ספר המידות - ערך תשובה

א. התענית מועיל לכל דבר:

ב. מי שהוא ערום ממעשים טובים, אינו יכול להפריש אחרים מרשעתם:

ג. התענית קשה מחרב:

ד. התשובה ראוי, שתהיה באותו דבר עצמו:

ה. כשאדם חושב: כך וכך אעשה; כך וכך תעלה בידי, על ידי זה אין מחשבתו נתקים:

ו. גלות מכפרת על הכל:

ז. מי שדעתו שפלה, כאלו הקריב כל הקרבנות:

ח. כל המתודה, יש לו חלק לעולם הבא:

ט. המלמד את בן חברו תורה, כאלו עשאו וכאלו עשאו לדברי תורה וכאלו עשאו לעצמו:

י. רב פפא יתיב בתעניתא, על שקרא לתלמיד חכם בלשון גנאי:

יא. ישמר אדם את פיו מלומר: אעשה העברה הזאת אפלו בדרך ליצנות, כי דבורו מכריח אותו למעשה:

יב. כל הבוכה בלילה, קולו נשמע, וכוכבים ומזלות בוכין עמו:

יג. חיבי כריתות שלקו, נפטרו מידי כריתתן:

יד. כשבא צער לעולם, יחשב שבשביל חטאו בא זאת הצרה:

טו. המלבושין שעושין לצדיק, כל מלבוש יש לו סגולה בפני עצמו לכפר:

טז. כיון שנשא אדם אשה, עוונותיו מתפקקין:

יז. כשרואה או ששמע איזה יסורין, שבא על גוי, יהרהר בתשובה:

יח. הדר בארץ ישראל, שרוי בלא עוון:

יט. יש להקל אפן התשובה על החוטאים:

כ. העוון מכחיש כחו של אדם:

כא. כשבאין שני מצוות לידך, תעשה זאת המצוה שיש בה כפית היצר יותר:

כב. צריכין להתענות, כשמצערין את הצדיק:

כג. צער הלב הוא קרוב להוריד דמעות:

כד. המחזיר בני אדם, בתשובה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, והקדוש ברוך הוא מבטל הגזרה בשבילו:

כה. חלישות דעתו של האדם הוא גדולה מתענית:

כו. העושה דבר עברה ומתחרט בה, מוחלין לו על כל עוונותיו:

כז. הנושא ונותן באמונה, מוחלין לו על כל עוונותיו:

כח. תחלת המחשבה עוזרת לאדם לאמצע וסוף המעשה, שיומשך בקדושה, ואם לא חשב בקדושה בתחלה, אז יארע תקלה באמצע ובסוף:

כט. שולחן בהכנסת אורחים מכפרת:

ל. הגדולה מכפרת:

לא. לפעמים כשמתחיל לעשות תשובה, באין לו יסורין, זה מפני ששהה מלעשות תשובה:

לב. על ידי אנחה שנאנח, נעשה בריה חדשה:

לג. על ידי אהבת צדיקים יכולין הצדיקים להחזיר את העם בתשובה:

לד. מי שמחזיר את העם בתשובה, בזכותו אין פחד ומחלקת בעולם:

לה. מי שעוזר ליתומים, על ידי זה משבר כחם של האומות ועל ידי שבירתן, רשעי ישראל חוזרין בתשובה:

לו. מי שמחזיר בני אדם בתשובה, נצול מבית האסורים:

לז. גם הוא מכובד בעיני השם:

לח. גם זוכה להיות מפורסם בין האומות:

לט. מי שדרכו תמיד להחזיר בני אדם בתשובה, בזכותו מבטל מחשבות זרות מגדולי הדור:

מ. מי שמחזיר רשעים בתשובה, יזכה לשמירת שבת:

מא. גם אינו נזוק מנחש:

מב. כשתלמד את בן רשע דרך טוב, על ידי זה תוכל לבטל גזרות:

מג. על ידי שקר מחזיק ידי רשעים:

מד. מי שעושה תשובה בכל לב, הקדוש ברוך הוא נותן לו לב לדעת אותו:

מה. על ידי שמיעת קול שופר מאדם כשר היצר הרע נשבר, ונתעורר תשובה בעולם:

מו. מי שרוצה לשוב, יזהר מלהיות בעל חוב:

מז. מי שאוהב את הצדיקים, יכול להחזיר את בני אדם בתשובה:

מח. מי שמתודה, הקדוש ברוך הוא אוהב אותו אהבת נדבה ומשיב ממנו חרון אפו:

מט. האומות הם קרובי תשובה:

נ. למוד התורה היא מכפרת:

נא. מי שהוא במדרגה גדולה, יכול להשיג שלמותו במעוט פעולות:

נב. כשאיזה צער בא עליך, תפשפש במעשיך:

נג. מי שרוצה לעשות מעשים טובים ויש לו מניעות, הקדוש ברוך הוא משלם לו שכר כאלו עשה, ומי שאינו עושה לפי יכלתו, אזי מקבל ענש על זה:

נד. מי שמזכה את הרבים, נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית:

נה. אין ערך למצוה שעושה אדם לעצמו לבד, אפלו שתהיה רבה; למצוה שתמשך ממנה זכות לרבים, אפלו שתהיה קטנה:

נו. הפרנסה והשונאים והחולאת ורבוי העשר הן המונעין לאדם מהגיע אל השלמות והתכלית:

נז. כשאתה עושה איזה הזק, זה הסימן שיצר הרע שולט עליך:

נח. מי שמסית את חברו מדרך הטוב, שרפה בא עליו:

נט. מי שאינו יכול לבכות, הסגולה שישב במקום, ששופכים שם שני נהרות ביחד:

ס. מי שמחזיר את בני אדם בתשובה, זוכה לחכמה:

סא. על ידי העצלות נדמה לאדם, שנסתר ממנו דרך התשובה:

סב. מי שמגלה סודותיו, אזי קשה לדבר הזה להתקים:

סג. מי שבוש על עוונותיו, הקדוש ברוך הוא עושה עמו צדקה:

סד. התענית שהוא בלא דעת אינו תענית:

סה. משעה שאדם חושב לעשות תשובה, אזי מקבלין תפלתו, אף על פי שלא עשה עדין:

סו. כשתרצה לעשות תשובה, תבקש מהצדיק, שהוא יכניס אותך לפני השם יתברך:

סז. על ידי חסד ואמת יכופר עוון:

סח. על ידי שתבקש מהשם יתברך, שיתן לך אהבה, על ידי זה יכסה הקדוש ברוך הוא פשעיך:

סט. מי שמתודה על עוונותיו, יזכה שלא יצטרך למכר מנחלת אבותיו:

ע. כשאתה מוכיח אותם, שלא תקנו חטאת נעורים, תכלל את עצמך עמהם, ועל ידי זה יקבלו ממך:

עא. עקר תקון פגם עוונותיו - על ידי הכנעה:

עב. צריך אדם להוכיח את עצמו בכל בקר:

עג. העבדות שאדם עובד את השם בבחרותו כל יום, ערכו יקר משנים רבות של עבודה לעת זקנתו:

עד. אי אפשר שידע אדם בחייו, אם נתקבל תשובתו:

עה. מה שאנו רואים, שמי שמתחיל לעבד את ה', יסורין באין עליו, זה מחמת שהתחיל מתוך יראה של צדק:

עו. המתחיל לעבד את ה', הקדוש ברוך הוא אומר לו: יודע אני, שחפצך ורצונך לעבד אותי, אבל מה הוא הבטוחות שמא למחר תעזב אותי, אם כן איך אקרב אותך בשביל הרצון שרצית, ואיך אגלה לך תכף דברים נסתרים, אלא כן תעשה: בתחלה אהב אותי כך ותעשה מצוותי, אף על פי שאין אתה יודע השכל של המצוה, ועבד אותי פשוט בלא חכמות, וכשתעבד אותי כמה זמנים, אזי אאמין לך ואגלה לך טעם ושכל של כל דבר ודבר ואקרב אותך בכל מיני התקרבות, כי הזמן הרב שעבדת אותי מקדם הוא בטוחות, שלא תעזב אותי [הן אמת]:

עז. בזה יודע האדם, שבאמת הוא רוצה לעבד, כשאינו רוצה בפרסומו:

עח. מי שאינו יודע דרך השם, יקטין את עצמו:

עט. על ידי תפלה שהיא בשועה ימחל לך הקדוש ברוך הוא:

פ. על ידי שקרים אין אדם יכול להיטיב מעשיו:

פא. מי שאינו יכול לבטל את היצר הרע על ידי המשכת אותו לבית המדרש, ידע שעדין ברשעתו קים:

פב. הקדוש ברוך הוא חפץ במצוות, שעושה בהם גם רצון הבריות, יותר מבמצוות שבין אדם לקונו:

פג. מוטב לאדם לקים המצוה כפי האפשר, מלהניח לגמרי:

פד. תקון הגוף קדם תקון הנפש:

פה. הבוכה ומתאבל על אדם כשר, מוחלין לו על כל עוונותיו:

פו. מצוה להחזיר [להזהיר] את בני אדם על כל דבר פשע, ואם אתה ירא, שלא ישמע לך תאמר דבריך בשם צדיק אחר, כדי שישמעו אותך:

פז. כל האומר "ויכולו" בכונה ומתפלל בכונה, מלאכי השרת מבקשין מהשם יתברך שיכפר לו:

פח. העונה "אמן יהא שמה רבא" בכל כחו, אפלו יש בו שמץ של עבודה זרה, מוחלין לו:

פט. אלו אין רואין פני גיהנם: דקדוקי עניות וחולי מעים ומי שיש לו נושים ועל מלכות:

צ. התחזק במצוות יותר ממה שהיכלת בידך:

צא. הפסד ממון מכפר על גופו:

צב. הצמאון הוא תקון דברים בטלים:

צג. התשובה מביאה רפואה לעולם:

צד. תשובה מיראה - זדונות נעשין כשגגות, ומאהבה - נעשין כזכויות:

צה. תשובה מקרבת את הגאולה ומארכת ימיו ושנותיו של אדם:

צו. על ידי תשובת יחיד מוחלין לו ולכל העולם כולו:

צז. הקדוש ברוך הוא נתפיס על ידי ודוי, ודומה כאלו בנה מזבח והקריב קרבן:

צח. מי שמעביר על מדותיו, מעבירין לו על כל פשעיו:

צט. התורה וגמילות חסדים מכפרין:

ק. צעקה ובכיה בלילה יותר נשמעת לרחם:

קא. בעל תשובה יתפלל על הגשם, ועל ידי זה מכפרין לו על עוונותיו:

קב. כשישראל מתענין, אין נענין, עד שיהיו עם רשעים באגודה:

קג. הדרך שיבור לו האדם, שיאהב את התוכחות ויחזיק באמונה יתרה: