שבחי מוהר"ן - חג השבועות

אות - כה

ואז באו שניהם אל העיר רבנו זכרונו לברכה עם האיש המשמש שלו הנ"ל. ובבואם אל העיר אמרו הישמעאלים שהם מרגלים, ונפל פחד גדול על הספרדים בעצמם. ותכף הביאו להם מלבושים שלהם, והוכרחו להלביש עצמם במלבושים שלהם כמנהגם. והיה רבנו בצער גדול מחמת זה והאיש הנ"ל שחק. וכעס עליו רבנו זכרונו לברכה ואמר לו: אין אתה יודע מהקטרוג שיש עלינו בעולם העליון, ואמר אז דבר נפלא להאיש הנ"ל, ואינו רוצה לגלות:

ונתקבל רבנו, זכרונו לברכה, לפני החכמים, והוטב בעיניהם מאד והחזיקו אותו לחדוש גדול. ואחר כך בא רבנו זכרונו לברכה בעצמו בשמחה, ואמר: ברוך השם יתברך שזכינו להצלה הזאת. והיה שם בכבוד גדול מאד עד אחר החג. ונתנו אנשי העיר בעצמם מכיסם המאתים טאלער הנ"ל, ולא רצו אחר כך לחזר לקבלם מרבנו זכרונו לברכה שם אף על פי שהיה לו מעות הרבה שם:

ואחר החג שכרו להם ספינה לסטנבול. ונתנו להם אגרת, אולי חס ושלום יזדמן להם עוד איזה סבה, שיעמדו בעזרם בכל עיר ועיר. והלכו עם ספינה זו. ושם היו גרעקין הרבה והיה בהם עפוש. והם לא ידעו, אך ראו שמתים על הספינה. וברוך ה' שהיה רוח סערה ונשא הספינה במהירות לקהלת קדש סטנבול. ואף על פי שהיה להם יסורים מחמת זעפת הים ומחמת שפרחה הספינה כל כך במהירות, אך אף על פי כן היה להם לטובה שעברו במהירות ובאו ביום השלישי לקהלת קדש סטנבול. והיו שם עשרה ימים:

וגם בסטנבול היה להם סכנה כי מחמת שלא הראו הפרשפורטין (דרכונים) שם בנסיעתם להתם על כן לא רצו עכשו להניחם משם. והעמיסו עליהם על כבד לתן סך עצום מאד באפן שישיגו הפרשפורטין מהתוגר. והסך שצווו לתן היה סך עצום מאד שלא היה להם ביכלתם בשום אפן לסלקו. והשם יתברך חמל עליהם והזמין להם איש א' שלא ידעו אותו ולא הכירו אותו והלך לאיזה שר מהישמעאלים וגנב דעתו ואינם יודעים כלל כמה נתן לו. וקבל קוויטל (פתק) להניח אותם מהשער דקהלת קדש הנ"ל. והזהיר אותם, למען השם להסתיר הדבר מאד מאד. ועל ידי זה נמלטו משם בשלום:

והלכו על הים מסטנבול לגלץ. והגיעו לאיזה עיר על איי הים (קה), ושם לקחו אותם לבית האסורים והוכרחו לתן ארבעה אדומים בעד כל נפש. ומשם והלאה לא ארע להם שום דבר, רק זעפת הים היה כמה פעמים. וספינה אחת מלאה גרעקין נשברה ונטבעה ולא נשארו מהם כי אם מעט דמעט. וה' ברחמיו הנחם למחוז חפצם ועברו בשלום עד שבאו לגלץ בשלום על חג השבועות:

לקוטי עצות - חג השבועות

ערך ברית, פגמו ותקונו

נה. תאות משגל היא אחת משלש תאוות שהם מפסידין ופוגמין היראה שבלב, ועל ידי שמקבלין חג השבועות כראוי, על ידי זה ממשיכין דעת לתקן תאוה זאת, ועל ידי זה זוכין ליראה ולהשפעות הנבואה ולתפלה וכו' (עין יראה ויום טוב). ח"ב, א, ד',ה',ח'):

ערך יראה ועבודה

כ. על ידי תאות ממון ותאות משגל ותאות אכילה נפסד ונפגם היראה שבלב. והתקון לזה הוא לכבד את השלש רגלים ולקבלם כראוי [עין ביום טוב]. ועל ידי זה מתקנין היראה. ועל ידי היראה זוכין להמשיך השפעות הנבואה. ועל ידי זה זוכין לתפלה בשלמות ולרפואה. ועל ידי זה יכולין לקשר עצמו לשרשי נשמות ישראל, ועל ידי זה נצולין מקנאת המלאכים הנ"ל, ותתקים ממשלתו עליהם (שם ד ה):

כא. כשאדם נופל, חס ושלום, בשלש תאוות, הנזכרות לעיל שעל ידי זה נפסדת היראה, כנזכר לעיל, אזי הקדוש ברוך הוא יושב ושואג על זה כארי (שם):

מועדי ה' ספירה ושבועות:

א. על ידי שמחת פורים בהמחאת כף ורקודין, על ידי זה זוכין לקים מצות ספירת העמר בשלמות, ועל ידי זה זוכין לקבלת התורה בנגלה ונסתר (י, ח):

ב. כל מה שהעולם מדברים בכל ימי הספירה, הם מדברים רק מהספירה של אותו היום. ומי שהוא מבין יוכל לשמע ולידע זאת, אם יטה אזנו היטב לספורי דבריהם, ישמע שהם מדברים רק מהספירה של אותו היום (קפב):

ג. ארבעים ותשעה ימי הספירה הם כנגד ארבעים ותשעה שערי תשובה שהם כנגד ארבעים ותשעה אותיות שבשמות השבטים, שעל ידי אלו האותיות והשערים אנו צריכין לשוב בתשובה אליו יתברך. ושבועות הוא בחינת שער החמשים שהוא בחינת התשובה של השם יתברך, מה שהוא יתברך צריך לשוב בתשובה, כביכול, דהינו שישוב אלינו ברחמים. וכל אלו השערים זוכין להגיע אליהן ולפתחן על ידי אמירת תהלים [עין תשובה ל"ב] , על כן צריכין לזהר ביותר בארבעים ותשעה ימי הספירה לומר תהלים בכונה, כדי לזכות על ידי תהלים לכל שערי תשובה הנזכרים לעיל שהם כנגד ימי הספירה, שבהם אנו צריכים להטהר מזוהמתנו ולשוב אליו יתברך, כדי שהוא יתברך ישוב אלינו בשבועות, כנזכר לעיל (ח"ב, עג):

ד. טבילת המקוה בשבועות הוא חסד עליון ורחמים גדולים ודעת נפלא מאד. כי שבועות הוא שכל דק ועליון וגבוה מאד שהוא חסדים ורחמים גדולים מאד, כי הרחמים הם כפי הדעת, כמו שנתבאר במקום אחר. אשרי הזוכה לקבל קדושת שבועות בפרט המקוה של שבועות שהיא מקוה של שער החמשים שמשם נמשך הקדושה והטהרה על ישראל אז (ח"א. נו, ז):

ה. בשבועות מקבלין התורה, ואז יכולין לקבל חיות חדש ולהמשיך רפואה להראה (רסו):