"וצדיק באמונתו יחיה" - חלק ראשון והוא ספר לקוטי עצות: בו כלולים כל העצות הקדושות, עצות נפלאות ודרכים ישרים, עצות ה' אשר לעולם יעמודו, לעורר ולהקיץ לחזק ולקרב את כל אדם מכל מקום שהוא, להנטותו לתחיה, להחלימו, לרפאו ולהחיותו לחיים אמיתיים ונצחיים, לשום לו שארית נצחים:
דברי אלהים חיים הנובעים ויוצאים ממעין היוצא מבית ה', ממעיני הישועה, מתורתו הגנוזה והצפונה של סבא דסבין, אוצר יראת השם, נחל נובע מקור חכמה, ראש בני ישראל, רבינו נחמן מברסלב זיע"א, אשר ערך וסידר כשולחן ערוך מספרו הגדול "לקוטי מוהר"ן", תלמידו המובהק, נאמן ביתו מורנו הרב רבי נתן זצוק"ל.

א) צריך כל אחד לכון בתפלתו שיקשר עצמו לצדיקים שבדור כי רק הם יודעים להעלות כל תפלה ותפלה למקום הצריך לה וכו' (ועי' תפלה אות ד. ליקו"מ ב).

ב) מי שרוצה לילך בדרך הקדש צריך לשבר כל המדות רעות שנמשכין מהד' יסודות כמובא. ויספר לפני התלמיד חכם כל לבו הינו ודוי דברים. והתלמיד חכם יפרש ויברר לו דרך לפי שרש נשמתו (שם ד).

ג) ויש שלש בחינות בהתקרבות לצדיקים שעל ידי שלש בחינות אלו נתתקן הכל ואלו הם: הבחינה הראשונה, כשרואה את הצדיק על ידי זה מבטל המדות רעות הנמשכין משני היסודות דומם צומח, הינו עצלות ותולדותיהן ותאוות רעות (שם).

ד) הבחינה השניה, הצדקה שנותן לתלמיד חכם שעל ידי זה נצול ממדות רעות של שני יסודות חי מדבר, שהן דברים בטלים ולשון הרע וגאוה ותולדותיהן (שם).

ה) הבחינה השלישית, כשמתודה ודוי דברים לפני התלמיד חכם, שעל ידי זה התלמיד חכם מדריך אותו בדרך ישר כפי שרש נשמתו. וזה העקר כי אז נצול מהכל (שם).

ו) בכל פעם שבא אצל התלמיד חכם יספר לפניו כל לבו, ועל ידי זה אתה נכלל באין סוף. ועל ידי זה יזכה לידע שכל מארעותיו הם לטובתו ויברך על הכל הטוב והמטיב וזאת הבחינה היא מעין עולם הבא (שם).

ז) על-ידי ודוי דברים לפני התלמיד חכם מוחלין לו כל עוונותיו (שם).

ח) מי שרוצה לחוס על חייו צריך להתגבר שלא ישמע וישגיח כלל על המריבות שבין הצדיקים השלמים רק להאמין בכלם. ואדרבא כששומע המריבות שבין הצדיקים יקח לעצמו מוסר ויסתכל על עצמו היכן הוא בעולם. כי בזה מוכיחין אותו על שפגם בטפי מחו כי אלו לא נפגם מחו לא היה שומע המריבות שבין הצדיקים ולא היה נכנס בלבו שום קשיא עליהם כלל, ועקר המריבה היא רק בשבילו, הינו בשביל זה בעצמו הנ"ל, כדי שיבין ויזכר על ידי המריבה שבין הצדיקים היכן הוא בעולם, שרוצים לגרשו מן החיים האמתיים שהם הצדיקים אמתיים על ידי המריבה הזאת, מחמת שפגם בטפי מחו שעליו נאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים. ומי שהוא כסיל ואינו מבין את זאת באמת נתרחק על ידי זה ואובד את עולמו. אבל מי שרוצה לחוס על עצמו באמת אדרבא על ידי זה דיקא נתעורר ומזכיר את עצמו היכן הוא בעולם כנ"ל. ומבין שזהו הנסיון שלו וצריך לעמד בזה הנסיון שלא ישמע ולא יסתכל על המריבה הזאת, ונתקרב דיקא על ידי זה לצדיקים אמתיים שעל ידי זה עקר תקונו לנצח. כי עקר המריבה שבין הצדיקים הוא בשביל זה דיקא בשביל נסיון זה שיתרחק המתרחק. כי ראוי לרחקו מחמת שפגם בטפי מחו. ואם ירצה לעמד בנסיון זה להבין מזה בעצמו גדל פגמו ולא יסתכל על זה, יתקרב על ידי זה דיקא כי מחמת שפגם כל כך אי אפשר לו להתקרב כי אם על ידי נסיון זה דיקא והבן. כי באמת השם יתברך חפץ חסד הוא ורוצה לקרב המרחקים אף על פי שאין ראויים לקרבם אבל אין יכולים להתקרב כי אם על ידי נסיון זה כנ"ל (שם ה).

ט) על-ידי התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם, על ידי זה נחקק בו אמת ועל ידי זה זוכה לאמונה ותפלה וארץ ישראל ונסים ועל ידי זה תבוא הגאלה (שם ז).

י) קדם שמקרב להצדיק אזי הוא בבחינת השמן לב וכו' הינו שלבו אטום ואזניו סתומים ועיניו עורים מלראות האמת ולהתעורר לתשובה. אבל כשמדבק עצמו לצדיקים ומקבל מהם עצות, אזי נפתח לבבו ועיניו ואזניו ורואה ושומע ומבין האמת וזוכה לתשובה (שם).

יא) כל החסרונות שיש לאדם, הן בפרנסה הן בבריאות הגוף וכו' כלם אי אפשר להשלימם ולמלאותם כי אם על ידי הצדיק והרב האמת שנלוה אליו. כי שלמות החסרונות הוא על ידי אנחה וגנוחי שמתאנח על החסרון. כי האנחה של איש הישראלי יקרה מאד כי על ידה ממשיכין הרוח חיים להשלים החסרון שמתאנח עליו. אבל זה הרוח חיים להשלים החסרון מקבלין רק מהצדיק שדבוק בהתורה ששם הרוח חיים (שם ח).

יב) המתנגדים והרשעים החולקים על הצדיקים אמתיים, הם מקבלין הרוח חיים שלהם מהרב דקלפה כי יש רב דקלפה וסטרא אחרא כנגד הרב דקדשה כי את זה לעמת זה עשה אלקים. ועל כן הם גדולים בשעתן כי הרוח חיים הנמשך מהרב דקלפה היא בחינת רוח סערה שהוא גדול בשעתיה, אבל הוא רק לפי שעה ולבסוף כלה ונאבד ומסער גופיה ונשמתיה של הנאחזים בו. ועל-כן הם בחייהם קרויים מתים כי אין להם רוח חיים האמתי דקדשה שנמשך על ידי צדיקי אמת דיקא כנ"ל (שם).

יג) הצדיק שומע כל האנחות של הדבוקים בו כי ממנו תוצאות חיים לכל אחד (שם).

יד) הצדיקים אמתיים מכפרים עוונות, כמו שנאמר: "ואיש חכם יכפרנה" (שם).

טו) כל אדם צריך להעלות תפלתו דרך שער השיך לשבטו וצריך זכות גדול שיזכה לזה. על כן צריך כל אחד לקשר את תפלתו לצדיק הדור, כי הוא יודע לכון השערים ולהעלות כל תפלה ותפלה לשער השיך לה (שם ט).

טז) צדיקי אמת הם מעלין את התפלה בעליות גדולות עד שמגלין אלהותו ומלכותו יתברך לכל באי עולם אפלו להרחוקים מאד מאד שהם הרשעים והעובדי כוכבים ומזלות שזה עקר גדלתו של הקדוש ברוך הוא. כי עקר גדלתו של הקדוש ברוך הוא שגם הרחוקים מאד ואפלו העובדי כוכבים ומזלות ידעו שיש אלקים שליט ומושל. על כן מי שיש לו חולה או איזה צער בתוך ביתו, ילך לצדיקים שיבקשו עליו רחמים ובזה עושה נחת רוח גדול להשם יתברך, כי הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים, כי עקר התפלה אינם יודעים כי אם הצדיקים (שם י).

