עצות נפלאות לראש השנה

שיחות הר"ן

כא בראש השנה צריכין להיות חכם שיחשב רק מחשבות טובות שייטיב השם יתברך עמנו וכו' וצריכין להיות שמח בראש השנה גם צריכין לבכות בראש השנה. בראש השנה ביום הראשון צריכין למעט בדבור מאד מאד ואמר שאדם גדול צריך לדקדק בזה ביותר ועל כן הוא אינו אומר ביום הראשון אפלו הפיט רק מה שיסד רבי אלעזר הקליר, אבל שאר הפיט אינו אמר מחמת שאדם גדול צריך לדקדק אז ביותר לבלי לדבר שום דבור שאינו מכרח:

רטו אמר: אצלי העקר הוא ראש השנה, ותכף כשחולף ועובר ראש השנה אני מטה אזני ושומע אם מכין בכתל לעורר לסליחות לשנה הבאה כי אין שום זמן כלל, כי כל השנה חולף ועובר כהרף עין:

ערב ראש השנה ראוי לתן על פדיון:

מועדי ה' ראש השנה לקוטי עצות

א מי ששומע תקיעת שופר בראש השנה מאיש ירא וחרד, בודאי לא ידאג כל השנה מרעמים.

ב תקיעות ראש השנה הם בחינת התחדשות המחין, שהוא השכל והנשמה של כל אחד, שיזכה כל אחד לפי בחינתו להמשיך שכל חדש ונשמה חדשה מאור הפנים.

ג על ידי תקיעת שופר נמתקין הדינים.

ד תקיעת שופר בראש השנה הוא בחינת התעוררות השנה, שמעוררין בני העולם מהשנה, שלא יבלו ימיהם בשנה, חס ושלום. ועל ידי שמעוררין אותם מהשנה נמשך הדבור בכח גדול, ועל ידי זה נמשך יראה גדולה, ועל ידי היראה נצולין מנאוף ומהבל היפי ומחן של שקר, וזוכין לאריכות ימים דקדשה, להאריך ולהרחיב כל יום מימי חייו שבא אחר כך בתוספות קדשה וטהרה, ועל ידי זה זוכין לעשירות גדול דקדשה, שעל ידו זוכין להתבוננות גדול מאד. וכל זה זוכין על ידי תקיעות שופר של ראש השנה אצל הצדיקי אמת שיודעין להמשיך כל התקונים האלה.

ה על ידי שנוסעין על ראש השנה לצדיקים אמתיים, על ידי זה נמתקין כל הדינים שבעולם, ואיך שיש איזה דין, הכל נמתקין על ידי זה, וזה צריכין בראש השנה, על כן נוסעין על ראש השנה דיקא. גם על ידי שבאין כמה נפשות ישראל להצדיק האמת על ראש השנה ונכללין יחד באהבה רבה, על ידי זה בא שמחה גדולה וחדוה רבה.

ו מה שהעולם נוסעים על ראש השנה לצדיקים כי עקר המתקת הדינים אינו אלא על ידי קדשת וטהרת המחשבות, ואי אפשר לטהר ולקדש המחשבה אלא על ידי התקשרות לצדיקים. וראש השנה היא מקור הדינים של כל השנה, וצריך לטהר את המחשבות כדי להמתיקם, בשביל זה נוסעין לצדיקים כדי לזכות לקדשת המחשבה.

ז ראש השנה היא חסד גדול מאת השם יתברך (עיין בפנים בסי' א לק"ת).

ח מי שזוכה להתקשר ולאחז עצמו בשרשי נשמות ישראל, הוא יכול לעשות ראש השנה עין בפנים, בלקוטי תנינא, סימן א.

ט ראש השנה הוא בחינת תקון האמונה. כי על ידי גדל הקבוצים, שכל הקהלות קדושות מתקבצין יחד בראש השנה, בפרט כשמתקבצין אל צדיקי אמת, על ידי זה נתלקטין ונתקבצין כל לקוטי האמונה הקדושה ונתתקנת האמונה בשלמות; גם המחין מתנוצצים ונתתקנים בראש השנה. וכן בכל עשרת ימי תשובה נמשך על ידי התשובה שעושין אז התנוצצות המחין, שהם בחינת תפלין, חותם דקדשה, בחינת תקון הברית (עין 'תפלין'). וביום הכפורים, אז גמר תקון החותם דקדשה, שהיא תקון התנוצצות המחין. ובסכות ממשיכין שמחה, שהוא תקון המאכלים, שלא יקלקלו את החלום, שלא לבוא לידי טמאת קרי, חס ושלום, על ידי המאכלים. ובשמיני עצרת נמשך בחינת תקון המשפט, ועל ידי זה נצולין מפגם המקרה, חס ושלום, שבא על ידי דינים שאינם כשרים (עין 'ברית'). וכל זה נתתקן גם כן על ידי התלמידים שבאים לרבי אמתי, והעקר לבוא על ראש השנה, שאז תקון הכל, כנ"ל. גם בפרטיות, בראש השנה בעצמו, על ידי תקיעה תרועה שברים נתתקן כל הנ"ל, כי על ידי התקיעה זוכין לתקון האמונה, ועל ידי התרועה זוכין להמשיך קדשת התפלין, שהם התנוצצות המחין, ועל ידי השברים נמשך תקון החלום ותקון המשפט, להנצל ממקרה לילה בכל הבחינות כנ"ל.

י בראש השנה צריכין להכריח את עצמו להתפלל בכח גדול ביותר, ולקשר תפלתו להצדיק האמת שהוא בעל כח גדול, שיכול להתפלל תפלה בבחינת דין, כמו שצריכין להתפלל בראש השנה; ועל ידי זה זוכה להוציא מהסטרא אחרא כל החיות שבלעה מקדשת ישראל, כל התפלות והרחמנות והדעת שבלעה, הכל מכרחת הסטרא אחרא להקיא ולהוציא מקרבה על ידי התפלה של הבעל כח הנ"ל. ועל ידי זה זוכין שיתרבה כבודו יתברך על ידי גרים שמתגירין. ועל ידי זה זוכין לנבואה ולאמונה הקדושה, ונתבטלין אמונות כזביות, וזוכין לחדוש העולם שלעתיד, שהוא בחינת בטול הטבע, שיתנהג העולם בבחינת ארץ ישראל על ידי השגחה ונפלאות לבד. ועל ידי זה זוכין לקול השיר והנגון שיתער לעתיד, שהוא עקר תענוג עולם הבא.

יא בימים הנוראים צריכים לבכות הרבה, והעקר הוא להיות בבחינת "נער בכה", שיסלק כל חכמתו ושכלו, ויבכה לפני השם יתברך על נגעי לבבו ומכאוביו שיודע בנפשו, כמו תינוק הבוכה לפני אביו; ועל ידי זה זוכין לאתרוג נאה, וכל מה שנמשך יותר לבחינת נער בוכה, זוכה לאתרוג נאה ביותר.

יב בראש השנה צריכין להיות חכם, שישמר מחשבתו, שיחשב רק מחשבות טובות, שייטיב השם יתברך עמנו ויתן לנו שנה טובה וכו'. וצריכין להיות שמח בראש השנה, גם צריכין לבכות בראש השנה.

יג בראש השנה ביום ראשון צריכין למעט בדבור מאד, ואדם גדול צריך לדקדק בזה ביותר.

יד ערב ראש השנה ראוי לתן על פדיון (שם ריד).

ראש השנה אוצר היראה

ליקוטי עצות מהדורה בתרא

ח באמת אין שום זמן כלל, כי כל השנה חולף ועובר כהרף-עין. ועל- כן העקר הוא ראש-השנה, ותכף כשחולף ועובר ראש-השנה צריכין ליחל ולהכין עצמו על ראש-השנה הבא.

י אפלו אנשים כאלו, שבכל השנה גם הצדיק האמת לא היה יכול לתקנם בשלמות, אבל כשזוכין לבוא אליו על ראש-השנה, אז גם הם יכולים לקבל תקונם, כי הצדיק האמתי המפלג במעלה עליונה מאד הוא עושה בראש-השנה ענינים ותקונים נפלאים, מה שבכל השנה גם הוא אינו יכול לעשות.

ליקוטי עצות החדש

ז בראש-השנה נברא העולם על-ידי החסד-חנם, שעל-ידו נתקים העולם כל הדורות שהיו קדם מתן תורה; והחסד- חנם הזה הוא הדרך שעל-ידו אנו הולכים וכובשין את ארץ-ישראל מיד האמות, כמבאר בפנים. ועל-כן בכל ראש-השנה, על-ידי שאנו מגלין אמונתנו הקדושה, שאנו מאמינים שזה היום תחלת מעשיך, ושהשם יתברך ברא הכל ומולך על הכל, ומתפללין על זה שיתגלה מלכותו ואמונתו לכל העולם ועל צמיחת קרן משיח, על-ידי-זה אנו עוסקין בכל ראש-השנה לעשות דרך כבושה לארץ-ישראל, כי על-ידי כל זה, בכל ראש-השנה וראש-השנה נכנע ונתבטל ממשלת הסטרא- אחרא והאמות על ארץ-ישראל, ונתגלה ונמשך קדשת ארץ-ישראל לנו, בבחינת 'ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו', עד שנזכה על-ידי-זה לשוב לארצנו בקרוב, כי עקר התקוה לשוב לארצנו על-ידי משיח צדקנו הוא רק על-ידי קדשת ראש-השנה (הל' ביהכ"נ ה"ה אות יד).

יב בראש-השנה צריכין לברר ולקדש המחשבה מאד, שבשביל זה צריכין לסע לצדיקים על ראש-השנה, כמבאר בפנים. וקדשת המחשבה, זה בעצמו בחינת התגלות קדשת ארץ-ישראל, כי קדשת ארץ-ישראל הוא בחינת תקון הברית, שתלוי בקדשת המחשבה. וכל זה זוכין על-ידי דרכי התמימות והפשיטות שממשיך הצדיק האמת בעולם (שם אותיות כג כד).

לא כל ימות השנה צריכין להכין עצמו על ראש-השנה, שהוא יום-הדין, כי העקר הוא ראש-השנה. כי כמו שהאדם צריך להכין את עצמו כל ימי חייו ליום- הדין הגדול והנורא שלעתיד, כמו-כן בפרטיות צריך להכין את עצמו כל ימות השנה על ראש-השנה, שהוא יום-הדין, כי הוא נורא ואים וכו'. וביותר צריכין להתחיל להכין את עצמו כשרואין הימים ממשמשין ובאין, שהם מט"ו באב ואילך, שאז מתחיל ההמתקה של חטא העגל וחטא המרגלים, שעל-ידי כל זה נפגם הזכרון דקדשה, כמאמר רבותינו ז"ל: מיום שנשתברו הלוחות ירדה שכחה לעולם; ובט"ו באב התחיל ההמתקה של שבירת הלוחות, ומתחיל להאיר הארה מארבעים ימי רצון, שאז קבלו אחר-כך ביום-כפור הלוחות האחרונות, שזה בחינת תקון הזכרון. ועל-כן אמרו רבותינו ז"ל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב וכיום-הכפורים, כי בט"ו באב מתחיל להאיר הארה מהלוחות האחרונות שנתנו ביום-כפור. ועל-כן נתתקן בט"ו באב גם חטא המרגלים, כי בו פסקו מתי מדבר, כמאמר רבותינו ז"ל. ועל-כן מט"ו באב צריכין להתחיל לקום בחצות, שזה בחינת תקון הזכרון (עין חצות, אות כ) ; ואחר-כך בימי אלול עוסקין בזה ביותר, וכל ישראל מתעוררין אז וזוכרין בהשם יתברך ובעלמא דאתי.

וזה בחינת מה שתוקעין בשופר כל חדש אלול, כי שופר הוא בחינת זכרון, כמו שכתוב "והיו לכם לזכרון", ועקר תקון הזכרון נמשך בראש-השנה, שאז עקר מצות שופר, שהוא יום הזכרון, כי הוא ראשון לעשרת ימי תשובה, וצריכין להמשיך על עצמו הזכרון הנ"ל, שעל-ידי-זה עקר התשובה. ובשביל זה צריכין לנסע לצדיקים על ראש-השנה, כי זה עקר עסק הצדיקים תמיד, שיזכירו אותנו תכליתנו הנצחי לעולם הבא, וילמדו אותנו עצות ודרכים ישרים לזכות לזה, וביותר עוסקים הצדיקים בזה בראש-השנה, כמבאר בפנים. והזכרון הזה הוא בכלליות ובפרטיות וזה סוד השנה והתעוררות השנה שבראש-השנה, כי השנה הוא בחינת זכרון בעלמא דאתי בכלליות, כי אז עולה הנשמה לבחינת עלמא דאתי, ואחר-כך בהתעוררות השנה, אז צריכין לעסק בזה בפרטיות. ואחר-כך ביום-כפור, אז גמר התקון של הזכרון, ועל-כן נתנו אז לוחות האחרונות, והכהן-גדול נכנס בו לפני ולפנים, כמבאר בפנים. ואחר-כך נכנסין לסכה, שהוא הקף ענני-כבוד, שהם מגנים עלינו שלא ישלט בנו עוד הרע- עין, שהוא בחינת קלפת עמלק, בכדי שלא לפגם עוד חס-ושלום בהזכרון הקדוש שהמשכנו עלינו בימים האלו, בפרט בראש-השנה ויום-כפור.

וזה בחינת השמחה שמרבין בסכות, בכדי לתקן גם על-ידי-זה הבחינת מדמה, שכל זה בחינת תקון הזכרון הנ"ל. ועל- כן לוקחין אז הארבעה מינין שבלולב, ומבאר בזהר הקדוש, שעל-ידי-זה אנו לוקחין אותו יתברך כביכול בידינו, הינו שאנו ממשיכין עלינו בחינת הזכרון בפרטיות, שהוא בחינת הרמזים מה שהשם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף עד אין תכלית בהמחשבה דבור ומעשה שבכל יום, ומרמז להאדם בכל מקום ובכל זמן שיתקרב אליו, שזה בחינת הנענועים שמנענעין לכל רוחות, הינו שאנו ממשיכין עלינו את הרמזים הנ"ל (הלכות ברכת הראיה הלכה ה, אותיות יז יח יט).

נב כל עבודתנו בימים האלה שמראש-השנה עד שמיני-עצרת, הכל בשביל המלכות דקדשה לבנותה פרצוף שלם וליחדה עם זעיר-אנפין, כמבאר בכונות; הינו שכל כונתנו בימים האלה לבנות את התפלה, להקים אותה מנפילתה, כי עכשו התפלה, שהיא בחינת מלכות דוד, נפלה מאד, כמאמר רבותינו ז"ל: "כרם זלת לבני אדם" אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני-אדם מזלזלין בהם, ומאי ניהו? תפלה. וזה עקר כל עבודתנו בימים הללו, להקים את התפלה בחינת מלכות ולבנותה בנין שלם (הלכות ר"ח ה"ה אות א).

סה בראש-השנה מתעוררין כל ישראל, וצועקין ושואגין להשם יתברך בקול גדול וחזק מאד; ועל-ידי-זה יש כח גדול ביותר להצדיק הבעל-כח להמשיך התקון בשלמות על-ידי התפלה שלו שמתפלל אז, שהוא תפלה בבחינת דין, שזה צריכין אז ביותר, כמבאר בפנים, ועל-כן אז עקר זמן הקבוץ אל צדיקי אמת. ואז בגדל כח הצדיקים הם מוציאין מהסטרא-אחרא כל הניצוצות הקדושים שבלעה, עד שעל-ידי-זה נמשכין כל התקונים המבארין בפנים, עד שזוכין להתפשטות הנבואה, שזה בחינת הזכות של מתן תורה שמעוררין אז במה שתוקעין בשופר לזכר קול שופר של מתן תורה, וכן אומרים אז 'אתה נגלית', כי התורה כלולה מעשרה מדרגות של נבואה, ועל-ידי-זה זוכין להמשיך אמונת חדוש העולם על-ידי העשרה מאמרות, עד שנמשך על-ידי-זה השיר שיתער לעתיד, שכלול מעשרה מיני נגינה. וכנגד כל זה הם אחר-כך עשרת ימי תשובה. עד שאחר-כך ביום-כפור ממשיכין שנית בחינת מתן תורה, שזה בחינת הלוחות שניות שנתנו ביום-כפור, אחר תקון חטא העגל;

ואז הוא מחילת העונות, וכל העננים, שהם הסטרא-אחרא, שהיו מעכבין את התפלה, בבחינת "סכתה בענן לך מעבור תפלה" וכו', עתה הם כלים והולכים, בבחינת "מחיתי כעב פשעיך", וזוכים אחר בסכות לבחינת הקף ענני-כבוד, שזה בחינת "והנה כבוד ה' נראה בענן", שזה בחינת התפשטות כבודו יתברך, שעל-ידי-זה בא התפשטות הנבואה, שהיא בחינת מתן תורה; שזה בחינת מה שגומרין התורה תכף אחר סכות בשמחת-תורה ועל-ידי כל זה נמשך השיר שיתער לעתיד, שמשם כל השמחות, ועל-כן סכות הוא זמן שמחתנו. והשיר הזה הוא בחינת קול המוכיח הראוי, שיכול להוכיח את ישראל בתוכחתו של משה, שהוסיף בנשמות ישראל ריח טוב על- ידי תוכחתו, ותוכחה של משה היא ספר משנה-תורה שהתחיל בתוכחה, כמו שכתוב "אלה הדברים" וכו', כמו שפרשו רבותינו ז"ל; ועל-כן אומרים בהושענא רבה ספר משנה תורה (הל' חול המועד, הלכה ד, אות ד).

עט בראש-השנה, על-ידי התשובה, שהיא בחינת בקשת וחפוש 'איה', על-ידי-זה עולין בתכלית העליה לבחינת 'איה', בראשית מאמר סתום, ששם כלולים כל העשרה מאמרות כנ"ל. ואחר- כך צריכין לחזר ולהמשיך משם קיום העולם, שהוא על-ידי התגלות המדות שהם מחכמה עד מלכות, עד שיתגלה לעין כל כי מלא כל הארץ כבודו ומלכותו בכל משלה, כמו שמבקשין על זה בראש-השנה הרבה (וזה בחינת הנסירה המובא בכונות). ועקר התקון על-ידי שזוכין להמשיך חדושי- תורה משם מבחינת 'איה' שהוא בראשית, שהוא התחלת התורה, שמשם נמשכת כל התורה כלה שכלולה בעשרת הדברות. וזה בחינת עשרת ימי תשובה, שאז ממשיכין התגלות עשרת הדברות שנתנו ביום-כפור (שם).

ק בראש-השנה אז עקר העבודה לתקן האמונה הקדושה, ועקר האמונה היא על-ידי אמונת חכמים. וזה בחינת התשובה שמתחילין בראש-השנה, שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, ועקר התשובה היא על פגם אמונת חכמים, שהיא יסוד כל התורה. ועל-ידי התשובה על פגם אמונת חכמים, על-ידי-זה נתרבין הספרים הקדושים של התורה. וזה בחינת הספרים שנפתחין גם למעלה בראש-השנה, כי הכל אחד. וזה שאנו מבקשין: 'כתבנו בספר החיים', הינו הספרים הקדושים של התורה, ששם שרש נשמות ישראל ומשם כל חיותנו, כמו שכתוב "כי הוא חייך וארך ימיך", כי עקר בקשתנו בימים האלה על החיים כל-כך, עקר כונתנו על חיים אמתיים, דהינו שנזכה לחיות ולקים את כל דברי התורה הקדושה אשר היא חיינו, וזה עקר בקשה על חיים טובים שמבקשין אז;

וזה 'כתבנו בספר החיים', הינו שנזכה להיות נכתבין ונשרשין היטב בתוך ספרי התורה הקדושה, אשר שם עקר החיים. וכשזוכין אנחנו לפעל בקשתנו זאת, אזי התורה הקדושה, שהיא שרש נשמות ישראל, מאירה ומזהרת ביותר וממשכת הארתה על נשמות ישראל, עד שזוכין על-ידי-זה לחדש חדושין אמתיים בהתורה הקדושה, ועל-ידי-זה נתרבין ביותר הספרים הקדושים ונשלמת התורה ומאירה ביותר, ונתרבין על-ידי-זה הספרים הקדושים עוד ביותר, וכן חוזר חלילה עד אין קץ, בבחינת "עשות ספרים הרבה אין קץ". ובכל זה אנו עוסקין בראש-השנה, וכל זה אנו זוכין על-ידי אמונת חכמים שנתתקן אז;

וכן בכל עשרת ימי תשובה אנו עוסקין בזה, עד שנשלמת התורה כל-כך עד שנכללת בהאבן-שתיה, שהוא בחינת קדש קדשים, חכמה עלאה, שכל הכולל, שעל- ידי-זה נמתקין כל הדינים, שזה בחינת מה שביום-כפור נכנס הכהן-גדול לתוך קדש הקדשים, מקום האבן-שתיה, וממתיק משם כל הדינים, ועל-ידי-זה ממשיך משם סליחת כל העונות. ואז כשהתורה הקדושה נכללת בתוך חכמה עלאה הנ"ל, אזי משפעת משם לתוך כל השכליים פרטיים, שיהיה כח לכל בחינות שכל להמתיק הצמצום והדין השיך אליו, ועל-ידי-זה אנו זוכין להמתקת כל הצמצומים וזוכין לעצה שלמה. וזה בחינת סכות שזוכין אחר יום- כפור, שהיא בחינת תקון העצה על-ידי מצות סכה, בבחינת 'ופרש עלינו סכת שלומך ותקננו בעצה טובה מלפניך'. וזה בחינת שלש דפנות הסכה, שהם כנגד נצח הוד יסוד, ששם שרש העצות כידוע;

כי על-ידי פגם אמונת חכמים, שעל-ידי- זה נפגמה העצה, זה בחינת "סכת דויד הנפלת", בחינת עצתו נופלת, ועל-ידי תקון אמונת חכמים שזכינו בימים האלה, על-ידי-זה מקימין סכת דוד מנפילתה, כי על-ידי-זה נתתקן ונתאחד מלכות בית דוד, כמבאר בפנים. וזה בחינת מה שמובא במקום אחר, שסכה היא בחינת אמא דמסככא על בנין, הינו בחינת בינה, אמא עלאה, ששם שרש ומקור העצה, כי אמא עד הוד אתפשטת, ששם העצות כידוע;

וזה שכתוב במשיח: "ונחה עליו וכו' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה" וכו'. וזה בחינת החסדים שנמשכין בסכות, כמובא בכונות, הינו בחינת המתקת כל הדינים והצמצומים הנ"ל ותקון העצות-טובות בשלמות, כי עקר החסד והישועה של כל אחד הוא כשזוכה לעצה שלמה בכל מה שצריך לו, ברוחניות ובגשמיות. וזה בחינת הארבעה מינים שנוטלין בסכות, שהם כנגד הארבעה דגלים שהם כלל שבטי ישראל, שזה בחינת התאחדות מלכות בית דוד שיהיה לעתיד, כמו שכתוב "ומלך אחד יהיה לכלם". וזה בחינת האתרוג, שמרמז על מלכות דוד-משיח, שכל זה הוא בחינת שלמות תקון העצה כנ"ל. וזה שמנענעין עם הארבעה מינים לכל הו' קצוות, הינו שממשיכין העצה לתוך הלב, כדי שנדע איך להתנהג בכל דבר, ובכל צד ובכל מקום שנפלנו לשם נמצא שם גם-כן את השם יתברך ונדע עצה שלמה איך לשוב משם. וזה שמבאר בכונות, שעל-ידי הנענועים אנו ממשיכין שרשי החסדים שבדעת אל הו' קצוות כדי להמשיך ולהאיר החסדים אל המלכות כל זה מרמז על המשכת תקון העצה, שזה עקר החסדים ובנין המלכות כנ"ל (שם הלכה ז).

קד בראש-השנה עוסקין לתקן חטא אדם הראשון שפגם באכילת עץ -הדעת, שעקר הפגם היה על-ידי פגם אמונת חכמים. הגם כי לא היו אז בעולם חכמים אחרים חוץ ממנו, מכל מקום בו בעצמו היו כלולים כל נשמות הצדיקים, והוא בעצמו היה גם-כן צדיק וחכם גדול, והיה צריך להיות חזק בדעתו ולהאמין בעצמו שהפרוש כפשוטו, שאכילת עץ-הדעת אסור ונגיעה מתרת, ולזהר לשמע לדברי השם יתברך ולקימם כפשוטו כפי אשר הבין את כונת דברי השם יתברך. והם שמעו לעצת הנחש שבא והטעה אותם מן הפרוש האמת, עד שבתחלה הוסיפו על הצווי ואסרו גם הנגיעה, שזה בחינת שסרו לימין, ואחר- כך סרו לשמאל והתירו לעצמם אף האכילה, ועברו על מה שכתוב "לא תסור וכו' ימין ושמאל", ועל-ידי כל זה נפלו לבחינת מותרות, ונתבלבל הדעת והמח ונפגמה העצה האמתית. והצדיקים שבכל דור עוסקים לתקן זאת, להמשיך בחינת מים טהורים לטהר את העולם מאלו המותרות ולתקן בחינת האמונת חכמים בשלמות, עד שעל-ידי-זה יזכו לעצה שלמה, והעקר עוסקין בזה מראש-השנה עד שמיני עצרת. ועל-כן בהושענא רבה, שהוא סמוך לגמר התקון, כדין "וישב יצחק ויחפר את בארת המים", כי צריכין לחזר ולחפר ולהמשיך בחינת המים טהורים הנ"ל בכדי לתקן העצות בשלמות. וזה בחינת הערבי-נחל שלוקחין אז, שהם בחינת נצח והוד, בחינת עצות, וצועקין עליהם הושענות, כי זה עקר הישועה כנ"ל. ואז זוכין אחר- כך לשמיני-עצרת, שאז הוא עקר גמר תקון ובנין המלכות, שהוא על-ידי נצח והוד כידוע, שזה בחינת תקון העצות בשלמות;
כי עקר קיום המלכות גם בגשמיות הוא על-ידי יועציו הטובים ועל-כן עקר חלקת מלכות בית דוד היה על-ידי פגם העצות, כמבאר בפנים. ועל-כן לעתיד לבוא, שיתתקן העצה בשלמות, אז יתאחד גם מלכות בית דוד, כמו שכתוב "ולא יחצו לשתי ממלכות עוד". וזה שמזכירין גשם בשמיני-עצרת, כי אז נמשך בשלמות בחינת המים טהורים הנ"ל, שעל-ידי-זה זוכין לאמונת חכמים בשלמות, שעל-ידי-זה יש להתורה שלמות עד שנכללת בחכמה עלאה. וזה בחינת מה שכל אחד מישראל עולה אז לתורה, כי כל אחד מישראל יש לו חלק בתורה וזה בחינת הספר-תורה שלו, ועל-כן אז נכללין כל ישראל ביחד בתוך התורה הקדושה, כל אחד עם חלקו שיש לו בהתורה; ואז יש להתורה שלמות ונכללת בתוך האבן-שתיה, בחינת חכמה עלאה, ועל-ידי-זה נמתקין כל הצמצומים וכל הדינים ונעשה על-ידי- זה שמחה גדולה מאד, בחינת "אור צדיקים ישמח" וזה בחינת גדל השמחה ששמחין בשמחת-תורה (שם ה"ב; ועי' ר"ה ה"ז, אות לה).

קיד עקר עבודת ראש-השנה שהוא תחלת הבריאה הוא, שצריכין לבטל השקר בשרש אחיזתו, על-ידי עצם התגלות מבחר ראש האמת שנתגלה בראש-השנה, ועל-ידי-זה נתבטלין כל מיני מחלקת, כי רב המחלקת והשנוי דעות הוא בשביל האמת, שכל אחד מחזיק בדעתו ואומר שכך הוא האמת. וכל זה נמשך מחמת שאינם מבטלין אחיזת השקר בשרשו, על-ידי-זה יכולין לטעות אחר-כך מאד ולהפך השקר לאמת והאמת לשקר, כמו שכתוב "הוי האומרים לרע טוב" וכו', ומשם נמשך כל המחלקת שבעולם. ועל-כן בראש-השנה ועשרת ימי תשובה, שעוסקין בזה לבטל אחיזת השקר בשרשו העליון כנ"ל, על-ידי-זה נתבטל כל מיני מחלקת ונעשה שלום ואחדות, וזוכין להכלל בבחינת קדם הבריאה, ששם כלו טוב כלו אחד. ועל-כן צריכין לפיס זה את זה קדם ראש-השנה ויום-כפור, שיהיה שלום ואחדות גדול בין ישראל (שם אות יא).

קמט כל העבודה בראש-השנה הוא לכלל בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר, שזה בחינת המתקת הדינים שעוסקין ביותר בראש-השנה, כי כל הדינים הם מבחינת שלא כסדר. כי כל בריאת העולם שנברא בראש-השנה הוא בבחינת שלא כסדר נגד חכמתו יתברך, אך באמת הן הן גבורותיו ונוראותיו, שברא יש מאין המחלט, והכל בשביל לגלות מלכותו על-ידי-זה דיקא, על-ידי שהאדם יאמין בהאמת, ויבטל עצמו עם כל העולם התלוי בו אליו יתברך בבחינת 'מה', ויקשר תמיד אלהותו במחשבתו, שעל- ידי-זה יחזיר בחינת שלא כסדר, שהוא בחינת כלל העולם, ויהיה נכלל בבחינת כסדר, שזה עקר השלמות והמלוי וקיום העולם. וזה כל עבודתנו בראש-השנה, שאז עוסקין לפרסם מלכותו אשר בכל משלה, דהינו שכל העולם שהוא בחינת שלא כסדר, הכל נכלל בו יתברך שהוא בחינת כסדר, שעל-ידי-זה עקר המתקת הדינים הנאחזים בבחינת שלא כסדר. ועל-כן ראש-השנה בראש-חדש, שזה בחינת כלליות חמה ולבנה, כי השנים נמנים לחמה והחדשים ללבנה, כמובא, וחמה ולבנה בשרשם הם בחינות כסדר ושלא כסדר. וזה בחינת המשפט והדין של ראש-השנה, ועקר המשפט לתקן כל בחינות שלא כסדר, שהם בחינת כל הקלקולים והעולות הנעשים בעולם, שכלם הם בחינת שלא כסדר, ובראש-השנה דנים ושופטים על זה כדי שיחזר הכל כסדר (הלכות עדות, הלכה ה, אותיות ח יג יד).

קנח כל עבודתנו בראש-השנה הוא לגלות ולהאיר ולהמשיך עלינו קדשת ארץ-ישראל, שהוא מקור קדשתנו, כמו שמתפללין על זה הרבה בראש-השנה. אבל לכבש ארץ-ישראל אי אפשר, כי אם על-ידי צדיקי אמת, כי "צדיקים יירשו ארץ", והעקר על-ידי שמאמינים שכל דבריהם יש בהם רזין, וכמבאר בפנים ועל כן נוסעין לצדיקים על ראש השנה (שם הלכה ה, אות יא).

ספר המידות

מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל, הוא יכול להכיר באחר, אם היה אצל צדיק [אמתי] על ראש השנה אם לאו. כי מי שזוכה להיות אצל צדיק אמתי על ראש השנה, אזי בכל מקום שהאיש הזה מסתכל, נעשה אותו האויר בחינת אוירא דארץ ישראל, ועל כן מי שיודע מטעם ארץ ישראל, כל אחד כפי ערכו, הוא מחיב להרגיש ארץ ישראל, כשפוגע ומתועד יחד עם זה האיש, שהיה אצל צדיק אמתי על ראש השנה, כי על ידו נעשה האויר בבחינת ארץ ישראל כנ"ל. (ספר המידות ארץ ישראל ח"ב ז)

בראש השנה דנין את האדם כמה יפסיד, ואם זכה נותן זה הממון לעניים. (ספר המידות צדקה כ)