חג שבועות - סיפורים מענייני חג השבועות

סיפור - הרה"ק מזידיטשוב היה בהיכל משם

ידוע, כי הרב הקדש מקאלוב עשה שידוכין לבנו הרב הצדיק מורינו הרב משה חיים ז"ל עם בת רבינו הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב, הרבנית הצדיקת מרת רייזלי ע"ה. אחר הנשואין, כאשר היתה בת הרב הקדוש מזידיטשוב בבית אביה, שאל אותה על סיפור מהנהגת הרב הקדוש מקאלוב, וסיפרה לו, כי ביום ערב שבועות הניח את עצמו לישן קצת, והיה ישן והולך עד יום שני של שבועות בלי הפסק, והיה רעש גדול, עד אשר הרבנית הרהיבה עוז בנפשה והקיצה אותו משינתו, אחר כך הלך להתפלל, והתפלל וקרא בספר תורה קריאת היום הראשון 'בחודש השלישי'. ואמר הרב הקדוש מזידיטשוב: "א שאד, א שאד אז מען אט איהם אופגיוועקט, ער איז שוין גיוועזין אין היכל של משיח, ואם לא היו מקיצים אותו - וואלט ער אפשר גיוועזין גיפועלט אז משיח זאל שוין קומען" (חבל, חבל שהעירו אותו, הוא כבר היה בהיכל משיח. ואם לא היו מקיצים אות. אז הוא היה יכול לפעול שמשיח כבר יבוא ). (עשר צחצחות [מערכת ד])

סיפור - בכיות ותפילות על כלל ישראל

הרבנית א"ח כ"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע סיפרה: בליל חג השבועות כאשר נח מרן זי"ע על משכבו, היה חוזר ואומר כמה וכמה פעמים מה שאומרים בהזמירות "העם אשר נע כצאן טעה יזכור לפקדו בברית ושבועה לבל יעבור בם מקרי רעה כאשר נשבעת על מי נח". ובבוקר היה הכר ששכב עליו רטוב מרוב דמעותיו. (מה יפו פעמייך)

סיפור - אריכות הגלות בגלל שנאת חנם

מעשה שנהג הרב הצדיק ר' מאיר מפרעמישלאן זי"ע, לספר בכל חג השבועות, אחר קבלת התורה: הצדיק המפורסם ר' שמשון מעיר וזיען הנקרא "ר' שמשון ווינער" היה חשוב למלכות, פעם אחת שאל אותו הקייסר: מדוע עם בני ישראל הם משוקעים בגלות זה זמן כביר, ואיזה חטא גרם להם זאת, ויען ר' שמשון ויאמר אין זה אלא מפני קנאה ושנאת חנם. ולא האמין בזה להקיסר ויאמר כי אם לא יהיה לך תשובה נכונה עד שלשת ימים אז נקום ינקם בעם בני ישראל, וכשמוע ר' שמשון ווינער את דברי הקייסר הלך לביתו ועשה שאלת חלום, והודיעו לו מן השמים אשר התשובה הראשונה היא תשובה נכונה וברורה ואמיתית, ובל ישוב מדבריו הראשונים, והקייסר ממילא יאמין. ויהי יום אחד בתחלת החורף, נפל שלג מן השמים, שלג גדול אשר אז הדרך של חייתו יער לרוץ ביער, וילך הקייסר עם יועציו ליער לצוד ציד, .הלכו כמה פרסאות מהעיר ליער, ויפרדו איש מעל אחיו לחפש אחר חיות לצודם, וגם הקייסר נפרד מהם, ותעה ביער עד לעת ערב, והם לא ידעו כי הקייסר תועה, בחשבם כי הלך לביתו. ויהי כאשר הלך ביער בלילה, ראה מרחוק אור מאיר כי היה קרוב לכפר בעבר הנהר, הלך הקייסר עד שבא לנהר ופשט את מלבושיו העליונים ועבר הנהר, ויבוא לעבר הנהר ערום ויחף, והלך בכפר מבית לבית, וכבר נסגרו הדלתות, עד שמצא ערל אחד שפתחו פתוח, ויהי כאשר ראה אותו הערל נבהל ממנו כי חשב אולי רוח או שד הוא ויגרש אותו. ויאמר אל לבו: אם אלך אל ערלים יעשו לי כולם כמו זה הערל, אלך אל יהודי לאכסניא - בודאי יעשה חסד עמי. וכן עשה, הלך לבית אכסניא של יהודי, ופתח לו הדלת והכניסו. ותאמר לו אשתו: אולי יגנוב הערל אצלנו מעות או כלים. ויאמר היהודי: עם כל זה צריכים אנחנו ליתן לו מקום ללון כי הוא איש כמו שאר אנשים. וביקש הקייסר שיתנו לו צלוחית יי"ש עם קיכעל (עוגיה), ונתנו לו, ואח"כ עלה על התנור, באמרו שמאוד קר לו, ונתן לו האיש ה'פעלץ' (המעיל) שלו שיתכסה עמו, ותאמר לו אשתו עוד הפעם: הערל הזה יגנוב ה'פעלץ' ויברח. ויאמר היהודי: הנה לא אכבה את הנר ואייה נעור כל הלילה. בהשכמת הבוקר, ויקם היהודי לומר תהלים שירות ותשבחות, שאל אותו הקייסר אם הכפר רחוק מוויען, וכמה פרסאות יש מוויען, ויען האיש ויאמר: דרך ארבע פרסאות היא, ויבקש הקייסר שישכוך לו עגלה לנסוע עמה לוויען, ויען האיש ויאמר: אנכי יש לי עגלה קטנה וביכלתי להוליכך לוויען. ויאמר: כן אסע עמך, נקבה לי שכרך. ויאמר שרוצה ד' פערציגער, ויאמר הקייסר שיתן לו, באופן שיתן לו ה'פעלץ'. לכסות א"ע על הדרך. ותאמר אשתו בלשון עברית: הנה האיש הערל יהרוג אותך בדרך, ויקח ה'פעלץ', ולא ישלם לך בעד היי"ש ובעד הקיכלעך (עוגיות) ויברח. ויען האיש ויאמר לאשתו: בל תפחדי, הוא איש כמו שאר אנשים. ויסעו עירה וויען, וכבואם העירה שאל האיש את הקייסר: לאן אתה רוצה שנעמוד בשם. ויען הקייסר ויאמר: אצל חצר המלך. ויען האיש: בוודאי ענוש יענישו אותנו אם אנחנו נעמוד שם, ויאמר הקייסר: אל תירא ובל תחת, אני אתרץ את הכל. ויבואו עד שער המלך, קפץ המלך מהעגלה וינס הביתה כך לבוש עם ה'פעלץ', וכל בני ביתו של הקייסר שמחו מאד עמו. האיש בעל העגלה עמד בחוץ ויירא מאד, עד כי פקד המלך להכניסו הביתה, ויהי בראותו שמכניסים אותו לבית המלך פחד מאוד. ויאמר המלך, לבל יירא כי לא יעשה לו מאומה, רק ידבר עמו דברים אחדים. ויבוא לפני המלך, וישאל אותו המלך: מכיר אתה אותי, ויען האיש ויאמר: אנכי לא ראיתיך מעודי עד היום הזה. ויאמר המלך: אבל אנכי מכיר אותך היטב, ואני יודע מעמדך, וגם מכלים והמטלטלין שלך, איך ומה הכמות, ויאמר לו הכל. ויען האיש ויאמר: אין חכם כחכמת המלך, הלא יודע הוא מה בחדרי בית של בן כפר. ויאמר המלך: הלילה הזאת הייתי בבית מלונך והחיית אותי, וסיפר כל הדברים לפני שריו ויועציו איך הנכרים סגרו הדלתות, ואיך ישראל הזה החיה אותו. וישאל אותו המלך: כמה מגיע לך בעד היי"ש וקיכעל, ובעד שכר עגלה, יעשה עמו השבון. גם שאל אותו: מה שאלתך ובקשתך עבור הטובה שעשית לי. עמד האיש ושתק ולא ענה כלום. שאלו אותו אנשי הבית: רצונך עשרה כסף, שתק. ויאמרו אולי חמישים, מאה, שתק. אולי אלף או מאה אלפים, כסבורים הם שאינו מרוצה. ויאמרו: אולי רצונך גיטער עם שדות וכרמים, ולא ענה להם. ויאמרו לו אם אינך מסכים לקבל המתנות שרצון אדוני המלך ליתן לך, נשלם לך כפי חשבון ולא יותר. ויען האיש ויאמר: כי כל זה איננו שווה לי כנגד הטובה שרצוני שאדוני המלך ימלא לי שאלתי ויעשה את בקשתי, והוא, בדבר היהודי הדר בכפר השני הסמוך לכפר שלי, ושמו ראובן, והוא בא בכל שבוע לכפר שלי לקנות כל הסחורות ועורות ושאר עניינים, יפקד המלך פקודתו למחות בו שלא יבוא עוד מעתה ועד עולם לכפר לקנות. ויהי כאשר שמע המלך את דבריו, אמר עתה אני רואה כי כן ר' שמשון דובר, כי הקנאה והשנאה בין האחים בני ישראל גדול מאד, והודה לדברי ר' שמשון. וקרא את ר' שמשון, ור' שמשון עשה החשבון מהקייסר נגד האיש, והקייסר נתן לו מתנות רבות ויקרות, והאיש הלך לדרכו לשלום. (סיפורי יעקב)

(מלוקט מתוך הקונטרס "ציונים יקרים")