תשעה באב - ספר התודעה - קדושת המקדש בחרבנו

ספר התודעה

קדושת המקדש בחרבנו:

אמרו חכמים, קדושה ראשונה שנתקדשה ארץ ישראל בימי יהושע - קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, וכשעלה נבוזראדן והחריבה, בטלה קדושתה; אבל קדושה אחרונה שנתקדשה בימי עזרא - קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, וגם עתה קדושת הארץ קימת, וכל שכן קדושת הר הבית שלא בטלה:
וכן כתב הרמב"ם ז"ל: 'אף על פי שהמקדש היום חרב בעוונותינו, חיב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבנינו. לא יכנס אלא למקום שמותר להכנס לשם, ולא ישב בעזרה, ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח, שנאמר (ויקרא יט): את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו - מה שמירת שבת לעולם, אף מורא מקדש לעולם, שאף על פי שחרב, בקדושתו עומד':
וכתב ה'חתם סופר' בטעם דבר זה, למה קדושה ראשונה בטלה ואחרונה לא בטלה, לפי שכשכבש נבוכדנאצר את ארץ ישראל, על פי נביא כבש, שהנביא קרא להם בגרון שיבואו לכבשה ולכך היה להם קנין בא"י ובטלה ממנה קדושתה. אבל מה שכבשו הרומיים את א"י מישראל לא על פי נביא היה, לא נתנה להם רשות לכבוש ולא נשלחו מאת הקדוש ברוך הוא ולפיכך לא קנו את הארץ בכיבושיהם ונשארה החזקה שהחזיקנו בה כורש, קימת כמו שהיתה, ולכך גם קדושת הארץ לא בטלה:
כך אמרו חכמים: כל זמן שבית המקדש קים, היתה שכינה שרויה בתוכו, וכיון שגרמו העוונות ונחרב בית המקדש, סלק הקב"ה שכינתו לשמים, שנאמר (תהלים יא): ה' בשמים כסאו. אמר רבי אלעזר בן פדת - בין חרב ובין שאינו חרב, שכינה לא זזה ממקומה שנאמר (מלכים - א ט): והיו עיני ולבי שם כל הימים: