תשעה באב - ספר התודעה - חורבן הבית

ספר התודעה

פרק שלשים ושלשה

חורבן בית ראשון וחרבן ובית שני:
חרבן בית המקדש הראשון, בימי צדקיהו המלך היה, בשנת ג' אלפים של"ח. חרבן שני - בימי ר' יוחנן בן זכאי בשנת שלשת אלפים תתכ"ח; ושניהם בתשעה באב היו:
כתיב (מלכים - ב כה): וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶצַּאר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וגו', וכתיב (ירמיה נב): וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלִָם וגו', ותניא: אי אפשר לומר בשבעה - שהרי כבר נאמר בֶּעָשׂוֹר, ואי אפשר לומר בעשור - שהרי כבר נאמר בְּשִׁבְעָה, הא כיצד? בשבעה נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני ותשיעי, סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו, שנאמר (שם ו): אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב:
והיינו דאמר רבי יוחנן, אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף: תניא: מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חיָּב. אמרו: כשחרב בית המקדש בראשונה - אותו היום תשעה באב היה, ומוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית היתה, ומשמרתו של יהויריב היתה, והלויים היו אומרים שירה ועומדים על דוכנם. ומה שירה היו אומרים - וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם (תהלים צד - דרך קינה היו אומרים מזמור זה ולא היה זה שיר של יום שאומרים על הקרבן, שאין זה שיר של יום ראשון בשבת) ולא הספיקו לומר יַצְמִיתֵם ה' אֱלֹקֵינוּ - עד שבאו נכרים וכבשום:
כשנבנה בית המקדש, נבנה בשירים ובזמרים - מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד (תהלים ל), וכשנחרב, אף הוא בזמרים - מִזְמוֹר לְאָסָף, אֱלֹקִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ (שם עט):
תנו רבנן, משחרב הבית בראשונה, נתקבצו כתות כתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידם ועלו לגג ההיכל, ואמרו לפניו: רבונו של עולם, הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים, יהיו מפתחות מסורות לך - וזרקום כלפי מעלה; ויצתה כעין פיסת יד וקבלתם מהם, והם קפצו ונפלו לתוך האוּר. ועליהם קונן ישעיהו הנביא (ישעיה כב): מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן, מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת, תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה, עִיר הוֹמִיָּה, קִרְיָה עַלִּיזָה, חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה: