הרבי מליובאוויטש - רבי מנחם מענדל מליובאוויטש זי"ע

הרבי מליובאוויטש (הרבי מלובביץ), רבי מנחם מענדל שניאורסון, נולד בניקולייב שברוסיה בי"א ניסן תרס"ב. בן בכור לאביו הגאון החסיד והמקובל רבי לוי יצחק שניאורסון ולאימו הרבנית חנה ז"ל. הרבי הוא נינו של ה"צמח צדק", השלישי לאדמו"רי חב"ד, וקרוי על שמו, מנחם מענדל. בגיל חמש עקר עם הוריו ליקטרינוסלב שברוסיה, שם נתמנה אביו לרב-ראשי. ישנו סיפור המסופר על שנות ילדותו של הרבי, אשר דומה והוא מסמל את חייו. כשהיה בן תשע צלל מנחם מענדל הצעיר לתוך הים השחור, כדי להציל ילד קטן שטבע בים. נראה שכבר מאז ילדותו, שלטה בתודעתו התחושה ש"יש להציל חיים"; המודעות ליהדות הטובעת בהתבוללות, בורות וניכור ואין שומע את זעקתה; יהודים בגטאות, בקהילות מבודדות, תחת משטרים מדכאים.

נעוריו:

כבר מילדותו הפליא הרבי בחריפות שכלו הגאוני ועד מהרה נטש את לימודיו במסגרת ה'חדר' עם בני גילו, שכן עבר והשיג את כל שאר התלמידים. אביו נאלץ להעסיק מורים פרטיים לחינוכו, ובהגיעו לגיל מצוות כבר נחשב גאון עולם. בגיל שבע-עשרה כבר אמרו עליו שכל מרחבי התורה וסודותיה נהירים לו והוא בקיא בכל הש"ס והפוסקים.

החתונה:

בי"ד כסלו תרפ"ט ( 1929 ), בחצר ישיבת "תומכי תמימים" שבוורשה, נשא הרבי את הרבנית חיה מושקא נ"ע, בתו השניה של רבי יוסף יצחק ז"ל האדמו"ר הקודם של חב"ד. לאחר הנישואים התגורר הרבי בברלין ופאריז, שם למד באוניברסיטאות המקומיות ורכש ידיעה מקיפה במקצועות המדע הכללי, בהן השתמש לצורך עבודתו הרוחנית. במחשבה והן בתורת הסוד. הוא שימש מקרוב את חותנו הגדול בעניני הנהגת הכלל והפרט, קיבל ממנו הדרכה אישית ועשירה, ושהה רבות במחיצתו. לאחר הסתלקות חמיו, בעשירי לחודש שבט תש"י ( 1950 ), עלה הרבי על כס נשיאות תנועת חב"ד כאדמו"ר השביעי לשושלת זו ומאז הוא מכונה בפי כל "הרבי מליובאויטש" או "הרבי".

פעילותו:

התקופה בה נטל הרבי על עצמו את עול הנשיאות התאפיינה בהתדרדרות דתית. רבים מבני הנוער התרחקו משמירת המצוות; היהדות הדתית היתה נתונה להתקפות עזות ורבים החלו להתבייש ביהדותם. לכן מיד בתחילת דרכו נקט הרבי בשיטה, כי היהדות לא רק תהיה אלא גם תיראה. הפעילות החבדי"ת הוציאה את היהדות לרחובות: כינוסים המוניים, תהלוכות ילדים ונוער, טקסי הדלקת חנוכיות במרכזים הגדולים ו... מי לא מכיר את ה"טנקים" של חב"ד. כל אלו הן רק מעט מהפעילות העניפה שהקים הרבי באמצעות שלוחיו במשך למעלה מחמישים שנה. פעילותו של הרבי ניכרת בכל נקודה יהודית בעולם ודומה שאין שום גוף יהודי בעולם שיש לו "שגרירים" ושליחים כמו שיש לרבי מליובאוויטש.

עלייתו לגנזי מרומים:

ביום שני כ"ז אדר א תשנ"ב, בשעות אחה"צ בעת שהתפלל ליד הציון של חמיו האדמו"ר הקודם, רבי יוסף יצחק, נפגע הרבי משבץ מוחי אשר שיתק את צידו הימני בצורה הרסנית וכוח הדיבור ניטל ממנו. שנתיים ורבע לאחר מכן, בשעות הבוקר המוקדמות של ג' תמוז ה'תשנ"ד עלתה נשמתו של רבי מנחם מענדל שניאורסון לגנזי מרומים. זכותו תגן בעדינו אמן.