לקוטי הלכות ט"ו בשבט

הלכות ערלה הלכה ה':

וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וכו' שלש שנים יהיו לכם ערלים כו' ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה' ובשנה החמישית וכו':

א) על - פי התורה להמשיך שלום בסימן יד, עין שם כל התורה. ומבאר שם שאין אדם זוכה לתורה כי אם על - ידי שפלות וכו' שישבר גאותו מארבע בחינות שפלות, כי צריך אדם להקטין את עצמו לפני גדולים ממנו ולפני בני אדם כערכו ולפני קטנים ממנו ולפעמים שהוא בעצמו קטן שבקטנים וצריך להקטין את עצמו כנגד מדרגת עצמו וידמה בעיניו שהוא למטה ממדרגתו בבחינת שבו איש תחתיו וכו', עין שם:

ב) וזה בחינת שלש שני ערלה ונטע רבעי. כי איתא ששלש שני ערלה הם כנגד השלש קלפות הטמאות לגמרי ונטע רבעי הוא כנגד בחינת נגה שהוא מערב טוב ורע. ואלו הארבע קלפות צריך כל אדם לבטלם ולשברם, כי זה עקר הנסיון ובחירה של האדם לעמד כנגד כל המדות רעות הנמשכין מאלו הארבע קלפות הקודמין לפרי ועל - ידי זה יזכה לפרי. וכלל כל המדות רעות כלולים בגאות שהוא עבודה זרה, שהוא ההפך מהתורה שעקרה ענוה, בחינת אין, כי כלל כל התורה הוא לבטל עצמו בתכלית הבטול עד שיהיה נכלל באין סוף וגאות הוא ההפך מזה. כי גאות כלול מכל הארבע קלפות הנ"ל שצריכין לשברם על - ידי ארבע בחינות שפלות הנ"ל, דהינו להיות שפל וקטן כנגד גדולים ובינונים וקטנים שהם שלש בחינות ועוד צריך להקטין ולבטל את עצמו עד שיהיה שפל בעיניו למטה ממדרגת עצמו בבחינת שבו איש תחתיו כנ"ל. ואלו הארבע בחינות הם כנגד הארבע קלפות הנ"ל, כי מי שיש לו איזה גאות למעלה ממדרגתו שרוצה להדמות עצמו לגדולים או לבינונים או אפלו לקטנים ובאמת הוא קטן מכלם, כי הוא קטן שבקטנים. ומחמת גאותו הוא גדול בעיניו למעלה ממדרגתו. זהו בחינת שלש קלפות הטמאות לגמרי שהם ענן גדול ואש מתלקחת ורוח סערה שכלם בחינת גאות וגדלות, רעש ומחלקת שרוצה להתגאות בשלש בחינות הגבוהים ממנו שהם בחינת גדולים ובינונים וקטנים וזהו בחינת עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס. שבאמת הוא קטן מכל השלש בחינות הנ"ל והוא מתגאה בעיניו ומתדמה עצמו כנגדם. ועל - כן הוא בחינת שלש קלפות הטמאות לגמרי הנ"ל. אבל מי שמשבר אלו השלש בחינות גאוה הנ"ל. רק שעדין אינו קטן ממדרגת עצמו זהו בחינת קלפות נגה שהוא מערב טוב ורע. ולפעמים נכלל בטוב ולפעמים להפך, כי לפעמים מחמת שאינו קטן נגד מדרגת עצמו הוא נופל לגאות גמור למעלה ממדרגתו שזהו בחינה שנגה נכלל ברע וכנ"ל. ולפעמים מרגיש שפלותו עד שהוא קטן בעיניו למטה ממדרגתו ואז נכלל בטוב:

ג) וזה בחינת שלש שני ערלה ונטע רבעי, כי כשנוטעין אילן אסור לאכל מפרותיו עד שישבר ויבטל ממנו הקלפות הקודמין לפרי שהם הארבע קלפות הנ"ל שכלולים בגאות כנ"ל, כי האילן צריך ברור זה ביותר מחמת שתחלת חטא אדם הראשון היה על - ידי האילן שהוא עץ הדעת טוב ורע. וכל חטאו היה על - ידי גאות שהכניס בהם הנחש הקדמוני שאמר להם, והייתם כאלקים, שרצו להתגאות ולעלות ולהדמות עצמו לעליון, כי האילן בטבעו גדול וגבה בקומתו מאד, שזהו בחינת גאות וגבהות בחינת כי כגבה ארזים גבהו. ועל - כן צריך ברור גדול לבטל מפרותיו בחינת אחיזת הגאות שהוא בחינת כלל כל המדות רעות כנ"ל. ועל - כן הזהירנו, וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים וכו'. שלא לאכל מפרותיו שלש שנים כדי לבטל שלש קלפות הטמאות לגמרי שהם בחינת שלש בחינת גאות הנ"ל. ובשנה הרביעית צריך להעלות הפרות לירושלים, כי ירושלים בחינת יראה שלם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו בחינת שלמות היראה ששם עקר השלמות שזה זוכין על - ידי ענוה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, כי ירושלים עיר מלוכה של ישראל שהוא מלכות דקדשה ועקר הגדלה והמלכות דקדשה הוא בחינת ענוה ושפלות אמתי, כמו שמבאר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה באר חפרוה שרים (לקוטי תנינא בסימן עב) בבחינת במקום גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו. ועל - כן על - ידי שמעלין הפרות לשם זוכין לבטל ולברר קלפות נגה עד שיזכה לבחינה הרביעית של שפלות הנ"ל, דהינו שיהיה שפל וענו תחת מדרגתו שזה עקר השפלות בחינת השפלות של משה רבנו עליו השלום שאמר, ונחנו מה. וזה שכתוב בירושלים לעתיד וראמה וישבה תחתיה וכו' זה בחינה הנ"ל, בחינת במקום גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו. וזהו, 'וראמה' שכל מה שתגבה ותרום ותתנשא למעלה יותר, 'וישבה תחתיה'. כמו כן תשב תחתיה שתהיה בבחינת שבו איש תחתיו, שכל היושבים שם יזכו לשפלות האמתי להקטין עצמם ממדרגת עצמם. ועל - כן היה בירושלים מעט מחזיק את המרבה, כי מעולם לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים. כל זה מחמת שפלות ובטול בחינת אין שעל - ידי זה הוא בחינת מעט מחזיק את המרבה. כי ענוה בחינת אין ואפס הוא בבחינת בלתי גבול ויכול להחזיק הכל. ועל - כן מחמת שירושלים הוא בבחינת ענוה ושפלות שזה עקר קדשתה, כי עקר הקדשה הוא ענוה ושפלות, על - כן לשם צריכין להעלות הפרות בשנה הרביעית כדי לברר הפרות מקלפה הרביעית הנ"ל ולזכות לענוה אמתית בבחינת שבו איש תחתיו הנ"ל:

ד) וזהו ובשנה החמישית תאכלו את פריו. כי כשזוכין לבטל עצמו ולשבר גאותו בארבע בחינות הנ"ל שהוא בחינת שבירת ובטול הארבע קלפות הנ"ל שבהם כלולים כל המדות רעות כידוע. אזי הוא זוכה להכלל בארבע אותיות השם שהם שרש הארבע יסודות, אש, רוח, מים, עפר, שהם בחינת דומם, צומח, חי, מדבר שסביבם הם הארבע קלפות הנ"ל שצריכין לשברם עד שיברר כל הארבעה יסודות עד שיהיה נכלל בארבע אותיות השם ברוך הוא ואז כשהוא קטן בעיניו למטה מארבע בחינות הנ"ל אזי הוא נכלל בבחינת קצו של יו"ד שהוא למעלה מהכל כידוע ששם אין שום אחיזת הרע כלל. ואז מתר לאכל הפרות בכל מקום, כמו שכתוב, ובשנה החמישית תאכלו את פריו. שנה החמישית זהו כנגד בחינות קצו של יו"ד, שהוא בחינת יסוד הפשוט, בחינת צדיק יסוד עולם שהוא שרש וחיות של כל הארבעה יסודות. ואז יכולין לאכל הפרות בכל מקום, כי כבר נתבטל הרע על - ידי שקימו מצות ערלה ולא אכלו מהפרות שלש שנים ואחר כך נטע רבעי שהעלו הפרות לירושלים. וזהו, ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. כי אז כשזוכין לבטל הגאות לגמרי ולבא לתכלית הענוה אז נמשך עליו ברכה ותוספות שפע ורב טוב בבחינת מאן דהוא זעיר הוא רב. וזהו בחינת להוסיף לכם תבואתו. 'להוסיף' זה בחינת יוסף, בחינת צדיק יסוד עולם שממנו כל ההשפעות והברכות כידוע בחינת 'ויוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ', שכל עם הארץ שהם כל בני אדם שבעולם כלם יונקים חיותם ומקבלים השפעתם רק מהצדיק שהוא בחינת יוסף שהוא בחינת יסוד החמשי, שהוא בבחינת קצו של יו"ד, שהוא החיות הנעלם בכל הארבעה יסודות שאין זוכין לזה כי אם על - ידי תכלית הענוה והשפלות בכל הארבע בחינות כנ"ל. והא בהא תליא, כי כל אחד כפי מה שמבטל עצמו ומרגיש שפלותו באמת, כמו כן הוא זוכה להתקרב להצדיק האמתי שכבר זכה לתכלית הענוה בכל הבחינות בבחינות מ"ה לגמרי שזה עקר מעלת וגדלת הצדיק האמתי, כי ענוה גדולה מכלם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכן כל מה שמתקרב יותר להצדיק ונכלל בו, כמו כן הוא זוכה יותר לבחינת ענוה באמת שזה כל תקונו, כי עקר התרחקות כל אדם מה' יתברך ומצדיקי אמת ומהתורה שהם כל חיותו העקר הוא מחמת גאות וכבוד שנמשך מבחינת ערלה הנ"ל וצריך כל אדם להשתדל לבטל ממנו כל הבחינות גאות כנ"ל ואז יזכה לבחינות ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו וכו' וכנ"ל:

ה) וזה בחינת קריעת ים - סוף על - ידי מטה משה, כי פרעה בחינת גאות שאמר מי ה' וכו' לי יאורי ואני עשיתיני. ועל - כן הגאלה היתה על - ידי משה שהיה ענו מאד מכל האדם ואמר ונחנו מה, בחינת תכלית השפלות בכל הבחינות כנ"ל. ועל - כן עקר גמר הגאלה היה קריעת ים - סוף שהפך ים ליבשה, כי עקר הענוה הוא בבחינת עפר שישים עצמו כעפר והמים הם למעלה מהעפר שהם כנגד הצומח שהוא למעלה מהדומם. ושם מתחיל הגאות שהוא בחינת המון ורעש גלי הים שרועשין ומתנשאים עצמם, כמו שכתוב, ותרומם גליו. שזהו בחינת גאות. וכמו שכתוב, אתה מושל בגאות הים בשוא גליו וכו'. אבל ה' יתברך שם חול גבול לים שהוא בחינת יסוד העפר שמשבר גאותם בכל פעם ואינם יכולים להתנשאות ולצאת מגבולם, כמו שכתוב, והמו גליו וכו'. ועל - כן אז ביציאת מצרים שרדף פרעה אחריהם שהוא בחינת גאות. על - כן היה הנס על - ידי קריעת ים - סוף שהראה להם ה' יתברך על - ידי משה שיכול להפך ים ליבשה שיהיה נעשה יבשה בחינת ארץ ועפר, בחינת ענוה ממים רבים כאלה ששם אחיזת הגאות, הינו שישראל שהם בבחינת ענוה, כמו שכתוב, כי אתם המעט מכל העמים, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, כי הם כלולים במשה שהיה ענו מאד, על - כן הים ברבוי מימיו והמון גליו בורח ונבקע מפניהם ונתהפך ליבשה וארץ בחינת שפלות. ופרעה וחילו, שהם בבחינת גאות, נטבעו בתוכו וישוב עמלם בראשם 'כי תמותת רשע רעה', כי גאותם בעצמם הטביע אותם. ועל - כן התחיל השירה, אשירה לה' כי גאה גאה. וכמו שתרגם אונקלוס, ארי אתגאי על גיותניא. כי עקר קריעת ים - סוף היה בחינת שבירת הגאות וכנ"ל. ועל - כן סים, ה' ימלך לעולם ועד, בחינת מלכות דקדשה, בחינת ה' מלך גאות לבש שהוא משבר ומבטל כל הגאות שבעולם, כי מלכותו וגאותו יתברך הוא תכלית הענוה בבחינת במקום גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו וכנ"ל:

ו) וזה בחינת 'חמשה עשר בשבט' שהוא ראש השנה לאילנות לענין דיני ערלה ונטע רבעי, כי שנים עשר חדשי השנה הם כנגד שנים עשר שבטי יה. ונקראים בשם שבטים, כי הם בחינת שבטים וענפים היוצאים מהאילן הקדוש שהוא בחינת יעקב שהוא גופא דאילנא, כי כל נשמתין מאילנא רברבא נפקין. ואלו השנים עשר שבטים כלולים בארבעה מחנות השכינה שהם בחינת ארבעה דגלים. וכנגדם הם ארבע תקופות השנה וכל אלו הארבע בחינות יוצאים מארבע אותיות השם שמשם נמשכין הארבעה מחין ומשם הארבעה יסודות שהם בחינת תלת גונין דעינא ובת עין וכנגדם בקלפה הם בחינת ארבע קלפות שהם בחינת שלש קלפות הטמאות ונגה שהם בחינת שלש שני ערלה ונטע רבעי כנ"ל. וכמו שבקדשה יש בחינת תלת גונין דעינא ובת עין ועקר הוא נקדת הבת עין שמשם כל ההסתכלות והידיעה בעיני השכל על - ידי התלת גונין המאירין לשם, כמו כן להפך את זה לעמת זה גם בקלפה עקר אחיזת כל הקלפות על - ידי בחינת נגה שהוא כנגד בחינות בת עין שמשם כל יניקתם כידוע ובכל ארבע תקופות השנה צריכים לברר הטוב מהרע ולשבר הארבע קלפות הנ"ל שהם כנגדם. והנה הארבע תקופות הם מתחילין מניסן. נמצא שתקופת טבת היא התקופה הרביעית שהוא כנגד בחינת בת עין הנ"ל. ששם עקר הברור כנ"ל והתקופה היא שלשה חדשים שהם, טבת, שבט, אדר. נמצא שחמשה עשר בשבט הוא נקדת אמצעית התקופה. שזהו בחינת נקדת הבת עין ועל - כן אז היא ראש השנה לאילנות. ששם עקר הברור מהגאות שכולל כל המדות רעות כנ"ל. כי עקר הברור בבחינת נקדת בת עין הנ"ל שהם בחינת המדרגה הרביעית של שפלות הנ"ל, שהוא שיהיה שפל וענו למטה ממדרגת עצמו עד שיהיה בבחינת מה ואז נכלל בבת עין דקדשה שהיא בחינת הנקדה האמתיות דקדשה שדרך שם נכלל במקום שנכלל למעלה למעלה, כי עקר העליה וכלליות למעלה למעלה באור האין סוף הוא על - ידי ענוה ושפלות והעקר כשמגיע לבחינת שפלות הרביעית הנ"ל שהוא תכלית הענוה בחינת שפלות של משה רבנו שהוא בחינת הצדיק האמת וכנ"ל. שזה זוכין על - ידי שהעלו הפרות לירושלים ששם תכלית הענוה כנ"ל, כי שם הבית - המקדש ששם נקדת האבן שתיה שמשם יוצא גידין לכל הארצות, כמו שפרש רש"י על פסוק ונטעתי בהם עץ כל פרי, עין שם. כי נקדת האבן שתיה הוא בחינת תכלית הענוה והשפלות, כי השפלות הוא בחינת עפר ועקר קדשת העפר הוא בארץ - ישראל וירושלים והעקר בבית - המקדש בנקדת האבן שתיה ששם שער השמים, כי אי אפשר לעלות לשמים שהוא למעלה מעלה כי אם על - ידי ענוה ושפלות, כי בגשמיות בודאי אי אפשר לעלות למעלה אפלו פרסה אחת מכל שכן לשמים אבל על - ידי ענוה ושפלות שהוא בחינת אין יכול לעלות לשמים ולמעלה מעלה:

