שהיה בורח ומעלים עצמו מעיני הבריות בפקחות עצומה. וספר רבי לוי יצחק ז"ל שפעם עקב אחריו בפורים, והנה תכף אחר קריאת המגלה והתפלה כשהחל להיות מעט שמח, הבחין שכבר אינו בנמצא ולא הצליח לדעת היכן שהה משך כל היום, ורק לפנות ערב חזר לשמח עם אנשי שלומנו יחד, וכל זה עשה מתוך חיוך ובפשיטות וענוה עצומה.

חלק ה רבי לוי יצחק בנדר

ה-שפז

שמע פעם רבי לוי יצחק ז"ל את אחד מאנשי שלומנו המוכיח את חברו בעת שכרותו ביום הפורים הקדוש: אמר נא לי חברי היקר, איך זאת שנשאת אשה זה כמה זמן, ועדין טליתך חדש ונקי? איך זאת שאין טליתך מלכלכת עדין בזעה לרב יגיעתך בתפלה? איך?

ה-שצג

אנשי שלומנו בעת שכרותם בפורים היו פועלים בברכתם ישועות רבות, וידוע בזה הרבה ספורים. וספר רבי לוי יצחק ז"ל, שפעם עוד בהיותו באומאן בא אליו אחד שלא הכירו להזמינו על סנדקאות, ורבי לוי יצחק ז"ל לא הכירו, ושאלו: מי אתה ומדוע אתה מכבדני בזה, ענה לו הלה: בעת שכרותכם ביום הפורים בקשתי מכם ברכה לבן זכר שלא זכיתי לזה כבר כמה שנים, ואכן תכף אחר פורים נפקדנו לטובה ובטוח אני שברכתכם היא היא שהועילה לי.

פרפראות לחכמה ענייני פורים

סימן י' אות י"ב

שם אות ח', כי המן בחינת עבודה זרה וכו', היינו כמבואר בתיקונים שקליפת המן הוא בחינת אל אחר וכמובא שעמלק הוא גימטריא אל אחר, שזה בחינת הגאוה של המן ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, דכתיב (שמות ל"ד) לא תשתחוה לאל אחר, ועיקר כחו של מרדכי היה על ידי שנולד מבנימין כמובא בדברי רז"ל, כי כבר נתבאר לעיל שבנימין רומז על גאוה שזה בחינת ואת בנימין תקחו הנ"ל, על שם שנולד בארץ ישראל שגבוה מכל הארצות ויש לדקדק איך מרמזין מדת הגאוה בשם בנימין הצדיק ובקדושת ארץ ישראל, אך הענין הוא כי באמת יש בחינת גאוה דקדושה שצריכין להשתמש בה לפרקים שזה בחינת חרב הגאוה, בכדי להכניע בה הבעלי גאוה דסטרא אחרא המתגברים בגאוותם נגד הקדושה, או על כל פנים להיות נמלט מהם ולבלי להיות נכנע לפניהם חס ושלום, ומי שנתבטל כנגדם ונכנע לפני גאוותם הרעה זה בחינת משתחוה לאל אחר חס ושלום, כי הוא נותן להם כח ותוקף על ידי ענוותנותו הפסולה שהיא תכלית הגאוה, כי על ידי זה מתגאה אחר כך נגד אנשי אמת שהיה צריך באמת להיות נכנע לפניהם ולהתבטל כנגדם ודבר זה הוא בכלליות ובפרטיות, ומובן בדברי רז"ל בכמה מקומות וזאת הגאוה דקדושה הוא בחינת בנימין שנולד בארץ ישראל שגבוה מכל הארצות, וזה בחינת ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, כי התחזק עצמו בכח הגאוה דקדושה לבלי להשתחוות לפני המן שעשה עצמו עבודה זרה, וזה היה תיקון למה ששגה שאול קצת בענין זה, שזה בחינת מה שאמר לו שמואל הנביא הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וכו', ויש בזה להאריך קצת ומובן ממילא וזהו שאמרו רז"ל (מדרש רבה אסתר פרשה ה) שתשובת מרדכי היתה באשר שזקנו נולד בארץ ישראל ולא השתחוה לעשו, וזה מכוון ממש לענינינו ועל כן התגרה המן בישראל ורצה לכלותם חס ושלום, כי הגאוה הוא סטרא דמותא ומי שנכנע ונתבטל לפניהם הוא גרוע ממת חס ושלום, ומי שאינו רוצה להתבטל כנגדם הם מתגרים בו עד למות חס ושלום, ועל כן הפיל פור בחודש אדר שמת בו משה, כי משה מבטל העבודה זרה כי הוא עניו מאוד כנ"ל, ועיין מדרש רבה נשא פרשה י"ג גאות אדם תשפילנו זה עמלק וכו', מבואר שעמלק הוא בחינת גאוה כנ"ל:

אות יג

שם, מרדכי מר דרור לשון חירות זה בחינת ידים כמו שכתוב דודי שלח ידו מן החור וכו' היינו כי חור הוא לשון חירות, כמו חורי הארץ וכן בני חורין, כי מחמת שאין להקליפות אחיזה כל כך בהידים כנ"ל, על כן הם בחינת חירות, וגם כי הם סמוכים להרוח שבלב שהוא בחינת (פתח אליהו) בינה לבא בחינת יובל שהוא חירות, כמו שכתוב (ויקרא כ"ה) וקראתם דרור בארץ:

אות יד

שם וזה לשון פורים היינו ביטול העבודה זרה, כמו שכתוב (ישעיה ס"ג) פורה דרכתי לבדי וכו' כי כבר נתבאר שעיקר אחיזת הקליפות הוא מבחינת הדינין שבבחינת רגלין, ועל כן נקראין פורה שמרמז על תוקף הדינין, כמבואר בפרי עץ חיים בכוונות מוצאי שבת ועל כן לעתיד שיתתקנו הרגלין בתיקון שלם כידוע, ויתמתקו הדינין מעל ישראל ואז יתהפכו הדינין על העכו"ם להכניעם ולבטלם, וזה שכתוב פורה דרכתי דייקא, וכן (שם) ואדרכם באפי וארמסם בחמתי, היינו על ידי בחינת רגלין וזהו שאמרו רז"ל (מגילה ט"ז) שאמר מרדכי להמן אבל העכו"ם, ואתה על במותימו תדרוך דווקא וזהו סוד פורים על שם הפור, כי פור המן נהפך לפורינו, היינו מה שהוא רצה לינק מהדינים שהם בחינת פור, ולהתגבר בזה על ישראל ולבסוף נהפכו הדינים עליו, עד שנתבטל העבודה זרה של המן בבחינת פורה דרכתי וכו':

אות טו

(שם ועל ידי הארת מרדכי ואסתר נתבטלו הכפירות עיין מדרש רבה שיר השירים בפסוק זאת קומתך וכו' אימתי נעקר יצר עבודה זרה, רבי בניה אומר אלו מרדכי ואסתר וכו' עיי"ש):

סימן ט"ו

בסימן י' מדבר מענין שעיקר גדולתו של הקדוש ברוך הוא, הוא שגם העובדי כוכבים ידעו שיש אלקים שליט ומושל, וזה אי אפשר כי אם על ידי שמעלין התפלה מבחינת הר ושדה לבחינת בית, שזה בחינת יעקב ושזה בחינת (תהלים מ"ח) גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו הר קדשו וכו' וענין זה אי אפשר להעשות כי אם על ידי צדיקי הדור, כי עיקר התפלה אינם יודעים כי אם צדיקי הדור וכו' עיין פנים וענין ביטול הגאווה שהוא עבודה זרה, העיקר הוא על ידי התקרבות לצדיקים וכו', והצדיק הוא בחינת קוצא דאות דל"ת, שממנו דל"ת רוחות בחינת מארבע רוחות באי הרוח וענין בתרועה דאיהי רוחא איתעביר אל אחר, וענין האי רוחא נשיב בשית פרקין דדרועין ובשית פרקין דשוקין, שזה בחינת ריקודין והמחאת כף, שעל ידי זה נמתקים הדינים ונמשכים חסדים, ואז הרגלין הם בחינת (שמואל א' ב) רגלי חסידיו ישמור, בחינת (ישעיה נ"ה) חסדי דוד הנאמנים והידים הם בבחינת (שמות י"ז) ויהיו ידיו אמונה וענין מה שיש בהתורה נגלה ונסתר, שהם גם כן בחינת ידין ורגלין וענין משה רבינו עליו השלום וענין מרדכי ואסתר, וענין פורים שהוא על שם ביטול עבודה זרה כמו שכתוב (ישעיה ס"ג) פורה דרכתי לבדי, וענין אסתר ברוח הקודש נאמרה וענין עומר שעורים וענין מה שעל ידי ביטול הגאווה ועבודה זרה, על ידי זה החכמה על תיקונה, ועל ידי זה יחיה ויאריך ימים כמו שכתוב (קהלת ז) החכמה תחיה וכו' וענין שכשנשבר הגאווה אז מכירין אפילו אלו שהם מסיטרא דמותא את גדולת הבורא יתברך וענין מה ששורש התשובה הוא בראש חודש, וענין יוסף הצדיק דכתיב ביה (בראשית מ"א) ובלעדיך לא ירום איש את ידו ואת רגלו, כי בלעדי בחינת יוסף שהוא הצדיק, אי אפשר להעלות ולהרים את הידים והרגלים וכו', ועין פנים עוד:

סימן י"ז אות ב

שם במאמר הנ"ל אות ה"א, וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי, מרדכי הוא בחינת הכפירה בעבודה זרה כמו שכתוב (אסתר ב) איש יהודי כמאמר רבותינו ז"ל (מגילה י"ג) כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי וכו' נראה לעניות דעתי בדרך אפשר, כי זה הצדיק שעוסק לגלות ההתפארות שהשם יתברך מתפאר עם ישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, ואפילו בפחות שבישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו כי נקרא פושע ישראל, יש בו התפארות פרטי שהשם יתברך מתפאר עמו בפרטיות וכן בפרטי פרטיות כי יש לפעמים שאיזה פחות שבישראל עושה ניענוע עם הפאה שלו, והשם יתברך יש לו התפארות גדול גם מזה וכו' כמבואר באות א' והצדיק הזה בעצמו הוא בחינת מרדכי שנקרא איש יהודי על שם שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, היינו כי הוא מגלה ומודיע זאת, שמה שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה ל"ו) כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל, כי ישראל עלו במחשבה תחילה וכן כל כיוצא בזה שאמרו רבותינו ז"ל בשבח מעלת קדושת ישראל, אין כוונתם רק על הצדיקים והגדולים שבישראל לבד, רק אפילו הפחות שבישראל כל שכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, ושם ישראל נקרא עליו, והשם יתברך מקבל התפארות ממנו ועיין לקמן באות וא"ו, ובשם ישראל יכונה אלו הגרים כי אף על פי שאינם בתולדה מעדת ישראל, אף על פי כן מאחר שגיירו עצמן וכפרו בעבודה זרה, גם הם מכונים בשם ישראל אך יש טוב כזה שהוא גם כן בחינת חלקי נשמות ישראל שכבוש תחת יד העכו"ם, שזה בבחינת ישראל שנטמעו בין העכו"ם, ואז הטוב הזה בתחילתו הוא זוכר את מעלתו שבא ממקום קדוש ועליון מאוד, אך אחר כך הם מתגברין על זה הטוב עד שכובשין אותו תחת ידם, עד שנתפס ונקשר אצלם כל כך עד שהטוב בעצמו שוכח את מעלתו, כמבואר באות ו', ואז הטוב הזה אין יכולין לקרותו גם בשם כופר בעבודה זרה, כי נתפס ונקשר אצלם מאוד, ונטמע בין העכו"ם ממש אך אף על פי כן, מחמת שבעצם שורשו הוא טוב והוא מחלקי נשמות ישראל, על כן אינו כופר לגמרי חס ושלום באלקותו יתברך, רק שהוא מאמין בעבודה זרה גם כן, כמובן לקמן ממה שכתב לתקן עולם במלכות שדי זה בחינת תשובה וכו', ששב בתשובה על פגם עבודה זרה וכו', כי יש די באלקותו לכל בריה ואין צריך לשום עבודה אחרת וכו' מובן מזה שמקודם ששב בתשובה לא היה די לו באלקותו, אלא היה תועה חס ושלום גם אחר עבודה אחרת שהוא בחינת עבודה זרה (ואפשר שזה בעצמו גם כן ענין בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי וכו' שמובא בתחילת אות ד', ורבותינו ז"ל במנחות דף ק"י דרשו על זה דקרו ליה אלהא דאלקייא, היינו כי הסטרא אחרא והקליפות אין להם שום חיות מעצמן, רק ממה שיש להם איזה יניקה מניצוצי הקדושה שנתפסו ונכבשו ביניהם שהם בחינת חלקי נשמות ישראל, על כן מחמת זה אין יכולים לכפור לגמרי חס ושלום באלקותו יתברך, רק שמתעים גם אחר עבודה אחרת ואין די להם באלקותו יתברך, ותועים אחר העבודות זרות ועובדים להם ומקטירים להם ומגישים להם לעשותם אמצעי חס ושלום, כפי טעות שטות דעתם כידוע כל זאת מדברי הקדמונים ז"ל)

סימן נ"ו

אות ג

שם, בענין מה שעל ידי עסק התורה שעל ידי זה ממשיך אריכות ימים לתוך המלכות והאריכות ימים הזה הוא בעצמו בחינת הדעת ועל ידי זה הדעת נתגלין ההסתרות וכו' כמבואר שם בפנים רוצה לומר כי המלכות דקדושה הוא בחינת סוף דבר כמבואר באות ח' לקמן וכידוע, וממנה מקבלין חיות כל המדריגות התחתונות והנמוכות מאוד אפילו אותן שהם בבחינת הסתרה שבתוך ההסתרה בבחינת (תהלים ק"ג) ומלכותו בכל משלה כידוע, רק מחמת שכשהמלכות היא בבחינת קטנות ואין מתגלה בה אור המדריגות העליונות על כן יכולין אז ההסתרות להתגבר ולהעלים אורה לגמרי וכשהצדיק שהוא בחינת מרדכי ממשיך על ידי עסק התורה שלו אור הדעת והשכל שהוא בחינת אריכות ימים לתוך המלכות, על ידי זה מאיר אור המלכות באור גדול עד שמאיר אור הדעת הזה גם בתוך כל המדריגות התחתונות שמקבלין חיות מהמלכות, ועל ידי זה נתגלין כל ההסתרות ונעשה מהם תורה כמבואר בפנים:

אות ד

נחת השולחן ענייני פורים

סימן תרפ"ה

וזה בחי' הד' פרשיות. כי שקלים וזכור הם הכנה לפורים להכניע קליפת המן עמלק שהוא עיקר תוקף הקליפה של עשו הרשע. ובחי' כלליות המלכות דסט"א ומתגבר להפריד את ישראל מבחי' השכל דקדושה והבחי' המלכות דקדושה וזה בחי' מה שמבואר בזוה"ק פרשה בשלח שמלחמת עמלק היה לעילא ולתתא היינו כנגד שני הבחינות הנ"ל וע,כ הוצרכו להלחם בו משה לעילא ויהושע לתתא. כי משה הוא בחי' פני חמה בחי' השכל דקדושה ויהושע הוא בחי' לבנה בחי' המלכות דקדושה וזה בחי' ראשית גוים עמלק כנגד בחי' השכל שהוא בחי' ראטשית ואחריתו עדי אובד. כנגד בחי' מלכות שהוא בחי' אחרית כידוע ואח"כ בימי אחשורוש קם המן מזרע עמלק ימ"ש ורצה להתגבר על ישראל וארז"ל גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו כו' כי ע" ינתינת שקליןם ממשיכין ג"כ התיקונים הנ"ל ומכניעין קליפת עמלק מלכות דסט"א שהוא בחי' היצה"ר.

וזה בחי' מה שמבואר להדיא בספר המדות לרבינו ז"ל סוף אות צדקה שע"י נתינת שקלים ניצול מיצה,ר והיינו כנ"ל. וזה כי תשא את ראש בני ישראל זה בחי' המשכת החכמה והמוחין שהם בחי' ראש וראשית. לפקודיהם שזה בחי' מלכות מלשון פקידה והתמנות וגם כפשוטו שהוא לשון מנין וחשבון ומספר ידוע ומבואר בזוה"ק שבחי' חשבון ומספר הוא בבחי' מלכות ומחמת שזה לעומת זה יש ג"כ בחי' מלכות דסט"א בחי' עשו שרוצה להתגבר בעינו הרעה על הקדושה ח"ו שזה בחי' מה שבא עשו להלחם ביעקב עם ארבע מאות איש שזה בחי' הרע עין שלו כי רע עין גמט' ארבע מאות כידוע ומבואר כל ז ע"כ כשנתעורר בחי' מספר דקדושה שנמשך מבחי' מלכות דקדושה כי אין מלך בלי עם וברב עם הדרת מלך יש לחוש לעינו הרעה של עשו בחי' מלכות הרשעה סטרא דמותא שלא יתגבר כנגד הקדושה ח"ו ויוכל להיות עי"ז נגף ח"ו. ע"כ צוה הקב"ה ונתו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם.

ועיין זוה, פקודי דף רכ"ה ע"ב מבואר שם לענין זה וז"ל בגין דקדש איהו רזא עילאה דכל דרגין וכו'ואית ליה לבר קדש אחרא לתתא דקיימא תחותיה וקאים בחושבנא ומיין אוף הכי ישראל אינון קדש דכתיב קדש ישראל לה' ואינון יהבי קדש אחרא פורקנא דילהון דקיימא בחושבנא וכו' עיי"ש ובמקדש מלך תמצא מבואר כל ענין הנ"ל. וזה זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וכו' עיןי טעמי המצות להאר"י ז"ל ותמצא שרומז גם לבחי' גבוה ורמה מאד ועיין בר"מ פ' כי תשא ותמצא שרומז גם לבחי' אחרות ובודאי הכל עולה בקנה אחד. ולןענינינו כי ע"י כל הבחינות הנ"ל יתרומם קרן המלכות דקדושה שזה בחי' אדני המשכן שהיו מכסף הנ"ל וכן הווי העמודים שזה בחי' הואו המבואר בפנים במאמר אשרי הנ"ל. וזה שארז"ל שאמר משה לפני הקב"ה אימתי תרומם קרנם של ישראל אמר לו בכי תשא היינו כנ"ל וזה העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וכו' בכדי ששיהיה בחי' היחוד בין בחי' חמה ולבנה בשרש בשלימות בבחי' והיה אור הלבנה כאור החמה ההנ"ל. וזה בחי' הג' תרומות שהוזכרו בפרשה זו היינ וכנגד הג' בחי' הנ"ל, שהם מוחין ותורה ומלכות וכל אחת מהם היא בחי' תרומה.

החכמה הוא בחי' קש בחי' ראשית בחי' תרומה שהיא ראשית דגנך ונקראת קדש כמו שדרז"ל בכל קדש לא תגע לרבות את התרומה וכו'.

התורה נקראת תרומה בחינת ותרם כראם קרנו וכן וירם קרן משיחו בחי' עין בינונית אחד מחמשים שאמור לענין תרומה היינו כנגד בחי' נון שהוא בחי' מלכות כנ"ל ועיין עוד במאורי אור. וזה בחי'מה שארז"ל לענין הג' תרומות הנ"ל אחת לאדנים שהם כנגד בחי' מלכות כידוע ואחת לקרבנות הצבור שזה כנגד בחי' התורה שהיא כנגד כל הקרבנות כמו שדרז"ל על פסוק וזאת התורה לעולה וכו' ובשני תרומות אלו הדל והעשיר שוין כי בהחלק שיש לישראל בהתורה וחלכות דקדושה כולם שוים כי כל ישראל חיבים בקבלת מלכות שמים ועול תורה ומצות כולם כאחד מקטן ועד גדול ואחת היא תרומת המשכן ולא היה יד כולם שוה בה וכו' זה כנגד בחי' התקשרות והסתכלות אל השכל דקדושי והשגת המוחין הק' בזה אין יד כולם שוה רק בבחי' נודע בשערים בעלה כל חד כפום מה דמשער בלביה שזה בחי' מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרמתי.

