מדרשי חז"ל לראש השנה

תניא, רבי אליעזר אומר: כו', בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. (שם דף יא עמוד א) בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, מנלן? אמר רבי אלעזר: אתיא פקידה פקידה, אתיא זכירה זכירה: כתיב ברחל (בראשית ל) ויזכר אלקים את רחל, וכתיב בחנה (שמואל א א) ויזכרה ה', ואתיא זכירה זכירה מראש השנה, דכתיב (ויקרא כג) שבתון זכרון תרועה. פקידה פקידה - כתיב בחנה (שמואל א ב) כי פקד ה' את חנה, וכתיב בשרה (בראשית כא) וה' פקד את שרה. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, מנלן? דכתיב (תהלים פא) תקעו בחדש שופר (בכסא) (מסורת הש"ס: [בכסה]) ליום חגנו כי חק לישראל הוא וגו', עדות ביהוסף שמו בצאתו וגו'. בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים - כתיב הכא (שמות ו) והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים, וכתיב התם (תהלים פא) והסירותי מסבל שכמו. (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף י':) .

ויזכור אלקים את רחל (תהלים קו) זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך אמר ר' אלעזר בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה: (מדרש רבה בראשית פרשה ע"ג פסקה א').

וה' פקד את שרה בראש השנה נפקדה שרה ונולד יצחק לז' חדשים בליל פסח שנא' שוב אשוב אליך כעת חיה וארבעה עקרות נפקדו בראש השנה ואלו הן שרה ורבקה ורחל ולאה: (מדרש תנחומא וירא פרק י"ז).

בראש השנה נפקדה שרה רחל חנה מנלן אמר ר' אלעזר אתיא זכירה זכירה אתיא פקידה פקידה כתיב ברחל ויזכור אלקים את רחל וכתיב בה בחנה ויזכרה ה' ואתיא זכירה זכירה מראש השנה דכתיב זכרון תרועה ואתיא פקידה פקידה כתיב בה בחנה כי פקד ה' את חנה וכתיב בה בשרה וה' פקד את שרה. כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי באגדה עשה אזנך כאפרכסת. (ילקוט שמעוני בראשית פרק כ"א רמז צ"ב).

ולמה מתפללין בראש השנה תשעה ברכות אמר רבא בר חנינא כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה בתפלתה (שמואל א ב) מן ותתפלל חנה ואילך. (מדרש תנחומא וירא פרק א).

ה' נתן קולו זה ראש השנה שבו תקיעת שופר לפני חילו אלו ישראל שהן מזדעזעין וחרדין מקול השופר וחוזרין בתשובה כדי לזכות בדין ביום הכפורים כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו זה יום הכפורים שבו ספרי חיים וספרי מתים נחתמים ומנין אתה אומר שבהללו עשרת ימים שבין ר"ה לי"כ שבהן הכתוב מדבר שכן ישעיה מזהיר את ישראל ואומר להן (ישעיה א') רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וגו'. (שם וישלח פרק ב').

אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי. יתברך שמו של הקב"ה שהוא משלים וגומר עם ישראל מה שהם עושים. מלך בשר ודם גוזר גזירה ואם מבקשין סנקליטין שלו לבטלה אינן יכולין, בין ברצונם בין שלא ברצונם הן מקיימין גזרתו, אבל המלך עצמו אם מבקש מבטלה. אבל הקב"ה אינו כן, אלא מה שסנהדרין גוזרין הוא מקיים. אימתי, בראש השנה שהסנהדרין יושבים ואומרים נעשה ראש השנה בשני בשבת, או בשלישי בשבת, מיד הקב"ה מושיב סנהדרין של מלאכים ואומר להם לכו וראו אם גזרו התחתונים וגמרו. ומשיבין לו, רבונו של עולם כך גמרו שיהא ראש השנה ביום פלוני. מיד הקב"ה יושב באותו היום לדון עולמו, שנאמר (שם מז, ו) עלה אלקים בתרועה. והכסאות מוצאות, והספרים נפתחים, וסנהדרין של מלאכים יושבין עמו לפניו, שנאמר (דניאל ז, ט) חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב. אלו מלמדין זכות. ואלו מלמדין חובה. למה, (תהלים פא, ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. ישראל גזרו אותו היום ראש השנה. ואף הוא משפט לאלקי יעקב. שהוא מקיים גזרותיו ומסכים עמהם. הוי אומר, (תהלים כז, ג) אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי. שהוא מסכים לדעתן של ישראל. (מדרש תהילים מזמור ד').

דבר אחר מלפניך משפטי יצא. אמר רבי לוי, אמר לו הקב"ה, על חנם עשיתי סנהדרין לך ודון לפניהם. אמר לו דוד, רבונו של עולם כתבת בתורה, (שמות כג, ח) ושוחד לא תקח. והן מתייראים ליקח שוחד ולדון אותי. אבל אתה, שאתה נוטל שוחד מן הרשעים בעולם הזה, תשובה ומעשים טובים ותפלה. מלפניך משפטי יצא. אמר הקב"ה לישראל, בני, עד ששערי תפלה פתוחים עשו תפלה ותשובה, שאני נוטל שוחד בעולם הזה. אבל משאני יושב בדין לעולם הבא, איני נוטל שוחד. שנאמר (משלי ו, לה) לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד. לפיכך אמר, (תהלים טז, יא) תודיעני אורח חיים. אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. מהו נעימות בימינך נצח, זה הלולב, כמי שנוטל (ונוטל) ונוצח ובא. בנוהג שבעולם שני הנדיוסין רצין בהפרכוס, מי שנוטל ובא הוא נוצח. כך בראש השנה עוברין לפניו כבני מרון, ואין אדם יודע מי נוצח אם ישראל אם אומות העכו"ם. עבר ראש השנה, כל ישראל באין ומתענין ביום הכפורים, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים. עבר יום הכפורים, ואין אדם יודע למי נמחל. כיון שהגיע יום הראשון של חג, וכל ישראל יוצאין קטנים וגדולים וטוענין לולביהן בידם, מיד הכל יודעין שנצחו ישראל בדין ונמחלו עוונותם והם יודעין שנצחו. שנאמר (שמואל-א טו, כט) וגם נצח ישראל לא ישקר. והוא שדוד אומר לישראל, קיימתם מצות לולב שנקרא נעים. שנאמר, נעימות בימינך נצח. הרי את מבושר שנצחת לאומות העכו"ם (שנקרא נצח), שנאמר, וגם נצח ישראל. דבר אחר תודיעני אורח חיים, זו תורה. שנאמר (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. ומהו שנאמר שובע שמחות. שבעתנו בה שמחות הרבה. מקרא ומשנה ותלמוד, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים: (שם מזמור י"ז).

תקעו בחדש שופר. אמר רבי יאשיה, והלא אומות העכו"ם יש להם ספק ידים, אלא ישראל הם יודעים לרצות להקב"ה בשופר דבר אחר אשרי העם, אלו ישראל שיודעין לרצות להקב"ה בראש השנה. באור פניך יהלכון, זה יום הכפורים שהקב"ה מוחל להם ומאיר להם. תקעו בחדש שופר. באיזה חדש, בכסא, שהחדש מתכסה בו, ואי זה הוא זה ראש השנה. (שם מזמור פ"א).

דבר אחר פנה אל תפלת הערער. אמר רבי יצחק, כלפי דורות אמרו, שאין להם לא נביא ולא כהן ולא בית המקדש שיכפר עליהם, אלא עוד תפלה אחת שנשתייר להם שהם מתפללין בראש השנה ויום הכפורים, ולא תבזה אותו מהם. (שם מזמור ק"ב).

אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני (ואמר) [אמר] רבי יצחק למה תוקעין בראש השנה למה תוקעין רחמנא אמר תקעו אלא למה מריעין מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן: (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף ט"ז.).

דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב (ישעיה נה) מלה"ד למלך שאמר לעבדיו צאו והכריזו בכל ממשלתי שאני יושב ודן דיני ממונות כל מי שיש לו עסק עם חברו יבא לפני ואני דן אותו לכף זכות עד שלא אשוב לדון דיני נפשות וכן הקב"ה יתברך שמו אמר לישראל בני הוו יודעין שאני דן את העולם בארבעה פרקים האלו בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון בחג נדונין על המים ובאלו שלשה פרקים יושב לדון דיני ממונות להעשיר או להעני להרבות או למעט אבל בראש השנה דן דיני נפשות אם למות אם לחיים כד"א בתקיעתא דרב ועל המדינות בו יאמר וכו' ואם עשיתם תשובה לפני בלב שלם אני אקבל אתכם ואדון אתכם לכף זכות ששערי שמים פתוחין ואשמע תפלתכם שאני משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים עד שלא אחתום גזר דין ביום הכפורים לכך נאמר דרשו ה' בהמצאו: (מדרש תנחומא האזינו פרק ד').

רבי נהוראי אומר מפני מה נתנה קורת רוח בעשרת הימים מראש השנה ועד יום הכפורים כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ונמצא שלם בכולן לפיכך נתן הקב"ה לישראל עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים וכנגד עשרת הדברות שקבלו ישראל בסיני שאם יעשו תשובה שלימה בעשרת הימים מראש השנה עד יוה"כ שיקבלם בתשובה שלימה לפניו לכך נאמר לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו:

דבר אחר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וגו' רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר יתברך שמו הגדול של מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא מחבב את ישראל יותר ממלאכי השרת שאין מלאכי השרת אומרים לפניו שירה למעלה עד שאומרים ישראל שירה תחלה למטה שנאמר (איוב לח) ברן יחד כוכבי בקר ואחר כך ויריעו כל בני אלקים וכיון שמגיע ראש השנה אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה אתה עושה חסד עם אומה זו ואתה נושא להם פנים כמו אדם שעושה חסד עם חבירו ונושא לו פנים ואומר להם הקב"ה בזכות חסד אברהם אביהם אני נושא להם פנים ואני עושה עמהם חסד ואומרים המלאכים לפניו למה אתה נושא להם פנים בשביל אברהם אביהם ואמר להם הקב"ה בשעה שנתן לו לאברהם תרח אביו הרבה אלהות ואמר לו לאברהם לך ומכור אותם בשוק והלך אברהם ושבר אותם והיה מבטל לכל עבודת אלילים שבשוק מן העולם וקידש את שמי בעולם. (תנא דבי אליהו זוטא פרק כ"ב).

תני ר' הושיעא גזרו בית דין למטה ואמרו היום ראש השנה הקב"ה אומר למלאכי השרת העמידו בימה ויעמדו סניגורים ויעמדו (מלאכי חובה פקידי') סקפטורים שגזרו בית דין למטן ואמרו היום ולמחר ראש השנה נשתהו העדים מלבא או שנמלכו בית דין להעבירה למחר הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת העבירו בימה ויעברו סניגורים ויעברו סקפטורים שגורו בית דין למטן למחר ראש השנה ומה טעם כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב (תהלים פ"א ה') אם [אינו] חוק לישראל הוא אינו משפט לאלקי יעקב כביכול ר' פנחס ר' חלקיהו בר' סימן אמר מתכנסים כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואמרו לפניו רבון העולמים אימתי הוא ראש השנה והוא אומר להם לי אתם שואלים אני ואתם נשאל לבית דין שלמטן ומה טעם כה' אלקינו בכל קראנו אליו (דברים ד' ז') כשאנו קוראים המועדות אליו ואין קראינו אלא מועדות כד"א מקרא קודש (שמות י"ב ט"ז) רבי קריספא בשם רבי יוחנן לשעבר אלה מועדי ה' מקראי קודש (ויקרא כ"ג ד') מכאן ואילך אשר תקראו אותם (שם) רבי לוי אמר אם קראתם אתם מועדי ה' ואם לאו אינם מועדי ה': (פסיקתא רבתי פרשה ט"ו).

אמר רבי סימון כתיב כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וגו' רבי חמא בי רבי חנינה ורבי הושעיה חד אמר אי זו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחים זקנם ואוכלין ושותין ושמחים יודעין שהקב"ה עוש' להן ניסים וחורנה אמר אי זו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם השלטון אומר הדין היום והליסטים אומר למחר הדין למי שומעין לא לשלטון אבל הקב"ה אינו כן אמרו בית דין היום ראש השנה הקב"ה או' למלאכי השרת העמידו בימה יעמדו סניגורין יעמדו קטיגורין שאמרו בני היום ראש השנה נמלכו בית דין לעברה למחר הקב"ה אומר למלאכי השר' העבירו בימה יעברו סניגורין יעברו קטיגורין שנמלכו בני לעברה למחר מה טעמא כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב אם אינו חוק לישראל כביכול אינו משפט לאלקי יעקב רבי קריספא בשם ר' יוחנן לשעבר אלה מועדי יי' מיכן ואילך אשר תקראו אותם אמר רבי אילא אם קריתם אותם הם מועדי ואם לאו אינן מועדי. (תלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה פרק א' דף נ"ז ה"ג).

ועשיתם עולה לה' (במדבר כ"ט ב') ובמקום אחר הוא אומר והקרבתם עולה לה' (שם) וכאן ועשיתם אמר רבי יצחק למה ועשיתם אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עשו תשובה באילו עשרת הימים בין ראש השנה ליום הכיפורים ואני מזכה אתכם ביום הכיפורים (בורא) [ובורא] אתכם ברייה חדשה כעניין שנאמר ויעש אלקים את הרקיע וגו' (בראשית א' ז'). וכמה קרבנות נוסיף אמר להם עשרה פר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה ושעיר עזים אחד לחטאת הרי עשרה ולמה עשרה כנגד עשרת ימי תשובה ואם עשיתם תשובה בהם ואתם באים לפני ביום הכפורים ואפילו יש [לכם] עונות מן הארץ ועד השמים אני מלבינם כשלג וכן אמר להם הנביא רחצו הזכו [וגו'] (ישעיה א' ט"ז) תשע מידות כתב כאן כנגד תשעה ימים שבין ר"ה ליום הכיפורים [רחצו וגו'] שפטו יתום ריבו אלמנה הרי תשע מידות כאן ומה כתב אחריו לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (שם). (פסיקתא רבתי פרשה מ').

זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון זה היום תחלת מעשיך ר"ה בתחילת מעשיך בכ"ה באלול ברא את העולם יום ראשון ליצירה בראשון עולה למניין כ"ה באלול למניין אלפים שנבראת התורה קודם בריאת עולם ויום ראשון של עולם נבראו המאורות ולא נתלו עד יום ד' ועכשיו האריכה אותה אורה שלשה ימים שהן ל"ו שעות ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים (בראשית א' ט"ו) למה יהיו להבדיל בין היום ובין הלילה (שם) עכשיו נתלו וקודם לכן לא (היו') [היה] לילה שהבדיל ליום אלא שלשה ימים היה אורה ואף ביום השבת שבר"ה שני ימים היו חסירים להשלים אלול וביום אלול וביום ששה נשלמו ולמחר ביום השבת היה ראש השנה באותו היום נמי האריך היום ל"ו שעות שלא הייתה מדת הלילה נוהגת שבשעה שחטא אדם נתגרש בו ביום ולמחר בראש השנה צמחה כפרתו שבא שבת ולימד עליו זכות ברכת ה' היא תעשיר (משלי י' כ"ב) שבת מעשרת (שומרים בהעשר) [שומריה כהעשר] יוסף מוקר שבי לא תוסיף עצב עמה (שם) שדינו למיתה היה ואמר השבת לא תוסיף עצב ביומי ואל תמיתהו ברכת ה' זו שכתב ויברך אלקים את יום השביעי (בראשית ב' ג') במה ברכו באורה שהוסיף לו אורה כל לילי שבת ויומו ל"ו שעות כדי שלא לצער אדם הראשון שעדיין לא ראה חשיכה ולילה ועכשיו היתה אורה זו של שבת ור"ה כאורה של יום ראשון של עולם שזו ל"ו זו ל"ו שעות והיינו דאמרינן היום תחילת מעשיך כלומר שהוא בתחלת מעשיך זכרון הוא ליום ראשון שאורה שלו כאורה של יום ראשון והיינו דכתב וצדקתך אלקים עד מרום אשר עשית גדולות (תהלים ע"א י"ט) צדקה עשה אלקים במרום (שגידלתה) [שגידל את] המאורות אשר עשית גדולות מאורות את שני המאורות הגדולים (בראשית א' י"ז) שעשית צדקה עם אדם הראשון שהרי הוא חטא ואתה הארכת לו אורה כדי שלא יצערהו והיינו דכתב היש מספר לגדודיו ועל מי לא יקום אורהו (איוב כ"ה ב') זה אדם הראשון אף על פי שחטא קם אורה עליו שלשים וששה שעות. כי חוק לישראל (תהלים פ"א ה') באותו היום נותנים לו מזונותיו לאדם ומשפט לאלקי יעקב (שם) באותו היום דן הקב"ה דיניו של בריותיו ולפיכך ניצל אדם הראשון מדין בזכות השבת שפייסה בעבורו ולפיכך אמר אדם הראשון אותו מזמור בלשון שירה טוב להודות לה' וגו' (שם צ"ב ב') ובא משה והתחילו בראשי אותיות שמו מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו': (פסיקתא רבתי פרשה מ"ו).

לעולם י"י דברך נצב בשמים (תהלים קיט פט) תני ר' אליעזר בעשרים וחמשה באלול נברא העולם ואתיא דרב כהדא דתני ר' אליע' דתניא בתקיעתא דרב זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון וגו' כי חק לישראל הוא משפט וג' (שם פא ה) על המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע איזו למות ואיזו לחיים וביריות בו יפקדו להזכירם חיים ומות נמצאת אומ' בראש השנה נברא אדם הראשון בשעה ראשונה עלה במחשבה בשנייה נמלך במלאכי השרת בשלישית כינס עפרו ברביעית גיבלו בחמישית ריקמו בשישית העמידו גולם על רגליו בשביעי' זרק בו נשמה בשמינית הכניסו לגן עדן בתשיעית ציוהו בעשירית עבר על ציוהו באחת עשרה נידון בשתים עשרה יצא בדימוס מלפני הק"ב א' לו הקב"ה אדם זה סימן לבניך כשם שנכנסתה לפניי בדין ביום הזה ויצאתה בדימוס כך עתידין בניך להיות נכנסין לפניי בדין ביום הזה ויוצאין בדימוס אימתי בחדש השביעי באחד לחדש (ויקרא כג כד): (פסיקתא דרב כהנא - פסקא כ"ג אות א' (ראש השנה)).

באספך מגרנך ומיקבך (דברים טז יג) א"ר אלעזר בר מריום למה עושים אנו סוכה אחר יום הכיפורים לומר לך שכן את מוצא בראש השנה יושב הקב"ה בדין על באי העולם וביום הכיפורים הוא חותם את הדין שמא יצא דינם של ישראל לגלות ועל ידי כן הן עושין סוכה וגולין מבתיהם לסוכה והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל שנא' חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל ושם תנצלי שם יגאלך י"י מכף אויביך (מיכה ד י): (פסיקתא רבתי נספחים אות ב').

ויתן את הקטרת וגו' ויעמד בין המתים ובין החיים אמרתי לכם הקריבו לפני קרבן כדי שיכפר דם על נפשתיכם שנקרא דם שנאמר (ויקרא יז יא) כי הדם הוא בנפש יכפר אמרתי לכם תקעו לפני בשופר של איל בראש השנה כדי שאזכר לכם צדקת אברהם אביכם שעקד לפני את יצחק בנו ותעלה לפני תפלתכם בתרועה שנאמר (תהלים פט טז) אשרי העם יודעי תרועה וגו' וכדי שתזכו לשמוע קול שופר גדול שלי שבמרום שאני תוקע בשבילכם ואקרא לכם דרור לבא ולאסוף נדחכם לירושלם שנאמר (ישעיה כז יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול אמרתי לכם התענו לפני את נפשתיכם ביום הכפורים כדי שאמחול לכם עונתיכם ואכתב אתכם בספר חיים שנאמר (ויקרא כג כח) כי יום כפורים וגו' אמרתי לכם עשו סוכה כדי שאפרס לכם סוכת דוד הנופלת סוכת שלום סוכת ענוים שנאמר (עמוס ט יא) ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם. (מדרש אלפא ביתות מסכתא שטן).

אברהם אברהם מפני שהיה אברהם ממהר לשחטו א"ל אברהם מי אתה א"ל מלאך א"ל כשאמר לי הקב"ה להקריב בעצמו אמר לי ועכשיו אני מבקש שיאמר לי הוא. מיד פתח הקב"ה הרקיע וא"ל בי נשבעתי א"ל אף אני נשבעתי שאיני יורד מן המזבח עד שאומר כל מה שאני צריך א"ל אמור א"ל אתה אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע כשם שהיה לי להשיבך ולא השבתיך אף אתה כשיהיו בניו של יצחק חוטאין לפניך זכור להם עקדת יצחק אביהם ופדה אותם מצרתן אמר ליה עתידין בניך שיהו חוטאין לפני ואני עתיד לדון אותן בראש השנה ואם מבקשין הן שאסלח להן יהו תוקעין לפני בשופר. א"ל יצחק לשרה נטלני אבא והעלני הרים והורידני גבעות והעלני לראש הר אחד ובנה מזבח וסדר את המערכה והעריך את העצים ועקדני על גבי המזבח ונטל הסכין בידו לשחטני אילולי שא"ל הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער כבר הייתי שחוט א"ל ווי לך ברא דעלובתא אילולי דאמר הקב"ה אל תשלח ידך היית שחוט לא הספיקה לומר הדבר עד שיצאה נשמתה הה"ד ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה מהיכן בא מהר המוריה בא אמר הקב"ה הצדיקים לא שמחו בעולמי ואתם שמחים בעולמי אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן: (ילקוט שמעוני בראשית - פרק כ"ב - רמז ק"א).

והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים אתיא סבילה סבילה כתיב הכא והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וכתיב התם הסירותי מסבל וגו', ויוסף יצא בראש השנה מבית האסורין כתיב תקעו בחדש שופר וכתיב בתריה עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים וכתיב הסירותי מסבל שכמו. (ילקוט שמעוני שמות - פרק ו' - רמז קע"ז).

החדש הזה לכם הוא מסור בידכם ואין אתם מסורין בידו, מעשה ברבי חייא הגדול שעלה הירח ערב ראש השנה והלכו הספנין לאורו מהלך ג' מילין. ראה אותו ר' חייא נטל צרורות ועפר והיה זורק בה א"ל למחר אנו מבקשין לקדשך ועלית לך עכשיו מיד נבלע במקומו. (ילקוט שמעוני תורה פרשת בא רמז קצ"א).

ד"א החדש הזה, אמר הקב"ה משעה שבראתי את עולמי הייתי נושא משאוי לחשב [חשבונות] של חדשים, מכאן ואילך הוא מסור לכם - לכם הוא מסור, ואין אתם מסורין בידו. מעשה בר' חייא הגדול שעלה הירח ערב ראש השנה והלכו הבהמין לאורו מהלך ג' מילין, ראה אותו ר' חייא נטל צרורות ועפר והיה זורק בו, אמר למחר אנו מבקשין לחדשך ועלית לך עכשיו, מיד נבלע במקומו, למה שהוא ברשותו. (מדרש תנחומא פרשת בא סימן ח').

ד"א תודיעני אורח חיים, מדבר בישראל. אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע תודיעני אורח חיים, אמ' להם הקב"ה הרי לכם עשרת ימים של תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים. שובע שמחות את פניך, אל תהי קורא כן אלא שבע שמחות, אלו שבע מצות שבחג. ואלו הן, ד' מינין שבלולב וסוכה חגיגה ושמחה. מהו נעימות בימינך נצח, א"ר אבין זה לולב כמי שהוא נוצח ונוטל ביין. משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נצוח, אלא מאן דנסב באיין בידיה אנן ידעין דהוא נצוחייא. כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בראש השנה ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנן ידעין דישראל אינון נצוחייא. לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם ולקחתם לכם ביום הראשון. (ויקרא רבה פרשה ל' ד"ה ד"א תודיעני אורח).

כי גדול יום ה' (יואל ב') זה ראש השנה, ונורא מאד ומי יכילנו זה יוה"כ שספרי חיים ומתים לפניו פתוחים. כתיב תפלה לדוד שמעה ה' צדק וגו' (תהלים י"ז) מלפניך משפטי יצא (שם תהלים י"ז) אומרים ישראל רבש"ע אתה יושב לדין אותנו וקטגורים וסנגורים עומדים לפניך, יהי רצון מלפניך עיניך תחזינה מישרים, א"ל חייכם כך אני עושה שאני חפץ בזכותכם שנאמר ה' חפץ למען צדקו (ישעיה מ"ב). (אוצר המדרשים עמוד תפ"ו ד"ה כי גדול יום).

[לראש השנה] כתיב מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית (תהלים ק"ד), ארכו של עולם מהלך ת"ק שנה ורחבו ג"כ ת"ק שנה וגבהו ככה, וים הגדול מקיף העולם כמו כיפה. הקב"ה הוא ראשון והוא אחרון שנאמר אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מ"ד) והכל גלוי וידוע לפניו והנסתרות הוא רואה דכתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' הלא השמים והארץ אני מלא (ירמיה כ"ג), וכתיב אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און (איוב ל"ד) ועתיד הקב"ה להחיות המתים, כיצד עושה נוטל שופר גדול ותוקע בו שבע תקיעות, בתקיעה ראשונה העולם כלו יתרעש ויחילו כיולדה, בשניה העפר מתפזר והקברים נפתחים, בשלישית העצמות מתקבצים, ברביעית נמתחים האברים, בחמישית עורות מתהווים, בששית רוחות ונשמות נכנסין בגופן, בשביעית הם חיים ועומדים על רגליהם בלבושיהם שנאמר ה' צבאות יגן עליהם (זכריה ט') ועומד הקב"ה ומסדר סדרן של באי עולם של צדיקים ושל חסידים ושל מלכים ושל נדיבים ושל כל נשמה ונשמה ומוריד חנוך ששמו מטטרון ואת ד' חיות מתחת כסא הכבוד, ומעלה קרח וכל עדתו ומעמידן על רגליהם ומסדר דינם בפני הבריות וא"ל כלום ראיתם אלוה מבלעדי בשמים ממעל ובארץ מתחת ואומרים ומי צור זולתי אלקינו וגו' (תהלים י"ח) אין כמוך באלקים ה' ואין כמעשיך (תהלים פ"ו) מיד אומר הקב"ה לכל באי עולם ראו עתה כי אני אני הוא, פי' אני הוא ואין אחר מבלעדי, אני הוא שמחצתי בעוה"ז וארפא לעוה"ב, ואין מידי מציל (דברים ל"ב) ליום הדין, מחצתי ואני ארפא (שם דברים ל"ב) כשם שאדם נפטר מן העולם כך חוזר לעוה"ב שיכירוהו, נפטר סומא חוזר סומא, חרש חוזר חרש, ואח"כ ישוב הקב"ה ומרפא אותו שנאמר בורא ניב שפתים שלום שלום וגו' (ישעיה נ"ז). כתיב את הרשום בכתב אמת (דניאל י' כ"א) אדם חוטא כל ימות השנה הקב"ה רושם עליו, כיון שבאו עשרת ימי תשובה אם שב הרשום מתבטל ואם לאו בכתב אמת. (אוצר המדרשים עמוד תפ"ו ד"ה [לראש השנה] כתיב ).

׳וישלח אברהם וגו' ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים וגו' (שם בראשית י יא). א"ל מי אתה, א"ל מלאך, א"ל הקב"ה אמר לי קח נא ואתה אומר אל תשלח, באותה שעה ויקרא מלאך ה', ולמה קרא לו, לומר לו, ומה אמר לו, אמר לו אברהם אברהם (שם שם), ולמה ב' פעמים, אלא כאדם שהוא בדרך רחוקה הולך עם חבירו והניחו, והוא קורא לו חברי חברי, כך היה המלאך קורא אברהם אברהם, מה אתה עושה, ולמה אמר לו בזריזות, שהיה אברהם ממהר לשחטו, באותה שעה אמר אברהם לפני הקב"ה רבונו של עולם אדם מנסה לחבירו שאינו יודע מה בלבו של חבירו, אתה שאתה חוקר לבות וכליות, הייתה צריך לעשות לי כך, לא היה גלוי לפניך שאתה אומר שאקריב את בני ואני מזרז לשחטו בלב שלם, א"ל הקב"ה להודיע לאומות העולם שלא על חנם בחרתי בך, שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא וגו' (שם בראשית כ"ב יב). ד"א ויקרא אליו. א"ל אברהם מי אתה, א"ל מלאך אני, א"ל אברהם כשאמר לי הקב"ה להקריבו הוא בעצמו אמר לי, ועכשיו אני מבקש שיאמר לי הוא בעצמו, מיד פתח הקב"ה את הרקיע ואת הערפל וא"ל בי נשבעתי (בראשית כב טז), א"ל אברהם והרי נשבעת ואף אני נשבעתי שאיני יורד מן המזבח הזה עד שאומר כל מה שאני צריך, א"ל אמור כל מה שאתה צריך, א"ל אברהם לא אמרת לי שאתה מעמיד ממני מלא כל העולם כולו, שנאמר וספור הכוכבים וגו' כה יהיה זרעך (בראשית טו ה), א"ל הקב"ה הן, א"ל ממי, א"ל מיצחק, א"ל והלא אמרת לי שאתה מרבה בני כעפר, שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ (שם בראשית כח יד) א"ל הקב"ה הן, א"ל ממי, א"ל מיצחק, א"ל כשם שהיה לי להשיבך ולא אמרתי לך כלום רבונו של עולם אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, ועכשיו אתה אומר והעלהו שם לעולה, וכבשתי יצרי ולא השבתיך, אף אתה כשיהיו בניו של יצחק חוטאים לפניך ונכנסים לצרה, זכור להם עקדת יצחק אביהם וסלח להם ופדה אותם מצרותם, אמר להם הקב"ה אמרת שלך, אף אני אומר שלי, א"ל הקב"ה עתידין בניך להיות חוטאין לפני, ולדין אותם בראש השנה, אלא אם מבקשים הם שאהיה סולח להם, יהיו תוקעים לפני בו ביום בשופר, א"ל אברהם ומהו שופר, א"ל הקב"ה אין אתה יודע, א"ל לאו, א"ל חזור לאחוריך וראה, מיד וישא אברהם את עיניו [וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו] (שם בראשית כב יג), אין אומר כאן אלא בקרניו, א"ל יהו תוקעין לפני בקרן הזה ואני סולח לעונותיהם, באותה שעה נתן שבח והודיה לפני הקב"ה, והוא שדוד מקלס מגיני וקרן ישעי (ש"ב =שמואל ב'= כב ג), וכן הוא אומר תקעו שופר בציון (יואל ב טו), תחילה בראש השנה, ואחר כך קדשו צום (שם שם יואל ב' ט"ו), זה יום הכפורים, לאחר עשרה ימים שבו הקב"ה סולח לעונותיהם, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (ויקרא טז ל), אשריכם ישראל היאך הקב"ה חיבב אתכם מה שלא עשה לכל אומה ולשון, שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו וגו' (תהלים קיא ו), וכתיב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (שם תהלים קמז יט), וכתיב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה (שם שם תהלים קמ"ז כ). חסלת פרשת וירא. (מדרש תנחומא פרשת וירא סימן מ"ו).

ילמדנו רבינו כמה ברכות צריך אדם להתפלל בראש השנה, למדונו רבותינו (ר' יצחק אומר) תשע ברכות אדם צריך להתפלל בר"ה [ר' יצחק אומר] ומה טעם מתפללים תשע ולא שבע כשם שמתפללים בשבת, אלא ט' נגד ט' הזכרות שכתובים בפרשת חנה, ולמדו תפילת ר"ה מפרשת חנה, אמר רבי אבא בר כהנא שכתוב בפרשת חנה ה' ידין כל אפסי ארץ (שמואל ב' י') ואימתי הקדוש ברוך הוא דן את העולם ומזכה אותם, בר"ה הוא דן את בריותיו ומזכה אותם, שהוא חפץ לזכות בריותיו ולא לחייבם שנאמר חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות הרשע (יחזקאל ל"ג י"א) וכן הוא אומר ה' חפץ למען צדקו (ישעיה מ"ב כ"א) שהוא [חפץ] להצדיק בריותיו, ולמה הוא חפץ להצדיק את בריותיו, אלא אמר רבי יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש אמר הקדוש ברוך הוא בשעה שאני נוצח אני מפסיד, ובשעה שאנו נצוח אני משתכר, נצחתי לדור המבול והפסדתי, שאבדתי כל אותן האוכלוסים שנאמר וימח את כל היקום (בראשית ז' כ"ג), וכן בדור הפלגה, וכן בסדומיים, אבל במעשה העגל נצחני משה שנאמר למה ה' יחרה אפך (שמות ל"ב י"א) ונשתכרתי כל אותם האוכלוסים, הוי מזכה אני לכל בריותיי שלא נפסיד, לפיכך בר"ה אני מזכה (בריותיו) [בריותי], כשאני דן אותם (הא) [יהא] זהירים להיות נוטלים שופרות ומתריעים לפני ואני מזכיר להם עקידת יצחק ומזכה אותם בדין, מניין, ממה שקראו בענין בחודש השביעי באחד לחדש. (פסיקתא רבתי פרשה מ' ד"ה ילמדנו רבינו כמה).

אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים - תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו - נכתבין לחיים, לא זכו - נכתבין למיתה. (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף ט"ז עמוד ב').

תתן אמת ליעקב חסד לאברהם ר"א בנו של ר"י הגלילי אומר, יתברך שמו הגדול שהוא מחבב את ישראל (כמלאכי) [יותר ממלאכי] השרת, ואין מלאכי השרת (אומר) [אומרים] לפניו שירה למעלה עד (שאומר) [שאומרים] ישראל למטה, שנאמר ברן יחד כוכבי בוקר (איוב ל"ח ז') ואחר כך ויריעו כל בני אלקים (שם איוב ל"ח), כיון (שהגיע) [שמגיע] ראש השנה אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע מפני מה אתה עושה חסד עם אומה זו כאדם שעושה חסד עם חבירו, אומר להם בזכות אברהם אביהם אני נושא להם פנים, (אומר) [אומרים] לפניו, במה אתה נושא פנים להם, (אמר) [אומר] להם, בשעה שנתן לו אביו אלוהות ואמר לו לך (ואברהם) [ומכרם] בשוק, הלך ושברם ובטל כל ע"ז שבשוק ושבעולם וקידש [את] שמי בעולמי. אמרו עליו על אברהם אבינו בשעה שנתן לו אביו למכור בשוק, בא אדם אחד [ואמר לו] יש לך אלוה למכור (בשוק), אמר לו איזה אלוה אתה רוצה, א"ל אני גבור תן לי אלוה גבור כמותי, [אמר לו אין לי אלוה גבור כמותו], נטל אחד שהוא יושב למעלה מכולם אמר לו טול לך זה, אמר לו ריק עדיין לא הייתי אלוהות ועכשו מה אתה מבקש מהם, אמר לו שוטה [שבעולם] אילמלא לא היה [גדול] מכולם, לא היה יושב למעלה [מכולם] ואינו מדבר [עמו] כלום עד שיתן [לו] הדמים, מיד שנטל דמיו בשעת פטירתו להלוך, א"ל בן כמה שנים אתה, א"ל בן שבעים שנה, אמר לו (אלוה) [אלוהות] זה אתה משתחוה לו או הוא משתחוה לך, א"ל אני משתחוה לו, א"ל אתה גדול מאלקיך שנבראת מע' שנה תשתחוה לזה שעשאו [אבי אתמול] בקורנוס החזירו לקופתו (נטל) [ונטל] דמיו והלך לו. באה אשה אלמנה (ואומ') [ואומרה] תן לי אלוה עני כמותי, נטל אחד שהיה למטה מכולם, אמר (לו) [לה] בעניותך טלי זה, (אמר) [אמרה] לו קשה הוא ואיני יכולה לעמוד (לפניה) [לפניו], אמר (לו) [לה] שוטה שבעולם אלמלא לא [הוא] שפל מכולם לא היה יושב תחת כולם, ואינו זז ממקומו עד שתתני הדמים, נתנה [לו] הדמים ונטלתו, בשעת פטירתה להלוך אמר לה, בת כמה שנים את, אמרה לו בת שנים הרבה, [אמר] תפח נפשה דההיא איתתא (אנת) [את] שנבראת משנים הרבה תשתחוי לזה שעשאו אבא אתמול בקורנוס, (והחזירו) [והחזירתו] לקופתו ונטלה דמיה והלכה לה, באותה (השעה) [שעה] נטל אברהם (אבינו) האלוהות והלך אצל תרח אביו, אמרו לו בניו לאביהם, זה אינו יכול למכור אלוהות, (באו) [בא] ונעשה אותו כומר, [אמר להם] מה מלאכתו של כומר, אמרו לו מכבד לפניהם ומרבץ לפניהם (ומאכילן) ונותן לפניהם מאכל ומשתה, אמר להם [אני אהיה כומר, אברהם כיבד לפניהם וריבץ לפניהם ונתן לפניהם מאכל ומשתה], אמר להם [רצונכם] טלו ואכלו קחו ושתו [ממני] (ותדעו) [ותרצו] לי כשם שאתם (מתריעין) [מתרצין] לבני אדם, ולא היה בהם שנוטל, מיד פתח ואמר, פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו [אזנים להם לא ישמעו אף להם לא יריחון ידיהם לא ימישון רגליהם לא יהלכון ולא יהגו בגרונם כמוהם יהיו עושיהם וכל אשר בוטח בהם] (תהלים קט"ו ה'), מה עשה נטל את המקל ושבר את כולם והשליכן אל תוך המדורה וישב עליהם, בא נמרוד ומצאו, אמר [לו] אתה [הוא] אברהם בן תרח, א"ל הן, אמר לו אי אתה יודע שאני הוא אדון כל המעשים, חמה ולבנה כוכבים ומזלות ובני אדם מלפני יוצאין, ואתה אבדת את יראתי, באותה שעה נתן הקב"ה בינה לאברהם ואמר לו, אדוני המלך לא הייתי יודע רצונך, [עכשו] אומר לפניך דבר אחד לגדולתך [ולשבחך], אמר לו אמור, אמר לו, מנהגו של עולם מיום שנברא העולם ועד עכשיו חמה יוצאת ממזרח ושוקעת במערב, למחר צוה (אותם) [אותה] שתצא (למערב) [ממערב] ותשקע במזרח ואני מעיד בך שאדון כל המעשים אתה, אם אדון אתה הנסתרות גלויות לך, מה יש בלבי ומה [אני] עתיד לעשות, באותה שעה הניח אותו רשע ידו על זקנו [והיה] תמה [תמיהה גדולה], אמר לו, אל תתמה לא אדון אתה, בנו של כוש אתה, אם אדון אתה למה לא הצלת אותו מן המיתה, כשם שאביך לא הצלת כך לא תוכל להנצל, קרא לתרח אביו (אמר) [ואמר] לו, מה משפטו של זה ששרף אלוהות שלי, אין משפטו אלא (שריפה) [בשריפה] מיד לקח את אברהם וחבשו בבית האסורים, [עשר שנים בנו את הכבשן והיו מתנהגין ומביאין עצים לכבשן של אברהם], והוציאוהו להשליכו לכבשן האש, מיד ירד הקב"ה להצילו, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, (את) [רבש"ע מה] מצאת באדם הראשון שהשפלת דעתך עמו לעשות לו חופה בגן עדן [וירדת וישבת עמו בגן עדן] סוף עבר על כל מצותיך, [אמר להם] תשובתכם בצדכם, מה אעשה לבשר ודם שהוא שרוי במקום טומאה ויצר הרע שולט בו, ואתם שרויים במקום טהרה ואין יצר הרע שולט בכם, מה עשו מכם עזה ועוזי ועזאל, שירדו לארץ (ונחמדו) [וחמדו] בנות האדם והחטיאו אותם ולמדו אותם כשפים שמורידין בהם חמה ולבנה [מעשה ידי, ומסרו להם], וזה קידש [את] שמי (בעולמו) [בעולמי] (ועומד) [והוא עתיד] לקדש את שמי (בעולמ') [בעולמי, מיד] ירד הקב"ה [בכבודו] והצילו. (אליהו זוטא פרשה כ"ה ד"ה תתן אמת ליעקב ).