יז) על-ידי התקרבות לצדיקים מבטלין הגאוה שהיא עבודה זרה וזוכין לאמונה שלמה ולבחינת רוח הקדש ועל ידי זה זוכין לשמחה גדולה עד שבאים להמחאת כף ורקודין דקדשה, שעל ידי זה ממתיקין דינים וזוכין לחכמה וחיים ואריכות ימים ולהשגת התורה, בנגלה ובנסתר (שם).

יח) זה שהלמדן דובר רעות על הצדיק הוא מכון גדול מאת השם יתברך, שהקדוש ברוך הוא מפיל צדיק גדול לתוך פיו של זה הלמדן כדי שעל ידי זה יוציא הצדיק השכינה, הינו התורה שבעל פה מהגלות שבפה הלמדן. כי הצדיק עושה מאלו הדבורים הלכות ומיחד בזה יחודים גדולים ונפלאים עין שם בפנים (שם יב).

יט) צריך לבקש מאד ולחזר אחר צדיק כזה שיוכל לקבץ הנפשות ולהעלותם, שיעלה גם נפשו עמהם, ולחדשם בבחינת עבור ולהוריד על ידי זה תורה. וצריכין לבקש הרבה מהשם יתברך שיזכה למצא צדיק כזה, כי הוא דיקא יכול לתקנו ולהעלותו מכל הפגמים של כל התאוות. כי כשאדם רוצה דבר תאוה זה הרצון הוא פגם ומרה לנפש ואזי הא בבחינת מרת נפש, בחינת ונפשה מרה לה, וזהו בחינת פזור הנפש ואזי אין הנפש מאירה והיא בבחינת נפש רעבה. ועל ידי שבא לצדיק האמת הנ"ל נתקן הכל, כי יכול לתקן ולהעלות אפלו אלו הרצונות הפגומים עם הרצונות הטובים שיש לו. ואז יתקים בו ונפש רעבה מלא טוב, בחינת והשביע בצחצחות נפשך, ויחדש כנשר נעוריו, דהינו שיתחדשו ויתקנו ימי נעוריו שעברו בחשך, ואז נקרא אדם. גם גופו יתעלה ויתחדש על ידי שבא להצדיק (שם יג).

כ) כל אלו בני אדם הבאים לחכם הדור כל אחד ואחד יש לו איזה רצון טוב. והצדיק מעלה כל אלו הרצונות ובזה הוא מחדש נפשותיהם של אלו האנשים הבאים אליו, ועל ידי זה הוא מביא התגלות התורה שאומר אז בפניהם. נמצא שיש לכל אחד ואחד חלק בהתורה כפי רצונו. וכן נתחדש נפשו לטובה. על כן צריך כל אחד להתחזק ולהתעורר שיבוא עם רצונות טובים וכסופין טובים וחזקים להשם יתברך כדי שיתחדש נפשו לטובה ביותר. גם שמענו שהעקר בשעה שהחכם מכין עצמו לומר תורה שאז צריך כל אחד לפשפש במעשיו ולבקש לו רצונות טובים להשם יתברך ולהתפלל על זה. כדי שעל ידי זה יוכל הצדיק לאחז בידו ולהעלותו ממקום שהוא שם ולחדשו לטובה וכנ"ל.

כא) גם מזה תבין החלוק הגדול שיש בין כשאדם בעצמו אצל הצדיק בשעת אמירת התורה, ובין כששומע מפי אחר. כי כשהוא בעצמו שם, יש לו חלק בהתורה ונתחדש נפשו אז, מלבד עוד הרבה חלוקים כמבואר במקום אחר (שם יט).

כב) על-ידי שבאים להצדיק על ידי זה ממשיכין השגחה שלמה (שם יג).

כג) כל מה שמתרבין יותר הנפשות הבאין אל הצדיק האמת לקבל תורה, נתמעט ונתבטל יותר ההבל הרע אשר נעשה על הארץ, שהם הקשיות של האפיקורסים, מחמת שרואים צדיק ורע לו רשע וטוב לו. ועל ידי רבוי הנפשות המתקבצין אצל צדיקי אמת, נתבטל ההבל של קשיות כאלו (שם).

כד) אלו האנשים הנוסעים ובאים לצדיקי אמת, ראוי שיתוסף בהם אהבה זה לזה, ויעוררו ויזכירו זה את זה בעבודת ה'. וזה סימן שהיה כונתם רצויה בעת שהיו אצל הצדיק והתחילו להתחדש לטובה (שם).

כה) יש נפשות שהם פגומות מאד מאד, ואפלו כשבאים אצל הצדיקים האמתיים אף על פי כן עדין משקעים בכל התאוות ועדין לא יצאו מחל אל הקדש אפלו כחוט השערה. ונפשות כאלו בודאי אי אפשר להעלותם ולחדשם בבחינת עבור. אבל יש צדיק שגדול במעלה נפלאה ונוראה כל כך עד שאפלו נפשות פגומות כאלו הוא יכול להעלותם בבחינת עבור ולחדשם לטובה. על כן מי שיודע בנפשו שפגם מאד ורוצה לחוס על חייו ולחזר להשם יתברך, צריך לבקש ולהתחנן מאד מאד לפני השם יתברך שיזכהו ברחמיו להתקרב לצדיק כזה, שיהיה גבור כל כך שיוכל להעלות ולחדש גם נפשו לטובה. אשרי הזוכה למצא צדיק כזה (שם).

כו) יראה ואהבה אי אפשר לקבל כי אם על ידי צדיקי הדור. וכשנחשך אצל אחד היראה והאהבה זהו מחמת שנתחשך אצלו אור הצדיק, ואף שבאמת הצדיק מאיר בכל העולמות מכל שכן בעולם הזה, אף על פי כן אצלו אינו מאיר כלל מגדל החשך שלו. ואף שהוא אצל הצדיק ויושב אצלו אינו יכול לטעם ולהבין ולראות אורו הגדול שעל ידו יבוא לתכלית הטוב הנצחי (שם יז).

כז) וכל זה הוא מחמת המעשים רעים שלו. שעל ידי זה נחשך שכלו בכסילות דהינו דעות נפסדות והוא נדמה בעיניו שהוא חכם ונופלים לו קשיות על הצדיק האמת. אבל כל אלו הדעות נפסדות והקשיות והחכמות כאלו הם כלם שטות וכסילות גמור, שמחמת עכירת המעשים נתחשך שכלו בכסילות כנ"ל, ועל ידי זה נתחשך אצלו אור הצדיק ומחמת זה אין לו יראה ואהבה כנ"ל (שם).

כח) על-ידי צדקה שנותן לצדיקים אמתיים ולעניים הגונים, על ידי זה משלים ומתקן השכל וזוכה לראות אור הצדיק ועל ידי זה זוכה ליראה ואהבה (שם).

כט) לכל דבר יש תכלית, ולזה התכלית יש עוד תכלית אחר גבה מעל גבה. ועקר הוא התכלית האחרון שהוא שעשוע עולם הבא שהוא עקר התכלית האחרון של כל הבריאה ושל כל הדברים שבעולם. אבל אין מי שיוכל להשיג ולתפס במחשבתו התכלית הזה כי אם הצדיקים. וכל אחד מישראל לפי שרשו שיש לו בתוך נשמת הצדיק, כן מקבל ממנו זה התכלית, כפי מה שמשבר הכעס ברחמנות. ועל ידי זה יזכה להגיע להתכלית בכל דבר שבעולם שזה העקר (שם יח).

ל) לפעמים הצדיקים בורחים משררה ומנהיגות ואינם רוצים להנהיג את העולם, והם תולים זאת בקטנותם ואומרים שאינם ראויים להנהיג העולם. ובאמת הוא מחמת שנשתלשל בהם חרון אפו והסתרת פני השם יתברך, שבא על ידי התמעטות האמונה. ועל ידי שמשברין הכעס ברחמנות על ידי זה נמתק החרון אף, ואזי הצדיקים מקבלין המנהיגות וזוכה העולם למנהיג אמת שינהיגם ברחמים (שם).

לא) מה שקשה להעולם על מה שצריך לנסע להצדיק לשמע מפיו, הלא אפשר לעין בספרים דברי מוסר. אבל יש חלוק גדול, כי מי ששומע מפי הצדיק בעצמו מקבל דבור לשון הקדש בשלמות דהינו ביראה, ועל ידי זה זוכין להכניע ולבטל רע הכולל שהוא תאות נאוף עד שזוכה לתקון הברית שהוא תקון הכל. אבל מי ששומע מפי אחר מכל שכן כשרואה בספר, רחוק מזה השלמות, עין בפנים ובאות ברית סימן יז (שם יט).

לב) יש חלוק גדול בין הלומד מתוך הספר ובין השומע מפי הצדיק בעצמו. כי השומע מפי הצדיק בעצמו בודאי נתקשר נשמתו עם הצדיק בשעת תפלתו שהתפלל קדם שהמשיך התורה (כמבאר בפנים), ויש לזה האדם חלק בבאור הזה. כי על ידי התפלה נתוסף קדשה למעלה, וכל תפלה היוצאת מהרבה נשמות היא מוספת קדשה למעלה ביותר. ומעוררת ביותר לב העליון, וממשיך באורי התורה ביותר, הכל לפי רב אנשים כן יותר קדשתו. גם כל האנשים העומדים בשעת הדרוש נכנע רשעתם על ידי הטוב שבחכם הדורש, ובזה מוציא אותם מתחת רשות דסטרא אחרא, ומכניס אותם תחת רשות הקדשה (שם).

לג) על-ידי שעומדים אצל הצדיק בשעה שדורש ברבים, על ידי זה זוכין לבוא לארץ ישראל ולהכניע הרשעים וכל המונעים (שם כ).

לד) הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, וכשפוגמין כחוט השערה אין כח בידם להמשיך תורה (שם).

לה) אי אפשר לבוא לאמונה שלמה שהוא עקר הכל והיא כלליות הקדשה, כי אם על ידי התקרבות לצדיקי אמת, כי כל עקר אמונת ישראל ממשיכין הם להדור. אבל אי אפשר להתקרב לצדיקי אמת כי אם על ידי עזות. כי יש כמה וכמה מונעים ומתנגדים ואינם מניחים להתקרב לנקדת האמת. וכן עקר כחם הוא רק על ידי עזות דסטרא אחרא. על כן בהכרח שיהיה להאדם עזות דקדשה לעמד נגד עזותם הרע, ויהיה מצחו חזק לעמת מצחם, כי אי אפשר לכנס אל הקדשה כי אם על ידי עזות גדול. ולבוא לעזות הזה הוא על ידי שמחה שהיא עקר העזות וההתחזקות לבל יתביש ויתבטל כלל מפני המלעיגים, רק יהיה עז כנמר נגדם (שם כב).

לו) על-ידי התקרבות והתקשרות להצדיק האמת נצול מתאות ממון שהיא עבודה זרה חשך מיתה וכו'. ואזי נצול ממרירותא דעלמא שהוא דאגות וטרדות הממון והפרנסה שמבלה ימי חיי רב בני אדם, וזוכה לשמחה ולהיות שמח בחלקו, ומאיר על עצמו אור פני מלך חיים (ועין ממון אות יג יד). וכן להפך כשחולק חס ושלום על הצדיק אזי נופל לתאות ממון ביותר והוא מלא מרירות ביותר תמיד, עד שהממון והפרנסה מכלה ימי חייו. כי אי אפשר להנצל ממרירות של זה העולם שהיא מרירות דאגות הממון והפרנסה כי אם על ידי כח הצדיק האמת שהוא שומר הברית בתכלית השלמות (שם כג).

לז) צריך כל אחד לחזר ולבקש מאד ולהתפלל להשם יתברך הרבה, שיזכה להתקרב לצדיק אמת שיהיה גדול במעלה כל כך שיוכל להכניס בו השגות אלהות שזה עקר התכלית. כי השגות אלהות אי אפשר להשיג כי אם על ידי כמה צמצומים שהם בחינת הקדמות וסבובים נפלאים שהצדיק האמת מסבב עם כל אחד כפי ערכו עד שיבוא להשגות אלהות. על כן אי אפשר לבוא לזה כי אם על ידי רבי אמתי המפלג במעלה מאד (שם ל).

לח) צריך לבקש אחר הרבי הגדול ביותר, כי צריכין לזה רבי גדול מאד שיוכל להאיר גם בך השגות אלהותו יתברך. וכל מה שהוא קטן ביותר, הוא צריך רבי גדול ביותר שיהיה אמן נפלא כזה שיוכל להלביש שכל עליון כזה דהינו השגתו יתברך שמו, לקטן ומרחק כמותו. כי כל מה שהחולה נחלש ביותר, הוא צריך רופא גדול ביותר. על כן אל תטעה לומר די לי אם אהיה מקרב אצל איש כשר פשוט המחזק ביראת ה' ונכבד קצת, ולמה לי לבקש גדולות ולחזר אחר הצדיק הגדול דיקא, הלואי שאהיה מתחלה כמו איש כשר הזה (כמו שטועין בזה כמה אנשים). אל תטעה לומר כן כי אדרבא כל אחד כפי מה שיודע בנפשו גדל פחיתותו וגדל רחוקו שנתרחק מאד מהשם יתברך, כמו כן הוא צריך דיקא להתקרב להרבי האמת הגדול במעלה מאד מאד. כי כל מה שהוא קטן ביותר הוא צריך רבי אמתי גדול ביותר כנ"ל (שם).

לט) צריך לקבל תוכחה של צדיקי אמת, ואף על פי שהתוכחה שלהם הוא לפעמים בדרך בזיון, אף על פי כן צריכין אנו לקבל תוכחתם. כי הצדיקים הם סובלים צער גדול מאתנו. כי כל העסקים ושיחת חלין שלנו הוא בודאי רעה אצלם אך אפלו גם טובתנו שהיא התפלה שלנו שהוא בערכנו טוב, הוא גם כן רעה אצלם, כי תפלתנו מבלבלת אותם מאד מחמת שהיא מערבבת במחשבות זרות ובלבולים הרבה, ומחמת זה הם מוכיחים אותנו לפעמים בדרך בזיון. אבל אנו צריכים לקבל תוכחתם, ועל ידי זה זוכין לחסד, ועל ידי זה מכניעין ומשפילין חכמות חיצוניות וממשלת העובדי כוכבים ומזלות ועל ידי זה זוכין להעלות החכמה והשכל שעל ידה באין להשגות אלהות (שם לא).

מ) המתקרבים לצדיקי אמת יש בהם ארבעה בחינות שחשבו רבותינו ז"ל לענין ארבעה שנכנסו לפרדס. כי יש מי שמקבל דרך ישרה מהרב ונעשה איש כשר עד סופו, וזה בחינת נכנס בשלום ויצא בשלום. ויש בחינת הציץ ונפגע, הציץ ומת. דהינו שנתלהב יותר מדי יותר מהמדה ועל ידי זה יכול למות או לצאת מדעתו. אך גם עליהם נאמר צדיקים ילכו בם. אבל יש מי שפורש לגמרי ומתרחק מן הצדיק ונעשה מתנגד ולץ, וזה בחינת אחר שקצץ בנטיעות. כי הצדיק והרב שבדור צריך שיהיה לו שני הכחות שיש להתורה סם חיים וסם מות, באפן שיהיה אפשר להמתקרב אליו לקבל כרצונו, צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו. אם הוא חפץ באמת יזכה לקבל מהרב דרך ישרה ועצות טובות לשוב להשם יתברך. ואם לאו, והוא בא בעקמימיות וטינא יש בלבו, יוכל גם כן למצא בהרב מה שהוא רוצה, דהינו שימצא בו דבר שיכפר בכל ויתרחק לגמרי, וזה בחינת ופושעים יכשלו בם רחמנא לצלן (שם).

מא) על-ידי הצדיקים ועל ידי התורה יזכה לאהב אותו יתברך בכל מקום הן בטיבו הן בעקו, ויהיה לו שלום במדותיו הינו שלא יהיה מחולק במדותיו ובמאורעותיו שלא יהא לו חלוק, בין בטיבו בין בעקו. תמיד ימצא בו השם יתברך וכן יהיה לו אהבה ושלום עם חבריו ועם כל ישראל (שם לג).

מב) הצדיק האמת הוא הנקדה הכללית של כל ישראל. על כן העקר הוא התקשרות לצדיקים ולדבר עמם ביראת שמים והם יאירו ויעוררו את לבו על ידי נקדתם הקדושה הכלליות. ואחר כך צריך לדבר גם עם חבריו ביראת שמים כדי שיקבל מהנקדה טובה של חברו. כי יש בכל אחד מישראל נקדה טובה, דהינו דבר יקר מה שאין בחברו, שזאת הנקדה טובה היא בחינת צדיק, ויכול להשפיע ולהאיר ולעורר לב חברו, וחברו צריך לקבל התעוררות ממנו. וכן צריך כל אחד לקבל זה מזה, וזה מזה, בבחינת ומקבלין דין מן דין. וכן צריך שידבר כל אחד בעצמו בינו לבין קונו, כדי שתאיר הנקדה טובה שלו בעצמו מפיו ללבו ועל ידי כל זה מבטל ערלת לבו דהינו אהבות רעות שהם כל התאוות רעות, שהם חרפת לב, שהם שוברים לבו של אדם (שם לד).

מג) הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעל פעלות כרצונו כמו שאמרו רבותינו ז"ל מי מושל בי צדיק. ועקר הממשלה להאיר ולעורר לב ישראל לעבודת השם יתברך. על כן העקר שיתקשר לצדיקי אמת ולדבר עמהם בעבודת ה', ומהם יקבל כח והארה והתעוררות להשם יתברך עד שישוב אל ה' באמת (שם).

מד) מאור פני הצדיקים מקבלין מחין ושכל חדש שהיא נשמה חדשה כי הנשמה היא השכל. הינו כשהצדיק מסביר לו פנים אזי מקבל שכל חדש ונשמה חדשה מאור פניו הקדושים (שם לה).

מה) כשהצדיק האמת מגלה איזה דבר תורה אזי מוריד נשמתין חדתין לכל אחד מהשומעין התורה לפי בחינתו ותפיסתו (שם לו).

מו) טוב מאד לאדם להרגיל את עצמו לתן בכל פעם על פדיון לצדיקים ויראים, כדי להמתיק ולבטל ממנו כל הדינים. הינו אפלו כשאין לו צרה חס ושלום אף על פי כן יתן בכל עת על פדיון כדי להמתיק מעליו הדינים שלא יבוא לידי צרה חס ושלום (חיי מוהר"ן, עבודת ה', צב).

מז) כשממלא גרונם של תלמידי חכמים יין הוא בחינת פדיון וממתיק הדינים (ליקוטי מוהר"ן לו).

מח) על-ידי אמונת חכמים שמאמין שכל דבריהם ומעשיהם אינו פשוט ויש בהם רזין על ידי זה נמתקין הדינים (שם מב).

מט) גם מי שעושה לבוש נאה לצדיק על ידי זה נמתקין הדינים (שם).

נ) הכלל והעקר שיהיה לו אמונת חכמים, ולהזהר בכבודם ולירא מהם מאד. ואף אם נדמה לו שהם עושים חס ושלום כנגד התורה הוא צריך להאמין שבודאי הם עושים נכונה על פי התורה, כי התורה נמסרה לחכמי הדור לדרשה כפי מה שיודעים, על כן צריך להשליך שכלו ודעתו רק לסמך עליהם (שם נז).

נא) כל הרפואות תלויים בתורה, והתורה נמסרה לחכמים. ואנחנו מצוים לשמע מהם ולבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל. ומי שמזלזל בדבריהם ואינו מאמין דבריהם מחמת שנדמה לו שמדאורייתא אינו כן, על ידי זה נחלה במכה שאין לה רפואה ומת בה (שם).

נב) כשנופלין מאמונת חכמים התקון לזה נדר, שידר איזהו נדר ויקים מיד, על ידי זה ישוב לאמונת חכמים ויזכה לרפואה ועל ידי זה מתנוצצים בו אורות האבות, ועל ידי זה זוכה לענג שבת הינו בחינת אכילה בקדשה. ועל ידי זה זוכין לבטל הכעס ולהכניע ולהפיל האויבים והשונאים, ועל ידי זה יפל שער דסטרא אחרא וזוכין לביאת משיח, ויבנה שערי הקדשה (שם).

נג) הצדיק האמת הוא בחינת משה והוא כלול בשלשה אבות, והוא ממשיך כל השלשה השפעות שהם בחינת באר ענן ומן, שהם בחינת אכילה ושתיה ומלבושים. והוא לוחם תמיד מלחמות ה', כי הוא לוחם כנגד קלפות עמלק שהוא פגם הברית שנמשך ממנו, והצדיק מכניע אותו ואת כל הצרים הרודפים אחר חלושי כח שבישראל, ומחזק אותם ומכניס אותם לעבודת השם יתברך, וממשיך אותם לבחינת תקון הברית. ועל ידי זה זוכה לשפע כפולה, הינו בחינת לחם משנה בשבת, הינו משנה תורה שזוכה לחדש בשבת חדושין דאורייתא על חד תרין. ועל ידי זה זוכין לרפואות הנפש ורפואות הגוף, ועל ידי זה נתעורר העולם לתשובה מאהבה. וכל הכשרים שבדור נתרפאים ונעשים מכבדים בעיני הבריות, ועל ידי זה מקבלין כל אחד חדושי תורה שהיא תורה הצפונה שהשפיע הצדיק ביום השבת (שם נח).

נד) על-ידי אמונת חכמים נזדכך המח וזוכה לשכל ברור, ועל ידי זה יזכה להוציא ולקבל מכל מה שלומד בתורה, משפטי אמת דהינו הנהגות ישרות לעבודתו יתברך, שידע איך להתנהג בכל דבר הוא והתלויים בו. אבל כשפוגם חס ושלום באמונת חכמים, הוא נדון ביגיעות בשר דהינו במותרות, בצואה רותחת, שעולים לו עשנים סרוחים אל המח ומערבבים ומבלבלין מחו ודעתו. ואזי אינו יכול להוציא מלמודו משפטי אמת והנהגות אמתיות, אדרבא הוא מוציא דברים הפוכים מן האמת ועל ידי זה אין לו עצה שלמה לעולם, והוא תמיד מספק ועצתו חלוקה לכאן ולכאן. כי על ידי פגם אמונת חכמים נעשה לבו מטנף כמו בית הכסא על ידי שנדון במותרות כנ"ל. ועל כן עצותיו הם עצות נבערות, ואינו יודע לגמר עצה שלמה בלבו איך להתנהג בשום דבר (שם סא).

נה) עקר המחלקת שבא על האדם הוא מחמת פגם אמונת חכמים, על שלא האמין בצדיקים שהם החכמים, ודבריהם וספריהם הקדושים לא היו חשובים בעיניו כלום, והיו בעיניו אך למותר. מכל שכן וכל שכן אם חס ושלום היה מלעיג עליהם ועל ידי כל זה בא מחלקת כפי הפגם חס ושלום. על כן צריך כל אחד לשום אל לבו להתבונן מהמחלקות, כמה הוא צריך לשוב על פגם אמונת חכמים שמשם בא המחלקות. ועל ידי זה ישוב בתשובה ויתקן פגם אמונת חכמים ויחזרו כל הספרים הקדושים ויהיו נחשבים בעיניו. וידע ויאמין כי כלם צריכין להעולם ועל ידי זה יהיה נטהר מהטנופות הנ"ל, ויזכה לעצה שלמה, ועל ידי זה יהיו נמתקין כל הצמצומים שהם הדינים. וכל מקום שיש איזה דין וצמצום הכל נמתק על ידי זה על ידי תקון האמונה הנ"ל שמאמין בהצדיקים אמתיים ובספריהם הקדושים (שם).

נו) בכל פעם שבא להצדיק צריך שיראה שיבוא בכל פעם מחדש, לא כמו שכבר היה אצל הצדיק ועכשו הוא בא פעם שנית. רק כמו שבא עכשו מחדש פעם ראשון. כי צריך להתחיל בכל פעם מחדש כי עקר הוא ההתחלה עין יראה אות יג (שם סב).

נז) דע שהצדיקים המנהיגים האמתיים יש בהם כמה שנויים בענין הנהגת בני העולם המתקרבים אליהם. כי לפעמים הצדיק מתקרב עצמו אל העולם מאד, ולפעמים הוא מכסה עצמו ומעלים עצמו מהם ומתרחק מהם מאד. ולא די שמתרחק מהם ומתרומם מהם ואינם יכולים להתקרב אליו, אף גם נופלים עליו קשיות ותמיהות, עד שנעקם ונתבלבל מחם מהנהגותיו עמהם, וכל זה לטובת המתקרבים אליו. על כן אל יבהלוך רעיונך על זה כי הכל לטובתך (שם סג).

נח) יש שדה העליונה ששם גדלים כל הנשמות, ואלו הנשמות צריכים בעל השדה שיעסק בתקונם. וצריך כל אחד שרוצה לרחם על נשמתו, לבקש ולהתחנן הרבה לפני השם יתברך כל ימיו שיזכה להתקרב להצדיק הזה שהוא בעל השדה, שהוא מסתכל על כל אחד להביאו אל התכלית האמתי שהוא כלו טוב כלו אחד, שעל ידי זה התפלה בתכלית השלמות (עין תפלה נח). כי אי אפשר לבוא אל התכלית הטוב הנצחי כי אם על ידי הצדיק הזה שהוא בחינת בעל השדה העליונה (שם סה).

נט) דבר גדול מאד להיות אצל הסתלקות הצדיק אפלו מי שאינו תלמידו. כי נתגלה אז הארה גדולה מאד והוא טובה גדולה לכל מי שנמצא שם, וזוכין על ידי זה לאריכות ימים. אך התלמידים העומדים אז בשעת הסתלקות הצדיק, מגיע להם הארה גדולה מאד ביותר, ויכולין לזכות אז לקבל פי שנים ברוחו של רבו, ובלבד כשהם מקשרים בו היטב היטב כענפים באילן, עד שהם מרגישים כל העליות והירידות שיש לרבם אפלו בשעה שאינם אצלו. ואז יכול להיות שהתלמיד יתפלל בכונה ויעשה עבודות וצדקות יותר מרבו, ובאמת הכל ברוח של רבו (שם סו).

ס) צריך להשתדל תמיד להקביל פני רבו בכל פעם ועל ידי שרגיל ביותר להקביל פני רבו, על ידי זה יוכל לזכות לבחינת פי שנים ברוח של רבו (שם).

סא) עקר גדלת הצדיקים והכשרים הנלוים אליהם יתגלה רק לעתיד ביום הדין הגדול והנורא, כי אז יראו הכל את גדלתם ותפארתם של הצדיקים והנלוים אליהם אשריהם ואשרי חלקם, מה רב טוב הצפון להם. וכן להפך יראו הכל מפלת הרשעים כי אז יהיה יומא דדינא רבא, שיהיה האדם נדון על כל מעשה על כל פרט ופרט ולא יותרו לו על שום דבר קטן כי אין שכחה לפניו יתברך, והכל יהיה נזכר לו אז. ואזי יראו החלוק שבין צדיק לרשע, ובין מי שזכה להתקרב ולהתחבר לצדיקי אמת, ובין מי שחלק עליהם, ואז יתהפכו הכל להשם יתברך, אפלו אומות העולם, ויקראו כלם בשם ה'. ועל ידי שמתפללין באמת לה' לבדו בלי שום פניה בשביל בני אדם, על ידי זה זוכה להמשיך בחינה זאת של עולם הבא גם בעולם הזה דהינו שיהיה מפלה לרשעים גם בעולם הזה עד שיכרחו כלם לשוב אל ה', ועל ידי זה נשלם הדבור דקדשה ועל ידי זה זוכין להוציא מכח אל הפעל, דהינו לגמר בפעל כל הדברים שבקדשה שחושק לעשות (שם).

סב) על-ידי הצדיק ממשיכין על עצמו בחינת מים קרים להחיות נפשו העיפה, ועל ידי זה זוכה להתפלל בכל לבו בבחינת כל עצמותי תאמרנה וכו' שזה עקר שלמות התפלה וזהו החלוק שבין השומע מפי הצדיק ללומד מתוך הספרים. כי כששומע מפי הצדיק אזי משפיע לו בחינת מים קרים להחיותו כראוי לו לפי מדרגתו לפי מה שנפשו עיפה. אבל כשלומד מתוך הספר אינו יודע איך להחיות נפשו העיפה כראוי לו לפי מדרגתו בכל עת (שם סז).

סג) הצדיק האמת יש לו כח המושך להמשיך כל העולם אליו לקרבם להשם יתברך ולתורתו. ומה שרחוקים ממנו ואין הכל נמשכים אליו זה הוא על ידי כח המכריח שהוא כנגד כח המושך של הצדיקים. כי יש בני אדם שעל ידי דבוריהם ומעשיהם הם מפסיקין ומכריחין להתרחק מהצדיק האמת. ועקר התגברות כח המכריח הוא על ידי גאות וגסות הרוח וכבוד, שמתירא שיהיה נפחת כבודו ויתבזה כשיתקרב אל האמת. על כן מי שרוצה לידע האמת לאמתו ישפיל דעתו באמת, ויזכר פחיתותו ושפלותו באמת, וכל מה שעבר עליו מעודו. וכשירגיש שפלותו באמת אזי בודאי יתגלה לו האמת, ויתגבר כח המושך על כח המכריח, ויהיה נמשך בזריזות גדול להצדיק האמת (שם ע).

סד) כל מה שהאדם מקטין את עצמו ביותר יש לו כח המושך ביותר, דהינו למשך שכינת אלהותו למטה, שישכן עמנו הוא יתברך, וכן להמשיך השפעות וברכות לישראל וכמו כן הוא קרוב וסמוך ביותר לכח המושך של הצדיק האמת (שם).

סה) כשנותן צדקה להצדיק שהוא עניו גדול, הוא מתברך מיד (שם).

סו) קשה מאד להיות מפרסם עין כבוד ל (שם עא).

סז) יש צדיקים שמקבלים מעצמם עליהם יסורים בשביל ישראל, ועל ידי זה זוכה לשפע רוחניות גבה מאד (שם).

סח) צריך להשתדל להתקרב לצדיקים אמתיים כי אפלו מי שלומד ועובד עבודתו תמיד, אין יודע איך להתנהג בעבודתו בלא הצדיק (שם עו).

סט) מה שהצדיק מדבר עם העולם לפעמים שיחת חלין הוא טובה גדולה להם, כי דיקא על ידי זה הוא מקשר אותם אל הדעת שהוא התורה. כי יש בני אדם שרחוקים מהתורה מאד עד שאי אפשר לקרבם על ידי דברי תורה כי אם על ידי שיחת חלין דיקא, שהצדיק מלביש בהם את התורה. גם לפעמים הוא טובה להצדיק שצריך לפקח דעתו ולהחיות את עצמו על ידי שיחה זאת, וממילא מגיע טובה גדולה לזה האיש שמדבר עם הצדיק שיחת חלין ומחיה אותו (שם פא).

ע) על-ידי המחלקות שיש על גדולי הצדיקים, על ידי זה הם יכולין להמשיך השפע בלי קטרוג (שם פח).

עא) מה שצריכין לנסע להצדיק ולא די בספרי מוסר, מפרש בתורה (שמות יז): "ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע", כי אף שאמר לו לכתב בספר אף על פי כן לא הסתפק בזה וצוה לו "ושים באזני יהושע", שידבר עמו פה אל פה, כי העקר מה ששומעין מפה הצדיק. ועין מדרש דברים (פרק ג) על פסוק "שמע ישראל היום אתה עובר" וכו', (עין בפנים סימן קכ). גם על ידי למוד בספר הוא בחינת נעשה, ושמיעה מפי הצדיק הוא בחינת נשמע, וישראל אבדו את כתר הנעשה על ידי חטא העגל, ולא נשאר להם כי אם הנשמע כמובא במדרש הנ"ל, על כן אין בספר כח כל כך לעורר אותו כמו ששומע מפי הצדיק בעצמו, שזה בחינת נשמע שנשאר לישראל (שם קכ).

עב) העקר ויסוד שהכל תלוי בו הוא לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה דבר קטן ודבר גדול, ולבלי לנטות מדבריו חס ושלום ימין ושמאל. וצריך להשליך מאתו כל החכמות ולסלק דעתו כאלו אין לו שום שכל בלעדי אשר מקבל מהצדיק והרב האמת. וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו אינו בשלמות ואינו מקשר להצדיק (שם קכג).

עג) האמונה לבדה, שמאמין בהצדיק ומקרב עצמו אליו אפלו אם לא יקבל ממנו כלל, זה בעצמו טוב מאד כי על ידי האמונה וההתקרבות לבד נאכל הרע שלו ונתהפך למהות הצדיק. ובלבד שיהיה כונתו לשמים. אבל מי שנוסע ומקרב עצמו לצדיקים בשביל כונה אחרת, לא יועיל לו ההתקרבות כלל (שם קכט).

עד) התקרבות להצדיק מבטל הגדלות וכן מבאר לעיל אות י"ז. על כן זה סימן אם הוא מקשר להצדיק באמת, אם יש לו שפלות (שם קלה).

עה) אם הוא מקשר להצדיק יוכל להרגיש קדשת יום טוב. ועל ידי זה מעלה מלכות דקדשה מבין הקלפות, ונופל מלכות הרשעה (שם).

עו) עקר ההתקשרות הוא אהבה. שיאהב את הצדיק אהבה שלמה שיהיה נפשו קשורה בנפשו, עד שעל ידי אהבת הצדיק יתבטל אהבת נשים בבחינת נפלאת אהבתך לי וכו' (שם).

עז) השבת ששובתים אצל הצדיק האמת הוא כמו תענית (שם קסז).

עח) צריך להזהר מאד לגרש מקרבו הרוח שטות מה שלבו מלא מרוח שטות הדבוק בו. ועל ידי שנתקשר להצדיק האמת הינו שיאהב את הצדיק אהבת נפש, על ידי זה מגרש במהירות גדול את הרוח שטות מקרבו. ועל ידי זה זוכה ללב נשבר (שם קעו).

עט) מי שמאמין היטב בדברי הצדיקים, הוא רואה מהם מופתים גדולים בכל עת. כי הצדיקים אמתיים מלאים מופתים. ומי שמאמין בהם ומשים לב לדבריהם הוא רואה ומוצא אחר כך, שכל מה שנעשה אחר כך, הכל היה מרמז בדבריהם (שם קפו).

פ) קדם שיוצא האדם לאויר העולם מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעבד ולהשיג בזה העולם. וכיון שיוצא לאויר העולם מיד נשכח ונאבד ממנו הכל. ובשביל זה הוא צריך לנסע להצדיק לבקש אחר אבדתו. כי כל האבדות הללו של כל בני העולם, כלם הם אצל הצדיק (שם קפח).

פא) כל הדבורים שמדברים על הצדיק האמת ועל אנשיו הם טובות גדולות מאד בגשמי וברוחני (שם קפא).

פב) מי ששומע דבור מפי הצדיק האמת ובפרט כשרואה אותו אז, הוא מקבל בחינת הפנים של הצדיק ובחינת שכלו ונשמתו. אך צריך לשמר משכחה. כי שכחה משכחת כל זה ממנו. וכשזוכה לזכר דברי הצדיק כמו שאמרם, או על ידי מה שחוזר מאה ואחד פעמים שעל ידי זה זוכרו, או כשיאמר זה הדבר בשם הצדיק, נצטיר לפניו דמות דיקנו של הצדיק והרי כאלו אומרו הצדיק בעצמו, אך שיהיה הזכרון באמת בכח הזכרון (שם קצב).

פג) כששומע החדוש מפי הרב בעצמו בעת שחדש אותו הרב. על ידי זה יזכרהו היטב. אבל כשאינו שומע מפי הרב בעצמו, או אפלו מפיו לאחר כך שלא בעת שחדש אותו החדוש, אזי יכול לשכחו בנקל (שם).

פד) מה שהרשעים עושים יסורים לצדיקים ורודפים את הצדיקים, זה סבה מאת השם יתברך כדי שיתבונן הצדיק ויפשפש במעשיו, והם כמו שומרים לשמר את הצדיק מלפל בגשמיות (שם רח).

פה) גם הוא טובה להם לצדיקים מעט המחלקות שיש עליהם, כי המחלקות הוא כמו מכסה להם שלא יתגלו ויתפרסמו יותר מכדי הצרך. אך החולקים רוצים לכסות לגמרי להעבירם מן העולם חס ושלום. אבל השם יתברך לא יעזבם בידם (שם).

פו) אי אפשר לבוא למחין זכים ומחשבה טהורה אלא על ידי התקשרות לצדיקים, ועל ידי זה עקר המתקת הדינים, ובשביל זה צריכים לנסע לצדיקים על ראש השנה עין ראש השנה (שם ריא).

פז) כח הדבור בא על ידי התקשרות לצדיקים (שם ריב).

פח) אפלו הרחוקים מן הצדיק הם מקבלים חיות והארה ממנו (שם רכד).

פט) ספורי מעשיות מצדיקים. דהינו שמספרין מה שנעשה עמהם, ואת כל הגדולות אשר עשו, הוא דבר גדול מאד ועל ידי זה נטהר מחשבתו, ועל ידי זה ממתיק הדינים ונצול מכל הצרות. אבל אי אפשר לספר מעשיות מצדיקים כי אם מי שיודע להבדיל בין האור ובין החשך, דהינו בין מעשיות של צדיקים, למעשיות של רשעים ושקרנים (עין בפנים). וזה זוכין על ידי ארץ ישראל (שם רלד).

צ) כל ההשפעות הם באים רק מהצדיק האמת. ועל כן מי שהוא רחוק מהצדיק אזי בא לו בקשי גדול השפע שלו, עד שיש אפלו כשממשיך איזה עשירות הוא מת על ידי זה, ולפעמים גם העשירות נאבד ואינו נשאר אפלו לבניו. וכל זה מחמת התרחקות מהצדיק (שם רמ).

צא) על-ידי ספורי מעשיות מצדיקים נתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדול להשם יתברך בחשק נמרץ מאד. וכמה צדיקים גדולים ונוראים מאד ספרו שעקר התעוררות שלהם להשם יתברך היה על ידי ספורי מעשיות מצדיקים, וזה הבעיר לבם להשם יתברך, עד שיגעו בעבודתו, וזכו למה שזכו אשרי להם (שם רמח).

צב) הצדיק בעצמו אי אפשר להשיגו כי אין בו שום תפיסה, רק על ידי אנשיו יכולין להבין עצם נוראות גדלתו. כי על ידי שרואין שאנשיו הם אנשי מעשה, והולכים בדרך ה' באמת, על ידי זה יכולין להבין עצם גדלת הצדיק (שם קמ).

צג) כל העצות צריכין לקבל מצדיקי אמת, ועל ידי זה נמתקין הדינים ויבוא לו ישועה ועין עצה (שם קמג).

צד) הצדיק הכובש את יצרו, ואפלו במה שהתר לו הוא אוחז את תאותו בידו, הוא תמיד חי אפלו לאחר מיתה. ואין חלוק אצלו בין מיתה לחיים (שם קמד).

צה) על-ידי רבי אמתי עם תלמידים נתקן הכל, דהינו תקון האמונה ותקון הברית שהוא תקון המחין ותקון השנה שתהיה בקדשה ובטהרה, ועל ידי זה נצולין מטמאת מקרה חס ושלום בכל הבחינות (עין ברית נז). גם כל החמשה חושים של המח נתקנים על ידי שבאים לצדיק שהוא רבי אמתי. כי על ידי הראיה בעצמה שרואין את הרב נתקן חוש הראות, כי הראיה בעצמה שרואין את הרב הוא דבר גדול. ועל ידי ששומעין המוסר של הרב על ידי זה מתקנין חוש השמיעה. ועל ידי הטרחות והיגיעות שיש לכל אחד כדי לנסע ולבוא אל הרב, כי אי אפשר לבוא אל הרב ולקבל ולינק מחכמתו הקדושה כי אם על ידי טרחות ויגיעות, ועל ידי אלו הטרחות והיגיעות מתקנין חוש הריח. ועל ידי שזכה לטעם ולהרגיש טעם אמרי נעם של הרב על ידי זה נתקן חוש הטעם. ועל ידי ההוצאות שיש לכל אחד שמוציא את ממונו ויגיע כפו כדי לבוא להרב על ידי זה נתקן חוש המשוש. ועקר זמן הקבוץ להרב האמת הוא בראש השנה ואז הוא עקר תקון של החמשה חושים הנ"ל ואז נתקנים כל התקונים הנ"ל בתקונים נפלאים (שם ח"ב ה).

צו) הצדיק האמת הוא רחמן מאד על ישראל, כי הוא מרחם ברחמנות האמתי על ישראל שהוא להכניס בהם הדעת הקדוש, להודיעם כי ה' הוא האלקים ולהוציאם מעונות, שזהו עקר הרחמנות על ישראל הגדול מכל מיני רחמנות. כי ישראל עם קדוש אין יכולין לשא עליהם המשאוי של עון אפלו יום אחד (ועין תוכחה). כי הוא יודע מעלות קדשת ישראל ודקותם ורוחניותם איך הם רחוקים לגמרי מעון ואין עון שיך לאיש ישראלי כלל. על כן הוא מוסר נפשו בכל פעם עבורם להוציאם מעונות, ולבקש מהשם יתברך שיסלח להם לכל חטאתיהם. גם הוא יודע איך להתנהג עם הרחמנות שלא לרחם על אחד ברחמנות שמזיק לו חס ושלום, ושלא לרחם על מי שאסור לרחם עליו. גם הוא משתדל להשאיר דעתו לדורות לנצח שזהו עקר שלמות הצדיק אחר הסתלקותו. כי אפלו אם זכה הצדיק להסתלק ולעלות למעלה למעלה בתכלית המעלה, אף על פי כן אין זה שלמות להיות למעלה לבד, רק עקר שלמותו שיאיר אחר הסתלקותו למטה למטה גם כן, שישאיר בן ותלמיד שיקבלו דעתו הקדושה, ויאירו דעתם בעולם מדור לדור לנצח. גם הוא יודע איך לדבר עם כל אחד ואחד ולעשות סיג לדבריו, לשתק במקום שצריך לשתק, כדי שלא יכנסו השומעים בקשיות ותרוצים שאסורים לכנס בהם (עין בפנים לקוטי תנינא סימן ז). גם הוא יכל ללמד ולהאיר בדרי מעלה ובדרי מטה, להראות להגבוהים במעלה שאינם יודעים כלל בידיעתו יתברך בחינת מה חמית מה פשפשת וכו'. ולהיפך לדרי מטה שהם המנחים בדיוטא התחתונה מאד בתוך הארץ ממש בתכלית הירידה, להראות להם שעדין ה' עמם ואצלם וקרוב להם, לחזקם ולאמצם שלא יתיאשו חס ושלום בשום אפן בעולם. והוא כולל כל העולמות יחד עליון בתחתון ותחתון בעליון ומקים כלם בגדל כחו, ועל ידי זה ממשיך פרנסה ממקור הרצון, ועל ידי זה כל מי שהוא איש חיל מקבל ממנו הפרנסה הזאת וזוכה בשעת אכילתו להארת הרצון, שירצה ויכסף וישתוקק להשם יתברך ברצון חזק ומפלג בלי שעור עד שלא ידע כלל מה הוא רוצה וכו'. וכל זה זוכין על ידי הצדיק האמת ותלמידיו שינקו מדעתו הקדושה. על כן צריך כל אחד לרחם על עצמו ולהתנפל ולהתחנן לפני השם יתברך בדמעות שליש, שיזכה לידע האמת לאמתו, שימצא מנהיג רחמן אמתי כזה שיוכל להוציא אותו מעונות ולזכות אותו לכל הנ"ל, כי זה עקר הרחמנות מכל מיני רחמנות כנ"ל (שם ז).

צז) על-ידי הרמזים שהרב האמת מרמז לתלמידיו בידיו, כי כשהרב לומד עם תלמידיו יש דברים שאי אפשר להסביר להם כי אם על ידי רמזים שהוא בחינת ידים שמרמז להם ונוטה להם בידיו, על ידי אלו הרמזים נמשך פרנסה הנ"ל (שם י).

צח) כל מנהיג אמתי שבכל דור יש לו בחינת רוח נבואה, וגם עכשו שבטל הנבואה ואין לו נבואה ממש, אף על פי כן בהכרח שיהיה לו רוח אחרת דקדשה מה שאין לשאר ההמון שהיא בחינת רוח הקדש רוח נבואה. ועל ידי בחינת רוח נבואה של הצדיק המנהיג האמת, על ידי זה עקר ברור המדמה, שעל ידי זה עקר שלמות האמונה הקדושה. כי עקר שלמות האמונה כפי ברור המדמה. על כן צריך כל אחד לחפש מאד אחרי מנהיג אמתי להתקרב אליו, כדי לזכות לאמונה שלמה, דהינו להאמין בחדוש העולם שהשם יתברך ברא את עולמו יש מאין המחלט. כי חדוש העולם אי אפשר להבין בשום שכל כי אם באמונה שזוכין על ידי צדיק האמת כנ"ל. ואל תדמה בנפשך שבנקל אתה יכול לזכות לזה להתקרב למנהיג אמתי, כי באמת צריכין לחפש ולבקש מאד אחריו. ולבקש מאד מהשם יתברך שיזכה למצא מנהיג אמתי, שיזכה לאמונה שלמה על ידו. כי יש מנהיגים של שקר וכשמתקרבים אליהם אזי אדרבא באים לאמונות כוזביות. על כן צריכים לחפש מאד אחר מנהיג אמתי כנ"ל, כדי שיזכה לאמונה שלמה על ידו שהוא עקר הכל. ועל ידי זה יזכה לחדוש העולם שלעתיד, עד שיזכה להנגון והשיר שיתער לעתיד כשיחדש השם יתברך את עולמו, שהוא הנגון שיתנגן על שבעים ושנים נימין שמשם גדלים כל הריחות טובות וכל היראות, שזה הנגון הוא עקר קבול השכר של הצדיקים לעתיד לבא, אשרי הזוכה לזה (שם ח).

צט) על-ידי התקרבות לצדיק האמת נפסק זהמת הנחש, ולהפך על ידי מנהיג של שקר מתגבר הזהמא חס ושלום (שם).

ק) הצדיקים מנהיגי הדור האמתיים הם מגרשין מלב ישראל המרה שחורה והעצבות. ועל ידי זה הם יכולין לבער ולהתלהב להשם יתברך. גם לפעמים בוער האדם ביותר להשם יתברך חוץ מן המדה, וגם זה אינו טוב כי זה מבחינת רוח סערה ונקרא הריסה. והצדיקים משגיחים גם על זה להכניע הרוח סערה, שלא יבערו יותר מהמדה, רק לב כל אחד מישראל יתלהב להשם יתברך כראוי במזג השוה (שם ט).

קא) מחמת שנמצאים צדיקים אמתיים הגדולים במעלה מאד ודרכם לדבר גדולות ונפלאות, כי הם באמת יכולים לעשות גדולות ולעבד ה' בכל דבר שבעולם אפלו באכילה ושתיה וכיוצא, ויש צדיקים שיכולים לעשות פדיון על ידי אכילתם. ומחמת שיש צדיקים כאלו, מחמת זה נמצאים שקרנים שמתפארים גם כן בגדולות ונפלאות כאלו ויש שהם מנהיגי הדור ומטעין את העולם כאלו אין שום דבר נמנע מהם והכל בידם. וכל זה מחמת שיש צדיקים אמתיים שיש להם באמת זה הכח, על כן הם מתדמין אליהם כקוף בפני אדם והם נקראים נביאי השקר. אבל הם עושים טובות להצדיקי אמת. כי יש שנותנים צדקה והם רשעים נואפים, והצדקה שלהם היא מזקת להצדיק האמת, ועל כן היא טובה שנמצאים השקרנים הנ"ל, שעל ידי זה הרשעים פונים אליהם. כי השם יתברך מכשיל את הרשעים שיתנו הצדקה שלהם לשקרנים הנ"ל, ועל ידי זה נצול הצדיק מהצדקה שלהם (שם טו).

קב) הצדיק האמת מקבל דבור פיו הקדוש מבעלי צדקה (שם).

קג) אל יבהלוך רעיונך כשקשה לך איזה קשיות על הצדיקים האמתיים, כי הצדיקים מתדמים ליוצרם וכמו שקשה קשיות על השם יתברך כמו כן בהכרח שיהיה קשה קשיות על הצדיק ועין חקירות אות טו (שם נב).

קד) כל מה שהצדיק גדול במעלה יותר הוא יכול להשגיח ולהסתכל יותר על העולם ולא כמו שטועין קצת בני אדם שאומרים שמחמת גדלת הצדיק הוא רחוק מן העולם (שם נח).

קה) הצדיק האמת הוא עושה תשובה בעד ישראל. לכן כל המקרבים אליו ביותר תשובתם בנקל יותר, כי הצדיק עושה תשובה בעדם (שם סו).

קו) הצדיק האמת הוא הפאר והיפי והחן של כל העולם כלו, והוא בעל הבית של כל העולם כלו, והוא בחינת הבעל הבית של בית המקדש כי הוא מאיר לבית המקדש ולכל העולם כלו. כי הוא האור והפאר והיפי והחן של כל העולם. וכשזה הצדיק נתפרסם ונתגדל שמו בעולם, על ידי זה נתגדל שמו יתברך. וכל מה שמתגדל ומתפאר שמו יותר, מתגדל ומתפאר שם השם יתברך ביותר. וכל מי שנכלל בזה השם האמת, שהוא הפאר והחן האמת של כל העולם כנ"ל, דהינו שמתקרב אליו ונכלל בשמו, על ידי זה נפתחין עיניו ומתחיל להסתכל על עצמו, על כל המדות, איך הוא אוחז בהם, ולשוב בתשובה על כל המדות רעות שפגם בהם. וזוכה להסתכל בגדלת הבורא יתברך, ולהסתכל בכל העולם, כי נפתחין העינים והמחין על ידי הצדיק האמת שמאיר בכל העולם (שם סז).

קז) אבל להפך חס ושלום כשנתעלם שם הצדיק האמת ונסתלק מן העולם, ונתגדל ונתפרסם מפרסם של שקר שאין בו שם ה' כלל, על ידי זה כביכול נתמעט ונתעלם שם ה', ואזי נתגדלין בעולם בעלי שמות וקדרים (שקורין: טאטארין), ובאין לעולם חס ושלום דברים שאין מועיל להם כי אם שמות הטמאה חס ושלום. ועל ידי זה באין שרפות בעולם ונסתלק מאור העינים, ונחשב כאלו נחרב ונשרף הבית המקדש, ואזי בני ישראל היקרים נחשבים כאלו הם מתגלגלים בחוצות, שעליהם קונן ירמיהו הנביא, בני ציון היקרים וגו' תשתפכנה אבני קדש בראש כל חצות. והתקון לכל זה הוא להזהר מאד לקום בחצות לילה, להיות מתאבל על חרבן בית המקדש, והעקר לבכות ולהתאבל על חטאיו שגורמים לעכב בנין בית המקדש שנחשב כאלו החריבו. וגם אולי בגלגול הראשון היה הוא הגורם שיחרב הבית המקדש. ועל כל זה יבכה ויתאבל מאד בכל לילה בחצות. ועל ידי זה יהיה נחשב כאלו הוא משתדל בבנין בית המקדש, ועל ידי זה יתקן כל הנ"ל (שם).

קח) המנהיג האמת של הדור צריך שיהיה צדיק גדול באמת, דהינו שיהיה קדוש ופרוש גדול מתאוות המשגל בקדשה גדולה, ואז דיקא הוא ראוי להיות מנהיג ישראל. ואזי על ידי הסתכלותו לבד שמסתכל בכל אחד מישראל, על ידי זה מאיר ומתנוצץ מחו ושכלו של כל אחד ואחד, ועל ידי זה מחלק להם גדלה לכל אחד כראוי לו לפי התנוצצות מחו. ועל ידי זה זוכה כל אחד לחדש חדושין דאורייתא כראוי לו. וגם נמשך על כל אחד קדשה ופרישות מתאוה הנ"ל, על ידי המנהיג שהוא קדוש גדול כנ"ל, ועל ידי זה זוכין לבושה ותשובה (עין בושה), ועל ידי זה זוכין לענוה אמתית שהוא בחינת חיים נצחיים של עולם הבא. אבל כשאין לישראל חס ושלום מנהיג כזה, אזי כל העולם מבלבל וכל הרוצה לטל את השם נוטל כמו שמתנהג עכשו בעוונותינו הרבים (שם עב).

קט) זה סימן שהיה אצל צדיק אמתי, כשנמשך עליו בושה ושפלות על ידי ששמע מפיו איזה דבר תורה. כי על ידי התורה שממשיך הצדיק האמת, על ידי זה נמשך בושה שהיא עקר התשובה שעל ידי זה זוכין לענוה אמתית כנ"ל (שם).

קי) הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא גם כן דבר גדול מאד, בודאי כשזוכין לדבר עמו, מכל שכן כשזוכין לשמע מפיו תורה, הוא טוב יותר. אבל גם הראיה וההסתכלות לבד הוא גם כן טוב מאד עין עינים י יא (שם עה).

קיא) צריכין לבקש מהשם יתברך לזכות להתקרב לצדיק אמתי, כי אשרי מי שזוכה להתקרב אליו בעודו בחיים חיותו, אשרי לו אשרי חלקו כי אחר כך דהינו לאחר מותו קשה מאד להתקרב. והבעל דבר שם לבו על זה לבלבל את העולם, כי יש עכשו געגועים וכסופין בין בני הנעורים להשם יתברך אשר לא היתה כזאת בימי קדם, אך אין יודעים להיכן להתקרב. על כן צריכין לבקש מאד מהשם יתברך לזכות להתקרב לצדיק האמת (שם עח).

קיב) האדם לא בא לזה העולם כי אם להשיג התכלית. כי אי אפשר להנשמה להשיג התכלית, דהינו להכיר אותו יתברך כראוי כי אם על ידי שתהיה בזה העולם דיקא. אבל העקר הוא מנהיג הדור האמתי. כי אי אפשר להאדם להשיג התכלית בזה העולם, כי אם על ידי הצדיק האמת הגדול במעלה שהוא בבחינת משה רבנו, שהוא דיקא יכול להאיר בנו ידיעת והשגת התכלית על ידי כל הבריות שבזה העולם דיקא. ואפלו אם אנו בדיוטא התחתונה בשפל המדרגה, כמו שאנחנו יודעין בעצמנו עתה בדורות האלו שכלנו אין פנינו יפות כלל, אף על פי כן בגדל כחו של מנהיג האמת כנ"ל הוא יכול להאיר גם בנו השגת התכלית הנ"ל בכל אחד ואחד. על כן צריך כל אדם לבקש ולהתגעגע ולהתחנן הרבה לפני השם יתברך, ולבכות בדמעות שליש בכל יום על זה, שירחם עלינו השם יתברך ויתן לנו מנהיג אמתי רועה נאמן כזה שיהיה בבחינת משה רבנו עליו השלום שיכניס בנו דעת אמתי, להכיר הבורא יתברך על ידי כל הדברים שבעולם, עד שנזכה להשיג התכלית בשלמות מה שאנו צריכין להשיג בזה העולם אשר רק בשביל זה באנו לעולם השפל הזה (שם לט).

קיג) שאור וחמץ שבלב האדם הוא המסית את האדם שיהרהר אחר תלמידי חכמים שבדור ולומר זה נאה וזה לא נאה, ועל ידי תקון הברית מבטלין השאור והחמץ שבלב, עין ברית אות סו (שם פג).

קיד) על-ידי התקשרות לצדיקים אמתיים על ידי זה זוכין לתשובה שלמה ולכפרת עון ולהמתיק ולבטל כל הדינים ונעשה על ידי זה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה (שם צא).

קטו) כל הדברים שבעולם וכל החכמות שבעולם, הכל כאשר לכל צריכין לקשר להשם יתברך, ומי שאינו מקשרם להשם יתברך הוא בבחינת נרגן מפריד אלוף, שמפריד אלופו של עולם. וגורם חס ושלום פגימת הלבנה גלות השכינה. כי כל אדם באשר הוא שם הוא צריך לקשר שכלו ממקום שהוא, להתורה ולהשם יתברך. וכל זה נתקן על ידי התקרבות לצדיקים אמתיים. כי הצדיקים האמתיים הם מעלין ומקשרין הכל להשם יתברך על ידי שיחתן שמשיחין שיחת חלין בעסקי העולם. כי גם שיחתן של צדיקי אמת יקרה מאד, כי על ידי שיחתן דיקא הם מקשרין הכל להשם יתברך, אפלו הרחוקים מאד, ואזי כל דינין מתעברין וכל חובין אתכפיין וכל נהורא וכל שלימו אשתכח (שם).

קטז) לעתיד לבוא כתיב לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. אבל מי שהוא מקרב לצדיק אמתי אזי יחזיק ויאחז עצמו בהצדיק ויהיה נשאר קים ולא יהיה ננער עם הרשעים (שיחות הר"ן כב).

קיז) גדל הרחמנות שעל הנשמות בעולם הבא אין לשער. כי יש נשמות שמנחים ערומים ממש וצועקים בקול מר מאד ואין מי שירחם עליהם כי שם אין מועיל שום רחמנות. אבל מי שזוכה להתקרב לצדיק אמתי, הוא יכול לרוץ אליו ולקבל משם מלבוש לנשמתו. ועיין בפנים עוד מזה (שם כג).

קיח) מעלת הזוכה לתן מעות לצדיקי אמת אין לשער ועין בפנים.

קיט) מי שמדבר על הצדיק, הוא ממש כאלו מדבר על השם יתברך ונקרא אפיקרס כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם לח).

קכ) מי שאינו שומע [ולא] ו)צית לדברי חכמים אמתיים, הוא יכול להשתגע על ידי זה (שם לח).

קכא) מי שאינו מקשר ומקרב לצדיק אמתי, אזי כל עבודתו הוא רק כמו מי שמעקם עצמו ומתדמה לחברו כקוף בפני אדם, כי אין ממש בעבודה כי אם על ידי הצדיק האמתי (שם קיא).