ספר המידות

ערך אכילה חלק שני

יג. ל'כו ל'חמו ב'לחמי ו'שתו - ראשי תבות לולב; "ביין" עם האותיות - גימטריא ראשי תבות של א'תרוג ה'דס ע'רבה "מסכתי" - בחינת סוכות. על ידי מצות נטילת ארבעה מינים ועל ידי סוכה - אדם זוכה לאכילה ושתיה ומלבושים, וגם לחיות הנשמה; על ידי סוכה זוכה למלבושים, בחינת "בשומי ענן לבושו". על ידי ערבי נחל זוכה לשתיה, על ידי הדס זוכה לחיות הנשמה ועל ידי לולב ואתרוג זוכה לאכילה, כי יש בהם פרי, שהם מיני מאכל:

ערך למוד

צ. תורה בלא מצוות הוא כמו הדס, שיש בו ריח ואין בו טעם

ערך רפואה חלק שני

ד. הסתכלות על אתרוג הוא רפואה לכאב עינים

שבחי הר"ן

י"ז אך תכף כאשר נשמע לאנשי ארץ ישראל היושבים בצפת ובטבריה שרבנו, זכרונו לברכה, הוא בחיפה, שלחו הגדולים והצדיקים אשר שם, לבקש את רבנו, זכרונו לברכה, שיסע אליהם. ובאו אנשי טבריה על יום כפור אליו, והביאו לו אגרות מגדולי הצדיקים, שכולם מבקשים אותו לבוא לטבריה על חג הסוכות. והוא לא השגיח על כל זה:

ואמר להאיש שהיה עמו לקנות לו אתרוגים. והלך אל החכם החונה שם, ונתן לו עשרים פארעס (שם מטבע) והלך אל שדה ישמעאל, והביא לו שלשה אתרוגים מובחרים ויפים מאד:

בתוך כך שהיה יושב שם בחיפה בא ישמעאל אחד רך בשנים וישב אצלו ודבר אליו דבורים הרבה ולא ידע מה הוא אומר. וכן היה אצל כל סעודה וסעודה ביום ובלילה והיה מחבב אותו מאד. ופעם אחת בא אליו בכלי זין בכעס גדול והתחיל לזעק ולצעק עליו. והוא לא ידע מה הוא מדבר, אך אשה אחת ממדינת ואליחאי היתה שם, ותכף כשהלך הישמעאל אמרה אל רבנו זכרונו לברכה, למען השם, שיברח מבית זה כי זה הישמעאל אומר שהוא זכרונו לברכה ילך עמו ללחם שקורין (פעכטין). ותכף ברח הוא זכרונו לברכה, לבית החסיד המפורסם מורנו הרב זאב מטשארני אוסטרהא הנ"ל והצניעו אותו בחדרי חדרים. ואחר כך בא הישמעאל הנ"ל עוד הפעם לבית אכסניא של רבנו זכרונו לברכה, ואמר: היכן האיש הלז? ידיע להוי לה שאני אוהב אותו מאד, אני אתן לו החמורים וגם הסוס שלי שילך עם השירה לטבריה ושוב אין לו להתפחד ממני כלל מעתה. וכן היה, שבא רבנו זכרונו לברכה אל אכסניא שלו, ובא הישמעאל ולא דבר לו כלום רק שתק ושחק. ואחר כך חבב אותו זה הישמעאל מאד באהבה יתרה:

וענין זה של הישמעאל, היה פליאה גדולה. ואמר רבנו זכרונו לברכה, שהיה לו יסורים מהאהבה של הישמעאל יותר מן השנאה והכעס שלו. וכפי הנשמע מפיו הקדוש, שהיה בענין מעשה זו שהיה לו עם הישמעאל סכנה גדולה, וכמדומה שנשמע מפיו הקדוש שאמר שזה הישמעאל היה הס"מ בעצמו וברוך השם שנצל ממנו בשלום בחסדי ה':

שיחות הר"ן

פ"ז לפי בחינת הימים נוראים (קפ) ראוי שיהיה לנו אתרוג נאה. כי אמרי אנשי: 'כל נער יש לו אשה נאה'. והאתרוג הוא בחינת אשה, כמו שכתוב בזהר (תקונים יג, כא) שהאתרוג הוא בחינת (שיר השירים ד ז): "כולך יפה רעיתי ומום אין בך". ובימים נוראים ישראל הם בבחינת נער, כי אזי הם בבחינת: "והנה נער בוכה" (שמות ב ו), מיד: "ותחמל עליו" כמו שכתוב בתקונים (תקון יא), ועל כן ראוי שיהיה לישראל אתרוג נאה כנ"ל:

ומי שבוכה ביותר ונכנס ביותר בבחינת "נער בוכה" ראוי שיהיה לו אתרוג נאה ביותר כנ"ל:

כי זה שאומרים העולם שכל נער יש לו אשה נאה, זה יש להבין. כי עקר השכל הוא מהמח. והמח שואב ממח שבעצמות, שהוא נשקה על ידי לחות ושמנונית הגוף בבחינת (איוב כא כד): "ומח עצמותיו ישוקה". כי על ידי לחות ושמנונית הגוף נשקה המח שבעצמות וזהו עקר קיום השכל (קפא). כי עקר קיום השכל על ידי לחות ושמנונית הגוף כמובא במקום אחר. ועל כן מי שהוא נער ואין שכלו בשלמות ונשאר מחו כנוס בעצמות כי אין שואב מחו ממח שבעצמות ומחמת זה אין שכלו בשלמות כנ"ל, נמצא שנשאר המח כנוס בעצמות. ועל כן בת זוגו שנלקחה מן העצמות כמו שנאמר: "ויקח אחת מצלעותיו" (בראשית ב כא) וכו', נמשך אליה רבוי המח שנשאר כנוס בעצמותיו אשר משם נלקחה כנ"ל. ועל כן בת זוגו נאה כי עקר היפי על ידי המח והחכמה בבחינת: "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח א). ועל כן היא נאה מחמת שנמשך אליה רבוי המח כי היא עצם מעצמיו של זה שאין שכלו שלם ונשאר מחו כנוס בעצמותיו כנזכר לעיל:

ובקדושה זה בחינת שנמשכין שרשי הדעת אל האתרוג ועין בכונות (שער הכונות סוכה ה) סוד אתרוג ולולב עין שם (קפב):

ולבאר קצת כי עקר הכונה להמשיך אל האתרוג שהוא בחינת מלכות המחין שבגוף דהינו החסדים שבוי"ו קצוות. אך אי אפשר שיתנו הארה אל האתרוג כי אם על ידי שמקבלין הארה משרשי המחין דהינו משרשי החסדים שבדעת שזהו סוד הנענועים עין שם. נמצא שעקר הארת האתרוג בחינת מלכות על ידי שנתרבין ומאירין בחינת המחין שבוי"ו קצוות על ידי שנמשך אליהם הארת המחין שבראש כנ"ל. וזה בחינת הנ"ל. רק שם הוא נער ממש ונשאר מחו כנוס בעצמות ולא עלה למעלה אל המח כנ"ל, וכאן בקדושה הארת האתרוג על ידי שממשיכין בכונה הארת המחין שבראש לתוך בחינת הגוף. ונתרבה ומאיר המחין שבגוף ומשם נמשך המחין אל האתרוג והבן. עין שם היטב בכונות ותבין:

וזה בחינת סוכה: כי "נער ישראל ואהבהו" (הושע יא א). אהבה זה בחינת ימין בחינת חבוק יד ימין בחינת סוכה. וזה נעשה על ידי בחינת נער ישראל בחינת נער בוכה כנזכר לעיל:

קכ"ה בחג הסוכות תק"ע, אז אמר מענין האתרוג. שלפי בחינת הימים נוראים ראוי שיהיה לנו אתרוג נאה כמובא לעיל (רנד) ובאותה השנה לא היו מצויים אתרוגים. והיה העולם סבורים שלא יהיה להם אתרוגים כלל. ולא היה שום אתרוג במדינה עד ערב סוכות שעשה השם יתברך נסים וסבב סבות בדרך נס שבאו אתרוגים לקצת עירות. והיו נותנים אז ממון הרבה בעד אתרוג, בקצת קהלות נתנו חמשים אדומים ויותר בעד אתרוג אחד:

וגם לקהלת בראסלב בא אתרוג מהודר מאד ליד רבנו, זכר צדיק לברכה (רנה). והיה שמחה גדולה מאד לרבנו זכרונו לברכה ואמר להביא לו כלי זמר מגדל השמחה. ושלשה ימים רצופים היה לו חיות גדול מן האתרוג. והיה בריא כל אותן השלשה ימים ולא היה מרגיש כלל החולאת הקשה שהיה לו מגדל השמחה שהיה לו מן האתרוג:

וגם אחר סוכות ספר הרבה מן האתרוג ואמר שאין אנו יודעים כלל גדל יקרת מעלת מצות אתרוג. והרי אנו רואין שישראל מפזרים ממון הרבה בשביל מצוה זו, יותר מעל שאר מצוות ובודאי לא על חנם הוא. מסתמא מצוה זו הוא יקרה מאד מאד אשר אין לשער רק שאין אנו יודעין גדל מעלתה. אפשר אם היו יודעין גדל מעלת מצוה זו היו עושים מה שהיו עושים בשביל מצוה זו כי ישראל עם קדוש הם חכמים וקשה להטעותם. ובודאי כשהם מפזרים ממון הרבה בשביל מצוה זו לא לחנם הוא. ועוד האריך בספור זה והפליג מאד במעלת מצות אתרוג:

קצ"ו שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה אור ליום שני פרשת נח תק"ע:

התורה שלי גדולה מאד. והיא כולה רוח הקדש ויכולין לידע ממנה עתידות, שמי שיטה עצמו ויאזין ויקשיב התורה שלי יכול לידע עתידות שיהיה. ואין צריך לומר אחר כך כשנעשין הדברים בעולם שאז יכולין בודאי למצא הכל בתוך התורה שלי ולראות ולהבין שהכל מבאר בתוך התורה שנאמרה כבר:

כל זה שמעתי אחר שבת בראשית שנת תק"ע, בעת שהראיתי לו התורה בראשית לעיני כל ישראל בכתב הנדפסת ב"לקוטי תנינא" סימן ס"ז. ובאותו השבוע ראינו בחוש כל הנזכר לעיל, איך בהתורה הקדושה שלו הוא מגלה נעלמות ועתידות. כי מעשה שהיה כך היה: כי בשבוע הקודם ביום חמישי שהוא כ"ה תשרי שנה הנ"ל נסתלק כבוד הרב הגאון בוצינא קדישא החסיד המפורסם מורנו הרב רבי לוי יצחק זכר צדיק לברכה, אב בית דין דקהלת קדש ברדיטשוב (שפ), ובשבת שאחר יום חמישי הנ"ל שהוא שבת בראשית אז נאמרה התורה הנ"ל מפי רבנו זכרונו לברכה המתחלת "בראשית - לעיני כל ישראל", המדברת מהעלמת הפאר של ישראל, דהינו העלמת והסתלקות הצדיק שהוא הפאר של ישראל:

ובעת ששמענו זאת התורה מפיו הקדוש של רבנו זכרונו לברכה לא היינו מבינים כלל להיכן מגיע כונתו, כי אז באותו השבת עדין לא נודע כלל מפטירת הצדיק הנ"ל עד יום שני אחר שבת. ואחר כך בשבוע שאחר שבת בראשית נודע לנו מצרתן של ישראל שנסתלק הצדיק הגדול הנ"ל. אז היינו מבינים למפרע שרבנו זכרונו לברכה גלה בהתורה הנ"ל, כי זאת התורה מדברת מהעלמת הפאר וכו' והצדיק הנ"ל היה נקרא בפי רבנו זכרונו לברכה פאר של ישראל, בחינת תפלין כמבאר במקום אחר:

וכן באותה השנה לא היו אתרוגים מצויים ואחר כך באו אתרוגים על פי נס (שפא). ואמר רבנו זכרונו לברכה שהיה בטוח על צדיקי הדור ובפרט על הצדיק הנ"ל שהוא פאר הקהלה שלנו שיהיו אתרוגים וכו'. על כן ראינו בברור שרבנו גלה ברוח קדשו בהתורה הנ"ל הסתלקות הצדיק הנ"ל כמבאר עתה להמעין שממש כל התורה הנ"ל מדברת מענין זה, דוק ותשכח:

גם אלה דברי רבנו זכרונו לברכה בעת שראה התורה הנ"ל בכתב: המוסר של התורה שלי נפלא ועצום מאד. אלו היו אומרים זאת התורה בלשון אחר בלשון מוסר, היה מעורר ומשבר את הלב מאד כי כולה מוסר השכל, מוסר גדול ונורא מאד (שפב). על כן צריך לזהר לקים מה שהזהרתי אתכם לעשות מן התורה תפלה (שפג). כי תכף כשמתחילין להכניס זאת התורה בתוך דברי התעוררות ושיחה של תפלה בודאי תעורר ותשבר את לבו מאד כנזכר לעיל (שפד):

רנ"א בימי אלול ועשרת ימי תשובה וימים נוראים עד הושענא רבא (תלד) צוה לכמה אנשים לומר אז כל ספרי תנ"ך מתחלתם ועד סופם. וגם הוא בעצמו נהג כך כמה פעמים. גם היה גומר כמה ספרים בימים הללו, ואיני זוכר לבארם היטב: