אכילת מאכלי חלב ועוד בשבועות - חג השבועות

אכילת חלב ודבש

גם נהגו לאכול דבש וחלב בחג שבועות מפני תורה שנמשלה לדבש וחלב, כמו שכתוב (שיר השירים ד, י) דבש וחלב תחת לשונך. (כל בו [סימן נב])

אכילת מאכלי דבש וחלב

וסבב השם אשר לו נתכנו עלילות שבאו החגים (פסח שבועות וסוכות) באביב ובקציר ובאסיף, כדי שיזכרו תמיד שהכל מעשיו, ובפרט בימי שמחתנו, ועיקר כל המצות וזאת היא הכוונה, גם מנהגות שנהגו אחר התורה באו להשלים הכוונה הזאת כמנהגנו בחג הזה לאכול דבש וחלב להעיר (ולהזכיר) על התורה שנמשלה לדבש וחלב, וידוע שהחלב הוא מזון הנערים לפי רכותן, וכנגדו באו בתורה המצוות המעשיות שהם על הרוב מזון נפשות ההמון, והדבש ידוע כי הוא המתוק משאר המאכלים והנער לא יוכל לקבלו, גם הגדול לא ירבה מזונו ממנו פן יקיאנו עם שאר מזונו, וכנגדו באו בתורה דעות אמתיות הנקראת חכמה באמת. (צדה לדרך [מאמר ד כלל ד פרק א])

אכילת מאכלי חלב עם דבש

בשיירי כנסת הגדולה כאן כתב מורי ורבי: "ואני שמעתי שאוכלין מאכל חלב עם דבש לקיים מה שנאמר (שיר השירים דף, י) "דבש וחלב תחת לשונך".. ומני שים טעם שהוא על שם תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ששניהם היתה הקבלה ביום הזה בסיני כאמרם ז"ל, ואיתא בזוהר (פרשת ויחי רמ.) דחלב תורה שבכתב, ודבש תורה שבעל פה. עוד מילתא בפומא, דהיינו טעמא שנהגו לאכול דבש מיני מתיקה ביום מתן תורה, דאיתא בילקוט רות (סימן ג' בפסוק רות ג'ז) ויאכל בועז וישת ויטב לבו מלמד שאכל מיני מתיקה אחר סעודה, מלמד שהמתיקה מרגלת הלשון לתורה, והכי איתא עוד בילקוט ירמיה (רמז רפא) אמר רבי קודם לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל נטעו תמרים בבבל מפני שהמתיקה מרגלת הלשון לתורה, עד כאן. וצריך לערבם ביחד לאוכלם בבת אחת כי הדבש מחמם והחלב מקרר לפיכך שניהם כאחד טובים. (יפה ללב [או"ח תצ"ד ט])

אכילת מאכלי חלב, ואפיית לחם עם חמאה

ברמ"א (או"ח סימן תצד,ג), ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות. ונראה לי הטעם, שהוא כמו השני תבשילין שלוקחין בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר, וצריכין להביא עמהם שני לחם על השלחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לשני הלחם שהיו מקריבין ביום הביכורים (כלומר כשם שבפסח עושים זכר לקרבן, הוא הדין בשבועות). ולכן נהגו לאפותו (את הלחם לסעודה שאוכל בה מאכלי חלב) עם חמאה, דאז בודאי יצטרך להביא לחם אחר לאכול עם בשר. (מגן אברהם)

אכילת מאכלי חלב

ועוד יש רמז לזה מן התורה, שנאמר (במדבר כח. כו) מנחה חדשה לד'. בשבועותיכם, ראשי תיבות מחלב. וצריך לאכול גם בשר כי אין שמחה אלא בבשר. ובעל אבן בוחן כתב: גם אמרו בעלי משל וחידה, שמספר תרי"ג רמז אל דבש חלב קמחא דסמידא (שהוא בגמטריא תרי''ד), והא' העודף (במנין הגימטריא) יפתר לאכול מהן שובע והותר, כן היום מנהג בני אמותינו ביום מתן תורתינו, עכ"ל. (מטה משה [אות תרצב])

אכילת מאכלי חלב

ואמרו בהקריבכם מנחה חדשה לד' בשבועותיכם (במדבר כח כו) ראשי תיבות חלב, רמז לאכול מאכלי חלב בשבועות, עיין רוקח (סימן רצה). יראה כי טוב לאכול בעלי חיים להעלות הניצוצות מחי למדבר, אך אי היה סגי באכילת חמאה וחלב מבלי להמית חי היה טוב, וכן היה אדם הראשון קודם החטא, אך אחר כך לא היה נפש האדם חשוב כל כך שיהיה בכחו להעלות על ידי חלב אם לא ימיתנו דוקא ויוציא דמו בנפשו, אבל כל זמן שהחי חי אינו מועיל ההעלאה, ונהיה שאחר החטא לא היה ראוי להמית בעל חי על כל פנים אחר המבול הותר לנח (בראשית ט, ג), אמנם ביום מתן תורה שהיינו כמו קודם החטא, היה סגי בחלב בלי המית בעלי חי, והיו מעלין הניצוצות על ידי חלב. (דרשות חתם סופר [רצא.])

אכילת מאכלי חלב

עוד מטעם אחר אוכלים מאכל חלב בשבועות, דאיתא במדרש (שמות רבה ב, ד) חמשה שמות יש להר זה ואחד מנהון "גבנונים" מלשון נקי כגבינה (שהיו נקיים מכל מום). ודע שהמלאך הזה (הנקרא השמא"ל) היה קורא תגר לפני הקדוש ברוך הוא לא ליתן התורה לישראל כי אם דוקא למלאכים, והשיב לו הקדוש ברוך הוא האיך אתם רוצים התורה, אני כתבתי בתורה (שמות כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו, ואתם כשבאתים אצל אברהם אכלתם בשר בחלב שנאמר (בראשית יח, ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וגו', מיד נסתתם מלאך השמא"ל, וזהו הסוד בפסוק לא תבשל גדי בחלב אמו סמיך ליה הנה אנכי שולח מלאך לפניך, ראשי תיבות השמא"ל, ור"ל בשביל לא תבשל גדי וגו'. עשיתי ושלחתי המלאך השמאל שהיה מליץ בעד המלאכים ואמרתי לו שאפילו תינוקות של בית רבן וכו' יודעין שאין לאכול בשר בחלב כדאיתא במדרש (מדרש תהלים ח, ב), ולכן אוכלים מאכל חלב בשבועות מטעם זה. (דן ידין להרה"ק רבי שמשון מאוסטריפולע זצוק"ל [יב, כא])

אכילת מאכלי חלב

איתא במדרש דמלאכי השרת אכלו בשר בחלב, והכי איתא בתהלים רבה (מדרש תהלים ח, ב) בשלשה מקומות נתווכחו המלאכים עם הקדוש ברוך הוא וכו' בשעה שבא לברא את האדם לפניו אמרו לו מה אנוש כי תזכרנו וכו', ובשעה שבא ליתן תורה לישראל אמרו לפניו וכו' ,(ובשעה שבא הקדש ברוך הוא להשרות שכינתו במשכן אמרו לפניו וכו' ), ובשעה שעשו את העגל שמחו מלאכי השרת אמרו עכשיו תחזור התורה אלינו, אמרו לפניו וכו', אמר להן הקדוש ברוך הוא כולהו זימנין קטיגורתין עליהון ואתון בשעת דאתיתו לגבי דאברהם מי לא קאכליתו בשר וחלב דכתיב (בראשית יח, ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וכו', ואילו תינוק שלהן כשהוא בא מבית רבו, ואמו נותנת לו פת ובשר וגבינה לאכול, והוא אומר לה היום למדני רבי לא תבשל גדי בחלב אמו (שומת לד, כו), מיד הלכו בפחי נפש. ואפשר דמהאי טעמא נוהגין לאכול מאכלי חלב ביום מתן תורה ואחר כך אוכלין בשר, כדי שיראו המלאכים מה שאנחנו נזהרין יפה במצות בשר בחלב, לאכול חלב תחילה ואחר כך בשר על ידי קינוח והדחה ושאר אזהרות, ועל ידי כן אין להן מקום לקטרג עלינו ביום מתן תורה, דחיישינן שמא יקטרגו עתה, כמו שעשו בשעת מתן תורה, דמהאי טעמא אין מקיזין דם במעלי יומא סבא משום מעלי יומא טבא דעצרת (שבת קכט:) דחיישינן דלמא אכתי נפק ההוא זיקא דשמיה טבוח. הכי נמי חיישינן דאכתי יקטרגו עלינו, וכשרואין שאנחנו נזהרין במצוה זו שעברו עליה חוששין לקטרג, פן ישיב להן הקדוש ברוך הוא כבראשונה אתם אכלתם בשר בחלב והרי תינוק שלהם נזהר יותר מכם. (תורת חיים (בבא מציעא פו:)

אכילת מאכלי חלב

במדרש (שמות רבה כח, א) כשעלה משה למרום לקבל התורה רצו המלאכים לדחפו, מה עשה הקב"ה החליף צורתו וצר פניו כדמות קלסתר פניו של אברהם אבינו, אמר להם הקב"ה, איך לא תתביישו מפניו שאכלתם מלחמו, כענין שנאמר (בראשית יח, ח) "ויאכלו", ועל ידי זה הוכרחו להודות וקיבל משה התורה וכו'. ואפשר לומר דזה הטעם שאוכלים אנחנו בחג השבועות חלב וחמאה ובשר, לזכרון שעל ידי שאכלו המלאכים אצל אברהם אבינו חלב ובן הבקר, על ידי זה גרם למשה לקבל התורה. (שפתי צדיקים [וירא])

אכילת מאכלי חלב

ומצאתי כתבו הטעם, דאיתא בזוהר (ויקרא צז, ב) שאותן שבעה שבועות היו לישראל שבעה נקיים וכו', וידוע שדם נעכר ונעשה חלב (בכורות ו:), והיינו מדין לרחמים. ומנהג אבותינו תורה היא. (מגן אברהם [סימן תצד סק"ו])

אכילת מאכלי חלב

ויותר נראה לומר שאוכלים מאכל חלב משום שהוא יום שניתנה בו תורה, והתורה נמשלה בו, כדאמרינן בפרק קמא דתענית (ז.) למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו כמים וביין ובחלב וכו'. (פרי חדש סימן תצד)

אכילת מאכלי חלב

ולי נראה ד"חלב" גימטריה ארבעים, לרמז שהתורה ניתנה בארבעים יום, וכה מראה שהיא חשובה מכל מה שנברא, שהיה כששה ימים בלבד כדאיתא במדרש רבה(פסיקתא רבתי פרשה כא). עוד נראה לומר כדאיתא ,ראש השנה טז.) למה תוקעין בשופר של איל כדי שיזכור לנו זכות אבות, ואיתא בבבא מציעא ,(פו:) בזכות ויקח חמאה וחלב זכו למן, ולא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן (תנחומא בשלח. כ), על כן מבקשים אנו מהקדוש ברוך הוא שיתן לנו פרנסתנו גם כן כאוכלי המן כדי שנוכל לעסוק בתורתו. (נזירות שמשון [סימן תצד מג"א סק"ו])

אכילת מאכלי חלב

רומז לכריתת הברית. במכילתא פרשת משפטים (מס' דכספא פרשה כ) שלש פעמים כתיב בתורה לא תבשל גדי (שמות כג,יד. שם לד, כו, דברים יד, כא), וכנגדן כרת הש"י שלש פעמים ברית עם ישראל, בהר סיני, באהל מועד וערבות מואב. ועל זה נאמר דבא המנהג לאכול חלב ואחר כך בשר ונוטלין ידים ביניהם ועושין קינוח הדחה, לרמז כי אנו מקיימין הברית שכרת ד' עמנו. וכונת המכילתא, כי עיקר כריתות הברית היה על החוקים שלא ידענו להם טעם, כי מלתא בטעמים אין צריך כריתת ברית. (ליקוטי חבר בן חיים (ח"ב עמ'. לד)

אכילת מאכלי חלב

התורה אינה אוהבת רק שפלות, ולכך בימים הקדמונים היו לומדים על הארץ, ולכך אוכלין חלב בשבועות שהוא קטנות. (מדרש פנחס מהרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע)

אכילת מאכלי חלב

שמעתי טוב טעם לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות, על פי גמרא דסוטה (יב, ב) ר' אחא בר חנינא אמר אותו היום יום ששה בסיון היה וכו', וקראת לך אשה מינקת מן העבריות, מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולם ולא ינק, ע"כ, לזאת אוכלים מאכלי חלב להורות על דברי גמ' הנ"ל, שעל שעתיד לקבל תורה בסיני ביום זה נמנע מאכול חלב טמא. (אלף כתב[אות קס"ה])

אכילת מאכלי חלב

אמרו חז"ל (פסחים סח:) כולי עלמא מודים בחג שבועות שבעינן נמי לכם, אולי על ידי זה החיוב בסעודה ביום דוקא בזמן שהקרבנות שהם בחינת לה'. היה על ידי החג דהיינו ביום וכו', ואולי גם זה טעם של מאכלי חלב שנוהגים, להורות שביום יש מצוה, מלבד מה שיש בחינת בערב תאכלו בשר, יש מצוה גם כן בסעודה ביום בבחינת לכם, מלבד סעודת בשר שמכיר שמחת קרבנות נגילה ונשמחה בו בחינת לד', יש גם כן "לכם" היטב. (אשל אברהם להרה"ק מבוטשאטש [תצד])

אכילת מאכלי חלב

ובשם ידידי הרב הה"ג מו"ה נחום אהרן רוקח נ"י, על פי מה שאמרו חז"ל (בכורות ו.) וחלב מנלן דשרי, הא אבר מן החי הוא, (ומשני), מדכתיב (שמות ג;) ארץ זבת חלב ודבש וכו', ואם כן קודם קבלת התורה היה חלב אסור משום אבר מן החי, כי הוא משבע מצוות שגם בני נח הוזהרו עליו, ואחר שקיבלו התורה, אז הותר להם לאכול חלב, ועל כן נוהגין לאכול מאכלי חלב בחג השבועות זכר למתן תורה (טעמי המנהגים [עמוד תרכ"ד, בהג"ה])

אכילת מאכלי חלב

ובדרך אפשר נראה לי עוד טעם על פי מש"כ בתשובת חת"ס (יו"ד ע"ג), דקודם מתן תורה היה חלב אסור לבן נח משום אבר מן החי עיי"ש, ולכן ביום מתן תורה להראות שיצאו מכלל בני נח אכלו חלב, ולכן גם אנו אוכלים חלב, ויותר אין להאריך. (ילקוט הגרשוני. [או"ח תצד])

אכילת מאכלי חלב

עוד טעם, לפי שנתגיירו ביום זה ונעשו בריה חדשה וכקטן שנולד, ונעשה להם טבע חדשה, ועל כן אכלו חלב שהיא מאכל חלבו ורפואה לקטן. עוד טעם לרמוז שאז במתן תורה היו עוד בקטנות המוחין כתינוק היונק משדי אמו, והשכל הישר להשגת התורה השיגו רק בארבעים שנה אחר זה, כי אין אדם עומד על דעת רבו רק עד אחר ארבעים שנה, וכן אמר להם משה (דברים כט, ג;), ולא נתן ד' לכם לב לדעת וגו' עד היום הזה. עוד טעם לפי שכתוב (שה"ש ד, יא) דבש וחלב תחת לשונך, דבש - אדום וחלב - לבן, לרמז שבתורה נמצא מדת הדין ומדת הרחמים, זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המות, או לרמז לשתי פנים כתורה נגלה ונסתר (,על כן עשין. לביבות שהוא בשר מכוסה, לרמוז לאמון מכוסה), גם ירמז ל'דודי צח ואדום'. עוד טעם, מפני שמאכלי בשר משתהים להתעכל, ומי שלא ישן כל הלילה הוא רעב, ולכן ראו לתקן מאכלים שבישולם נגמר מהרה. (מטעמים [ערך יום טוב])

(מלוקט מתוך הקונטרס "ציונים יקרים")