עצות ישרות ענייני פורים

ערך גאות וענווה

ב. אף על פי שעקר הענוה הוא, שיהיה אין ממש, אוף על פי כן אסור להיות עצל ונבזה, שקורין "שלימזלניק", כי זה כמו ענוה פסולה, חס ושלום, כי צריך להיות חזק ואמיץ וגבור חיל מאד לעמד כנגד כל המונעים מעבודת השם בבחינת: ויגבה לבו בדרכי השם, כי כשמבטל עצמו נגד הבעלי גאוה, הרוצים להרחיקו מדרכי אמת, אזי על ידי הענוה שלו הוא נותן כח להגאות, שהם הבעלי גאוה הנ"ל, ועל כן ענוה פסולה הוא בחינת פגם הגאות. וזה היה הפגם של שאול, שהחיה את אגג על ידי שבטל דעתו נגד דואג, ושמואל הנביא הוכיחו על ענוה זאת: הלוא אם קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה. והתקון היה על ידי מרדכי, שאף על פי שהיה ענו באמת בבחינת אין, אוף על פי כן לא רצה להכניע את עצמו נגד הבעלי גאוה, שהם בחינת המן, כמו שכתוב: ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ובאמת יש בענין זה משקל גדול ודק מאד, שצריכין להיות בבחינת אין ומה, ממש ואף על פי כן יהיה גבור חיל וחזק מאד נגד כל הרשעים והמונעים. (שם, אות כג):

ערך תפילה

יד. יש שני מיני קלפות, שמבלבלין דעת האדם מלהתחזק בתפלה, והם קלפות עשו וישמעאל, שזה בחינת קלפות הערלה והפריעה קלפת עשו עמלק הוא בחינת הערלה הגמורה, כי הוא כופר בעקר ואינו מודה בתפלה כלל ומטעה לב האדם לומר, שאין התפלה מועלת, חס ושלום, מאחר שמתארך הגלות כל כך, ובכל יום צועקים ואינם נושעים ועל ידי מצות מילה, שחותכין הערלה דחפיא על ברית, על ידי זה מבטלין קלפתו הרעה ונמשך בחינת תקון הברית, שעל ידי זה זוכין להתחזק בתפלה תמיד, כי עקר תקון התפלה הוא על ידי תקון הברית אבל עדין יש קלפה אחרת, בחינת קלפת עור הפריעה, שהוא בחינת קלפת ישמעאל, שמשם נמשך טעות אחר בלב האדם להתרשל בתפלה, חס ושלום, מחמת שנדמה לו, שכבר שמע השם יתברך בודאי את תפלתו, בפרט כשרואה איזה צמיחת קרן ישועה, שאז נדמה לו, שכבר נתקבלה תפלתו, והוא מתרשל להתפלל יותר, וזה נמשך מבחינת קלפת ישמעאל, שנקרא כן על שם: כי שמע השם אל עניך, ותרגומו: ארי קבל השם ית צלותיך, ובאמת אפלו כשאין רואין עדין שום ישועה, צריכין להאמין שאין שום תפלה לריק, חס ושלום, ולהתחזק בתפלה יותר, וכן להפך, אפלו כשרואין איזה ישועה, אסור לבטל ולהתרשל מתפלתו על ידי זה, רק צריכין לשמח בישועתו ולהיות מודה על העבר וצועק לעתיד לבוא, כי עדין אנו צריכין הרבה, ישועות מאד כל ימי חיינו, עד שנזכה לבוא למה שאנו צריכין לבוא, אשר בשביל זה באנו לעולם הזה, ואם יתרשל בתפלה על ידי שנדמה לו שכבר פעל בתפלתו הרבה, שזה נמשך מבחינת קלפת ישמעאל, בחינת קלפת הפריעה - על ידי זה, חס ושלום, נתעכב גמר ישועתו ויתארך גלותו, חס ושלום, ואז יחזר ויתעורר קלפת עשו עמלק, שהיא בחינת קלפת הערלה, ויטמטם לבו לגמרי מלהתחזק בתפלתו על ידי זה בעצמו שרואה, שזה כמה שצועק ואינו נענה עדין לזכות לישועה שלמה וזה בחינת: מל ולא פרע, כאלו לא מל, וזה בחינת: וישב מרדכי, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, ששב לשקו ולתעניתו, כי אף על פי שכבר ראה ישועות נפלאים כזאת, שהרכיבוהו על סוס המלך וקראו לפניו וכו', אוף על פי כן לא נתרשל על ידי זה מתפלתו וצעקתו וכן אצל אסתר כתיב: ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך וכו', ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן וכו', וזה מרמז על כלל כנסת ישראל, שהם בחינת אסתר, שאפלו כשרואין ישועות ונסים גדולים ונפלאים, שהסטרא אחרא בחינת המן עמלק כבר נפלה מאד, ותלו אותו אותו בניו על העץ אוף על פי כן אינם מסתפקים בזה, ועדין הם עומדים ומתפללים ובוכים ומתחננים לפניו יתברך, כבן המתחטא לפני אביו, להעביר את רעת המן, שהוא הסטרא אחרא, לגמרי, שיזכו להטהר ולהתקדש לגמרי, כי אף על פי שבודאי צריכין להודות הרבה על הישועות שכבר נעשו לו, אוף על פי כן עדין אנו צריכין להרבות בתפלה מאד, כי עדין אנו צריכין ישועות רבות כל ימי חיינו, על כן צריכין להתחזק להרבות בתפלה תמיד. (שם, אות כג, כד):

לקוטי עצות מועדי ה' פורים

א. על ידי שמחת פורים בהמחאת כף ורקודין, על ידי זה ממשיכין בחינת קבלת התורה בנגלה ונסתר, שהיא בחינת הארה הנפלאה של מרדכי ואסתר וזוכין לקים מצות ספירת העמר כראוי, ומכניעין קלפות המן עמלק ימח שמם, ונתבטל הגאוה והעבודה זרה והכפירות, ונמשך אמונה גדולה וחכמה דקדושה וחיים ואריכות ימים וממתיקין כל הדינים ונתבטלין כל הגזרות מישראל (י. ח):

ב. פורים הוא הכנה לפסח. על ידי מצוות של פורים זוכין להיות נשמרין מחמץ בפסח (ח"ב. עד):