או י"ל כי התרומה של קרבנות הצבור היא בחינת התיקון של ההסתכלות אל השכל דקדושה כדי להתקרב עי"ז להשי"ת ע"כ נקרא קרבנות הצבור היא בחינת התיקון של ההסתכלו תאל השכל דקדשוה כדי להתקרב עי"ז להשי"ת ע"כ נקרא קרבנות הצבור על שם ההתקרבות להשי"ת שזה עיקר בחי' הקרבן שמקרב העולמות לשלימותן היינו להשי"ת כי סילוקא דקרבנות עד אין סוף ובזה יד כולם שוה כי כל אחד מישראל צריך להסתכל על אור השכל ולהתקרב להשי"ת עי"ז.

אע"פ שיש בעני ןזה של השגת השכל דמריגות הרבה אבל בכלל הענין כולם שוים בחיוב ענין זה.

וגם כי השכל והחכמה הוא בחי' אחדות אחד כי הוא למעלה מהמספר והחשבון שזה בחי' קדש דלעילא דקיימא בלא חושבנא כנ"ל בשם הזוה"ק וע"כ יד כולם שוה בו. והתרומה של נדבת המשכן הורא כנגד בחי' התורה שנאמרה באהל מועד (עיין סוטה ל"ז) ושם היו הלוחות והתורה וע"כ נקרא משכן העדו תכמו שארז"ל ובזה אין יד כולם שוה כי יש שמחויב לעסוק בתורה יומם ולילה ויש שמחויב לקבוע עתים לתורה ויש שיוצא ידי חיוב עסק התורה במה שקורא ק"ש שחרית וערבית כמו שארז"ל ובזה אין יד כולם שוה כי יש שמחויב לעסוק בתורה יומם ולילה ויש שמחויב לקבוע עתים לתורה ויש שיוצא ידי חיוב עסק התורה במה שקורא ק"ש שחרית וערבית כמ ושארז,ל ועיין בהלכות תלמוד תורה נמצא שפרשת שקלים היא בחי' המשכת כל התיקונים הנ"ל: פרשת זכור הוא כנגד בחי' הכנעת המלכות דסט"א עשו עמלק כנ"ל. ואח"כ הואקדושת פורים ויבואר לקמן: ואחר פורים קורין פרשת פרה ופ' החודש והם הכנה לקדושת פסח שבו עירק המשכת התקונים הנ"ל ובו היתה הגאולה הראשונה ובה כלולים כל הגאולות וכנ"ל בהלכות פסח. וזה בחי' ענין הפרה אדומה שמטהרת מטומאת מת סטרא דמותא שהוא היפוך מהתיקונים הנ"ל שהם עיקר החים דקדושה וע"כ דרשו רז"ל פרשת הפרה לענין ביטול המלכיות דסט"א(וכמבואר ג"כ בזוה" פקודי דף רל"ז עי"ש) שהם מבחי' סטרא דמותא. וע,כ עיקר טהרתה ע" יהמים חיים שהם בחי' מימי הדעת והתורה הק' שהם עיקר החיים וע"כ רימז בפ' זו אזהרה גדולה על עסק התורה כ"ש וזאת התורה אדם כי ימות באהל וכמ ושדרז"ל (שבת דף פ"ג) כי עיקר התיקון הוא ע"י עסק התורה כנ"ל: ואח"כ קורין פרשת חודש שהוא בחי' שלימות תקון המלכות בבחי' מלוי הלבנה מחסרונה עד שתהיה בבחי' והיה אור הלבנה כאור החמה כנ"ל.

ובפרשה זו מבואר ענין יציאת מצרים ואיסור חמץ בפסח וענין הקרבן פסח ואכילת מצה וכו' והכל מורה על ענין המשכת התיקונים הנ"ל בשלימות כמבואר לעיל בהלכות ר"ח ובהלכות פסח: עוד י"ל כי שקלים רומז לבחי' השכל דקדושה שהוא בחי'שקל הקדש. כי קדש הם המוחן והחמכה כידוע ונקרא שקל כי עיקר המשקל וההכרעה של כל ענין וענין הוא ע"י השכל בחי' שיקול הדעת.

וע"כ היו נותנים מחצית השקל דייקא לכל אחד שזה עיקר הידיעה דקדושה שידע שעדיין הוא בבחי' מחצית ולא השיג ידיעה שלימה עדיין שזה בחי' תכלית הידיעה הוא אשר לא נדעך: זכור הואבחי' הכנעת מלכות הרשעה בחי' היצה"ר שרוצה להפריד מן השכל דקדושה כנ"ל: ופרה הוא בחי' עסק התורה בחי' זאת חוקת התורה וכו' שנאמר בתחלת פ' פרה וזה בחי' מה שמטמאת טהורים ומטהרת טמאים כי היצה"ר מתלבש עצמו בתחלה במצוות ואז נדמה להאדם שהוא טהור בטהרה גמורה והתורה הקדושה מגרשת ממנו בחי' היצה"ר הזה ומבררת לו שהוא טמא כי הוא מצוה הבא בעבירה שזה בחי' ומטמא טהורים לפי שעה עד שיטבול ויעריב שמשו היינו שיעשה תשובה ויהיה טהור. וכן הוא מטהרת טמאים בטומאת שבעה דהיינו טמאי מתים שהם אותם שנטמאו בעבירות גמורות ע"י יצרם ר"ל שהתורה הק' מטהרת אותם ומחזירם בתשובה שלמה פרשת חודש הוא בחי' הגאולה ושלימות מלכות דקדושה שנשלם ע"י כל הנ"ל

סימן תרפ"ו

הלכות מגילה. כי עיקר מלחמת עמלק בכל דור ודור הוא רק בעניןזה כי שרו של עמלק הוא הס"מ שהוא בעצמו היצה"ר בחי' מלכות הרשעה שרוצה להפריד את האדם מן השכל דקדושה בחי' לא יחפוץך כסיל בתבונה. וזה בחי' ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבינו אם אין. היינו שנסתפקו אם יש חיות אלהו תשהוא בחי' השכל דקדושה. בכל דבר אם לאו. וזה בחי' דאפרידו בין יש לאין. כי יש הוא בחי' מלכות שעל ידה עיקר הישות כמבואר במאמר אנכי סי' דלת. ואין הואבחי' חכמה בחי' והחכמה מאין תמצא וצריכין ליזהר שיהיו מחברין ביחד שזה בחי' התחברות החי"ת והנו"ן הנ"ל והם הפרידו ביניהם ע"י הספקות והנסיונות הנ"ל ע"כ מיד ויבא עמלק. ורז"ל אמרו שבא עמלק על שחללו את השבת. והא ג"כ כנ"ל כי כבר נתבאר שעיקר שלימות ענין זה הוא ע"י קדוש תשב. וזה וילחם עם ישראל ברפידים ודרז"ל שרפו ידיהם מן התורה. שעיקר הכנעת עמלק הוא היצה"ר הוא ע"י התורה הק' כנ"ל וזה ויאמר משה אל יהושע דייקא שהוא בחי' לבנה ורז"ל דרשו מחמת שהוא מזרעו של יוסף שזכה ביותר לבחי' הנ" להיינו לקשר עצמו אל השכל דקדושה שיש בכל דבר כמבפ"נ. ע"כ אמר לו דייקא בחר לנו א נשי םדרז,ל שהשוהו לו וכו'. זה בחי' והיה אור הלבנה כאור החמה. וזה וצא (מן הענן) הלחם בעמלק. כי עיקר מלחמתו של עמלק הוא על החלושי כח ואין לאל ידם להתגבר על יצרם והם בחי' אותם שהיה הענן פולטן שנדחו ונתרחקו מן הקדושה קצת ועליהם מתגבר ביותר לתופשם ברשתו לגמרי. וע,כ אמר לו משה שיצא להלחם בעדם. וזה שתירגם יונתן שעמלק בא בשביל המחלוקת והמריבה שהיה בין יעקב ועשו היינו כנ"ל. וזה מחר אנכי נצב על ראש הגבעה. היינ ושלא יתיירא ממנו כי גם הוא ילחום עמו ברוחנות וכמובא בזוה"ק. וזה ומטה האלקים בידו. כי מטה האלקים מרמז על כח הבחירה כמובן במאמר בטח בה' סימן ע"ט. ומשה זכה לכבוש את הבחירה כ"כ עד שהיה יכול לעזור לבטל בחירה ג"כ ולהכניע ולבט לממנו קליפת עמלק שהוא בחי' היצה"ר אבל עכ"פ צריך האדם בעצמו להלחם ג"כ עמו כי אם אין אני לי מי לי וכמבואר במ"א וע"כ גם כאן משה נלחם עמו ברוחניות ויהושע ואנשיו יצאו ללחום עמו בגשמיות בפועל ממש. וזה והיהי כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו'. ודרז"ל כשישראל מסתכלן כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו נוצחין וכו'. היינו כנגד שני הבחינות הנ"ל. שצריכין להסתכל כלפי מעלה היינ ועל השכל דקדושה שיש בכל דברולקבל על עצמו עו למלכות שמים שלימה שזה בחי'. משעבדין את לבם וכו' וזה הדבר נעשה בכל דור ברוחניות ע"י הצדקי הגדול, שהוא בחי' משה בבחי' והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישרא לאבל בודאי צריך כ"א להתגבר בעצמו ג"כ וללחום מלחמות ה' ולהסתכל כלפי מעלה ולשעבד את לבו וכו' כנ"ל. וזה ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' העמלק מדר דר. ומובא בזוה"ק דיורא עילא ה ודיורא תתאה שזה ג"כ שני הבחי' הנ"ל.

וזה שארז,ל אין השם שלם ואין הכסא שלם וכו' מה שמו דא חכמה. וכסא הוא בחי'מלכות. וזה זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' כי צריכין לזכור זאת היטב בכל עת שיש שונא ואויב כזה שאורב על האדם בכל עת ובפרט בעת חלישותו ועיפותו וזה ויזנב בך וכו' כי זה עירק מחמתו לנתק את האדם מן השכל דקדושה בחי' ראש ומוין ולהכניס בו כסילות ושטות שזה בחי' זנב שהוא ההיפוך ממש מן הראש. וזהולא ירא אלקים. כי מחמת שלפעמםי מתלבש עצמו במצוות יעושה עצמו כאלו הוא ירא וכו' וע"כ צריכין ליזהר בהזה. כי באמת הוא רשע ערום ולא ירא אלקים וכל שכוונתו לרע ח"ו. וזה והיה בהניח וכו' תמחה את זכר עמלק וכו' לא תשכח. כי השכחה נמשכת ג"כ מבחי' התגברות עמלק שמחשיך על המוין וממשיך שכחה וע"כ צריכין ליזהר מזה. וזה שארז"ל ג' מצווות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ששם עיקר שלימות התיקונים הנ"ל כי א"י בעצמה הוא בחי' מלכות דקדושה ואוירה מחכים ושם עיקר מקום התורה והתפלה וכמבואר במ"א וזה להעמיד להם מלך בחי' מלכות כנ"ל. ולהכרית זרעו של עמלק בחי' ביטול המלכות דסט"א. ולבנות להם בית הבחירה שהוא בחי' אור השכל דקדושה כי כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה ביהמ"ק בימיו: וזה ויאמר שמואל אל שאול אותי שלח ה' למשחך למלך כי המלך נמשח בשמן שהוא בחי' חכמה ע"י נביא שהוא ג"כ מבחי' זו בחי' ונביא לבב חכמה כנ"ל וזה בחי' ומבינה נביאים וכו' כידוע ובפרט שמואל שהיה גדול מאד במדריגת הנבואה והודיע לו זה למען ידע מכחו ואיך שבידו לבטל קליפת עאמלק שהוא כלליות המלכות דסט"א כידוע. וזהויך שאול את עמלק וכו' ויתפוש את אגג מלך עמלק חי וכ'ו. ובזה פגם מאד כי עבר על דברי שמואל ועי"ז היה לעמלק בחי' היצה"ר מקום ביותר לינק ולקבל מניצוצי החיות דקודשה שנפלו ולהתגבר עי"ז ביותר מאחר שכבר היה בידו של שאול והוא ברצונו השאיר אותו בחיים וגם זה היה העיקר ע"י שנתלבש היצה"ר שרו של עמלק במצוות ויראות נפילות עד שהיה שאול מסופק אם לא יהיה לו איזה עוון ח"ו אם יהרוג אותו וכמבון ממה שדחז"ל על וירב בנחל. וכן במה שחמל על מיטב הצאן והבקר פגם מאד כאשר הוכיח אותו שמואל ע"ז.

וזה שאמר לו וישלחך ה' בדרך ומאמר לך והחרמת את החטאים את עמלק ונלחמת בו עד כלותם אותם. כי הם מבחי' היצה"ר שממנו כל החטאים כמו שדרז"ל על פסוק יתמו חטאים מן הארץ, ע,כ צריכן לכלות אותם לגמרי ולא ליתן להם שם חיות ויניקה כלל. וזה שהשיב לו שאול שהשאירו הצאן והבקר בשביל קרבנו תוזה ג"כ בחינת התלבשות במצוו. ושמואל הוכיחו על זה כ יהוא מצוה הבאה בעבירה. וזה החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' וכו' וימאסך ממלך כי פגם עי"ז במלכות דקדושה ונתן כח לבחי' ההיפוך ח"ו. וע"כ נתחרט שאול ע"ז מאד ועשה תשובה כמבואר במקרא.

ואח"כ הרג שמואל בעצמו את אגג וחתכו לד' ובזה המשיך בחי' הכנעה וביטול כל הד' מלכיות דסט"א וכמבואר במ"א. ומשורש נחש שהוא אגג יצא צפע שהוא המן שהיו ישראל בסכנה גדולה על ידו. וזה שסיפרה המגילה איך שהתגבר אז בימי אחשורוש בחי' המלכות דסט"א עד שהיה מולך עכו"ם אחד על כל העולם. וזה שארז,ל מלך טפש היה כי הוא מבחי' מלך זקן וכסיל ועשה משתה גדול כ"כ. וכאשר טוב לב המלך ביין אמר להביא את ושתי ובזה גילה פחזותו ביותר בבחי' לא יחפץ כסיל בתבונה וכו' כי עשה נבלה כזאת ושטות כזה ובעבור זה נתבזה מושתי שא מרה לו דברי ביזיון ונתגלה שבאמת אין לבחי' המלכות דסט"א שום ממשלה כלל כי הלא אינו מושל גם בביתו ועל אשתו והכל רק בבחי' כח המדמה בשביל כח הבחירה ואז נהרגה ושתי המרשעת והכל היה בהשגחת השי"ת ולטובת ישראל. ואח"כ מספרת המגילה מענין מרדכי ואסתר שהם כנגד שני הבחינות הנ"ל. כ ימרדכי הוא בחי' בשמים ראש מר דרור כמו שדרז"ל וזה בחי' החכמה והמוחין שהם בחי' הנשמה שנהנית מן הריח כנ"ל. וזה בן יאיר שהאיר עיניהם של ישראל כי החכמה הוא עיקר האור. ועי,ז התפלה נשמעת וזהו בן שמעי בן קיש שהקיש על דלתי רחמים כמ ושדרז,ל וזה איש ימיני בחי' לב חכם לימינו. וזה ויהיה אומן את הדסה היא אסתר וכו' אסתר הוא בחי'המלכות דקדשוה כידוע ומרדכי שהוא בחי' החכם האמת שזכה לחכמה דקדושה הוא כביכול מגדל אותה כי עיקר חיותה מבחי' החכמה כנ"ל. וע"כ נקראת ג"כ הדסה על שם הריח והדסה גימטריא חכמה עם הכולל כידוע כי היא ג"כ בחי' חכמה תתאה חכמת שלה כידוע. וזה שארז"ל אסתר על שם אסתהר ר"ל לבנה בחי' לבנה הנ"ל. וזהו ותהי אסתר נשאת חן וכו' כי כשהמלכות בחי' נו"ן מקושר להחכמה בחי' חי"ת עי"ז נעשה חן כנ"ל. וזה ותלקח אסתר אל המלך וכו' כי התגברה אז בחי' המלכות דסט"א כ,כ עד שכביכול בחי' אסתר נלקחה לבית המלך אבל באמת לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים כשארז,ל שלא נגע בה כלל רק שידה נזדמנה לו בדמות אסתר. אך אעפ"כ בוודאי התגברה אז ההסתרה מאד על בחי' המלכות דקדושה בבחי' ואנכי הסתר אסתרי וכו' כשדרז,ל. וזה ויאהב המלך את אסר וכו' ותשא חן וחסד לפניו בחי' חן הנ"ל וישם כתר מלכות בראשה וכו' כיהיא מבחי' המלכות ונאה לה כתר מלכות. וזה אחר הדברים האלה גדל המלך וכו' את המן וכו' ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה בכדי שלא ליתן כח לבחי' מלכות דסט"א בחי' אלקים אחרים כשארז"ל שעשה המן עצמו ע"ז ואז רצה החן להשמיד ח"ו את כל היהיודין ע"י תוקף התגבורת המלכות דסט"א סטרא דמותא וישרא להיו אז בסכנה גדולה על שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ובזה נתנו כח לבחוי' המלכות דסט"א ביותר ועל שנהנו מסעודתו של אות רשע כי ע"י פגם האבכילה מתגבר בחי' עשו מלכות דסט"א כנ"ל בפרט שנהנו מסעודה כז ושהיתה העיקר על פגם בחי' מלכות דקדושה ותוקף התגברות המלכות דסט"א כשדרז"ל על פסוק כשבת המלך על כסא מלכותו ומרדכי ידע מכל ה ע"כ הרעיש העולם מאד ויזעק זעקה גדולה וכו' וצוה על אסתר שתלך אל המלך לבקש מלפניו על עמה. ואסתר צותה לגזור תענית שלשה ימים בכדי לתקן פגם האכילה הנ"ל. ולהכניכע בזה כחו של עשו מלכות דסט"א. ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות שלבשה רוח הקודש מבחי' המלכות דקדושה.ויהי כראות המלך את אסתר המלכה וכו' נשאה חן בעיניו בחי' חן הנ"ל. וזה בחי' הסעודה שזימנה אסתר להמן ובזהבעצמו פחים טמנה לרגליו כשארז"ל. כי ואתה מרום לעולם ה' כי כך דרך והנהגת מלכות דקדושה שבתוקך התגברות החשכות וההסתרה ע"י גודל הצלחת הרשעים שהם מבחי' המלכות דסט"א אבל באמת בזה בעצמו טומנת פחים לרגליהם בבחי' בפרוח רשעים כמו עשב וכו' להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ה'.וה ליהודים היתה אורה זו תורה שעל ידה נותנין כח לבחי' מלכות דקודשה. וזהו שמחה זה יו"ט שאז יעקר זמן עליית המלכות דקדושה כמבואר במ"א. וזה וששון זו מילה בחי' כריתת הערלה שהיא מבחי' המלכות דסט"א קליפת עשו עמלק. וזה ויקר אלו תפילין שהם בחינת מוחין בחי' אור החכמה והשכל דקדושה הנ"ל: וזה בחי' תענית אסתר שמתענין קודם פורים זכר למה שהתענו אז וכן משה התענה ביום מלחמת עמלק כשארז"ל בתענית היו שרוים בכדי להכניע כחו של עשו שאחיזתו בושט וכבד שהם כלי האכילה והמזון הגשמי ולהמשיך ולעורר זכותו וכחו של יעקב שעיקר חיותו וקיומו הוא ע"י מזון הרוחני מזונא גנשמתא שמקבל מאור חכמה העליונה בחי'והחכמה תחיה וכמובא מזה בזוה"ק:

סימן תרפ"ז

וזה בחי'חיוב קריאת המגילה בצבור. לפרסומי ניסא בפני כל עם ועדה כי גם בעבדותינו לא עזבנו וכו'. כי גם בתוקף ההסתרה של התגברות המלכות דסט"א והיצה"ר גם אז השי"ת עמנו ומשגיח עלינו בעין הרחמים והחמלה ומציל אותנו מיד כל הקמים עלינו. ובחי'המלכות דקדושה עושה את שלה גם אז ותבוא ותתחנן לפני המלך מלכו של עולם להעביר את רעת המן ימ"ש ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים לאבדם ח"ו. רק שבוודאי גם אנחנו צריכין להשתתף עמה ולהרבות בתשובה ותפלה וצדקה ותחנונים עד ישקיף וירא ה' וכו' וירחם עלינו ויגאלנו גאולת עולם. וזה בחי'חיב אדם לקרות המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום. נגד שני הבחינות הנ"ל היינו בחי' מלכות שהוא בחי' מדת לילה ואור השכל שהוא בחי' יום: וזה מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה. כי אף שת"ת כנגד כולם וגדול כח וזכות תלמוד תורה שעיקר הכנעת היצה"ר מלכו תדסט"א הוא ע"י ת"ת כנ"ל בפרט זכות ת"ת דרבים בוודאי גדול מאד. אעפ"כ ענין קריאת המגילה ולפרסומי ניסא בצבור גדול כל כך עד שדוחה גם ת"ת בפרט כי באמת עי"ז אדרה ניתוסף חשק חדש בכ"א ונתעורר לקבל על עצמו עול תורה ועול מלכות שמים מחדש וכמ ושהיה אז בשעת הנס וכמו שארז"ל הדר קבלוה בימי אחשורוש שנאמר קיימו וקבלו וכו':

סימן תרפ"ח

וזה בחי' כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. וארז"ל כ יתקנו זה לכבוד ארץ ישראל שהיתה חרבה בימים הללו. וגם זכר ליהושע בן נון שהוא הראשון שיצא ללחום בעמלק כי פני יהושע כפני לבנה והיה דבוק מאד במשה רבינו ופני משה כפני חמה וע"כ היה לו כח להכניע בחי'חמה ולבנה דסט"א בבחי' וחפרה הלבנה ובושה החמה שמרמזין לס"מ ונוקביה כמבואר בתיקונים וכמובן גם בפנים. וזה בחי' עד בא השמש שנאמר במלחמת עמלק וארז"ל שהעמיד משה אז את השמש והבטיח גם ליהושע שיעשה כן. כי משה זכה לשלימות אור החכמה העליונה שהיא שורש בחי'או רהשמש דקדושה ויהושע זכה לשלימות בחי' אור הלבנה כשהיא מקבלת אורה מהשמש העליון ומבואר בזוה,ק שמחמת זה הכניס יהושע דייקא את ישראל לא"י שהוא בחי' לבנה. והנה אז בימי אחשורוש היתה ארץ ישראל בחורבנה שזה בחי' פגימת הלבנה ואעפ"כ כשזכו ישראל לנס זה של פורים ותךקנו לקרות המגילה לפרסומי ניסא כנ"ל נתעורר ונמשך אז מחדש בחי' קדושת א,י שנכבשה על ידי יהושע שהוא היה הראשון שזכה להוציאה מרשות הסט"א ולהרוג הל"א מלכים ולהחזירה לרשות הקדושה והכל בכחו של משה רבינו כנ"ל. וע"כ כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון והיו אז בשלימות בנינים כי בתי ערי חומה הם עיקר הישוב של א"י וע"כ משונים בדינים משאר עירות כמבואר בתורה בפרשת בהר סיני.

ע"כ משונים בדינם ג"כ לענין קירתא המגילה שקורין בהם בט"ו שאז אור הלבנה בשלימות ועומדת נגד השמש ממש. (וכמבואר מזה בזוה"ק בענין פסח ג"כ) שזה עיקר השלימות כי זה בחי'שה ויהושע כנ"ל. שעי"ז מכניעי קליפת עמלק לגמרי וגם ט"ו הם בחי' י"ה שבשם יהושע ודרז,ל יה יושיעך שמרמזים על בחינת המוחין ואור השכל כידוע וכמובא גם בתיקונים כי יד על כס יה מרמז על י"ד וט"ו של פורים. וע"כ גם כל הסמוך לו ונראה עמו נידון ככרך כי נמשך גם לשם הארה יתירה ביותר. אבל כפרים ועירות גדולות שאינם מוקפות חומה מימות יהושע קורין בי"ד שאז עדיין לא קבלה הלבנה אור השמש בשלימות שזה בחי' אור השכל ממש. אבל גם אז אורה גדול ומאיר מאד אבל עדיין היא רק בחי' מלכות בחי' אמונה שזה בחי' יד בחי' י"ד אותיות שבתיבות ה' אלקינו ה' (כמובן בהקדמת התיקונים) שבהם עיקר קבלת עול מלכות שמים וזה בחי' מלכות דוד שמספרו ג"כ י"ד והוא עסק כל ימיו במלחמות עם מלכי העכו"ם עד שזכה לגמור הכיבוש של א"י וע"כ אח"כ בימי שלמה שהיה שלום ומנוחה שלימה היה סיהרא באשלמותא. ודוד היה הדור הארבעה עשר לאברהם אבינו שהתחיל להאיר ושלמה הדור החמשה עשר שזה בחי' י"ד לחודש וט"ו לחודש וכובן במדרש רבה בפ' החודש הזה לכם וע"כ אפילו כרכים של חוץ לארץ יש להם דין זה ג"כ כי א"י נכבשה בכח וקדושה כזאת שמשנכבשה א"י יכולין ישראל לכבוש גם כל מקומות של חו"ל להמשיך עליהם קדוש תא"י כמובן בדברי רז"ל הובא ברש"י על פסוק כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו. וע,כ באמת גם עכשיו בכל מקום שישראל נתיישבו שם יש שם איזה בחי' מקדושת א"י. וע"כ גם שם יש חילוק זה בין מוקפות חומה מימות יהושע אם לא. וע,כ תקנו אז עוד זמנים על קריאת המגילה היינו בי"א י"ב י"ג. כי אחר עשרה ימים בחודש נחשב כבר בחי' מילוי הלבנה מפגימתה רק שאינו בשלימות עד ט"ו לחודש וכמובן בזוה"ק ע"כ יכולים בני הכפרים להקדים קריאתם מאז אבל יותר מט"ו לא כי ולא יעבור כתיב כי הם כבר מימי חסרון הלבנה.

ומחמת שהאדם הוא בעל בחירה ואינו עומד על מדריגה אחת ובגשמיות ג"כ ע"פ רוב הוא מטולטל ממקום למקום ע"כ מחויב להשתדל בתיקונים הנ"ל כל אחד כפי מקומו ושעתו וכמבואר לעיל וע"כ גם בענין זה ארז"ל פרוז בן יומו קרוי פרוז מוקף בן יומו קרוי מוקף. וע, המפרש בים וכו' ולא יהיה לו מגילה בי"ד יש אומרים שקורא אפילו מתחלת החודש מאחר שכבר התחילה הלבנה להתמלאות מחדשד קצת. וע"כ אין קורין המגילה בשבת בכדי שלא יבא עי"ז לאיזה חילול שבת שקדושתו גבוה מאד כי אז נמשכין כל התיקונים הנ"ל בתכלית השלימות כנ"ל:

סימן תרפ"ט

וע"כ גם נשים שהם מבחי' מלכות בחי' לבנה חייבות לשמוע מגילה וי"א שאינם מוציאות את האנשים כי הם במדריגה גבוה מהם והם כנגד בחי'חמה. וע"כ קורא אדם את המגילה בין עומד שהוא מבחי' דכורא בחי' חמה בין יושב שהוא מבחי' נוקבא בחי' לבנה כידוע.

וע"כ קראה על פה לא יצא כי הכתב והקריאה הם ג"כ בחי' חמה ולבנה כנ"ל שזה בחי' לא כשאני נכתב אני נקרא וכמבואר במ"א. וע"כ צריכין לקרותה מתוך הכתב דייקא שלא להפריד ביניהם ח"ו. וע"כ צריך לקרותה כסדר דייקא. כי ע"י שמפרידין אותה מן דודה ח"ו עי"ז נעשה בחי' שלא כסדר כמובן בליקות"מ במאמר כי תצא סי' פ"ב.

וע"כ צריכה שירטוט כאמתה של תורה וכן עוד בהרבה ענינים דינה כספר תורה כי על ידה ממשיכין בחי' התיקונים הק' שממשיכין על ידי עסק התורה היינו שנותנים כח למלכות דקדושה להתגבר כנגד בחי' מלכות דסט"א בחי' היצה"ר שזה בחי' מה שנאמר על התורה כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וכו' כמבפ"נ. וזה בחי' השירטוט שהוא בשביל שיהיו כל השורות שוות וישרות שזה בחי' כי ישרים דרכי ה' היפוך מדרכי היצה"ר שעושה את האדם משוגע ממש ומוליך אותו בדרכים עקומים ומעוקלים ועקלקלים ח"ו. וזה בחי' הג' ברכות שמברכין קודם קריאת המגילה. היינו על מקרא מגילה. זה בחי' מה שע"י מקרא מגילה נתגה אור וכח המלכות דקדושה אשר מלכותו בכל משלה ואפילו בעת התגברות ממשלת המלכות דסט"א אעפ"כ גם אז לא עזבנו ה' אלקינו והיא שעמדה לאבותינו ולנו וכו' (עיין בכונות הגדה של פסח) והכל בכח החכמה העליונה שמשם מקבלת כחה וגבורתה בבחי' ט ובה חכמה מגבורה. וזה בחי' האור הגדול העליון שמתגלה בפורים בפרט בשעת מקרא מגילה כמבואר בכונות. והחכמה כלולה מתלת מוחין וכנגד זה הם הג' ברכות כמובא בספרים. גם ברכת שעשה נסים הוא על בחי' חיבור חמה ולבנה שהםבחי' מ"ה וה' גימטריא נס גם מרמז על שאפילו בשעת נפילת המלכות דקדושה שהיא בחי' נו"ן אעפ"כ השי"ת סומך אותה ע"י אור החכמה שמאיר בה שזה בחי' מה שלא נאמר נו"ן באשרי וכו' ואעפ"כ חזר דוד וסמכה ברוה"ק (שזה בחי' רוח חכמה הבא מקודש כמבואר במ"א) וכמובא גם לעיל בענין ברכת הנסים. וברכת שהחיינו וכו' הוא על החיות חדש דקדושה שזוכין לקבל עכשיו מחדש ע"י הארת המלות והחמכה דקדושה שמשם עיקר החיות כנ"ל ואחר המגילה מברכין הרב את ריבונו וכו' היינו על ביטול והכנעת המלכות דסט"א ומסיימין הנפרע לנו מצרינו האל המושיע. אל הוא נהיר דחכמתא כמובא שעי"ז נמשכין חסדים גדולים בחי' חסד אל כל היום ונמתקין כל בחינות גבורות לישועה לישראל ולפורעניות לבחי' המלכות דסט"א והנה כשלו ונפלו ואנחנוקמנו ונתעודד:

סימן תרצ"ד

וע"כ צריכין להרבות בצדקה ומתנות לאביונים בפורים וארז"ל כל הפושט יד נותנין לו. להורות כי נמתקים אז כל הצמצוצים והדינים ונמשכים חסדים ורחמים גדולים בלי שום ערך וגבול כלל. וגם כי המלכות דקדושה היא בבחי' מסכן וחכם כי לית לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת מאור החכמה ע"כ צריכין לעורר אז מדה זו ביותר ע" ישנמשך אז השפעה והארה גדולה מבחי' החכמה העליונה לבחי' המלכות דקדושה.

וזה בחי' משלוח מנות איש לרעהו כי כשהמלכות בחי' לבנה מקבלת אור החכמה בשלימות אזי נעשה בחי' אור הלבנה כאור החמה וע"כ נקראת אז בחי' רעהו. וזה בחי' שתי מנות לאדם אחד כי הארת החכמה היא בחי' בכורה שהיא בחי' פי שנים בחי' לחם משנה כמובא לעיל בענין שבת.

וזה בחי' אורך ימים בימינה וכ"ש עושר וכבוד כי בזה כלול גם בחי' הברכות שקיבל יעקב כי בצל החכמה בצל הכסף משא"כ בעת וזמן שאינה מקבלת כביכול אור החכמה בשלימות ח"ו. אזי אע"פ שבהעלם מקבלת גם אז שפע וחיות מחכמה עליונה אעפ"כ אז כלל ישראל בבחי' אביונים שתאיבים לכל דבר ואין להם. כי חסר להם הן ברוחניות והן בגשמיות ואז קשה לזכות לשתי שלחנות. וזה בחי' שתי מתנות לשני אביונים בחי' אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד.

ובפורים ממשיכין שתי הבחינות הנ"ל ומגלים זאת כי גם בשעת הנפילה והירידה בחי' חסרון הלבנה והסט,א מתגברת מאד אעפ"כ גם אז מאיר השי"ת ומשפיע עלינו שפע אור החכמה ועי"ז ממשיך לנו שפע רוחניות ושפע גשמיות. אך בעת שזוכין ישראל לשתי שלחנות כי נקראים אז רעים ואהובים למקום ומקבל כל אחד שתי מנות כנ"ל (ועיין בכונות מבואר קצת באופן אחר ושבעים פנים לתורה ובפרט כי אין לנו עסק כ"כ בנסתרות רק אנו מרמזין קרוב לפשוטו ואולי יש לכוין גם מ"ש שם על דרך זה ג"כ) וזה בחי' מצוות הסעודה של פורים כי אז נתתקנת האכילה בקדושה גדולה מאחר שנמשך אז הכנעה גדולה לבחי' קליפת עשו ועמלק ימ"ש ואז האכילה והשתיה רק בבחי' מוחין עליוני םכמובן בכונוות בחי' אכל י"ה שת י"ה. וזה בחי' גודל השמחה של פורים כי נתגלה אור גדול בעולם וזוכין כל ישראל לראות בעינים פקוחות על אור החכמה והשכל שיש בכל דבר שזה בחי' מאור עינים ישמח לב ונאמר אור צדיקים ישמח. וזה בחי' ליהודים היתה אורה ושמחה. וזה כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ודרז"ל זה מרדכי וכן זוכין לקבל אז עליהם עול מלכות שמים שלימה ועול תורה ומצוות באהבה ושמחה גדולה ומכניעין בחי' המלכות דסט"א שמשם עיקר היגון ואנחה בחי' במשול רשע יאנח עם ואז היא בחי' ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. וזה בחי' מצוות ריבוי השתיה בפורים בכדי להמשיך שמחה יתירה כ"ש ויין ישמח לבב אנוש. וגםגי ממשיכין אז בחי' ויבא לו יין וישת שזכה יעקב עי"ז לקבל הברכות ביצחק כמבואר בזוה"ק בזה סודות נפלאים. וזה שחייבו רז"ל לומר בפורים ארור המן ברוך מרדכי וכו'.

היינו להבדיל בין האור ובין החשך שלא יהיה אור וחושך מעורבבין שמשם עיקר אחיזת היצה"ר להלביש עצמו במצוות.ו וכן מחמת שאין היצה"ר והכסילות יכולין להעז פניו כ"כ להסית תיכף את האדם לסור מדרך הטוב לגמרי ולכפור בכל ח"ו ע"כ הדרך שמבלבל דעת האדם לאחוז החבל בשני ראשים לעבוד את יוצרו ולשמוע ג"כ לעצת יצרו ובאמת הם שני הפכיים ממש כי לא יגורך רע כתיבו הכתוב צווח על זה אוהבי ה' שנאו רע כי א"א לאהוב את שניהם. וזה שגילו רז"ל את פחוזתו של היצה"ר שבתחלה מסית את האדם ומכשילו בדבר קל אבל תכלית כונתו להרע לגמרי ח"ו שזה בחי' מה שארז"ל כך דרכו של היהצ"ר היום אומר לו עשה כך וכו' ולמחר אומר לו עבוד ע"ז. וע, עיקר שלימות קבלת עול מלכות שמים והשגת אור השכל דקדושה הוא למאוס ברע ולבחור בטוב ולהביל בין האור ובין החשך שזה בחי' ארור המן וכו' ברוך מרדכי וכו' וכן ארורה זרש וכו' ברוכה אסתר וכו'. היינו להאמין כי תכלית התגברות הסט"א אעפ"כ בוודאי יש טוב לעומת רע ובוודאי יש כח למדת טוב להתגבר עד הרע כי ימין ה' רוממה. אבל אעפ"כ אמרו מחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כי מתחלה צריכין להתגבר בשמחה עד שיבדיל ויפריש הרע מן הטוב לגמרי אבל צריכין להגדיל השמחה עוד ביותר עד שלא ידע ויבין כלל איך אפשר לערוב הטוב עם הרע ולאהוב את שניהם ח"ו מאחר שהם שני הפכיים לגמרי ומעט מן האור דוחה מן החשך וכן איך אפשר להפוך עבירה למצוה ח"ו מאחר שהם שני הפכיים ממש. וזה עד דלא ידע בין ארור המן שזה בחי' סור מרע לברוך מרדכי שזה בחי' ועשה טוב והוא לא ידע ולא יבין כלל למה חלקו זה לשתי בחינות כאלו הם שני דברים ובאמת הם אחד כי כשזה קם זה נופל וכשנותן כח ליצ"ט שזה בחי' ברוך מרדכי ממילא בוודאי בטל כחו של יצה"ר שזה בחי' ארור המן ואין צריך כלל להבדיל ביניהם מאחר שהם בעצמם מובדלים ומופרשים זה מזה לגמרי מהיפוך אל היפוך ממש. והתנוצצת הדעת זהזה הוא מעין בחי' הדעת שלעתיד כשיתבטל כח הבחירה אז לא יבינו לכאורה כלל איך היה להאדם הבעל שכל בחירה מאחר שהרע והטוב והמות והחיים הם שני הפכיים ממש ואיך אפשר לטעות בזה. אך כבר ידוע מענין התערבות הטוב והרע מסוד שבירת כלים ובכל מדה ומדה ובכל דבר ודבר יש מבחי' הניצוצות הנפולות כידוע. וע"כ כשמתחיל להתבונן בזה בזה בעצמו מעורר כח הטוב של הניצוצות הנפולין שנתלבשו בתוך הרע ומתחילין להתעורר להתגבר ולצאת מתוך החשך והרע שאז יתבטל הרע ממילא ובזה מוציא ומברר בחי' ניצוצי השכל דקדושה שיש גם במקומות אלו כביכול. אך בכדי שלא יתגרה היצה"ר והסט"א עי"ז ביותר ע"כ צריכין להמשיך ענין זה מתוך השמחה של שכרות ובלבול הדעת קצת שזה בחי' עד דלא ידע וכעין שמבואר בכוונות: וזה שסיפרו רז"ל (מגילה דף ז' ע"ב) רבה ור' זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסוס קם רבה שחטיה לר"ז למחר בעי רחמי ואחיה לשנה אמר ליה ניתי מר וניעבד סעודת פורים בהדי הדדי א"ל לא בכל שעתא ושעתא מתרחשים ניסא. ויש לרמז בדרך צחות קצת כי תרגומו של תיבת גדול הוא רבה וכן תרגומו של תיבת קטן הוא זעירא וכמו שקראו לר"ז קטינא חריך שקיה וזה בחי'חמה ולבנה בחי' מאור הקטן ומאור הגדול. כי רבה היה עוקר הרים בר שכל נפלא וחריף גדול ור' זירא היה ג"כ חריף גדול ואמר ליה רבנן לר"ז מחדדן שמעתך ואמר להו דיממא נונהו היינו מחמת גודל ענותנותו החזיק עצמו לבחי' מאור הקטן שאין לו אור מעצמו רק מה שמקבל מהמאור הגדול שהוא בחי' יום. וע,כ כשנכללו עם סעודת פורים זה עם זה כי באמת בסעודת פורים כלולים שני התיקונים הנ"ל שהם בחי' חמה ולבנה אך העיקר מאיר אז אור השכל העליון שהוא בחי' יום וע,כ סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו. וזה בחי' אכלי"ה שתי"ה המובא לעיל. כי סעודת פורים הוא בחינת הארת מוחין עליונים מאד ובפרט השתיה של פורים כנ"ל. וע"כ איבסוס קם רבה ושחטיה לר"ז. כי האיר אז בחי' המאור הגדול בחי' אור השכל העליון בהארה גדולה כ"כ שכביכול נתבטל ונעלם בחי' אור המאור הקטן וכעין שאמרה הלבנה כשאמר לה השי"ת לכי ומשולי ביום ובלילה ואמרה שרגא בטיהרא מאי מהני. ועי"ז נתבטל כח הבחיר' לגמרי כי עיקר הבחיר' ע"י בחי' מאור הקטן לממשלת הלילה וכמובן גם בפנים. וע"כ לעתיד שיהיה באמת אור הלבנה כאור החמה אז יתבטל באמת כח הרע והבחירה לגמרי. והם המשיכו בחי' זאת בעוה"ז ממש ע"י קדושת סעודת פורים שזה בחי' עד דלא ידע וכו' הנ"ל. וזה למחר בעי רחמי ואחיה בכדי שלא תתבטל כח הבחירה לגמרי כנ"ל. וע"כ לשנה האחרת בקש רבה עוד לעשות סעודת פורים ביחד ונשתמט ממנו ר' זירא כי לאו בכל שעתא מתרחיש ניסא. ומזה למדו יש פוסקים שמעתה נדחה מימרא זאת דעד דלא ידע ויש שפירשו שממעשה זאת מובן שהפירוש האמיתי דעד דלא ידע הוא עד ולא עד בכלל היינו שצריך לצמצם קצת גם בשעת השתיה בכדי שלא לקבל עי"ז בחי' מוחין כאלו שהם בבחי' ביטול כח הבחירה לגמרי אבל אעפ"כ יהיה סמוך לבחי' זאת שהוא מעין עוה"ב שזה בחי' עד דלא ידע עד דייקא כנ"ל. עוד יש לומר כפושטו שצריך לבסומי עד דלא ידע וכו' היינו שיזכה לבחי' כזאת שגם הרע יתהפך לטוב ויהיה נעשה כסא אל הקדושה שזה בחי' ואהבת וכו' בכל לבבך בשני יצריך: וכן בענין משלוח מנות י"ל ג"כ כפשוטו כי ע"י הארת המוחין שנמשכין אז נמשך שלום גדול בין איש לרעהו כי עיקר השלום תלוי בדעת כמבואר במ,א וע"כ שולחין מנות איש לרעהו באהבה וחיבה ושלום גדול, וכמו כן גם ברוחניות צריך להטיב מטובו לאחרים ולהשפיע שפע הדעת והמוחין גם לחבירו וכן חבירו ישפיע בו הארת דעתו בבחי' ומקבלין דין מן דין וזה בחי' משלוח מנות כי המן הוא בחי' דעת כידוע איש נקרא הבר דעת פרט לקטן שאינו איש שאין דעתו שלימה וזה לרעהו.

וזה בחי' השתי מנות כי הארת הדעת שצריך להאיר בחבירו צריך ג"כ להיות בשתי הבחי' הנ"ל בחי' שכל ואמונה חכמה ומלכות שהוא בחי' צמצום. וזהו שארז"ל ר"י נשיאה שדר ליה לר' אושעירא אטמא דעגלא תילתא. רמז לבחי' אמונה בחינת מלכות שהוא בחי' רגלין ובחי' עגלא כמבואר במ"א וגרבא דחמרא שהוא בחי' מוחין בחי' חמרא וריחני פקחין, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות וכו' היינו כנ"ל. וזה שסיפרו עוד רבה שדר ליה למרי וכו' הדר שדר ליה איהו וכו' אמר אביי השתא אמר מר אנא שדר ליה חוליא ר"ל מיני מתיקה ואיהו שדר ליה חורפא.

וכל זה כי גם ברוחניות צריך להיות כך כי צריכין להשפיע לחבירו כל אחד כפי בחינתו זה יש לו בחי' מוחין כאלו שהם בחי' מיני מתיקה וזה יש לו מוחין כאלו שה םבחי' חורפא וצריכין לכוללם זה בזה בבחי' ומקבלין דין מן דין הנ"ל וזה שסיפר אביי עוד מענין ריבוי מניי מאכלים שהיו אצל מרי בר מר לכבוד סעודת פורים וסיים אביי ואמר היינו דאמרי אינשי כפין עניא ולא ידע וזה ג"כ מוסר גדול לענינינו כי לפעמים נדמה לאחד כי יש לו בעצמו בחי' מוחין ודעת ולמה לו להשתדל לקבל מחבירו ובאמת הוא טעות כי צריך האדם להחזיק עצמו כעני בדעת ומה שנדמה לו שהאו שבע ומלא רצון מבחי' המוחין שלו בעצמו זה בעצמו מחמת גודל עניות דעתו ע"כ לא ידע ולא מרגיש כלל אם הוא רעב וצריך לקבל מחבירו וזה אמר כנגד בחי' המלכות בחי' היצ"ט שנקרא מסכן וחכם כי הוא יודע ומרגיש עניותו כי לית ליה מגרמיה כלום רק מצפה ומשתוקק לקבל הארת החכמה העליונה וזה שאמר עוד אי נמי רווחא לבסומי שכיח היינו שהוא שבע באמת מבחי' השפעת המוחין אעפ"כ צריך לקבל עוד וזה ג,כ בכלל מה שאמרו שתי מנות לאיש אחד היינו להשפיע בו שכל כזה שיצפה בכל פעם לקבל עוד.

וזה ומתנות לאביונים שהם בחי' עניי הדעת באמת צריכין להשפיע לכל אחד רק מתנה אחת כי אין להם כל ילקבל יותר. רק שצריכין להשפיע השפעה זאת לשני בני אדם והם יקבלו אח"כ זה מזה ויהיו נכללים ממילא שניהם משתי המתנות. וע"ד שארז"ל אצל ר' חייא איך שלמד לחמשה תינוקת חמשה חומשי תורה חומש אחד לכל אחד ולששה תינוקת ששה סדרי משנה ואמר להם שילמדו זה עם זה ויהיו כלולים מכולם ממילא. וזה שסיפרו שם אח"כ אביי בר אבין וכו' מחלפי סעודתייהו להדדי רמז ג"כ לבחי' הנ"ל. וממילא מובן כי אי אפשר לבאר בענינים כאלו רק ברמז וראשי פרקים וכל פטטיא דאורייתא טבין ועיין בפרי עץ חיים ב;דרושים לפורים ותבין לעניניו:

סימן תרצ"ו

וע"כ פורים מותר בעשיית מלאכה של שמחה או מה שלצורך פורים כי המלאכה הוא בשביל לברר הניצוצות שנפלו לתוך בחי' המלכות דסט"א וזה מותר בפורים כי אז עיקר הזמן לזה אך דייקא מלאכה של שמחה או לצורך פורים ברדי שלא ליתן איזה אחיזה לבחי' הסט"א שהוא בחי' עצבות בחי' עצבון ידינו כמבוארבמ"א להתגבר ח"ו על השמח' דקדוש שהיא עיקר בחי' החיות דקדושה שמקבלין מהחכמה ע"י בחי' המלכות דקדושה וע,כ ימי הפורים אסורים בהספד ותענית כי אסור לעורר אז שום עצבות שעי"ז עיקר התגברות קליפת עשו הרשע בחי' והיה כאשר תריד וכו' וכמבואר במ"א וע"כ אין נוהג בהם אבילות דפרהסיא כי הם ימי משתה ושמחה ויו"ט:

סימן תרצ"ז

וע"כ גם יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נוהגין בהם הספר ותענית ומרבין בהם קצת בשמחה ומשתה כי גם בהם נמשך הארת התיקונים הנ"ל שעי"ז נכנעת ונדחית הסט"א שהיא מבחי' יגון ואנחה וזוכין לקבל הארת החית דקדושה שהיא בחי' שמחה אך אעפ"כ עיקר שלימות קדושת פורים במקרא מגילה וכו' הוא האדר שני כי מסמך גאולה לגאולה עדיף. כי השני גאולות הם ג"כ בבחי' התיקונים הנ"ל. כי גאולה שבניסן היתה ע"י משה ששרשו בבחי' החמכה והשכל העליון בחי' פני חמה וע"כ ניסן הוא ראש לכל החדשים בחי' ראש ומוחין דייקא.

ואדר הוא סוף לכל החדשים שזה בחי' מלכות שנקראת סוף דבר כמבוארבמ"א ובו היתה הגאולה שע"י מרדכי ואסתר שהכניעו קליפת המן עמלק ימ"ד ובאמת נעוץ סוף בתחלתן. כי נס זה וגאולה זאת הוא מבחי' התנוצצת הגאולה האחרונה שע"י משיח בן דוד כי הוא יגמור הכנעת קליפת עמלק בשלימות בבחי' מלחמה לה' בעמלק מדר דר ודרז"ל עד דורו של משיח. וגאולה אחרונה תהיה ג"כ בניסן כשארז"ל ומשיח הוא בחי' משה בעצמו כי מה שהיה הוא שיהיה וכמבואר בזוה"ק.

וע"כ מסמך גאולה לגאולה עדיף. כי זה בחי' והיה אור הלבנה כאור החמה בחי' התחברות החי"ת והנו"ן המבפ"נ וכנ"ל. ובאמת גם באדר ראשון נמשך איזה הארה מבחי' התיקונים הנ"ל ע"כ צריכין להרבות בו ג"כ קצת בסעודה ומשתה ושמחה. וזה שארז"ל אין בין אדר הראשון לאדר ב' אלא וכו'.כי אין להפריד ביניהם לגמרי בבחינותיהם בכדי שלא ליתן מקום לבחי' עלמא דפרודא ח"ו לינק משם מאחר ששניהם הם מבחי' סוף דבר כנ"ל. ע"כ צריכים לכוללם ביחד בבחי' השמחה עכ"פ. וזה שמסיים הרב ז"ל בהגה זו וטוב לב משתה תמיד ומובא בשערי תשובה שגם הרב ז"ל נעץ סופן בתחלתם ויסד חתימה מעין פתיחה שני תמידים כסדרם כי פתח בריש הגהותיו שויתי ה' לנגדי תמיד וחתתם וטוב לב משתה תמיד.

ומבואר הענין מאד כפי ענינינו שאנו עוסקין בו כמבואר לעיל בהתחלת הקונטרס כי הרב ז"ל מלמד אותנו הדרך הקדוש שעוסק כאן רבינו זצ"ל שצריך כ"א מישראל לקשר עצמו אל השכל שיש בכל דבר בכדי שיאיר לו השכל הזה להתקרב להשי"ת עי"ז וכנ"ל. וזה עיקר הלימוד של שויתי ה' לנגדי תמיד היינו להסתכל ולהתבונן רק בהחיות אלקות והשכל והחכמה דקדושה שיש בכל דברובכל ענין כפי האדם והמקום והזמן ואז בוודאי יתקרב להשי"ת ע"י כל ענין. וכל סיבה וענין שיעבור עליו בוודאי יקבל באהבה ובשמחה ויהיה שמח תמיד בשמחה גדולה בבחי' איזהו עשיר השמח בחלקו היינ ובחלק ש לקצת התנוצצת הדעת ושהשכל שהאיר בו השי"ת שיהיה יכול להכיר ולהשיג אותו ית' ולדבקה בו באמת שזה עיקר החלק הטוב של כל אחד מישראל בבחי' חלקי ה' אמרה נפשי וכ"ש ד' מנת חלקי וכוסי וכו' חבלים נפלו לי בנעימים וכו'. וע"כ תקנו רז"ל לומר בכל יום אשרינו מה טוב חלקינו וגורלינו ונחלתינו. וזה עיקר ענין מאמר הכתוב וטוב לב משתה תמיד ופירש"י ללמדך שיהיה האדם שמח בחלקו היינו כנ"ל והשמחה הזאת בתמידיות בעצמה היא מסוגלת והכרחיות ביותר לקיים תמיד בשלימות ענין הק' הזה של שויתי ה' לנגד יתמיד היינו להסתכל תמיד רק על השכל והחיות דקדושה שיש בכל דבר כי אין דבר שיפסיד ההשגה ויבלבל השכל כמו העצבות וכן אין דבר שמועיל ומוכרח לשלימות השכ לוההשגה כמ והשמחה דקדושה בתמידות וכמבאור מזה במ"א. וזה כרלל כל קיום התורה שצריך האדם לקיים תמיד היינו לקשר עצמו אל השכל דקדושה ולעבוד ה' בשמחה תמיד וע"כ כלל אותם הרב ז"ל בשני תמידין כסדרן ונעץ סופן בתחלתן כנ"ל.

ועיין עוד בשערי תשובה שם שמאריך שם בענין הכנעת היצה"ר ע"י עסק התורה וגם זה מקושר לענינינו כנ"ל ועיין (משלי טו) לב נבון יבקש דעת (היינו בחי' זו הנ"ל כי מבקש ומתבונן בכל דבר להשיג השכל שיש בו כנ"ל) ופי כסיל ירעה אולת (זה כנגד ההיפוך בחי' לא יחפוץ כסיל בתבונה כנ"ל) כל ימי עני רעים (ר"ל עני בדעת כמו שפירשו המפרשים וכמובן גם מדברי רז"ל ובוודאי כל ימיו רעים כי דעת חסרת מה קנית ואין לו שום דבר טוב במה להחיות ולשמח את עצמו מאחר שאינו מקושר רק אדרבא רחוק ונפרד מהשכל דקדושה ומדביקות השי"ת. וזהו שהקש ורז"ל והא איכא שבתות וימים טובים היינו שמאיר אז ומתנוצץ השכל דקדשוה בכל ישראל אפילו בהפחות שבהם. ותרצו שינוי וסת חולי מעים.

היינו כי מאחר שאינו רגיל בזה וכל ימי כרוך רק אחר הכסילות ע"כ גם בשבת ויו"ט כשמתנוצץ בו איזה הארת השכל דקדושה אז ימרגיש ביותר קצת גם המלחמה מבחי' הנגדיות שהוא מבחי' עשו שעיקר אחיזתו בכלי המאכל בחי' ושט וכבד וכיוצא שהם עיקר המעים והגס כי סטר"א דעשו נכנעת אז כנ"ל ע"כ מרגיש אז באמת ביותר חולי המעיים דייקא ועכ"פ שמחתו אינו בשלימות גם אז מחמת הנ"ל) וזה שסיים וטוב לב משתה תמיד כי ע"י צריכין ליזהר ביותר להרגיל עצמו בלב טוב ובשמחה תמידית ע"י שיסתכל רק על השכל והפנימיות החיות דקדושה שיש בכל דבר שזה בחי' שויתי ה' לנגדי תמיד ועי"ז בעצמו יזכה לקיים בכל פעם ביותר שויתי ה' לנגד יתמיד שזה בחי' השני תמדיין כסדרן כי נעוץ סופן בתחלתן כנ"ל.

ואולי יש לומר כי הם בעצמם נגד בחי החי"ת והנו"ן שהם בחיח' החמכה והמלכות דקדושה הנ"ל. וזה בחינת השני תמידין שהיה אחד בבוקר ואחד בערב. ועיין במסכת בבא בתרא דף קמ"ו דרשו כמה דרשות על מקרא זה וכולם אפשר לכוין לענינינו ואין להאריך ובסוף סיימו שם כל ימי עני רעים בן סירא אומר אף הלילות בשפל גגים גגו ממטר גגים לגגו ובמרום הרים כרמו מעפר כרמו לכרמםיט. כי כבר נתבאר כי כמו שיש בחי' חמה ולבנה דקדושה בחי' חכמה ומלכות דקדושה כמו כן זה לעומת זה יש בחי' חמה ולבנה דסט"א ר"ל. וזה שביארו רז"ל שאל יטעו לומר שרק ימי העני בדעת שהם בחינת החכמה והשכל שלו רעים אבל הלילות שהם בחי' צמצום הדעת בחי' מלכות שלו הם טובים ח"ו כי לא כן כי דרך הסט"א הוא דרך תהפוכות והיכלי התמורות ומירין כל דבר מהיפוך אל היפוך שמים אור לחשך וחשך לאור ובמקום שצרכין להמשיך האור ולהשתמש עם השכל דקדושה הנראה בחוש ומאיר לעין כל שם דייקא מצמצמין את השכל ומכסין אותו בחשך ואפילה. ובמקום שצריכין למצמם השכל רק לקבל ע"ע עול מלכות שמים שלימה באהבה ובמשחה.

שם דייקא הם מגרים יצה"ר בנפשם ע"י השכליות הרעים שלהם וכמבואר מזה במ"א וכל כוונתם להרע ח"ו להרוס את העולם ולהחריבו ע"י התמורות שלהם ח"ו אבל ואתה מרום לעולם ה' כי הצדיקים והכשרים זוכים להתגבר על כל הנ"ל והם זוכים להשתמש עםכל בחינה ובחינה בזמנה ובמקומה ועי"ז הם זוכין לברר כל הניצוצות דקדושה שנפלו גם לבחי' מקומות הנ"ל שזה בחי' זכה נוטל חלק חבירו ג"כ בגן עדן. והסט"א יורשת כל חלק הרע שהתגרה גם בהכשרים בבחי' ונשא השעיר עליו את כל עוונותם שזה בחי' נוטל חלק חבירו בגיהנם. וזה בחי' המשל שנתנו לזה כי העני בדעת לגמרי ח"ו עושה כל מעשיו בהיפוך מדרך הישרה וע"כ בשפל גגים גגו ועי"ז ממטר גגים לגגו כי לא די שממילא יורד המטר גם על גגו כי אם גם מגגות אחרים יורד מטר על גגו וכן מאיזה בחי' התיקונים שעושה לכרמו אינו נהנה מהם רק אחרים נוטלים את חלקו בבחי' מעפר כרמו לכרמים. וע"כ כל ימיו רעים וגם הלילות מה שאין כן הטוב לב הוא במשתה ושמחה תמיד דייקא ע"י שעובד את השי"ת בשתי הבחי' הנ"ל שהם בחי' יום ולילה רק שמשתמש עם כל בחינה ובחינה במקומה ובשעתה ובקדושה גדולה וכל מעשיהם לשם שמים ומקיימים שויתי ה' לנגדי תמיד ומלאים אהבה ורצון ושמחה תמיד כנ"ל. ומעין ענין זה היה בנס של פורים כי פור המן נהפך לפורנו. והעץ אשר הכין לתלות את מרדכי עליו נתלה עליו הוא בעצמו. ולהיפוך העושר והגדולה אשר הכין לעצמו ולבניו הכל היה לאסתר ומרדכי וכמ ושדרז,ל כי לאדם שטוב לפניו זה מרדכי (כי הוא היה בחי' הטוב לב הנ"ל ולא נכנע כלל לפני המן כי נכון לבו בטוח בה') נתן חכמה ודעת ושמחה.

ולחוטא זה המן נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלקים זה מרדכי היינו כנ,ל. והנה מדקדוק לשון הפסוק שאמר כל ימי עני רעים ולא סיים ההיפוך בעשיר רק שסיים וטוב לב משתה תמיד מובן דר"ל שאפילו אם הטוב לב הוא ג"כ עני אעפ"כ הוא מלא שמחה תמיד כבמשתה. וזה שמשל שמחתו למשתה כי טבע המשתה לשמח גם העני ומר נפש כי באמת גם הטוב לב צריך להרגיש בוודאי מדת עניותו ושפלתו. כי זה בעצמו בחי' מסכן וחכם המבואר בפנים ובשעה שמעמיק מחשבתו בעניותו ושפלותו בוודאי לבו נשבר בקרבו מאד ומצפה ומייחל שישפיעו עליו מאור החכמה העליונה למלאות חסרונו אך אעפ"כ גם אז בפנימיות לבבו הוא מלא שמחה מגודל בטחונו בהשי"ת שבוודאי יעמוד בעזרתו. וזה בחי' כי בו ישמח לבינו כי בשם קדשו בטחנו. כי לב נשבר ועצבות הם שתי בחינות רחקוות זו מזו אחר לב נשבר באה שמחה וכמבואר בשיחות הר"ן הק'. וזהבחי' וגילו ברעדה וכמבואר במ"א וע"כ מצינו גם גבי מרדכי ויזעק זעקה גדולה ומרה. אבל הכל היה לעורר לב ישראל בתשובה. אבל בפנימיות היה חזק בדעת בוודאי כי לא יטוש ה' את עמו וכו'. וכאשר פקדו לומר לאסתר כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר וכו'. וכן להיפוך גם אחר כך כשראה כבר צמיחת קרן הצלחתו אף על פי כן וישב מרדכי לשקו ולתעניתו כי בקדושה שני הבחינות כלולים זה בזה. וזה ג"כ כנגד שני בחינות התיקונים הנ"ל:

יקרא דשבתא ענייני פורים

חלק א סימן י