חיי מוהר"ן מענייני חנוכה

חיי מוהר"ן

שבת חנכה תקסג

ד (ד) כשאמר התורה ראיתי מנורת זהב בסימן ח' בשבת חנכה תקס"ג, ושם מדבר איך להפיל ולהשפיל הרשעים בחינת (תהלים קמז) "משפיל רשעים עדי ארץ" עין שם, ואז באותה העת הפיל והשפיל רשע אחד מפרסם שהיה בנעמרוב, שהיה לאנשי שלומנו יסורים ממנו, וספרו לפניו זכרונו לברכה. ואחר חנכה אחר שאמר התורה הנ"ל בשבת חנכה היה להרשע הנ"ל מפלה גדולה.

גם אז אמר הלצה כשתסעו וישאלו אתכם מה פעלתם תאמרו רוח וכו'. והאמת כן הוא שפעלנו רוח חיים, שקבלנו ממנו להשלים כל החסרונות כמבאר בהתורה הנ"ל. גם אחר אמירת התורה רקד הרבה כי באותה השנה רקד הרבה כמה פעמים:

רמה (ה) שמעתי מפיו הקדוש בימי חנכה תקס"ג ענה ואמר אני אילן נאה ונפלא מאד עם ענפים נפלאים מאד ולמטה אני מנח בארץ ממש:

רסג (כג) וכבר מבאר במקום אחר שבאותה השנה רקד רבנו זכרונו לברכה הרבה. הינו בשמיני-עצרת הנ"ל ובשבת חנכה בהסעדה שלישית אחר שאמר התורה הנוראה ראיתי מנורת זהב בלקוטי א' סימן ח', ובפורים, ואחר-כך בראש חדש ניסן היתה החתנה של בתו שרה ורקד הרבה עם בתו הכלה בהסעדה שלישית של השבת חתנה, אחר שאמר התורה הנוראה והוא כחתן יצא מחפתו (בלקוטי א' סימן מ"ט). כי בעת אמירת התורה התחיל בקול נפלא מאלו התבות והוא כחתן יצא מחפתו רק כשמסר לנו התורה הזאת בכתב-ידו הקדוש התחיל מפסוק לשמש שם אהל בהם כנדפס (בלקוטי א' סימן מ"ט הנ"ל) ואחר שאמר התורה הנ"ל רקד הרבה עם בתו אשרי עין ראתה זאת. ושמעתי מפיו הקדוש שאמר בעצמו בשנה הזאת רקדתי הרבה מחמת שנשמע אז שיוצאין גזרות (שקורין פונקטן) על ישראל, כי על-ידי רקודין והמחאות כף ממתיקין הדינים ומבטלין הגזרות כמבאר בהתורה ואלה המשפטים בסימן י' לקוטי א' שנאמר לענין זה כנרשם במקום אחר:

שבת חנכה תקסד

קלב בלקוטי [מוהר"ן] חלק ראשון סימן י"ד המתחלת תקעו וכו' להמשיך שלום זאת התורה אמר בשבת חנכה ואז באותו העת נפטר הרב החסיד המפרסם מורנו הרב רבי גדליהו זכר צדיק לברכה, אב-בית-דין דקהלת ליניץ ורמז באותה התורה הספד להרב הנ"ל כי הזכיר אז בתוך התורה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אין מספידין בחנכה' גם אמר אז שעכשו קשה לומר תורה, כי כשנסתלק צדיק קשה לומר תורה כי כל צדיק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה כי כל צדיק וצדיק יש לו חלק בהתורה, וכשנסתלק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה על-כן קשה אז לומר תורה:

מה שכתוב שם באות ד' על מאמר רבותינו, זכרונם לברכה (נדרים פא): 'מפני מה תלמידי-חכמים אין בניהם תלמידי-חכמים על שלא ברכו בתורה תחלה', שמעתי ממנו זכרונו לברכה, עוד בזה כי ההולדה נמשכת כפי המאכלים שאכל תחלה וכו' וצריך כל אדם לברך ולקדש את בחינת התחלה, דהינו מה שהוא תחלה וקדם לההולדה דהינו האכילה וכל עסקיו וכו', עד שימשיך ההולדה בקדשה ובטהרה כראוי וזהו: 'על שלא ברכו בתורה תחלה', שלא ברכו וקדשו בקדשת התורה את התחלה, דהינו מה שהוא תחלה וקדם לההולדה כנ"ל כי צריך לברך ולקדש את בחינת תחילת ההולדה הנ"ל בתורה ואז יהיה גם בנו תלמיד-חכם וכנזכר לעיל:

שבת חנכה תקסו

ז (ז) כשאמר התורה ויהי הם מריקים שקיהם בסימן י"ז בשבת חנכה תקס"ו.

באותה השנה נתגירו גרים הרבה מחמת שמצאו בספריהם הפך אמונתם, וזה הענין מבאר היטב שם באותה התורה הנ"ל מהיכן בא זאת שימצאו עכו"ם בספריהם הפך אמונתם וכו' עין שם.

ובאור הענין כפשוטו כי כבר נשמעו דברים כאלו מפי כמה גרים, ובפרט באותה השנה שאמר רבנו זכרונו לברכה המאמר הזה אז היו בעולם מעשיות הרבה כאלו שפתאם אחר שבת חנכה שאמר רבנו זכרונו לברכה אז המאמר הנ"ל, אז נתגיר פתאם כמר אחד מכפר. והוא היה אחר-כך אצלו זכרונו לברכה וספר לפניו שמצא בדבריהם הפך אמונתם. וכן אשה אחת עם בניה נתגירו אז, וספרה שבני משפחתה נתגירו גם-כן מחמת שמצאו מבאר בספריהם הפך אמונתם וכן היה כמה פעמים.

גם מהגר צדק [פאטאצקי] שהיה בדורות הקודמים הסמוכים שהוא מפרסם מאד, מספרים ממנו גם-כן שנתגיר מחמת שמצא בספריהם הפך אמונתם. גם אנכי דברתי עם גר אחד וספר לי מעין הנ"ל שמצא בספריהם הפך אמונתם.

ועל-פי המאמר הנ"ל מבאר סוד הענין היטב והבן מאד ובימים ההם שאמר רבנו זכרונו לברכה התורה הנ"ל אז נתגירו גרים הרבה מאד בעולם:

שבת חנכה תקסז

כא (כא) בעת שאמר התורה מישרא דסכינא בסימן ל' בשבת חנכה תקס"ז בסעדה השלישית של שבת.

והתחיל התורה על פסוק ויהי מקץ ולא גמר לגלות פרוש הפסוק איך שיכה תורה הזאת לפסוק הנ"ל. ובמוצאי שבת אחר הבדלה דבר עמנו ואמר שאם היה רוצה לסים התורה על פסוק הנ"ל היה צריך לומר עוד הפעם תורה כמו זו שאמר.

ואחר-כך אמר אני דומה עכשו כמו מי שפוסקין עליו להכותו בארבע רוחות העיר ולא הבינו דבריו כלל. כעת נזכרתי שמרמז קצת בהתורה הנ"ל. כי מבאר שם שצריכין לחתך המלכות שהיא בחינת דל"ת מארבע מלכיות דסטרא-אחרא, בחינת חתכו לארבעה. ואפשר רמז קצת בדבריו זכרונו לברכה לענין שצריך לסבל יסורים ארבע פעמים בשביל לחתך הדל"ת הנ"ל מבין הארבע מלכיות וכו':

שבת חנכה תקסה

עה (טז) שיך להאלף-בית החדש אות ד' דעת סימן א' המתחיל דע כי לכל העולמות ולכל נברא יש קומה מיחדת למשל מין האריה וכו' וההבדלים כלם הם רמוזים בתמונת האותיות בצרופיהם והזוכה להבין את התורה וכו'. נראה לי שזה ענין השיחה ששמעתי מפיו הקדוש קדם שבת חנכה תקס"ה מענין הבריות של העולם שכל התמונות והצורות של כל בני אדם כלם נכללים בתבת אדם הנאמר בתורה נעשה אדם, כי בזה התבה אדם שאמר השם יתברך נעשה אדם, בתבה זו נכללים כל מיני התמונות של כל בני אדם שבעולם. וכן בתבת בהמה וחיה הנאמר במעשה בראשית, בזה התבה גם-כן נכלל כל התמונות של כל בהמה וחיה, וכן שאר הנבראים והאריך בשיחה זו ואמר אז שיש חכמות אפלו בזה העולם שיכולין לחיות בהם לבד בלי שום אכילה ושתיה. והאריך בשיחה זו הרבה ולא זכינו לכתבה:

שבת חנכה תקסט

עט (כ) התורה ימי חנכה הם ימי הודאה בחינת תודה וכו' בלקוטי תנינא בסימן ב. זאת התורה אמר בשבת חנכה ובאותה שנה בא מלמברג, ולפי עניות דעתי המשיך בזה בחינת תקון קרבן תודה שהיה צריך להביא על שחזר משם בשלום לביתו. כי זה ישועה גדולה ונפלאה מאד לנו ולכל ישראל, כי אם היה נשאר שם בלמברג אפשר האור היה מסתלק לגמרי חס ושלום ולא היינו שומעין כל הנוראות שהיה מגלה לנו אחר-כך בתורותיו ושיחותיו שאמר אחר-כך. בפרט המעשיות, שעקר המעשיות הגדולות גלה לנו אחר-כך, בפרט המעשה של השבעה בעטלירס. ובודאי ראוי להביא קרבן תודה על ישועה כזאת.

גם כמה פעמים אחר שבא מלמברג שמענו ממנו זכרונו לברכה שנתן שבח והודיה גדולה להשם יתברך על שחזר משם. ובעת הטיול בכל עת שבא על איזה מקום שהיה שם מכבר קדם שנסע לשם היה אומר שראוי לשבח להשם יתברך על שחזר והביאני לכאן לחזר ולהיות באלו המקומות, כי הייתי סבור שחס ושלום לא אשוב לראותם עוד:

קכד (כא) בשבת חנכה תקס"ט, שהיה סמוך לביאתו מלמברג, כי בקיץ תקס"ח העבר בא מלמברג לביתו ואז באותו החנכה אמר התורה המתחלת ימי חנכה הם ימי הודאה בלקוטי תנינא סימן ב'. ואז צוה לזמר על השלחן (תהלים קכ"ד): "שיר המעלות לדוד לולי יהוה שהיה לנו". וזמרו לפניו זה המזמור בליל שבת כמה פעמים אין מספר. וגם פעם אחת בהיותו יושב במעדוועדיווקע היה מזמר גם-כן המזמור לולי השם כמה פעמים, ואחר-כך הפך פניו אל העולם ואמר עדין אין אתם נחשבים מאנשים שלי כי יהיה עת שכל העולם כלו יעמדו עלי ויחלקו כלם עלי, ואז מי שיתחזק ויהיה נשאר אצלי זה יהיה נחשב מהאנשים שלי באמת. (אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים כי רבים קמו עליו ועלינו ולולי השם שהיה לנו וכו'):

פה (ה) תקס"ט א' דחנכה אחר הדלקת נר חנכה בלילה אורח נכנס לבעל הבית. ושאל לבעל-הבית מאין פרנסתך. והשיב לו אין לי פרנסה קבועה בביתי רק מחיתי מן העולם. ושאל לו מה אתה לומד והשיב לו.

והיו משיחים יחד. עד שנכנסו בתוך שיחת דברים היוצאים מן הלב, והתחיל הבעל הבית להשתוקק ולהתגעגע מאד איך משיגים ומגיעים לאיזה דבר מעלה שבקדשה. אמר לו האורח אני אלמד עמך ותמה הבעל הבית והתחיל לחשב אולי אינו בן אדם כלל. אך חזר וראה שהוא מדבר עמו כדרך בני אדם.

אך תכף נתחזק האמונה אצלו להאמין בו. והתחיל תכף לקראו רבי, ואמר לו קדם כל אני מבקש ללמד מכם איך להתנהג בכבודכם ואין צריך לומר שאפגם ממש בכבודכם חס ושלום רק אף-על-פי-כן בן אדם קשה לו להזהר לגמרי כראוי, על-כן אני רוצה שתלמדוני איך לנהג בכבודכם. והשיב לו כעת אין לי פנאי, בעת אחר אבוא אצלך ואלמדך זאת, וכעת אני צריך לילך מכאן.

ואמר לו גם על זה אני צריך ללמד מכם כמה אני צריך ללוות אתכם, ואמר לו עד אחר הפתח והתחיל לחשב איך אצא עמו כי כעת אני עמו בין הבריות ואם אצא עמו לבדו מי יודע מי הוא ושאל לו ואמר לו יש לי פחד לצאת עמכם השיב לו אם אני יכול כזאת ללמד עמך. גם עתה אם ארצה לעשות לך איזה דבר מי ימחה בידי. ויצא עמו מן הפתח.

ואזי תכף חטף אותו והתחיל לפרח עמו, והיה קר לו ולקח מלבוש ונתן לו, ואמר לו קח זה המלבוש וייטב לך ויהיה לך אכילה ושתיה וכל טוב ותשב בביתך ופרח עמו.

בתוך כך הסתכל והנה הוא בביתו. ולא היה מאמין בעצמו שהוא בביתו, אך הסתכל והנה הוא מדבר עם בני אדם ואוכל ושותה כדרך העולם, בתוך כך חזר והסתכל והנה הוא פורח כבתחלה, חזר והסתכל והנה הוא בביתו, חזר והסתכל והנה הוא פורח, וכן היה מתנהג זמן רב.

אחר-כך הוריד אותו בין שני הרים בגיא ומצא שם ספר והיו בו צרופי אותיות אז"ח הוא ד' וכו'' והיה מציר בהספר כלים ובתוך הכלים היו אותיות. גם היה בתוך הכלים אותיות של הכלים שיכולין לעשות על ידם אלו הכלים והיה לו חשק מאד ללמד את הספר.

בתוך כך הסתכל והנה הוא בביתו, חזר והסתכל והנה הוא שם, והתישב עצמו לעלות אל ההר אולי ימצא שם איזה ישוב.

וכשבא אל ההר ראה עומד שם אילן של זהב עם ענפים של זהב ועל הענפים תלויים כלים כמו אלו הכלים המצירין בספר, ובתוך הכלים היו כלים שעל ידם עושים אלו הכלים. והיה חפץ לקח משם הכלים ולא היה יכול, מחמת שהיו נסבכים שם על הענפים שהיו בעקמימיות. בתוך כך הסתכל והנה הוא בביתו.

והיה לו פליאה גדולה מה זאת שהוא פעם בכאן ופעם שם. והיה חפץ לספר זאת לבני אדם אך איך מספרין פליאה כזו לבני אדם מה שאין ראוי להאמין. בתוך כך הסתכל מן החלון וראה את האורח הנ"ל והתחיל לבקש אותו מאד שיבוא אצלו, ואמר לו אין לי פנאי כי אני הולך אצלך.

אמר לו זה בעצמו נפלאת בעיני הרי, אני כאן ומה זה שאתם הולכים אצלי. השיב לו בשעה שנתרצית לילך עמי ללוות אותי מן הפתח אז לקחתי ממך הנשמה ונתתי לה לבוש מן הגן-עדן התחתון והנפש רוח נשאר אצלך. ועל-כן כשאתה מדבק מחשבתך לשם אתה שם ואתה ממשיך הארה ממנו אליך, וכשאתה חוזר לכאן אתה כאן.