וזהו בחינת והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה כשהוא מצב ארצה בבחינת ענוה ושפלות שהוא בחינת ארץ ועפר ממש אז דיקא 'וראשו מגיע השמימה' שיכול לעלות למעלה מעלה וכנ"ל. וזהו בחינת ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו ששם עלו שבטים וכו'. כי עקר עלית שבטי יה היא בירושלים דיקא ששם יכולים לעלות לירושלים של מעלה מחמת ששם זוכין לבחינת שפלות אמתי הנ"ל:

ז) וזה בחינת פדיון פרות נטע רבעי בכסף שיכולין לפדותם בכסף ולהעלות הכסף לירושלים כדין מעשר שני, שנאמר בו, ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וכו', כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה מפסוק קדש הלולים לה'. כי עקר שבירת הגאות הוא בכסף וממון שהוא עשירות, שהוא בחינת מלכות, כי עקר הממשלה והגדלה הוא אצל העשיר, כי הכל צריכין אליו ועל - כן הוא צריך לזהר ביותר מגאות ועל - כן הזהירה התורה על הגאות אצל רבוי עשירות דיקא, כמו שכתוב, השמר לך וכו'. וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך וכו' וזכרת את ה' אלקיך וכו'. כי עקר הגאות וההתנשאות הוא בענין הממון והחפצים של אדם וכנראה בחוש שמקטן ועד גדול רבם אובדים עולמם על - ידי תאות ממון והעקר על - ידי הגאות והכבוד על - ידי שכל אחד רוצה להתנהג למעלה ממה שיש לו. הקטנים והנמוכים הם חפצים במלבושי כבוד שהם גבוהים ממנו הרבה לפי פרנסתו והבינונים חפצים עוד בגדים יקרים יותר ושאר חפצים וכלי הבית נאים והעשירים רודפים אחר כלי כסף ותכשיטין וכו' שהם דברים שאין להם שעור, כי יש דברים הרבה מרבים הבל וכל מה שיש לו ממון וחפצים יותר מתרומם לבו יותר עד שמתגאה בעשרו כאלו כל העולם והחפצים וכו' הכל מגיע לו עד שהרבה אובדים שני עולמות על - ידי זה כידוע כל זה. ועל - כן הזהירה התורה על המלך שלא ירבה לו כסף וזהב לבלתי רום לבבו מאחיו, כי עקר אחיזת הגאות ביותר הוא בממון כנ"ל, כי עקר בטול הגאות הוא על - ידי הצדיק שזוכה לבחינת מה באמת, דהינו בחינה הרביעית הנ"ל שהוא בחינת שבו איש תחתיו. שהוא שפל וענו למטה ממדרגתו כנ"ל. כי כל זמן שאינו מגיע למדרגה זאת להחזיק עצמו למטה ממדרגתו הקטנה אף - על - פי שכבר שבר הגדלות בשלש בחינות הקודמים ואינו יוצא ממקומו כנ"ל. עדין יכול להיות חוזר ונעור הגאות בקרבו, כי עקר יניקת השלש קלפות הטמאות שהם בחינת שלש מדרגות של גאות הגמור הוא מבחינת נגה שהוא בחינה הרביעית כידוע ועל - כן כל זמן שלא שבר הבחינה הרביעית הנ"ל להיות שפל למטה ממדרגתו עדין יכול להיות הגאות חוזר ונעור חס ושלום ועל - כן באמת עקר שבירת הגאות שהוא כלל הכל הוא על - ידי הצדיק האמת שכבר זכה לבחינת בטול בתכלית באמת בכל הארבע בחינות הנ"ל ובאמת הא בהא תליא, כי כל אחד כפי מה שמשתדל לבטל עצמו ולהרגיש שפלותו בפשיטות להרגיש כאב עונותיו ופגמיו ועצם רחוקו מה' יתברך והתורה וכו', כמו כן זוכה לקרב עצמו לצדיק האמת, כי בודאי מי שמרגיש שפלותו ופחיתותו וירצה לחוס על נפשו להנצל ממיתה עולמית ומיסורי עולם ולזכות לחיים נצחיים בודאי לא יסתכל על שום מניעה שרבם ככלם מחמת כבוד שמתירא שילעיגו עליו ויבזוהו וכו'. ואפלו שארי מיני מניעות מאשתו וחותנו ואביו וכו' כלם מתבטלים לגמרי אצל מי שמרגיש מעט משפלותו ופחיתותו ורואה ומבין בעצמו אפן מעמדו ומצבו בזה העולם ולהיכן נתעה במעשיו וכו'. ובודאי ישתדל בכל כחו לקרב עצמו למי שיוכל לעסק ברפואתו ועל - ידי זה יתקרב אל האמת, דהינו לצדיק האמת וכל מה שמתקרב יותר להצדיק האמת כמו כן מרגיש שפלותו יותר, כי עקר בטול הגאות הוא על - ידי הצדיק שזכה לבחינת מה באמת כנ"ל. וכמו שמבאר במקום אחר (בהתורה ואלה המשפטים לקוטי א סימן י וכו'). נמצא שעקר בטול הגאות הוא כשזוכין לבחינה הרביעית הנ"ל שהוא בחינת בת עין שהוא בחינת ברור קלפת נגה כנ"ל ועל - כן עקר בטול הגאות הוא בממון, כי ממון ועשירות הוא בבחינת בת עין הנ"ל שכלולה מכל הגונין, כי ממון ועשירות בחינת מלכות שהוא בחינת בת עין דכל גונין אתחזין בה כידוע ועל - כן הכסף יענה את הכל. שכל החפצים וכל מיני סחורות וכל הדברים שבעולם יכולין לקנות על - ידי הכסף, כי הכסף והממון הוא בבחינת בת עין שכלול מכל הגונין, כי כל החפצים שבעולם נמשכין מהגונין עלאין שהם בחינת המדות וכלם כלולים בבת עין שהוא בחינת עשירות ומלכות ועל - כן שם בהממון עקר הנסיון של הגאות והכבוד שכולל כל המדות כי הוא בבחינת בת עין שהוא כנגד בחינת נגה ששם עקר הנסיון והבחירה וכנ"ל ועל - כן יכולין להחליף הפרות של נטע רבעי על הכסף דיקא ולהוליך הכסף לירושלים, כי קדשת הפרות נחלף על הכסף, כי שם בכסף כל החליפין והקנינים שבעולם מחמת שהכסף כלול מהכל, כי הוא בבחינת בת עין כנ"ל:

כי עקר הגאות בבחינת עינים, כמו שכתוב, רום עינים ומי שמשבר כל הארבע בחינות גאות הנ"ל ומבטל עצמו בתכלית הבטול זוכה להסתכל בעיניו למעלה למעלה לחזות בנעם ה' כי אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא ולהסתכל למעלה כי אם על - ידי תכלית הבטול וכנ"ל והעקר כשזוכה לקדשת בחינת הבת עין בשלמות שמשם עקר ההסתכלות, דהינו על - ידי שמשבר הגאות בכל הארבע בחינות הנ"ל וכנ"ל:

הלכות כלאי אילן וכלאי זרעים וכלאי הכרם וכלאי בהמה וכלאי בגדים:

ח) וזה בחינות כל אסורי כלאים שהם כלאי אילן וזרעים וכלאי הכרם וכלאי בהמה וכלאי בגדים שכלם סמכן התורה זה לזה, כמו שכתוב בפרשת קדושים, את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים וכו'. וכן בפרשת כי תצא נסמך אסור כלאי הכרם לפרשת לא תחרש בשור ובחמור יחדיו ואחר כך לא תלבש שעטנז וכו' גדלים תעשה לך וכו':

כי כל המניעות מעבודת ה' יתברך נמשכין מהבגדים הצואים כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. על מאמר רבה בר בר חנה רמא כופתא וסכרא לירדנא שהבגדים הצואים שנמשכו על - ידי עונותיו שמהם כל המניעות והמסכים וכו' הם מפסיקים כמו נהר בינו לבין הקדשה שהיא בחינת ארץ - ישראל, עין שם ועקר התגברות של הבגדים הצואים למנעו מדרך החיים האמתי הוא על - ידי גאות וכבוד המדמה של עולם הזה, כי בודאי מי שירגיש שפלותו באמת וישים אל לבו איך הוא מלכלך בעונותיו ותאותיו ופגמיו הרבים בודאי ילך על ידיו ועל רגליו ויבקש בכל כחו את רופא האמתי שיוכל לרפא תחלואי נפשו, כי מי יוכל לסבל להיות מלבש בבגדים צואים ומטנפים. אך הבגדים צואים בעצמן מבלבלין את דעתו ומעקמין את לבבו עד שעושה עצמו כלא ידע את טנוף מעשיו. וחפץ עדין בכבוד של העולם הזה ונופל בגאות וגסות הרוח. ועל - ידי זה אינו יכול להתקרב אל האמת שלא ילעיגו עליו בני אדם. ויהיה נחשב בעיניהם כשוטה וכמשגע. בפרט עתה בעונותינו הרבים שנתקים ותשלך אמת ארצה וסר מרע משתולל והכבוד נהפך לזרים ויראי חטא נמאסין וכו' אבל מי שמשים אל לבו כאב מעשיו אשר לא טובים ומרגיש שפלותו באמת. בודאי יכיר האמת לאמתו וישבר כל המניעות שבעולם ויתקרב אל האמת במקום שהוא. ועל - כן נקראת הגאוה מותרות, כמו שכתוב במואב, על - כן יתרה עשה וכו' על שהתגאה, כמו שכתוב, שמענו גאון מואב גא מאד וכו' גאותו וגאונו וכו'. וכתיב, ומשלם על יתר עשה גאוה. כי גאוה הוא בחינת מותרות ממש בחינת עבודה זרה, בחינת קיא צואה שהוא מותרות ופסלת הגוף בחינת בגדים צואים הנ"ל שעקר התגברותם למנע מהאמת הוא על - ידי גאות כנ"ל. וכבר מבאר בדבריו זכרונו לברכה שעקר כל המניעות הם מניעות המח, כמו שמבאר (בסימן מט לקוטי תנינא) הינו על - ידי שנתערב דעתו ונוטה מן האמת ואינו רוצה לשום אל לבו האמת לאמתו כי על - ידי כל עברה ופגם הוא פוגם באותיות התורה שמשם שרש נפשו, כי על - ידי העברה והפגם הוא מתרחק ונפסק חס ושלום מהאות שפגם בו. ואז מצטרפין אצלו אותיות התורה בצרופים אחרים להפך מן האמת בבחינת לא זכה נעשית לו התורה סם מות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ושמתם וכו'. ומשם נמשכין כל המחשבות רעות והסברות הפוכות המתעים את הרבה מדרך האמת לאמתו, כמו שכתוב, המהפכים ארחות ישר וכו'. וכתיב, הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע וכו'. וכל זה בא על - ידי גאות שנמשך על - ידי הבגדים הצואים שמשם כל המניעות כנ"ל, כי על - ידי גאות חכמתו מסתלקת ממנו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו שנסתלק ממנו חכמות התורה האמתיות ונוטה לסברות ההפוכות מן האמת, כי כבר מבאר בהתורה הנ"ל שאין אדם זוכה לתורה כי אם על - ידי שפלות אמתי בכל הארבע בחינות הנ"ל שאז דיקא זוכה לעסק בתורה בתכלית השלמות עד שיוכל להאיר בשרשי נשמות ישראל וכו' ולעשות בעלי תשובה וגרים וכו'. ולזכות לזה בשלמות אין זוכה כי אם הצדיק האמתי שהוא ענו באמת בבחינת מ"ה, בבחינת משה רבנו עליו השלום. אבל גם כל אלו המתעוררים להתקרב לצדיק הזה צריכים שירגישו על כל פנים שפלותם באמת, כי בלא זה אי אפשר להם להתקרב כלל, כי הבגדים הצואים ימנעו אותם וכנ"ל. נמצא שעקר כל המניעות נמשכים על - ידי שנתערבבו אצלו צרופי אותיות התורה שפגם בהם שעל - ידי זה נתערבב דעתו בסברות הפוכות ודעות זרות שמשם כל המניעות שעקרם מניעות המח כנ"ל. וזה בחינת כל אסורי כלאים שכל מיני כלאים אסורים לנו שלא לערבב אותיות התורה שהוא שרשם, כי כל הדברים שבעולם דומם צומח חי מדבר כל דבר ודבר יש לו שרש באותיות התורה. ועל - ידי כלאים חס ושלום גורם שנתערבבין חס ושלום גם אותיות התורה שהם שרשן ומשם באים כל המניעות שבעולם כנ"ל ועל - כן נקראים בשם כלאים שהוא לשון מניעות, כמו שכתוב ויכלא העם מהביא. אתה ה' לא תכלא רחמיך וכו'. וכן הרבה. וכתיב, ובבתי כלאים החבאו. שהוא בית האסורים שמונעים אותו לצאת, כי כל המניעות שבעולם באים על - ידי בחינת כלאים שהוא בחינת ערבוב על - ידי שנתערבבו אותיות התורה חס ושלום על - ידי פגמיו שמשם כל בלבול הדעת וסברות ההפוכות שמהם כל המניעות כנ"ל. וזה, את חקתי תשמרו. שהקדים קדם אסורי כלאים, כי זה הפך כלאים, הינו שהתורה מזהרת את חקתי תשמרו לשמר היטב חקות התורה שלא להחליף חקות התורה חס ושלום, הינו שלא לגרם לבלבל חס ושלום צרופי התורה וחקותיה על - ידי אסור כלאים וכנ"ל. ועל - כן עקר התקון על - ידי הצדיקי אמת שיכולים לעסק בתורה בקדשה כראוי עד שיאירו כל אותיות התורה בשלמות כפי מה שצריכין לעורר ולהקיץ אלו הנפשות עד שיתעוררו בתשובה בשלמות כי הצדיק צריך לצרף אותיות התורה בחדושים נפלאים בכל פעם כפי מה שצריך לתקון אלו הנפשות שנתרחקו משרשם ולהוליכם ולהדריכם בדרך הישר ובעצות טובות הצריכים כפי העת והזמן וכפי שרש נפשם וכפי תקון הצריכים להפגמים שפגמו בהם ובשביל זה צריכין באמת לחפש ולבקש מאד מאד אחר צדיק אמתי כזה:

ט) וזה בחינת פורים, כי המן התגאה מאד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ורדף את הצדיק האמת בחינת מרדכי עד שרצה להשמיד וכו' חס ושלום, את כל היהודים כי הוא מזרע עמלק שהוא מעולם רצועה מרדות לישראל והוא עקר זהמת הנחש שמשם כל המניעות הבאים מבחינת פגם הבגדים בחינת בגדים צואים שנמשך מחטא אדם הראשון שעקר פגמו היה בהבגדים, כמו שכתוב, מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ וכו'. שמשם נמשך המן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, המן מן התורה מנין וכו'. וזהו בחינת המן מן התורה. 'מן התורה' דיקא, כי כל התגברות המן הוא מן התורה, הינו מאותיות התורה שנתערבבו על - ידי חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע ועל - ידי החטאים של כל אחד ואחד. וזה, כי יד על כס י"ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר, שנשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם וכו', כי הנפשות שמתקרבים נקראים פלגא מחמת שעדין צריכין לשבר מניעות רבות שנמשכין מהבגדים צואים שהם זהמת המן - עמלק ימח שמו, ועל - כן נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם והוא כביכול בבחינת פלגא ומחצה עד שימחה זכר עמלק ויתבטלו המניעות ויתתקנו הנפשות שהם בבחינת פלגא, כי כל נפשות ישראל כלולים בשמו יתברך וכל זמן שיש זהמת עמלק שמשם כל המניעות שעל - ידי זה הנפשות בבחינת פלגא גם שמו יתברך חלוק בבחינת פלגא כי עמו אנכי בצרה כתיב, כי שמו משתף בשמנו:

י) ועל - כן עקר התקון היה על - ידי מרדכי שקרע את בגדיו ולבש שק ואפר כי ידע שעקר הפגם בענין הבגדים כנ"ל. ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה כי אין תקנה נגד רבוי המניעות הבאים מבגדים הצואים כי אם להשפיל עצמו עד עפר ולהפשיט בגדי גאותו ולזעק מאד מאד לה' יתברך זעקה גדולה ומרה כמו מרדכי עד ישקיף וירא ה' משמים כמו שזכה מרדכי אחר כך על - ידי תקף הנס של פורים שנתהפך הכל לטובה, כמו שכתוב, ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת. בחינת תקון הלבושים והבגדים, בחינת תכלת שבציצית שהם עקר תקון הבגדים, כי ציצית הם בחינת כלל כל חדושי תורה שמצרפין הצדיקים לטובה בשביל תקון הנפשות כנ"ל, כי הם בחינת חלוקא דרבנן וזה בחינת גדלים תעשה לך שנכתב אצל פרשת כלאים, כי ציצית הם תקון בחינת כלאים שהם בחינת כלל כל המניעות שנמשכין מפגם הבגדים כנ"ל:

יא) וזה בחינה מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על מרדכי שנקרא פתחיה שהיה פותח בדברים ודורשן, כי זה עקר התקון ועל - ידי זה היה תקף הנס של פורים וכן נעשה בכל שנה ושנה להכניע זהמת עמלק על - ידי הצדיק האמת שהוא בבחינת מרדכי - פתחיה שפותח בדברים ודורשן שבכל פעם פותח בדברי אותיות התורה ודורשן ומצרפן בחדושי תורה נפלאים כפי הדור וכפי האדם וכפי המקום והזמן באפן שיאיר על כל אחד הארה משרש נשמתו שבאותיות התורה באפן שישובו אל ה' באמת שזהו בחינת הצדיקים שמברכין בתורה תחלה, כמו שפרש שם, עין שם. כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שעקר התעוררות התשובה שהצדיק מעורר נפשות ישראל לתשובה הוא על - ידי שעוסק בתורה בקדשה כזאת עד שמעורר שרשי נפשות ישראל המשרשים באותיות התורה ועל - ידי זה מכניס בהם התעוררות לתשובה וכו'. וזה בחינת מרדכי שנקרא פתחיה שפותח בדברים ודורשן. 'פותח' דיקא, שפותח ומתחיל ומעורר התנוצצות אותיות התורה שמשרשים בהם כל נפשות ישראל ודורשן ומצרפן בצרופים חדשים נפלאים כפי הדור וכפי העת והזמן עד שמכניס התעוררות התשובה לנפשות ישראל ומלמדם דעת ועצות עמקות נפלאות על - ידי דרשותיו הקדושות עד שמתקן אותם שזהו בחינת הנס של פורים שהיה על - ידי מרדכי שחזרו וקבלו את התורה מחדש לקימה באמת, כמו שכתוב, קימו וקבלו. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכל זה על - ידי שהיה פותח בדברים ודורשן וכנ"ל:

יב) ועל - כן עשה המן עץ גבה חמשים אמה לתלות את מרדכי עליו, כי כלל כל אותיות התורה שהם כלל ישראל שרשי נשמות כנ"ל כלם כלולים בחמשים שערי בינה, ועל - כן נתנה התורה ביום החמשים שהוא שבועות ועקר הוא שער החמשים שהוא שרש כל אותיות התורה וכמובן בדברי רבותינו זכרונם לברכה שדרשו על פסוק, ותחסרהו מעט מאלקים שמשה השיג ארבעים ותשעה שערים חוץ משער החמשים, כי הוא שרש הכל ואף - על - פי שלא נמסר למשה אף - על - פי - כן היה יונק ומקבל משם כל חדושי תורה שהשיג ועקר תקון של כל הפוגמים בעונותיהם באותיות התורה שהם שרשם ומתרחקים מהם עקר תקונם ותשובתם הוא על - ידי שער החמשים שהוא שרש התשובה שהוא בבחינת בינה בחינת יום כפור שהוא בבחינת יובל, שהוא בחינת שנת החמשים, בחינת שער החמשים של בינה. ועל - כן עקר תקון של כל הצריכים תקון הוא על - ידי הצדיק אמת שזוכין על - ידי עבודתם לעלות לשם ולהמשיך משם חדושי תורה שזהו עקר בחינת 'לברך בתורה תחלה' בחינת מרדכי שהוא פותח בדברים ודורשן, דהינו שיכולים לעלות לשער החמשים שהוא שרש התורה פתיחת והתחלת התורה ושם חוזרים וממשיכים הארת אותיות התורה עד שיגיע הרהורי תשובה לכל החוטאים והגרים כי יודעים על - ידי זה להאיר אותיות התורה בשרשן ולהמשיך משם חדושי תורה בצרופים נפלאים באפן שיוכלו להוליך ולהדריך את כל הרחוקים מאד בדרך האמת כראוי להם וכנ"ל והמן ימח שמו היה נאחז בהקלפה וסטרא אחרא מאד והיה כלול מכל החמשים שערי טמאה שהם כנגד שער החמשים הנ"ל שאי אפשר להכניעו כי אם הצדיקים שיכולים לעלות לשער החמשים של הקדשה. ועל - כן כשנפל גורלו ביום שמת משה שמח, כי סבר כי עתה אין נמצא מי שיהיה לו כח כמשה לעלות עד שער החמשים ולהמשיך משם חדושי תורה כפי הדור וכפי העת. על - כן עשה עץ גבה חמשים לתלות את מרדכי להשליכו משם, כי לא האמין שיש כח במרדכי לעמד כנגד קלפה כזאת שהיא בטמאה כנגד שער החמשים של הקדשה אבל באמת מרדכי היתה מעלתו גבה מאד מאד וכמובא בכתבי האר"י מעצם גדלת מרדכי, כי מרדכי היה פותח בדברים ודורשן שהיה יכל לעלות להתחלת ופתיחת התורה שהוא שרש התורה בחינת שער החמשים הנ"ל. והיה יכל לתקן כל ישראל על - ידי זה על - ידי שהכניס בהם הרהורי תשובה משם עד שיזעקו כלם לה' יתברך. ועל - ידי זה זכה להפך הדבר על ראש המן ותלו אותו ואת בניו על אותו העץ דיקא הגבה חמשים, כי משם דיקא הפילו על - ידי עצם כחו שהיה יודע להמשיך הארת אותיות התורה משם וכנ"ל:

יג) ועל - כן היה התחלת טעותם על - ידי שלבשו בגדי כהנה בסעדתם, כי עקר הפגם נוגע בהבגדים כנ"ל. ועל - כן הכהן שהיה צריך לכפר עונות ישראל על - ידי עבודתו היה צריך ללבש בגדי כהנה לכפר ולתקן פגם הבגדים הצואים הנ"ל. ועקר פגם הבגדים הצואים הוא על - ידי גאות וכבוד כנ"ל. ועל - כן נוגע עקר הפגם והכבוד בהבגדים, כי עקר הגאות הוא בבגדים שבשרשם הם גבוהים מאד בחינת ה' מלך גאות לבש וכשפוגם בזה חס ושלום על - ידי עונותיו ונופל לגאות וכבוד דסטרא אחרא של תאות והבלי עולם הזה עקר פגם הגאות הוא בהבגדים כנראה בחוש כמה וכמה אובדים עולמם על - ידי רדיפתם אחר בגדים ותכשיטים וכו'. וכמו שאמר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על פסוק, ותתפשהו בבגדו וכו'. ועל - כן היה הכהן הגדול לבוש בבגדים יקרים מאד שהיו כלולים בהם כל הגונין שהם זהב ותכלת וארגמן וכו' ועל כלם החשן ואפוד שהיה בהם אבנים טובות יקרות מאד ועליהם היו חקוקים שמות בני ישראל שיש בהם חמשים אותיות שהם בחינת כלל אותיות התורה שכלולים בחמשים שערי בינה כנ"ל, כי קדשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלא חד. והכהן הגדול נשא כל זה על לבו כדי להעלות ולתקן כל תאות הנגידות והעשירות ששם עקר אחיזת הגאות כנ"ל. ובעונותינו הרבים כשהתגברה מלכות הרשעה והגלו את ישראל ותפסו בגלות גם את בגדי כהן גדול ונתלבשו בהם סברו שיש להם כח לכלות את ישראל לגמרי. והעקר על - ידי שיכניסו בהם תאות העשירות לחמד לבגדי כבוד ולתכשיטין של אבנים טובות ויקרות מאחר שאין לנו כהן גדול לתקן כל זה, אדרבה, הסטרא אחרא נתלבשה בהם. ובאמת היתה עת צרה גדולה, אבל חסדי ה' כי לא תמנו וכו' וממשלתך בכל דור ודור. ושלח אז את מרדכי שהכניס בישראל לבלי ליאש את עצמן מן הרחמים בשום אפן וזעקו כלם אל ה' יתברך בכל לב ולבשו שק ואפר ומאסו בכל בגדים יקרים של תאות עולם הזה שהם בחינת בגדים צואים ממש ועל - ידי זה נתהפך הדבר ותלו את המן על העץ הגבה חמשים ומרדכי הוציא ממנו כל העשירות אל הקדשה, כמו שכתוב, ותשם את מרדכי על בית המן. ואז, ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וכו', בחינת תכלת שבציצית שהם בחינת תקון הבגדים כנ"ל. וכן באסתר כתוב, ותלבש אסתר מלכות. כי זה עקר התקון כנ"ל עד שזכו על - ידי זה אחר כך לבנות הבית - המקדש ולהחזיר הבגדי כהנה למקומן ולקדשתן. ועל - כן נזכר ענין הבגדים הצואים בפסוק בענין יהושע כהן גדול כי הוא היה הראשון שהיה צריך לשמש בבית שני ומחמת תקף הגלות נכשלו בניו עד שנגעו פגם הבגדים צואים גם אליו. על - כן היה כל תקון הגאלה על - ידי תפלת הצדיקים שהם אנשי כנסת הגדולה שהתפללו אז ועסקו לתקן זאת עד שפעל זכריה הנביא להסיר הבגדים הצואים מעליו ולהלביש אותו מחלצות:

יד) ועל - כן לא היה הכהן הגדול נכנס לפני ולפנים בהשמונה בגדים שיש בהם זהב ואבנים טובות. רק בארבעה בגדי לבן. להורות שאף - על - פי שהכהן הגדול היה לובש אלו הבגדים יקרים בקדשה גדולה לתקן פגם תאות וחמדת העשירות שתלויים בבגדים יקרים שזהו בחינת חשן המשפט שהיו בו אבנים יקרות שנשא על לבו לתקן עוות המשפט. כי כל הפוגמים בבחינת יכלכל דבריו במשפט שמעותין ופוגמין בבחינת יכלכל דבריו במשפט שצריך כל אדם לפי מדרגתו ולפי מעמדו להזהר מאד לכלכל דבריו במשפט לנהג את ביתו כראוי לו, כמו שפרש רש"י שם ולא לחמד ולהתאוות מה שאין ראוי לו ולהסתכל בכל דבר רק על התכלית שיגיע מזה כבוד לה' יתברך ולבטל גאותו וכבודו של עצמו. וכל זה הוא בחינת יכלכל דבריו במשפט. ומי שפוגם בזה הוא בחינת עוות המשפט והכהן הגדול היה עוסק בבגדיו ובפרט בהחשן לתקן כל זה. אך אף - על - פי - כן ביום הכפורים היה אסור לכנס בבגדים אלו לפני ולפנים כי אין קטגור נעשה סנגור כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה להורות שאפלו הכהן הגדול שלבש בגדים אלו שיש בהם זהב ואבנים טובות בקדשה גדולה כנ"ל. אף - על - פי - כן לפני ולפנים במקום תכלית הקדשה העליונה אסור לכנס בהם, כי שם נתבטל העשירות וחמדת הזהב והאבנים טובות לגמרי, כי אי אפשר לכנס לשם כי אם בבגדים לבנים לגמרי שהם עקר תכלית שלמות התקון העליון בחינת בכל עת יהיה בגדיך לבנים. וזה רמז שאפלו הצדיקים הגדולים שיכולים לעבד ה' יתברך על - ידי זהב ואבנים טובות וכו'. אף - על - פי - כן יש גבה מעל גבה ששם אסור לכנס בזה כי אם בבחינת בגדים לבנים ממש. ושם עקר כפרת וסליחת כל עונות ישראל בבחינת אם יאדימו כתולע כצמר יהיו וכו'. כי עקר הסליחה של יום הכפורים היה על - ידי שנכנס לבית קדש קדשים בבגדים לבנים לבד וכנ"ל והבן היטב כי אי אפשר לבאר הכל והחפץ בחיים באמת יבין מזה הרבה לבטל גאותו ולכלכל דבריו במשפט וכו' וכנ"ל:

טו) וזה בחינת גדל השמחה של פורים, כי כשנתעלה כבודו יתברך על - ידי רבוי הגרים ובעלי תשובה שנעשים על - ידי בחינת מרדכי שהיה פותח בדברים ודורשן וכו' כנ"ל. שזהו בחינת ורבים מעמי הארץ מתיהדים על - ידי זה נגדלת השמחה מאד בבחינת יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. כי עקר הגדלת הכבוד דקדשה הוא על - ידי ענוה שעל - ידי זה זוכין לתורה וכו' כנ"ל. ועל - כן זוכין על - ידי זה לשמחה בבחינת ויספו ענוים בה' שמחה. וכתיב, ישמעו ענוים וישמחו:

טז) וזה בחינת ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש וכו'. כי כל ספור המגלה הקדושה סובב על ענין זה. שמספרת תקף הנס איך התגברה מלכות הרשעה שהוא בחינת גאות, שהוא בחינת עבודה זרה ורצה לכלות את ישראל חס ושלום. כי עקר כל הצרות וכל הגליות הם על - ידי הגאות שהוא הפך התורה שאין אדם זוכה לה כי אם על - ידי ענוה כנ"ל. וזהו, ויהי בימי אחשורוש, הינו מלכות הרשעה בחינת גאות. וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אחיו של ראש ובן גילו של ראש, הינו שכל אותם שכרוכים אחר מלכות הרשעה ונלכדים בגאות הם בבחינת אחיו של ראש ובן גילו של ראש. 'ראש' זה בחינת גאות והתנשאות בחינת על - כן ירים ראש, שזהו בחינת ראשית גוים עמלק שהוא זהמת הנחש שמכניס גאות באדם שהוא בחינת ראש והתנשאות וכל אחד כפי שנלכד בגאות הוא בחינת אחיו של ראש ובן גילו של ראש שהוא ראש דסטרא אחרא בחינת שרש מדת הגאות דסטרא אחרא שמשם מקבל גאותו. וזהו, הוא אחשורוש המלך מהדו ועד כוש, שמדת הגאות הרעה מתלבש בכל אדם מגדול ועד קטן, כנראה בחוש שאפלו הקטנים והנבזים יש להם גאות. וזהו, המלך מהדו ועד כוש. 'הדו' זה בחינת הגדולים והחשובים, בחינת הוד והדר ותפארת, 'כוש' זה בחינת הנבזים והמכערים במעשיהם כמו כוש שהוא שחור בתכלית השחרות, כמו שכתוב, היהפך כושי ערו, הינו שמלכות אחשורוש בחינת ראשית וגאות הוא מולך ומתלבש גדול ועד קטן בהמפארים והנבזים. ומשם באים כל הצרות והיגונות והמכאובים שלהם. וזהו, ויהי בימי אחשורוש. כל מקום שנאמר 'ויהי בימי' אינו אלא צרה, כי כל הצרות והיגונות הם על - ידי הגאות שכל אחד רוצה להתנשאות ולהנהיג ביתו למעלה ממדרגתו בדרך עשר וכבוד וכו' כאלו כל העולם שלהם וכאלו יחיה לנצח. וזהו, כל מקום שנאמר 'ויהי בימי', הוא צרה. 'והיה ביום', הוא שמחה, כמו שמבאר במדרש באריכות, כי הגאות הוא בבחינת רבוי שמתגאה בעולם כאלו רבים ימיו, כמו שכתוב בקהלת כשמהביל גדלת האדם בזה העולם אם יוליד איש מאה ורב שיהיה ימי חייו וכו'. כי באמת לאמתו ימי חיינו הבל. וכמו שכתוב, ימינו כצל עובר, כי באמת אין שום זמן כלל והזמן נמשך רק מבחינת למעלה מהזמן בשביל הבחירה. וצריך האדם לידע שאין לו בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה לבד שנמשך לו ממקום שנמשך כדי שיוכל לקנות לו חיי נצח בזה היום והשעה כי בעוד רגע יפרח היום והשעה ומה יתרון לו בכל עמלו שיעמל לרוח. ועל - כן עקר הקדשה היא בבחינת היום אם בקלו תשמעו, כמו שמבאר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה (בסימן ערב לקוטי חלק א) ועל - ידי אלו שזוכים לעבד את ה' ולקים זאת על - ידי זה יבא משיח, כמו שאמרו, אימתי יבא מר? היום אם בקלו תשמעו, כמו שהביא שם ענין זה על מאמר רבה בר בר חנה 'אורזילא בר יומא', אבל הגאות הוא הפך מכל זה שמתגאה בדעתו ורוצה להתנהג בגדולות כאלו ימיו רבים וכאלו יש קביעות לימיו הפורחים ומשם באים כל הצרות רחמנא לצלן כנ"ל. ועל - כן ויהי בימי הוא צרה, שזהו בחינת גאות שהוא בחינת רבוי כאלו ימיו רבים וכאלו המעשה של שטות והבל שעוסק בהם יהיה לה קיום. שעוסק לבנות ולקנות כלי כסף וזהב ותכשיטין שכל זה הוא בחינת ויהי בימי כמו שמספרין מאיזה מלך ושר וכו' שעל זה נאמר ויהי בימי. ובאמת כל המעשה הזאת שעוסק כל אדם שנמשך אחר גאות וכבוד של זה העולם הכל הבל ורעות רוח עמל וכעס ומכאובות בחינת כל מקום שנאמר ויהי בימי אינו אלא צרה. כי כל המעשה הנעשה תחת השמש - חליפי התורה עם כל אדם הרודף אחר אלילי כסף וזהב והכל מחמת גאות וכבוד. כל המעשה הזאת בחינת ויהי בימי אינו אלא צרה, כמו שכתוב, כי כל ימיו כעס ומכאובות וכו'. אבל עקר השמחה היא בבחינת והיה ביום שכל תקותו ושמחתו וחיותו הוא רק ביום אחד שעוסק בו בעבודת ה' ועוסק לקשר היום לבחינת והיה יום אחד הוא יודע לה', שזה היום מתקים לנצח ושם עקר החיות והשמחה:

יז) וזה בחינת שבע ועשרים ומאה מדינה, כי רבותינו זכרונם לברכה דרשו שהם כנגד מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שחיתה שרה, הינו כי שרה היא בחינת מלכות דקדשה בחינת ששרה על כל העולם כלו שעקרה ענוה בחינת במקום גדלתו וכו'. וזהו בחינת מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, זה בחינת גדולים וקטנים ובינונים. וכמו שדרשו בזהר הקדוש פסוק זה לענין גאות, מאן דהוא רב הוא זעיר ומאן דהוא זעיר הוא רב, כמו שכתוב בפרשת שלח לך, כי בן מאה שנה זה בחינת גדולים ושבע שנים זה בחינת קטנים. ועשרים שנה זה בחינת בינונים. ושרה שזכתה לענוה אמתיית שזה עקר החיות בחינת חיי שרה. היתה בת מאה כבת עשרים ובת עשרים כבת שבע. שהיתה מקטנת עצמה בכל הבחינות שאפלו כשהיתה בת מאה היתה קטנה בעיניה כבת עשרים וכבת שבע ולא עוד אלא שהיתה קטנה בעיניה עוד יותר. שזהו בחינת שני חיי שרה - כלם שוים לטובה. שעקר החיים הטובים הם ענוה כנ"ל (וכמו שמבאר בהתורה 'באר חפרוה שרים' סימן עב לקוטי תנינא) הינו שארבע פעמים שנים שנאמר בשרה מרמז על ארבע בחינות שפלות הנאמר בהתורה הנ"ל שיהיה קטן בעיניו מגדולים וקטנים ובינונים וממדרגת עצמו וכו' שזה עקר חיות הימים והשנים של האדם. וזהו, "שני חיי שרה", כלם שוים לטובה, כי זכתה לחיים אמתיים וטובים שהוא על - ידי שהחזיקה עצמה למטה ממדרגתה וכנ"ל. ואחשורוש שהוא בחינת מלכות הרשעה בחינת גאות הוא ההפך מזה שמולך מעצמו, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על שבע ועשרים ומאה מדינה שיש לו גאות והתנשאות בכל הבחינות בבחינות גדולים ובינונים וקטנים שהם בחינת מאה ועשרים ושבע וכנ"ל. וזהו, בשנת שלש למלכו. כנגד שלש בחינות שמתגאים בהם. שהם, חכמה גבורה ועשירות וכו'. וזהו, בהראתו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו ימים רבים וכו'. כי עקר הגאות וההתנשאות הוא בעשירות כנ"ל. שמלכות הרשעה בחינת גאות מראית לכל אדם בימי חיי הבלו את עשר כבוד מלכותו וכו' כמה עשר וכבוד יש לו כלי כסף וכלי זהב ותכשיטין וכלים מכלים שונים. כמו שכתוב שם, חור כרפס ותכלת אחוז וכו' מטות זהב וכסף על רצפת בהט וכו', שכל זה הוא בחינת כל מיני עשירות וכלים נפלאים ואבנים טובות ותכשיטין וזהב וכסף ומיני בגדים יקרים שרואה האדם בימי חיי הבלו שכל זה נמשך מה שהסטרא אחרא בחינת מלכות הרשעה מראה לו בכל פעם בחינת בהראתו את עשר וכו' כדי שיהיה נמשך אחריה כדי שיאבד את עולמו על - ידי זה חס ושלום. וכן כל המגלה מספרת מזה שזהו עקר תקף הנס של פורים שנעשה בכל דור ודור בכל שנה ושנה, כי כשמתגברים הבעלי גאוה בעשירותם דסטרא אחרא ורוצים לכלות את ישראל בעצת המן הרשע ימח שמו, ה' יתברך מקדים רפואה למכה ונוקם בהם על ידם בעצמם, כי מנה ובה אבא ליזיל בה נרגא, כמו שכתוב, וכתתו גוי בגוי וכו'. וכמו שכתוב, וסכסכתי מצרים במצרים. כמו שראינו בתקף הנס של פורים שעל - ידי רבוי הגאות של אחשורוש וושתי והמן התגרו זה בזה עד שנהרגה ושתי שעשתה צרות רבות לישראל ונהרגה דיקא בעצת המן על - ידי עצם גאותו שהיה הדיוט קופץ בראש וכו' ועל - ידי זה בעצמו היתה מפלתו העצומה אחר כך כי כן דרכו של ה' יתברך, כמו שכתוב, תמותת רשע רעה שהגסות בעצמה עקרה אותם ואסתר הצדקת קבלה הגדלה והמלוכה כי אסתר בחינת ענוה, בחינת אם יסתר איש במסתרים שפרשו אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה, לענין ענוה, עין שם. וזה בחינת מרדכי, בחינת מר דרור, 'מר' לשון מרירות, 'דרור' לשון חרות ומלכות בחינת צדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה שבתחלה סובל מרירות ומקטין עצמו בתכלית השפלות באמת ועל - ידי זה זוכה אחר כך לחרות וגדלה, כמו שכתוב, ומרדכי יצא מלפני המלך וכו'. כי טוב אחרית דבר מראשיתו. וכמו שכתוב, אל תתהדר לפני מלך כי טוב אמר - לך עלה הנה וכו':

יח) וזה, ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, 'אורה', זה תורה, זה בחינת עסק התורה להאיר בשרשי הנשמות שעל - ידי זה עושין בעלי תשובה וגרים כנ"ל. וזה זוכין על - ידי ענוה באמת. וזהו 'ושמחה' זה יום טוב שאז זוכין לענוה באמת, כמו שמבאר בסימן קלה לקוטי חלק א על פסוק כי אקח מועד וכו'. ועל - כן בכל הימים טובים מתחילין התפלה במתן תורה כמו שאומרים, אתה בחרתנו. כי כל היום טוב הם זכר ליציאת מצרים שאז נתנה התורה ובכל יום טוב ממשיכין על עצמו קבלת התורה על - ידי השפלות והענוה שזוכין אז שזה עקר בחינת שמחת יום טוב, בחינת ישמעו ענוים וישמחו כנ"ל ועל - ידי זה עושין בעלי תשובה וגרים. וזהו 'וששון', זו מילה, זהו בחינת גרים ובעלי תשובה, כי אין הגר יכול לכנס בקדשת ישראל כי אם על - ידי מילה וכן הבעלי תשובה צריכין למול ערלת לבבם, כמו שכתוב בפרשת תשובה, ומלתם את ערלת לבבכם וכו', ועל - ידי זה נתרומם כבוד ה' יתברך. וזהו בחינת ויקר בחינת יקר וכבוד בחינות אם תוציא יקר מזולל שנאמר על הכבוד שמעלין מזילותא דגלותא על - ידי שעושין בעלי תשובה וגרים וכו', כמבאר בהתורה הנ"ל. כי כשהכניעו והפילו את המן שהוא הגאות זכו לכל זה כנ"ל:

וזה שמסימת המגלה, דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו. דורש טוב לעמו זה בחינת דרשות התורה שזכה מרדכי שהיה פותח בדברים ודורשן שעל - ידי זה היה יכל לקרב נפשות לה' יתברך וזהו, "דרש טוב לעמו", הם עם בני ישראל שכלם משרשין באותיות התורה שהיה מרדכי מאיר בהם הארה בכל פעם משרשי אותיות התורה שדרש בהם שעל - ידי זה עוררם לתשובה בכל פעם וכנ"ל ועל - ידי זה נתרומם הכבוד דקדשה לשרשו ועל - ידי זה נמשך שלום, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל שמתחלת להמשיך שלום בעולם. וזהו, "ודבר שלום לכל זרעו", כי על - ידי זה נמשך שלום כנ"ל וזהו, 'לכל זרעו' כי זוכה שיהיה נמשך השלום לכל זרעו שהמשיך נשמות בהירות וזכות לזרעו על - ידי שהאיר שרשי אותיות התורה וכנ"ל ואזי השלום הנמשך על - ידי זה בודאי נמשך ביותר לזרעו שנמשכו לזה העולם על - ידי זה. וזהו, ודבר שלום לכל זרעו, בחינת וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, כי כשהתלמידי חכמים זוכים לבנים תלמידי חכמים על - ידי שמברכין בתורה תחלה בחינות מרדכי שהיה פותח בדברים ודורשן על - ידי זה ורב שלום בניך כי על - ידי זה ממשיך שלום כנ"ל:

יט) וזה בחינת מה שאמר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שפורים מרמז בסוד הפסוק "ואם "מפאת "פניו "ימרט "ראשו וכו' שהוא ראשי תבות פורי"ם, כי פסוק זה מדבר מבחינת נגעים ונגעים באים על גסות הרוח, כמו שפרש רש"י בפרשת מצרע על פסוק, ועץ ארז ואזוב ושני תולעת, שזהו בחינות פורים, כי כל בחינות פורים הוא להכניע קלפת המן - עמלק שהוא בחינת גאות וגסות כנ"ל. וזהו בחינת ארבעה מראות נגעים כנגד ארבע בחינות שפלות הנ"ל שהם מכניעין ומתקנין בחינות ארבעה מראות נגעים שבאים על גסות כנ"ל:

וזה שפרש רש"י בתחלת פרשת תזריע, אמר רבי שמלאי, כשם שיצירתו של אדם הוא אחר כל בהמה וחיה ועוף כך תורתו נתפרשה אחר כל חיה ועוף. כי יצירתו של אדם היה אחר כל יצירת בהמה וכו' הוא בשביל בחינה הנ"ל כדי שיכניע הגסות ויזכה לתורה ועבודת ה' באמת, כי אי אפשר לזכות לתורה ועבודה ותשובה ומעשים טובים כל אחד לפי בחינתו מקטן ועד גדול כי אם על - ידי שבירת הגאות וגסות הרוח כנ"ל. ובשביל זה נברא האדם באחרונה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהאדם נברא בסוף כדי לכנס לסעדה מיד. דבר אחר, שאם תזוח דעתו עליו יאמרו לו, יתוש קדמך במעשה בראשית, הינו כי האדם נברא רק בשביל שיעסק בתורה ועבודת ה' כל ימיו ועל - כן נברא באחרונה כדי שיכנס לסעדה מיד, הינו כדי שיהיה הכל כבר מוכן לפניו כל מה שצריך לפרנסתו ולהרחיב דעתו בהם ולהכיר על ידם גדלת הבורא יתברך. ועל - כן הכל נברא קדם יום הששי והוא נברא ביום הששי סמוך לשבת אחר שכבר נברא הכל בשבילו והוכן לפניו הכל. כדי שיכנס לסעדת שבת מיד ולא יצטרך להמתין ולבלבל דעתו בשום דבר. רק יזכה לסעדת שבת מיד שיזכה מיד לעסק בעבודת ה' שזהו עקר תכלית הסעדה של שבת שהוא בחינת הסעדה שלעתיד שיזכו הצדיקים שהיה אדם הראשון ראוי לזכות אליו מיד אם היה מקים מצותו יתברך. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם. דבר אחר שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו, יתוש קדמך וכו', הינו שאי אפשר לזכות לסעדה הקדושה הנ"ל אפלו אם הוא פנוי מכל העסקים ויש לו כל הון דעלמא כי אם על - ידי שפלות שעל - ידי זה דיקא זוכין לתורה ועבודה כנ"ל, אבל תכף כשמתגאה ותזוח דעתו עליו אומרים לו יתוש קדמך, כי אז הוא רדוי לפניהם לפני כל בהמה וחיה ועוף, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, זכה, רודה בהם. לא זכה, נעשה ירוד לפניהם. וכן הוא בכל אדם גם עתה שיש שה' יתברך נותן לאדם עשירות וחפצים הרבה בהמות ועופות ותבואה ופרות ומלבושים וכו' כאלו הכל נברא בשבילו. ובאמת הוא כן, כי הכל נברא בשבילו כדי שיכנס לסעדה וכו', הינו כדי שיעסק בעבודת ה' ועל - ידי זה יזכה לסעדה המעתדת לצדיקים וכו'. אבל כל אחד לפי בחינתו אי אפשר לזכות לזה כי אם על - ידי שפלות באמת כנ"ל. ותכף כשמתגאה ודעתו זחה עליו מורידין אותו ואומרים לו, יתוש קדמך וכנ"ל. נמצא שעקר בריאת האדם אחר כל בהמה וכו' הוא בשביל שפלות כדי שיזכה על - ידי זה לתורה. וזה שרמזה התורה בפרשת תזריע שהזכירה תורת האדם כשנולד שהוא בחינת בריאת האדם שנולד ונברא ויוצא אדם חדש לעולם והזכירה אותו בסוף אחר כל בהמה חיה ועוף לומר כשם שיצירתו אחר כל בהמה חיה ועוף שהוא בשביל שיזכר שפלותו כך תורתו נתפרשה אחר כל בהמה חיה ועוף, כי הם בחינה אחת, כי מה שנברא בסוף זהו בעצמו גם כן בשביל זה כדי שיזכה לתורה על - ידי השפלות על - ידי שנברא באחרונה. ועל - כן נתפרשה תורתו בסוף כמו יצירתו כי הכל בחינה אחת, כי גם יצירתו בסוף היה בשביל התורה, כי אי אפשר לזכות לתורה כי אם על - ידי ענוה ושפלות שבשביל זה נברא האדם באחרונה וכנ"ל. וזהו שנסמך לזה הלכות נגעים שבאין על גסות וכנ"ל:

וזהו שאמר שם אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שפורים הוא תקון חטא קרח שמרמז בפסוק ואם מפאת פניו הנ"ל. כי כל פגם קרח היה מחלקת שחלק על הצדיק האמת שהוא משה על - ידי גסות רוחו וגאותו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל - כן התקון בפורים שאז מכניעין קלפת המן - עמלק שהוא הגאות. ועל - ידי זה נתבטל המחלקת ונמשך שלום. בחינת ודבר שלום לכל זרעו שמסימת המגלה בזה, כי זה עקר התקון וכנ"ל: