התנא האלהי רבי שמעון בר יוחאי

תולדותיו:

התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, נולד כחמישים שנה לאחר חורבן בית שני, יום לידתו אינו ידוע, יש אומרים שגם נולד ביום ל"ג בעומר, ויש שאומרים שיום הולדתו היה בחג השבועות, יום בו נתנה התורה לעם-ישראל. על לידתו מסופר בספר 'נחלת אבות (ח"ג), שמצא כתוב בספרים, שאביו יוחאי היה משבט יהודה, והיה מגדולי הדור, ועשיר ונכבד וקרוב למלכות, ואשתו של יוחאי היה שמה שרה - מזרע הנשיאים, זרעו של הלל הזקן. ותהי שרה עקרה, וכשראה יוחאי שעברו הרבה שנים עלה בדעתו לגרשה, לאחר זמן נודע הדבר לשרה אשתו, שיוחאי בעלה רוצה לגרשה, ולא אמרה לו דבר, רק שהיתה מרבה לצום ולתת צדקה ומתפללת יום-יום בהיותה לבדה, ותבך בכי גדול לפני השם בלב נשבר, להצילה מגרושין, על ידי שתלד בן. ויהי בליל ראש-השנה, וירא יוחאי בחלומו והנה הוא עומד ביער גדול מלא אילנות לאלפים ולרבבות, מהם רעננים הנותנים פרות, ומהם יבשים, והוא, יוחאי, נשען על אילן יבש, וישא עיניו וירא והנה איש מדה, מראהו נורא מאד, ועל שכמו נאד אחד מלא מים, ויעביר בכל היער וישקה כמה מהאילנות היבשים, וכמה מהאילנות עבר עליהם והניחם כמו שהם יבשים ולא השקה אותם, ויגיע עד האילן אשר נשען עליו יוחאי, ויוציא מחיקו צלוחית אחת קטנה מלאה מים חיים טהורים, וישקה את האילן אשר נשען עליו יוחאי ויברכהו. ואז ראה יוחאי, כי שרתה הברכה באותם מעט מים, וגאו מאד ויכסו כל סביבות האילן שעליו נשען, ואז תכף נשא האילן פרי - תפוחים גדולים ויקרים, וסביבם מלא עלים רעננים, ויגדל האילן עד מאד עלים ופרות הנותנים ריח חזק למרחוק. וישמח יוחאי מאד על המראה שראה בחלומו, ויקץ משנתו מתוך שמחה, ובכן דובב הכתוב:"מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה, הללויה". ויספר את חלומו לאשתו ויאמר לה: חלום חלמתי, ופתרונו, לדעתי, פשוט הוא: היער הוא העולם, והאילנות הן הנשים מהן נותנות פירות, ומהן עקרות, כאילנות היבשים; ובראש-השנה נפקדות - יש מהן להוליד, ויש מהן נשארות עקרות. ואת, בתי, היא האילן שהייתי נשען עליו, והשקו אותי ממעין הברכה, להוליד בנים צדיקים וחכמים. ואמנם דבר אחד נשאר לי להבין בפתרון חלומי: מדוע כל האילנות השקה אותם מהנאד, והאילן שהייתי נשען עליו השקהו מהצלוחית ושפך עליו את כל הצלוחית, ולא השקה מאותה צלוחית, לא קודם לכן ולא אחר כך, שום אילן אחר, רק את כלה שפך על אותו אילן שהייתי נשען עליו. ותאמר לו אשתו: תמיהתך תמיהה, ובכן תרשני לילך אצל הקדוש רבי עקיבא להגיד לו את החלום, והוא יגיד לנו את פתרונו. ויהי במוצאי ראש-השנה הלכו שניהם יחדו אצל התנא הקדוש רבי עקיבא, ויספר לו יוחאי את חלומו, ויפתר לו כאשר פתר ' יוחאי, ואמנם הודיעו סבת השקאת אותו אילן רק מהצלוחית, ויאמר לו: דע יוחאי, כי חלומך הוא משל על הנשים היולדות והעקרות, ואשתך שרה היא מהעקרות, שאי אפשר לה להוליד , בשום אופן, ורק על-ידי תפלותיה ורוב דמעותיה אשר שפכה ' לפני השם, הם שזיכו אותה ונהפכה מעקרה ליולדת, והצלוחית , שראית היא צלוחית של דמעותיה שנאספו, ומהן השקוה ורווה , להוליד לך בנים; ולכן לא השקו מאותה הצלוחית שום אילן אחר, רק אותו אילן שאתה נשענת עליו, הרומז לאשתך. ויאמר רבי עקיבא אל שרה: הנך בזאת השנה הרה ויולדת בן, שיאיר לישראל בחכמתו ובמעשיו. וישמחו יוחאי ושרה אשתו מאד מדברי רבי עקיבא, וילכו לביתם לשלום. ותהר ותלד בן ביום חג השבועות, שבו נתנה תורה לישראל, והבית נתמלא אורה מההוד וההדר שהיה חופף עליו, וידעו כל רואיו כי ברכה בו ויאיר לישראל אור גדול. וישמחו הוריו בו מאד ויהללו את השם, ויחלקו צדקות ויעשו סעודה ומשתה גדול ביום מילתו, ויקרא את שמו שמעון, כי שמע השם לקול תפלת אמו ולקול בכיותיה. מהיום ההוא נתנו עיניהם עליו לשמרו מכל טומאה ולגדלו בקדשה ובטהרה. ומעת החל לדבר, הרגילוהו רק בדברים שבקדושה פסוקים ומאמרים. ובהיותו בן חמש שנים, מסרוהו לישיבה שהעמיד רבן גמליאל בירושלים, ויהי כמעין המתגבר, ובהיותו ילד קטן כבר היה שואל שאלות בדיני התורה להתנאים הגדולים רבי יהושע בן חנניה ורבן גמליאל. ואותו תלמיד - רבי שמעון בן יוחאי - היה מגדולי התנאים בסוף הדור הרביעי. עיקר פעילותו היה בשנים ג' אלפים תת"צ לבריאת העולם. רשב"י היה חתנו של התנא הקדוש רבי פנחס בן יאיר. כמובא במסכת שבת (לג ע"ב). רבנו נפטר ביום ל"ג בעמר, ג' אלפים תתק"כ.

דברי תורתו

סתם רבי שמעון המוזכר במשנה ובתלמוד הוא רבי שמעון בר יוחאי. רבי שמעון בר יוחאי תורת רבו היתה בפיו יותר משאר תלמידים, וממה שלמד מרבו מסר לנו לדורות הבאים אחריו, "ספרי" - מדרש הלכה על ספר במדבר ודברים, "מכילתא" - מדרש הלכה על ספר שמות. אך ביחוד נודע לנו ספרו "הזהר הקדוש" הנקרא גם "מדרש יהי אור", שמקבלים אנו מדור דור שרבי שמעון בר יוחאי חברו יחד עם החבריא - תלמידיו, לאחר שהותו שלש עשרה שנה במערה, והוא חבור על פרשיות התורה, כמו כן הוסיף רבי שמעון בר יוחאי חבור "רעיא מהימנא" (על שם משה רבינו רועה נאמן),ומפוזרים הם בספר הזהר, ו"ספרא דצניעותא" חמשה פרקים כנגד חמשה חומשי תורה. כמו כן חיבר הספר "תקוני הזהר" ובו גלה סוד ד' ליראיו שבעים אנפין (פנים) במלת בראשית ברא אלקים, גם "אדרא רבא קדישא" עשו רשב"י ותלמידיו כשנתכנסו בין האילנות (אדרא - לשון גרן או חדר או אספה) ונכנסו לשם עשרה אנשים שהם רשב"י ובנו רבי אלעזר, ורבי אבא, ורבי יהודה, ורבי יוסי בר יעקב, ורבי יצחק, ורבי חזקיה בר רב, ורבי חייא, ורבי יוסי, ורבי ייסא, ויצאו שבעה כיון שרבי יוסי בר יעקב ורבי חזקיה בר רב ורבי ן יוסי מתו קדם שיצאו, וכשראו החברים שמלאכים קדשים נושאים אותם צעק רבי שמעון ואמר שמא נגזרה עלינו חס ושלום גזרה להענש על שנתגלה על ידינו מה שלא נתגלה מיום שעמד משה על הר סיני, ענתה בת קול ואמרה לרשב"י: אשריך רבי שמעון, אשרי חלקך וחלק החבריא אלה העומדים עמך, שנתגלה לכם מה שלא נתגלה לכל צבאות מעלה. ודברי ספר הזוהר נתקבלו מפי רבי שמעון בר יוחאי בעל-פה והיו מכוסים, וכן נמסרו לבנו ותלמידיו, וכל זמן שחי רשב"י, וישיבתו היתה קיימת, לא נכתבו הדברים על ספר כלל. ובספר שערי מירון מביא שכדי שלא תשתכח תורת הסוד מישראל החליט רשב"י להעלות על כתב את רזי התורה, על כך מנה את רבי אבא שהיה סופר מהיר מגדולי תלמידיו לכתבו, במקורו היה ספר הזהר על כל עשרים וארבעה ספרי התנ"ך, והיה משקלו כמשא גמל, ולדאבוננו לא נותר לנו רק על חמשה חמשי תורה. וכיון שנפטר רשב"י לעולמו היו הדברים טמונים וסתומים אצל בנו ותלמידיו, ותלמידי תלמידיו, והם היו שהביאו הדברים אחר כך בזמנים שונים והעלום על ספר לסדרם בכתובים, והם חתמו את ספר הזהר ושאר ספרים(כן הוסיפו עליו משלהם עוד בימי האמוראים), ובלשון סורסי (ארמית) נכתב כמו התלמוד הירושלמי.

התגלות ספר הזוהר

יש אומרים שהרמב"ן מצא את ספר הזהר בארץ ישראל ושלחו לקטלוניא שבספרד, ונתגלגל לידו של תלמידו רבי משה דליאון, ואחר מותו מצאו הספר, ואז יצא לאור העולם. עם הופעתו יצאו על הספר אנשים שערערו על מקורו, אך אנו אין לנו אלא עדותם של רבותינו חכמי הדורות, רבינו בחיי, שהיה תלמיד הרשב"א גדול תלמידיו של הרמב"ן, ואחריו כל גאוני ישראל מזמן הראשונים ועד האחרונים אשר קבעו שספר הזהר הוא ממדרשו של רשב"י, ורבנו בחיי מביא בשם רבו הרשב"א זכרונו לברכה, שהוא ראה ספר הזהר, וכן מביא מלשון ספר הזהר ומכנהו בשם "מדרשו של רשב"י וכו'", וכן העידו עליו, על הספר הקדוש, "ספר הזהר" כל הבאים לפניו ולאחריו. מצויה מסורת נוספת בענין התגלותו של ספר הזהר: כי לפני שמונה מאות שנה לערך, היה ספר הזהר גנוז במערה אחת בכפר מירון וישמאעלי (ערבי) מצאו, והיה מוכר הדפים לרוכלים שבגליל, ובהם היו עוטפים את מרכולתם, עד שבא חכם אחד מן המערב ונפלו לידו כמה מן הכתבים, הלך תר וחפש באשפתות ובזבלים אחר שאר הכתבים, עד שמצאם ועשאם חטיבה אחת, והוא ספר הזהר עד היום הזה.

רבי שמעון בר יוחאי במערה

באותם הימים בהם חי ופעל רבי שמעון בר יוחאי, היתה תקופה קשה ביותר לעם-ישראל. הרומאים, ובראשם הקיסר אדרינוס, רדפו את היהודים בכל מקום שהיו. רדיפות אלו נמשכו מאז חורבן הבית ועד לתקופה זו של רשב"י. במיוחד רצו הרומאים לגזור על היהודים שימירו את דתם, והכל על-ידי גזרות קשות, ודור זה היה נקרא בפי חז"ל "דורו של שמד", כי זה היה עיקר מטרתם השמדה רוחנית של כלל-ישראל. וכידוע, שהם הוציאו להורג את עשרת הרוגי מלכות, אשר ביניהם נמנו גם רבותיו של רשב"י. אך לאחר מכן, בימיו של רבי שמעון, כשעלה על כס קיסרות רומי המלך אנטונינוס פיאוס, הוקל מעט עולם של הרומאים. אולם לא כן היה גורלו של רבי שמעון, הוא עצמו נרדף על-ידי המלכות ואף הוציאו עליו גזר דין מות, מסבת היותו מנהיג ישראל, עם השם, ומלמד תורתו.הוא הוכרח להמלט ולהחביא את עצמו במערה שלש-עשרה שנה. ומעשה שהיה כך היה (מסכת שבת לג ע"ב): הרומאים, במקביל לגזרותיהם, התחילו בבנית ארץ-ישראל: בנו גשרים ושוקים ותקנו מרחצאות, והכל בכדי להראות ליהודים, שטוב וכדאי להתחבר אליהם ולחסות בצלם. ובאותה עת ישבו יחד חכמי ישראל והם: רבי יהודה בר אלעאי, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי, וישב אתם גם יהודה בן גרים. פתח רבי יהודה ואמר: "כמה נאים מעשיהם של אומה זו: תקנו שוקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות". רבי יוסי שתק ולא הגיב מאומה. נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמם, תקנו שוקים - להנאתם ולטובתם, תקנו מרחצאות לעדן בהם עצמם, תקנו גשרים ליטול בהם מכס. הלך יהודה בן גרים וספר את הדברים לקרוביו וידידיו, ובתוך כך נודע הדבר גם למלכות. יצא דבר המלכות וגזרתם על כל המשתתפים באספה, כדלהלן: רבי יהודה ששבח את הרומאים - יתעלה ויהיה ראש המדברים בכל מקום; רבי יוסי ששתק - יגלה לצפורי; רבי שמעון שגנה - יהרג. כאשר נודע הדבר לרבי שמעון, ברחו הוא ובנו רבי אלעזר מביתם והתחבאו בבית-המדרש. כל יום היתה אשתו מביאה להם פת לחם וכד של מים לסעוד את לבם. כאשר גברו החפושים , חשש רבי שמעון שמא יתגלה מחבואם, ואמר לבנו נשים דעתן קלה (שמא יצערו אותה אנשי המלכות והיא עלולה לגלות את מקום מחבואם. יצאו רבי שמעון ובנו מבית-המדרש וברחו אל מחוץ לעיר והתחבאו במערה אחת, בכפר פקיעין אשר בגליל העליון. נעשה להם נס ונברא להם עץ של חרובים ומעין של מים, ומהם אכלו ושתו כל ימי היותם במערה. היה זה נס בתוך נס: מאחר שעץ החרוב אינו טוען פרות אלא לאחר שבעים שנה, ואלו כאן הוציא פרות בו במקום. ועוד מנפלאות העץ, שאף-על-פי שהיה עץ של חרובים, היה נהפך בכל ערב-שבת לאילן של תמרים. בזמן ששהו במערה היו פושטים את בגדיהם כדי שלא יתבלו, והיו יושבים עד צוארם מכוסים בחול, כשהם לומדים ועוסקים בתורה. רק בשעת התפלה לבשון את בגדיהם והיו מתפללים בהם, ולאחר מכן שוב היו פושטים את בגדיהם, מתכסים בחול וממשיכים ללמוד.שתים-עשרה שנים רצופות ישבו במערה, ואף אחד לא ידע על מקום מחבואם, זולת אליהו הנביא, שהיה בא אליהם פעמים בכל יום ולומד עמהם. באותו הזמן הגיע רבי שמעון למדרגותיו הנשגבות, שם נתגלו לו סתרי תורה, ורזין דרזין. ואחר שיצאו מהמערה גלה אותם לבני החבריא, וכמו שהעיד רבי יוסי, שמיום בו עזב רבי שמעון את המערה, לא היה דבר שנעלם מהחברים, והסודות העליונים ביותר נתגלו להם בבהירות כה גדולה, כאלו נתנו באותה שעה מהר-סיני. לאחר שעברו שתים-עשרה שנה מת המלך והגזרה נתבטלה, אלא שלא היה מי שיודיע לרבי שמעון בר יוחאי, מאחר שלא ידעו היכן הוא נמצא. בא אליהו ועמד על פתח המערה ואמר: מי יודיע לבן-יוחאי שהמלך מת וגזרותיו נתבטלו, שמעו זאת רבי שמעון ובנו ויצאו מן המערה.

בצאתם מהמערה

דברי הזוהר בזה:

לפי המובא בזוהר, הסתתרו רבי שמעון ובנו במדבר לוד, ואלו דברי הזוהר: רבי שמעון בן יוחאי הלך וברח למדבר לוד והסתתר במערה אחת, הוא ורבי אלעזר בנו. נתרחש להם נס ויצאו להם חרוב ומעין-מים. אכלו מאותו חרוב ושתו מאותם מים. היה אליהו, זכור לטוב, בא אליהם בכל יום פעמים ולומד אתם, ואיש לא ידע בהם. יום אחד היו החכמים בבית-המדרש שואלים ואומרים: קללות שבתורת-כהנים כנגד בית ראשון הן, קללות שבמשנה-תורה - כנגד בית שני והגלות האחרונה. קללות שבתורת-כהנים יש בהן הבטחות וחבת הקדוש-ברוך-הוא לישראל, כמו שכתוב: "וזכרתי את בריתי יעקוב" וגו', ונאמר: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים" וגו'; ואלו קללות שבמשנה-תורה אין בהן הבטחות ואין בהן נחמה כלל כמו שכתוב בקללות ראשונות, ולא היו יודעים.קם רבי יהודה בר אלעאי ואמר: חבל על העדרו של בן-יוחאי, ואין מי שיודע היכן הוא נמצא, ואפילו אם יש מי שיודע - אין לו רשות לגלות.

המשך בענין הנ"ל עפ"י גירסת הזוהר

שליחות היונה

יום אחד קם רבי יוסי ברבי יהודה בבקר וראה עופות פורחים, ויונה אחת עפה אחריהם. קם רבי יוסי על רגליו ואמר: יונה, יונה, הנאמנת בשליחותה מימי המבול, הדיוקן של העם הקדוש לך יאות ולך נאה (כנסת ישראל נמשלה ליונה), לכי ועשי לי ושליחות אחת לבן-יוחאי במקום שהוא שם.ירדה היונה ועמדה לפניו. כתב רבי יוסי פתקה אחת ואמר מה שאמר, לקחה היונה את הפתקה בפיה, הלכה ועפה אל רבי שמעון וכשכשה לו בכפניה. הסתכל רבי שמעון, הבחין בפתקה ובכה, הוא ורבי אלעזר בנו. אמר: בוכה אני על שפרשתי מן החברים, ובוכה אני על דברים אלו, שלא נתגלו להם. מה יעשו דורות אחרונים אם ישגיחו בזה.לעת ערב כתב רבי שמעון פתק ושם אותו בפי היונה. עפה היונה ובאה לרבי יוסי, שהיה עדיין במקומו ועיניו מצפות. כיון שראה אותה, אמר: יונה, יונה. כמה נאמנת את, יותר מכל עופות השמים. קרא עליה (את הכתוב) "ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית בפיה" (בראשית ח, יא). לקח ממנה את הפתק, והראה להם וגלה להם את המעשה, ותמהו החברים מאד.בכה רבי יהודה ואמר: וי. אף-על-פי שאין אנו יודעים היכן הוא נמצא, "מקום שיפל העץ שם יהוא" (קהלת יא, ג) - מקום שבן יוחאי שם, החברים עמו ומתעוררים על-ידו ולומדים ממנו. אשרי נפשו של בן-יוחאי, שהקדוש-ברוך-הוא עושה עמו נסים: הוא גוזר והקדוש-ברוך-הוא מקיים, ועתיד הוא להיות ראש לצדיקים היושבים בגן-עדן, ויקבל פני השכינה ויראה את הקדוש-הוא, וישתעשע עם הצדיקים ויאמר להם: "באו נשתחוה ונכרעה, לפני ה' עושינו" (תהלים צה, ו) עד כאן מהזוהר.

היציאה מן המערה

לאחר שיצאו מן המערה, ראה רבי אלעזר כי האנשים עוסקים בהבלי העולם הזה ואינם עוסקים בתורה, היה רבי אלעזר מעניש אותם ורבי שמעון מרפא אותם. אמר לו רבי שמעון לבנו: בני, די לעולם אני ואתה, שאנו עוסקים בתורה. בערב-שבת עם חשכה ראו זקן אחד כשהוא מחזיק בידו שתי חבילות של הדסים וממהר לביתו. שאלו אותו: למה לך חבילות אלו. אמר להם: לכבוד שבת הבאתי אותן, להריח בהן. שאלו אותו: למה לך שתים ואין די לך באחת. אמר להן שתי אלו הן, אחת כנגד "זכור" ואחת כנגד "שמור" אמר לו רבי שמעון לבנו: בוא וראה כמה חביבות הן המצוות על עם ישראל, ושניהם שמחו מאד על שמצאו בדרכם יהודי יקר זה. אז נתיישבה ונחה דעתם, ויותר לא הקפיד רבי אלעזר. אחר שיצאו מהמערה היו רבי שמעון ובנו תשושי כח וכל גופם העלה חבורות ופצעים. כששמע חותנו, רבי פנחס בן יאיר, שכבר יצאו מן המערה, הלך לקראתם לקבל את פניהם, והביאם לטבריא כדי לרחוץ שם בחמי טבריא. הכניסם לבית-המרחץ והיה סך ורוחץ את גופם במים ובשמן. ראה רבי פנחס, שכל גופם מלא סדקים ובקעים מחמת החול שישבו בו במשך שלש עשרה שנים. התחיל רבי פנחס לבכות מרוב צער, ונשרו הדמעות על הפצעים של רבי שמעון והכאיבו לו מאד. אמר לו רבי פנחס: אוי לי שראיתי אותך פצוע ומוכה. אמר לו רבי שמעון: אשריך שראיתני בכך, שאלמלא ראית אותי כן לא היית מוצא בי כל-כך הרבה תורה.וספרו לנו חכמינו ז"ל, שאמנם גם לפני שיצא רבי שמעון אל המערה היה גדול מאד בתורה, אך לפני היות רבי שמעון במערה - כאשר היה מקשה איזו קושיא תוך למודו, היה רבי פנחס מתרץ ועונה לו שנים-עשר תירוצים, ועכשיו לאחר שיצא מן המערה - כשהיה רבי פנחס מקשה קושיא, היה רבי שמעון מתרץ לו עשרים וארבעה תרוצים על קושיתו.

רשב"י מטהר את טבריה על ידי נס

רשב"י גוזר על העליונים

לאחר שטיהר רבי שמעון בר יוחאי את שוקי טבריה, על ידי פיזור התורמוסין, ראה כותי אחד את מה שרשב"י עשה ולא יכול היה לסבול ולראות שנעשה לרשב"י מעשה ניסים כאלו, החליט ללגלג עליו. לקח מת, וקבר אותו במקום שעליו קבע רשב"י שהוא טהור ואין בו שום טומאה, לאחר מכן קרא לרשב"י ושאל אותו, האתה זה שטהרת את המקום הזה, בא ואראה לך שקבור כאן מת. צפה רשב"י ברוח הקודש שהכותי עצמו הטמין שם את המת, ואמר "גוזר אני עליך העליונים שירדו ועל התחתונים שיעלו". פירוש: רשב"י גזר על הכותי שנמצא על הקרקע שירד למטה לארץ ויקבר באדמה , ועל אותו המת אני גוזר שיעלה למעלה ויחיה, וכך היה (ירושלמי שביעית פ"ט ה"א) #נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות באחד הימים פגש רשב"י את יהודה בן גרים, הוא האיש שבגללו הוצרך רשב"י לברוח ולהתחבא במערה מפחד גזירת המלכות שייהרג. אמר רשב"י "עדין יש לזה בעולם", נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות.

פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי

המאבק על מקום קבורתו

באו אנשים של הכפר צפורי הסמוך, והפצירו בהם (כי רצו שיקבר המאור במקומם). בני מירון צעקו בחבורה, כי חשבו שלא יטמן בגבולם, ואנשי מירון נצחו. לאחר שיצאה המטה עלתה המטה באויר, ואש היתה מלהטת לפניה. עד שהגיע למקום קבורתו. שמעו קול: "התכנסו, בואו והתאספו להלולא של רבי שמעון", "יבוא שלום ינוחו על משכבותם" (ישעיה נז). כשנכנס למערה, שמעו קול מהמערה: "זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות (שם יד), כמה קטרוגים ברקיע משתתקים ביום זה בגללך, רבי שמעון בן יוחאי, שרבונו משתבח בו בכל יום. אשרי חלקו למעלה ולמטה. כמה אוצרות עליונים שמורים לו.עליו נאמר (דניאל יב): 'ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין'.

איך קיים רשב"י מצות ג' סעודות ועוד בהיותו במערה

ערלה בעץ חרובין של ר' שמעון

רשב"י ובנו ר' אלעזר אכלו במערה י"ג שנים חרובים, ואיך אכלו בג' שנים הראשונות, הרי היה זה עץ ערלה. א. כתב הר"ע מברטנורה על המשנה (ערלה פ"א מ"ד) "והעולה מאליו חייב בערלה, ודוקא במקום ישוב, אבל במקום יערות ומדבריות לא". וכן פסק הרמב"ם (הלכות מעשר שני ונטע רבעי פ"י ה"ו) "העולה מאליו במקום טרשין פטור", ומפורש איתא בזוהר חדש פרשת תבא דערקו למדברא דלוד, ואם כן לא שייך שם כלל איסור ערלה. ב. וכתב עוד בזו"ח ח"ב רמ"ד דסוד איסור ערלה שהיא קליפה וטומאה. ואיתא בריקאנטי פרשת קדושים דג' שנים הראשונים כוחות הטומאה שולטים באילנות. ואיתא במסכת סנהדרין נט: דאין דבר טמא יורד מן השמים, וכן כאן משמים ירדו להם הני אילני דחרובי, ובודאי אין שום חשש של טומאת ערלה בדבר הבא מלמעלה ממעשה ניסים.

בגודל קדושת התנא האליקי דרשב"י זיע"א ועכי"א

הרה"ק ר' משה מקאסוב זי"ע בספרו "לקט עני" כותב בהקדמתו למאמרי "הילולא דרשב"י" וזל"ק: הנה אם כי מה אנחנו ומה השגתנו להשיג ולדעת מעלת התנא הקדוש האלוקי ארי שבחבורה רשב"י זי"ע ועכ"י, ומי יערב לבו לומר עד היכן הגיע מדרגת קדושתו, וכוחו הגדול לעילא ולתתא, אבל מפני חביבת ונעימת יום הילולא דיליה תקפני תשוקתי להביא הלום קצת מאמרים מחז"ל המספרים לנו זעיר שם זעיר שם, מעצם השמים לטוהר ומניצוצי וזהרי חמה, השמש המאור הגדול בענקים ועל ידי מה הגיע לגדולת קדושתו עד שבצדק היה יכול לומר על עלמו, יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, דהיא גדולה נוראה וכח חזק ואמיץ עד אין ערוך והשגה בו. ומזה כל איש נכון ילבב, וישמע חכם ויוסיף לקח, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, עד כמה חביבין ישראל לפני המקום ב"ה, שנותן לאיש ישראל החפץ ביקרו גדולה וכבוד, וירוממהו למעלה מצבא השמים ומלאכי מרום וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. (לקט עני) אדון ד'. מאן פני האדון ד', דא רבי שמעון בר יוחאי. שבת לד'. רבי יהודה קרא לרשב"י 'שבת', מה שבת לד' קודש אף רשב"י לד' קודש. (זוהר הק') אידרא רבא דף קמד: ר' יהודה קארי לי' שבת, דכולה שתי' מינה מתברכין, דכ' שבת לד' קודש לד', מה שבת לד' קודש אף ר' שמעון לד' ,קודש. ובזוהר הק' יתרו פח. איתא זכור את יום השבת לקדשו ר' יצחק אמר כתיב ויברך אלוקים את יום השביעי וכתיב במן ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהי' בו וכו', אלא הכי תנא כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין ותאנא אמאי לא אשתכח מנא ביומא שביעאה משום דההוא יומא מיני' מתברכין כל שתא יומין. ואפשר דזה מרומז בפסוק הנ"ל בשדה ששת ימים תלקטוהו ר"ת תנא שמעון בן יוחאי דמיני מתברכין כל שיתא, וביום השביעי שבת לא יהי' בו ר"ת לכבוד התנא שמעון בר יוחאי, דזה שמן לא ירד בשבת הוא כבוד לשבת ולרשב"י דמיני מתברכין כל שיתא יומין עלאין. (תורת גד)

רשב"י לפטור את העולם מכף חובה לכף זכות

רשב"י רואה פני שכינה באספקלריה המאירה

אמר חזקיה אמר רבי ירמיה בשמו של רבי שמעון בר יוחאי, ראיתי ברוח הקודש בני עליה, שעולים במעלות התורה ומתקרבים להקדוש ברך הוא להיות מכת מקבלי פני השכינה, אבל הן מועטין. אם אלף הן, מובטחני, שאני ואלעזר בני מהן, ואם שניים הן הראויים לגן עדן ולקבלת פני השכינה, הרי הרי מובטחני שאני ואלעזר בני הם אותן השניים. מקשה הגמרא על דברי רשב"י, איך אפשר שכל כך מעטים המה הצדיקים הראויים לקבלת פני השכינה, הרי רבא אמר שהמקום הקרוב ביותר לקב"ה, השורה הראשונה סביב לשכינה, הוא שמונה עשרה אלף פרסי, והם הצדיקים הקרובים לשכינה יותר ממלאכי השרת. מתרצת הגמרא שאמנם רבים הם היושבים בשורה ראשונה, אך לא כולם זוכים לראות פני שכינה ב"אספקלריא המאירה". פירוש, יש צדיקים שרואים פני שכינה אבל יש מחיצה שחוצצת ביניהם לשכינה, וזה מה שרשב"י אמר שמעטים הם הצדיקים הזוכים לראות פני שכינה בראיה של ממש ללא כל חציצה.ועדיין קשה לגמרא על דברי רשב"י שאמר שאפשר שרק שנים המה הצדיקים הראויים לקבלת פני שכינה באספקלריא המאירה איך אפשר שרק שניים זוכים לכך, הרי אביי אמר שבכל דור יש ל"ו צדיקים שמקבלים פני שכינה בכל יום וכמו שכתוב בפסוק "אשרי כל חוכי לו", "לו" בגימטריא שלשים ושש, ואלו הם הצדיקים שזוכים לראות פני שכינה יום יום, ואם כן איך אפשר שרק שניים המה הצדיקים הראויים לקבלת פני שכינה באספקלריא המאירה.לכן מסבירה הגמרא את דברי רשב"י, שרק שנים המה הצדיקים הזוכים ליכנס בגן עדן ומגיעים עד לפני השכינה "בלא בר" והיינו שאינם צריכים להמתין לקבלת רשות מהמלאכים הממונים על שער גן עדן ליתן רשות ליכנס בפנים, מפני שהן מאוד חשובים לפני השכינה ואין מי שיעכב בעדם מלהכנס, אבל שאר הצדיקים אף שזוכים לראות פני שכינה, אבל צריכים להמתין לקבלת רשות מהמלאכים להכנס. וברבינו חננאל פירש ש"בר" הכוונה אלו שגם הם צדיקים וגם בנם צדיק, ורשב"י היה "עיילי בבר", כי גם בנו היה צדיק כמוהו. (סוכה מ"ה ע"ב, פרש"י ורבינו חננאל) "כשמזכירים את שם התנא רבי שמעון בר יוחאי, צריך לאחוז חיל ורעדה". (שפע חיים) "הצדיקים שהיו בעלי רוח הקודש כגון רשב"י וחבריו, הן במדריגה שלמעלה מן הזמן". (מאור עינים) זיכוך הגוף. הצדיקים במעשיהם מזככין את ישראל, רשב"י מזכך גופן של ישראל לעולם. (בית אהרן) רשב"י לכל. כתיב (איוב יט-כו) 'מבשרי' אחזה אלוקי, ראשי תיבות מ'תורת ר'בי ש'מעון ב'ן י'וחאי, כל מי שיש לו אמונה ברשב"י יש לו חיזוק בהשי"ת, וכשם שהשי"ת הוא ד' לכל, כך רשב"י הוא הרבי לכל אפילו לפחותים. (בית אהרן ) עיני כל אליך ישברו יש לומר על דרך מה שכתוב כשם שהשי"ת הוא ד' לכל כך רשב"י הוא לכל, לכן ישברו זהו אותיות "ורשבי" והיינו שרשב"י הוא כמו ד', וזה אליך - "ישברו". (תורת גד)

רשב"י משפיע אף להרחוקים

ביטל כמה גזירות

רשב"י פוקד עקרות

נשמת רשב"י

מסופר שרבי משה אריה פריינד, גאב"ד העדה החרדית, שמע מזקנו רבי אברהם פריינד, שרבנו רבי צבי הירש מזידיטשוב, הידוע כ"שר בית הזוהר", אמר על עצמו שיש לו נשמת רבי שמעון בר יוחאי".

(מלוקט מתוך הקונטרס "ציונים יקרים")