ואיני יודע מאיזה עולם הוא, מעולם טוב הוא בודאי ועדין לא נגמר ולא נסתים:

שבת חנכה תקע

פ (כא) מה שנאמר שם בסוף על פסוק ויהי מקץ על-פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה על בר בי רב דחד יומא. זה נתגלגל על-ידי איש אחד מבני הנעורים שנסע אליו על שבת חנכה מברסלב ונתעכב בנעמרוב ולא בא על אותו שבת, ואחר שבת בא לכאן ורבנו זכרונו לברכה בעת שאמר התורה ימי חנכה הנ"ל לא סים לפרש המקרא ויהי מקץ על-פי התורה הנ"ל עד שבא האיש הנ"ל אחר שבת, אז התחיל לפרש המקרא הנ"ל על-פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה מענין בר בי רב דחד יומא. והיה מענינו, כי זה האיש היה ממש בר בי רב דחד יומא, כי בשבת לא היה אצלו רק אחר-כך בחל יום אחד לבד. וראינו נפלאות השם שעל ידו דיקא נאמרו דברים אלו, שיש להם שיכות אליו. והם מרמזים במקרא הנ"ל ואי אפשר לבאר מה שיש בלבי על-זה. כי כל דבריו היו במשקל גדול ונפלא כמבאר במקום אחר.

וגם אז ראיתי זאת כי מקדם בשבת לא גלה כלל על המקרא ויהי מקץ, כי התגלות התורה היא כפי הנפשות שנמצא אז לפניו (כמבאר בהתורה אשרי בלקוטי א' בסימן י"ג. וכן בהתורה תשעה תקונים סימן כ' בלקוטי א). ואחר כך כשבא האיש הנ"ל אז גלה פרוש התחלת המקרא על-פי התורה הנ"ל, הינו ויהי מקץ וכו' כמבאר במקומו עין שם. אבל שאר המקרא לא סים לפרש. ואנכי הפצרתי מאד אותו שיפרש לנו השאר ולא רצה בשום אפן. ואז ראיתי איך כל דבור ודבור יוצא במשקל כפי הנפשות וכסופין וכו'.

גם מה שמבאר שם על הארבעה דברים שהראה רבי אליעזר שהם חרוב יוכיח וכו', גם התגלות אלו הדברים לא גלה בשעת אמירת התורה רק בדרך כלל, אבל לא בארם בפרוש כמו שמפרש עתה, עד שבא אחיו רבי יחיאל זכרונו לברכה עם עוד אנשים שנסעו גם-כן על אותו שבת ונתעכבו גם-כן, ואחר-כך כשבאו, אז דיקא גלה ענין הנ"ל. ובאר הארבעה דברים הנ"ל על-פי התורה הנ"ל בפרוש כנ"ל:

שיחות הר"ן קצח

שנת תק"ע בחרף אחר חנוכה בעת שבאתי מברדיטשוב (שפו) אמר לי שיש לו מעשה לספר. ואמר שהמעשה הזאת שרוצה לספר לא ספרו אותה כי אם פעם אחד לפני בית ראשון וגם הנביאים לא ידעו הסוד שלה, כי אם הנביא שספר אותה ומי שספר אותה לפניו. והוא חדוש גדול. והגם שכבר ספרו אותה כנ"ל, אף על פי כן הוא חדוש גמור, הינו דבר חדש לגמרי. כי בודאי מאז עד עתה נעשה מה שנעשה. ואז ספרו אותה כמו שהיה ראוי אז, ועתה צריכין לספרה כמו שראוי עתה (ולא זכינו לשמעה):

ועל ידי המעשה שוב אינו קשה לי כלל בעניננו. כי מתחלה היה קשה לי קצת מפני מה יהיה כך, דהינו שאין לנו שום חשיבות בעולם וכו'. אבל עכשו, על פי המעשה הנ"ל שוב אינו קשה לי כלל:

וכבר היה מוכן לספר מעשה זו, אך אף על פי כן נתגלגל הדבר ולא זכינו לשמעה. אחר כך בסמוך ספר המעשה של הבעל תפלה הנדפס ב"ספורי מעשיות" ואמר שאין זאת המעשה הנ"ל. ואמר שהמעשה הנ"ל שרצה לספר הוא יפה עוד יותר ממעשה זאת של הבעל תפלה הנפלאה והנוראה מאד. אשרי מי שיזכה לשמעה לעתיד: