לקוטי מוהר"ן ותנינא - חג השבועות

ליקוטי מוהר"ן קמא

תורה ל

וזה (שמואל - ט ט"ו): וישסף שמואל את אגג, כי אגג הוא כללות הארבע מלכיות דסטרא - אחרא, כמו שכתוב (במדבר כ"ד): "ראשית גוים עמלק". וזה שפרש רש"י: 'וישסף חתכו לארבעה'. הינו שחתך והבדיל את הדל"ת, שהיא בחינת מלכות דקדשה, דלית לה מגרמא כלום וכו' כנ"ל. מאגג שהוא כלליות ארבע מלכיות דסטרא - אחרא, והעלה את המלכות דקדשה בשלש רגלים וזה וישסף, ראשי - תבות שבועות סכות פסח, כי עקר חיותה מאור הפנים שבשלש רגלים כנ"ל. בבחינת (שמואל - ב י"א): "ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים", "תשובת השנה" זה בחינת שלש רגלים, שהם ימי דין, ימי תשובה, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ראש - השנה ט"ז): 'בפסח נדונין על התבואה, בעצרת' וכו'. ואז עת צאת המלכים כנ"ל, שמוציאין את בחינת המלכות דקדשה מגליות של הארבע מלכיות, ומעלין אותה אל אור הפנים, המאיר בשלש רגלים כנ"ל:

תורה נו

וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם, מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו (במדבר כ"ח):

א. כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות, וכל אחד לפי בחינתו, כן יש לו בחינות מלכות יש שהוא שורר בביתו, ויש שהוא מושל ביותר, וכן יש שהוא מושל על כל העולם, כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו בבחינות: "שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות" (שמות י"ח): ובחינות המלכות הזאת שיש בכל אחד, היא באתגליא ובאתכסיא באתגליא, הינו הממשלה שיש לכל אחד לפי בחינתו, שהוא מושל על אלו האנשים באתגליא, כפי בחינת המלכות שלו כנ"ל ובאתכסיא הוא, כי גם יש לכל אחד לפי בחינתו בחינת מלכות באתכסיא דהינו שאף שבאתגליא נראה שאין לו שום ממשלה על אלו האנשים, עם כל זה באתכסיא ובהעלם גדול, הוא מושל על אלו האנשים כי נשמתם הם תחתיו, ונכנעים תחתיו וגם זאת הבחינה של מלכות באתכסיא, היא לכל אחד לפי בחינתו בבחינת: "שרי אלפים, ושרי מאות" וכו':

ויש אחד שבאתגליא אין לו שום ממשלה, ואף-על-פי-כן באתכסיא ובהעלם גדול, הוא מושל על כל הדור, ואפלו על כל צדיקי הדור כי כל נשמותיהם הם כלם תחת ממשלתו ומלכותו, וכלם נכנעים וכפופים אליו רק שהוא בהעלם גדול, בבחינות (מלאכי א): "בכל מקום מקטר ומגש לשמי" שאף שהם עובדים עבודת- אלילים, על כל זה בהעלם גדול הם כלם נכנעים אליו יתברך, ועובדים אותו יתברך, רק שהוא בהעלם גדול כמו כן זאת הבחינה של מלכות באתכסיא, שאף שבאתגליא אין לו שום ממשלה, עם כל זה בהעלם גדול, הוא מולך עליהם, והם כלם תחתיו ונכנעים אליו:

ב. וצריך כל אחד, לבלי להשתמש עם בחינות המלכות שיש לו להנאתו ולצרכו שלא תהיה בחינות המלכות אצלו כעבד למלאת תאותו, רק שתהיה בחינת המלכות בבחינת בן חורין(קהלת י): "אשריך ארץ שמלכך בן חורין", שהמלכות יהיה אצלך בן חורין, לבלי להשתמש בו להנאתך:

וזה בחינת מרדכי, בחינת מר דרור (חלין קל"ט:) שהמרות, הינו המלכות, יש לה דרור וחרות, שלא להשתמש בה להנאתו ולצרכו, כי אם להשם יתברך, בבחינות (עבדיה א):

"והיתה לה' המלוכה" דהינו להשתמש עם המלכות לעבודת השם יתברך, דהינו להזהיר ולהוכיח את כל הנשמות שנכנעים אליו, כל אחד ואחד לפי בחינות המלכות שיש לו באתגליא ובאתכסיא הן אם הוא מושל בביתו, צריך להזהיר ולהוכיח את בני ביתו ואם יש לו ממשלה יותר, מטל עליו להזהיר יותר ויותר אנשים, לפי בחינת המלכות שלו:

ג. וצריך להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות, שלא תהיה בבחינות (פסחים פ"ז:): 'הרבנות מקברת את בעליה' כי כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו, הוא בחינת צופה, שמטל עליו להזהיר ולהוכיח את האנשים שהם משרשו, שיש לו בחינת מלכות עליהם ואם הוא מזהיר ומוכיח אותם, אזי הוא עושה את שלו, ומציל את נפשו, כמו שנאמר (יחזקאל ג): "צפה נתתיך לבית ישראל וכו', ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו וכו', הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת" אבל אם אינו מזהיר ומוכיח אותם, אזי הענש עליו (כמו שכתוב שם), ועל כן 'הרבנות מקברת את בעליה' ועל-כן צריך לראות להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות, דהינו שיראה שיוכל להזהיר ולהוכיח אותם: אך איך אפשר לו להזהיר ולהוכיח אותם, כי אינו יודע מה שצריך להם, וגם אינם אצלו להוכיח אותם ועל-כן צריכין לזה דעת, כדי לידע איך להוכיחם ולבוא לדעת הזה, הוא גם כן על-ידי אריכת ימים בעצמו וזה שאומרים העולם שאינו יודע מחייו, כי עקר הידיעה הוא מחיים, מאריכות ימים: כי לבוא לאריכות ימים, הוא על-ידי עסק התורה כי אוריתא שמא דקדשא בריך הוא (תקון י' דף כ"ה:), וכמו כשצריכין לקרות את אחד קורין אותו בשמו, כן כשצריכין לקרות את חי החיים, כדי להמשיך ממנו חיים ואריכות ימים, צריך לקרות אותו בשמו כביכול, ושמו הוא התורה כנ"ל נמצא שעל-ידי עסק התורה, קורין את האריכות ימים ועל כן מזהר המלך על עסק התורה ביותר מכל העולם, מחמת שהוא צריך לקרות את האריכות ימים לתוך המלכות כנ"ל(דברים י"ז):

"והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען יאריך ימים על ממלכתו" וזה: "וקרא בו כל ימי חייו" "וקרא" בו דיקא, הינו שעל-ידי עסק התורה הוא קורא את החיים כנ"ל וזה:

"ימי חייו" ימי חייו דיקא, כי כשמקבלין את החיות, צריך לקבלם במדה כי בלא מדה וצמצום אי אפשר לקבל את החיות מהשם יתברך, מחמת רבוי אור, כי רבוי השמן גורם כבוי הנר, על-כן צריך לקבל החיות במדה, וזה זוכין על-ידי עסק התורהכי התורה היא שמו של הקדוש-ברוך-הוא, והשם הוא הכלי של הדבר, שבהשם הזה נגבל החיות של הדבר הזה(בראשית ב): "נפש חיה הוא שמו", שבהשם נגבל הנפש והחיות של כל דבר ועל כן כשקורין את האדם בשמו, הוא מזמן תכף אצלו, מחמת שבהשם נגבל כל הנפש והחיות שלו וכן התורה הוא שמו של הקדוש-ברוך- הוא, הינו ששם נגבל החיות מחי החיים כי התורה היא בחינת מדות, כי יש בהתורה אותיות ותבות ופסוקים ופרשיות וסדרים, שהם בחינת מדות, שבהם נגבל החיות במדה ועל- כן על-ידי התורה שהוא שמו של הקדוש- ברוך-הוא, שהוא בחינת מדות, יכולים לקבל את החיות כי על-ידי התורה קורים את החיים, וממשיכין את החיות לתוך המדות, שהם בחינת ימים(תהלים ל"ט): "ומדת ימי מה היא", הינו שהתורה שהיא בחינת מה, כמו שכתוב (דברים ו): "מה העדות והחקים והמשפטים", היא בחינת מדות וימים כנ"ל שעל ידה קורין את החיות לתוך המדות והימים, שבלא זה לא היה אפשר לקבל את החיות מחמת רבוי אור וזה: "וקרא בו כל ימי חייו", שעל-ידי התורה קורא את החיות לתוך הימים והמדות כנ"לועל-כן צריך לעסק בתורה בפה דיקא, כי כשצריכין לקרות את אחד בשמו צריך לקרותו בפה דיקא, ואי אפשר לקרותו בשמו במחשבה בעלמא כן אי אפשר לקרות את חי החיים בשמו, כי אם על-ידי הפה, ולא על-ידי המחשבה לבדה(ערובין נ"ד): "כי חיים הם למוצאיהם"-'למוציאיהם בפה' למוציאיהם בפה דיקא, שעל-ידי-זה זוכה לחיים כנ"ל נמצא על-ידי עסק התורה, ממשיכין אריכות ימים, ואז זוכה לדעת כי הדעת והשכל הוא בעצמו החיות כמו שכתוב (קהלת ז): "החכמה תחיה את בעליה", כי השכל הוא עקר החיות ועל- ידי-זה הדעת, יכולים לקרב ולהוכיח את מי שצריכין להוכיח:

כי יש שני הסתרות וכשהשם יתברך נסתר בהסתרה אחת, גם כן קשה מאד למצאו אך אף-על-פי-כן, כשהוא נסתר בהסתרה אחת, אפשר ליגע ולחתר עד שימצא אותו יתברך, מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר ממנו אבל כשהשם יתברך נסתר בהסתרה תוך הסתרה, דהינו שההסתרה בעצמה נסתרת ממנו, דהינו שאינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, אזי אי אפשר כלל למצא אותו מאחר שאינו יודע כלל מהשם יתברך(דברים ל"א): "ואנכי הסתר אסתיר" דהינו שאסתיר ההסתרה, שלא ידעו כלל שהשם יתברך נסתר ואזי בודאי אינו יכול למצא אותו יתברך, מאחר שאינו יודע כלל שצריך לבקש אותו יתברך, כי אינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, כי ההסתרה בעצמה נסתרת כנ"ל אבל באמת אפלו בכל ההסתרות, ואפלו בההסתרה שבתוך הסתרה, בודאי גם שם מלבש השם יתברך כי בודאי אין שום דבר שלא יהיה בו חיות השם יתברך, כי בלעדי חיותו לא היה לו קיום כלל ועל-כן בודאי בכל הדברים, ובכל המעשים, ובכל המחשבות, מלבש שם השם יתברך כביכול ואפלו אם, חס ושלום, עושין דבר עברה, שהוא שלא כרצון השם יתברך, עם כל זה בודאי יש שם חיות השם יתברך, אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול והתורה היא החיות של כל דבר, נמצא שבכל הדברים, ובכל המחשבות, אפלו מחשבה דבור ומעשה של עברה, חס ושלום, יש שם גם כן התלבשות התורה, אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול, בבחינת הסתרות: כי 'עבר ושנה נעשה לו כהתר', כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא פ"ו:), דהינו שעל-ידי העברות הוא מהפך דברי אלקים חיים, ועושה צרופים אחרים בתורה, עד שנעשה מאסור התר, כמו שכתוב (ישעיה ה): "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע" וכו' נמצא שאפלו בתוך העברות מלבש שם חיות השם יתברך, דהינו אותיות התורה רק שהוא בהעלם דהינו שמחמת העברות, הפך הצרופים של התורה, עד שנעשה מאסור התר כנ"ל, עבר ושנה נעשה לו כהתר, וזה בחינת הסתרה אחת וכשהשם יתברך נסתר ממנו בהסתרה אחת, דהינו בחינה הנ"ל שנעשה לו כהתר, גם כן קשה מאד למצאו, מאחר שכבר נעשה לו כהתר אבל עם כל זה אפשר ליגע ולחתר עד שימצא אותו יתברך שמו, מאחר שעל-כל-פנים יודע שנעשה לו כהתר על-כן אף שהשם יתברך נסתר ממנו, וכבר נעשה לו העברות כהתר עם כל זה אפשר שישיב אל לבו זה בעצמו, דהינו מה שנפל והגיע לבחינת נעשה לו כהתר, ויבקש ויחתר עד שיצא מזה, מאחר שעל כל פנים יודע מזה שנעשה לו כהתר.
אבל דע, שיש עוד בחינת הסתרה בתוך הסתרה דהינו שההסתרה בעצמה נסתרת, שאינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, דהינו שאינו יודע כלל שנהפך אצלו האסור להתר, רק כל הדברים רעים דומות לו למישור גמור, חס ושלום הינו אם, חס ושלום, אחר שעבר ושנה, עושה יותר עברות, חס ושלום, אזי נסתר ממנו אפלו זאת שידע שנעשה לו כהתר, רק שאינו יודע כלל משום נדנוד אסור, והכל הוא ישר בעיניו וזה בחינת הסתרה שבתוך הסתרה, שההסתרה בעצמה נסתרת כנ"ל ובאמת גם בתוך ההסתרה שבתוך ההסתרה, גם שם מלבש השם יתברך, דהינו אותיות התורה, כי בלעדיו אין חיות לשום דבר כנ"ל רק שעל-ידי רבוי העברות הפך דברי אלקים חיים לגמרי, עד שנהפך אצלו מחכמות התורה לפתיות עד שאינו יודע כלל אפלו זה בעצמו שנעשה לו כהתר כנ"ל, שזה בחינת הסתרה שבתוך הסתרה כנ"ל, על כן צריך לגלות ההסתרות הנ"ל, וזה על-ידי שממשיך אריכות ימים לתוך המלכות, שהוא בחינת דעת כנ"ל ועל ידי זה הדעת, יוכל לידע שאפלו בתוך ההסתרה בעצמה, ואפלו בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה, גם שם מלבש השם יתברך, דהינו התורה, ומאחר שיודע שאפלו בתוך ההסתרות יש שם השם יתברך, מזה בעצמו נתגלין ההסתרות, ונעשה מהם תורה ואפלו מהסתרה שבתוך הסתרה, נעשה תורה כי באמת גם שם מלבש השם יתברך, הינו תורה כנ"ל רק מחמת שלא היו יודעין שהשם יתברך נסתר שם, זה בעצמו הוא בחינת ההסתרות, ותכף כשיודעין שהשם יתברך נסתר שם, על-ידי-זה בעצמו נתהפכה ההסתרה שבתוך ההסתרה, ונעשה ממנה דעת, והחזרה התורה שנסתר כאן, לדעת, מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר שם וכיון שנחזר ההסתרה שבתוך הסתרה לדעת, ונעשה ממנה תורה, אזי התורה בעצמה מוכיחה אותם, בבחינת: 'אוריתא מכרזת קמיהו עד מתי פתיים תאהבו פתי' (זהר שמיני ל"ו, אחרי נ"ח, נשא קכ"ו), כי באמת התורה מכרזת וצועקת ומוכיחה תמיד, כמו שכתוב (משלי א): "בראש המיות תקרא וכו' עד מתי פתים תאהבו" וכו' רק שאינו שומע קול הכרוז של התורה, מחמת ההסתרות הנ"ל ומאחר שנתגלו ונחזרו ההסתרות ונעשה מהם תורה, על-ידי הדעת כנ"ל, אזי תכף כשנעשה מהם תורה, התורה בעצמה מוכיחה אותם "עד מתי פתים" וכו' כנ"ל: וזה שכתוב (שם ל"א): "פיה פתחה בחכמה", שעל-ידי החכמה ודעת הנ"ל שעל-ידי- זה מגלין ההסתרות, ועושין מהם תורה כנ"ל, על ידי זה "פיה פתחה" הינו בחינת אוריתא מכרזת קמיהו, שהתורה בעצמה פותחת פיה ומוכיחה אותם כנ"ל:

נמצא שעל ידי עסק התורה, שעל ידה ממשיכין אריכות ימים לתוך המלכות, כי על ידה ממשיכין החיות לתוך הימים והמדות כנ"ל, ועל-ידי זה זוכין לדעת כנ"ל על-ידי-זה יכולין להוכיח אפלו את הרחוקים מאד מהשם יתברך, בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה כנ"ל:

וזה פרוש (אסתר ב): "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים" וכו'מרדכי, זה בחינת המלכות כנ"לובכל יום ויום, זה בחינת התורה, שעל ידה ממשיכין החיות להימים והמדות כנ"לחצר בית, זה בחינת חיצוניות ופנימיות, הינו מחשבות ודבורים שבכלם נסתר השם יתברך שם, אף המחשבות והדבורים של הרחוקים מהשם יתברך וזה חצר בית הנשים, מלשון שנשו וקפצו ממקומו של עולם (מלשון גיד הנשה ברא' ל"ב ועיין רש"י שם:) שנתרחקו מהשם יתברך ויש שכבר היו קצת אצל השם יתברך, אך שכבר שכחו אותו יתברך(בראשית מ"א) כי נשני אלקים וכו', שכבר שכחו את השם יתברך ויש שגם עתה זוכרים את השם יתברך, אך שנשתה גבורתם (לשה"כ ירמי' נא) ואין לאל ידם להתגבר על יצרם ובשביל זה נקראים בשם נשים, מחמת שלש בחינות הנ"ל בחינת שנשו וקפצו וכו', ויש שהם בבחינת שכחה וכו', ויש שהם בבחינת נשתה גבורתם כנ"ל ועל ידי כל זה הם רחוקים מהשם יתברך, והשם יתברך נסתר מהם בבחינת הסתרות הנ"ל ומרדכי, הינו בחינת המלכות הוא יכול להוכיח ולהזהיר אותם, על ידי עסק התורה, שהוא בחינת ימים ומדות כנ"ל שעל-ידי-זה זוכין לדעת, שעל-ידי הדעת הזה מגלין ההסתרה שבתוך הסתרה, ועושין ממנה תורה כנ"ל, ואזי אוריתא מכרזת קמיהו כנ"לוזה, לדעת את שלום אסתר שעל ידי זה עושה דעת, מהסתרה שבתוך הסתרה, שהיא בחינת אסתר, בחינת הסתר אסתירומה יעשה בה שעושה מההסתרה, בחינת מה, הינו תורה, כמו שכתוב: "מה העדות" וכו' כנ"ל כי מזה בעצמו שיודע שגם בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה יש שם השם יתברך, מזה בעצמו נעשה דעת, דהינו תורה, ואזי אוריתא מכרזת קמיהו כנ"ל: וזה בעצמו בחינת התוכחה שמטל עליו להזהיר ולהוכיח כנ"ל, כי גורם על ידי הדעת שהתורה תוכיח אותם כנ"ל ועל-ידי התוכחה הזאת, הוא ממשיך אריכות ימים לתוך המלכות, שלא תהיה בבחינת הרבנות מקברת את בעליה, שזהו כשאין מוכיח את האנשים שיש לו ממשלה עליהם וכו', כנ"ל אבל על-ידי עסק התורה הנ"ל, שעל-ידי-זה ממשיך חיים ואריכות ימים בחינת דעת וכו', עד אשר אוריתא מכרזת קמיהו, ומוכיחה אותם, נמצא שיוצא ידי תוכחה אזי אין הרבנות והמלכות מזקת לו כנ"ל, כי ממשיך אריכות ימים לתוך המלכות, על ידי התוכחה כנ"ל נמצא שעל-ידי אריכות ימים, שהוא בחינת דעת שממשיכין על-ידי התורה, על- ידי-זה בעצמו ממשיכין אריכות ימים הנ"ל לתוך המלכות כנ"ל:

ד. ודע, שהתורה המלבש תוך ההסתרה שבתוך הסתרה, היא תורה גבוה דיקא, הינו סתרי תורה כי מחמת שהיא צריכה להתלבש במקומות נמוכים כאלו, הינו אצל אלו שעברו הרבה, עד שנסתר מהם בהסתרה שבתוך הסתרה, על כן חשב השם יתברך מחשבות לבלי להלביש שם פשטי תורה, לבל יוכלו הקלפות לינק משם הרבה, ויהיה הפגם גדול מאד על כן הוא מסתיר ומלביש שם תורה גבוה דיקא, סתרי תורה, שהיא תורת ה' בעצמה (עיין ע"ז י"ט, ולעיל סי' כ"ב אות י') כדי שלא יוכלו הקלפות לינק משם הרבה(שמות י"ב):

"ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא השליח, אני ה' ולא" וכו' כי בארץ מצרים ששם מקום הקלפות מאד, על כן שם דיקא מלבש ומסתר השם יתברך בעצמו הינו תורת ה' ממש, סתרי תורה על כן דיקא מההסתרה שבתוך הסתרה, כשחוזר ומהפכה לדעת, נעשה ממנה דיקא תורת ה' ממש כי שם נסתר תורת ה', סתרי תורה כנ"ל:

ה. וכנגד מלכות דקדשה, יש מלכות הרשעה, הינו מלכות המן עמלק, כמה שכתוב (במדבר כ"ד): "ראשית גוים עמלק" וזה לעמת זה, כי מלכות דקדשה הוא בחינת: "מאסף לכל המחנות" (שם י'), כמו שכתוב (קהלת י"ב): "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא" זה בחינת מלכות, כמה שכתוב (אבות פרק ג): 'אלמלא מוראה של מלכות' הינו שמלכות דקדשה היא בחינת סוף דבר, בחינת מאסף לכל המחנות דקדשה בחינת מחנה דן שהוא מאסף לכל המחנות, כי 'דינא דמלכותא דינא' (גטין י: בבא-קמא קי"ג) ומלכות דסטרא אחרא, הוא מאסף ממון כי מחמת שהוא ירא שלא יוציאו בלעו מפיו, הינו הניצוצות הקדושות שיש אצלו, על כן הוא מתגבר ומאסף ממון, שהם ניצוצי הקדשה כי הם בחינת הגונין עלאין, שיש בזהב וכסף ונחשת שהם הממון וזה בחינת תאות עשירות, שהיא בחינת מלכות ועל כן עמלק, שהוא מלכות הרשעה רודף את מחנה דן, שהוא בחינת מלכות דקדשה כנ"ל(דברים כ"ה): "ויזנב בך וכו' ולא ירא אלקים", דהינו בעת שאין להם כח מלכות דקדשה, שהיא בחינת ירא אלקים כנ"ל כי מלכות המן עמלק, הוא הפוך מלכות דקדשה כי מלכות דקדשה, הוא בחינת מאסף לכל המחנות דקדשה ומלכות המן עמלק, שהוא מלכות הרשעה, הוא בחינת מאסף ממון כנ"ל כי מתגבר בתאות ממון, כדי לתפס כל הניצוצות הקדשה כנ"ל אך אף-על-פי כן, אינו מועיל לו כלל מרדכי, להוציא מאתו כל הממון, וכל הניצוצות הקדושים שבלע: וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י:) "כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת"-'זה מרדכי' הינו שמרדכי, שהוא בחינת מלכות דקדשה כנ"ל, נתן לו חכמה ודעת כנ"ל וזה טוב לפניו, בחינת התורה, כי 'אין טוב אלא תורה' (אבות פרק ו) "ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנס"-'זה המן' הינו שהמן, שהוא בחינת מלכות דסטרא אחרא כנ"ל, הוא מאסף ממון כנ"ל וזה: "לתת לטוב לפני אלקים", בחינת התורה שמרדכי, שהוא בחינת מלכות דקדשה, מוציא ממנו כל הממון וכל הניצוצות, ונעשה מזה תורה כנ"ל כי מרדכי מוציא ממנו כל העשירות, בבחינת (איוב כ): "חיל בלע ויקאנו"(משלי ל"א):

ו. ולפי הגדלת הדעת, כן הפרנסה בנקל כי פרנסה בנקל תולה בדעת, כמו שכתוב (במדבר י"א): "שטו העם ולקטו"- 'בשטותא' (זהר בשלח ס"ב ס"ג) כי כל מי שחסר דעת ביותר, הוא יגע וטורח אחר הפרנסה ביותר: גם לפי הגדלת הדעת, כן נתרבה השלום(ישעיה י"א): "וגר זאב עם כבש וכו' כי מלאה הארץ דעה" שיהיה שלום נפלא בעולם, שיוכלו לגור ביחד שני הפכים, מחמת גדל הדעת שיהיה אז כי על-ידי הדעת נגדל השלום, כי נתבטל הכעס והאכזריות על ידי הדעת כי כעס ואכזריות הוא מהעדר הדעת, כמו שכתוב (קהלת ז): "כעס בחיק כסילים ינוח" וכל מה שמתרבה הדעת, מתרבה הרחמנות והשלום ועל כן הפרנסה בנקל, בבחינת (תהלים קמ"ז): "השם גבולך שלום, חלב חטים ישביעך":

ז. וזה בחינת שבועות כי שבועות הוא בחינת שכל גדול וגבוה מאד, שהוא חסד עליון ורחמים גדולים כי גדל הרחמים, תלוי בגדל הדעת כנ"ל כי 'בשעת מתן תורה, נראה להם כזקן מלא רחמים' (מכילתא פרשת בשלח, ופרשת יתרו, והובא בפרש"י פרשת יתרו) וזקן הוא בישוב הדעת, ובזה תלוי גדל הרחמים כנ"ל, ועל כן שבועות הוא חסד עליון ורחמים גדולים: וזה בחינת המקוה של שבועות, שהיא בחינות מקוה של שער החמשים, שהוא שער העליון מחמשים שערי בינה (כמו שמובא בכונות שבועות) שהוא בחינות שכל ודעת עליון, בחינת חסד עליון ורחמים גדולים כנ"ל: ועל כן המקוה מושיע בכל הצרות, כמו שכתוב (ירמיה י"ד): "מקוה ישראל מושיעו בעת צרה" כי הוא חסד עליון, שמושיע מכל הצרותועל כן המקוה מטהר מכל הטמאות, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ו): "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" וכו' כי 'אין יסורין בלא עוון' וכו' (שבת נ"ה), ועל כן המקוה שמושיע מכל הצרות ומכל היסורים, הוא מטהר מכל הטמאות ומכל החטאים: וזה בחינת מן, בחינת מקוה של שער הנון, שהוא בחינת דעת גדול, כי המן בחינת דעת: וזה בחינת, (שבת ק"ד): 'מאמר פתוח נאמן פשוט' 'מאמר פתוח'-זה בחינת התגלות הדעת כי הדבור הוא התגלות הדעת, כמו שכתוב (משלי ב): "מפיו דעת ותבונה" ובמצרים שהיה הדעת בגלות, כמו שכתוב (שמות ו): "ושמי ה' לא נודעתי להם", היה גם הדבור בגלות (זהר וארא כ"ה:), בבחינת: "כבד פה וכבד לשון" (שם ד) וכשיצאו ממצרים, שיצא הדעת מהגלות, יצא ונפתח הדבור וזה בחינת 'מאמר פתוח', שנפתח הדבור ונתגלה הדעת ועל ידי התגלות הדעת, נתפשט נאמנות השם יתברך, ונכר שהוא נאמן מבטיח ועושה וזה בחינת 'נאמן פשוט', שנתפשט נאמנותו כנ"ל אבל במצרים שהיה הדעת בגלות, לא נתפשט ונתגלה נאמנותו וזה שפרש רש"י: "ושמי ה' לא נודעתי להם"-'לא נכרתי במדת אמתית שלי' שעל ידי שלא נתגלה הדעת במצרים, על-ידי-זה לא נכר נאמנותו כנ"ל, כי החסד תלוי בדעת כנ"ל: וזה בחינת "אנכי"-י'היבא כ'תיבא נ'אמנים א'מריה (שבת ק"ה) שעל ידי נתינת התורה, נפתח המאמר, ונתגלה הדעת כנ"ל, ועל-ידי-זה נתפשט נאמנותו כנ"ל, וזה בחינת 'נאמנים אמריה', בחינת 'נאמן פשוט מאמר פתוח' כנ"ל: וזה בחינת מן ראשי-תבות מאמר נאמן, בחינת:

'מאמר פתוח נאמן פשוט' כנ"ל, כי המן הוא בחינת דעת גדול כנ"ל(שמות ט"ז) כי 'בן ארבעים לבינה' (אבות פרק ה):

ח. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין ל"ח) 'את המן אכלו ארבעים שנה והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום, אלא עוגה שהוציאו ממצרים טעמו בה טעם מן' כי באמת המן, שהוא בחינת הדעת, היה ראוי שיאכלו אותו ארבעים שנה בשלמות כי ארבעים, הוא בחינת בינה ודעת כנ"ל דהינו תכף שיצאו ממצרים ונתגלה הדעת, היה ראוי שיאכלו המן תכף ועל זה תרצו רבותינו, זכרונם לברכה, עוגה שהוציאו ממצרים, הינו המצות, טעמו בהם טעם מן כי השלום תלוי בדעת וכנ"ל, ומחלקת הוא הפך הדעת אך יש מחלקת שהוא לשם שמים, שהוא באמת דעת גדול מאד, יותר מהדעת של שלום כי באמת זה המחלקת, היא אהבה ושלום גדול, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (קדושין ל:):

"את והב בסופה"-'לא זזו משם עד שנעשו אוהבים זה לזה' וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ה): 'מחלקת שהיא לשם שמים סופה להתקים', הינו שבאמת היא אהבה כנ"ל(במדבר כ"א): "את והב בסופה" כנ"למשה, כי משה הוא בחינת הדעת, שהוא בחינת מחלקת לשם שמים ועל כן משה הוא ראשי-תבות מחלוקת שמאי הלל (כמובא במגלה עמוקות אופן ע"ד) שהם בחינת מחלקת לשם שמים ועל כן היה גאלת מצרים על-ידי משה, כי עקר הגאלה על-ידי הדעת, כמו שכתוב (שמות ט"ז) "וידעתם כי ה' הוציא אתכם" וכו', (ויקרא כ"ג): "למען ידעו" וכו'וזה בחינת עוגה, דהינו מצות, שהוציאו ממצרים כי מצה היא בחינת מחלקת, כמו שכתוב (ישעיה מ"א): "אנשי מצתך יהיו כאין" וזהו: 'שהוציאו ממצרים', 'שהוציאו' דיקא כי במצרים שהיה הדעת בגלות, בודאי לא היה מחלקת לשם שמים, כי זה תלוי בדעת כנ"ל וזה: 'עוגה שהוציאו ממצרים', הינו שהמצה, שהיא בחינת מחלקת, שהוציאו ממצרים, ששם היה הדעת בגלות, טעמו בהם טעם מן כי לאחר שהוציאו בחינת המחלקת מן הגלות מצרים, היה בהם טעם מן, שהיא בחינת דעת גדול, שהיא בחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל: וזה בחינת (שמות ט"ז): "לחם מן השמים" הנאמר במן(תהלים ל"ה): "לחם את לחמי", בחינת מחלקת הינו שהמן, שהוא הדעת, הוא בחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל ועל כן דתן ואבירם שחלקו על משה שהוא הדעת, פגמו גם כן בהמן, והותירו ממנו(מדרש רבה שמות פרשה א' ובפרשה כ"ה והובא בפרש"י בשלח) כי המן הוא בחינת הדעת, בחינת משה כנ"ל:

וזה שכתוב בזהר הקדוש (תצוה דף קפ"ג:) כי 'מצה היא אסותא', כי מצה שהיא בחינת מחלקת לשם שמים, בחינת דעת, בחינת שלום כנ"ל, הוא רפואה כי שלום הוא רפואה, כמו שכתוב (ישעיה נ"ז): "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" כי עקר החולאת, חס ושלום, הוא מחמת העדר השלום, הינו מחלקת היסודות, שיסוד אחד מתגבר על חברו, ושלום הוא רפואה: וזה שנקרא מצה, "לחם עני" (דברים ט"ז) 'כי אין עני אלא מן הדעת' (נדרים מ"א) וזה בחינת חולה, כמו שכתוב (שמואל-ב י"ג): "מדוע אתה ככה דל בן המלך" 'ומצה היא אסותא' כנ"ל, וזה: "לחם עני", שהוא רפואה להעני כנ"ל:

ט. ולבוא למחלקת לשם שמים, צריך לזכך ולטהר את השמים, שלא יהיה בבחינת (ישעיה נ): "אלביש שמים קדרות" ולזכך ולטהר את השמים, היא על-ידי אנחה באמת כי יש בלב רוח הדופק, שהיא מתחלת התולדה, והוא נושא עליו כל הלחות, וכל הדמים, וכל המיצות (שקורין זאפטין) והרוח הדופק הזה, הולך ונוקש בכל האיברים ועל-ידי הליכתו ונשובו בהם, הוא מנענע ומנשב ומנפץ אותם מן העפוש, שלא יתעפשו ולא יתקלקלו כמו הרוח המנשב בים, שהוא מנפץ ומנשב ומהפך ומגיס המים שלא יתעפשו ולא יתקלקלו ועקר נשוב הרוח הדופק, בהידים כי מחמת שהידים עסקניות, צריך לנשב ולנפץ אותם ביותר ועל כן הדאקטר, כשמניח ידו על הדפק, יודע כל ענין החולה מחמת ששם בידים, עקר הלוך הרוח הדופק של הלב, שהוא נושא הכל עליו כנ"ל וצריך שילך זה הרוח הדופק, תנועה מסדרת כתקונו וכסדורוויש נחש, שעל ידה בא עצבות רוח (עיין משלי ט"ו, ישעי' נ"ד, ס"ג) הינו בחינת ל"ט מלאכות, שהוא זהמת הנחש, על-ידי-זה בא עצבות רוח ועל-ידי עצבות רוח, אין הרוח דופק כסדורו ואזי נעשים האיברים כבדים, מחמת שאין רוח הדופק מנשב בהם כסדר ואזי הידים בבחינת (שמות י"ז): "וידי משה כבדים" כי עקר הכבדות בהידים, ששם עקר רוח הדופק כנ"ל וזה בחינת עצבון ידים (בראשית ה) כי עקר מזיק העצבות רוח להידים כנ"ל וכשהאיברים כבדים, אזי מכבידין יותר על הרוח הדופק, ונחלש עוד יותר ועל ידי שנחלש יותר הרוח הדופק, נעשים האיברים כבדים עוד יותר וכן על-ידי שנעשים האיברים עוד יותר כבדים, נחלש הרוח הדופק עוד יותר ויותר וכן חוזרת חלילה, עד שיוצאת נפשו, חס ושלום ועל-ידי האנחה, הוא מחיה ומבריא את הרוח הדופק, ונצול מהעצבות רוח וחוזר הרוח הדופק ומנשב כסדר בכל האיברים, ובפרט בהידים ועל ידי זה מזכך את השמים, כי הידים הם בחינת שמים, אש ומים, שהם בחינת יד ימין ויד שמאל: וזה (איכה ג): "נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים" שצריך לשא את הלב, הינו הרוח הדופק שבלב, אל הידים כנ"ל וזה: "אל אל בשמים", כי מזה נזדכך השמים כנ"ל: וזה בחינת (דברים ל"ב): "כי אשא אל שמים ידי", שצריך לשא את הידים, שיהיה נעשה מהם בחינת שמים כנ"ל: וכשמזכך את הידים, בחינת שמים, על- ידי אנחה שעל ידה נושא הרוח שבלב אל הידים, ועל-ידי-זה נזדככין הידים והשמים כנ"ל, אזי הוא בחינת מחלקת לשם שמים כי כל הדבורים מקבלין מן השמים, כי שם כל הדבורים, כמו שכתוב (תהלים קי"ט): "לעולם ה' דברך נצב בשמים" והדבורים שמקבלין מן השמים, מקבלין מן הרעמים בחינת (שם י"ח): "ירעם בשמים ה'", בחינת (איוב ל"ז): "ירעם אל בקולו נפלאות" נמצא שמקבלין הדבורים מהידים, כי הן הן בחינת שמים, ששם כל הדבורים ועקר הקבלה על-ידי בחינת רעמים, הינו בחינת רוח הדופק שנתתקן על-ידי אנחה, שעל ידו נתנשאים הידים לשמים כי הרוח הדופק שהולך ומנשב ומנפץ הכל, ועקר בהידים, זה בחינת רעמים, בחינת: "ירעם בשמים ה'" כנ"ל כי הידים הן בבחינת שמים כנ"ל ושם כל הדבורים, בחינת: "לעולם ה' דברך נצב בשמים" כנ"ל, נמצא שמקבלין הדבורים מהידים וזה בחינת: "כאשר דבר ה' ביד", הנאמר במשה ובשאר נביאים כי שם כל הדבורים, ומשם מקבלין אותם כנ"ל: וכל הדבורים שמקבלין משם, הינו מבחינת ידים, בחינת שמים, בחינת רעמים אין לגנות את המקבל, אף אם אין הלכה כמותו, מאחר שקבלם מן השמים ועל כן באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים (ערובין י"ג:) ומה שאין הלכה כמותו, זה אי אפשר לנו להבין ולהשיג כי זה בחינת רעמים, שמשם קבל הדבורים, שעליהם נאמר: "ירעם (ה') אל בקולו נפלאות" דעים (איוב שם) ואי אפשר לנו להשיג זאת כי זה בחינת דרכי ה' שאי אפשר להשיג, הינו בחינת: "צדיק וטוב לו צדיק ורע לו, רשע וטוב לו רשע ורע לו", שאפלו משה רבנו, עליו השלום, לא השיג זאת, ועל זה בקש (שמות ל"ג):

"הודיעני נא את דרכיך" (עיין ברכות ז) כי "צדיק וטוב לו", זה בחינת הצדיק שהלכה כמותו "צדיק ורע לו", זה בחינת הצדיק שאין הלכה כמותו "רשע וטוב לו", זה בחינת הרשע שמקרב להצדיק שהלכה כמותו "רשע ורע לו", זה בחינת הרשע שמקרב להצדיק שאין הלכה כמותו ואפלו משה לא השיג זאת, כי הם בחינת דרכי ה', בחינת רעמים, שהם נפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג ועל כן כשמקבלים דבורים מן השמים, מבחינת ידים, בחינת רעמים כנ"ל, אין לגנות אותו, אף אם אין הלכה כמותו כי זה בחינת מחלקת לשם שמים, שבאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, רק שאי אפשר להשיג זאת כי הוא נפלאות תמים דעים, בחינת רעמים כנ"ל: וזה פרוש (איוב כ"ו): "ברוחו שמים שפרה חללה ידו נחש ברח, הן אלה קצות דרכיו ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורותיו מי יתבונן"ברוחו שמים שפרה, הינו בחינת הרוח הדופק הנ"ל, המנשב בידים, שהם בחינת שמים כנ"ל וזהו בחינת: "ברוחו שמים שפרה", כי על-ידי הרוח הדופק הנ"ל, הוא מזכך ומשפר השמים, שהם הידים בבחינת: "נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים" כנ"ל: וזה חללה ידו נחש ברח, שעל-ידי-זה עושה חלל בהידים, שהיו כבדים וסתומים על-ידי העצבות רוח, שהוא זהמת הנחש כנ"ל: ואזי כשמבטל בחינת זהמת הנחש, והרוח הדופק מנשב כסדר ואזי נתנשאין הידים, ונזדכך השמים ואזי מקבלין מהם דבורים, בחינת מחלקת לשם שמים, שזה בחינת דרכי ה', כי באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים כנ"להן אלה קצות דרכו, הינו שזה בחינת דרכי ה', בחינת: "צדיק וטוב" וכו', שאי אפשר להשיג כנ"ל, בחינת רעמים, שהם נפלאות תמים דעים כנ"לוזה: ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורותיו מי יתבונן, הינו שבאלו הדבורים שמקבלין מן השמים הנ"ל, אין בהם שום גנות, ואסור לגנות את המקבל, אף אם אין הלכה כמותו כי זה בחינת דרכי ה', בחינת רעמים שאי אפשר להבין ולהשיג כנ"לומה שמץ דבר וכו', הינו שאין בהם שום גנות, אף אם אין הלכה כמותוורעם גבורתו מי יתבונן, כי מי יוכל להבין רעם גבורותיו, שהם נפלאות תמים דעים, בחינת: "ירעם (ה') אל בקולו נפלאות" כי באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, רק שזה אי אפשר להשיג, כי הוא בחינת דרכי ה' כנ"ל:

וזה פרוש: וביום הבכורים, זה בחינת מלכות, כמו שכתוב (תהלים פ"ט): "אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ" בהקריבכם מנחה חדשה לה', זה בחינת תורה חדשה (עיין ויק"ר פי"ג) תורת ה', שנעשה על-ידי בחינת המלכות הנ"ל:

בשבועתיכם, זה בחינת הדעת כנ"ל בחינת מן, בחינת מקוה של שבועות, שהוא מקוה של שער החמשים כנ"ל ועל כן נקרא שבועות עצרת, מלשון מלכות, כמו שכתוב (שמואל-א ט): "זה יעצר בעמי" (עיין זוהר פנחס רנו:): מקרא קדש יהיה לכם, זה בחינת רוח הקדש, בחינת רוח הדופק הנ"ל הינו שצריכין לקרות את הקדש, בחינת רוח הדופק הנ"ל, כדי להנצל מזהמת הנחש, ל"ט מלאכות, עצבות רוח כנ"לכל מלאכת עבדה לא תעשו, לבטל זהמת הנחש, ל"ט מלאכות, עצבון ידים, כמה שכתוב (בראשית ה): "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו"

תורה נו

לפי הגדלת הדעת, כן נתרבה השלום. כי שלום תלוי בדעת, כמו שכתוב (ישעיה י"א): "וגר זאב עם כבש וכו' כי מלאה הארץ דעה". שיהיה שלום נפלא בעולם, שיוכלו לגור ביחד שני הפכים, מחמת גדל הדעת שיהיה אז. כי על - ידי הדעת נגדל השלום, כי נתבטל הכעס והאכזריות על ידי הדעת. כי כעס ואכזריות הוא מהעדר הדעת, כמו שכתוב (קהלת ז): "כעס בחיק כסילים ינוח". וכל מה שמתרבה הדעת, מתרבה הרחמנות והשלום. ועל כן הפרנסה בנקל, בבחינת (תהלים קמ"ז): "השם גבולך שלום, חלב חטים ישביעך":

[ז] וזה בחינת שבועות. כי שבועות הוא בחינת שכל גדול וגבוה מאד, שהוא חסד עליון ורחמים גדולים. כי גדל הרחמים, תלוי בגדל הדעת כנ"ל. כי 'בשעת מתן תורה, נראה להם כזקן מלא רחמים' (מכילתא פרשת בשלח, ופרשת יתרו, והובא בפרש"י פרשת יתרו). וזקן הוא בישוב הדעת, ובזה תלוי גדל הרחמים כנ"ל, ועל כן שבועות הוא חסד עליון ורחמים גדולים:

וזה בחינת המקוה של שבועות, שהיא בחינות מקוה של שער החמשים, שהוא שער העליון מחמשים שערי בינה (כמו שמובא בכונות שבועות). שהוא בחינות שכל ודעת עליון, בחינת חסד עליון ורחמים גדולים כנ"ל: ועל כן המקוה מושיע בכל הצרות, כמו שכתוב (ירמיה י"ד):

"מקוה ישראל מושיעו בעת צרה". כי הוא חסד עליון, שמושיע מכל הצרות:

ועל כן המקוה מטהר מכל הטמאות, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ו): "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" וכו'. כי 'אין יסורין בלא עוון' וכו' (שבת נ"ה), ועל כן המקוה שמושיע מכל הצרות ומכל היסורים, הוא מטהר מכל הטמאות ומכל החטאים: וזה בחינת מן, בחינת מקוה של שער הנון, שהוא בחינת דעת גדול, כי המן בחינת דעת...

...וזה פרוש: וביום הבכורים, זה בחינת מלכות, כמו שכתוב (תהלים פ"ט): "אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ". בהקריבכם מנחה חדשה לה', זה בחינת תורה חדשה (ט). תורת ה', שנעשה על - ידי בחינת המלכות הנ"ל: בשבועתיכם, זה בחינת הדעת כנ"ל. בחינת מן, בחינת מקוה של שבועות, שהוא מקוה של שער החמשים כנ"ל. ועל כן נקרא שבועות עצרת, מלשון מלכות, כמו שכתוב (שמואל - א ט): "זה יעצר בעמי" (י):

מקרא קדש יהיה לכם, זה בחינת רוח הקדש, בחינת רוח הדופק הנ"ל. הינו שצריכין לקרות את הקדש, בחינת רוח הדופק הנ"ל, כדי להנצל מזהמת הנחש, ל"ט מלאכות, עצבות רוח כנ"ל. כל מלאכת עבדה לא תעשו, לבטל זהמת הנחש, ל"ט מלאכות, עצבון ידים, כמה שכתוב (בראשית ה): "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו". הכל כנ"ל:

תורה קלה

כי אקח מועד אני מישרים אשפט סגלה להנצל מגדלות, לכבד את הימים טובים, ולקבל יום טוב בשמחה ובהרחבת הלב כפי יכלתו כי משה רבנו, עליו השלום, על- ידי שזכה לארבעים ותשעה שערי בינה, זכה להיות "ענו מאד מכל האדם" (במדבר י"ב) ויום-טוב מחין דאמא, שהיא בינה ועל כן כשמקבל את היום-טוב, שהיא בינה, זוכה לענוהיום טוב בגימטריא סג עם הי' אותיות כמובא בכונות, שהוא הפך גס רוח (עין תקונים מן זו"ח) כי יום- טוב מבטל הגדלות, כי טבע הקטנות שיתבטל לגבי גדלות ועל כן כשמקרב להצדיק נתבטל הגדלות, כי על-ידי אור הגדול של הצדיק נתבטל לגמרי(איוב כ"ט):

"ראוני נערים ונחבאו", הינו על-ידי שרואים פני הצדיק נחבאים הקטנים, כי הקטנות נתבטל לפני גדלות ועקר כח קדשת יום- טוב הוא תלוי בצדיקים, כמו שכתוב (ויקרא כ"ג): "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (ראש-השנה כד): 'אל תקרי אתם אלא אתם' נמצא שהימים טובים תלויים בצדיקים, ועל-כן כשמקבל ומכבד את הימים טובים, ומקבל אור הגדול של יום- טוב, שהוא בחינת צדיק כנ"ל, נתבטל הגדלות שלו, כי הקטנות בטל לגבי גדלות ועל-כן 'חיב אדם להקביל פני רבו ברגל', כי עקר כח יום-טוב תלוי בצדיקים: ובזה מישב שפיר מה שהקשו בגמרא (סכה דף כז:): על רבי אליעזר שאמר משבח אני את העצלנים ברגל שנאמר: "ושמחת בחגך", והאמר רבי יצחק חיב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר: "מדוע את הולכת" כו' עין שם היטב כי אף שהוא ברחוק מאה פרסה מרבו ביום-טוב, ולא אזל ואתי ביומה, על כל זה הוא מחיב להקביל פני רבו ברגל, הינו שיכיר פני רבו ברגל, הינו שיכבד את היום-טוב, ויקבל אור הגדול של יום-טוב, שהוא בחינת פני רבו כו', כי עקר קדשת היום-טוב תלוי בצדיקים כנ"ל וכשמקבל את היום- טוב הוא מקבל פני רבו ממש, ועל-ידי-זה נתבטל הגדלות, כי טבע הקטנות שיתבטל לגבי גדלות כנ"ל:

וזה פרוש כי אקח מועד, כשאקבל את הימים טוביםאני מישרים אשפט, הינו שאזכה לענוה, שהוא בחינת 'מישרים אשפט', כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (חלין פט): מאי דכתיב: "האמנם אלם" וכו' מה יעשה וכו', יכול אף בדברי תורה תלמוד לומר "צדק תדברון", יכול אפלו אם הגיס דעתו תלמוד לומר 'מישרים תשפטו בני אדם' וזה: "כי אקח מועד אני מישרים אשפט", על-ידי שאקבל את המועדים, על- ידי-זה אזכה לענוה, שהוא בחינת 'מישרים אשפט' כנ"ל: וזהו גם-כן ענין המבאר במקום אחר על פסוק:

"ארץ אכלת יושביה" (לעיל בסימן קכט) כי הקטנות בטל לגבי גדלות, ונאכל ונתהפך למהות הצדיק:

עוד שמענו בענין זה, אם הוא מקשר להצדיק יוכל להרגיש קדשת יום-טוב, כי הצדיק הוא בחינת קדשת יום-טוב כנ"ל והסימן על-זה אם הוא מקשר להצדיק, הוא אם יש לו שפלות, כי טבע הקטנות שיתבטל לפני גדלות כנ"ל ועקר ההתקשרות הוא אהבה, שיאהב את הצדיק אהבה שלמה, כמו שכתוב (בראשית מ"ד): "ונפשו קשורה בנפשו", ותרגומו:

'חביבא לה כנפשה', וכמו שכתוב (שמואל-א י"ח): "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד" ואהבתו את הצדיק יהיה יותר מאהבת נשים, כמו שכתוב (שמואל-ב א): "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" אזי על-ידי ההתקשרות להצדיק, יכול לקבל קדשת יום- טוב כנ"ל, כי עקר יום-טוב תלוי בצדיקיםכי עקר בחינת יום-טוב הוא, להעלות בחינת מלכות דקדשה מבין הקלפות, לבטל מלכות ארבע מלכיות דסטרא אחרא כי מלכות נקראת ד"לת, בגין דלית לה מגרמה כלום, כי 'אין מלך בלא עם', ונמצא דלית לה מגרמה כלום והמלכות דקדשה, שהיא בחינות דל"ת, נפלה ונעשה ממנה ארבע מלכיות דקלפה וביום-טוב צריך להעלות המלכות דקדשה מהד' מלכיות דסטרא אחרא, וזהו שכתוב (שם י"א): "ויהי לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים", פרוש: יום טוב נקרא תשובת השנה, כי כל הימים טובים הם ימי דין, כמו שכתוב (ראש- השנה טז): 'בארבעה פרקים העולם נדון בפסח וכו', וצריך לשוב בתשובה ועל-ידי-זה יוצא המלכות מבין הקלפות, ונתבטל ממשלתם, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא פו:): 'גדולה תשובה שמקרבת את הגאלה', שנגאלין על-ידי תשובה מהמלכות דקלפות וזהו "לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים", שאז יוצא מלכות דקדשה, שהיא בחינות דל"ת, מבין הקלפות, ונתבטל כח הארבע מלכיות דסטרא- אחראועקר לבטל כח מלכות עמלק, כי היא כוללת הארבע מלכיות, כמו שכתוב (במדבר כ"ד): "ראשית גוים עמלק" ועל- כן כשהרג שמואל את אגג מלך עמלק, נאמר (שמואל-א ט"ו):

"וישסף שמואל את אגג" ופרש רש"י: 'חתכו לארבע' שחתך הארבע מלכיות דסטרא אחרא, לבל יהיה להם כח וממשלה מהמלכות דקדשה, שהיא בחינות דל"ת, כי העלה המלכות דקדשה מהם וזה נעשה ביום-טוב כנ"ל, וזהו "וישסף", וי"ו יוד הוא פעלה, ושרש התבה הוא שס"ף והוא ראשי-תבות שבועות סכות פסח, שהם הימים טובים, שאז יוצא המלכות דקדשה כי הימים טובים הם ימי דין, שהיא בחינת יראה, בחינת מלכות, כמו שכתוב (אבות פרק ג): 'אלמלא מוראה של מלכות', ועל כן נאמר בעמלק (דברים כ"ה): "ויזנב בך כל הנחשלים וכו' ולא ירא אלקים", כי עקר כחו היה מחמת שלא העלו את המלכות דקדשה, מחמת שלא היה להם יראת אלקים, שהוא בחינת מלכות כנ"ל: ועל-כן בכל יום-טוב יש ארבע מצוות, בפסח ארבע כוסות, בסכות ארבעה מינים, בשבועות למוד התורה שהוא בארבעה בחינות, אז ראה ויספר"ה הכינ"ה וגם חקר"ה (איוב כ"ח ועין בראשית רבה פרשה כ"ד תשא פרשה מם), כנגד המלכות, שהיא בחינת דל"ת, שיוצאת ביום-טוב מבין הקלפות כנ"ל והתלמידי-חכמים הם בחינת מלכות, כמו שאמרו רז"ל (גטין סב): מאן מלכי רבנן, כי הם מעלים את המלכות, על-כן עקר קדשת יום-טוב נעשה על ידם: וכשמקבלים קדשת יום-טוב, יש לו ענוה ושפלות כנ"ל וזהו (משלי כ"ב): "עקב ענוה יראת ה'", כי יראה הוא בחינת מלכות כנ"ל: ואברהם אבינו טרח גם כן על-זה, ורדף ארבעת המלכים, להעלות מהם המלכות, ויצא ממנו יצחק וישמעאל יעקב ועשו, כנגד ארבעה בנים אחד חכם וכו':

