חיי מוהר"ן ענייני פורים

סיפורים חדשים צ'

(י) בפורים נודע לי נפלאות. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר אוריתא שמא דקדשא בריך הוא סתום וגליא. בתחלה התורה מגלית פנים אל האדם, ואחר-כך נסתרת. ומי שהוא בעל נפש הוא מסבב ומחזר אחריה ומוסר נפשו עליה ויש לו געגועים גדולים והשתוקקות נמרץ במסירת נפש עד שזוכה שתתגלה התורה אליו. כי בתחלה נתגלה לי ענין של פורים בקטנות ובהעלם (הינו שלא נגלה לו הענין בהתגלות גמור רק ברמז והתנוצצות בעלמא) ואחר-כך עזרני השם יתברך כי הוא יתברך עוזר לי תמיד ונתגלה לי הענין. והענין של פורים שנתגלה אז היה סתום ונעלם מכל העולמות רק בעולמות עליונים שהם רחוקים מאד מאד רק שם יודעים זאת. כי עבודה שלי בפורים הנ"ל היה לתקן פגם קרח, וכשנתגלה לי זאת היה רחוק בעיני מאד מה סמיכות יש לפורים עם קרח עד שעזר לי השם יתברך וכו' כי יש דברים סתומים מאד בהתורה הקדושה ונתגלה לי שאותיות פורים הם ראשי- תבות (ויקרא י"ג): "ואם מפאת פניו ימרט ראשו קרח הוא" בחינת קרח (והשאר ל א באר). אחר-כך אמר רבנו זכרונו לברכה שלא היה יכול לישן כל אותה הלילה שספר זאת מחמת שהיה מצטער על שגלה זאת, ואמר שנחמתו היתה כי עדין ל א גלה כלל. גם באמת אין כתוב כך בתורה רק כך כתיב ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא רק מקדם כתוב ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא והדברים סתומים ונעלמים מאד. אשרי המחכה לביאת הגואל אז ישיגו שיחתו הקדושה:שבחי הר"ןושיחות הר"ן

אות רצט

אחר שמחת תורה הייתי רגיל לבוא אליו זכרונו לברכה ובכל שנה כשבאתי אליו אחר שמחת תורה שאל אותי אם הייתי שמח בשמחת תורה וספר לי כמה פעמים איך היו העולם שמחים בביתו והיה לו נחת גדול מזה וכן עוד פעם אחת באמצע השנה דבר עמי מענין שמחת תורה אם אני מרגיש שמחה בלבי אז, או על כל פנים פעם אחר בשנה אם אני מרגיש שמחה בלבי (וברוך ה' שעזרני בחסדו הגדול לשמח בכל לב כמה פעמים בשנה, והרגשתי השמחה בלבי מה שאי אפשר לספר לחברו כלל כי שמחת יהדותנו, מה שזכינו להיות מזרע ישראל ולהאמין בו יתברך, הוא לכל חד כפום מה דמשער בלבה ואי אפשר לספר לחברו כלל כמו שמבאר אצלנו כמה פעמים (תעב) בפרט בחינת הדבקות שמרגישין בשעת השמחה אפלו הפחות שבישראל, זה אי אפשר לספר כלל) כי חפצו ורצונו היה מאד שנהיה שמחים בכל השנה כלה, בפרט בשמחת תורה ופורים ובשבת ויום טוב וספר לי שפעם אחת בשמחת תורה רקד בעצמו לבדו בחדרו בלי סיועת אנשים אחרים:

גדולת נוראות השגתו - רע"ז

(לז) וכברמבאר שהיה מקפיד על הגדולים שלא רצו לשים לב על הגזרות שנשמעו על ישראל חס ושלום, ואמרו שבודאי ל_א יעשה השם יתברך זאת. והוא זכרונו לברכה אמר ששוגים בזה הרבה, כי הל_א ראינו כבר שהיו צרות וגזרות על ישראל הרבה, השם יתברך ישמרנו מעתה. והוא זכרונו לברכה היה מתירא מהם מאד, ודבר הרבה מהם ועסק הרבה בכל כחותיו ובמסירת נפש להמתיקם ולבטלם. ורצונו היה חזק שכל אחד מישראל, מכל-שכן הגדולים ירבו להתפלל להשם יתברך עליהם כאשר עשו אבותינו מעולם, וכמו שעשה מרדכי כשעמד עליהם המן הרשע ימח שמו, כן אנחנו חיבים בכל דור לצעק מאד להשם יתברך על כל הגזרות הנשמע חס ושלום, וה' הטוב ישמע שועתנו ויבטלם ויהפכם לטובה:

אות עז

כשמתגבר החשך העצה הוא לדבר הדבור באמת.

כשמתגבר גדל החשך על איש הכשר הרוצה להתקרב לה' יתברך ובפרט בשעת התפלה. והחשך מסבב אותו מכל צד ומצדי צדדים. שזהו בחינת כניסת אסתר שהיא בחינת מלכות בחינת נקדה הקדושה המסתרת בכל אחד ואחד מישראל שנכנסת חס ושלום לתוך בית אחשורוש הרשע לתוך בית מלא גלולים וטנופים שהוא בחינת עצם התגברות החשך שאינו יודע שום דרך ועצה ותחבולה להנצל מהם. ואז עקר העצה היא רק אמת שידבר הדבור באמת. ויצעק לה' יתברך באמת. שזהו בחינת מה שצעקה אסתר כשנכנסה לבית מלא גלולים שהיתה צועקת אלי אלי למה עזבתני. ועל ידי זה האיר לה אור האמת שנמשך עליה מבחינת מרדכי שהוא הצדיק הדור בחינת עצם האמת... וזה שומר את כל אחד ואחד מישראל כשצועק לה' יתברך באמת אפלו אם נפל למקום שנפל חס ושלום. אפלו אם החשך מסבב אותו מכל הצדדים אף על פי כן כשמאמין בה' יתברך באמת בפשיטות שמאמין בה' אחד וצועק אליו באמת אלי אלי למה עזבתני. ומתחנן אליו באמת.

אזי האמת מאיר לו ורואה הפתחים ויוצא מאפלה לאורה כנ"ל. ואז לא די שאין הסטרא אחרא והחשך יכולים למנעו ולבלבל תפלתו חס ושלום. אף גם זוכה לעשות פתח גם לאחרים להוציא גם אחרים מהחשך ולהחזירם בתשובה. כמו שכתוב שם בסימן קי"ב על פסוק ופתח התבה בצדה תשים עין שם. (הלכות דינים הלכה ג אות כ):

אות פ

אין שום שכל שיוכל להבין עד היכן מגיע כח תפלות

אבל ה' יתברך חמל על עמו בזכות אבותינו ולא דבר ה' למחות שם ישראל ונתן בלב מרדכי בחינת הצדיק האמת להתגבר כנגדו. כי מרדכי ידע את כל אשר נעשה עד היכן הדבר מגיע וראה שאין עצה ותחבולה לעמד כנגד קלפה קשה וחזקה כזאת מכל הצדדים כי אם על ידי רבוי תפלה ותחנונים וצעקות וזעקות ושועות. ומיד ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה וכו' וכן בכל עיר ועיר וכו'. כי כנגד קלפת המן עמלק שהוא בחינת אריכות הגלות של עכשו שנקרא גלות אדום אין חכמה ואין תבונה ואין עצה כי אם להרבות בתפלה ותחנונים וצעקות ושועות וזעקות בלי שעור עד ישקיף וכו'. כי תפלה למעלה מהכל וכולל כל החמשים שערים כמבאר בהתורה הנ"ל שתפלה היא בחינת עדן עין לא ראתה שהוא שרש התורה שמשם שרש כל המעינות החכמה של התורה הקדושה. כי התפלה היא בבחינת נתיב לא ידעו עיט בחינת שער החמשים שאין מי שהשיג אותו. הינו מי שעוסק בתפלה ומתחזק בכל עז להרבות בתפלה ושיחות בינו לבין קונו הוא מעורר עדן העליון שהוא בחינת שער החמשים בחינת נתיב לא ידעו עיט, כי אין שום שכל שיוכל להשיג ולהבין עד היכן מגיע הכח של תפלות ישראל אפלו של הפחות שבפחותים בפרט מה שמתפלל כל אחד על צרת נפשו שהוא רחוק מה' יתברך. כי אפלו המלאך הקדוש שמקבל תפלות מישראל וקושר מהם כתרים לרבו אינו יודע להיכן להעלות הכתר הנורא הזה רק הוא משביע אותו שיעלה מעצמו וישב בראש קונו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן תפס מרדכי בחינת הצדיק האמת שבכל דור אמנות אבותינו לצעק אל ה' הרבה זעקה גדולה ומרה ולהרבות בתפלות ובתחנונים ועל ידי זה התגבר גם כנגד קלפת המן עמלק והשיב לו גמולו בראשו ותלה אותו ואת בניו על העץ שזכה להכניע ולהשפיל עדי ארץ את כל הרב דקלפה וכל אלופי עשו רברבי עשו. כי התגבר כנגדם על ידי תפלה ותחנונים שהם בבחינת שער החמשים של הקדשה וכנ"ל ועל כן בגאלה האחרונה כתיב בבכי יבאו ובתחנונים אובילם כי עקר הגאלה השלמה העתידה לבוא הוא על ידי תפלה וכנ"ל וכמו שכתוב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' איני מבקש מכם אלא דברים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכמובא בכל הספרים מגדל מעלת התפלה עד אין קץ. (הלכות העושה שליח לגבות חוב הלכה ג אות יג):

שיחות הר"ן ענייני פורים

אות קל"א

שיחות וספורים וענינים שהיה בכל תורה ומעשה:

כשכתבתי לפניו (רסג) התורה ואלה המשפטים (סימן י' חלק ראשון מלקוטי מוהר"ן) המתחלת: כשיש דינים חס ושלום על ישראל, על ידי רקודין והמחאת כף נעשה המתקת הדינים וכו', אמר לי: כך אמרתי, שעכשו נשמע גזרות חס ושלום על ישראל (רסד) והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה (כי התורה הזאת נאמרה סמוך לפורים) ויהיו ישראל מרקדים וימחאו כף ועל ידי זה ימתיקו הדינים. וחזר וכפל דבריו ואמר בפה מלא כך אמרתי:

וכונתו היתה להעיר לבבנו שנדע ונבין שכל דברי תורתו הקדושה אף על פי שיש בה עמקות גדול ונורא מאד מאד ורזין עלאין וסודי סודות עמוקים ורחבים מני ים בכל דבור ודבור, אף על פי כן עקר כונתו שנשמע ונקבל דבריו הקדושים בפשיטות לשמר ולעשות ולקים את כל דברי תורתו בפשיטות ובתמימות. כמו למשל התורה הקדוש הזאת שנאמר שם שעל ידי המחאת כף ורקודין נמתקין הדינים, היתה כונתו כפשוטו, שיחזקו עצמן לשמח בימי שמחה, כגון פורים וחנוכה וימים טובים או חתונה וכיוצא בזה (רסה) כל מיני שמחה של מצוות שיחזקו עצמן בשמחה גדולה עד שיזכו להתעורר לרקודין והמחאת כף, ועל ידי זה ימתיקו הדינים. כי כל דברי התורה לא בשמים הוא לאמר, שאין מי שיכול לזכות לזה להמתיק הדינים על ידי המחאת כף ורקודין כי אם גדולים בני עליה. רק כל אחד מישראל יש לו כח הזה כשיקוים הדברים כפשוטן באמת ובתמימות:

וכן בכל הדברים הנאמרים שם בהתורה הקדושה הנ"ל וכן כל מה שנאמר בכל תורה ותורה כי 'לא המדרש הוא העקר אלא המעשה' (אבות א יז). ושים עינך היטב היטב ותסתכל יפה בכל תורה ותורה. ותשים לבך להבין בכל מקום העובדות והעצות והמוסר וההתעוררות היוצאים משם על פי פשוטן של דברים. ותבקש מהשם יתברך שיאיר עיניך לזכות לזה להבין הדברים היטב למעשה, כי כל דבריו זכרונו לברכה כולם נצרכים ומוכרחים לעובדות ועצות טובות לעבדו יתברך. ואפלו בקצת מקומות אשר לפום ריהטא בהשקפה ראשונה אין מבינים היטב איך נוגע הענין הזה לעובדה לפי מדרגתו. אף על פי כן באמת יש שם עצות נפלאות והתעוררות נורא לשוב אליו יתברך ממקום שהוא שם ואם תשים עינך ולבך שם היטב בודאי תמצא גם שם עצות ודרכים טובים לפי מדרגתך. כי כל דבריו זכרונו לברכה הם כלליות גדול, וכל תורה ותורה כלול מכל התורה כולה. ומכל בני אדם שבעולם בכל דרגה ודרגה. מן תכלית קצה העליון עד תכלית קצה התחתון. הינו שעם כל תורה ותורה ושיחה שלו יכול לעבד את השם יתברך הגדול במעלה בתכלית המעלה, וכן אפלו הקטן והפחות בתכלית דיוטא התחתונה יכול גם כן לשוב להשם יתברך ולמצא עצות לנפשו על ידי אותה התורה בעצמה. כי הם כלליות נפלא מאד:

ימי מוהרנ"ת ענייני פורים

גבשנת תקס"ג הנ"ל בראש חדש כסלו נולד בני שכנא שיחיה באותו החרף שנת תקס"ג היו הנשואין של בתו מרת שרה תחיה עם בעלה מורנו יצחק אייזיק נרו יאיר, בראש חדש ניסן ביום חמישי בקהלת-קדש מדודיבקע ורבנו זכרונו לברכה כשנסע למדודיבקע כנ"ל נתעכב שם עד אחר הנשואין ואני בשמעי זאת בנעמירוב, אזרתי חלצי ונסעתי אליו למדודיבקע, ובאתי אליו זכרונו לברכה ביום פורים, וישבתי אצלו בסעדת פורים והוא זכרונו לברכה רקד הרבה באותו הפורים גם בחנכה באותה השנה אחר התורה רקד הרבה, גם בשמחת תורה באותה השנה רקד הרבה וכן על נשואי בתו הנ"ל רקד הרבה ואמר אחר כך אני רקדתי הרבה בשנה זאת וכו' וכבר נרשם מעט מזה (עין שיחות הר"ן קל"א חיי מוהר"ן קט"ז, רס"ג) שרצה לבטל הגזרות והפונקטין שנשמעו אז וכו' כי על ידי המחאת כף ורקודין ממתיקים דינין וכו' ואני זכיתי להיות אצלו שם מפורים עד אחר פסח והייתי על החתנה הקדושה של בתו הנ"ל, ושמעתי שם תורה גבוה לשמש שם אהל בהם (לקוטי מוהר"ן סימן מ"ט) (ובשעת אמירת התורה הזאת התחיל רק מפסוק והוא כחתן יוצא מחפתו) ועצם רבוי המניעות שהיה לי על נסיעה זו למדודיבקע אין לשער אחר כך חזרתי משם בשלום עם רבנו זכרונו לברכה שנסעתי עמו לשמשו בדרך, ושמעתי תורה הרבה ושיחות נפלאות מפיו הקדוש בדרך ובאתי לביתי בשלום ואחר כך בסמוך יצאה גם זוגתי משלחן אבי נרו יאיר, ואז פסק אבי לזון אותנו והתחלנו לזון על שלחני בחסדי השם באותו הקיץ הרבו המתנגדים לשון הרע בפני דודו הרב וכו' מורנו הרב רבי ברוך הנ"ל, עד שגם הוא התחיל לחלק עליו זכרונו לברכה.

באותו הקיץ בזה אותי רבנו פעם אחת בשבת אחת, ואחר כך כשבא מהדרך חזר וקרבני הרבה וכאב את בנו הרצני.

באש ובמים ענייני פורים

פרק חלק ז' פרק ל"ה

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה!

אחד היה בטולטשין, חסיד נלהב בשם ר' מרדכי, נסיונות קשים ומרים עברו עליו מצד הפורעים המתנגדים, אך הוא עמד בכל אלה, והוכיח נאמנות איתנה ביותר למוהרנ"ת.

הרשעים נטלו אותו וגררוהו ברחובה של עיר עד מרכז השוק, שם העמידו אותו על אבן אחת וציוו אותו לגנות ולקלל את מוהרנ"ת. למרות המכות הקשות שספג מכל עבר, לא נכנע ולא זע כמלוא נימה. ובמקום זאת עמד על עמדו וניגן לעברם בקול רם בניגון מגילת אסתר: "ומרדכי__לא__יכרע__ולא__ישתחוה!" (אסתר ג':ב').

פרק מ"א

רבי אברהם ב"ר נחמן כותב:

"אע"פ שהיתה לו הבטחה זו מרבינו ז"ל, שה' יושיעו, אעפ"כ בעת המחלוקת מה מאד הרבה בתפילה כמו מרדכי שידע מההבטחה לקץ שבעים, כנודע, אעפ"כ בעת צרה 'ויזעק זעקה גדולה' וכו', ולה' התשועה כמו שהבטיח. וזה מסתרי הנהגות הבורא ית'" (ימי התלאות עמ' קפד).