חג השבועות - שמותיו ומעלותיו

קדושת מועדים לכל השנה

כל ימי השנה הם השלמה לימים הקדושים, ואדם מישראל צריך לקדש את עצמו כל כך בימים הקדושים, שיהיה בכוחו להמשיך על עצמו קדושת המועדים לכל השנה, ולהרגיש בכל יום מימות השנה את הקדושה של ראש השנה ויום הכיפורים וסוכות ופסח ושבועות, ואפילו ממועדים דרבנן חנוכה ופורים. (כ"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע)

אסור להתענות, ויש לשמוח על מחילת עוונות

לא מצינו שלמי ציבור אלא בעצרת, על כן אסור להתענות כיום עצרת, כדאיתא בפסחים בפרק אלו דברים (סח:) מר בריה ברבינא הוא יתיב כולא שתא בתעניתא לבר מעצרתא ומעלי יומא דכיפורי, עצרת יום שניתנה בו תורה וכו'. על כן צריכין ישראל לשמוח שמוחל הקדוש ברוך הוא עוונותיהם, דאמרינן בירושלמי דראש השנה בסופו (פ"ד ה"ח), ר' משרשיא בשם ר' אחא בכל הקרבנות כתיב חטאת ובעצרת לא כתיב חטאת, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, מכיון שקבלתם עול התורה עליכם מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם. (רוקח סימן רצה)

שבועות כולל כל המועדים, וגם מחילת עוונות כיום כיפורים

כל הימים טובים צריכין להיות להם רמז בחג השבועות, שהוא זמן מתן תורה, ובתורה כלול כל הימים טובים, ואם כן בעת נתינתה מההכרח שיכלול כל הימים טובים בו. וראש השנה מרומז בו, "וקול שופר חזק מאד" במתן תורה, ובראש השנה גם כן שופר. וסוכות מרומז, דישיבת סוכה תחות גדפי שכינתו, וכן במתן תורה. וגם אי אפשר להחזיק שבועות רק ספירת שבעה שבועות כמאמר הזוה"ק (אמור צז. ב) דהכוונה הוא על שבעת ימי הבנין, וענין נטילת לולב גם כן כוונה זו. ופסח גם כן כוונה אחת עם שבועות כמבואר בדברי האריז"ל, דשבועות הוא יום שמיני של פסח כמו שמיני עצרת מסוכות. אמנם ענין יום הכיפורים צריך לדעת האיך מרומז בו, אפס חז"ל אמרו בגמרא (ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג) בשלשה דמוחלין עונותיהם ואחד מהם הוא חתן, וכיון דמוחלין לחתן וודאי מוחלין גם כן לכלה, דמאי בינייהו תרווייהו נשואים זה לזה, וחכמינו ז"ל אמרו (תענית פ"ד מ"ח) ביום חתונתו זה מתן תורה, נמצא כיון דהיה נשואין בשבועות, ואנו הכלה, נמחל לנו עונותינו. אם כן זהו רומז ליום הכיפורים בשבועות דביום הכיפורים מוחלין עונות גם כן. (קדושת לוי [שבועות])

חג שבועות מכפר כיום כיפור

חג הקדוש הזה הוא נגד יום כיפור, כמו שיש ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום כיפור, כמו כן פסח הוא בחינת ראש השנה, ימי הספירה הם בחינת עשרת ימי תשובה, וחג השבועות הוא בחינת יום כיפור, והלילה הזה מכפר גם על חייבי כריתות כמו יום כיפור, ושם כתוב לפני ד' 'תטהרו' (ויקרא טז, ל) גימטריא כת"ר שהוא בחינת מלכות, היינו שיקבל עליו עול מלכות שמים על כל עניני הגוף, ואז היום הזה יכפר ויטהר ויתהפך לו מ'כרת' ל'כתר'. (בית אברהם)

בשבועות יש מחילת עוונות כיום כיפור

פעם בחג השבועות כשנכנס הרה"ק מאפטא זי"ע בעל האוהב ישראל לביהמ"ד לתפלה, הניח ידו על המזוזה ואמר בזה"ל: "רבש"ע, זייט מיין לעבנ'ס טאג, האב איך נאך קיין אמתדיג ווארט נישט געזאגט פאר דיר". ובכה מאוד, וניגש לפני העמוד והתחיל לזמר הברכות. אחר שסיים הרה"ק את הברכות,שאל להנוכחים בביהמ"ד, אם אמר 'שעשה לי כל צרכי', ולא השיבו. והיה שם ילד אחד וצעק, כי הוא שמע הברכה מהרבי ואף ענה אמן אחריו. הבטיח הרה"ק להילד כי יאכל עמו ה'מילעכיגע סעודה'. כשהסב הרה"ק מאפטא להמילעכיגע סעודה, ציוה להביא את הילד שיאכל עמו, והביאו את הילד. אח"כ אמר הרה"ק מאפטא, מדוע שאל קודם התפילה אם אמר 'שעשה לי כל צרכי', מפני שבחג השבועות יש מחילת העונות, כי כפי שמוחלין לחתן מוחלין גם לכלה, והניח עצמו בכוונות של יום כיפור, על כן הייתי מסופק אם אמרתי ברכת שעשה לי כל צרכי. (אוצר ישראל)

בקרבנות מוסף לא נאמר "אשה" ו"חטאת"

והנה זה מבואר מפני מה לא נאמר "אשה" בעצרת כמו שנאמר בפרשת תמיד ובראש חודש ופסח וסוכות, וכן בראש השנה וביום הכפורים לא נאמר בהם "אשה", כי אם והקרבתם עולה לריח ניחוח, ובשעירי המוספים לא נאמר בעצרת חטאת כמו שנאמר בשאר שעירי המוספים, וכל זה כי בעצרת וראש השנה ויום הכפורים אין הכוונה בקרבן לאשים אלא למעלה מהם, וכן בעצרת לא נאמר בו חטאת לפי שאין בו יצר הרע, ועליו נאמר (תהלים קד, לה) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. (קונטרס תרי"ג מצות להרמב"ן [עמ' תקלג נדפסם ירושלים תשכ"ד])

בקרבנות מוסף לא כתוב חטאת

כתיב גבי שבועות (במדבר כח, ל) שעיר עזים לכפר עליכם, ולא כתיב "לחטאת", מפני כבוד התורה שנתנה בו ביום, וזהו אשר יסד הפייט דיום הבכורים "חטאת לא נזכר למען יהי דבר המלך למנוחה". ד"א לפי שהיו אז ישראל נקיים מכל חטאת כדאיתא במדרש (ירושלמי ראש השנה פ"ד ה"ח) משקבלתם עליכם עול תורה ומצות מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מעולם, וזהו שייסד הפייט בזולת של שבועות "קבלו מלכותי ולא תאשמו". (דעת זקנים מבעל התוספות [במדבר כח, כה])

שם חג השבועות על שם השבועות של הקב"ה ובנ"י

יש טוב טעם למה אנו קוראין לחג זה חג השבועות, הוא מה שאמרו חז"ל כי נשבע הקדוש ברוך הוא לישראל שאינו ממיר אותם והם נשבעו לו שאין ממירים אותו, ובילקוט (משפטים רמז, שסא) ושים באגנות וכו. (שמות כד. ו) הן נשבעו לי שנאמר (דברים ח, יא) לעברך בברית ד' אלוקיך ובאלתו, והוא נשבע להם שנאמר (יחזקאל טז, ח) ואשבע לך ואבא בברית עמך, ולפי כי שבועות אלו היו קודם מתן תורה, לכך לזכר זה נקרא חג השבועות, ולא לאותו הדור בלבד היה ענין זאת השבועה, אלא לכל הדורות הבאים עד סוף העולם, שנאמר (דברים כט, יד) כי (את) אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום. (טור [או"ח סימן תצ"ד סק"א])

שם חג השבועות על שם השבועות של הקב"ה ובני ישראל

שבועות הוא ע"ש השבועה שנשבעין ועומדין מהר סיני, וכולל ב' השבועות, שנשבעו בני ישראל לעבוד את ד' כמ"ש, ב' פעמים "אשר דיבר ד' נעשה", ו'הן הן' - שבועה (שבועות לו.), וכן הקב"ה נשבע לבני ישראל כמו שנאמר ב"פ "אנכי ד' אלוקיך" בעשרת הדברות, והוא שבועה, וכן כתוב "הואיל ד' "עשות אתכם לו לעם", הואיל פי' שבועה (עי' נדרים סה.), ושבועות אלו מתעוררין בחג השבועות ולשון חז"ל .מושבע ועומד מהר סיני' (יומא עג:), ששבועה זו קיימת לעד בכל איש ישראל ואין לה התרה עולמית. (שפת אמת)

טעם שם חג השבועות

עוד אפשר לומר דרך דרש במה דאמרו בזוהר (ויקרא צז. ב) דטעם ספירת שבעה שבועות היינו כי ישראל נתלכלכו בטומאת עבודה זרה במצרים וביציאתם פסקו בטהרה, ובמקום שבעת ימים וכו' היו שבעה שבועות לכללות האומה הישראלית, ולרמוז שעיקר התורה לא נתנה אלא עד שפירשו מטומאתם ונטהרו טהרת הנפש בשבעה שבועות, לכך נקרא "חג השבועות", להזהיר שלא יקרב לעסוק בתורה ולקיים מצותיה אם לא כאשר יפרוש מטומאתו ויטהר אז יקרב לתורה. (דברים אחדים להחיד"א, [דרוש טו])

חג הקציר ביכורי מעשיך

בעבור שאותו חג הוא בימי קציר חיטים ואז מביאים מנחה בתבואת הארץ כמו שאמרו ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, לכן נקרא חג הקציר ביכורי מעשיך. (אברבנאל [שמות כג, טז])

חג הקציר וחג האסיף

ואחר שזכר (הכתוב) המצות שיורו על גאולתם ממצרים, זכר עוד אותם (המצוות) שיורו על הארץ אשר באו שמה, והם חג השבועות וחג הסוכות, כי שניהם יורו על היותם יושבים בארץ הנבחרת, ובחג השבועות שהוא קציר חיטים להודות לה' שנתן להם ארץ חטה ושעורה, ובחג הסוכות היו מביאים בכורי כל הפירות להודות לפניו על אסיפתם כמו שנאמר באספך מגרנך ומיקבך, ומפני זה לא בא בחג השבועות זכרון מתן תורתנו, ולא קרא חג הסוכות בשמו, כי אם חג האסיף, לפי שהיא היתה כונת החג, הנה אם כן היו המועדים האלה כולם לתת הודאה על יציאת מצרים ועל ביאתם לארץ. (אברבנאל [שמות לד, כב])

יום הביכורים

ונקרא עוד החג הזה יום הביכורים כמו שנאמר (במדבר כח,כו) וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם, ונקרא "יום הביכורים" לפי שהוא בימי קציר חיטים ואין מקריבין מנחה חדשה עד שיקריבו שתי הלחם. ושתי הלחם הם רמז לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה כמו דכתיב (משלי ט, ב) לכו לחמו בלחמי. (מטה משה [אות תרצ])

חג הביכורים

הנה שבועות נקרא חג הביכורים, על שם עמא פזיזא דקדמו פומא לאזניכו שהקדימו נעשה לנשמע (שבת פח.), וביכורים הוא לשון מהירות כדכתיב (ישעיה כח, ד) כביכורה בטרם קיץ אשר יראה הרואה אותה בעודה בכפו יבלענה. (דרשת החתם סופר [שבועות רצא:])

יום הביכורים.

וביום הביכורים כו'. (במדבר כח. כו), אמרו ז"ל (פסחים סח.) רב יוסף כל עצרתא עבדו ליה עגלא תילתא אמר אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא, לזה שמח ביום המביא חשיבתו וגדולתו, וכמו כן אמרו רבותינו ז"ל (אבות ו, ב) אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, וזהו "ביום הביכורים", ביום שמביא כל החשיבות והגדולה לבני אדם, וביכורים, לשון ראשית וחשיבות וגדולה כמו אף אני בכור אתנהו (תהילים פט, כח). וכדברי רש"י ז"ל בגדול הבית, וכמאמר הכתוב (משלי ח, טו) בי מלכים ימלוכו, הרי שכל חשיבות בא יבא מהתורה ומיום הקדוש הזה שניתנה בו תורה, וזהו "ביום הביכורים", יום של כל הגדולה וחשיבות וביכור. (נועם מגדים)

יום זה שורש התורה של כל השנה ,וזהו "יום הביכורים"

התורה נקראת עץ חיים (משלי ג, יח)וכמו שאילן מוציא פירות בכל שנה ושנה, כמו כן התורה מתחדשת פירותיה בכל שנה, ולכן בעצרת (נידונין) על פירות האילן (ראש השנה א, ב) היינו התחדשות התורה שנקראת עץ חיים, וכן איתא בספרים. ולכן נקרא "יום הביכורים", וכמו דאיתא במדרש שכל הנביאים וחכמים קיבלו בהר סיני חלקם בתורה רק שנתפרשו דבריהם כל אחד בשעתו, כמו כן בכל חג שבועות זמן מתן תורתנו מקבלין בני ישראל חלק התורה המתחדשת על כל ימי השנה, ואחר כך מוציאים מכח אל הפועל כל אחד במקומו ושעתו, וזה ההתחדשות תלוי כפי הכנת כל אחד, ועל זה רמזו (אבות ב. יב) התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, שיכין את עצמו לקבל חלק מהתורה המתחדשת בכל שנה שאינה ירושה רק מתחדשת בכל עת, ויום זה שורש התורה של כל השנה. (שפת אמת [שבועות תרס"א])

שבועות נקרא עצרת כי הוי כשמיני עצרת

וציוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ד', ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם, וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש. ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות "עצרת", כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן. (רמב"ן [ויקא כג, לו])

שבועות נקרא עצרת כי הוי כשמיני עצרת

וקראוהו רבותינו עצרת לפי שהוא יום מובדל להקדוש ברוך הוא עם ישראל עמו, כמו שמיני עצרת כדאיתא התם [עיין רש"י ויקרא כג, לו: עצרתי אתכם אצלי כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטר אמר בני בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם]. (מנורת המאיר [נר ג כ"ד ח"ה פ"א])

שבועות נקרא עצרת

ויום מתן תורה קורין אותו חכמי האמת "עצרת", לפי שבו כיום נגלית שכינה על הר סיני, וישראל שקיבלו התורה היו נעצרין לחלקו וקיבלו עליהם אלהותו וגזירותיו. (כד הקמח [עצרת])

שבועות נקרא עצרת

להכי נקרא עצרת להורות כיון שהגיע יום קבלת התורה נעצרו המזיקים. ותרגום אונקלוס מסייעני (לפירוש הזה, דהנה) בכולם (בכל התורה כולה) מתרגם "שבועות", "בשבועותיכם" (במדבר כח, כו) תרגם ובעצרתכון. (טעמי המצוה לר"מ בבלי [מצוה קיז])

(מלוקט מתוך הקונטרס "ציונים יקרים")