(מן עוד שמענו עד כאן, כל זה מבאר היטב לעיל בהתורה מישרא דסכינא בסימן ל עין שם):

ועל-ידי-זה נפתח רחמה של המקשה לילד כמובא ב"עץ-חיים" (שער ל"ה פרק ג) 'כשם שיש צירים ודלתות לבית כך יש צירים ודלתות לאשה' (בכורות מה), ומהשתי דלתין נעשה צורת ם' סתומה, ששם נוצר הולד וכו' עין שם וצריך לחתך הם' לשני דלתין, כדי שיצא הולד, וזהו: "וישסף" חתכו לארבע שחתך המ"ם לשני דלתין(באור ענין זה של המקשה לילד, יתבאר במקום אחר):

תורה רסו

דע שמיתות בהמות וחיות בלא זמנן, הוא על-ידי שאינן נזהרין במצות סכה כראוי, כי סכה בחינות 'אמא דמסככא על בנין' (תקונים דף ג), בחינות: "אם לבינה תקרא" (משלי ב) וזהו בחינות ההבדל שבין גדר אדם לגדר בהמה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות י): "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו", שעשה לה דדים במקום בינה, אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה למטה, וזהו ההפרש שבין גדר אדם לבהמה, שהאדם יונק מדדי אדם שהוא במקום בינה, בחינות "אם לבינה תקרא" בחינות סכה אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה שהם למטה, ועל כן כשפוגם במצות סכה, אזי נופל מבחינות דדי אדם שהם במקום בינה, בחינות סכה, ואזי נופל לבחינת דדי בהמה, ויונק משם, נמצא שיונק משפע של הבהמה, ועל כן יונק את חיותם, ועל ידי זה הם מתים, על ידי שנוטל מהם את השפעתם, ולפי הפגם שפגם בסכה כן הוא נפילתו, וכן נוטל את השפע של הבהמות, וכמו כן גורם מיתות הבהמות והחיות, וזהו בחינת ולמקנהו עשה סכות (בראשית ל"ג): כי הסכה הוא בשביל מקנהו כנ"ל:

גם העוסקין בבנין מזיק להם, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה יא): 'כל העוסק בבנין מתמסכן', כי צריך לבנות הבית בחכמה ושכל, ואזי אין מזיק לו הבנין ואזי ראוי לו לבנות בית, כמו שכתוב (משלי כ"ד): "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו", (עיין סנהדרין צב) (כי יש לו מקום להכניס השפע) אבל כשבונה בלא שכל, אזי מזיק לו, ועל כן מתמסכן, כי זה ענשו על שפגם בחכמה כי היה ראוי לו לבנות הבית בחכמה כנ"ל ועל כן ענשו שמתמסכן, שזה בחינות פגם החכמה, בחינות "חכמת המסכן בזויה" (קהלת ט) ועל כן על ידי הסכה שהיא בחינת שכל, בחינת אם לבינה כנ"ל על-ידי-זה יכול לבנות בית בבחינת "בחכמה יבנה בית" וכו' כנ"ל: וזה בחינת (בראשית שם): "ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית" כנ"ל:

וזה בחינת שבועות, כי שבועות וסכות הם אחד, כי התורה יוצאת מבינה שהיא בחינת סכה כמו שכתוב (משלי א):

"ואל תטש תורת אמך", בחינת: "אם לבינה" שהוא בחינת סכה כנ"ל:

ועל כן תכף אחר סכות הוא שמחת תורה, כי מבחינת סכה משם יוצאת התורה נמצא על ידי שנכנסו בסכה, נעשים בעצמם בבחינות התורה, כי משם יוצאת התורה כנ"ל, ואז מתחלת התורה שהוא בראשית, בחינות בית, הינו בית דבראשית, בחינות: "ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית" כנ"ל:

וזהו בחינת סוון (צ"ל סיון ביוד ואו כי כן מבואר בש"ע אה"ע סי' קכו סעיף ז' ור"ל בפסוק זה מרומז ענין סיון שני פעמים כי ויעקב נסע סוכותה ר"ת סיון היינו הוי"ו יוד של ויעקב כי הואו אינה משרש התיבה ע"כ צריכין לצרף עמה גם היוד וכן נסע סוכותה ויבן ר"ת וג"כ סיון כנ"ל) שאז הוא זמן מתן תורה ראשי-תבות ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית וכו' כנ"ל (לב ר"ת לו בית לב זו התורה כי בית מבראשית ל מלעיני כל ישראל היינו כלל התורה (זה מצאתי מכת"י ז"ל)):

תורה רסז

שבועות הוא רפואה להראה, כי 'חמשה' כנפי ראה כנגד 'חמשה' חמשי תורה, (תקון כ"ה): ובשבועות מקבלין התורה יכולין לקבל חיות חדש:

ליקוטי מוהר"ן תנינא

תורה ד

וביום הבכורים-זה בחינת התחלה, בחינת צרה כמבכירהבהקריבכם מנחה חדשה לה'-הינו התחלת הצדקה, כשמתחילין מחדש לתן צדקה וזה בחינת מנחה חדשה, בחינת צדקה חדשה, בחינת התחלת הצדקה כי מנחה בחינת צדקה, כמו שכתוב: "מגישי מנחה בצדקה" ועל-ידי הצדקה נתתקן בחינת זקן כנ"ל, וזהו:

בשבעתיכם-זה בחינת זקן, כי בסיני נדמה להם כזקן (כמו שפרש רש"י בפרשת אנכי), כי על-ידי בחינת מנחה חדשה שהוא בחינת התחלת הצדקה נתתקן בחינת זקן, שהוא בחינת שבועות כנ"ל, ואזי נתבטל יניקתו של מצח הנחש, שיונק מזקני הדור, שאינם כתקונו כנ"ל, ונשמע קול הקריאה של יום טוב, שמגלה את הרצון כנ"למקרא קדש יהיה לכם -הינו קול הקריאה של יום טוב שהוא התגלות הרצון, שזה בחינת: "מקרא קדש" כנ"ל, שהוא נשמע עתה על-ידי הצדקה, שמכניע את מצח הנחש, חכמת הטבע, כנ"ל ואזי על-ידי התגלות הרצון, כל מלאכת עבדה לא תעשו-כי על- ידי התגלות הרצון נעשה יראה, ועל-ידי יראה נשפע חסד, ואזי אין צריכין לעשות שום מלאכה, כי נתקים העולם בחסדו, בבחינת: "עולם חסד יבנה", ואזי: "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו', "ואתם כהני ה' תקראו", כנ"לכל מלאכת עבדה לא תעשו-כי אין צריכין לעשות שום מלאכה ושום עסק, כי נתקים העולם בחסדו, בחינת: "ואתם כהני ה' תקראו", כנ"ל: